## Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 122

###### Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 122:1
[Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 122:1](https://torahapp.org/share/book/Mateh%20Yehonatan%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/122:1)

(סימן קכ"ב בש"ע סעיף ב') 
**ואפ"ה אסרו חכמים לבשל בה לכתחלה כו'.**דין זה הוכיח הרשב"א מגמ' דפסחים דף ל"ט א"ר קדירות בפסח ישברו כו' ע"ש וא"א דלכתחלה מותר להשתמש בקדירה שאינו ב"י אמאי ישברו לשהינהו עד אחר מעת לעת ולהשתמש בו בפסח א"ו לכתחלה אסור וי"ל הא הרשב"א ס"ל דכל היכא דמשהו אסור נטל"פ גם כן אסור אפילו דיעבד א"כ לא מוכרח מידי מחמץ בפסח דאסר במשהו א"כ נטל"פ נמי אסור אפילו דיעבד משא"כ שאר אסורים י"ל דקדירה שאינה ב"י מותר להשתמש בה לכתחל' וי"ל דהוכחתו הוא משמואל דס"ל מבשא"מ הוא בס' אפילו חמץ בפסח וזה הוא ודאי דאף דס"ל להרשב"א לאסור נטל"פ באיסורי משהו וכדומה לו אבל היכ' דמבשא"מ בס' אפי' בנתערב במינו והוא נט"ל נמי אין אוסר דזה ודאי כיון שהוא לפגם ליכא כאן שום חשיבות מינו א"כ דשמואל ס"ל משא"מ בס' א"כ א"א דבכל האיסורים מותרים להשתמש בו לכתחלה אמאי לא יהיה מותר להשתמש בו חמץ בפסח בין מב"מ ובין מבשא"מ דהא כל הנותן טעם לפגם הוי אינו מינו ולמה אמר שמואל דמשהה להו לאחר הפסח ועביד להו וכו' אלא ודאי דנט"ל לכתחלה אסור:


###### Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 122:2
[Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 122:2](https://torahapp.org/share/book/Mateh%20Yehonatan%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/122:2)

(שם בש"ך ס"ק ב') 
**ובד"מ וכו' כ' בשם או"ח דאם בשלו דבר חריף בקדירה של בשר כו'.**ע"ש באריכות. והנה לכאורה יש לתמוה על הרב הש"ך מהא דקי"ל בסי' צ"ו ס"א דאם חתך צנון בסכין של בשר שאינו בן יומו אף שהוא מקונח יפה ובשלה בחלב צריך ס' למה שכנגד הסכין וטעמא משום חורפיה דצנון מחלי' לי' לשבח וגם לא הוי נ"ט בר נ"ט וא"כ הכא אמאי לא חשבינן דבשעה שנתבשל בו החריף נעשה טעם הבשר לשבח ועדיין ליכא כ"ד שעות מהאי בישול ונראה ליישב דהנה רבותיו של הרשב"א רוצים להוכיח ולומר דהא דקי"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא מותר היינו אפילו טעם שני הוא באיסור דלאו דוקא דגים שעלו בקערה רק ה"ה אם עשו כותח בקערה של בשר עצמה דאז מיד כשפולט הטעם בבשר הוא באיסור מ"מ הוא מותר דס"ל דהא דקי"ל טעם כעיקר דווקא כשבלע הטעם מבשר עצמה או מחלב עצמה אבל כשבלע הטעם מהבלוע שנבלע בקדיר' כה"ג לא אמרי' כלל טעם כעיקר דאורייתא והנה כ"ז הוא אם הבלוע הוא בקדירה וכיוצא בה משא"כ אם הבלוע הוא במאכל לא שייך זה דהא הטעם נכנס במאכל והבלוע הוי טעם ראשון ונעשה נבילה ואז מה שיוצא ממנו נעשה דבר איסור תוך המאכל ואוסר הכל משא"כ אם הבלוע הוא בכלי דקי"ל דבלוע בכלי לא הוי נ"נ וכמ"ש הפוסקי' בכמה דוכתי א"כ אין לאסור רק אחר שיצא מן הכלי דאז הוי טעם שני דלא נאסר כלל ומעתה נק"מ דלעיל בצונן דאפי' לשיטת הרבותי' של הרשב"א אסור שפיר סותם המחבר לאיסר משא"כ הכא דבלא"ה יש דעות בפוסקי' אי מקרי דבר חריף כיון דלא מקרי כלל דבר חריף אלא קורט של חלתית ולשיטת הרבותיו של הרשב"א אין לאסור כלל א"כ בצירוף שתי דעות סמך הש"ך להתיר כה"ג ולק"מ:


###### Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 122:3
[Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 122:3](https://torahapp.org/share/book/Mateh%20Yehonatan%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/122:3)

(שם סעיף ט' בהגה"ה) 
**ואפילו אם נתנם לאומן כו'.**עי' ט"ז סק"ח וש"ך ס"ק ח' שהאריך בזה ותכלית כוונתם המה רוצים לפרש דברי רמ"א דאם החזירו מיד הוא אסור משום דליכא אלא חדא ספיקא משא"כ אם החזירו לאחר מעל"ע דאז איכא ס"ס שמא נשתמש קודם מעל"ע וזהו נגד השכל דוודאי הא דקי"ל בכלי של עובד כוכבים דהוי ס"ס שמא לא השתמש מעל"ע דהיינו דכל עיקר ספק שמא לא ישתמש כלל רק כיון דחזינן שהכלי ישן ודאי השתמש בו אמרינן בו שלא השתמש בו תוך מעל"ע משא"כ הכא בכלי סעודה דחששו והחליטו דודאי השתמש בו עובד כוכבים דל"ש למימר שום ספק שמא לא השתמש בו א"כ אפילו לא החזיר לו מיד אמאי יהיה מותר דלמא שעה אחת קודם שהחזירו לו השתמש בו העובד כוכבים לכן נראה לאמ"ו לפרש דודאי הר"ן בשם הרא"ה שהחמיר בסכין היינו משום דדרך אומן של עובדי כוכבים שנותנים לו סכין של ישראל להשתמש אף שאינו מרויח כלום דבשאר דברים לא חיישינן לאחלופי בכה"ג מ"מ הכא בסכין כיון שהוא מצוי בידו וצריך סכין להשתמש בו אינו מטריח אחר סכין אחר ומשמש בשל ישראל אבל סכינים המוליכים עבדים בבית ישראל כיון שהוא בבית ישראל ליכא למיחש בזה כלל והוי כמו כלי של עובד כוכבים דמותר מכח ס"ס שמא לא נשתמש בו כלל ואת"ל נשתמש שמא חתך בו דבר שהוא פגום בעין והא דכתב הרי"ט וכ"ז שרוצים להשתמש בו ביום שנתנו לו היינו באותו יום שהחזיר לו העובד כוכבים אף שנשתהה ביד עובד כוכבים ימים הרבה מ"מ איכא למיחש שמא השתמש בו רגע אחד קודם שנותנים לו אבל אם לקחו מיד העובד כוכבים עד לאחר זמן שנוכל לומר אף דהשתמש בו העובד כוכבים כבר נפגם פי' שיודע שלא השתמש בו באותו מעל"ע או שהה ביד ישראל לאחר שלקחו מן העובד כוכבים מעל"ע אזלינן לקולא משום דהוי ס' דרבנן ולקולא ולא משום דהוי ס"ס דלא הוי כאן ס"ס כלל כמ"ש והא דהר"ש בונברק במרדכי שכתב בשכח יורה של ישראל ביד עובד כוכבים דמותר מטעם ס"ס וכתב אפי' נשתמש ה"ל פגומה שאינה בת יומא וסתם כלי מחזיקין בהכי הרי דס"ל דאמרי' כיון דנשתהה בבית זמן שיוכל להיות אינה ב"י לא חיישינן שמא השתמש בו רגע אחד קודם שהחזירוהו די"ל דאיירי שהחזירוהו לו מיד למחרתו ובלילה אין דרך להשתמש בו כלל וא"כ י"ל דס"ל להר"ש הנ"ל דלינת לילה פוגמת וא"כ לית כאן בית מיחוש כלל וכן דייק לשון השואל שכתב שכח היורה בבית עובד כוכבים עד למחרתו משמע שנטלו מיד למחרתו וק"ל: