## Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot ###### Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 1 [Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 1](https://torahapp.org/share/book/Mei%20HaShiloach/s/Volume%20I,_Exodus,_Shemot/r/1) **ואלה שמות וכו' ויהי כי יראו המילדת וכו' ויעש להם בתים.** דהנה יראת בשר ודם כשאדם מתירא מפני אדם אין בו ישוב הדעת, כי יראה הוא היפך מזה, אך יראת הש"י יש בה נייחא. וע"ז מורה ויעש להם בתים כי בית מורה על ישוב הדעת, וממילא כאשר היה להם ישוב הדעת מחמת יראת אלקים לא היה להם שום פחד מגזירת פרעה, וזהו ויעש להם בתים, וזה פי' הפסוק (בראשית מ"ט,י"ג) זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות, ים מורה על יראה ואניה מורה על ישוב הדעת, והוא שביראתו נמצא ישוב הדעת, כמו שאמרו בגמרא (בבא מציעא ט':) ספינה מינח נייחא. **Living waters, the Mei HaShiloach. Trans. and edited by Betsalel Philip Edwards, Jerusalem, J. Aronson 2001 [Revised digital edition, 2021]:** *“And these are the names … And it was, because the midwives feared God, that He made them houses.”* (Shemot, 1:1,21) It is the nature of human fear that when one experiences it he has no peace of mind, for fear is the opposite of peace of mind. However, with the fear of God, one experiences confidence and comfort. “And He made them houses,” teaches of this, for “houses” teaches of an organized, settled mind; and then it follows that when they had a settled mind from the fear of E-lohim they had no fear from the decree of Pharaoh. This is “and He made them houses.” This is the explanation of the verse (*Bereshit*, 49:13), “Zevulun shall dwell on the ocean shore, and he shall be a shore for ships,” for “ocean” teaches of fear and “ship” teaches of a settled mind. As it is said in the Gemara (*Bava Metsia*, 9b), “a ship is at rest.” ###### Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 2 [Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 2](https://torahapp.org/share/book/Mei%20HaShiloach/s/Volume%20I,_Exodus,_Shemot/r/2) **ויאמר משה מי אנכי כי אלך וכו' וכי אוציא וכו'.** היינו שהיה שואל שני דברים, מי אנכי היינו שהיה מבקש מהש"י שיאיר לו מפני מה הוא הנבחר לגאול יותר מכל ישראל. וכי אוציא היינו אמת כי יעבדו אותם בפרך והראוי שיגאלו, רק אעפ"כ מה יהיה כשאוציאם הלא זאת בטח אין כוונת הש"י שיוטב להם רק בעוה"ז, ועל זה השיבו הש"י, על השאלה מי אנכי השיב לו כי אהיה עמך, היינו מחמת שידעתיך כי אינך נוטה לשום דבר מצדך, רק למה שאני שולח לך, כי שם משה מורה ע"ז כי מן המים משיתיהו היינו שנפשט מכל חמדה והנאות עצמו ולא נמצא בו שום גאות ממה שהשכינה מדברת עמו. ועל שאלת וכי אוציא ששאל, הלא אין כוונת הש"י להנאת עוה"ז, השיב לו בהוציאך וכו' תעבדון את האלקים וכו', היינו שאכניס אתכם תחת עולי עול תורה ויהיה לי עסק עמכם בדברים החיים וקיימים לעולמי עד, וזהו שאמר לו וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ולא אמר לו כי אני, כי אות כ' מורה על דבר הקיים לעולמי עד, כידוע. **Living waters, the Mei HaShiloach. Trans. and edited by Betsalel Philip Edwards, Jerusalem, J. Aronson 2001 [Revised digital edition, 2021]:** *“And Moshe said, who am I that I should go to Pharaoh, and that I should bring forth the children of Israel?”* (Shemot, 3:11) He asked two questions. One, “who am I”; in other words, he asked God to shine into him what made him more fit to be the redeemer more than anyone else in Israel. Two, “that I should bring out”; meaning, it is true that they are being subjugated to harsh slavery and they deserve to be redeemed, but nevertheless, what will be with them when they are brought out? That is, surely the intention of God is not just to improve their life in this world.¹, “this world is just a corridor,” and what will become of their more primary existence in the world to come? Do you even need me for their spiritual well-being in the hereafter? Concerning this God answered him, to the question, “who am I?” He answered him, “for I will be with you,” saying that it is because I know that you do not turn to anything from your own accord, but only from what I send to you. The very name Moshe teaches of this, “for from the water was he drawn [*meshitihu*],” meaning that all the desires and personal interests were “drawn” out of him,² and he felt no arrogance in that the Divine presence spoke directly to him.³ to find how this was their true nature. Concerning the question, “that I should bring out,” the intention of God is surely not for benefit in this world. This being so, He answered him, “when I shall bring you out … You shall serve E-lohim … ” meaning that I shall place you under the yokes of servitude to the Torah, and My dealings with you shall concern things that live and endure for all of eternity. On this He said, “and this shall be your sign, that I [*Anochi*] sent you,” and He did not formulate it by saying, “that I [*Ani*] sent you,” for the additional letter, *Caf* in *Anochi*, teaches of something that lasts for all eternity.⁴ stands for *Ceter*, the Divine crown,” which in a general sense surrounds and is higher than all the other *sefirot*, as a crown is above and surrounding the head. It is so supernal in nature that it is not even counted among the ten *sefirot*, which rather start with *Chochma* (see *Eyts Haiim, Sha’ar* 23, Chapter 5). Also, there is a basic principle that the highest level of each world, *Ceter*, is actually the same as the lowest level, *Malchut*, of the world above it; therefore being the chain that connects everything to the Highest, connecting the finite with the infinite—the blessed *Ayn Sof*. footnotes: ¹ As our sages say in Avot ² Water always symbolizes desires. ³ Here we continue a theme from the previous weeks, that the highest possible level for man to achieve is to be a pure vessel for God’s will, as Yaakov always looked towards God’s will to shine into him, this being the only motivation for his action. It is similarly so with Yehuda and David; one need only look for their names in the previous Parshiot ⁴ The Zohar tells us, “the letter Caf ###### Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 3 [Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 3](https://torahapp.org/share/book/Mei%20HaShiloach/s/Volume%20I,_Exodus,_Shemot/r/3) **לך ואספת וכו' ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי.** אף שבטח משה כי יאמינו, מאחר שהש"י שלחו ובוודאי יצליח, אך אמר כי לא יאות לשליח הנשלח מהש"י שלא יהיה בידו כח להכריחם לשמוע אליו ולא שיבא אליהם בבקשה. ויאמר מזה בידך ויאמר מטה ויאמר השליכהו ארצה ויהי לנחש. כי מטה רומז על שורש החיים כדאיתא בגמ' (פסחים ס"ח.) עתידים צדיקים שיחיו מתים, שנאמר ואיש משענתו בידו. השליכהו ארצה ויהי לנחש, היינו שהראה לו שלא יצאו הדברים הללו משורש החיים רק הוא גוון הנראה לחיים ובשורש אין בו ממש, כי ע"ז רומז נחש, כי היה לך להבין הלא בידי לבות בני אדם להטותם כפי רצוני, אם שלחתי אותך היה לך להאמין כי אשלח בלבם שיוכרחו לשמוע לך. וינס משה מפניו, היינו שהבין טעותו. ויאמר לו שלח ידך ואחוז בזנבו, היינו שתעיין בזה הדבר עצמו איך בא בלבך זה הרעיון לחשוב כי לא יאמינו לך, הלא זה עצמו ג"כ אינו רק ברצון הש"י, וכאן הראה לו שנמצא מקום לדבריו כי כן עלה במחשבה שאיזה פעמים יכשלו שלא יאמינו לו היינו במחלוקת קרח. והשלשה מופתים רומזים על שלשה מכשולים שהיה להם לישראל, מופת המטה היה נגד שהלינו בפרשת חקת (במדבר כ"א,ה') וידבר העם באלקים ובמשה וכו'. ונפשנו קצה וכו'. וישלח ה' בעם את הנחשים וכו'. ועל זה היה תיקן והיה כל הנשוך והביט אל נחש הנחושת וחי, ולפיכך גם כאן חזר הנחש למטה. ונגד המופת השני הבא נא ידך וכו', היה נגד שדברו מרים ואהרן במשה, וגם ע"ז היה תיקן ולפיכך גם זה חזר. והמופת השלישי ולקחת ממימי היאור והיה לדם וכו', זה היה נגד מי מריבה שנראה לעין כי לא נתקן, וע"ז גם כאן לא מצינו שיחזור הדם למים. **Living waters, the Mei HaShiloach. Trans. and edited by Betsalel Philip Edwards, Jerusalem, J. Aronson 2001 [Revised digital edition, 2021]:** *“Go then and gather the elders of Israel … but behold, they will not believe me ….”* (Shemot, 3:16–4:1) Moshe actually trusted that they would believe him, for if God sent him surely he would succeed. Yet still, he said that it is not befitting that the messenger sent from God should not possess the power to sway their hearts into listening to him, yet should rather have to plead with them. “And God said to him, what is that in your hand? And he said, a staff. And He said, cast it to the ground, and he cast it to the ground, and it became a snake …” (*Shemot*, 4:2–3). “Staff” hints at the source of life, as it is written in the Gemara (*Pesachim*, 68a), “In the future the *Tsaddikim* shall raise the dead, as it is written, each man, his staff in his hand.” “And he cast it to the ground, and it became a snake,” meaning that He showed him that these things did not come out of the source of life, but were rather a surface appearance that seemed like life. At the source they are nothing, for “snake” hints at this. You must understand, are not the hearts of Israel in My hands, to coerce them to My will? And if I sent you, then you must believe that I will also send into their hearts the inclination to adhere to you. “And Moshe fled from its presence” means that he understood his mistake. “And He said, put forth your hand and grasp it at its tail,” meaning, investigate deeply into this very matter, how it occurred to you that they might not believe you, for is this not in itself also God’s will? In this He showed him that there was a reason for his insecurities, for it entered his mind that there would be times when they would fail to believe in Moshe, as in Korach’s controversy. These three wonders hint at the three failures that were to come about in Israel. The staff corresponds to the complaints murmured in *Parshat Chukat* (*Bamidbar*, 21:5), “and the people spoke against God and against Moshe … our soul despises this cheap bread … and God sent snakes among the people.” This was fixed with “and all who are bitten shall glance at the brass serpent, and live.” Since this matter had been fixed, here too the snake turned back into a staff. The second wonder, “place your hand on your chest [and it became leprous],” corresponds to Miriam and Aaron speaking against Moshe, and since this matter had also been fixed with the healing of Miriam’s leprosy, Moshe’s leprosy was also healed. The third wonder, “take some water from the Nile, and it became blood,” corresponds to the “waters of strife [When the people complained for water, so Moshe lost control and hit the rock].” Since this was never fixed as Moshe could not enter the land, therefore we do not find that the blood was turned back into water. ###### Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 4 [Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 4](https://torahapp.org/share/book/Mei%20HaShiloach/s/Volume%20I,_Exodus,_Shemot/r/4) **וילך ויפגשהו בהר האלקים וישק לו.** במדרש (בראשית רבה פרשה ח',ה') חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו, חסד זה אהרן ואמת זה משה, צדק זה משה ושלום זה אהרן. והנה איתא במדרש (תנחומא שמות כ״ח:א׳) בבריאת העולם שאל הקב"ה לחסד ואמר יברא שהעולם מלא חסדים, אמת אומר לא יברא שהעולם מלא שקרים, צדק אומר יברא שהעולם מלא צדקות, שלום אומר אל יברא שהעולם מלא קטטות. מה עשה הקב"ה השליך אמת ארצה וברא את העולם וכו'. והקושיא מפורסמת מה עשה עם שלום, הלא לא מצינו שהשליך גם את שלום ארצה, וגם כי משה היה אמת וצדק איך מצד אחד אומר יברא ומצד השני אמר אל יברא. והענין בזה, אמת אומר אל יברא וגם משה שהיה מדתו אמת מאוד הרעים בנפשו מדוע דרך רשעים צלחה, ואיך יוכל פרעה לעבוד עם ישראל וישראל יהיו נכנעים מפניו הלא הוא בשקר כי באמת פרעה הוא רשע גמור, וזאת הרעים בלב משה. ואהרן אחיו היה מדתו מדת חסד והוא למד תמיד דעת לסבול הכל ולקבל באהבה בלי שום טענה נגד הש"י. וזה ביאר (תנחומא שמות י׳:י״א) מי שם פה לאדם אמר ר' יוחנן מי נתן עצה לברוח מפני פרעה, היינו שאמר הקב"ה למשה מי שלח בלבך לברוח, הלא זאת היא מדות אהרן והיא נגד מדתך, כי מדתך היא אמת ולפי מדתך לא צרכת לברוח מפני פרעה הרשע, רק אני למדתי אותך אז מדת סבלנות, והנה מרע"ה אחרי שברח מפני פרעה למד דעת להיות סבלן, וזה הענין שנראה אליו הקב"ה בסנה ללמדו זאת המדה והראה לו שהוא שוכן בסנה היינו סבלן גדול כי עמו אנכי בצרה והוא סבלן נגד פרעה. וזה הענין שברך מרע"ה את יוסף (דברים ל"ג,ט"ז) ורצון שוכני סנה, כי מרע"ה היה רוצה להכניס מדות סבלנות לתוך מידתו של יוסף הצדיק, כדי שיהיה מלא רצון על ישראל שלא יהיה לו שום תרעומות על נפש מישראל, כי משבט הזה מתעורר דין על ישראל בעת שנוטים מרצון הש"י. כמו שמצינו שהנביא הזהיר את ישראל אמר להם, (עמוס ה',ו') פן יצלח כאש בית יוסף, והיינו שמדתו לא תכעוס ויהיה ברצון על ישראל, ע"כ אמר ורצון שוכני סנה, היינו שהש"י ילמוד אותך מדות סבלנות כמו שלמד אותי בסנה. וכאשר נשתוה בלב משה זאת המדה, נעשה שלום לגאול את ישראל, וזה פי' חסד ואמת נפגשו, פגישה היינו שהיו מתנגדים זה לזה, כי אהרן היה מדות חסד ואמר יברא ומשה היה מדות אמת ואמר אל יברא, והנה כאשר הוצרך משה לנוס מפרעה אז נקרא (דניאל ח',י"ב) ותשלך אמת ארצה, ואז נשתווה מדת האמת לחסד ונעשה ממדות אמת צדק היינו כאהרן ואמר ג"כ יברא, ואז כשנשתוו, אז צדק ושלום נשקו, היינו כי אז גם שלום אמר יברא, כי מה ששלום אמר תחילה אל יברא [שלא] היה רוצה להיות במחלוקת נגד מדות האמת, כי מדתו הוא שלום, אבל עתה שנעשה מאמת צדק ואומר יברא אז לא היה שלום אומר אל יברא, ואז צדק ושלום נשקו אתדבקותא רוחא ברוחא. **Living waters, the Mei HaShiloach. Trans. and edited by Betsalel Philip Edwards, Jerusalem, J. Aronson 2001 [Revised digital edition, 2021]:** *“And he went, and they met at the mountain of E-lohim, and he kissed him.”* (Shemot, 4:27) In the Midrash (*Bereshit* Rabba, 8:5), “Loving-kindness [*Hesed*] and Truth have met, Righteousness [*Tsedek*] and Peace kissed (*Tehilim*, 85:11). Hesed is Aaron, Truth is Moshe, Tsedek is Moshe, Peace is Aharon.” It is also written in the Midrash (Tanchuma *Shemot*, 28), “With the creation of the world, the Holy One, blessed be He, asked the opinion of Hesed. Hesed said, create it, for the world is filled with Loving-kindness. Truth said, do not create it, for the world is filled with lies. Tsedek said, create it, for the world is filled with righteousness. Peace said do not create it, for the world is filled with quarrels. What did he do? The Holy One, blessed be He, threw Truth down to the earth and created the world.” The famous dilemma is: What did He do with Peace? Didn’t He also throw peace down to the earth? Also, if Moshe was Truth and Tsedek, then on one side he said, create it, and on the other side he said, do not create it. The matter is, “Truth says do not create it,” and also Moshe whose attribute was Truth was greatly disturbed in his soul that the way of evil ones would succeed, and that Pharaoh could enslave the people of Israel. For is it not complete falsehood? Pharaoh was completely evil. This disturbed Moshe greatly. The attribute of his brother Aharon was Hesed (Loving-kindness), and he learned always to have a mind that suffers and endured all, to accept all with love without accusations against God. This is as the Midrash explains (Tanchuma *Shemot*, 10), “Who gave man a mouth [as God answered Moshe]? Rabbi Yochanan said, who gave the advice to flee from Pharaoh?” Meaning that the Holy One, blessed be He, said to Moshe, “who sent it into your heart to flee? Isn’t that the attribute of Aharon, which is contrary to your nature? And your attribute is that of Truth, and according to your attribute there is no reason to flee from the evil Pharaoh, yet I taught you the attribute of patience.” After Moshe Rabeynu fled from before Pharaoh he learned how to be patient. This is the very reason why the Holy One, blessed be He, appeared before him in the burning bush. It was in order to teach him this attribute, and He showed him that He dwelled in the bush.⁵ There he learned how to be immensely patient, “for I am with him in times of trouble” (*Tehilim*, 91:15), remaining patient before Pharaoh. For this reason Moshe Rabeynu blessed Yosef (*Devarim*, 33:16) with “the will of He who dwelled in the bush.” Here Moshe Rabeynu wanted to include the attribute of patience into the attribute of Yosef the *Tsaddik*, so he would be filled with good will towards Israel without any grudges against any soul in Israel. In the tribe of Yosef severe judgments arise against Israel at times when they turn away from God’s will. Thus we find the Prophet warning Israel and saying to them (Amos, 5:6), “Lest the house of Yosef break forth like a fire,” meaning not to be easy to anger and to act with good will towards Israel. Therefore he said to him, “the will of He who dwelled in the bush,” meaning that God will teach you the attribute of patience as He taught me with the bush. Then when this attribute settled into the heart of Moshe, it created the peace necessary for Israel’s redemption. This is the meaning of “Hesed and Truth have met,” “meeting” meaning that they opposed one another; for Aharon’s attribute was Hesed, and he said, create it, while Moshe was Truth, and he said, do not create it. So when it was necessary for Moshe to flee from Pharaoh he was called (Daniel, 8:12), “and Truth was sent earthward.” This means that the attribute of Truth reached an equilibrium with Hesed, and the attribute of Truth was made into Tsedek (righteousness), meaning like Aharon, so then he also said “create it.” When they reached this equilibrium, then “Tsedek and Peace have kissed,” for then truth also said “create it.” For when Peace initially said “do not create it,” it didn't want to be in opposition to the attribute of Truth, for Aharon’s attribute is Peace. But now that Truth was made into Tsedek and said “create it,” then Peace would not say “do not create it.” In this, “Tsedek and Peace have kissed,” through the “cleaving of soul to soul.” footnotes: ⁵ This could be explained, that either that the All Powerful would reside in a lowly bush until the time was right, or that just as the bush was not consumed, so would Moshe be patient until Pharaoh was subdued. ###### Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 5 [Mei HaShiloach, Volume I, Exodus, Shemot 5](https://torahapp.org/share/book/Mei%20HaShiloach/s/Volume%20I,_Exodus,_Shemot/r/5) **ויאמר למה הרעות.** הנה לפי הראות, הוא פלא איך יצא מפי משה דבר כזה נגד הש"י אך באמת מרע"ה היה אוהב ישראל וכאשר שמע מפי הגבורה, כי יצטרכו להיות עוד במצרים עד אחר המכות שיעברו על מצרים, אז שאל הלא בידך ברגע אחד לפדות את ישראל, ולמה יהיו במצרים י"ב חודש לראות המכות שיפחדו מפניהם כמ"ש (דברים כ"ח,ס') אשר יגורת מפניהם, כי באמת יראו גם ישראל מהמכות, ולכן שאל זאת מהקב"ה, והראה לו הקב"ה כי גם בזה יש צורך לישראל, כי באמת היה להם לישראל איזה שייכות עם מצרים כמ"ש (דברים ד',ל"ד) לקחת לו גוי מקרב גוי. היינו כעובר הנשמט מבטן אמו שיש לו שייכת עם אמו, ולכן הוצרכו גם הם להתברר ולפחוד מהם וזה הפחד היה מזכך את לבם כמו שמצינו בגמ' (ברכות נ"ט.) לא נבראו רעמים אלא כדי לפשוט עקמימות שבלב. וזה באור הפסוק בשיר של פגעים (תהלים צ"א,ח') רק בעיניך תביט ושלומת רשעים תראה. היינו שאתה מוצרך לראות שעל ידי זה הפחד יתברר עקמימות לבך לטוב. **Living waters, the Mei HaShiloach. Trans. and edited by Betsalel Philip Edwards, Jerusalem, J. Aronson 2001 [Revised digital edition, 2021]:** *“(Moshe to God) Why have you done evil towards the people ….”* (Shemot, 5:22) At first glance, it is a wonder that such a word against God could come out of the mouth of Moshe. But truly, Moshe Rabeynu was a great lover of Israel, so when he heard from the mouth of the Almighty that they would need to remain in Egypt until all the plagues had passed through Egypt, he then asked, “is it not in Your power to redeem the people in an instant? Why then must they be in Egypt for the twelve months, to see the plagues and be terrified by them?” As it is written (*Devarim*, 28:60), “the diseases of Egypt which you were afraid of,” for truly Israel also feared the plagues. So therefore he asked this of the Holy One, blessed be He, and God showed him that even this was necessary for Israel. Truly Israel had a connection to the Egyptians, as it is written (*Devarim*, 4:34), “You took a nation from the midst of a nation,” meaning, as a newborn falling forth from the womb of his mother also has a connection to the mother. Therefore they also needed refinement and to fear the plagues, for the fear itself refined their hearts, as we find in the Gemara (*Berachot*, 59a), “Thunder was created only to remove the crookedness from the heart.” This is the meaning of the verse in the chapter of *Tehilim* against evil spirits (*Tehilim*, 91:8), “you will only see with your eyes, and you will see the recompense of the evil ones.” In other words, you need to see that by means of this fear the crookedness of the heart will be refined into good.