## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot Chapter 9

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:1:1:1)

**הזורע תרומה.** קנסו בו שלא יהנה בקיסמין. לכאורה יש לדקדק דהא ברישא דתנינן במזיד יקיים ומפרש דקנסו בו שתיבטל שדהו על גב תרומה וא"כ ה"נ נימא כן דיהא הקנס שתהא כל השדה תרומה ויקיים אבל הא ליתא דהרי עיקר הגזירה שגזרו חכמים על גידולי תרומה תרומה מטעמא דתרומה טמאה ביד כהן הויא שמא ישהא בידו כדי לזרעה וירויח מה שהחולין הגדילין יותר שוין הן מהתרומה ובין כך אתי לידי תקלה שיאכלנה לפיכך אמרו שגם הגידולין תרומה הן כדאמרינן בפ"ק דשבת גבי י"ח דבר וא"כ הואיל ורוב הזורעים תרומה כהנים הן והלכך ברישא דזרע במזיד קנסו בו שיקיים ותהיה השדה תרומה ולא כמו שנתכוין למכור הגדולין בדמים יקרים אבל בפשתן שהעיקר הוא הקיסמין אם אתה אומר שתעשה כולה תרומה אכתי יזרע כדי ליהנות מהקיסמין ולפיכך אמרו דלעולם יופך וזה שכתב הרמב"ם בדין זה רפי"א בהלכה כ' קנס קנסו בו שלא יזרע ויתכוין ליהנות בעציו וכדאמרן דסתם זורע התרומה כהן הוא ובו הוא דשייך לומר שלא יזרע במתכוין ליהנות בעציו ולפיכך אין תקנה שיקיים ותהיה הכל תרומה דבפשתן רוצה הוא בכך:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:1:8:1)

**תני אשתו של ע"ה טוחנת עם אשתו של חבר וכו'.** הכי איתא בתוספתא ובפ"ק דחולין (דף ו' ע"ב) דמייתי הך ברייתא גריס אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ דמשמע שהתבואה של ע"ה היא וכדפירש"י ז"ל שם ובזמן שהיא טמאה אאשת חבר קאי דליכא למיחש שמא תשכח ותתן לתוך פיה דבר שאינו מעושר וכו' והתוס' שם הקשו על פרש"י דהא אסור לסייע ידי עוברי עבירה כדמוכח בס"פ הנזקין ופירשו בשם ר"ח ור"ת דבתבואה של חבר איירי ובזמן שהיא טמאה אאשת ע"ה קאי דכשמחזקת עצמה בטומאה אז נזהרת מליגע בתבואה וכו' ומהכא משמע בהדיא כפיר"ח ור"ת דמסיים בזמן שהיא טהורה לא תטחון שהיא מחזקת עצמה טהורה ממנה אלא דרש"י פי' לפי הגי' דהתם אשת חבר טוחנת עם אשת עם הארץ דמשמע שאשת חבר היא מסייעת לה לטחון תבואתה ואי משום קושיית התוס' מההיא דהנזקין י"ל דהאי תנא דברייתא ס"ל כמ"ד התם דהואיל דרוב עמי הארץ מעשרין הן שרי לסייעה והא דאסור בזמן שהיא טהורה זה כבר תירץ רש"י בעצמו לפי פירושו דאאשת חבר קאי דהואיל וסתמא נוגעת היא חיישינן שמא תשכח ותאכל וכלומר נהי דלהאי מ"ד משום מסייע ידי עוברי עבירה ליכא מ"מ לענין אכילה אין לאשת חבר לאכול דבר שהוא ספק אם הוא מעושר כך נראה ליישב פירש"י לפי הגי' דהתם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:1:11:1)

**ליטרא בצלים של מעשר ראשון שנטעה וכו'.** לפי גי' התוספתא ודהכא יכול הוא לעשות תרומת מעשר מן תוספת הגידולין גם על אותה ליטרא של מע"ר שנטע והיה טבול לתרומת מעשר אבל בבבלי פ"ז דנדרים (דף נח ע"ב) גבי הא דשקיל וטרי התם אם הגידולין שרבו מבטלין את העיקר או לא ומייתי הך ברייתא בגי' אחרת ליטרא מעשר טבל שזרעה בקרקע והשביחה והרי היא כעשר ליטרין חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון. ופרש"י ז"ל חייבת במעשר כל עשר ליטרין ואותה ליטרא שזרע בן לוי כשאינה מעושרת. כלומר שלא הפריש ממנה מעשר מן המעשר אע"פ שעישרה עכשיו צריך לעשרה פעם שניה תרומת מעשר שהניח הלוי אשתקד שלא הפריש ממנה שבדין הוא שלא ישתכר בכך שזרעה כשאינה מעושרת. ועל מה דקאמר ממקום אחר פי' מפירות של אשתקד וזהו ממקום אחר ולא מפירות של שנה זו שאין מעשרין מן החדש על הישן ל"א ממקום אחר לא ידעינן עכ"ל. והר"ן פי' לחייבת במעשר בענין אחר דעל אותה ליטרא קאי שכתב היינו מעשר מן המעשר שהיתה חייבת בו קודם שזרעה ולא בטלה ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר אבל מיניה וביה לא דכיון דליטרין דתוספת פטורין ה"ל מן הפטור על החיוב וכך היא שיטת הר"ש שם דהכל על אותה ליטרא קאי דהיא חייבת במעשר והיינו מעשר מן המעשר שהיתה חייבת דקמ"ל דלא בטלה. ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה שהוא מפרש כפירש"י דכל העשר ליטרין שבה חייב במעשר שכך כתב בפ"ו מהל' מעשר בהלכה ד' ליטרא מעשר טבול שזרעה והשביחה והרי היא עשר ליטרין חייבת במעשר ואותה ליטרא מעשר עליה ממקום אחר לפי חשבון לפי שיטה זו צריך טעם מפני מה דוקא ממקום אחר וכן רש"י ז"ל נשאר מסופק בזה ואפשר דמה שהליטרין דתוס' חייבין במעשר מדרבנן בעלמא היא וכעין שכתב הרא"ש שם לשיטתו ע"ש ולשיטת רש"י והרמב"ם ניחא טפי דכיון דאותה ליטרא נשארה חייבת מן התורה בתרומת מעשר וליטרין דהתוספת שבה אינן חייבין כ"א מדרבנן לפיכך צריך להפריש המעשר מן המעשר עליה ממקום אחר ולא מאותן הליטרין דלא ליהוי מן הפטור על החיוב. ומ"ש שם הראב"ד ז"ל על זה נראה לי בדבר שאין זרעו כלה. ור"ל למה סתם הרמב"ם את דבריו ופשוט הוא דודאי כל הדינים הללו דאיתאמרו בגמ' שם בענין זה בשהעיקר קיים מיירי והרי הן הן דברי הרמב"ם שכתב והשביחה והרי היא עשר ליטרין וא"כ עדיין העיקר לא כלה וכגון בבצלים וכמו שהביא שם דין ליטרא בצלים שתקנה וכו' וכמה דקאמר הכא בהדיא ליטרא בצלים של מעשר ראשון שנטעה וכמו דמסיק התם דמעשר ע"י דיגון הוא ואין הגידולין מבטלין את העיקר וכבר בארתי לעיל בפ"ה דכלאים בהלכה ז' ובפ"ו דשביעית בהלכה ג' חלוקי הדינים בענין זה דיש מקומות שאין גידולי היתר מבטלין את העיקר האסור ויש שהן מבטלין ע"ש ובמקומות המצויינין שם:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:13:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:13:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:1:13:1)

**אית תניי תני בדיש שהוא מותר לך וכו'.** בבבלי פ' השוכר את הפועלים (דף צ) רמי הני ברייתות אהדדי דתני חדא פרות הדשות בתרומה ומעשר אינו עובר משום בל תחסום אבל מפני מראית העין מביא בול מאותו המין ותולה לה בטרסקל שבפיה ותני חדא פרות הדשות בתרומה ומעשר עובר משום בל תחסום ומשני תרומה אתרומה כאן בתרומה וכאן בגידולי תרומה דכחולין הן ולפיכך עובר משום בל תחסום ומסוגיא דהכא משמע דגידולי תרומה נמי דיש אסור מיקניא דהא האי מ"ד דאף בדיש שהוא אסור לך יליף ממתני' דקתני ותולה וכו' כדקאמר לקמן וכמו שבארתי בפנים מטעמא השתא שגזרו חכמים בגידולי תרומה ואסרום דיש אסור מיקריא וכדמוכח מהשקלא וטריא ומפשיטות הבעיא דבצל כמבואר בפנים והיה נראה לכאורה להשוות הסוגיות דהאי ש"ס ס"ל כשינוייא בתרא דמשני התם להברייתות דקאמר השתא דאתית להכי תרומה אתרומה נמי ל"ק כאן בתרומת מעשר ודאי כאן בתרומת מעשר דמאי ולפ"ז מצינן למימר דהדר ביה משנויא קמא וגדולי תרומה נמי דיש אסור הויא כדלעיל אלא דמדעת הרמב"ם ז"ל אינו נראה כן דפסק בפ' י"ג מהלכות שכירות בהלכה ד' וה' כהני תרתי שינויי דהתם וא"כ משמע ליה דלא הדר משינוייא קמא ותרוייהו קושטא לדינא הוו אלא משום דבשינוייא בתרא מיתוקמא תרומה ומעשר בחדא מחתא כאן בודאי כאן בדמאי לפיכך הוא דהדר ביה משנוייא קמא ולהאי סוגיא דהכא צ"ל דבהא פליגי הני ברייתות דמר ס"ל דכיון דאסרו חכמים לגדולי תרומה דיש אסור מיקריא ומר ס"ל דכיון דמן התורה מותרין לפיכך עובר משום בל תחסום וצריך תקנה ותולה וכו' אבל בעלמא לא ילפינן מהמתני' עדשים צופרות וכו'. כדפרישית מל' ישוב ויצפור הוא ובר"פ דלקמן כתוב צופדות והביא הכ"מ לזה בפט"ו בהלכה ח' ופי' מל' צפד עורם שהן כובשות ואינן פולטות ואין נ"מ בזה. ובעיקר הדין דהאי מתני' דלקמן משמע מסוגיא דהכא דבין בצל של תרומה שנתנו לתוך עדשים חולין ובין של חולין שנתנו לתוך של תרומה דקאמר וכמה דאת אמר וכו' ודכוותה וכו' כדפרישית בפנים אבל מהסוגיא דר"פ דלקמן לא משמע הכי אלא דהאי וכמה דאמר וכו' לשון בעיא היא אם ודכוותה וכו' ופשיט ליה שם מתני' בבצל של חולין וכו' והכא לא מייתי כ"א בקצרה כדרך הש"ס הזה ויתבאר מזה לקמן בריש הפרק בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:16:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:16:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:1:16:1)

**בדישו ולא בדורכו.** לכאורה היה נראה כדפרישית בפנים. וזהו שכתב הרמב"ם ז"ל בפי"ג מהלכות שכירות בהלכ' ב' ואחד הדישה ואחד כל שאר כל המלאכות של גידולי קרקע ולא נאמר שור בדישו אלא בהווה וזהו כראב"י דהכא משום דמסייע ליה סוגיא דהשוכר את הפועלים דמשמע מהתם דקאמר לעיל שם מה דיש מיוחד דבר שגידולי קרקע ובשעת גמר מלאכה פועל אוכל בו וכו' ואף שאינו מבואר כ"כ להדיא ובספרי פ' תצא מבואר הוא להדיא דדריש בדישו אין לי אלא בדישו מניין לרבות שאר עבודות ת"ל לא תחסום מ"מ א"כ למה נאמר בדישו מה דיש מיוחד שגידולו מן הארץ ותלוש מן הקרקע בשעת גמר מלאכתו ובשעה שהוא עושה אוכל אף כל וכו'. אבל ראיתי בשם הרמב"ן ז"ל שהביא הה"מ שם בהלכה ד' גבי הא דכתב הרמב"ם ופרות המהלכות על התבואה וכו' שזהו לפי פירושו להא דתני התם פרות המרכסות בתבואה ולא כפי' רש"י והראב"ד ז"ל וכתב שהירושלמי דפ"ט דתרומות מסייעו בדישו ולא בדרכו ועל הבהמה קאי שהיא דורכת על התבואה וצריכין אנו לבטל דעתנו מפני גודל דעתו ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:17:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:1:17:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:1:17:1)

**רבי עקיבה שאל את רשב"י מיבדקוניה חסמו מבחוץ וכו'.** כה"ג גריס שם (ד' צ ע"ב) בעא מניה ר' יונתן מר' סימאי חסמה מבחוץ מהו וכו' א"ל מביתאביך אתהלמד בבואכם וכו'. ונראה דר"ז דדריש מגופיה דקרא מדכתיב בדישו כדפרישית בפנים זהו למ"ד דלא דריש בדישו ולא בדרכו דאלו לדידיה צריך וי"ו דבדישו למעוטי דרכו דמדיש לחוד לא הוה משמע לן למעוטי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:2:1:1)

**גידולי תרומה תרומה.** לענין שאסורים לזרים אבל לשאר כל דבר הרי הן כחולין כדאמרינן לעיל בגמ' בפ"ו בהלכה א' וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ' י"א הלכה כ"א ובענין מה שיש לדקדק מהאי מתני' על מתני' דלקמן בפ"ב דבכורים בהלכה ב' בענין הגידולין יתבאר שם בהגיעי למקומו בס"ד. וגידולי גידולין חולין הייני דוקא בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה אף גידולי גידולין אסורין כדקאמר בגמ' ותני עלה בד"א בדבר שזרעו כלה וכו' אלא אם כן רבו גידולי גידולין על העיקר של הגידולין אז גידולי הגדולין מותרין והכי מסיק לה בבבלי בספ"ח דנדרים על הא דגריס שם א"ר ינאי בצל של תרומה שנטעו ורבו גידוליו על העיקר מותר ומדייק הש"ס למימרא דגידולי היתר מעלין את האיסור והתנן גידולי תרומה תרומה בגידולי גידולין קאמרינן הא נמי תנינן גידולי גידולין חולין הא קמ"ל אפי' בדבר שאין זרעו כלה והתנן הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה אבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין ריבויא דרבו גידולין על עיקרו מותר קמ"ל. וכ"כ הרמב"ם שם בהלכה כ"ב גידולי גידולין חולין לכל דבר ואפי' דבר שאין זרעו כלה אם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר אע"פ שאין זרעו כלה ויהיה הכל מותר לזרים ופירושו בהגמ' שם הכין הוא דמעיקרא פריך היכי אמרת דגידולין שרבו מעלין את העיקר והאנן תנן גידולי תרומה תרומה וכלומר דע"כ אפי' הגידולין רבו על עיקר התרומה אסורין דהא כבר אמרינן לעיל שם דאין גידולי היתר שרבו מעלין את האיסור אא"כ בדבר שאסורו ע"י קרקע בטילותו נמי ע"י קרקע וכגון שביעית אבל ערלה דאין איסורה ע"י קרקע אלא דהזמן הוא הגורם וכן כלאי הכרם דהתערובת היא הגורם וכן מעשר הדיגון הוא גורם לחיובו לכל אלו אין בטילתן ע"י קרקע ובהן אין גידולי היתר שרבו מעלין את האיסור וא"כ תרומה נמי דחובה ע"י הדיגון ולא ע"י הקרקע אין בטילתה ע"י קרקע ובהא לית לן לאסוקי אדעתין כלל דגידולי תרומה יהו מעלין את עיקר התרומה עצמה. ומשני דר' ינאי בגידולי גידולין קאמר דהן מעלין את העיקר והיינו לגידולין הראשונים ופריך מאי קמ"ל הא נמי תנינן דלעולם גידולי גידולי תרומה מותרין ואפי' לא רבו ומשני דבדבר שאין זרעו כלה מסקינן כדקאמר בצל שנטעו ועלה פריך דהא אנן תנן בטבל דבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין אסורין וקס"ד דלעולם אסורין ואפי' הגידולי גידולין רבו על עיקר של הגידולין הראשונים ואם בטבל הוא כך בדבר שאין זרעו כלה מכ"ש בתרומה דהא תרומה חמירא דגידולי תרומה תרומה והטבל גידוליו מותרין ומשני לא כדקס"ד אלא ברבו גידולי גידולין על העיקר והיינו על גידולין הראשונים מותר הכל ואפי' בדבר שאין זרעו כלה והא הוא דקמ"ל ר' ינאי ומתני' דטבל בשלא רבו מיירי וכל זה הוא פשוט בהסוגיא שם וכעין זה פי' הר"ן ז"ל שם בהאיש שינוייא להמסקנא ריבויא דרבו וכו' אלא שאנו הוספתי בתוספת ביאור ולקמן יתבאר פי' האמיתי לדעת הרמב"ם בהשינויא להמסקנא אלא שכאן כתבתי לפי פשטות הסוגיא וכדי להבין דעת הראב"ד במה שמשיג שם כדלקמן ובזה יתבאר לך הכל דמ"ש הרמב"ם אם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין וכו' כלומר דזהו החילוק בין הגידולין לבין גידולי הגידולין דבגידולין לעולם הכל אסור ואפי' רבו על העיקר התרומה עצמה כדלעיל אבל בגידולי גידולין אם הם רבו כל העיקר של גידולין הראשונים הרי אלו הגידולין השניים מעלין את העיקר והן הגידולין הראשונים והכל מותר ואפי' בשאין זרעו כלה וזהו ממש כמסקנת הש"ס. ומזה תבין דמ"ש הכ"מ בזה פליאה נשגבה היא באין מבין דבריו דמ"ש ויש לתמוה על הראב"ד שכתב עליו שהוא שיבוש שהרי דבריו מבוארים בגמרא ואפשר שהראב"ד הבין בדברי רבינו שמ"ש הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר לגידולי גידולין קרי גידולין שניים וקאמר שהן מעלין את העיקר דהיינו התרומה עצמה ומפני כך השיגו וכו' ע"ש ואמר אני חס ליה להראב"ד שיבין כך שמעלין את העיקר היינו התרומה עצמה כי זה לא עלה על דעת מי שראה הסוגיא דבצל דישמעאל איש כפר דימא דהתם והתבונן בה. ומה שכתב דהדבר ברור בכוונת דברי רבינו דגידולין שניים לגידולי גידולין קאמר דהיינו גידולין שלישיים והן מעלין את העיקר דהיינו גידולין שניים וסיים וזה מבואר מאוד בלשון רבינו ומי יתן לנו דעת להבין כך בלשון הרמב"ם שהרי כתב ואם רבו הגידולין על העיקר בגידולי הגידולין הרי הגידולין השניים מעלין את העיקר והרי לא דיבר כאן מגידולין השלישים ואף אם נטעה בל' הרמב"ם לפרש בגידולי הגידולין דקאמר היינו גידולי גידולי גידולין (ואם שאין זה סובל כלל לכוונתו וללשונו שלא דיבר שם כ"א מגידולי גידולין בלבד) מה נעשה ללשון הש"ס והיכי משמע דהתם בגידולין השלישיים מיירי וזה לא עלה על דעת שום מפורש בעולם דרש"י ז"ל שפ' שם ורבו אותן גידולין על עיקרו מותר דזהו השלישי פשוט הוא דר"ל שזהו השלישי מהתרומה עצמה ולפיכך הקילו בגידולין השניים שרבו על העיקר והן גידולין הראשונים והר"ן והרא"ש ז"ל פירשו בפשיטות כמ"ש לעיל וכך סיים הרא"ש להדיא ריבוייא דרבו גידוליו על עיקרו דמותר קמ"ל דהא דאסור גידולי גידולין בלא רבו אבל רבו אפי' גידולין מותרין דגידולי היתר מעלין את האיסור ור"ל דבכה"ג הוא דמעלין את האיסור וכך הם ממש דברי הרמב"ם והאריכות בזה בחנם הוא דא"א לפרש לא לדברי הגמ' ולא לדברי הרמב"ש בענין אחר. ומה שהשיג הראב"ד ענין אחר הוא ולכאורה קושיא גדולה היא וצריך להתבונן בה והנני מבאר לך כוונתו דהוא ז"ל הקשה דהרי ממסקנת הש"ס מוכח דכל היכא דגידולין השניים רבו על עיקר של גידולין הראשונים דמותר בין בתרומה ובין בטבל דהא פריך ליה ממתני' דטבל ומשני וטבל היא קיל טפי מתרומה כדלעיל וא"כ היה לו להרמב"ם לבאר גם בטבל בהל' מעשר כן והוא כתב בפ"ו מהל' מעשר בדין דטבל בהל' ו' סתם ואם היה דבר שאין זרעו כלה אפי' גידולי גידולין אסורין עד שלש גרנות וכו' והאי עד ג' גרנות למד מהאי תלמודא כדלקמן ומכל מקום סתם וכתב דגידולי גידולין אסורין ומשמע דהכל אסור ואפי' רבו גידולין השניים על הראשונים וזהו שהשיג כאן ואמר כל זה הוא שיבוש שאפי' הטבל שגידוליו מותרין אם הוא דבר שאין זרעו כלה הכל אסור. ור"ל כמ"ש הוא בעצמו בהל' מעשר גבי טבל. וכ"ש בתרומה דחמירא ואם הוא למד זה ממסקנת הש"ס היה לו לבאר ג"כ דין זה בטבל ואם דלמא דשינוייא דהתם לא למסקנא איתאמרא אלא לדיחויא בעלמא א"כ מפני מה כתב לענין תרומה כן זהו כוונת קושיית. הראב"ד בלי ספק וליישב דעת הרמב"ם נאמר דכשנעמוד על עיקרן וטעמן של הדברים אז נבין כל ענייני חילוקי הדינים בהן וזה דטעם דגידולי תרומה תרומה הוא מגזירת חכמים בעלמא משום תרומה טמאה ביד כהן כמו שהבאתי בפנים ומן התורה חולין גמורין הן דנתבטלה התרומה בקרקע וטעמא דהטבל גידוליו מותרין מפני שרובו חולין כדאמר בגמרא והסברתי הטעם בפנים והשתא מה דתרומה חמירא בענין הגידולין מדרבנן הוא וכל זה בדבר שזרעו כלה דבהא קיל טבל מתרומה דהטבל נתבטל ברוב החולין וכמה שכתבתי בפנים דלא שייך כאן דבר שיש לו מתירין אבל בדבר שאין זרעו כלה חמור הוא טבל מן התרומה דאע"ג דבתרווייהו אפי' גידולי גידולין אסורין כדקאמר הכא בגמ' ותני עלה וכו' וכך הוא האמת מ"מ טעמא דאיסור גידולי גידולין בתרומה אינו אלא מדרבנן דבדבר שאין זרעו כלה גידולי גידולין נחשבין כגידולין עצמן והרי הכל מדרבנן אבל טבל הרי יש בו תרומה ותרומת מעשר שלא הופרש ממנו אלא דבדבר שזרעו כלה דשייך ביה ביטול מקילינן ואמרינן דנתבטל הכל ברוב החולין אבל דבר שאין זרעו כלה דלא נתבטל א"כ הגידולי גידולין אכתי באותו איסור עצמו של הגידולין הראשונים הן עומדין והרי יש בהן איסור דאורייתא וזהו הטעם דבגידולי גידולין דתרומה מהני ברבו על הגידולין הראשונים ואפי' בדבר שאין זרעו כלה משום דכל עצמו של האיסור בגידולין אינו אלא מדרבנן ואף בשאין זרעו כלה מ"מ כבר התרומה הופרשה ובאה ליד הכהן דהא בהכי עסקינן דזהו עיקר טעם הגזירה דגידולי תרומה דסתם הזורע תרומה כהן הוא ואין כאן שום חשש איסור דאוריתא מה שאין כן בטבל בדבר שאין זרעו כלה דיש כאן איסור דאורייתא התרומה ותרומת מעשר שלא הופרש והרי לא נתבטל כיון שאין זרעו כלה זהו עיקרן של הדברים ולפ"ז הא דמשני התם ריבויא דרבו וכו' דוקא בתרומה קאמר דלמאי דקס"ד דטבל לעולם חמיר מתרומה להכי משני ליה דלא היא דהא קמ"ל דברבו הגידולי גידולין על הראשונים קילא טפי תרומה מטבל והכל מטעמא דאמרן ולא כדעת הראב"ד שרצה להשוות דין דטבל ודין דתרומה בגידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה והן הבט דזה הוא דעת הרמב"ם דסיים שם בהל' מעשר גבי גידולי גידולין דטבל בדבר שאין זרעו כלה. ומפני מה הגידולין אסורין מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה שבה וכו' ובזה מבוארין דבריו ודעתו עם הטעם כעיקר שבארנו:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:1:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:1:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:2:1:2)

**הטבל גידוליו מותרין בדבר שזרעו כלה.** היינו דוקא שכבר צמח הזרע אבל כל זמן שלא צמח ואפשר ללקט הזרע קונסין אותו שילקט הזרע כעין שקונסין בתרומה כדתנן בריש פרקין שוגג יופך מזי' יקיים וכמבואר לעיל ובטבל דלא שייך למיקנסיה שתהא כל השדה טבל שהרי רובו חולין ומיהו הגידולין חולין בדבר שזרעו כלה אלא שלפי שלכתחילה אין זורעין טבל כדתני בתוספתא פ"ק דדמאי הלכך קונסין אותו שכל זמן שלא צמח ודרכו להתלקט שילקט את הזרע הכי אמרינן לעיל בפ"ק דדמאי בהלכה ג' וכ"פ הרמב"ם בפ"ו מהל' מעשר בהלכה ג' כהאי דהתוספתא ובהלכה ו' כהאי דהש"ס דפ"ק דדמאי וזה מבואר ומה שכתב שם בענין גידולי גידולין בדבר שאין זרעו כלה כבר בארתי הכל לעיל בביאור רחב בהלכה ג' ד"ה גידולי תרומה תרומה ע"ש שנתבאר בענין חלוקי הדינים וטעמם על נכון בס"ד:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:2:2:1)

**ותני עלה בד"א בדבר שזרעו כלה וכו'.** בנדרים פ' הנודר מן המבושל בהלכה ד' פירשתי דאטבל קאי משום דהתם לא איירי אלא בטבל ובמתני' לקמן תנינן בהדיא כן אבל לפי האמת הך ברייתא אכולהו דקחשיב במתני' דחולין הן קאי אגידולי גידולין דתרומה וכמו שנתבאר מזה בדיבור דלעיל וחילוקי דינים השייכים בה וכן אאינך כדקאמר לעיל בפ"ו דשביעית בהלכה ג' וע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:2:3:1)

**רבי אבהו בשם ר' יוחנן פודה את כל האוצר בדמי אותה סאה.** כדפרישית דמילתא באנפי נפשה היא ולא לפרושי להא דתני במתני' בזמן זרעה כמה שרצה הר"ש לפרש והרב נמשך אחריו דמה ענין הזמן לסך הדמים של האוצר או אותה הסאה אלא דתנא דמתני' על כל הגידולין קאי והכי מוכח בהדיא לקמן בפ"ב דבכורים בהלכה ג' דר' יוחנן כיחידאה קאמר למילתיה ומיפרכא התם וכן הא דקאמר הכא בענין ההפרש הקדש למעשר שני ובין זרעו כלה לשאין זרעו כלה לא קאי התם למסקנא ומש"ה לא פסק הרמב"ם כוותיה דר' יוחנן דהכא במידי דכתב בפ"ו מהל' מעשר שני בהלכה ט"ו הזורע מעשר שני אחר שנכנס לירושלים הגידולין מעשר שני זרעו קודם שנכנס הגידולין חולין ואפי' בדבר שאין זרעו כלה ופודה אותו כשעת זריעתו וזה החילוק בין שנכנס לירושלים או לא מבואר בהדיא בבכורים שם וכן שפודה הכל כשעת הזרע ועוד אבאר לזה במקומו בס"ד וכן בהקדש כמבואר בדבריו בפ"ה מהל' מעילה בהלכה י"א ע"ש:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:2:5:1)

**תמן א"ר יוחנן סאה תרומה שעלת מתוך מאה וכו'.** התם בפ"ה לעיל קאמר דנוסחת ר' יוחנן בהמשנה שם אליבא דחכמים דר"א אינה מדמעת כל עיקר וכבר כתבתי שם דהרמב"ם לא סמיך אהא דר"י אלא על נסחת המשנה אשר לפנינו וחכ"א אינה מדמעת אלא לפי חשבון ומשו"ה לא הביא כלל מכל אלו חלוקי הדינים שנאמרו בסוגיא דהכא דכולה אזלא אליבא דהאי דר' יוחנן כמבואר בפנים והוא ז"ל פסק כהמשנה הנזכרת וכך היא נשנית בפ"ק דתמורה אליבא דחכמים:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:6:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:6:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:2:6:1)

**עד גורן הרביעית אסור והרביעית מותרת.** כן פסק הרמב"ם בהלכות מעשר שם וביאר שם הטעם מפני מה גידולי גידולין אסורין בטבל בדבר שאין זרעו כלה מפני תרומת מעשר ותרומה גדולה שבה. ולעיל בהלכה ג' ד"ה גידולי תרומה בארתי דה"ט דבגידולי גידולין חמיר טפי טבל מתרומה ולא קשיא מדקאמר הכא דבתרומה אף גורן הרביעית אסור מדמחמרינן בגידולין בתרומה טפי מבטבל ה"ה בגידולי גידולין דלא היא דהא דהכא לא מיירי אלא בסתם ולא בשרבו גידולי גידולין על העיקר ובדלא רבו הוא דחמירא טפי תרומה אבל מה דאמרינן לעיל בשרבו על העיקרין דאז מקילינן בתרומה ומחמרינן בטבל כמבואר לעיל שם הכל במילתא בטעמא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:2:8:1)

**עד כשעורים לדבר שזרעו כלה וכו'.** במתני' פירשתי כפי' הרמב"ם בהמשנה והוא נכון לפי נסחת המשנה שלפנינו השום כשעורין ולהא דקתני הכא השום עד כשעורים. לפי נוסחא זו משמע כפי' הר"ש עד שיעור כשעורה והלכך מחלק בין דבר שזרעו כלה או לא כדפרישית בפנים והיותר נכון דר' אבהו ור' יוסי בר' בון אליבא דר"י ב"ח היו מחולקים בפירושא דמילתא לפי נסחות המתחלפות דמר גריס השום עד כשעורים ולפיכך מחלק כן ומר גריס השום כשעורים והיינו כמו השעורים שזרען כלה והיינו דקאמר עד כשעורים לכל דבר דלמאי דר' אבהו מדייק תיבת עד להכי קאמר דאף לפי נסחא דילך לעולם הוא כשעורים לכל דבר אליבא דר' יהודה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:3:2:1)

**דרבי שמעון היא.** הך דר"ש ובר פלוגתיה מבואר היטב לעיל בפ"ג דדמאי ובפ"ה וע"ש דלדעת הרמב"ם דפסק דאין קנין לנכרי בא"י אבל לא לכל מילי כמו אשר בארתי שם ובמקומות המצויינים שם ודעתו דכל מה שנגמר ביד הנכרי פטור ממעשרות ולפיכך לא הביא כלל הך רישא דמתני' המנכש עם הנכרי בחסיות דאין פירותיו הממורחין אצלו טבל כלל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:3:4:1)

**שתילי תרומה שנטמאו וכו'.** כדפרישית דאם שתלן מקודם שעשה אותן תרומה מהני להו זריעה לטהרן ואם עשאן תרומה מותרין באכילה ואם היתה תרומה ונטמאת ושתלה אע"פ שלענין טומאה טהרה מטומאתה אסורה באכילה היא מאחר שכבר נידחית מאכילה כשנטמאת והכי מסיק לה ר' ירמיה בבבלי פ' כל שעה (דף לד ע"ב) לטעמא דמתני' ונלמד מהאי מימרא דמי חג דקאמר התם בשם ר"ל משמיה דר' הושעיא וכדקאמר הכא נמי ר' יוחנן דאין זריעה לתרומה כמו דאין זריעה להקדש משום מעלה ומיהו לא דמי לגמרי דלהקדש אין זריעה להוציא מידי טומאה ולתרומה מוציא מידי טומאה אלא דאסורה באכילה וכדתנינן במתני' וכן כתב הרמב"ם בפ' י"א בהלכה כ"ג לענין תרומה ובפ' ששי מהלכות איסורי מזבח בהלכה ו' וח' לענין קדשים דאין להם זריעה לטהרן מטומאתן שנטמאו אחר שהקדישן וכן בתאנים וענבים. א"נ זתים וענבים גרסי' כדלקמן דאמר כשר אפי' לנסכים וה"ק התם בדף לג משמיה דר' יוחנן דורכן פחות מכביצה ויינן כשר לנסכים כמ"ש הרמב"ם באיסורי מזבח שם בהלכה ז' דמשקין מיפקד פקידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:5:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:3:5:1)

**כיני מתניתא עד שיגום בעלים וישנה.** כ"פ הרמב"ם בפי"א מתרומות בהלכה כ"ד כר' יהודה דמתני' וחזר בו ממ"ש בפי' המשנה והכ"מ נתן שם טעם דפסק כר' יהודה משום דר' יוחנן ביאר דבריו משמע דסבר דהלכה כותיה ואלו מהאי טעמא היה קשה לנו בהרבה מקומות שמצינו דר' יוחנן מפרש דברי היחיד דמתני' ולית הלכתא כותיה ובהלכה זו מבאר לעיל דברי ר"ש במה הוא דפליג ובמה דהוא מודה ואפ"ה אין הלכה כר"ש ולענ"ד נראה דהיינו טעמיה דהרמב"ם דלדעתיה פליגי ת"ק ור' יודה בהני תרי טעמי דקאמר בפ' כל שעה שם למה אסורין באכילה לכהנים דמעיקרא קאמר התם משמיה דרב ששת משום דנפסלו בהיסח הדעת ושקיל וטרי עלה עד דמסיק ר' ירמיה דטעמא הואיל ונטמאו בשעה שהיו כבר תרומה נדחו דדמיא למי חג כמוזכר בדיבור דלעיל והשתא איכא למימר דת"ק סבר דטעמא דאסורין באכילה משום היסח הדעת הויא וכיון דקילא היא וכדאמר התם דלר' יוחנן לאו פסול הגוף מיקרי ולהכי פריך שם על האי טעמא אליבא דר' יוחנן מיהו לת"ק י"ל דס"ל כר"ל דקאמר פסול הגוף הוא ומ"מ הואיל דקיל די שנחמיר שיגום פעם אחד ואח"כ יאכל ולר' יהודה טעמא שכבר נידחו לגמרי לפיכך מחמיר עד שיגום וישנה דאלת"ה במאי פליגי ומאי טעמייהו וכיון שכן פסק כר' יהודה וכמסקנא דהתם ודהכא דטעמא משום שכבר נידחו ועד שיגום וישנה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:5:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Terumot 9:3:5:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Terumot/r/9:3:5:2)

סליק פירקא בס"ד