## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 4

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:1:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:1:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/4:1:1)

**נשך ומרבית אחד הוא שנא' את כספך לא תתן לו בנשך וכו'.** משנה בפ' איזהו נשך ופריך בגמ' מדשביק לריבית דאורייתא וקא מפרש דרבנן מכלל דאורייתא דנשך ותרבית חדא מילתא היא והא קראי כתיבי נשך כסף וריבית אוכל ומשני ותסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך וכו' אלא אמר רבא אי אתה מוצא לא נשך בלא תרבית ולא תרבית בלא נשך ולא חלקן הכתוב אלא לעבור עליו בב' לאוין ע"כ.
**וראיתי** בס' גדולי תרומה בריש שער מ"ח שהקשה וז"ל ואיכא למידק דהא מסקנת הפוסקים היא שאם המלוה אומר ללוה אני מלוה לך על מנת שתתן זוז לפלוני אסור כדכתב הטור בסי' ק"ס ואיסור זה הוא דאורייתא כדכתב בהדיא בסי' קס"ט ואם כן היכי קאמר דליכא נשך בלא תרבית ומאי קא מתמה וכו' וליכא למימר דההיא הנאה שמתהנה המלוה שעושים רצונו לתת על פיו ממון לאחר חשיבא ליה רבית וכו' ואולי משום דמסתמא אי לאו דמטי ליה הנאה מיניה לא יהיב ליה עכ"ל. ואחרי המחילה רבה נראה דלא קשיא מידי כלפי מ"ש להרב מחנה אפרים הל' ריבית סי' י"א שכתב וז"ל והגם שראיתי להריטב"א ז"ל בחי' לפ' הריבית שכתב וז"ל והיכא דא"ל תן מנה לפלוני ואלוה לך ה"ז ריבית קצוצה ואע"ג דלא אתי ליה זוזי ליד המלוה מ"מ מה שנתן על פיו נתן דאפי' אמר ליה זרוק דינר לים ואלוה לך ה"ה כאילו הגיע לידו וחזר וזרקו לים כיון שזה על פיו זרק כפירוש ר"י בשם הרמב"ן ז"ל עכ"ל. הרי להדיא דאף שלא בא הדינר ליד המלוה מ"מ כיון שעל פיו נתן או דא"ל זרוק דינר לים כיון שע"פ זרק חשיב שפיר כאילו הגיע לידו דמלוה וא"כ שפיר מתרבה ממון המלוה ואיכא תרבית ומתחסר ממון הלוה ואיכא נשך ואמטול להכי פריך הש"ס ותסברא דאיכא נשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך ופשוט.
**וכתב** הטור בסי' קס"א וז"ל כל דבר אסור ללות בתוספת וכו' ופי' ר"י ז"ל חוץ מקרקע כגון שהלוה לו ה' גפנים בו' וחוץ משוה פרוטה ע"כ והנה מדבריו משמע דהרמ"ה ז"ל לא פליג עליה דר"י כי אם לפחות משוה פרוטה וס"ל דמדאורייתא אסור אמנם בקרקע נראה דמודה דמותר וכן ראיתי להר"ב ריש פרק איזהו נשך שהביא משם הרמ"ה בד"ה וז"ל מ"ה נר"ו וז"ל וא"ת למאן דלא דריש בכלל ופרט וכלל ולא ממעט קרקעות הא אמרינן בפרק נערה בעי ר' ירמיה שכרן בקרקע מהו דמשמע דאין רבית בקרקע וכמ"ש התוס' הא תריצו ליה דהתם לאו משום דאין רבית בקרקעות אלא משום דלא שייך אי אמר הא לך ד' אמות ע"מ שתתן לי ה' אין זו ריבית אלא חליפין ומותר כיון דהלואה לא שייכא בקרקע קא מבעיא ליה לר"י דבעי עד שישכור שכרן בקרקע מהו כיון דלגבי רבית לא שייכא שימה הבאה ע"י קרקע ה"נ דפטור או דלמא כיון דגבי שכירות שייכא חייב כך תירץ הרמ"ה ז"ל עכ"ל הרי להדיא דדעת הרמ"ה דבקרקע לא שייכא ריבית וא"כ כי כתב הטור ז"ל והרמ"ה כתב דאפי' פחות משוה פרוטה אסור מן התורה היינו לומר דלא מיבעיא בשוה פרוטה שהוא ממון לענין קדושין וגזל ושבועה וכיוצא דאסור מן התורה כיון שהוא ממון מעלייא אלא אפי' פחות משוה פרוטה שאינו ממון התם הכא הוי ממון ואסור מן התורה.
**והוצרכתי** לכתוב כ"ז לפי שראיתי להרב גידולי תרומה שם דף רי"א שכתב וז"ל גם לענין פחות משו"פ דממעטי ליה התוס' מכסף ואוכל לא הסכימו כל המפרשים דהטור כתב בסי' הנזכר והרמ"ה כתב דאפי' פחות משוה פרוטה אסור מן התורה ומדמייתי הטור מחלוקת דהרמ"ה אפחות משוה פרוטה ולא אקרקע משמע דאקרקע לא פליגי והוא תימה דאי ס"ל להרמ"ה למדרש פרטא דכסף ואוכל א"כ כך נתמעט פחות משו"פ כמו קרקעות ואי לא דריש ליה א"כ קרקע נתרבה מכל דבר גם מראיה שמביאין דפ' נערה דקרקע שוו לפחות משוה פרוטה אם לא שנאמר דהרמ"ה אכוליה מילתא פליג ע"כ ולפי מ"ש לעיל אחר המחילה רבה זה אינו דבקרקע לא פליג דהא לא שייך בה הלואה כי אם חליפין ולא משום דנתמעט. והר' מל"מ ז"ל בדין שלפנינו כתב וז"ל ולי נראה דהרמ"ה לא פליג אקרקע דאיהו נמי דריש בכלל ופרט וממעט קרקע ופחות משו"פ אלא דס"ל דפחות משו"פ הוי כדין חצי שעור דאסורין מן התורה וכו' יעו"ש ולפי מ"ש נראה בפי' דלא דריש בכלל ובפרט וזה ברור. ומרן בב"י כתב וז"ל וכתב הר"ן דבקרקע אין בו משום ריבית ומיהו הני מילי בהלואת קרקע אבל בהלואת כסף אם נתן לו רבית קרקע אסור וכן הוא דעת התוס' וכ"כ רבינו ירוחם בח"א וכתב עוד שהרשב"א חולק ע"ד התוס' והרא"ש וסובר דאף בקרקע יש רבית עכ"ל וכתב הב"ח ז"ל שהרשב"א לא פליג אלא במציאות רבינו ירוחם משום דס"ל דלא ממעטינן מכלל ופרט וכלל אלא בהלואת קרקע בקרקע ממש אבל י' גפנים בי"א נשך מקרי ע"כ וכתב עליו הר' מל"מ וז"ל ודבריו אינם מובנים אלא שהרשב"א חולק דלא דרשינן קרא בכלל ופרט כיון שלא הוזכר בגמ' ע"כ.
**וכשאני** לעצמי לא ברירא לי דעת הרשב"א מאי היא כלפי מ"ש להר"ב בשיטה מקובצת בפ' איזהו נשך שהביא משם הרשב"א בד"ה מנין לרבות וז"ל ואע"ג דמרבה כל דבר קרקע לא מחייב משום ריבית אם היה מלוה קרקע כגון שהלוהו י' גפנים בי"א מדאמרינן בפ' נערה וכו' ותימה כיון דכתיב כל דבר מהיכא תתי לן למעוטי קרקע וי"ל דדרשינן לקרא בכלל ופרט וכו' ומיהו אפ"ל דאין ראיה מההיא דפ' נערה דהתם לאו מריבית ממש קא ילפי לה אלא מההוא קרא דכתיב בה שימה גבי ריבית ובההוא קרא כסף כתיב ביה ויש לנו כיוצא בזה לפי דעתי בקידושין וכו' אלא שא"כ קשה דהו"ל בפ' נערה למיבעי שכרן בכל דבר חוץ מכסף מהו ומאי שנא קרקע דנקט והראשון נראה לי עיקר וכמ"ש התוס' והרשב"א עכ"ל הרי בפי' דהרשב"א קאי בשיטת התוס' שלא כדברי רי"ו ז"ל שכתב משמו בהיפך והב"ח והרב מל"מ ז"ל.
**ומן** הבא'ר ההיא ממנו ניקח דמאי דנייד הרשב"א מהך סברא ואזיל ומודה לדברי התוס' הוא משום לישנא דש"ס. דא"כ הו"ל למיבעי שכרן בכל דבר חוץ מכסף מהו וכו' ומכאן תשובה למ"ש הר' מל"מ שהקשה להרשב"א מההיא דפ' נערה ותירץ וז"ל ויש לומר דלעולם דמדרבויא דכל דבר מרבה אפי' קרקעות ואפי' מלוה עובר מגז"ש דנשך נשך ומאי דקא מבעיא לן בגמ' הוא דכיון דהאי גז"ש דשימה שימה לא הוי מלוה דהא לא תשימון לא הוי אזהרה ללוה אלא למלוה וגבי מלוה לא הוזכר בפי' אלא נשך כסף נשך אוכל כי עבדינן גז"ש ממוציא שם רע למלוה בריבית הוא דוקא ממאי דכתיב גבי מלוה אבל קרקעות דלא כתיב גבי מלוה וצריך שילמוד בגז"ש מלוה לא ילפי אלו דבריו וכו' דא"כ איך לא הרגיש דא"כ הו"ל למיבעי שכרן בכל דבר חוץ מכסף ואוכל מהו כיון דלגבי מלוה לא כתיב כי אם כסף ואוכל לחוד ומ"ש דנקט קרקע ושוב ראיתי להרב לשון למודים שהקשה כן ובכלל ופרט זה שכתבו התוס' עיין להרב גדולי תרומה שם שהקשה דאיך אפשר לכתוב קרא ג' נשך גרידא בלי אצטריכות הנושא ועוד הקשה דאפי' נסבול דוחק זה דלימא קרא נשך נשך נשך אכתי לדידהו אייתר אוכל דמפרטא דכסף לחודיה הוה שמעינן קרקעות שאינן מטלטלין וממעטינן נמי פחות משוה פרוטה שאינן ממון ככסף וכו' עיין בס' עין יהוסף שם ובס' פני יהושע יעו"ש ודוק.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:2:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:2:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/4:2:1)

**וכל מי שהיה סרסור בין שניהם וכו'.** עיין במ"ש הרב לח"מ ז"ל דאינם עוברים אלא באופן שאם לא היה הוא לא היה מלוה לו וכו' ומרן החבי"ב ז"ל ביו"ד סי' ק"ס הגהת הטור אות י"א כתב וז"ל ולבי אומר לי דלא הוצרכו התוס' לחלק כן אלא בערב ועדים דבין הכי ובין הכי עוברים בלאו דלא תשימון עליו נשך וכדי שיהיה להם לאו נוסף צריך שיהיה באופן שבלאו אינהו לא היה מלוה לו אבל סרסור וכל המתעסקים בריבית דלאו עוברים אלא משום ולפני עור וכו' בכל גוונא עוברים עכ"ל.
**ולענ"ד** לא זכיתי להבין את דבריו דא"כ מה בין זה למושיט כוס לנזיר דאי לא קאי בתרי עברי נהרא דלא עבר המושיט דהתם לא עבר המושיט כ"א בלאו זה לחוד כי משם הכריחו התוס' דערב ועדים אין עוברים היכא דהיה מלוה בלא הם וכ"כ דעת רבינו בסרסור דאין עוברים כ"א בלאו דלפני עור לא תתן מכשול אפי"ה אם היה מלוה בלא הם הסברא נותנת דלא עובר. ואולי שדעת הרב לומר דשאני ההיא דנזיר דלאו דולפני עור לא תתן מכשול היכא דלא קאי בתרי עברי נהרא אינו נעשה כלל לא במושיט ולא בנזיר כ"א האיסור שעשה הנזיר משא"כ הכא שעל כרחך המלוה והלוה עוברים אלאו דולפני עור והלאו איתיה בענין וזה בא וסייע בהדייהו אף הוא נלכד עמהם אלא דא"כ לפי דברי הרב ז"ל יצא לנו דאם הסרסור שם הפסיקא של ריבית דאז עובר הלאו דלא תשימון ובלאו הכי היה המלוה מלוה ללוה אז אינו עובר משום ולפני עור ונמצא חוטא נשכר דבשביל שעבר אלא תשימון נקל איסור לפני עור וזה מן התימה וצריך לי ישוב.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:6:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/4:6:1)

**שטר שכתוב בו ריבית וכו'.** כתב מהר"י קולון ז"ל בשורש י"ז דמאחר שיש עדים על סך הקרן או שחייב מודה פשיטא דלא שייך למגזר בהא שמא יגבה גם הריבית שהרי מבררים את דבריהם מהו קרן ומה הוא ריבית וחשיב סהדותייהו לענין מלוה ע"פ כמו שטר לענין מלוה בשטר היכא שמבורר מתוכו מהו קרן ומהו ריבית וא"כ למה לא יגבה את הקרן דהא רבנן לא קנסו אלא משום דגזרו שמא יגבה והכא לא שייך למגזר וכ"ת דרבנן לא קנסו היינו שמבורר מתוך השטר דליכא למיחש דליתי לידי תקלה כלל שהרי ניכר הוא מתוך השטר מהו ריבית ולא אתי לידי גיבוי אבל הכא שאין ניכר מתוך השטר אע"ג דמתוך העדות המעידים ליכא למיחש מ"מ קנסינן ליה מאחר שנעשה מעשה אשר מתוכו יוכל לבא לידי גיבוי הריבית א"א לומר כן דאי אמרת דרבנן מודו דקנסינן היכא דאיכא למיתי לידי תקלה א"כ יקשה בפ' המניח גבי המוציא את תבנו וכו' דפליגי רב וזעירי רב אומר קנסוהו אפי' בגופו וזעירי בשבחן ולא בגופן ועלה מייתי פלוגתא דשטר שיש בו ריבית ובעי למימר דרב כר' מאיר וזעירי כחכמים ואם איתא דמודו רבנן היכא דאיכא למיחש לתקלה רבנן אתי שפיר כרב דילמא [שביק להו ברה"ר] ומזקי בהו רבים אלא ש"מ דרבנן לא קנסי כלל עכ"ל וכתב א"כ כי ליכא העדת העדים או הודאה דלא גבי הרי קנסו רבנן ואכתי אמאי מוקי לרב כר"מ לא קשיא דלא משום קנסא הוא אלא שמא יגבה גם את הריבית.
**וראיתי** למהר"י בן לב ח"ג סי' כ"א שכתב בסוף תשובתו ואחר שכתבתי עיינתי במ"ש הרא"ש בתשו' כלל ק"ח סי' כ"ז ולפי מה שאני מבין מתוך דבריו ליתנהו להני מילי שכתבתי משם מהריק"ו יעו"ש והנה דברי הרא"ש ז"ל בתשובות הם כך תשובה כאשר כתבת כן הוא אם יתברר הדבר בעדים שאלו המעות הכתובים בשטר הלוה בריבית אף לרבנן קונסין אותו ואינו גובה אף הקרן מדמוקי ר' יוחנן ההיא דשטרי חוב המוקדמים כרבנן וגזרה שמא יגבה מזמן ראשון א"כ בשט"ח נמי אם הקרן והריבית כלול ביחד ואין ניכר מתוך השטר שהוא ריבית קנסי רבנן ולא יגבה כלום וכו' ועי' להש"ך בחו"מ סי' נ"ב שכתב דלישנא דקנסי שכתב הרא"ש לאו דוקא יעו"ש באורך והרב פרח מטה אהרן בח"א סי' כ"א כתב דאפשר שדוקא בהאי שטרא קאמר שאם אין עדים יודעים או אין חייב מודה אינו גובה וכן דקדק הרא"ש בסוף התשובה שכתב ואם עדים מעידים שכלל זה הריבית עם הקרן אז אינו גובה בשטר זה ואפי' לרבנן כדפרשינן הרי כתב בשטר זה דמשמע דוקא בזה השטר אינו גובה אבל גובה בעדים אחרים והוא הדבר אשר דקדק מהריק"ו מדברי המרדכי לחדש דין זה ואע"פ שהרא"ש לא כ"כ בתחילת התשו' למידין משיטה אחרונה ואח"כ כתב דיש הכרח גדול מתשו' הרא"ש דלא כמהריק"ו דקאמר אף לרבנן קונסין אותו ולא יגבה כלום וכו' מ"מ קשה דודאי שהלוה שהוא טוען שהיא הלואה בריבית יודע סך הקרן וכיון שחייב מודה למה לא יגבה כלום אלא ודאי דס"ל דקנסו קרן משום וכו' יעו"ש.
**ולענ"ד** הכרח גדול זה לא זכיתי להבינו דהא שטר שכלל בו ריבית שאינו גובה למהריק"ו אפי' לרבנן היכי משכחת שלא יהא חייב מודה זולת שבא מלוה לגבות מיתמי לוה דוקא דאם מלוה עצמו הרי ידע כמה קרן וכמה ריבית אלא שהלוה עצמו מסתפק בשיעור הקרן שלא ידע כמה הקרן ואפשר דמרוב הימים שכח או מדעתיה אומר כן לשלם אף הקרן וע"ז הוא דס"ל לחכמים דשטר שכלול בו ריבית אינו גובה כלל אתי למגבי אף ריבית וכהאי גוונא הוא בנדון הרא"ש ומשו"ה פסק דאינו גובה כלום ומרן החבי"ב ביו"ד ס"ס ק"ס בהגב"י אות ל"ה כתב דראיית מהריב"ל שלא כדברי מהריק"ו ממ"ש בסוף התשו' ומה שהוגד לך אם עדים מעידים שנכלל זה הריבית עם הקרן אם אין גובה כלל בשטר זה ואפילו לרבנן כדפי' ע"כ ולמה לא יגבה דהא העדים מעידים שחייב לו הקרן והוי כחייב מודה כמ"ש מהריק"ו ע"כ ולפי מ"ש הרב פרח מטה אהרן אדרבא מצינן למימר משם דבשטר זה אינו גובה אבל מלוה ע"פ מיהא הוי ועיין בס' עין יהוסף בפ' הריבית שהקשה למהריק"ו מדברי רש"י ותוס' שם ולא ידעתי מה סימנים מצא בדבריהם דרבנן קנסינן ולא לומר דמה שאינו גובה הוא משום גזרה כדאמרן ועיין בס' חסדי דוד שכתב לדעת התוס' שהוא משום גזרה ודוק.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:13:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 4:13:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/4:13:1)

**הורו מקצת הגאונים שהלוה שמחל בריבית שלקח או שעתיד ליקח וכו' אינו מועיל וכו' יראה לי שאין הוראה זו נכונה.** כתב הרב המגיד ז"ל הורו מקצת הגאונים וכו' הוראת הגאונים ז"ל מוסכמת במה שעתיד ליקח דודאי אין המחילה מועלת לעבור בשל תורה וכו'. הנה דברי הרה"מ ז"ל שכתב לעבור בשל תורה אם הדברים כפשטן דדוקא בריבית של תורה לא מהני מחילה אבל בריבית של דבריהם מהני עיין במל"מ וקשה לי למ"ש מרן החבי"ב ביו"ד סי' ק"ס הגה"ט אות י"ח וז"ל וכ"כ הש"ך דכשאסור לקבלו אסור אפי' בריבית דרבנן וכשהמחילה מועלת מועלת אפי' בריבית דאורייתא וכו' יעו"ש ואלו לסברת הרה"מ לפי פשוטו בדעת רבינו לא כן הדבר אלא בריבית של דבריהם אפי' במאי דעתיד ליקח מהני מחילה ואם הש"ך קאי לדעת מרן שכן תפס מרן בס' הקצר ועלה קאי הש"ך אמנם לדעת רבינו ז"ל שפיר מהני המחילה בריבית של דבריהם אפי' למאן דס"ל דבריבית העתיד ליקח מודה רבינו להגאונים אלא דהרא"ש פליג עליה לא ידענא מנא להו הא ועיין בס' שולחן גבוה מה שהקשה על הטור ולא זכר לתשו' מהרלנ"ח והמבי"ט וכמה דיות משתפכות בזה ומ"ש הרה"מ ז"ל זה הלשון מורה שלא חלק רבינו על הגאונים אלא בריבית שכבר עמד המלוה וגבהו שכבר עברו על הלאוין וכו' הכונה ע"ד שפי' רבינו לעיל בפירקין ה"ב וז"ל הא למדת שהמלוה שהלוה בריבית עובר על ו' לאוין וכו' יעו"ש.
**והוצרכתי** לזה לפי שראיתי להמחנה אפרים בנימוקיו על רבינו שכתב וז"ל וצ"ע דלמ"ד בטלו ולא בטלו ועדיין לא נגמר הלאו דאל תקח נשך ואפי' לשיטת רבינו דפסק כמ"ד קיימו ולא קיימו מ"מ ס"ל שעדיין לא עבר הלאו כמבואר בהל' שחיטה וכו' יעו"ש ולפי מ"ש אין כאן קושיא דהכונה היא דכבר עברו על הלאוין שכבר לקח בלא מחילה והתחיל לעבור דומה למ"ש רבינו לעיל דהתם נמי לא עברו לגמרי דהא ניתק לתשלומין הוא ועם כל זה קרו ליה עבר ה"נ הכא. ובעיקר הדין דפליג הגאונים עם רבינו ראיתי להרב בני יעקב בדף מ"ח ע"ג שהקשה וז"ל ותו איכא למידק דמ"ש דאין אדם מוחל דבר שלא בא לעולם ממ"ש הרמב"ם בפ"ה מהל' מלוה שהורו הגאונים שאם מחל אדם לחבירו רבית שלקח או שעתיד ליקח לא מהני מחילה בריבית והוא ז"ל חלק עליהם דמהני ויש מהפוסקים שסוברים דאפי' במה שעתיד ליקח מהני וקשה דהיכי מהני והגאונים אמאי הוצרכו מטעם ריבית תיפו"ל משום דהוי מוחל דבר שלא בא לעולם כיון שלא בא הריבית עדיין ושמא ההיא מיירי בלשון חיוב וצ"ע עכ"ל. ואחר המחילה רבה לא ידענא מאי קשיא ליה דהא הא דאמרינן אין אדם מוחל דבר שלא בא לעולם היינו לומר דאם אח"כ בא לחזור בו או ליתנו לאחר או לתבוע ממנו דבר שכבר מחל ליתא לאותה מחילה ומגן שוייא מידי דלית בה ממשא והיינו טעמא דבאותה שעה לא היה בעולם ומה מחל ברם הכא דאף דמחל הריבית העתיד ליקח ובאותה שעה לא היה בעולם מ"מ עתה בשעת נתינת הריבית שהוא בעולם אדעתא דמחילה קא יהיב לה ומשוייא לה מחילה בדבר שבא לעולם כל זמן שלא חזר בו בפי' ומכ"ש דאיכא נמי איסור ריבית גם ללוה וה"ז דומה למ"ש הרשב"א ז"ל בתשו' הביאה מרן ב"י בחו"מ סי' רמ"א וז"ל כתב הרשב"א בתשו' מה שנסתפק לך במוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו אם מחילתו מחילה בודאי המוחל לחבירו כל מה שיטול מנכסיו יכול הוא לחזור בו קודם שיטול אבל לאחר שנטל מה שנטל נטל וכו' יעו"ש וכן פ' מרן בס' הקצר.
**וראיתי** להמבי"ט ז"ל ח"א סי' קל"ב שכתב וז"ל ואף לדברי הגאונים שהביא הרמב"ם בפ"ד דאין מחילה מועלת בריבית היינו בריבית דאורייתא לא בריבית דרבנן כי הכא וכו' יעו"ש והוא סותר מ"ש הוא ז"ל ואותו חילוק בסי' נ"א וז"ל ולפיכך אין המחילה מועלת במה שהיה ריבית קודם ואפי' במה שהיה ריבית דדבריהם וכו' הרי שלדעת הגאונים אפי' ריבית דדבריהם לא מהני מחילה היפך ממ"ש בסי' קל"ב ומרן החבי"ב ביו"ד סי' ק"ס הגהת הטור אות י"ח הקשה להרב מבי"ט ז"ל דמדברי רבינו שהביא דברי הגאונים נראה בפי' דאף בריבית דדבריהם לא מהני מחילה וקצת קשה שיותר הו"ל להקשות מהא דסי' נ"א וצ"ע.