## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor Chapter 5

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5:5:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/5:5:1)

**וגוי שהלוה את ישראל בריבית אסור לישראל אחר להיות ערב שכיון שדיניהם שתובע הערב תחילה נמצא הערב תובע את ישראל בריבית והערב חייב בה לגוי לפיכך אם קבל עליו הגוי שלא יתבע את הערב תחילה ה"ז מותר.** וכתב הרב המגיד וז"ל שם בגמ' דכיון דגוי דיניה דאזיל בתר ערבא איהו ניהו דקא שקיל מיניה רביתא ופרש"י ושאר המפרשים שכל שיכול לתבוע את הערב אסור עד שיקבל עליו שלא לתבוע את הערב עד שיתבע הלוה תחילה ולא ימצא לגבות ממנו אבל הרשב"א כתב שהערב שלהן היה ערב שלוף דוץ כלומר שלוף והנח הלוה ודוץ והתקע וכו' אבל אם קבל עליו לתבוע איזה מהם שירצה ויהיה [דינו] כערב קבלן שלנו ה"ז מותר וכן נהגו במקומות אלו ומלשון רבינו אין להכריח עכ"ל וכתב הלח"מ שנראה להכריח קצת ממ"ש רבינו ואם קבל עליו שלא יתבע את הערב תחילה משמע דאפי' אם יתבע למי שירצה שרי משמע שלא כדברי רש"י יעו"ש ולענ"ד נראה להוכיח בהיפך והוא כדבריו לא שייך לומר ואם קבל עליו דמשמע דגרועי גרע לכחו שהיה לו מאז ומקדם אלא אדרבא הוסיף תת כח לגבות מאיזה מהם שירצה ועוד דמילת ואם קבל אינו כמ"ש מהראנ"ח בח"ב סי' ו' לדעת רש"י וז"ל ולפ"ז בכהאי גוונא דוקא הוא דפריך כן ומשו"ה פי' גבי מי שקבל עליו לדון בדיני ישראל שלא יתבע לערב תחילה היינו משום דלישנא דקבל עליו משמע שהוא פוחת מזכותו שהיה לו ואם היה תנאי שיהיה ערב קבלן אדרבא הרבה הרבה בזכותו שהיה לו שמתחילה לא היה יכול לתבוע אלא מן הערב ועתה התנה לתבוע למי שירצה ועדין מה שהיה בידו לתבוע מן הערב תחילה במקומו הוא ע"כ יעו"ש אלא ודאי שר"ל שלא יגבה מן הערב כ"ז שיש ללוה לפרוע הוא כסברת רש"י לפי מ"ש הפוסקים וכן נראה לדעת הטו' בסי' ק"ע שכתב ואם כתב לו לדון בדינינו שלא יתבע לערב תחילה שרי יעו"ש ומרן ז"ל כתב וז"ל ודברי הרא"ש ורבינו סתומים אלא שכתבו דברי הראב"ד דבסמוך שהוא סובר כדעת הרשב"א שכתב אא"כ התנה עם הגוי שלא ידחה אותו אצל הערב וכו' יעו"ש והרב דרכי משה הקשה דמתחילת לשון הטור נראה דס"ל כדעת רש"י והניחו בצ"ע יעו"ש.
**וראיתי** להרב ט"ז שרצה להליץ בעד מרן ז"ל וז"ל וי"ל דגם ברישא ס"ל כהרשב"א וה"ק שקבל שלא לעשות כדיני הגוים שידחהו אצל הערב תחילה אלא יתבע ממי שירצה ע"כ. ודבריו צריכים ביאור דהא להכי דייק הרב ז"ל לומר שכתב לדון כדיננו וכו' וכונתו רצויה שלא יתבע אלא ללוה כדיננו ולא שלא יתבע להערב תחילה וזה מוכרח בדברי הטור ז"ל יותר מלשון רבינו וכמבואר וזה שלא כדברי הרב כהונת עולם שכתב וז"ל ומעתה גם מ"ש הטור דברי הראב"ד וכו' ונהי דמ"ש הדרישה והט"ז שמלשון הטור בתחילה הסי' נראה כרש"י והלח"מ כתב דאדרבא נוטה כהרשב"א יעו"ש אחד הרואה ואחד השומע בלבבו יבין דלא על הלח"מ לבדו תלונותי אלא גם על הרב המגיד קשה לי ממ"ש רבינו ואם קבל עליו וכו' וכדאמרן. ועוד בה מלשון הטור בשנות'ו את טעמו לומר לדון כדיננו ה"ז מורה באצבע כמ"ש וחזיתיה להנמוק"י שכתב וז"ל בתר ערבא אזיל שאינו יכול לתבוע וכו' מאיזה מהם שירצה מותר שהרי ממונו אצל שניהם נתרבה וכשהגוי נפרע מן הערב באותה שעה הוא שחל שעבודו על לוה ושרי שכבר נתחייב בכל ומה שהוא פורע בשבילו אפי' קבל וכו' תוספתא גוי שהלוה מעות מישראל וישראל שהלוה מעות מגוי ישראל נעשה לו ערב ואינו חושש לו משום ריבית וטעמא שאף הגוי הלוה מישראל ישראל נעשה לו ערב משום דישראל המלוה עיקר תביעתו על הגוי וממנו הוא גובה יעו"ש.
**והנה** מה שהוצרך הנמוק"י ז"ל להך טעמא דישראל המלוה עיקר תביעתו על הגוי וכו' ולא סגי ליה בטעמא דכשהערב פורע למלוה ישראל באותה שעה הוא שחל שעבודיה על הערב ודומיא דמלוה גוי וכו' הוא משום דאף שקבל הלוה גוי שלא לדחותו אצל הערב מ"מ כיון שממונו נתרבה אצל שניהם וישראל הוא דקא יהיב ריביתא וישראל הוא דקא שקיל הו"ל ריבית הבא מישראל לישראל והיינו טעמא שכתב אח"כ ומיהו דוקא ערב גרידא אבל קבלן אסור שנמצא שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן ואסור ע"כ. וכתב מרן בסי' ק"ע וז"ל ונראה לחלק דשאני התם שהמלוה ישראל כיון שממונו מתרבה אצל שניהם אשתכח דישראל מישראל קא שקיל רביתא אבל ישראל הלוה מן הגוי אפילו שממונו של מלוה מתרבה אצל הקבלן לית לן בה דהא גוי מישראל קא שקיל רביתא ושרי למשקל מחבריה מאי דפרע לגוי דהא כיון שלא היה הלוה יכול לדחותו למלוה אצל הקבלן ע"כ. אבל אין לומר לדעת הנמוק"י היכא דהמלוה ישראל א"צ הלוה גוי שיקבל עליו שלא לדחותו אצל הערב יען כי עיקר תביעתו על הלוה גוי ואף כי ידחה אצל הערב והיינו משום דעיקר על הלוה גוי דאל"כ למה הוצרך הנמוק"י לטעם זה תיפו"ל דכיון שקבל עליו שלא לדחותו אצל הערב סגי בהכי דהא לא חמיר ממלוה גוי ולוה ישראל דסגי כשקבל עליו וכו' דלפי מ"ש חמיר וחמיר וכדאמרן ועוד דא"כ לא אדע שכו'ל במ"ש לקמן ומיהו דוקא ערב גרידא אבל קבלן אסור וכו' דאיך אפשר להיות ערב גרידא אם לא שקבל עליו שלא לדחותו אצל הערב ועוד אם במלוה גוי דשרי להיות ערב קבלן צריך שיקבל עליו וכו' במלוה ישראל דלא שרי להיות ערב קבלן כ"א ערב גרידא לא כ"ש דצריך שיקבל זה נראה לענ"ד פשוט.
**והוצרכתי** לזה לפי שראיתי להרב מראה הפנים בפי' על הירושלמי מתני' דאין מקבלין נכסי צאן ברזל וכו' שהביא דברי הנמוק"י וכתב וז"ל ולכאורה נלמד מדבריו דגוי שלוה מישראל מותר לישראל להיות ערב אע"פ שלא התנה המלוה עם הגוי שלא לדחותו אצל הערב כדמפרש טעמא להדיא דמלוה שהוא ישראל לדיניה אזיל שעיקר תביעתו על הגוי וממנו הוא גובה וא"כ סיפא דתוספתא כפשטא מתפרשת עכ"ל ולפי מ"ש אין כאן הוכחה. ומעתה חזי הוית למאי דהקשה לי החכם המרומם כה"ר יצחק רוסו הי"ו ע"ד הנמוק"י הלזו מהא דאמרינן בפ' שום היתומים דמקשה הש"ס לרב אסי דאמר אין נזקקין לנכסי יתומים אא"כ ריבית אוכלת בהן ממתני' דשום היתומי' ל' יום ופריך במאי עסקינן אילימא בבע"ח גוי מי ציית אלא פשיטא בבע"ח ישראל אי דקא אכיל רביתא מי שבקינן ליה ואלא דלא קא אכל ריבית וקתני נזקקין בשלמא לר' יוחנן ניחא אלא לר"א קשיא ופריק לעולם בבע"ח גוי שקבל עליו לדון בדיני ישראל אי הכי ריבית נמי לא לשקול שקבל עליו לזה ולא קבל עליו לזה וקשה דלמה הוצרך הש"ס לב' אוקמתות הללו דמיירי שהגוי קבל עליו לדון בדיני ישראל וקבל לזה ולא זה לוקמא בבע"ח ישראל שנעשה לישראל ערב עבור גוי בשביל הקרן והריבית ומת והגוי העני והריבית מתרבה על הגוי וכיון שאין לו לפרוע וחוזר המלוה אצל הערב ונמצא שריבית אוכלת בנכסי יתומים וכו' ככתוב בדברי קדשו ולפי מ"ש אין לדברי הנמוק"י קושיא כלל כמו שאין לדברי הראב"ד ז"ל ודעימיה דהרב נמי אזיל ומודה דאף שיהיה מלוה ישראל עדיין צריך שיקבל עליו הגוי שלא ידחנו אצל הערב ועדיין צריכין אנו לב' אוקמתות וכמבואר.
**אלא** דעדיין הקושיא במקומה עומדת לדעת הרב מראה הפנים שהבין בהנמוק"י דהיכא דמלוה ישראל א"צ שיקבל עליו וגם לדעת ראבי"ה והביאו המרדכי וז"ל וזקיני ראב"ן פטרו מטעם דהוי לגביה ריבית שלא הלוהו כערב שלא בשעת מתן מעות ולדבריו אם התנה לו לשלם הריבית חייב לפרוע לו וליתא דפטור וכמ"ש ע"כ הרי להדיא לדעת ראב"ן דאפי' שיכול לדחותו אצל הערב כל שהמלוה ישראל שרי לישראל להיות לו ערב דלא פטרו אלא מטעם דהוי ערב שלא בשעת מתן מעות לגבי ריבית וכמ"ש ראבי"ה ז"ל וכן ראיתי למהראנ"ח בח"ב סי' ז' שכתב וז"ל ומ"מ אף לדעה זו נראה דבלוה גוי וישראל מלוה שרי לישראל אחר להיות ערב סתם ולא דמי למלוה גוי וישראל לוה דהתם התובע הוא גוי ויש בידו לתבוע לערב תחילה אבל הכא כיון דמלוה ישראל אם יתבע את הערב תחילה יכול לדחותו אצל הגוי אע"פ שיש בידו לפרוע כדין ישראל שכיון שאף בדיני הגוי יכול לתבוע ממנו אף שיש ביד ישראל לפרוע ואין הגוי יכול לומר לו לך אצל הערב ה"ז מותר דאין החיוב חל אלא על הגוי הלוה כדין ישראל כיון שבידו לתבוע ואף שבדיניהם יכול לתבוע לערב תחילה מה לנו ולדינם כיון שהתובע והנתבע דהיינו המלוה והלוה ישראל יש לו לדחותו אצל הלוה כדין ישראל וכו' יעו"ש ויש לעיין עליו במ"ש לקמן לדעת הנמוק"י שלא הבנתי כונתו אם לא שט"ס נפל.
**ואיך** שיהיה נמצא לדעת ראב"ן והנמוק"י לפי דעת הרב מראה הפנים ולדעת מהראנ"ח כולהון סבירא להו דבמלוה ישראל א"צ שיתנה עם הגוי ומה שהקשה לעיל מהא דפ' שום היתומים נראה לענ"ד דלק"מ והוא דאף כי מוקמינן למתני' במלוה ישראל דלא בעינן שיקבל עליו הגוי שלא ידחנו אצל הערב עדיין צריכים אנו לפרש האוקמתות והוא דשם נאמר אמר לך רב אסי ולר' יוחנן מי ניחא מי שבקינן מזוני דודאי קא מפסידא ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרוחינן אי לא ומשני הא לא קשיא בתובעת כתובתה בבי"ד דלית לה מזוני כדרב יהודה דאמר ר"י התובעת כתובתה בבי"ד לית לה מזוני מ"מ לרב אסי קשה אמר לך ר"א שקבל עליו לדון בדיני ישראל וקבל לזו ולא קבל לזו ע"כ והר"ן ז"ל בפ' אלמנה ניזונת בהא מתני' דשום היתומים שפחתו שתות וכו' הביא הך סוגיא וכתב וז"ל שקבל עליו להמתין ימי הכרזה ובלא ריבית ולא קבל עליו שאם לא ירצו להגבותו שלא יעלה חובו ריבית ע"כ והשתא כי מוקמינן למתני' בבע"ח גוי ויצא לו ערב ומת והגוי העני וכל זמן שעובר הריבית מתרבה על הגוי וכיון שאין לו לפרוע חוזר על הערב ונמצא ריבית אוכלת בנכסי יתומים וכו' ומשו"ה נזקקין אהני לן לקושיא דהיכי משכחת לה לר"א אבל עדיין תיקשי לר"א ומי שבקינן לריבית דל' יום דודאי קא מפסדא ונקטינן הכרזה דלא ידעינן אי מרוחא אי לא דומיא מאי דקשה לן לדעת ר"י דהא חובו הוא על הגוי וישראל לא מחיל לגוי ריבית ומתרבה בהני ל' יום דהא עד שעת הפרעון ברשותו מתרבה וערב חובו של גוי קא פרע והיכי קתני במתני' ל' יום ומאי אית לך למימר שקבל עליו שלא יפרע מן הלוה אותן ל' יום ולא קבל שאם לא יגבהו בי"ד שלא יעלה עליו ריבית וכדעת הר"ן א"כ עדיין צריכים אנו לב' אוקמתות זה נראה לענ"ד ברור לפום קושטא ודוק.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5:11:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/5:11:1)

**אסור להקדים הריבית וכו'.** עיין להרב המגיד ז"ל ובהגהות אשר"י בשם מהרי"ח כתב וז"ל ודוקא כשלא פירש לשם ריבית ע"כ ועיין למרן ב"י מה שנסתפק עליו וראיתי להרב זקן שמואל ז"ל שכתב וז"ל ונראה דט"ס הוא וצ"ל ודוקא כשפירש לו לשם רבית כדמשמע לישנא דמתני' ומוכרח הוא להגיה כן דאל"כ קשה מדידיה אדידיה וכו' ולעיל גבי ההיא דרבינא כתב וז"ל וא"ת מ"ש מהלוה ודר בחצרו וי"ל לפי שבשעת דירתו חייב לו המעות אבל הכא כבר פרעו לו המלוה כשמוסיפין לו ע"כ ומה תירץ בזה הא כתב כאן דאף לאחר פירעון ולא פירש אסור וכו' יעו"ש. ולענ"ד נראה דא"צ להגיה ולאו מוכרח הוא דמ"ש כאן ודוקא כשלא פי' לשם ריבית הכונה היא שא"ל מעותך כך וכבר פרעתיך ועוד קח לך זה ואף שלא פירש מ"מ ריבית מאוחרת היא ברם ההיא דרבינא כשלא דיבר עמו דבר אלא שהיה לו לתן כך ועוד הוסיף לו וכמ"ש הש"ך ז"ל סק"ד שם לקושיא אחרת יעו"ש עוד י"ל דמהרי"ח יחלק כמו שחילקו רבני פרובינציי"א דבשעת פרעון אין אסור ריבית בסתם ולאחר פרעון אסור והביא דבריהם מהריב"ל ז"ל בח"ג סי' ס"ה יעו"ש מלתא בטעמא.
**אמנם** דברי הש"ך צריכים לי ביאור במ"ש שתירוץ הפרישה דההיא דפסק הטור בחו"מ סי' רל"ב מיירי שאינו מזכיר לפניו שנותן לו היתרון משא"כ כאן שאומר תתקבל ממני יתר על חובי אלא דאינו מזכיר דבתורת ריבית או מתנה נותנם וס"ל להרמב"ם דמותר דאמרינן במתנה נותנם לו והטור והרא"ש סבירא להו כיון דמזכיר לו היתרון אסור זהו תורף דבריו וע"ז הקשה דמלשון הטור לא משמע הכי ועוד הקשה וז"ל והא הרמב"ם על כרחך בלא א"ל כלום מיירי דהא מחלק בין כדי שהדעת טועה או לא ועליה כתב הטור דהרא"ש חולק ואוסר ובזה נדחה מ"ש הב"ח דהכא מיירי בשעת הפירעון לאחר שפרע נתן לו עוד יתרון בסתם אלא דנ"ל וכו' יעו"ש. ולא ידענא מאי מקשה הש"ך ז"ל דהא מ"ש הטור דרבינו ז"ל כתב להתירא ציין מרן ז"ל שהוא מ"ש בפ"ח ההיא עובדא דרבינא והתם לא כתב רבינו בכדי שהדעת טועה כדי שיקשה דלא משכחת לה שלא יהיה טעות כיון שפי' וכן נמי לא נדחה מ"ש הב"ח ואי רוצה להקשות דהתם בפ"ח מהענין מוכח דמיירי בסתם זה לא תליא במה שפסק בדין טופיינא בכדי שהדעת טועה וכ"ז כתבתי בלא ראות דברי הרב פרישה ודרישה במקומם אבל עתה שבא לידי ס' פרישה ודרישה ראיתי דשפיר מקשה הרב ז"ל.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5:14:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Creditor and Debtor 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Creditor%20and%20Debtor/r/5:14:1)

**ומותר לאדם ליתן לחברו דינר כדי שילוה לפלוני מאה דינרין וכו'.** עיין בהרב המגיד שכתב משם הרמב"ן שאפי' פייס אותו הלוה מותר כ"ז שאינו משלם משלו יעו"ש והר' מל"מ ז"ל נסתפק דאם אמר הלוה למלוה אני לא אתן לך אבל פלוני יתן לך בשבילי מה יסברו הרמב"ן והרשב"א בזה ומסיק דנראה דשרי דכיון שאין הלוה נותן משלו כלום מה לי שיפייס הלוה לאדם אחר מה לי שיאמר למלוה אני לא אתן לך אבל פלוני יתן בשבילי כיון שאין הלוה נותן משלו כלום שרי וכתב שגדולה מזאת מצא בתשובת הרשב"א ח"ב סי' רי"ג יעו"ש. ולענ"ד נראה דמרן ז"ל לא ס"ל הכי שפסק בסי' נ"ח סי"ד דמותר לומר הילך זוז והלוה י' דינרין לפלוני והוא שלא יחזור ויקחנו מהלוה וגם לא יאמר הלוה למלוה פלוני יתן בשבילי וי"א שצריך ג"כ שלא יפייסנו הלוה לתת למלוה בשביל שילוהו ע"כ ומדמצריך שלא יאמר פלוני יתן בשבילי משמע דאף לדעת הרמב"ן שהוא מ"ש בסתם מודו מיהא בהא והוא מבואר ועיין להר"ב בשיטה מקובצת בהך מימרא משם הריטב"א ודוק.