## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Heave Offerings Chapter 6

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Heave Offerings 6:6:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Heave Offerings 6:6:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Heave%20Offerings/r/6:6:1)

**זר שאכל תרומה בזדון בין שהיה טמא בין שהיה טהור וכו' בין שאכל טמאה חייב מיתה בידי שמים.** עיין בפי"ט מהל' סנהדרין בלאוין שלוקין עליהן סי' א' שפסק ג"כ רבינו שזר האוכל תרומה גדולה בין טהורה בין טמאה ולח"מ שם ועיין בס' מטה אהרן ח"ב אות כ' דף קס"א שכתב שרבינו הוציא דין זה מן התוספתא פ"ו דתרומות יעו"ש והכי איתא להדיא בירושלמי בפ"ב דבכורים יעו"ש.
**(א"ה** ס"ט הנה הרדב"ז ז"ל בחי' על רבינו תמה על מימרת רב דאמר זר האוכל תרומה לוקה וז"ל וא"ת אמאי לא מותבי עליה ממתני' דפ"ק דחלה דכתיבנא לעיל דקתני החלה והתרומה חייבין עליהם מיתה וי"ל דרבינו מפרש לה בכהן טמא והיינו דקתני סיפא ואסורה לזרים ואי איירי רישא בזר שאכל תרומה וחייב עליה מיתה מאי האי דקתני סיפא ואסורים לזרים וכו' יעו"ש. וראיתי למורי הרב בס' פני מבין ח"ב דף צ"א ע"ג שתמה עליו דנעלם מיניה דקושיא זו כבר הקשו אותה בירושלמי פ"ב דבכורים לרב ותירצו פתר לה בכהנים וא"כ מאי מקשה ומתרץ מאחר דזה עצמו הקשו בירושלמי ותירצו כן ועוד הקשה במ"ש דאי איירי רישא בזר מאי האי דקתני סיפא ואסורים לזרים וכו' מוכח דרישא איירי בכהנים וכו'. ואחר המחילה רבה איך אפשר לומר דרישא איירי בכהנים הא קתני וחייבין עליהם חומש וכהנים לא מחייבי חומש וכמו שכן הקשו בירושלמי ופריך לצדדין קתני חייבין עליהם מיתה איירי בכהנים וחייבים עליהם חומש איירי בזרים ולפי זה עדיין קשה וכו' א"כ א"צ למיתני ואסורים לזרים אלא דזה עצמו הקשו בירושלמי לר' יוחנן דס"ל דזר האוכל בתרומה חייב מיתה א"כ רישא איירי בזר וקתני דחייב מיתה איך קתני בתר הכי ואסורים לזרים לזה משני פתר לה בפחות מכשיעור יעו"ש וזה עצמו לרב דקתני הזר חומש ובפחות אסור וכו' עכ"ל.
**ואחרי** המחילה רבה נראה דלא סיימו קמיה דמר מ"ש הרדב"ז אח"כ וז"ל ומיהו לא קי"ל כרב אלא כסתם מתני' דקתני וזר האוכל בתרומה במיתה ומתני' מפרש לה בירושלמי דהא דקתני ואסורים לזרים בפחות מכשעור כר' יוחנן דאמר חצי שיעור מן התורה אסור יעו"ש הרי דגם הרדב"ז כבר ראה הירושלמי הנזכר וא"כ הו"ל להקשות יותר דהוא ז"ל גופיה כבר ראה הירושלמי ואיך נעלם מיניה וא"כ על כרחך לומר דמ"ש הרדב"ז וא"ת וכו' וי"ל וכו' הכונה על תלמודא דידן דלא מקשי הכי לרב היינו משום דהתירוץ פשוט דרב מוקי לה בכהנים וכמ"ש בירושלמי ועיין בס' נר מצוה הנדפס מחדש דף מ' ע"ד שכתב ג"כ דהכי איתא להדייא בירושלמי דזר האוכל תרומה היינו בין טהורה ובין טמאה ומן התימה עליו דעל מ"ש רבינו כהן טמא שאכל תרומה טמאה אע"פ שהוא בלאו אינו לוקה נדחק עצמו לישב מהיכן למד כן רבינו והוא מבואר שם בירושלמי ובתוספתא הנזכר וכמ"ש הרב מטה אהרן שם. ועיין למורי הרב בס' כבוד יו"ט הנדפס מחדש דף ל"ח ע"א שכתב וז"ל וברש"י בפ' דם נידה דף נ"ו כתב וקדייק מיניה תרומה טמאה באזהרה לטהור וכ"ש לטמא וכו' ועוד י"ל במ"ש וכל שכן לטמא כאילו ליכא ילפותא לטמא מקרא אחרינא דמקרא מלא הוא איש איש וכו' והוא צרוע או זב בקדשים לא יאכל וכן כתב רבינו דטמא שאכל תרומה טמאה הוא בלאו עכ"ל. ותמהני עליו אחרי המחילה רבה דמלבד דכגון דא איכא למימר גברא אגברא קרמית עוד זאת מאי קשיא ליה לרש"י ז"ל מדברי רבינו דאיברא דמפשט דבריו משמע דטמא שאכל תרומה טמאה מפיק ליה מהאי קרא דאיש איש מ"מ ממה שכתב אח"כ דאינו לוקה מפני שאינו קודש נראה דמ"ש בתחילה דעובר בלאו לא הוי מהאי קרא כמו שעמדו עליו רבני אחרונים בס' נר מצוה ובס' מטה אהרן וא"כ מאי מקשה לרש"י מדברי רבינו).