## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 4

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:1:1:1)

**המפריש מקצת תרומה ומעשרות.** פירשתי בכאן כפי' הר"ש והראב"ד ז"ל שלא כדרכי בכל מקום לפרש המתני' ע"פ דרך הרמב"ם ז"ל בחיבורו שהוא דרך האמת והישר כמו שאנו מראה באצבע זו העיר וזו הדרך מוכרח הוא מסוגית הש"ס ומהמסקנא וע"פ סברא הנכונה אבל פירושא דהמתני' דהכא נראה מסוגית הש"ס באר היטב כמפורש בפנים וכן כדי להבין שקלא וטריא דהסוגיא דאזלא להאי פירושא ולפי הנסחא דהכא בדברי הת"ק ובדברי ר"מ למקום אחר. אמנם תדע שעם כל זה הדין הוא דין אמת כפי דרך הרמב"ם בהאי דינא דמתני' כמו שאבאר לקמן. וז"ל בפ"ג מתרומות בהלכה ח' המפריש מקצת התרומה אותו המקצת אינו תרומה והרי הוא כחלק הכרי ואע"פ כן צריך להפריש תרומת אותו מקצת ממנו ולא יפריש עליו מפירות אחרות. וכ"כ עוד בפ"א מהלכ' מעשר בהלכה ט"ו ומבואר כוונת דעתו ביותר ועיי"ש והשיג עליו הראב"ד וכתב לא ידעתי ממי למד זה המחבר וכו' וחיי ראשי לא הסכימו להלכה לא הוא ולא רבו וכו' ופי' כפי' הר"ש. והתי"ט כתב דגי' הרמב"ם בדברי הת"ק כמו שכתוב בנסחת המשניות בדברי ר"מ ממקום אחר. ובזה לא העלה ארוכה דמנ"ל להרמב"ם להכריח גירסתו נגד משמעות סוגיית הש"ס וכמבואר לעיל ועוד דמהיכן למד עיקר סברתו דאותו מקצת אינו תרומה ואינו מעשר ומה טעם יש לדבריו. ואני מצאתי ת"ל מהיכן למד עיקר הסברא דהוא ז"ל הוציא זה מהתוספתא דלקמן ואח"כ אבאר דגם ממסקנת סוגית הש"ס תראה דדבריו נכונים הן לדינא וז"ל התוספתא בתחילת פ"ה היה צריך להפריש בעשר ובחמש עשרה חביות של יין מעלה את הראשונה ואומר ה"ז תרומה את השניה ואומר הרי זו תרומה דברי רשב"ג רבי אומר מעלה כולן לגב הבור ואומר ה"ז תרומה. מבואר הוא דבהא פליגי דלרשב"ג אע"פ שצריך הוא להפריש תרומה כך וכך מפריש הוא במקצת מקצת ותלה שם תרומה על המקצת עד שישלים שיעורה ורבי ס"ל דכשמפריש מקצת מקצת לאו כלום הוא הלכך צריך שיעלה את כולן ואח"כ יאמר ה"ז תרומה וידוע הוא דהלכה כרבי לגבי רשב"ג ולמדין אנו דהמפריש מקצת תרומה אותו מקצת אינו תרומה וכן הוא במעשר וכפי הכלל שכתב הוא ז"ל בפ"א שם בהלכה ז'. ולפ"ז נסתר עיקר הדין דמתני' כפי פי' הר"ש והראב"ד דהא מיהת מוכרח הוא מסברת רבי דהתוספתא דאותו מקצת אינו תרומה כלל וכלל וא"כ צריך הוא עכ"פ לתקן אותה הפרשה בעצמה ומה שהשיג ואמר והמשנה לא אמרה כן וכו' ודאי דמהמשנה לא משמע כן לפי הנסחא דהכא ועוד דמבואר הוא בהדיא בריש הסוגיא כפירושה וכדעתם דמפרש לטעמא דבשעה שהוא מוציא ממנו עליו כל הטבל עלה בידו וכו' ומיהו אנן חזינן דהש"ס מקשה עלה ועל הטעמא דבעי למימר מעיקרא ולא משני מידי על עיקר הקושיא ואף דהדר קאמר דבשנתקן רובו של כרי מיירי וכמו שהסברתי לזה בפנים האי שינויא לא מיתוקמא אלא אליבא דר"ל דס"ל כחזקיה דטבל הנשאר בכרי בטל ברוב הוא דלא דמי להטבל שנפל למקום אחר דקיי"ל דאוסר בכל שהו דהתם הטבל ברור הוא והכא אינו ידוע ומעורב הוא בדבר המיתוקן אבל לר' יותנן דפליג וקיי"ל כותיה דאפי' הטבל דכה"ג אינו בטל ברוב אלא שמתקנו הדרא קושיא לדוכתה מ"ש לממנו עליו ומ"ש למקום אחר ועוד הא חזינן להאי אית דבעי מימר דראב"י פליג בברייתא ולא ס"ל כנסחת המשנה דהכא אלא שאינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר וכדמסיק נמי מהא דר' חייא רובה שהורה הלכה למעשה דלעולם אין תורמין ולא מעשרין מזה על זה ומדמי לדינא דמתני' דנמי לעולם אין מפרישין ממנו לא עליו ולא על מקום אתר ואף בשנתקן רובו של כרי א"כ מהשתא נסתר כל הדין דמתני' לפי נסחא דהכא וכיון שכן דחזינן דרבי דהתוספתא פליג על עיקר הדין דאותו מקצת אינו תרומה כלל וראב"י פליג על הא דמחלק במתני' בין עליו ובין למקום אחר הכריע הרמב"ם להנסחא דגרסי' גם בדברי הת"ק ממקום אחר ופירושו דעל אותו מקצת שהוא צריך לתקנו וכסברת רבי מפריש הוא ממנו בעצמו אבל לא ממקום אחר והטעם דהא מיהת קרא עליו שם תרומה ושם מעשר ולענין לתקן את הכרי אינו תרומה ולא מעשר ולתקן אותו מקצת בעצמו צריך שיפריש ממנו בעצמו עליו והרי דבריו מבוארין בביאור היטב דעולה נסחת המשנה לפי גירסתו וטעמו בעיקר הדין כדברי רבי וכדברי ראב"י וכפי מסקנת סוגיית הש"ס וזה כיון הוא ז"ל שהביא אח"ז דין דהמפריש מקצת תרומה משני כריין וכו' משום דנלמד דין דהמתני' דליתא לנסחא דהכא מדינא דר' חייא כמבואר ועיין לעיל בפ"ב בהלכה א' במה שנתבאר פירושא דדינא דר' חייא ובהכי ניחא נמי דלא תיקשי דכיון דאמרינן דהמפריש מקצת תרומה לא הויא תרומה וצריך לחזור ולתקן כל הכרי וגם לאותו המקצת א"כ מ"ט בשני כריים שהפריש מקצת מכל אחד מהן לא יתרום ולא יעשר מזה על זה הא כל אחד מהן טבל הוא כדמעיקרא אבל למאי שנתבאר לק"מ דהא מיהת קרא שם תרומה או מעשר על מקצת שבהן ושלא יבואו לתרום ולעשר מהמתוקן לגמרי ומפטור על חיוב וה"ט דדינא דרבי חייא והיינו טעמא דדינא דמתני' למאי דמדמי להו אהדדי להמסקנא דלא יוציא ממנו לא עליו ולא על מקום אחר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:2:1:1)

**מי שהיו פירותיו במגורה וכו'.** כדפרישית והוא פי' הרמב"ם ז"ל בהמשנה וכן בחיבורו בפ"ז בהלכה ט' והר"ש כתב על פי' זה שהביא דאין הירושלמי מתיישב לפ"ז ופירש פירוש אחר דבפועל שאינו מאמין לבעה"ב מיירי המתני' וכמו שהעתיק הר"ב בפי' הא' וכמדומה שנהפוך הוא דאי דר' הושעיא מפרש דהמתני' איירי בכך מאי עשו אותה כפועל דקאמר הול"ל מתניתא בפועל שאינו מאמין לבעה"ב ובלאו הכי נמי דוחק גדול הוא לומר דטעמייהו דחכמים דלא הפריש הבעה"ב אלא לפי חשבון סעודה זו והשאר במתנה בעלמא הוא דיהיב ללוי ולעני הא כיון דבעה"ב זה אינו נאמן על המעשרות מהיכי תיתי לתלות ביה דבמתנה יהיב להו ובכל מקום דאיירינן באינו נאמן על המעשרות מפני שרוצה להחזיק לעצמו הוא ואם זה נותן במתנה למה לא נאמר שנתן להם בשביל המעשר ואין לנו לפרש המתני' כ"א כפירוש הרמב"ם ור' הושעיא מדמה האי דינא דעשו אותה כפועל שאינו מאמין לבעה"ב כדפרישית בפנים והא דמדמי לפועל ולא קאמר סתם למי שאינו נאמן על המעשרות משום דלא התירו לאכול אצלו ובתיקון התנאי כ"א בשבת כדתנן בדמאי שם ובפועל לעולם הדין כן הוא לפיכך נקט עשו אותו כפועל ועוד דנלמד מענינו הוא דקאמר הש"ס בתרה פשיטא הדא מילתא וכו' משמע דטעמא דמתני' נמי משום הכי הויא ופליגי אם חוששין שהמעשרות אינן קיימין או לא שוב מצאתי בתוספתא בהדיא כן דבהא פליגי דגריס בפ"ה מישהיו פירותיו במגורה ונתן סאה לבן לוי וסאה לעני מפריש שמונה סאין ואוכלן בין שהיתה אותה סאה קיימת בין שלא היתה אותה סאה קיימת מפריש עליה ואוכל דברי ר"מ וחכ"א אם היתה אותה סאה קיימת מפריש עליה והולך ואם לאו אינו מפריש אלא לפי חשבון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:2:3:1)

**פשיטא הדא מילתא וכו'.** חלוקה הראשונה דפשיטא ליה כדפרישית בפנים היא דמיירי שלא נתנה להכהן דאי בנתנה כבר נתנה וגדולה מזו אמרו דבתרומה ביד כהן לא מצי למיתשל עלה כדאמרינן בריש בכל מערבין ובנדרים (דף נ"ט) אלא דאכתי לא נתנה והלכך אמרינן דמסתמא לא היה דעתו לקוראה תרומה אלא כדי לתקן הכרי וכיון שנשרפו לא היה דעתו שתהיה תרומה ובטלה ונשארה טבל וצריך לתקנה וה"ה במעשר וכי אצטריך משום סיפא הוא דאצטריך דמהו דתימא כיון שנשרפה התרומה ולא קיים נתינתה וכן במעשר נשארו הפירות בטיבלן קמ"ל דלא דכי אמרינן בפ"ג דגיטין המפריש פירות להיות מפריש עליהן תרומה ומעשרות וכו' ואם אבדו ה"ז חושש לכל מה שתיקן וכחכמים דהתם כדפסק הרמב"ם בתרומה בסוף פ"ה מתרומות ובמעשר בפ"ז מהלכ' מעשר הלכה ד' היינו משום דחוששין אנו שכבר אבדו קודם שהפריש עליהן אבל הכא מכיון שכבר הפריש התרומה והמעשרות ואח"כ אבדו ונשרפו כבר יצאו הפירות מטיבלן כדקאמר קדשה התרומה למפרע וזה מבואר ג"כ בדבריו ז"ל בסוף פ"ה דתרומות שכתב שמא לא הפריש עליהן אלא לאחר שאבדו וא"כ אם הפריש מקודם מהני וזה פשוט ועיין מה שכתבתי מענין הדין הנזכר בפ"ג דגיטין בהלכה ח' לדעת הרמב"ם בזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:3:2:1)

**יכול תורם בחטים אחד משלשים ובשעורים אחד מששים.** גי' הספרים גירסא נכונה היא וכמה שבארתי בפנים והר"ש שהביא לריש הסוגיא היפך להגירסא יכול יתרום בחטים אחד מששים ובשעורים אחד משלשים וזהו לפי פירושו דוששיתם גופה תרי ששיות משמע וא"צ לכל זה וכן לא משמע כפירושו כדלקמן ואין לשבש הגי' כאן כ"א במה שהוא טעות דמוכח כהאי דכתוב בספרים בהא דלקמן לא צורכה דלא כמה דאנן אמרין תרם וכו' וכן כיוצא בזה בהסוגיא ומה שתמצא בתוספ' כתובות (דף צט) בסופו בפי' לזה הן הן דברי הר"ש ז"ל וכן במה שכתוב בספרים אליבא דב"ש והרעה מששים הגיה הר"ש מחמשים ופי' מן הדא דר' לוי דאר' לוי דלעיל קאי ולא משמע כן דהא קאמר אבתריה דא"ר לוי בר חינא וכו'. ועליה הוא דקאי כמבואר הכל בפנים דפירושו מן הדא קרא דדריש ר' לוי בר חינא דרשי ב"ש נמי לענין שלא יפחות מאחד מששים וזהו עין רעה שהוא הפחות שבשיעורין ואף דבתוספתא פ"ה גריס בהדיא לב"ש עין רעה מחמשים נראה מסוגית הש"ס דשקלי וטרי בענין זה ומסיק לדידהו כדתני בר קפרא דעין רעה נקרא בתורם א' מחמשים וכגי' התוספתא מיהו מחמשים ועד ששים אם תרם א"צ לחזור ולתרום לב"ש ואין להאריך ובההיא דשמואל עיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:3:2:2)

**שמואל אמר תן ששית על ששיתם ונמצא תורם אחד מארבעים.** בכאן פי' הר"ש וז"ל ועין יפה דורש שמואל משום דכתב וששיתם דששיתם משמע ב' ששיות וכשאתה נותן זה על זה ובאת לצרף החומרים והששיות הרי ג' ששיות מב' חומרין דהיינו סאה וחצי מס' סאין והוא אחד מארבעים לעין יפה עכ"ל. ולא משמע כן חדא דבתרומת חד החומר משתעי קרא או לחטים או לשעורים ומנ"ל לצירוף ב' החומרין ועוד איך ירמז לנו הכתוב כאן על צירוף החומרין וזה חטים וזה שעורים ואינן מצטרפין זה עם זה לתרומה דקיי"ל אין תורמין ממין על שאינו מינו כדדריש לעיל פ"ב בהלכה ד' מהכתוב שבתורה וגם לישנא דוששיתם גופיה אינו מתפרש על שתי ששיות אלא דציווי לרבים הוא כ"א היכא דשייכא למידרש דמוסיף הכתוב על ששית דרישיה וששיתם עוד דאז משתמע שתי ששיות כדפרישית בהס"ד יכול תורם בחטים וכו' וכן לקמן אליבא דב"ש ובענין הא דשמואל אין אנו צריכין בלאו הכי להדוחק מצירוף ב' חומרין כ"א על חד החומר הוא דקאי כמשמעות הכתוב ודריש ל' וששיתם שתחלקו עוד לשתי פעמים ששה כמבואר היטב בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:3:3:1)

**מן הדא דר' לוי דא"ר לוי בר חינא וכו'.** אהאי דר' לוי קאי כמבואר בפנים ולא אדר' לוי דלעיל וכבר זכרתי מזה לעיל ד"ה יכול תורם בחטים וכו' ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:3:5:1)

**במתכוין לפטור את כריו וכו'.** כ"כ הר"ב ז"ל בפ"ג בהלכה ו' תרם ועלתה בידו א' מששים וחזר והוסיף לשם תרומה אותה התוספות חייבת במעשרות וכו' ומיהו באידך דר' יוחנן בחלוקה דסיפא דמפרש כמות שהוא למוד שלא לפחות אבל מוסיף הוא אפי' אחת על אחת יש ללמוד מדבריו דפסק גם בזה כר' יוחנן שהרי לא העתיק שם ל' המשנה כמות שהוא למוד או כמות שהוא רגיל כדרכו בכל מקום לתפוס ל' המשנה בכל האפשרי וכאן כתב תרם ועלתה בידו אחד מששים ואחד ה"ז תרומה ויחזור ויתרום פעם שניה כדי להשלים השיעור שבדעתו וכו' משמע אפי' היה בדעתו מתחלה להוסיף על מה שהוא רגיל וכדמפרש ר"י להמתני' ולפ"ז צריך לפרש לדברי ר' אלעזר בניחותא כי היכי דלא ליהוי ר' יוחנן כחד לגבי תרי דהא רב כהנא ג"כ חלוק עליו ולא כדפרישית בפנים אלא מוסיף ומפרש לדברי ר"י וה"ק כמות שהוא למוד במדה וכו' כלומר כמה דתנינן דאותה התוספת מפריש כמות שהוא למוד ואף במדה במשקל וכו' כן נמי אם להוסיף בתחילה תורם אותה כמו שהיה בדעתו אפי' במדה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:3:8:1)

**עד כמה אדם פוטר טבלו דבר תורה.** ומסיק ר' מנא לית כאן שיעורא וכו' וכשמואל בסוף ע"ז וכן בפ' ראשית הגז (דף קלז) דאפי' חטה אחת פוטרת את הכרי מן התורה וכמ"ש הרמב"ם שם בריש הפרק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:4:3:1)

**הפוחת אחד מעשרה וכו'.** הר"ש פירת כגון שפיחת י"א ותרם א' מל"ט וכו' ועיין בדבריו ותמצא כמה מהדוחק ואינו מובן כלל עד שהוא בעצמו העיד בסוף דבריו וכתב והדבר מגומגם מאוד ושמא ט"ס בירושלמי וכבר פירשתי ת"ל בפנים ובארתי היטב ואין כאן ט"ס כלל וכלל וכל דברי ר' בון מתפרשים על נכון ובידוע דעתו של הבעה"ב מיירי ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:4:4:1)

**כאן במתכוין לפחות כאן במתכוין להוסיף.** כדפרישית דהא דקתני תרומתו תרומה בנתכוין לבינונות אלא שעלתה בידו ופיחת או הוסיף וכו' וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד בהלכה ז' נתכוין לבינונית ועלתה בידו אחד מארבעים או אחד מששים תרומתו תרומה והא דאמרינן בכתובות ד' ק' ע"א משום דיכול למימר ליה להכי אמדתיך ולכאורה הוה משמע דלהאי טעמא אפי' במתכוין להוסיף נמי אבל הא ליתא דאי הכי תקשי ליה הא תנינן ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת אין תרומתו תרומה כדפריך הכא אלא דה"ק למאי דפריך התם על הא דאמר גבי שליח שטעה דדינו כאלמנה שבטעות כל דהו בטל ומ"ש מהא דתנן פיחת עשרה או הוסיף וכו' ועלה קאמר דבלאו הכי לא דמי דשאני הכא כיון דאיכא דתורם בעין רעה ואיכא בעין יפה יכול לומר לו להכי אמדתיך ולעולם לאו במתכוין איירי תדע דהא בשליח שטעה מיירי שם ועלה הוא דשקיל וטרי מהאי מתני' וסיים שם הרמב"ם ואם נתכוין להוסיף על הבינונית ותרם אפי' אחד ממ"ט אין תרומתו תרומה. ובספרי הדפוס התדשים כתוב מצ"ט וטעות דמוכח הוא והכ"מ העתיק שם כך אפי' אחד מצ"ט וכתב זהו הפי' מה ששנינו שם ואם נתכוין להוסיף אפי' אחת וכו' ובפי' המשנה פי' בע"א עכ"ל וראיתי אני בדפוס הישן שנדפס בויניצאה בשנת שי"א והם בלתי הכ"מ כ"א בהה"מ ומ"ע. וכתוב שם מארבעים ותשעה והרי זה כפירושו בפי' המשנה שכתב אם נתכוין להוסיף אפי' אחת ענינו שיתכוין להוציא אחת מארבעים ותשעה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:4:5:1)

**מה נפק מביניהון היו לפניו שני כריין וכו'.** זה פשוט הוא דהכרי שנתקן לדעתו ודאי תרומה הויא ואין השני שייך לו להיות נקרא הוספה וזה נשמע מכלל המתני' יותר מכאן יעשנה תרומת מעשר אבל לא למקום אחר. זו היא נסחת ר' יוחנן במתני' כדקאמר בגמ' וכמבואר היטב בפנים בהסוגיא ונסחת חזקיה כדתני ר"ח וכנוסחת המשניות יעשנה תרומת מעשר למקום אחר וטעם פלוגתייהו ומאי דאיכא בינייהו מבואר הכל בפנים וכיון דלר"א הוא וקיי"ל כר"ט וכר"ע כדפסק הרמב"ם בפ"ג בהלכה ה' לא נאריך כאן בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:4:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:4:8:1)

**מראשית ולא כל ראשיח.** האי דרשא דספרי מייתי לה נמי לקמן בסוף פ"ק דחלה על הא דתנינן שם האומר כל גרני תרומה וכל עיסתי חלה לא אמר כלום עד שישייר מקצת ונראה דאף דבש"ס דילן לא מייתי הך דרשא אלא דקאמר ראשית דגנך ילפינן שיהא שיריה ניכרין כדאמר בעירובין (דף לז) ובפ' ראשית הגז (דף קל"ו ע"ב) על כרחך דסמיך נמי אדרשא דספרי ומראשית דגבי חלה דרשינן מראשית וכו' וה"ה לתרומה כדפרישית בפנים תדע דאי ממשמעות ראשית בלחוד הוא דנפקא ליה הא מסיק בפ' ראשית הגז שם דפלוגתא דר' אלעאי ורבנן היא אי מקשינן ראשית הגז לתרומה או לא ולרבנן דלא מקשו ס"ל דהאומר כל גזיי ראשית דבריו קיימין אלמא דלא דרשינן ממשמעות ראשית כלום דא"ה גבי גיזה נמי הא כתיב ראשית אלא דבתרומה נפקא לן הואיל וקרייה רחמנא תרומה לחלה וכתיב בה מראשית ולא כל ראשית:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:5:2:1)

**אמר ר' חיננא תיפתר בשלשתן.** עיין לעיל בפ"ק בהלכה ז' ד"ה כאן בתרומה גדולה וכו' מה שנתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:6:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:6:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:6:2:1)

**והלכה כדבריו.** והרמב"ם ז"ל לא פסק כהאי הלכתא דהכא כמ"ש בפי' המשנה דהלכה כר"א לפי שסתם לן תנא כותיה פעמים רבות וכ"פ בחיבורו בר"פ י"ג דתרומות התרומה עולה באחד ומאה כו' נפלה סאה תרומה לפחות ממאה נעשה הכל מדומע וימכר הכל לכהנים בדמי תרומה חוץ מדמי אותה סאה בד"א בשנתערב מין במינו אבל מין בשאינו מינו בנ"ט וכו' וזה נלמד ממתני' דפ"ב דערלה והובאה להלכה בפ' גיד הנשה (דף צט) כל המחמץ והמתבל והמדמע בתרומה ובערלה וכו' להקל ולהחמיר מין בשאינו מינו כיצד כגון גריסין שנתבשלו עם העדשים אם יש בהן בנ"ט בין שיש בהם לעלות בא' ומאה וכו' אסור אין בהן בנ"ט וכו' ובין בשאין בהם לעלות באחד ומאה מותר ולמדנו דהלכה כר"א וכדסתם התנא שם בריש הפרק וכן בשנתערב מין בשאינו מינו הוא בנ"ט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:3:1)

**בשידע ושכח וכו' ע"ד דר"ע אינו מעלה.** וכ"פ הרמב"ם ז"ל בריש פרק י"ד למאי דקיי"ל כר"ע דמתני' דאם ידע מה היתה אחר שנפלה ושכח הרי כולן מדומעות והא דר' שמעון בר בא בשם ר' יוחנן דלקמיה מבואר הוא דאין לפרש זה כ"א אליבא דר' יהושע וכהאי מ"ד דלדעתיה אף בידוע מה נפלו מעלות זו את זו כמפורש בפנים והא דבעא ר"ז עלה לא מסתברא בתוך שלש וכו' בין אם נפרש כפשוטו דדעת ר"ז דבתוך שלש מהני ובין אם נפרש דפליג על עיקר הדין דר' שמעון בר בא כדפרישית בפנים כדי לתרץ להא דקאמר שאם תאבד אחת מהן דא"כ ניחוש ג"כ אם יאבדו שתים ולמאי דפרישית מבלע קושיא זו בדברי ר"ז גופיה מיהו לא נפקא לן מידי לדינא דהא קאמר בתר הכי וכן אמילתיה דבר פדיא מילתיהון דרבנן פליגא וכו' ומסיק אליבא דר' יוחנן דדין דימוע דמתני' כשאר דין מדומע הוא והא דהשיב ר"ל ור' יוחנן משיבו וכי עיגול בעיגולין וכו' ואת אמר קל הוא וכו' לפי דבריו השיבו אבל באמת דינא דמתני' ג"כ באחד ומאה כשאר מדומע הוא וכ"פ הרמב"ם שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:6:1)

**היו לפניו עשרים תאנים וכו'.** לפי הלשון הב' שפרשתי בפנים דבטבל מיירי מתיישב שפיר הא דקאמר מודי ר' יוחנן שאם תרם מהן על מקום אחר דאי בחולין איך יכול לתרום תרומה מחולין ומכ"ש שיש כאן ספק תרומה בהן והיה צריך לדחוק ולומר כדפרישית בלשון א' או דה"ק לפי ערך כל אלו שיש כאן ספק תרומה אם תרם אותן על מקום אחר וכו' ועדיין אינו מתיישב על נכון והעיקר כלשון הב' ובהא דר' יוחנן דקאמר כולן נעשו הוכיח עיין לקמן בד"ה תרומה אוסרת בודאה מה שיתבאר מזה בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:7:1)

**היו לפניו מאה וחמשים חביות ונתפתחו וכו'.** זה מבואר כדאמר ר' אושעיא בזבחים בפ' התערובות (דף ע"ד ע"ב) ובהא דקאמר הכא והשאר לכשיתפתחו מותרות וקמ"ל דהא לכתחילה אסור לפותחן כדאמרי' שם לעיל ועוד קמ"ל דלא אמרינן איסורא ברובא איתא ובתוך המאה היא התרומה והכי קאמר התם בהדיא על הא דר' הושעיא ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:8:1)

**תרומה אוסרת בוודייה במאה וספיקה בחמשים.** כ"פ הרמב"ם ז"ל. בפ' י"ד בהלכה ח' התרומה ודאה אוסר במאה וספיקה אוסר בחמשים ואין לה היתר אלא ברוב ואם היתה ביותר מחמשים אינה צריכה רוב כיצד וכו' נפלה אחת בחמשים ואבדה אחת מן הכל וכו' ואם נפלה אחת של תרומה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מן הכל היתר השאר לזרים וזהו דקאמר הכא עד חמשים צריכה רוב כלומר אם נפלה לתוך חמשים ואבדה אחת מהן צריכה רוב ממקום אחר לבטל הספק שיעלה באחד ומאה ומכאן ואילך אפילו נפלה לתוך חמשים ואחד ואבדה אחת מהן אינה צריכה רוב אלא הספק מתבטל בהן ומותר הכל וכדפרישית בפנים דהא דמתמה מעיקרא הא ששים לא הא שבעים לא משום דקס"ד דאם הספק הוא ביותר מחמשים אין אנו חוששין כלל ואינו צריך שום תיקון ולהכי מתמה אמאי לא ניחוש מיהת משום ספק תרומה עד מאה ואחד ומשני דה"ק דבאמת חיישינן נמי לספק תרומה וצריך שירבה עליהן ממקום אחר עד שיהו אחד ומאה בין הכל ויתבטל הספק אלא אם עד חמשים הוא שנפלה לתוכן אז צריכה רוב ממקום אחר מכאן ואילך אינה צריכה רוב וטעמא דמילתא דכיון דודאה מתבטל הוא באחד ומאה בדין הוא שספיקה מתבטל בהחצי שיעור והוא חמשים ואחד והרי יש כאן ספק שמה אותה שאבדה היא של תרומה ולפיכך די שיתבטל בחמשים ואחד ודלא כמה שרצה הכ"מ לומר שדעת רבינו לפרש דהא דקאמר הא ששים לא הא שבעים לא בניחותא קאמר והוקשה לו על זה דא"כ לא הול"ל ששים ושבעים מאחר דבנ"א סגי ע"ש ולאו מילתא היא אלא הא דקאמר הא ששים וכו' קושיא היא לפי הס"ד וכמבואר ופסק הרמב"ם לפי דמשני ומסיק כמבואר בטעמא דמילתא ומה שהשיג הראב"ד ז"ל שם וכתב ולא מפיו אנו חיים בפי' הירושלמי הזה וכו' ופירש להא דהכא דקאמר עד חמשים צריכה רוב בענין אחר דה"ק כל אחת הפורשת משם צריכה שיתבטל ברוב חולין ממקום אחר אבל אם אבדו יותר מחמשים אינה צריכה רוב חולין ממקום אחר וכו' ע"ש כוונתו ז"ל בהא דמציין לעיקר זה הדבר בפ' התערובות דאע"ג דבהדיא קאמר שם דלא אמרינן איסורא ברובא איתא וכמו שהבאתי לעיל בד"ה היו לפניו מאה וכו' רצה הוא ז"ל לחלק דשאני התם דבודאי תרומה שנתערבה מיירי אבל הכא כיון דספק הוא אמרינן שפיר איסור הספק ברובא שאבדו איתא אבל הרבה קשה על פירושו זה חדא דאיהו גופיה מביא להא דר' יוחנן דלעיל דקאמר כולן נטשו הוכיח ואף לפי פירושו להא דר' יוחנן דכולן אסורין קאמר לזה לא איכפת לן דאפי' אין משמעות הלשון הוכיח משתמע כפירושו אלא כדפרישית בפנים לעיל להא דר' יוחנן מיהו לענין דינא היינו הך דדעת ר' יוחנן שצריך שירבה על התערובות ממקום אחר ואם הקושיא הא ששים וכו' מדר' יוחנן הוא כדפירש הראב"ד א"כ מיבעי ליה לתרץ ג"כ לפי אותו ענין בעצמו עד חמשים צריכה רוב ממקום אחר שירבה על התערובות מכאן ואילך וכו' ואלו לפירושו ענין אחר הוא אם פורשת אחת מהן למקום אחר וכו' ולא משמע כלל כפירושו לזה ועוד דעיקר פירושו דגם בסיפא מיירי שנפלה לתוך צ"ע חולין ועד חמשים דקאמר היינו שאבדו חמשים מהן וכו' זה נסתר מאליו דהא על כרחן צריכא לן לפרש הסיפא בענינא דהרישא וכמו דאוסרת בודאה דקאמר היינו שנפלה לתוך צ"ט מתפרש ג"כ הסיפא לפי התירוץ דמתרץ והיינו שאם נפלה לתוך חמשים ואבדה אחת מהן ויש כאן ספק צריכה רוב מכאן ואילך וכו' ולא שאבדו החמשים או יותר מחמשים מן התערובת והעיקר כמבואר מפי' הרמב"ם ואין להאריך. ומזה יתבאר לנו עוד דמה שהשיג הראב"ד ג"כ לקמן בריש פט"ו על מ"ש הרמב"ם שם דחבית סתומה מדמעת וכו' ואם נפלה ונאבדה אחת מהן תלינן דשל תרומה היא שנפלה וכתב ע"ז דר' יוחנן בירושלמי פליג עליה דר"ל בהא כדכתבינן לעיל וכו' ע"ש ואין מכאן שום רמז דר"י פליג עליה דר"ל בחבית שנאבדה אלא דהוא ז"ל הולך לשיטתו דפי' דהקושיא היא הכא על הא דר"ל בשם ר' הושעיא מהאי דר' יוחנן דלעיל ובאמת בלאו הכי אין מקום לפי' זה דאיך פרכינן מתאנה דמיירי ר' יוחנן על חבית דמיירי ר"ל בשם ר' הושעיא הא מיהת מסתברא לחלק בין תאנה לחבית כדמחלק התם אלא דאין פי' הקושיא הא ששים וכו' מהר"י כ"א מתפרש הוא כדפרישית בפנים ובזה צדקו יחדיו הני תרתי פיסקי דהרמב"ם דהכל מודים דמסתברא לחלק בין תאנה לחבית ואין צריך כאן לשום דוחק מה שתמצא בזה דמבואר הוא הכל למאי דפרישית בפנים כאן ואין להאריך במבואר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:9:1)

**כיני מתניתא עיגולי דבילה הגדולים וכו'.** לפי מה שמפורש במתני' והוא מדברי הרמב"ם מובן היא להני ב' חלוקות הגדולים וכו' והקטנים וכו' וטעמא לפי שהולכין להקל בדימוע שהוא מדבריהם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:10:1)

**אמר ר' יוחנן תנאין אינון.** התי"ט הביא כאן במתני' דלקמן משום מפרש אחד לתרץ מה שהקשה הר"ש בין לר"א ובין לר' יהושע מ"ש לבנות ושחורות לבין תחתונות לעליונות וכתב דבירושלמי מקשה מ"ש הכא דר"א מחמיר ור"י מיקל ובבבא הסמוכה להיפך הוא ומשני תרי תנאי אינון ר"מ ור' יהודה אליבא דר"מ ר"א מיקל בתרוייהו וזהו תמוה דראה ולא ראה דהא ר' יוחנן אהאי תוספתא דמייתי לקמיה קאי וכך הוא לקמן בהדיא הדא מסייעא לר' יוחנן דאמר תנאין אינון והרי בין לר"מ ובין לר"י ר"א מחמיר ור' יהושע מיקל הכא אלא דלמר הכי פליגי ולמר הכי פליגי ולכ"ע אין כאן קולא לר"א ובענין הדקדוק דהר"ש העיקר הוא לדברי ר' אליעזר כדכתבו התוס' בזבחים והביא התי"ט לעיל וזה נלמד מדברי האי ש"ס בהלכה דלעיל דקאמר כך היה ר"א משיב את ר' יהושע וכו' כדפרישית שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:11:1)

**ליטרא קציעות שדרסה וכו'.** בתוספתא שנוי בהיפך דברי ר"מ לדברי ר"י ודברי ר' יהודה לדר"מ וכך הובאה בבבלי ריש ביצה (דף ד) וכן בזבחים בפ' התערובות (דף ע"ג) והרמב"ם ז"ל בפי"ד בהלכה ו' פסק כר' יהושע וכדברי ר"מ השנויין שם ובהתוספתא וכתב הכ"מ ואע"ג דבריש ביצה אמרינן זו דברי ר"מ אבל ר' יהודה קאמר פלוגתא דר"א ור' יהושע בגוונא אחריתא נקט רבינו כסתם מתני' ועוד דבירושלמי פ"ד דתרומות נקט לה בשם ר' יהודה כסתם מתני'. ולאו מהאי טעמא הוה שביק הרמב"ם גי' התוספתא והבבלי בשני מקומות ותפיס לפי גי' דהכא אלא דהיינו טעמא דלמ"ד אליבא דר' יהושע אפי' אם יש שם ג' מאות פומין לא תעלה ומשום דדבר שדרכו לימנות הוא כדקאמר הכא וזהו שלא אליבא דהלכתא דהאי אתיא לר"מ דפ"ג דערלה כדקאמר הדא מסייעא למ"ד דברי ר"מ וכו' והרמב"ם פוסק כר"ע דערלה כדכתב בפי"ו מהלכ' מ"א ולפיכך תפס כהאי מ"ד אליבא דר' יהושע דהוי אליבא דהלכתא בדין מתני' דערלה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:7:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:7:12:1)

**וצריך שיהא בכל אחת שני ליטרין וכל שהוא.** וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה ז'. ודע דמה שכתוב בריש הלכה וכן אם דרסה ע"פ הכוורת או ע"פ העיגול ואין ידוע איזה הוא. זה אדלעיל קאי שכתב בדורס ע"פ הכד אם היו שם מאה כד תעלה וע"ז כתב וכן אם דרסה ע"פ הכוורת או ע"פ העיגול ואין ידוע איזהו דג"כ הדין אם יש שם מאה כוורת או מאה עיגולין תעלה. דרסה ע"פ העיגול וכו' זהו בבא אחרת וכרב פפא בריש ביצה וכדגריס בתוספתא דבזה לד"ה תעלה. וא"צ למ"ש הכ"מ כאן עיי"ש. ושני ליטרין וכל שהוא דקאמר הכא אע"ג דמצטרפין העיגולין להשלים המאה ליטרין ויש כאן אחד ומאה אפ"ה מכיון שכל עיגול ועיגול ניכר בפ"ע הוא הלכך בעינן שיהא בכל עיגול בפ"ע כדי לבטל הספק תרומה ברוב מן הדין ואז מצטרפין להעלותה באחד ומאה למה שהחמירו החכמים גם בספק דכה"ג:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:8:2:1)

**עשו אותה במרבה במזיד וכו'.** כדפרישית דגם דברי ר' אסי מתפרשין לפי גי' הספרים בדברי ר"א אם יש בקפוי מאה סאה וכו' וכדקאמר דהנ"מ ביניהם אם מותר לרבות והיינו לערב הכל ביחד כמבואר בפנים והר"ב שכתב מפרש בירושלמי דה"ק אם יש בקפוי עם מה שתחתיו אחד ומאה תעלה וכו' וזהו מדברי הר"ש שפי' כן להא דרב אסי ומלבד שהוא נגד משמעות לישנא דמתני' אם יש בקפוי מאה סאה אינו מתיישב ג"כ לדברי ר' אסי גופיה דמשמע דכ"ע מפרשי לדברי ר"א שיהא בהקפוי עצמו מאה סאה אלא שאם ריבה ועירב הכל למר כמרבה במזיד בעלמא הוי ולמר אם עירב הכל מותר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:8:4:1)

**היו לפניו שתי קופות וכו' רצה להעלות מזו מעלה וכו'.** כ"כ הרמב"ם ז"ל בפרק י"ד בהלכה ו' ומיהו מה דמדמה הכא דכן הדין בשני מקואות ומשמע דמדמי להו לגמרי דכמו בשתי קופות אם מעלה התרומה מאחת מהן נתקנה גם השניה ואין בה ספק דימוע כן נמי במקואות דאם מוציא הקיווי פסול וכמבואר בפנים מאחת מהן השניה ג"כ טהורה זה לא הביא הרמב"ם בהלכ' מקואות ולכאורה היה נראה דהא דהכא אתיא כר' יוסי דהתוספתא בפ"ב דמקואות דגריס התם שני מקואות שאין בהם ארבעים סאה ונפלו ג' לוגין לתוך אחד מהן ואין ידוע לאיזה מהן נפלו ואח"כ ירדו גשמים ונתמלאו ר' יוסי אומר אומרין לו שלא יטבול באחד מהן ואם טבל בא' מהן ועשה טהרות טהורות מפני שזה ספק מים שאובין למקוה. וא"כ לר' יוסי דמיקל בדיעבד אפשר דלדידיה קאמר הכא אבל הא ליתא דהא מיהת לכתחילה לא פליג ר' יוסי אסתם מתני' דפ"ב דמקואות גבי ספק מים שאובין שטהרו חכמים וכו' היו שניהם פחותים מארבעים סאה ונפל לאחד מהן וא"ו לאיזה מהן נפל ספיקו טמא שאין לו במה יתלה והביא לזה הרמב"ם בפ' עשירי ממקואות וא"כ לענין הדין אם ריבה עליהן המבואר בפ"ג במתני' כמו שהבאתי בפנים היה צריך לרבות לכאו"א עד שיטהרו ולא דמיא לדין דשתי קופות בזה לכך נראה דהא דקאמר וכן שני מקוואות לאו דמדמי להו לגמרי לקופות שאם העלה מאחת מהן חבירתה מתוקנת ואפי' בשלא עירבן יחד זו עם זו דאין הדין כן במקוואות אלא דלענין זה מדמי להו דכמו בקופות רצה מעלה מזו או מזו כך במקואות רצה מוציא קוויה פסולה מזה ומטהרו ע"י רבוי כשרים עד שיצאו ממנו מלואו ועוד ומערבו עם השני וע"י כך טהרו אלו את אלו רצה מוציא מזה וכו' או מחצה מזה ומחצה מזה וכו' והכל בשעירבן יחד מיירי ודין זה מבואר הוא בפ"ג דמקואות מסיפא דהאי מתני' שהבאתי בפנים וכן פסק הרמב"ם בדין דריבה כמ"ש בפ"ה דמקוואות בהלכה ו' בור שהוא מלא וכו' וכן אם עשה מקוה שיש בו מ' סאה מים כשרים ועירבו עם המקוה הזה הפסול טהרו אלו את אלו. וא"כ ה"ה בנידון זה דאם ריבה על אחד מהן והוציא ממנו הקויה פסולה ע"י שיצא מלואו ועוד עירבו עם השני טהרו אלו את אלו וזהו דמסיים וקאמר מעלה כלומר אחר שהוציא מאחד מהן מעלה גם להשני מפסולו ומטהרו ע"י שמערבן זה עם זה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:8:5:1)

**אומר למקום שנפלה הראשונה שם נפלה שנייה.** גופי דינים אלו דבר פדייה הרישא והסיפא הן מהתוספתא בפ"ו אלא שהוסיף בר פדייה בדין דריבה על הידועה וכו' כמבואר בפנים והרמב"ם ז"ל בפ' י"ד בהלכ' ט"ו לא כתב אלא גופי הדינים דהתוספתא ולא הביא להאי דריבה על הידועה. ואפשר דטעמיה דדברי יחיד הן ולא פסק כותיה משום דהוי כתרי קולי דסתרי אהדדי דאם אתה מיקל בראשונה לומר דדי במה שריבה בשוגג עד אחד ומאה א"כ צריך אתה לומר דהסאה השנייה לקופה שנייה נפלה והרי היא מדומעת וכשאתה בא להקל בקופה שנייה ולומר דחזרה להוכיחה הראשונה צריך אתה לומר דהסאה השניה ג"כ להראשונה נפלה כדאמרינן מעיקרא וכולי האי לא מקלינן בספק דימוע:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:8:6:1)

**אמר מה שלמטן תרומה וכו'.** כל זה פשוט הוא ולמאי דפרישית בפנים דאתרומה שנפלה לפחות ממאה קאי דאיירינן ביה הכא ומתפרש האי לדעתו הדבר תלוי בל' תמיה וכך היה נראה מדקאמר ואוף במקוה כן וכו' כמבואר בפנים אבל דעת הרמב"ם ז"ל לפרש דבעלמא קאי שכך כתב בפ"ד דתרומות הלכה כ' האומר שלמעלה תרומה ושלמטה חולין או שלמעלה חולין ושלמטה תרומה דבריו קיימין שהדבר תלוי בדעת התורם ולפ"ז קשה לפרש הא דקאמר ואוף במקוה כן דבהי גוונא מיירי דאם יש בהמקוה כשיעור אפי' נפלו לתוכו כמה וכמה שאובין אין פוסלין אותו כדתנן בפ"ב דמקואות ובכמה מקומות ולא שייך ביה קוויה כשירה וקוויה פסולה ואם במקוה שאין בו מ' סאה אם נפלו בו ג' לוגין שאובין לעולם פסול עד שירבה עליו בכשרים ויוציא ממנו מלואו ועוד ולא שייך מה שלמעלן ומה שלמטן וצריכין אנו לבטל דעתינו מפני דעת הגדולה של הרמב"ם ז"ל והך דמקוה ע"כ צריך לפרש דאדין מטהרין את המקואות השנוי בפ"ו שם קאי העליון מן התחתון וכו' וכן איפכא אם היה בעליון מ' סאה ובתחתון אין כלום וכו'. כדקתני שם וזהו דקאמר הכא אם רוצה שמה שלמטן יהיה קוויה כשרה וכו' או איפכא או בכה"ג והשאר מבואר הוא וכן בהא דקאמר בשתי מגורות בשתי עליות דאם נתרבה בשוגג גם על השנייה אחר שכבר העלה מן הראשונה אחר שריבתה דאינה צריכה עליה מהשניה שכבר עלתה תרומה דהא לא נפלה כאן כ"א סאה אחת של תרומה ואחת הוא דצריך להעלות וליתנה לכהן ותו לא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:8:8:1)

**תני בלול מעלה וכו'.** מה דמחלק הכא בין דבר המקפיד על תערובתו לשאינו מקפיד ולענין העלאה זה הכל אליבא דר' יוסי כדי לתרץ דבריו דהובאו בהתוספתא עם דבריו דמתני' והרמב"ם לא זכר מחילוק הזה לענין העלאה דנהי דדינא דר' יוסי דמתני' כהלכתא היא וכחכמים דפרק דלקמן דאין התרומה מדמעת אלא לפי חשבון שבה מיהו הא דמחלק אליביה בענין העלאה אינו מוסכם בהתוספתא דגרסי' שם בפ"ה וכן היה ר"ש אומר כל תרומה שאין הכהנים מקפידין עליה ספיקה מותר ולעיל שם קחשיב לתרומת הכליסין וחרובין שאין הכהנים מקפידין עליה והביא הרמב"ם לזה בר"פ י"ג דאותה התרומה שנפלה לחולין א"צ להגביהה ואם נפלה במאה בטלה במיעוטה והכל מותר לזרים אלמא דלא מחלקינן אלא בענין אם ספקה אוסר בדמוע או לא בין דבר שהכהנים מקפידין עליה או אין מקפידין אבל לענין שהבעלים מקפידין כל תערובתה או לא זה לא שמענו ואיפכא משמע דאם היא תרומה שהכהנים מקפידין עליה לעולם אוסרת וצריך להעלותה אם יש כאן אחד ומאה ואם מעלה אותה הותר השאר ולא תליא בהקפדת הבעלים מידי ולא קאמר הכא אלא אליבא דר' יוסי דהתוספתא וחכמים פליגי עליה בזה כמו שהבאתי בפנים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 4:8:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/4:8:8:2)

סליק פירקא בס"ד