## Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 393

###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:1
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:1](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/393:1)

**הכניס פירותיו לחצר בעל הבית שלא ברשות ואכלתן כו'.** כצ"ל וכן הוא במיימוני פ"ג דניזקין וכלל דבריו הן דבעל החצר פטור בהיזק פירותיו כיון דשלא ברשות הכניסן ומה"ט אם הוזקה בהן פרה של בעל הבית אז בעל הפירות חייב לשלם לו הזיקו מיהו ה"מ שהוזק' בהן מוכח שהוחלק' בהפירו' אבל אם הוזקה מכח רוב האכילה פטור בעל הפירות מהיזקה דעל ב"ה הוא מוטל לשומרה מאכילה יתירא כדמסיק המחבר בסעי' שאחר זה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:2
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:2](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/393:2)

**שישתכר בהן בעל החצר** שיתן לו שכירות מהטחינה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:3
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:3](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/393:3)

**ואם הכניס ברשות פטור.** ע"ל סי' שצ"ח שכ' הטור פלוגתת הגאונים בזה דר"י והרא"ש פסקו כרבנן דאמרו כל שנתן לחבירו רשות להכניס פירות קיבל עליו שמירת הפירות והרי"ף והרמב"ם פסקו כר' דאמ' אף אם נתן לו רשות להכניס לא הוה כאילו קיבל עליו נטירותא מיהו ה"מ שלא נתחייב בעל החצר בתשלומי היזק בעל הפירות אם הזיקו שורו לפירות שהכניס אבל כ' שם דלכ"ע אין בעל הפירות חייב בנזקי דבעל החצר אם הוזק שורו דבעל חצר בפירותיו ע"ש וז"ש המחבר כאן דאם הכניס ברשות פטור דאף דפסק המחבר כהרי"ף והרמב"ם דסתם נתינת רשות לא הוי כקיבל עליו שמירת הפירות מ"מ בעל הפירות אינו חייב באשר הוזק בהן שורו דבעל החצר וא"כ תימא על מור"ם שמסיק וכתב כאן על דברי המחבר דיש חולקין כמ"ש בסי' שצ"ח דהא שם לא פליגי אלא אם נתחייב בעל החצר בהיזק דבעל הפירות ומזה לא איירי המחב' כאן אלא בפטו' דבעל הפירות בהיזק דבעל החצר (דהא ואם הכניס ברשות פטור דכתב האי פטור קאי אמ"ש לפני זה דחייב בו בהכניסה שלא ברשות) ובזה כ"ע מודו וצריכין לדחוק ולו' דס"ל למור"ם דמדסיים המחב' וכתב ז"ל ואם קיבל עליו בעל הבית לשמו' את הפירו' ב"ה חייב ולפני זה לא נזכר שום פטר בהב"ה והוצרך לכתוב דבקבל עליו השמירה דחייב צ"ל דמ"ש המחב' אם הכניס ברשות פטו' שכל א' פטו' משילום הזיקו דחבירו ונשמע מיניה דס"ל להמחב' דגם ב"ה פטו' משילום הזיקו דהנכנס אם הזיק שורו לשורו דהנכנס ועל זה כ' מור"ם דיש חולקין אבל פי' זה דוחק כיון דלא נזכר לפני זה מחיובו דב"ה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:4
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:4](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/393:4)

**שהי' לה שלא תאכל** פי' הי' לו לשמור פרתו שלא תאכל יותר משיעור' וזה דוקא מסתמא כשבעל החצר בחצירו אבל אם נסתלק משם בעל החצר בידיעת בעל הפירות על בעל הפירות מוטל השמירה שלא תאכל יותר מדאי אפי' אם הכניס ברשות וכמ"ש בסעיף שאחר זה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:5
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:5](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/393:5)

**ומעשה באשה א' כו'.** מתחל' כתב המחבר דברי הרמב"ם בנסתלק בעל החצר בידיעת בעל הפירו' והניח עליו השמירה דבעל הפירות הי' לו לשומרו ובמעשה זה בא להוסיף דאף דנסתלק בעל החצר שלא בידיעת בעל הפירות אפ"ה אם בעל הפירות עושה דבר צניעות דמסתמא יסתלק עבורו בעל החצר ויצא באותה שעה שעוש' דבר הצניעות ה"ל כאילו הודיעו שיצא ובעל הפירות חייב בשמירת בהמה דבעל החצר אפילו לענין שלא תאכל יותר מדאי ותוזק:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:6
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:6](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/393:6)

**כדי שלא יביטו בה כו'** פי' שלא יביטו זרועותי' המגולות בעת לישתה העיסה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:7
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 393:7](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/393:7)

**המגדיש בתוך שדה חבירו כו' כל' המחבר כן הוא ל' הרמב"ם בספ"ג דנ"מ ויש לדקדק בדבריהן שסיים וכ' שהשומר בגרנו כיון שא"ל הגדש כו' ולפני זה לא הזכירו בדבריהן דמיירי שיש בהשד' שומר לשמור השד' ושהוא נתן לבעל הפירות רשות ליכנס ואדרבא כ' אם הגדיש ברשות בעל השדה דמשמע דאיירי דבעל השדה נתן לו רשות להגדיש ולא השומר וליישב זה צ"ל דהן איירי בבעל השדה שהוא עצמו שומר השדה ואפשר דדרכן הי' בכך מ"ה סתמו ולא הוצרכו לכותבו וא"ש כיון דבעל השדה הוא עצמו השומר והוא הנותן לו רשות להגדיש מ"ה הרי"ף והרמב"ם מודים בזה דאף בעלמא לא אמרינן עול ואנטר לך קאמר בזה דבל"ה משמר השדה ויושב בצדו דה"ל סתמא כאילו קיבל עליו שמירתו ונראה שגם הרא"ש שכ' בפסקיו דיש נ"מ גם לרבנן בשומר דהעלוהו מעלה א' ויהי' שלא ברשות דידיה כסתמא דעלמא דלא כתב כך אלא כשהבעל השדה עצמו הוא השומר דאל"כ הוא נגד הסברא דיכניס זה גדישו לשדה חבירו שלא ברשות כלל ויחייב לבעל השדה בשמירתו אבל הטור מפרש בדבריו דלא מוקי להגמרא כן אלא פי' דהגמרא איירי כשבעל השדה יש לו שומר בפני עצמו המשמר בשדה שהרי כתב ואם א"ל שומר השדה כנוס ותגדיש אף ע"פ שלא א"ל בעל השדה כנוס ע"ש ובזה נתיישב התמיה הגדולה שיש להקשות על דברי הטור במ"ש נגד דברי אביו דהרא"ש כתב דאפי' בלא רשות ה"ל לרבנן כאלו נתן רשות והטור כתב דבעינן עכ"פ שיתן השומר רשות להגדיש ובמ"ש ניחא אלא שעדיין ק' למה השמיט הטור דינו דהרא"ש אביו ולפי מה שישבתי בפרישה עוד בע"א א"ש וק"ל:**