## Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat Siman 96

###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:1
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:1](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:1)

אין נשבעין על טענת חש"ו כו'. פי' שבועה דאורייתא וכמ"ש. בסמוך ס"ב והטעם דחרש ושוטה דומים לקטן דלאו בני דעת נינהו כי חרש ר"ל שאינו שומע ואינו מדבר ותביעתו היא ע"י רמיזה רש"י וקטן מיעט' קרא מדכתי' איש כי יתן כו' ודרשי' איש ולא קטן וכתיב עד האלקי' יבא דבר שניהן השוה התור' העמדת הדין לתחלת הנתינ' דבשניהן בעי' איש שהנתינ' תהי' מתחל' בשעת גדלות לאפוקי קטן שהגדיל ותבעו בגדלותו וגם שיהיה הגדול תובעו "בדין [ואז מהני ולא אמרינן גדול במילי דאבוה קטן הוא] "לאפוקי קטן הבא בטענת אביו לאמר אבי הגדול הפקיד בידך וכ"כ הטור לדעת ר"י ולא כרש"י דפליג וס"ל דבקטן הבא בטענת אביו נשבעין אטענתו ב"י ע"ש ועפ"ר:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:2
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:2](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:2)

כמשיב אבידה ואף שכבר נתבאר בסימן מ"ה ובכמה מקומות דבמודה מקצת לא אמרינן דיהא נאמן במיגו דאי בעי הוה כופר הכל משום דלא היה יכול להעיז פניו לכפור בכולו ה"מ בגדול אבל בקטן ובפרט בקטן הבא בטענת אביו היה יכול להעיז וכן הוא בגמ':


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:3
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:3](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:3)

וי"א שצריך לישבע טעמו דנתבאר בטור דס"ל דהוא דומה לגדול שתובע לחבירו ע"פ ע"א שמעיד שלקח משלו אע"פ שהתובע אינו יודע אם לקח זה וכמ"ש הטור והמחבר בסי' ע"ה סקכ"ג אבל הרמב"ם ס"ל דשאני קטן דתביעתו אינו תביעה כלל ואימעטי' קרא:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:4
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:4](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:4)

אבל אם שמר לקטן כו' "עד מחמת טענה כו'. הטעם דטענת שומרים אף בגדול אינו טענת ודאי רק על הספק משביעין אותו שנאבד מידו בלא פשיעה א"כ מה לי קטן מה לי גדול ואיש כי יתן הכתו' בפ' שומרים לא בא למעט אלא טענת ודאי ויש לו ע"א:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:5
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:5](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:5)

וי"א דאין נשבעין לו כו'. טעמא דאיש כי יתן קאי גם אכל טענה דהשומר:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:6
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:6](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:6)

אע"פ שתבעו כשהוא גדול כו'. וה"ה איפכא שתבעו כשהוא קטן והנתינ' היתה בגדלות כגון שהפקיד אביו כמ"ש לעיל בשאר תביעות וכ"כ המ"מ ע"ש:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:7
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:7](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:7)

וכן אם "הודה שהי' שותף כו'. המחבר אזל לטעמי' שפסק כהרמב"ם לעיל סי' צ"ג ס"ב דס"ל דלא אמרי' מגו להפטר משבוע' אבל בטור כ' כאן דפטור אם אין "עדים שהיה שותפו והיינו משום דס"ל כהרא"ש דחולק עם הרמב"ם בזה שם ר"ס צ"ג ע"ש ובפרישה ועיין שם בר"ס צ"ג בסמ"ע מ"ש מזה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:8
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:8](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:8)

וכיוצא בו טענת שמא דדוקא משבוע' התורה איתמעטו:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:9
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:9](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:9)

שבועת היסת נשבעין לו. שלא יהא כל א' נוטל ממונו של קטן וילך לו:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:10
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:10](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:10)

בין שהוי' שם עד כו'. בס"א נתבאר דיש חולקין בזה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:11
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:11](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:11)

לפי שאינו יודע עונש השבוע' ור"ל גם עונש חרם אינו יודע:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:12
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:12](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:12)

על השטרות אין נשבעים פי' אם טוענו שטרות והוא מודה לו במקצתן ומטעם כיון דאין נשבעין על השטרות אפי' בגדול אלא מתקנת חכמים להפיס דעתו של התובע וכמ"ש בסימן שלפני זה ומה שנשבעים לקטן גם כן תקנת חכמים היא ותקנתא לתקנתא לא עבדינן:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:13
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:13](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:13)

שיש לו הנאה לקטן שאם לא יזדקקו הב"ד לטענת התובע אותו ימנעו מלהתעסק עמו ואזדא הנאתו דהקטן:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:14
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:14](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:14)

עד שיגדל וישבע. דבקטנותו אין משביעין אותו דא"י עונש השבוע' וע"ל סימן פ"ט ס"ב:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:15
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:15](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:15)

אין קנין קטן כלום דבעינן שיהא איש וכמ"ש שלף איש נעלו:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:16
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:16](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:16)

שדין החרש כדין הקטן ר"ל וכמו שנתבאר בס"ג דרואין אם טענו בדבר שהיה לקטן הנאה ממנו כו' וה"ה בחרש:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:17
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:17](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:17)

ומשביעין אותה ל' הטור דשוה אשה לאיש לכל עונשין שבתורה:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:18
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:18](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:18)

שתשלם לכשתאלמן כו'. אבל אין כופין אותה למכור כתובת' בטובת הנאה מיד דכל אשה לגבי בעלה מסתמא מחלה לו חוב כתובת' כשמכרוהו לאחרים והמוכר ש"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול וכמ"ש לעיל סי' ס"ו וע"ל סי' תכ"ד שהארכתי בזה בסמ"ע ואין כאן חוב על הבעל מדר' נתן כיון דלא מטי עדיין זמן פרעון הכתובה וכמ"ש בסי' פ"ו ע"ש:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:19
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:19](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:19)

ואם הבעל מודה כו'. עיין בטור ובפרישה בדין זה ובשאחר זה מ"ש שם עליו:


###### Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:20
[Me'irat Einayim on Shulchan Arukh, Choshen Mishpat 96:20](https://torahapp.org/share/book/Me%27irat%20Einayim%20on%20Shulchan%20Arukh%2C%20Choshen%20Mishpat/r/96:20)

י"א דאין משביעין האשה כשהיא מעוברת דהא מוציאין כו'. מל' "דהא משמע דס"ל למור"ם ז"ל דזה פשוט הוא דמוציאין אותה מב"ה כשנותנים חרם ואפי' אין כוונת המחרים עליה וזה לא מצאתי מבואר בשום מקום וגם ל' בנימין זאב אינו כן אלא ז"ל שם בסימן שפ"ה יחרים בב"ה סתם אך אם האשה מעוברת ימתין עד שתלד דמזה נזהרים העולם שלא להשביע אשה מעוברת ואפילו היכא דאמרי' להחרים סתם בב"ה לא יחרימו עד שתלד דהא כונת החרם עליה הוא ואיכא למיחש עכ"ל. הרי שדן שלא ליתן חרם מדין שבועה שנזהרין העולם מלהשביעה ומור"ם כאן דן דין שבועה מדין חרם. וגם משמע מל' בנימין זאב דאין מונעין מליתן חרם אלא דוקא כשהחרם בשבילה ואז אפילו אינה בב"ה לא יתן חרם בשבילה אפילו סתם ושניהן הן דלא כמשמעות דברי מור"ם ז"ל שכתב כאן: