## Meiri on Bava Metzia Daf 92a

###### Meiri on Bava Metzia 92a:1
[Meiri on Bava Metzia 92a:1](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Bava%20Metzia/r/92a:1)

**המשנה** החמישית והיא גם כן מענין משניות שלפניה פועל אוכל קישות אפילו בדינר וכותבת אפילו בדינר ר' אלעזר חסמא אומר לא יאכל פועל יתר על שכרו וחכמים מתירין אבל מלמדין את האדם שלא יהא רעבתן ויהא סותם את הפתח בפניו אמר הר"ם תנא קמא סבר אין מלמדין אותו וחכמים אומרים מלמדין אותו והלכה כחכמים:


###### Meiri on Bava Metzia 92a:2
[Meiri on Bava Metzia 92a:2](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Bava%20Metzia/r/92a:2)

**אמר** המאירי אוכל פועל קישות אפילו בדינר וכותבת אפילו בדינר ר"ל ואפילו לא היתה שכירותו אלא מעט ונמצאת אכילתו מרבה משכרו מותר ור' אלעזר חסמא אומר שאסור לו לאכול ביתר על שכרו וחכמים מתירין כדעת תנא קמא אלא שמוסיפין על דבריו שמוכיחין אותו חבריו על כך שראוי לכל הרואין ללמד את האדם שלא יהא רעבתן עד שיהא סותם את הפתח בפניו שלא ימצא מי שישכרהו:


###### Meiri on Bava Metzia 92a:3
[Meiri on Bava Metzia 92a:3](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Bava%20Metzia/r/92a:3)

**זהו ביאור המשנה וכן הלכה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן:**


###### Meiri on Bava Metzia 92a:4
[Meiri on Bava Metzia 92a:4](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Bava%20Metzia/r/92a:4)

**אפילו** לא נשכר פועל זה אלא לבצור אשכול אחד אוכל הפועל ממנו ויש מפרשים אוכל את כלו ואינו נראה שכרו לבצור כרמו מכיון שבצר אשכול אחד יכול להתחיל ולאכול אע"פ שלא נתן עדין לכליו של בעל הבית וגדולי המחברים נראה שפסקו בהפך:


###### Meiri on Bava Metzia 92a:5
[Meiri on Bava Metzia 92a:5](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Bava%20Metzia/r/92a:5)

**כבר** ביארנו שלא הותרה אכילה אלא לשכיר אבל שאר בני אדם הבאים במקרה אסור להם ואפילו היו מסייעים במלאכה מאליהם ומ"מ אם שאלם הוא לכך כל שכן שהם מותרים:


###### Meiri on Bava Metzia 92a:6
[Meiri on Bava Metzia 92a:6](https://torahapp.org/share/book/Meiri%20on%20Bava%20Metzia/r/92a:6)

**פועל** אינו אוכל משלו ר"ל שאין אומרים תוספת שכר הוא שהוסיפה תורה עליו עד שנאמר שאם רצה ליתנו לאשתו ולבניו עושה כשאר שכירות אלא משל שמים הוא אוכל ולא מצד שכר ואם אמר תנו מה שאני ראוי לאכול לאשתי ולבני אין שומעין לו ואם היה בתענית אינו נושא לעצמו מה שהיה ראוי לאכול ואם היה נזיר אינו אומר תנו לאשתי או לבני לא זכתה תורה אלא לפועל עצמו ובשעת מלאכתו כמו שביארנו: