## Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa

###### Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:1
[Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:1](https://torahapp.org/share/book/Mekor%20Mayim%20Chayim%20on%20Baal%20Shem%20Tov/s/Ki%20Tisa/r/17:1)

בס' אור הגנוז לצדיקים שישנו בידינו בכתב יד האריך בזה בפ' בשלח, והעתיק וכתב וז"ל, ע"ד שכתב הבעש"ט זלה"ה ע"פ אל יתהלל חכם בחכמתו גבור בגבורתו עשיר בעשרו כי אם בזאת יתהלל המתהלל השכל וידוע אותי כו', ודקדק מה בחכמתו בעשרו, פי' חדא דודאי לא יתהלל החכם בגבורה ועושר כיון שאין לו זאת המעלה, והול"ל אל יתהלל חכם וגבור ועשיר ודאי הוי ידעינן דכ"א לא יתהלל אפילו במעלה שלו, ולפחות הל"ל אל יתהלל חכם בחכמה כו' מה בחכמתו דודאי לא יתהלל חכם בחכמה של אדם אחר, וכן הוא הקושיא על בגבורתו ובעשרו דהל"ל בגבורה בעושר.


###### Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:2
[Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:2](https://torahapp.org/share/book/Mekor%20Mayim%20Chayim%20on%20Baal%20Shem%20Tov/s/Ki%20Tisa/r/17:2)

וביאר כי הוא מדה מגונה המתפאר את עצמו וכמ"ש בזוהר (בלק דקצ"ג ע"ב) בשם ספרא דשלמה מלכא סימן דלא ידע כלום שבוחי, פירוש המשבח א"ע הוא סימן דלא ידע כלום, וכשהוא רוצה להתפאר ולשבח א"ע והיינו משום שנתפשט מדת הת"ת בעולם, פי' כי יש ג' מדות חסד דין רחמים, שע"י מדות אלו נבראו כל הנבראים, והנה מדת החסד נקראת מדת אהבה כד"א תורת חיים ואהבת חסד, ומדת הדין נקראת בעולמות העליונים מדת היראה כד"א ופחד יצחק כו', ומדת הרחמים נקראת מדת התפארת כד"א תפארת ישראל, והנה לפי מעשה התחתונים יש תגבורת למדות הללו זו יותר מזו כנודע, פעם יש תגבורת למדת החסד ופעם יש שמדת הדין גוברת, ופעם יש תגבורת למדת התפארת שהוא מדה"ר, והנה מחמת שכל הנבראים כלולים ממדות הנ"ל מפני שהם בסוד ימין ושמאל וקו האמצעי, ע"כ כשיש תגבורת בעולמות העליונים למדה אחת מן המדות הנ"ל תיכף מרגישים כל הנבראים בהתעוררות המדה הזאת גם אצלם מפני התפשטותה בכל הנבראים.


###### Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:3
[Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:3](https://torahapp.org/share/book/Mekor%20Mayim%20Chayim%20on%20Baal%20Shem%20Tov/s/Ki%20Tisa/r/17:3)

והנה כשיש תגבורת למדת החסד בעולמות העליונים, והרי מדת החסד נקראת מדת האהבה, וכשמרגישים אותה כל הנבראים כנ"ל, נמצא הצדיק כשמתעוררת בו מדת האהבה אז אוהב דבר מצוה ולומד תורה ועובד את הש"י באהבה עזה, משא"כ הרשע כשמתעוררת בו מדת אהבה אז אוהב דבר עבירה וניאוף, וכן כשיש תגבורת מדת הדין בעולם העליון, והרי מדת הדין נקראת מדת היראה והפחד, אז מתעורר בכל הנבראים מדת פחד ויראה, והרי הרשע נאמר בו נאם פשע לרשע אין פחד אלהים לנגד עיניו (תהילים ל״ו:ב׳), ע"כ אינו לוקח התעוררות היראה שבו ליראת אלהים, אלא מתיירא ליתן צדקה כדי שלא יעני או מתיירא להתענות כדי שלא ימות, אבל הצדיק כשמתעוררת בו מדת היראה, ויודע שזה הוא תגבורת מדת הדין שבעולם העליון, אז לוקח יראה זו ליראה את השם הנכבד והנורא, ללמוד תורה ולעשות מצוות ולהתפלל באימה וביראה גדולה, ועי"ז ממתיק את הדין בשרשו, פי' שעושה מן הדין יראת ה' לבד, לקיים מצוותיו ותורתו, ונעשה מיראה ופחד של הדין, יראת ה', ועי"ז נמתקין הדינין וכו' [האריך כאן בביאור מקראות דפ' בשל ואח"כ סיים וז"ל].


###### Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:4
[Mekor Mayim Chayim on Baal Shem Tov, Ki Tisa 17:4](https://torahapp.org/share/book/Mekor%20Mayim%20Chayim%20on%20Baal%20Shem%20Tov/s/Ki%20Tisa/r/17:4)

והנה כשמדת הרחמים גוברת בעולם העליון, והרי מדת הרחמים נקראת מדת התפארת, והנה הצדיק כשמתעורר בו מדת התפארות והרי הצדיק ודאי שלא יקח מדת התפארות לעצמו, שצדיק ודאי הוא כאין אצל עצמו, ע"כ הוא משבח ומפאר ליוצר בראשית בכמה שירות ותשבחות והתפארות לה', אבל כשמתפשט מדת התפארת ויורד עד אדם רשע זה שהוא בקליפה, אז רוצה לשבח ולפאר את עצמו רק שהוא גנאי כנ"ל, ועושה תחבולה לפאר לאחרים שיצא מזה תפארת לעצמו כגון פלוני חכם מאוד שלא נצחו שום אדם כ"א אני, וכן גבור ועשיר פלוני עשיר מאוד ואעפ"כ פעמים הוא נצרך ללוות ממני, וזהו הפירוש אל יתהלל והוא פועל יוצא, פי' אל יתהלל חכם בחכמתו של אחר, כדי שיצא מזה שבח לעצמו, ע"כ לא אמר יהלל אלא יתהלל, כי אם בזאת יתהלל המתהלל, שיתן לב שנתפשט מדת התפארת בעולם עד מדרגה אחרונה שנקרא זאת, והחכם יבין שנתפשט מדה זו בשביל השכל וידוע אותי, לפאר להש"י, משא"כ הטיפש לוקח תפארת לעצמו כו', וז"ש כי באלה חפצתי נאום ה', פי' בכל אלה ההתפארות האנושית שהם חכמה גבורה ועושר, חפצתי אני, כי נאם ה', פירוש, כמרז"ל הקב"ה גוזר כל זה קודם יצירת הולד טפה זו מה תהא עליה חכם או טיפש (נדה דט"ז ע"ב) אבל השכל וידוע אותי זה לא נגזר, דאילו צדיק ורשע לא קאמר, עכ"ל.