## Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot Chapter 13

###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:11:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:11:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:11:1)

**ותמאן למאמרו ותנשא לשוק.** וע"כ דס"ל דממאנת אף לזיקה כדפרי' בפנים דליכא למימר הא דקאמר בב' יבמין משוס דס"ל כמ"ד שם אין מיאון לחצי זיקה וזיקתה קיימת ולפיכך תנשא לאחיו אבל בחד יבם אין ה"נ דמצית עקרה לזיקה דאם כן מותרת לו אפילו בב' יבמין כדאמר התוס' אליבא דרב אסי וע"כ דסבירא ליה אפי' בב' יבמין עוקרת הזיקה והילכך פריך ותנשא לשוק:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:12:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:12:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:12:1)

**אמר רב חסדא הדא אמרה כו'.** וס"ל לרב חסדא דטעמייהו דב"ש דאינה ממאנת מן הנשואין משום דאין אדם טורח בסעודה ומפסידה וכרבא שם דאילו לטעמא שאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות קאמרינן לעיל דאפילו בדיעבד לא הוי מיאון:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:14:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:1:14:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:1:14:1)

**וב"ד יושבין במיאונין.** ובבבלי לא פריך הכא מידי אלא לקמן דף ק"ט אהא דקאמר מלמדין הקטנה שתמאן בו ומי שרי והתני בר קפרא לעולם ידבק אדם כו' דהתם קשה היאך מלמדין והלא צריך להתרחק מן המיאונין אבל הכא היא מעצמה באה למאן אין נמנעין מלהזקק לה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:3:1)

**הדא אמרה חלוקין על ר"ח בן אנטיגנוס.** כדפרישית בפנים וכן נמי אמרינן דלר"ח בן אנטיגנוס דקאמר כל שאינה יכולה לשמור אינה צריכה למאן דמשמע אם יכולה לשמור מיהת יוצאת במיאון והתם קאמר ר' יוחנן דאם יכולה לשמור צריכה להתגרש ש"מ דחלוקין והיינו הך. והשתא אתי שפיר דמסקינן הכא בבבלי הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ובגיטין שם דף ס"ה קאמר רבא ג' מדות בקטן צרור וזרקו אגוז ונוטלו זוכה לעצמו כו' וכנגדן בקטנה מתקדש' למיאון. דזה השיעו' בעצמו צרור וזרקו כו' היא נמי יודעת לשמור ומבחנת בין גיטה לדבר אחר וקאמר דמתקדשת למיאון ופליג על ר' יוחנן דלעיל והיינו כר"ח בן אנטיגנוס דהכא. וכל זה הוא לגי' רש"י ז"ל שם כמו גי' הגמר' שלפנינו אבל לגי' הרי"ף ז"ל דגריס שם איפכא גבי צרור וזרקו וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה הפעוטות והן כבר שית כבר שבע מקחן מקח כו' וכנגדן בקטנה מתקדש' למיאון וכבר דיקדק עליו הרז"ה ז"ל שם על דמחלק בין שיעו' גירושין לקידושין דהרי משמע דחד לישנא איתמר בהו וביודעת לשמור תליא מילתא ותירץ שם דיש הפרש בין שמירת קידושין לשמירת גט דבקידושין איכא קידושי כסף שהן צריכין שמירה מעול' ומ"ה בעי שתגיע לעונת הפעוטות אבל בגט שאין צריך שמירה כל כך בצרור וזרקו אגוז ונוטלו סגי וכן כתב הר"ן ז"ל לשיטת הרי"ף אלא דאכתי קשה לפי שיטתו דמשמע דקודם זמן הפעוטות אפילו מיאון אינה צריכה ואפילו יודעת לשמור וכן פסק הרמב"ם ז"ל בהדיא פי"א מהלכו' גירושין הלכ' ז' וא"כ רבא דפסקו כוותי' לפי גירסתם דאמר כמאן דהרי לחכמים דפליגי על ר"ח בן אנטיגנוס אפילו אינו יודעת לשמור צריכה מיאון ולר"ח בן אנטיגנוס ביודעת לשמור לחוד מיהת צריכה ובהדיא קאמרינן הכא הלכה כר"ח בן אנטיגנוס ומצאתי להרשב"א ז"ל בחידושיו פ' התקבל שהקשה קושיא זו ותירץ דהא דקאמר ר"ח בן אנטיגנוס כל שיכולה לשמור צריכה למאן בטיב משא ומתן קאמר כלומר שלא תאבד כסף קידושי' במשא' ומתנה והיינו עונת הפעוטות ולרבנן לא בעינן עונת הפעוטות אבל יודעת לשמור בצרור וזרקו כו' מיהת צריכה דאי באינה יודעת לשמור כלל אפילו לרבנן אינה צריכה למאן דהא קתני במתני' לדעתה וזו אין לה דעת כלל אלא ודאי יודעת ואינה יודעת כפעוטות קאמרי ועלה קאמר ר"ח בן אנטיגנוס דכל שאינה יודעת לשמור יפה כפעוטות שלא תאבדם במשא ומתן אינה מתקדשת למיאון והוכיח שם מדקאמר הכא מן מה דאמר ר' יוחנן כו' הדא אמרה חלוקין כו' עכ"ל והשתא ר"ח בן אנטיגנוס ורבא בחדא שיטתא קיימי וחכמים דהכא כר' יוחנן אלא דאכתי איכא למידק דלחכמים דהכא ביודעת לשמור כצרור וזרקו מיהת יוצאת במיאון ור' יוחנן קאמר התם דצריכה להתגרש וצריך לומר דרבי יוחנן נמי בקידושי אביו מיירי וכיון דמבחנת בין גיטה לדבר אחר מתגרשת ע"י קידושי אביה אבל אם קידשה עצמה כמו במתני' דהשיאוה לדעתה יוצאת במיאון והיינו דקאמר הכא חלוקין כו' דלחכמים כמו דיש לה יד להתגרש אפילו בקידושי אביה שהן תורה כן יש לה יד להתקדש למיאונין כיון שהיא יכולה לשמור שלא תזרקם ולר"ח בן אנטיגנוס צריכה נמי שתגיע לעונת הפעוטות וכדפסקי הרי"ף והרמב"ם ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:7:1)

**התיבון הרי עכו"ם כו'.** לר"מ קפריך דס"ל דעכו"ם תורם שלו ד"ת כדפי' רש"י ז"ל רפ"ב דקידושין דקסבר אין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות אבל לחכמים הא דתנן העכו"ם והכותי תרומתן תרומה מדבריהם הוא גזירה משום בעלי כיסין שלא יתלה בעכו"ם כדי לפוטרו וכן כתב הרמב"ם ז"ל פ"ד מהלכות תרומות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:1)

**כרבי יודה דאמר הוקשו כו'.** לאו כרבי יודה ממש קאמר דהא איהו ס"ל קטן תורם ואינו מקדיש אלא אליבא דמ"ד אינו תורם ומקדיש כדאמר ר' יוחנן לעיל אלא דבביכורי' ס"ל כר' יודה:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:2)

**מהו שיביא פסח.** ולא ס"ל האי דרש' איש למעוטי קטן אלא איש למעוטי אשה כדדריש בבבלי פ' האשה וכן משמע מהבבלי סוף פ' לולב הגזול דקאמר קטן יכול לאכול כזית שוחטין עליו את הפסח והיינו להמנו' עם שאר בני חבורה ואי מדאורייתא אימעיט אפילו עם בני חבורה נמי לא וכן פירש הכ"מ בפרק ב' מהלכות קרבן פסח לדעת הרמב"ם ז"ל שם דפסק כן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:3)

**כך אינו מביא מעשר בהמה.** שאין הקטן מפריש כדפרישית בפנים דאילו ע"י אחר צריך לעשר וכן מוכח מהתו' שבת דף נ"ד גבי הא דקאמר תריסר אלפי עגלי הוה מעשר ר"א בן עזריה מעדרי' כל שתא ושתא שהקשו שם דהרי אין מעשר בהמה נוהג אחר החורבן ומסתמא בן י"ג שנה היה כשעישר וא"כ מאי קאמר בכל שתא ושתא דע"כ בשעת החורבן לא היה יותר כ"א בן י"ד או בן ט"ו כו' ותירצו שם לחד תירוצא דאפטרופוס הוה מעשר בקטנותו ועיין בתו' ריש פ"ט דבכורות שתירצו שם בענין אחר:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:4
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:8:4](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:8:4)

**וקשיא דרב כהנא על דר' יודה.** וכה"ג פריך שם לר' יוסי דקאמר משבא לעונת נדרים תרומתו תרומה דהיכי אתא גברא דרבנן כו' ומפרק לה הכי והכא פריך לרבי יהודא דאלימא ליה הקושיא טפי דקאמר סתם תרומתו תרומה דמשמע אפילו לא בא עדיין לעונת נדרים. אבל קשה דאמאי לא פריך אדר' יודה גופי' דאמר לעיל תורם ואינו מקדיש וא"כ לדידיה לא סמוך לאיש לאו דאורייתא ואמאי תורם ואפילו דאמרינן לרבי יודה אינו מקדיש עד שיגיע לעונת נדרים ומשהגיע מקדיש קשה למה תורם קודם שהגיע וצ"ל דס"ל לר' יודה דאינו מקדיש כלל דקרא מאת כל איש פרט לקטן מוקמי למעט הקדש ולא לתרומה כדפרישית לעיל בפנים דגזירת הכתוב הוא בהקדש אבל בטבל פוטר מד"ת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:9:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:2:9:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:2:9:1)

**הפר נדריה תורה ואת אמר הכין.** ובבבלי שם דפריך הכי מהברייתא יתומה שנדרה בעלה מפר לה משני כר' פנחס דכל הנודרת על דעת בעלה נודרת ולעולם נדרה דאורייתא והאי תלמודא דלא משני הכי איכא למימר דס"ל דלר' יהושע בכי הא לית ליה דרבי פנחס וכמו דאמרינן בנדרים דף ע"ד וע"ה דלר"א דס"ל דכל שהבעל חייב במזונותיה יפר וכדרבי פנחס ור' יהושע התם לית ליה בכי הא דעל דעת בעלה נודרת ואין מפר עד שתכנס לרשותו וכ"כ שם הרשב"א ז"ל וטעמא דאכתי לא סמכה דעתיה ואיהי נמי לא נדרה על דעתו והכי נמי בקטנה אפילו נכנסה לרשותיה דלא סמכה דעתיה שיכולה למאן בו וכן היא לא נדרה על דעתו ותדע דהא ר"א ס"ל התם דאפי' לא נכנסה לרשותו יפר והכא בקטנה ס"ל דאין זכאי בהפרת נדריה אלמא דעדיפא ליה בוגרת ששהתה כו' דהתם מקטנה שנכנסה לרשותו וק"ו לר' יהושע. ולשיטת הבבלי ע"כ צ"ל דלרבי יהושע בנכנסה לרשותו תליא מילתא ואפי' בקטנה דאל"כ ההיא ברייתא יתומה שנדרה כו' דאתיא כמאן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:5:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:5:2:1)

**והוא שיהא הגט בסוף.** כדפרישית ואפשר דאפילו לנוסחא דהכא דגריס במתני' לאחר ומיאנה בו ה"ק דהאי לאחר ומיאנה דבתרא לאו דוקא הוא דאטו כי רוכלא ליחשב וליזיל אלא הא דקתני כל שיצאת הימנו בגט אסורה והוא שיהא הגט בסוף:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:4:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:4:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:6:4:1)

**ר' יודן בעי כו'.** כדפרישיח בפנים וגי' הספר שהיה כתוב אחר מתני' דלקמן אי אפשר להעמידה בשום פנים דהרי התם באחיות מיירי ולא שייך למיפרך ויחלוץ להאחת ויכנוס את אחותה דאחות חלוצה היא וכן הא דקאמר קשייתה על ר"א ובתקנתא דמיאון כדפרישית. והה"ד דלר"א נמי אפשר בתקנת חליצה להקטנה אלא דעדיפא פריך לר"א דאפשר בתקנת מיאון ויכול נמי לקיים מצות יבום בצרה. והא דמשני דאין ממאנין אלא ארוסות הה"ד דהוי מצי לשנויי דלב"ש אין ממאנין אלא בבעל והכא ביבם הוא אלא דנקט רישא דמילתייהו דב"ש כדקתני בריש פירקין. והא דקאמר הכי לר"א במתני' דלקמן מלמדין כו' והתם נמי בנשוא' היא שאני התם דאי אפשר בתקנה אחרת וכעין דמפרק בבבלי התם מיאון דמצוה שאני על הא דפריך ומי שרי ללמד במיאון אבל הכא אפשר בחליצה וכדקאמר בהדיא התם בברייתא משום ר"א אמרו חולצת הקטנה וצרתה פטורה מטעמא דאמר לקמן לא מצינו שתי יבמות מבית אחד א' חולצת וא' מתייבמת:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:4:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:6:4:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:6:4:2)

**דר' אליעזר שמתי.** עיין בתו' פ"ק דנדה דף ז ד"ה שמותי שפירשו כן בשם האי תלמודא דפ"ק דתרומות:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:8:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:8:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:8:2:1)

**כונס את החרשת ומוציאה בגט והקטנה תמתין כו'.** והא דלא נקט הכא תקנתא דמיאון שתמאן הקטנה ותעקור זיקתה ויהא כונס החרשת וכמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' יבום הכ"ד טעמא דהש"ס אזיל לשיטתיה דגריס לקמן בדברי ר"א מלמדין הקטנה שתמאן ולא גריס בכולן מלמדין דס"ל דאין מלמדין למאן אלא היכא שנוכל לקיים מצות יבום של תורה והיינו בגדולה וקטנה דלקמן במתני' אבל לא בקטנה וחרשת דשניהם מדרבנן הן וכן משמע משיטת הבבלי וזו היא שיטת הראב"ד ז"ל שם אבל גי' הרמב"ם ז"ל היתה בכולן מלמדין הקטנה שתמאן ואפי' בקטנה וחרשת וכגי' הרי"ף ז"ל ועיין בדיבור דלקמן:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:11:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:11:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:11:1:1)

**לא פסל הקטנה.** וכן גי' הרמב"ם ז"ל וכמ"ש שם הל' כ"ז שאם בא תחילה על הקטנה וחזר ובא על החרשת לא פסל את הקטנה והחרשת צריכה גט שביאת הקטנה מעולה מביאת החרשת שהקטנה ראויה לאחר זמן לפיכך יקיים הקטנה שנבעלה תחילה ע"כ דלא גזור דילמא קדים ובעיל החרשת ברישא. ובביאת החרשת תחילה כתב שם הל' כ"ח וז"ל בא היבם תחילה על החרשת וחזר ובא על הקטנה פסל את החרשת ומלמדין הקטנה שתמאן והחרשת יוצאה בגט ע"כ וכתב עליו הרשב"א ז"ל וזה תימא שהרי עקרה זיקתה לגמרי אחר שמיאנה בביאה ובזיקה דהרי קי"ל כמ"ד ממאנת אף לזיקתו וקי"ל נמי כר"א דאמר בכולן מלמדין שתמאן וא"כ תשאר החרשת עמו שהרי עקרה הזיקה במיאוני' לגמרי וכמי שלא היתה צרתה כלל ועוד שהוא ז"ל כתב גבי גדולה וקטנה בא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה מלמדין את הקטנה שתמאן ויקיים את הגדולה שבעילה זו קונה קנין גמור ע"כ ואם איתא דחרשת יוצאת בגט מפני שנפסלה תחילה בביאת קטנה ואין מיאונ' דקטנה מתירה מאי שנא גדולה והלא אפילו הגדולה נפסלה בביאת הקטנה תחילה ואם מיאונה מתירה אף בחרשת כן וצ"ע עכ"ל הרשב"א ז"ל בשילהי פירקין. ואפשר לומר לדעת הרמב"ם ז"ל דשאני גבי גדולה וקטנה דנהי דהגדולה נפסלה כשבא על הקטנה תחילה משום בית אחד הוא בונה ולא ב' בתים וזהו כוונת הרשב"א ז"ל מ"מ לאו פסולה לגמרי מיקריא דנימא שלא תתירה אחר כך מיאון דקטנה דודאי ביאת הגדולה מעולה ביותר וקנין גמור הוא ופוסל' לגמרי לביאת הקטנה אלא שצריכה מיאון מפני ביאתה ואע"ג דנפסלה עכשיו וכמ"ש הוא ז"ל שם הלכה י"ג כל יבמה שנבעלה בין ביאה כשרה בין ביאה פסולה כו' הרי זה צריכה גט שהרי נעשית אשת איש בבעילה עכ"ל אלא דהקטנה יוצאת במיאון לביאתה וכשתמאן תשאר ביאת גדולה דקנין גמור הוא ומותרת אבל בקטנה וחרשת דביאת החרשת ביאה גרועה היא וכשבא אח"כ על הקטנה פסלה לגמרי מפני שביאתה מעולה יותר משל חרשת ומ"מ הקטנה נמי אינה ראויה לקיימה דנפסלה בביאת החרשת תחילה וקנינה לאו קנין גמור הוא ותצא במיאון מפני ביאתה אבל החרשת נשארה בפסולה והילכך תצא בגט ולא שייך הכא שתעקור הזיקה במיאון אחר שנפסלה החרשת ואין כאן קנין גמור כללא דמילתא דלא אמרינן הכא במיאון להתיר ולעקור הזיקה אלא היכא דיש כאן קנין גמור ומה דמלמדין למאן בקטנה וחרשת אינו אלא להתיר הקטנה מביאתה זהו הנלע"ד לדעתו ז"ל:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:1:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:1:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:1:1)

**יגדלו זע"ז.** כתב בעל המאור ז"ל קשיא לי בשלמא לגדלותו צריכין שאין ביאת בן ט' פוטרת ואינו נותן גט עד שיגדיל אלא לגדלתה אמאי וי"ל בפחותה מבת ג' דצריכה שתגדיל עד שתהא בת ביאה א"נ בשגדל הוא ולא בעל צריכה אף היא שתגדיל כדי שיתן גט למאמרו וחליצה לזיקתו עכ"ל ולא צריכין לכל זה אלא אף היא צריכה שתגדיל כל כך שתהא יודעת לשמור את גיטה וכ"כ הנ"י:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:2:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:2:1)

**אף הכא לא הכל ממנו לחוב לבנו.** משמע מהכא דאפילו בתוך שלשים אינו נאמן לומר לא בעלתי לפסול בנו כשהיא אומרת נבעלתי כדמיירי הכא וכן לענין הצרה דהרי מדמה לפסול בנו ולאסור צרה להדדי וכמו דהכא אפילו בתוך ל' אינו נאמן כן נמי היכא שהיא אומרת לא נבעלתי אינה נאמנת לאסור להצרה ואפילו בתוך שלשים אבל רש"י ז"ל פירש גבי הא דקאמר בבבלי שם היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי דיוצאה בגט ואינה צריכה חליצה דלאחר שלשים קאי משמע אבל בתוך שלשים הוא נאמן ובעיא חליצה ומדנאמן לאוסרה אעפ"י שהיא מכחישתו כ"ש שהוא נאמן לאסור הצרה כן דיקדק הרא"ש ז"ל מפרש"י ומשמע נמי מדבריו שם לחלק בין הוא אומר לא בעלתי דנאמן לאסור הצרה בתוך שלשים ואם היא אומרת לא נבעלתי דלא נאמנת כ"א אנפשה והילכך כתב שם דהירושלמי מייתי ראיה ממתני' דכמו דהוא אינה נאמנת בתוך שלשים אצרה כן הוא אינו נאמן אבנו ונראה מדבריו דאפילו לשיטת רש"י ז"ל אתיא הא דהכא שפיר אבל אין נראה כן מדברי התו' אלא דכל היכא דהיא נאמנת לאסור נפשה בלא חליצה אמרינן נמי דכ"ש אצרת' דלא קים לה בבעולה כמותה שיש לנו לאסרה בלא חליצה וכל זה הוא לשיטת רש"י ז"ל ולחד לישנא של התו' שם דבתוך שלשים אסורה הצרה ולסוגיא דהאי תלמודא משמע דאין לחלק אלא בין הוא בין היא אינן נאמנין לאסור הצרה אפילו בתוך שלשים כדאמרינן והרמב"ם ז"ל לא הזכיר מדין הצרה כלום אלא דלענין חליצה כתב בפ"ב אם היא אומרת נבעלתי והוא אומר לא בעלתי אינה צריכה חליצה שאין זה נאמן לאסרה על כל אדם אחר שכנסה. ומשמע אפילו בתוך שלשים וכן פי' שם הה"מ ז"ל והה"ד לענין הצרה דחד דינא וחד טעמא להו דחזקת כנוסה בעולה היא:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:1
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:1](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:1)

**והוא שהגט יוצא מתחת ידו לתוך ידה.** כלומר דראינו שעכשיו גירשה דאי קודם הכניסה אפילו לאחר שלשים יום היא נאמנת לומר לא נבעלתי דכיון דאיכא איסורא שנפסלה עליו בגט מוקי נפשיה מלבעול וכן פי' הה"מ בפ"ב מהלכות יבום הלכה ה' על מ"ש שם הרמב"ם ז"ל היבמה שאמרה בתוך שלשים יום לא נבעלתי ואעפ"י שהוא אומר בעלתי וגרשה כופין אותו שיחלוץ הואיל וקדם וגרשה בגט ע"כ דמיירי נמי שגרשה עכשיו וכדאמרן והתיו"ט כתב ותמהני על הרמב"ם שלא פסק להא דרב אשי דאמר דהא דקתני בברייתא הוא אומר בעלתי והיא אומרת לא נבעלתי אעפ"י שחזר ואמר לא בעלתי צריכה גט וחליצה דאע"ג דע"כ מיירי שכבר נתן לה גט כדמוכח מרישא דברייתא דהתם גט לזיקתו והכא גט לביאתו והא רב אשי בתראה הוא ומרא דגמרא עכ"ל ולא ידעתי מקום לתמיהתו דמאין למד זה דהרמב"ם לא פסק כרב אשי דאי משום שכתב כופין אותו שיחלוץ לחוד הא כבר פי' הה"מ דמיירי שעכשיו נתן לה הגט וכן הביא הוא עצמו שם ובלאו הכי צריך לפרש כן דלהכי שפיר אינה נאמנת לאחר שלשים כדאמרן והא דקאמר הואיל וקדם כו' וקדם לפנינו וגרשה קאמר ורב אשי דמוקי לברייתא שכבר נתן לה גט לזיקתו והיינו משום דמסתברא ליה לשון אעפ"י שחזר ואמר כו' להאי אוקימתא כדפירש רש"י שם ולרב אשי לק"מ דאם כבר נתן לה הגט אמאי אינה נאמנת לאחר שלשים דבאמת הסיפא דקתני היא אומרת כו' בין בתוך שלשים בין לאחר שלשים הוא כדפרישית לעיל לשיטת הרמב"ם ולשיטת רש"י דוקא לאחר שלשים הוא כדלעיל ואפי' אם נאמר דאכתי רישא דברייתא תקשי דמחלק בין תוך ל' לאחר ל' מ"מ רב אשי לא נחית לזה אלא לתרץ הסיפא דקתני גט וחליצה דמש"ה ס"ד דמקשה דבלא נתן גט מיירי וע"ז קאמר דלעולם בנתן גט אלא דהתם לזיקתו כו' והרמב"ם ז"ל לא כתב אלא כדין המשנה לחלק בין תוך שלשים לאחר שלשים וע"כ בנתן גט עכשיו מיירי מטעמא דאמרן אבל לענין דינא דרב אשי בביאה אחר הגט דצריך גט אחר לא כתב הכא מידי דסמך עצמו על מהי שכתב לקמן בפ"ה מהלכה הנ"ל בכל ביאה פסולה דצריכה גט:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:2
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:2](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:2)

**רבי יוסי בעי כו'.** מאי דפרישית בפנים הוא לפי גי' הספר והיותר נראה דגרסינן הכי לאחר ל' יום חזקה בעל ואת אמר מבקשין. והיינו דר' יוסי אסיפא בעי דאמאי מבקשין לחלוץ לאחר שלשים הא חזקה בעל ויקיימנה וטעמא דר' יוסי לא ניחא ליה למיבעי ארישא דס"ל מצות חליצה קודמת ולהאי מ"ד שפיר כופין לחלוץ ולא לייבם וכן נראה מדברי התו' ד"ה א"ר אמ דלהאי מ"ד לא קשה מידי:


###### Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:3
[Mareh HaPanim on Jerusalem Talmud Yevamot 13:14:3:3](https://torahapp.org/share/book/Mareh%20HaPanim%20on%20Jerusalem%20Talmud%20Yevamot/r/13:14:3:3)

סליק פירקא