## Meiri on Avodah Zarah Daf 63a

###### Meiri on Avodah Zarah 63a:1
[Meiri on Avodah Zarah 63a:1](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Avodah%20Zarah/r/63a:1)

**נתן** לה על דרך זה ולסוף כמה בא עליה משבא עליה נאסר ואם קדמה קודם הביאה והקריבתו נרצה הואיל והקנה לה מעכשו ולא תלה קנייתה על תנאי ביאתה שאלו כן לא היתה יכול להקדישו אלא שהזכיר לה את הביאה בשעת המתנה על הדרך שהזכרנו או שאמר לה לא יקנה לך עד הביאה ואם יצטרך ליך יקנה ליך מעכשו ויש שואלין ואף בנתן לה על תנאי ביאה למה אינה יכולה להקריבו והרי משכה והוא רשאי לכופה על הביאה שהרי משיכה קונה בלא נתינת דמים אחר שפסק והלה כופהו על הדמים ואף זו הביאה במקום דמים ואם תמצא לומר שבאיסורין כן והרי במוכר יינו ופסק עד שלא מדד דמיו מותרין דמדמשכיה קנייה וקמו זוזי עליה בהלואה ואיני רואה בה קושיא דאדרבה האתנן הוא הדמים והוא נקנה בביאה ואין הביאה נקנית בו ואף לדבריהם יראה לי שלא נאמר כן אלא במשיכה שבמקום דמים שהוא דבר הראוי לגבותו על ידי בית דין אבל אתנן שאין מסור לבית דין לכופה על הביאה אין משיכת אתנן קונה בו על סמך זה:


###### Meiri on Avodah Zarah 63a:2
[Meiri on Avodah Zarah 63a:2](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Avodah%20Zarah/r/63a:2)

**אף** זו שכתבנו בקדמה והקריבתו אם קדמה והקדישתו ובא עליה קודם הקרבה הדבר בספק אם הותרה הקרבתו ומתוך כך לא יקרב לכתחלה ואם קרב יצא ידי נדרו ואם קדמה ומכרתו יש מוכיחין מסוגיא זו שאינו ודאי אתנן ביד לוקח דמה לי מכרו לשמים מה לי מכרו להדיוט ויש אומרים שאין עליו שם אתנן כלל וקים מתורת ספק ממה שאמרו כאן אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט אלמא במסירת הדיוט אין אחריו שם אתנן כלל ומ"מ בב"ק ע"ו א' פסקנו שההקדש אינו כמכירה בקדשי מזבח:


###### Meiri on Avodah Zarah 63a:3
[Meiri on Avodah Zarah 63a:3](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Avodah%20Zarah/r/63a:3)

**בא** עליה תחלה והתנה לה אתנן ולסוף כמה נתן לה טלה באתננה אם אמר לה בשעת ביאה השמעי לי בטלה זה ובא עליה והיא זונה גויה שהגוי קונה במעות ואינו צריך משיכה כמו שיתבאר הרי ביאתה כדמי המקח והרי טלה קנוי לה משעת ביאה והרי הוא אתנן ואם אמר לה בטלה סתם מותר שמאחר שלא נתיחד לה לא קנאתו ושמא תאמר ומה בין זה לפועל ביין נסך שכל שגמר מלאכתו נתחייב לה הלה שכירותו אע"פ שלא משך ואע"פ שלא נתן לו עד לאחר זמן ושכרו אסור פירשו בתוספות שהפועל כל הנאה לבעל הבית אבל אתנן שאף היא נהנית מן העברה אין זה כעין שכירות מכל וכל אלא כעין הקנאה ובטלה זה הוצרכנו לטעם שמעות קונות בגוי ובטלה סתם לא קנתה:


###### Meiri on Avodah Zarah 63a:4
[Meiri on Avodah Zarah 63a:4](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Avodah%20Zarah/r/63a:4)

**היתה** זונה ישראלית שאין ישראל קונה אלא במשיכה אף בטלה זה מותר אע"פ שדבר תורה מעות קונות הואיל ותקנו חכמים משיכה הופקעה הזכייה על ידם מכל מי שלא משך ומ"מ אם היתה באותה שעה בחצרה הואיל וחצרה זוכה לה נאסר ואפילו לא הקנהו לה באותה שעה לגמרי אלא שאמר זכי בו מעכשו אם לא אשלח ליך מעות עד יום פלוני נאסר:


###### Meiri on Avodah Zarah 63a:5
[Meiri on Avodah Zarah 63a:5](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Avodah%20Zarah/r/63a:5)

**יש** מי שאומר מכח סוגיא זו שאם נתן לה טלה מעכשו ואמר לה על מנת שתשמעי לי ונשמעה לו לבסוף אין זה אתנן הרי זו כאומר לחברו הרי לך מנה על מנת שתתן לי קרקע פלוני שאין המנה דמי קרקע אלא מתנה והקרקע תנאי המתנה וכבר רמזנוה למעלה וגדולי המחברים לא כתבוה ואין הדברים נראין:


###### Meiri on Avodah Zarah 63a:6
[Meiri on Avodah Zarah 63a:6](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Avodah%20Zarah/r/63a:6)

**זה** שכתבנו שבטלה זה כל שלא משכה לא קנאתו מ"מ דמים הוא חייב לה ומכאן למדו בתוספות במי ששכר את הפועל ופסק עמו איזה דבר המצויין בפרט כגון בגד זה או כלי זה ולא משכו יכול לחזור ואינו חייב לו אלא דמי שכירות הראויים לפי המלאכה אחר שלא משך אותו דבר המצויין שאם אמר בכור חטים זה או בכור קטנית זה ואע"פ שלא משך צריך ליתן לו מאותו המין שאין אלו אלא כעין דמים שהרי טול מה שהבאת בשכרך אין שומעין לו וקצת רבניהם כתבו שאף בזו אינו חייב אלא מעות אלא שנסתפקו אם שער החטים שהתנו עולה ליתר מכדי שכירות הראוי בדמים אם חייב ליתן לו דמים כשיעור אותו שווי אם לאו ונראה לי שמאחר שלא קנה החטים חזר החיוב בדמים ואין לו אלא כפי הראוי: