## Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah Siman 53

###### Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 53:1
[Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 53:1](https://torahapp.org/share/book/Mateh%20Yehonatan%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/53:1)

(סימן נ"ג סעיף א' בהגה"ה) 
**ויש מטריפין גם הבהמה אם נשמט כו'.** עי' ש"ך סק"ד מה שרוצה להגיה בדברי התשב"ץ ולעייל בהמה במקום עוף וכן יד במקום גף שהוא דחוק מאד ואמ"ו אמר דאין זה הכרח ושפיר מיירי בגף העוף והא דמצריך דווקא עיכול ניבי היינו משום דשבירת הגף דטריפה אינו אלא משום שמא נקבה הריאה הוא משום דבשעה שנשמט ע"י הכאות שמוטה נקבה הריאה שהוא סמוך לו וכ"ז היכא שנשמט בכח והיינו אם נפסק הניבי דאז נשמט בכח משא"כ אם עדיין מעורה בגידין דלא נשמט בכח ליכא למיחש לנקיבת הריאה כלל וכשרה אבל אם נשמט יד הבהמה כשר בכל ענין ואין לנו להוציא מדברי התשב"ץ מידי וכן מורין דברי תוס' פרק א"ט דף נ"ז ע"א בד"ה למה לי למימר כו' דמפרש דכל הסוגיא מיירי בעיכול ניבי והיינו אפילו בגוף העוף והא דנקיט התשב"ץ לשון עיכול ניביה הא אפילו נפסק הניבים נמי טריפה נמשך אחר לשון תוס' דנקיט לשון עיכול אבל באמת לאו דוקא:


###### Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 53:2
[Mateh Yehonatan on Shulchan Arukh, Yoreh De'ah 53:2](https://torahapp.org/share/book/Mateh%20Yehonatan%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Yoreh%20De%27ah/r/53:2)

(סעיף ד') 
**נמצא הגף שבור כו' טריפה.** יש להקשות אמאי לא אוקמי אחזקה דמעיקרא ובודאי אחר שחיטה נעשית י"ל כיון דהספק הוא אם נעשית קודם שחיטה או אחר שחיטה א"כ מאי חזית לאוקמי אחזקת דהשתא הוא שנשבר לוקמי בחזקת השתא דנשחטה ונשבר מקודם ולא הוי חזקה או י"ל דס"ל להמחבר כשיטת הרשב"א היכא דאיכא ריעותא לא אוקמי אחזקה רק על הרמ"א קשה דס"ל היכי (דאית' ריעותא) דליכא ריעותא מחיים תלינן לקולא אמאי לא מוקמינן אחזקה דמעיקרא דאחר שחיטה נעשית ומכח קושיא זו היה רוצה אמ"ו לומר דכל היכא דריעותא שבא ע"י מעשה כמו הכא שנשבר הגף וא"י אם קודם שחיטה או אחריו לא מוקמינן אחזקה וכן יש עוד קצת ראי' מפ"ק דחולין השוחט בסכין ונמצא פגומה אמר רב הונא שחיטתו פסולה אימר בעוף נפגם ולפום ריהטא קשה ה"ל לאוקמי סכין אחזק' ולומר דהשתא הוא דנפגם אע"כ צ"ל כיון שבא ע"י מעשה לא מוקמי אחזקה ועפ"ז יש לתרץ דברי המ"א ושאר פוסקים בהלכות פסח סימן תס"ז ס"ק ט"ז שהאריכו להחזיק איסור ממקו' למקום מזמן לזמן אשר לכאור' הוא נגד תוס' נדה דף ד' ע"א ד"ה לכל הטמאות כשעת מציאתן כו' משמע דווקא בקדשים החמירו להחזיק מזמן לזמן משא"כ בחולין אמרינן השתא הוא דאתרע ולא מחזקי' מזמן לזמן אבל לפמ"ש ניחא דכל הסוגיא דהתם מיירי בריעותא שבא מעצמו ולא ע"י מעשה דאז לענין קדשים החמירו מזמן לזמן אבל לא חולין משא"כ אם הריעותא בא על ידי מעשה דלא שייך לאוקמי אחזקה גם בחולין מחזיקין מזמן לזמן והתם שנמצאת כו' שהוא בא על ידי מעשה מחזקינן מזמן לזמן: