## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 6

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:1:1)

**האוכל תרומה שוגג.** ולא כן א"ר אבהו בשם ר' יוחנן מזיד בחלב ושוגג בקרבן וכו' ומביא קרבן. כבר כתבתי בפ' אלו נערות ובכמה מקומות דדברי ר' יוחנן דהאי תלמודא אליבא דמונבז היא בבבלי פ' כלל גדול (דף ס"ט) דס"ל שגגת קרבן שמה שגגה אבל לרבנן דקיי"ל כותייהו לאו שמה שגגה בעבירות שיש בהן כרת כדפסק הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכ' שגגות הלכה ב' כ"א צריך שישגוג בכרת ואע"פ שהזיד בלאו וכר' יוחנן דהתם אליבא דרבנן דמונבז ובתרומה מסיק התם רבא דמיתה במקום כרת עומדת וחומש במקום קרבן קאי וא"כ אם שגג במיתה משלם קרן וחומש אבל אם שגג בחומש לאו שגגה היא כדמסיק הכא לענין חומש דגזירת הכתוב היא שתהא כל אכילתו בשגגה וכלומר לאפוקי אם הזיד בתרומה ולא שגג אלא בחומש אבל אם הזיד בתרומה ושגג במיתה לא שמענו מהכא מידי ואיכא למימר דהאי ש"ס ס"ל כאביי דהתם דהכל מודים בתרומה עד שישגג בלאו שבה ולא אמרינן דמיתה במקום כרת עומדת ואיכא למימר כרבא דשגגת מיתה שמה שגגה אע"פ שהזיד בלאו שבה והרמב"ם פסק כרבא דכלל גדול בריש פ' עשירי מהלכ' תרומה ומה שכתב הכ"מ קצת משמע כן בירושלמי ריש פ"ו דתרומות ורפ"ח. לא מצאנו אף במקצת דמשמע כן בהאי תלמודא כ"א בהא דשגגת חומש לאו שגגה היא ומזה לא דיבר הרמב"ם כלום ופשוט הוא דכיון דמיתה במקום כרת עומדת א"כ חומש דבמקום קרבן קאי לא הוי שגגה דהדרינן לכללא דכל עבירה שיש בה כרת שגגת קרבן שבה לאו שגגה היא וזהו דמוכרח נמי מהכא דקאמר שתהא כל אכילתו בשגגה ולאפוקי שגגת חומש דלאו שגגה היא משום דחומש במקום קרבן קאי כדרבא ושגגת קרבן לאו שגגה היא אלא דמאי דקאמר ר"ז מטעמא דגזירת הכתוב הוא היינו לתרץ אפי' לר' יוחנן דהכא דס"ל בענין שגגת קרבן כמונבז ומזה תבין דמ"ש הר"ש כאן ור' זעירא דירושלמי כאביי דאמר התם בתרומה אליבא דר' יוחנן שאין חייבין עליה עד שישגוג בלאו שבה ולאו מטעמא דר"ז קאמר לה ע"ש ומבואר הוא דכל זה אינו מוכרח דר"ז לא קאמר הכא אלא לאפוקי דשגגת חומש לאו שגגה היא וכדאמרן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:3:1)

**השב לו מידיעתו חייב על שגגתה.** בריש מס' הוריות הארכתי בענין זה ומיהו מה דמשמע מהכא דאפי' מזיד בספיקו הוא כיון דבשוגג בודאי הוא השב מידיעתו קרינן ביה זה לא שמענו אליבא דר"ש דדריש הכי ומויתי ליה בש"ס דילן בהרבה מקומות וע"ש במה שבארתי לדעת הרמב"ם ז"ל בענין פלוגתא דר"ש ורבנן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:4:1)

**ומודי רשב"ל ביוה"כ.** משמע מהכא דמודה הוא ביוה"כ דאסור מן התורה הוא בחצי שיעור דהא מדמי לה בעתיד להשלים דודאי איסורו מן התורה קאמר אבל בבבלי ר"פ יוה"כ דפריך אסור ענוש כרת הוא הניחא לר' יוחנן דאמר חצי שיעור אסור מן התורה מוקמי' למתני' בחצי שיעור אלא לר"ל מאי איכא למימר ומשני מודה ר"ל שהוא אסור מדרבנן ודוחק הוא לפרש דגם הכא מדרבנן קאמר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:5:1)

**תני הכוסס את החטה של תרומה וכו'.** והרמב"ם ז"ל פסק בפ"י בהלכה ז' דמשלם קרן וחומש והשיג הראב"ד ז"ל דהא רבי הוא דס"ל הכי וקיי"ל כרבנן ואע"ג דמברכין עליה ב"פ האדמה אפשר דלגבי תרומה מזיק הוא. ונראה דטעמיה דהרמב"ם דכיון דתנינן בהדיא בפ' כיצד מברכין (דף לז)הכוסס את החטה מברך עליה בפה"א ש"מ דלאו אזוקי מזיק ודרך אכילה מקריא דאלת"ה היכי מברכינן עליה הא בפשיטות קאמר התם לעיל (דף לה) גבי שמן זית מברכין עליו וכו' ה"ד אי דקשתי ליה מישתי אזוקי מזיק ליה וכו' אלמא דלא מברכינן על דבר המזיק וא"כ הך סתמא דברייתא כרבי היא דאתיא ולפיכך פסק כותיה והכ"מ כתב ואפשר לומר וכו' ע"ש במ"ש ועוד דאמרי' בירושלמי ר' אבהו בשם ר"י הכוסס את החטה לוקה ואלו לא היתה אכילה לא היה לוקה והיינו כרבי. וזה תמוה דמייתי ראיה ממזיד אשוגג ולא ממעטיני מזיק אלא באוכל בשוגג דפטור מהחומש ולא שכחן מיעוט לאוכל במזיד ומזיק דאינו לוקה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:5:2)

**מודין חכמים לרבי במגמע חומץ של תרומה אחר טיבולו וכו'.** למאי דגריס לקמן בפ' שמנה שרצים וכן בפ' בתרא דיומא אתי שפיר טפי דקתני התם המגמע חומץ של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש הכוס את החטה וכו' מודין חכמים לרבי במגמע את החומץ של תרומה אחר טיבולו וכו' דרישא דקתני המגמע את החומץ אינו משלם את החומש כחכמים היא ועלה קאמר ר' ירמיה מודין חכמים לרבי וכו'. שמעינן מיהת דלחכמים אינו משלם את החומש אלא דוקא במגמע אחר טיבולו והיה לו להראב"ד להשיג גם בחומץ דהרמב"ם פסק שם סתם במגמע חומץ דמשלם קרן וחומש וזהו כרבי ואפשר דכוונת השגתו גם על זה ולפיכך ציין ברוש הלכה אכל השוגג שאכל וכו' ולדעת הרמב"ם נראה לומר דגם בחומץ טעמיה הוא כדאמרן גבי חטה דמכיון דתנן בפ' כ"מ על החומץ הוא אומר שהכל ומדמברכין עליו דרך שתיה הוא ועוד דסתם מגמע שותה הרבה הוא ושותה הרבה כתב בהלכ' יוה"כ דאע"ג דפטור מכרת מכין אותו מכת מרדות אלמא דמיהת שתיה מיקרי ועיין לעיל בפ' כ"מ בהלכה א' ד"ה שמן זית במה שנתבאר מענין ברכת החומץ לדעת הרמב"ם ז"ל. תני אכל תרומה טמאה וכו'. כגי' התוספתא שהבאתי בפנים דבאכל תרומה טהורה ושילם חולין טמאין הוא דפליגי כך מוקי לה בבבלי פ"י דיבמות (דף צ) לפי המסקנא דמעיקרא גריס התם כגי' דהכא ופריך עלה ומשני חסורי מחסרא וה"ק אכל תרומה טמאה משלם כל דהו אכל תרומה טהורה וכו' והאי שוגג ומזיד אתשלומין קאי כדפירש"י והתוס' שם וזה פשוט והרמב"ם פסק כחכמים כדכתב שם בהלכה כ' ואע"ג דקאמר הכא עלה אתיא דיחידאה דהכא כסתמא דתמן וכו' ומכיון דקיי"ל כסתמא דתמן גבי אין תורמין מן הטמא על הטהור א"כ היינו כסומכוס דהכא מ"מ לאו מילתא היא דלא קאמר לה אלא לפי גי' הברייתא בענין דקאמר לסומכוס מזיד לא עשה כלום א"כ היינו כסתמא דהתם אבל למאי דמסיק בבבלי שם דמאי אין תשלומיו תשלומין דקא בעי למיהדר שלומי חולין טהורין וכו' ובמזיד לכ"ע בעי למיהדר שלומי חולין טהורין ומיהת תשלומין הראשונים דין תשלומי תרומה להן לעולם לפ"ז לא דמיא לסתמא דאין תורמין דהתם במזיד לא עשה כלום להחכמים. ובענין דין דתשלומי תרומה דקאמר הכא פשוט הוא דהך ברייתא דלקמן תני תשלומי תרומה וכו' פליגא אדר"ז ולא סמיך הרמב"ם אהאי ברייתא אלא כדר"ז וכדדייק ר' יוסי דמסתמי דמתני' שמעינן הכי כדפסק הוא ז"ל שם בהלכה ט"ו דהתשלומין כתרומה לכל דבר אלא שאם נזרעו גידוליהן חולין:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:7:1)

**גידולי תרומה הרי הן כחולין לכל דבר אלא שאסורין לזרים.** וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ' י"א בהלכה כ"א ועיין מזה במקומו לקמן בפ"ט בהלכה ד':


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:9:1)

**הפריש ואח"כ אכל פלוגתא דרבי ודר"א בר"ש.** נראה דאף לפי גי' דהכא דגריס בהאי ברייתא דת"כ דהתנא קמא רבי הוא וצ"ל בדבריו ואין הפרשתו מקדשתו מ"מ לענין הלכה לא קיי"ל כן דהא איהו גופיה סתים לן במתני' דלקמן בת ישראל שאכלה תרומה ואח"כ נישאת לכהן אם תרומה שלא זכה בה הכהן אכלה וכו' אלמא דהפרשה הוא מקדש לחייב קרן וחומש וש"מ דרבי הדר משמעתיה דקתני בהך ברייתא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:10:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:10:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:10:1)

**גזל תרומה משל אבי אמו כהן ר' יוחנן אומר משלם לשבט.** כ"פ הרמב"ם בפ"י בהלכה כ"ב כר' יוחנן. והראב"ד ציין שם לזה שהוא בירושלמי פ"ו דתרומות כוונת ציונו השגה היא שנתכוין למאי דכתב לקמן בהלכה כ"ו הגוזל תרומה ואכלה משלם קרן וחומש אחד ושם ביאר השגתו שכתב נ"ל שיש כאן שיבוש ומה בין גזל וגנב וכו' ור"ל מאי איריא דנקט כאן הגוזל ולעיל בהגונב וכו'. וסוף סוף אין דברי הראב"ד מובנים בכאן דמה שהקשה ולמה לא ישלם שני חומשין בגזל כמו הגנב ועל כרחך דזהו כוונתו דאע"ג דהרמב"ם לא איירי בגוזל תרומת הקדש כ"א בתרומה לבדה מ"מ היא גופה קשיא ליה דהא בגזל איכא חומש מלבד חומש דאוכל תרומה וא"כ למה לא ישלם בגוזל תרומה ואכלה שני חומשין כמו הגונב תרומת הקדש ואכלה דמשלם ב' חומשין ואי משום דהתורה יאמרה שיצא בו ידי גזילה לכך מסיים והסוגיא שבירושלמי הטעתו וכו' כלומר שהרמב"ם פי' יצא ידי גזילה דקאמר הכא על החומש קאי וליתא דהא ר"ל הקשה לר"י ממתני' דהגונב והא בגונב ליכא חומש וא"כ מאי האי דקאמר וישלם שלשה אלא ודאי על הקרן קאי דישלם לשבט קרן א' ולהגזבר משום הקדש קרן אחד ולמי שגנב ממנו ג"כ קרן אחד דאף דמשלם להשבט קסבר ר"ל לפי הס"ד דקאמר ר' יוחנן גבי גוזל מאבי אמו כהן דאף דשלו היא עכשיו אפ"ה משלם הוא להשבט א"כ גם בגונב נימא הכי דישלם לזה ועוד קרן אחד להשבט ומשני ליה התורה אמרה יצא ידי גזילו פי' בקרן אחד יצא אף על פי' שיש עליו חיוב לשבט חיוב לגזבר וכו' זהו עיקר כוונת השגת הראב"ד וזהו שכתב שלא ראה הסוגיא כלומר שלא הבין הרמב"ם בהא דפי' דהתירוץ על החומש הוא ולא כן הוא לפי פי' הראב"ד דא"ה מאי מקשה ליה מהגונב ומאי וישלם שלשה דקאמר וכדאמרן וזהו שסיים והנה כי גנב וגזלן אחד הם וכו' ור"ל דהשתא משכחת לה וגבי גזלן דמשלם ב' חומשין כמו בגונב תרומת הקדש. ומזה תבין דמה שרצה הכ"מ ליישב דברי הרמב"ם ולפרש הקושיא דר"ל והתירוץ אינו עולה כלל וכלל לא לפי כוונת הסוגיא ולא לפי דברי הרמב"ם ופשיטא למה שרצה לפרש וישלם חומש ג' משום גוזל או גונב שהוא חייב לשלם חומש זה תמוה הרבה וכי בגונב חומש איכא כפל הוא דמשלם ולא חומש וכיון דבהקדש כפל ליכא אין כאן כ"א ב' חומשין ותו לא ובגוזל הוא דמשכחת לה ג' חומשין והדרא קושית הראב"ד לדוכתיה דמאי מקשה ליה ממתני' דהגונב ומאי וישלם שלשה דקאמר ומה דמסיים הכ"מ ובשלמא לדידי איכא לאוקמי וכו' לא נאריך בדוחק הפי' הזה. ואשר על כן נראה לי דגם שפירשתי לכוונת השגת הראב"ד דהעיקר מה שמשיג הוא דאין הפי' וישלם ג' על החומש אלא על הקרן ונמשך מזה דהתירוץ הוא ג"כ על הקרן וא"כ משכחת לה גם בגוזל תרומה לבדה ואכלה דמשלם ב' חומשין חומש אחד משום גזל וחומש אחד משום אוכל תרומה וכדלעיל מ"מ גם על פירושו קשה דמאי וישלם ג' דקאמר דהא מכיון דמשלם קרן אחד למי שגנבו למה ישלם עוד להשבט ור' יוחנן לא קאמר בגוזל אבי אמו כהן דמשלם להשבט אלא כדי לקיים מצות תשלומין באוכל תרומה אבל כאן מכיון שכבר שילם למי שגנבו למה ישלם עוד להשבט וכמדומה דכל מה שנפרש לפי כוונת הראב"ד יהיה קשה האי וישלם שלשה דקאמר ומה שנראה לדעתי בכוונת הסוגיא הוא כמו שפירשתי בפנים דעיקר קושיית ר"ל על ר"י מדין דמחל לו קודם שאכל הוא כדקאמר הש"ס דדין זה תליא בפלוגתייהו בגוזל משל אבי אמו כהן ולדעתיה דר' יוחנן לא מהני מחילה אף בקודם שאכל וא"כ לעולם הוא משלם להשבט כדין דקתני במתני' דהכהן אינו יכול למחול ומשלם להשבט אם זה אינו רוצה לקבל ממנו וזהו דמקשי ליה וישלם שלשה כלומר הא השתא משכחת לה ג' חומשין וזהו בגוזל תרומת הקדש ואכלה ואמאי נקט התנא במתני' הגונב ליתני הגוזל ולימא ביה דישלם ג' חומשין ולפ"ז הקושיא והתירוץ הכל על החומש קאי וכמבואר בפנים ולפ"ז נכונים הם דברי הרמב"ם דבגוזל תרומה לבדה ואכלה אין כאן אלא חומש אחד דבחומש שמשלם משום אוכל תרומה יצא בו ידי חומש של גזל וכדנקט הטעם שנא' ונתן וגו' אינו חייב אלא בחומש של קדש בלבד ור"ל חומש של התרומה וכדמשני ר' יוחנן ומזה קשיא טובא על פי' הראב"ד שרצה לפרש דברי ר' יוחנן והתורה אמרה וכו' אע"פ שיש עליו חיוב לשבט חיוב לגזבר וכו' אטו האי קרא בהקדש משתעי דנדרוש הכי הא אינו מדבר אלא בתרומה דאיקרי קדש אלא דהנכון כדפרישית לדעת הרמב"ם וא"א לפרש דברי ר' יוחנן כ"א לענין החומש ואה"נ בגוזל תרומת הקדש ואכלה דאיכא ג"כ ב' חומשין חומש של תרומה וחומש של הקדש אלא דהעיקר דבא להשמיענו כאן דבחומש של תרומה יוצא ידי חומש של גזל והלכך נקט בגוזל תרומה לבדה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:10:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:10:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:10:2)

**רבי לעזר בשם ר' הושעיא על פרשה ישרוף וכו'.** משמע הכא דבא לפרש לדברי ר' יוחנן דלמד לומר כן כדר"א א"ר הושעיא וכו' ולאפוקי שלא ישרוף אותה בתוך המחנה אלא במקום פרישתה מחיים שהוא מחוץ למחנה כדכתיב אבל בבבלי פ' פרת חטאת (דף קיב) גריס דפליגי ר' יוחנן ור' אושעיא ובשרפה שלא כנגד הפתח ר' יוחנן אמר פסולה ושרף והזה ר' אושעיה אמר כשרה על פרשה ישרוף מקום שפורשת למיתה שם תהא שריפתה וכלומר דלא קפיד אלא שתהא מחוץ למחנה וע' פירש"י ז"ל שם ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:11:1)

**מודי ר' אליעזר בפטרי חמורות שנפלו לו וכו'.** ובבבלי בכורות (דף יב) קאמר מודה ר"א בישראל שיש לו ספק פטר חמור וכו' ואין הכי נמי דמודה גם בהא דהכא וכדרב נחמן אמר רבה בר אבוה שם לעיל (דף יא) ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:12:1)

**אכל תרומת חבר וכו'.** כדמסיק הש"ס כיצד הוא עושה בשבילו דאל"ה וכו'. וכך הוא בהדיא בתוספתא שלפנינו וכ"פ הרמב"ם ז"ל שם בהלכה כ"א ומה דמוקי הכא במזכה על ידי אחר היינו דוקא למ"ד מתנתו מקדשתו אבל למ"ד הפרשתו מקדשתו א"צ לזכות ע"י אחר כדקאמר אתיא כמ"ד וכו' וכבר כתבתי לעיל ד"ה הפריש ואח"כ אכל דהלכתא כמ"ד הפרשתו מקדשתו לענין חיוב קרן וחומש כדמוכח ממתני' דלקמן ולפיכך סתם הרמב"ם דבריו בזה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:1:13:1)

**לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה וכו'.** והמסקנא דלא זכתה כלל בהתשלומין דלא דמי לתרומות ומעשרות שזכתה בהן בעודה תחת בעלה וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"י בהלכה י"ז לא הספיקה לשלם עד שנתגרשה בין כך ובין כך אינה משלמת לעצמה וכו' מ"ש בין כך ובין כך ר"ל אף בשלא זכה בהן הכהן ולפ"ז לא הספיקה לשלם דקאמר היינו שלא הספיקה להפריש התשלומין דהא בכה"ג שלה הן אלא שצריכה להפריש אותם ומעכבת לעצמה וכדאמרי' לעיל גבי פטרי חמורות מכיון שהפרישו קדשו ואם לא הספיקה עד שנתגרשה אינה מעכבת לעצמה דהרי היא כמי שלא נשאת לכהן מעולם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:2:1:1)

**קרן וחומש מן החולין וקרן דמי תרומה.** רש"י ז"ל פי' בפ' הזהב (דף נד) והקרן השני שהוא בא מחמת כפל של קנס גניבה משלם נמי דמי תרומה כלומר מעות כמו שנמכרת תרומה בשוק. והביא לזה התי"ט וסיים דאלו שיווי התרומה קרן וחומש דמשלם מן החולין נמי בשיווי התרומה משלם. ופשוט הוא דודאי מה שמשלם הכל לפי שיווי התרומה הוא דמשלם אלא דאכתי צריך להוסיף ביאור לישנא דהתנא דאם לא בא להשמיענו אלא החילוק הזה דהקרן וחומש שמשלם בשביל אוכל תרומה מן החולין הוא דמשלם כדין תשלומי אוכל תרומה שצריך לשלם מן החולין המתוקנין ומה שמשלם בשביל הכפל מעות הוא דמשלם א"כ מה צורך היה לו לשנות כאן דמי תרומה וקרן בדמים הו"ל למיתני ולפיכך צריכין אנו לדברי הרמב"ם שכתב בדין הזה שם בהלכה כ"ג גנבה ואכלה משלם שני קרנין קרן וחומש מן החולין וקרן אפי' מדמי תרומה ור"ל בזה דרבותא היא דקמ"ל דאפי' מדמי תרומה שהיו בידו וכגון שנפלה לו תרומה מאבי אמו כהן ומכרה משלם הכפל אפי' מאותן הדמים דא"צ לשלם מן החולין אלא דוקא התשלומין בשביל אוכל תרומה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:2:2:1)

**עיקר סעודה ביניהן.** הר"ש פי' עיקר סעודה על מי לטרוח דר"מ סבר על בעה"ב לטרות וכו' וטפילה ביניהן דקאמר ר"ל פי' לטפל לשלם וכו' וכל זה דוחק וקשה לפרש טפילה על התשלומין ותו דמאי אשמעינן ר"ל בזה הא בהדיא תנינן דר"מ קאמר דבעה"ב משלם הקרן ולחכמים הפועלין משלמין הכל ועוד דלמאי שייך כלל לישנא דטפילה לר"מ הלא הבעה"ב הוא המשלם קרן ואין הפועלין מחזירין לו ולישנא דטפילה לא שייך אלא על המטפל בדבר ואינו מפסיד משלו ועוד דאם עיקר הסעודה דר' יוחנן על הטרחא והטיפול להכין הסעודה מיתפרשא א"כ מאי האי דפריך לקמן ואין כר' יוחנן וכו' דזה אין לו שייכות כלל וכלל להא דר' אבהו סוף דבר אין לפירושו שחר כלל והעיקר כדפרישית בזה בפנים ומיתפרשא כל הסוגיא על מכונה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:2:2:2)

**למוכר חפץ לחבירו ונמצא שאינו שלו שהוא חייב להעמיד לו מקחו.** בכאן כתב הר"ש ובפ"ק דב"מ (דף טו) לא משמע כן שיהא חייב להעמיד לו מקחו דקאמר התם גבי גזלן שמכר וגו' ושמא יש לחלק בין מטלטלי למקרקעי עכ"ל והרבה יש לתמוה על זה דהא קיי"ל אף במטלטלין אם מכר לו אפי' דבר שאינו גזול אצלו אלא שאינו ברשותו אין המקח כלום כדשמעינן לדין זה מברייתא דמתיב רב ששת שם בדף ט"ז מה שאירש מאבא מכור לך מה שתעלה מצודתי מכור לך לא אמר כלום וכו' ודין זה מוסכם הוא ובטרח המוכר וקנה הדבר שמכר צריך לקיים מקחו לדעת בעל ת"ה הביאו הב"י ובהגה"ה סי' רט אבל לא שייך כל זה להא דקאמר הכא חייב להעמיד לו מקחו דמשמע דמדינא המקח הוא קיים והנכון הוא דלא מיירי כאן לא בגזול ולא במכר דבר שאינו ברשותו אלא כדפרישית בפנים שהחפץ שהתנה עמו למכרו לו וקנה באחד מדרכי הקנייה מקודם שמסרו לו כגון שהקנה לו מטלטלי אגב קרקע וכיוצא בזה ובשעה שמסרו לו נמצא שאינו שלו דבטעות מסר לו חפץ של אחר דבכה"ג ודאי חייב להעמיד לו מקחו וליתן לו החפץ שברשותו והתנה עמו וזה פשוט הוא ומשום דהא דמיא ממש לדינא דמתני' כמבואר בפנים קאמר בפשיטות הא למה זה דומה וכו' וזה ברור:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:2:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:2:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:2:2:3)

**שבח סעודה ביניהן.** ומשום דלדברי ר' יוסי בן חנינא טפי מתפרשא המתני' כפשטא דבהא הוא דקמיפלגי אם הבעה"ב משלם להן שבח סעודת חולין ששוה יותר מסעודת תרומה לפיכך בחר הרמב"ם בפי' זה כדכתב בפ"י בהלכה י' והוא משלם להן דמי סעודתן שדמי החולין יתירין וכו' וזהו דפריך ולא כבר אכלו ומשני כמ"ד וכו' ולא כדפי' הר"ש דהאי והלא כבר אכלו לר' יוחנן אליבא דר"מ פריך וזה אינו מובן כלל ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:2:3:1)

**אמר ר' ינאי לצדדין היא מתני' יש בו כזית וכו' משלם לקדש וכו'.** הך מילתא דר' ינאי דהכא אתיא כאבא שאול בבבלי פ' כל שעה (דף לב ע"ב) דקאמר לענין האוכל תרומה דאינו משלם קרן וחומש עד שיהא בו שוה פרוטה ומסיק התם אליבא דאבא שאול דאי יש בו שוה פרוטה אע"ג דלית ביה כזית והיינו דקאמר יש בו שוה פרוטה ואין בו כזית משלם לשבט וממילא אם אין בו ש"פ אע"ג דאית ביה כזית משלם לקודש דהא לדידיה לענין תרומה עד שיהא בו שוה פרוטה בעינן כדדריש מונתן אבל לת"ק דהתם דלענין תרומה עד שיהא בו כזית בעינן דדריש אשר יאכל ואין אכילה פחות מכזית איפכא הוי דלענין תרומה אם יש בה כזית אע"פ שאין בו ש"פ משלם להשבט וכ"פ הרמב"ם ז"ל כהת"ק שכתב בפ"י בהלכה כ"ד ולמי משלם אם היה בה כזית ואין בה ש"פ משלם לכהנים ומ"ש ואם יש בה ש"פ בין שיש בה כזית בין שאין בה כזית משלם להקדש וזהו כר"ש בר ווא בשם ר' יוחנן דהכא וטעמיה דבהקדש בשוה פרוטה תלי רחמנא כדאמרינן במס' מעילה ומשמע מדבריו דהכל משלם למקום אחד אם להשבט ואם להקדש וכדר"ז דהכא דגזירת הכתוב היא למקום שהקרן מהלך שם החומש מהלך וע' מ"ש הכ"מ שם ואין להאריך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:2:5:1)

**רבי יוחנן אמר לה על כולהון.** וכ"פ הרמב"ם שם בהלכה י"ח כחכמים ומשלם מכולם ודבריו מבוארים למאי דפרישית במתני' וחזר בו מפירושו ואח"ז נמשך הר"ב בפי' וחכמים מתירין באלו במע"ש והקדש שנפדו אלא כר' יוחנן דהכא וכך היא בהדיא בת"כ פ' אמור מנין שאין משלמין מן הלקט וכו' שאין הקדש פודה את הקדש דר"מ וחכ"א משלמין מכולם. וכדפרישית בהסוגיא במה שדחה ר' יוחנן לדברי ר"ל ומה שהשיב לו ולקט ושכחה וכו' ולא נקט פאה משום דסתם פאה בקמה היא וסתם שכחה בעמרים היא ודחק ר"ל לאוקמי הכל בקמה והשיב לו ר"י מלקט כמבואר בפנים ולפ"ז לא פשטה נמי בעיא דחילפי וכבר זכרתי מזה בפ"ז דפאה דדחי התם נמי דלא תפשוט הבעיא ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:3:2:1)

**גרוגרות ושילם תמרים תבא לו ברכה.** הכי תני לה בת"כ שם אליבא דר"א דס"ל משלמין ממין על [שאינו] מינו ובלבד שישלם מן היפה על הרע הא כיצד אכל גרוגרת ושילם תמרים תבא עליו ברכה. ובבבלי פ' כל שעה (דף לב) מייתי להך ברייתא בסתמא על הא דאיבעיא להו בתשלומי תרומה בשוגג לפי מדה משלם או לפי דמים משלם כל היכא דמעיקרא שויא ארבעה זוזי ולבסוף שויא זוזא לא תיבעי לך דודאי כדמעיקרא משלם דלא גרע מגזלן דמשלם כשעת הגזילה כי תיבעי לך דמעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ארבעה דאי לפי מדה משלם גריוא אכל גריוא משלם ואי לפי דמים בזוזא אכל בזוזא משלם אמר רב יוסף ת"ש אכל גרוגרות וכו' אא"ב לפי מדה משלם אמטו להכי תע"ב דקא משלם גריוא תמרים דשויא טפי אלא אי אמרת לפי דמים משלם אמאי תע"ב אמר אביי לעולם לפי דמים משלם ואמאי תע"ב דאכיל מידי דלא קפיץ עליה זבינא וקמשלם מודי דקפיץ עליה זבינא. והשתא מאן הוא דס"ל לפי דמים משלם ר"ע כדקתני התם לקמן האוכל תרומת חמץ בפסח פטור מתשלומין ומדמי עצים דברי ר"ע וכדפסק הרמב"ם כותיה כמבואר לעיל פ"ב בהלכה ב' ד"ה אין תורמין מן הטמא על הטהור ע"ש ואע"ג דהך אכל גרוגרות וכו' אליבא דר"א מיתניא בת"כ מ"מ אף ר"ע מודה דתבא עליו ברכה אם שילם מן היפה על הרע אלא דלא קפיד ר"ע שישלם מן היפה על הרע בדוקא כדקפיד ר"א תדע דלר"ע לא בעינן שישלם מן היפה על הרע בדווקא דהא איהו קאמר אם אכל קישואין של ערב שביעית ימתין וכו' והרי זה מן החדש על הישן כדלמד הרמב"ם מזה בפ"י שם דמשלם מן החדש על הישן וה"ז מן הרע על היפה ואף אם תדחוק לומר דקישואין החדשים הן יותר יפים מ"מ מדלמד מכאן לומר סתם דמשלם מן החדש על הישן אפי' בשאר המינין דמן הסתם הישן הוא יותר יפה מן החדש ש"מ דר"ע לא ס"ל דמשלם מן היפה על הרע בדוקא אלא דאם שילם תע"ב ויצטרך זה לנו בדיבור דלקמן. ודע דהרמב"ם מסיים בפ"י ולעולם אינו משלם אלא לפי דמים שהיתה שום בשעת אכילה בין שהוזלה בשעת תשלומין בין שהוקרה והשיג הראב"ד וכתב ואם הוזלה בשעת אכילה למה לא יתן כשעת גזילה ומה גרע מגזלן. וע' בכ"מ שכתב די"ל דהכא לאו בגזלן עסקינן דהא בשוגג אכלה לתרומה וכו' וזה אינו מובן דהא בהדיא תאמר בגמ' דלא גרע מגזלן וזו היא קושית הראב"ד אלא דנראה דהרמב"ם והראב"ד פליגי בפירושא בהא דקאמר כל היכא דמעיקרא שויא וכו' אי האי מעיקרא על שעת גזילה קודם שעת אכילה מיתפרשא או על שעת אכילה דהיא שעת גזילה ודבר זה נלמד מדין אחר דפליגי תנאי לעיל בהלכה א' אם מתנתו מקדשתו לחייב קרן וחומש או הפרשתו מקדשתו דאי אמרינן מתנתו מקדשתו א"כ אי אתה מוצא חייב קרן וחומש אלא בשנתן התרומה להכהן וחזר ולקחה ממנו ואכלה בשוגג והרי כאן שעת גזילה ושעת אכילה וזהו פי' הראב"ד כל היכא דמעיקרא וכו' דעל שעת הגזילה קאי. אבל למ"ד הפרשתו מקדשתו וזהו דעת הרמב"ם כמו שבארתי לעיל שם דמוכרח הוא מהמתני' לדעתו ז"ל א"כ מיד אחר שהפריש התרומה ולא נתנה ליד כהן אלא אכלה בשוגג שעת אכילה היא שעת הגזילה וכן פירש"י ז"ל שם כל היכא דמעיקרא וזה תוכן הדבר לדעת הרמב"ם ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:2:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:2:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:3:2:2)

**אכל חלה וכו'.** דין דחלה ובכורים דחייבין עליהן חומש תנינן בהדיא בס"פ קמא דחלה וברפ"ב דבכורים. וא"א לפרש להך בעיא אליבא דר"א דהא קאמר שכן פירות חלא הביאו שליש חייבין בחלה ולר"א שמעינן ליה בהדיא בפ"ק דחלה דס"ל פטורה מן החלה וע"כ לר"ע מבעיא ליה כדפרישית בפנים ובין אם נפרש האי שכן וכו' דמהבעיא היא או מפשיטותא דפשיט דמשלם שכן וכו' והוי כמין על מינו וכן באידך בעיא דבכורים צריך טעם למה לא זכר הרמב"ם מזה כלום ונראה דאחר שבארנו דלר"ע משלם הוא אפי' מן הרע על היפה כמבואר בריש דיבור דלעיל מדקאמר מן החדש על הישן וא"כ תבואה שלא הביאה שליש ג"כ בכלל דהוי מן הרע על היפה ומשלם ויש לפרש נמי להבעיא בענין זה דמספקא ליה אם לר"ע משלמין לכתחילה מן הרע על היפה כמו תבואה שלא הביאה שליש על החלה מפירות שנגמרו וכן בבכורים דבמחובר לקרקע אינן יפים כמו אלו שנתלשו דאפשר אלו שבמחובר עדיין לא נגמרו כל צרכן ופשיט דמשלם שכן וכו' וא"כ אם אכל החלה שנעשית מתבואה שלא הביאה שליש משלם מהן וה"נ משלם לעולם מהן ואפי' מן הרע על היפה. מיהו בבכורים א"א לפרש האי שכן וכו' מהאי טעמא דאם אכל מהן שהרי אינו חייב על הבכורים עד שיכנסו לתוך החומה דאמרינן בפ' אלו הן הלוקין וצריך לפרש כפשוטו שכן הבכורים נקנין במחובר לקרקע ומדנוהג בהן משלם מהן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:3:3:1)

**לא אמר אלא קישואין וכו'.** כדפרישית. ועיקרי דינים דספיחי שביעית ופירות היתר ששנינו בכ"מ נתבארו במקומן עיין לעיל רפ"ט דשביעית ד"ה כל הספיחין ובמקומות המצויינים שם תמצא מבוארין היטב בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 6:3:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/6:3:3:2)

סליק פירקא בס"ד