## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring Chapter 2

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:1:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:1:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:1:1)

**ג' דינין האמורים. אם קנו מידו חייב באחריותן וכו'.** עיין במרן ב"י סי' ש"א שתמה על הטור למה השמיט דין זה וכתב מרן החבי"ב בהגב"י אות ה' דליכא למימר שדעתם דהך ברייתא מיירי בהקדש וכמו שפי' רש"י ז"ל ולכן לא הביאוהו הטור והרי"ו ז"ל שהרי הרא"ש ז"ל הביא בפסקיו דשומר שכר אינו משלם ואם קנו מידו משלם ועל כרחך מפרש הברייתא בהדיוט כדמפרשי לה הרי"ף והרמב"ם דאי בהקדש אין דרכו להביא דבר שאינו נהוג וכו' יעו"ש.
**ואחרי** המחילה רבה מכבוד רבנותו אי אפשר לומר כן דהרא"ש לא מפרש כפי' רש"י דהא ברייתא זו הובאה בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל"ז ע"א) ופירשה לה הרא"ש ז"ל שם כפי' רש"י כולה לענין הקדש לך נא ראה וכן פי' רש"י והר"ן וכי תימא א"כ מנ"ל להרא"ש ז"ל דבהדיוט מהני קנין הא לא אירייא דאיכא למימר דכיון דמהני קנין לגבי הקדש לשעבודי נפשיה הכי נמי גבי הדיוט נמי אם קנו מיניה מהני ומעתה אפשר לומר ג"כ דזה הוא דעת הרי"ף ורבינו ז"ל שהביא הברייתא לענין שבת לחלק בין שכיר יום לשכיר חדש וכן הביא הרא"ש בפ' השואל יעו"ש ומה שתירץ מרן החבי"ב לדעת הטור ז"ל שהשמיט דין אם קנו מידו וכו' הוא מפני שסובר כדעת הריטב"א ז"ל דכי משני הש"ס בשקנו מידו לאו דוקא דה"ה באמירה בעלמא מתחייב וזה כבר כתב רבינו בסי' רצ"א ועיין בס' בית ישחק בדין שלפננו שתירץ כן כמשה שיושב ודורש מפי הגבורה ולא זכ'ר למרן החבי"ב ועוד קשה דמ"ש שם וז"ל ואף דהרא"ש בפ' הזהב הביא הך דואם קנו מידו צ"ל דלישנא דש"ס נקט ולאו דוקא כמו שצ"ל לר' יוחנן גופיה דס"ל דבדברים לחוד סגי ע"כ ולענ"ד ליתא דמלבד דלשון הרא"ש אינו לשון הש"ס שכך כתב ואם קנו מידו עוד בה דבפסקי הרא"ש כתוב ג"כ ואם קנו מידו דזה גם על מרן החבי"ב ג"כ קשה שפסקי הרא"ש הם מהטור ז"ל ואיך שיהיה לא תעזוב נפשי לשאו'ל להרא"ש דכתיבנא דמפסק הברייתא דמיירי בהקדש כמפורש בנדרים דהא חזינן להרא"ש גופיה שהקשה למאי דמוקי ר"י לברייתא כשקנו מידו מההיא דס"פ הפועלים וכדהקשו התוס' ותירץ דשאני הדיוט שדרך אדם לשמור ממונו בעצמו ואין רגיל לסמוך על אחר נמצא דכיון שמאמינו מכבדו אבל הקדש כך יש להאמינו לזה כמו זה שאינו לא של זה ולא של זה יעו"ש בשיטה מקובצת להרב בצלאל ז"ל בפ' הזהב וא"כ נמצא דדוקא בהקדש הוא דבעי קנין אבל בהדיוט בדיבורא בעלמא מתחייב ולמה מצריך הרא"ש ז"ל קנין בהדיוט. ובהכי מתרצתא להטור מעין מ"ש מרן החבי"ב ז"ל דהטור ז"ל גברא דשפיר חזי הך לשון הרא"ש ז"ל דברייתא מיירי בהקדש והתם הוא דמצריך ר"י קנין ברם בהדיוט בדיבורא בעלמא מתחייב ומשו"ה דחה הך דכתב הרא"ש בפ' הזהב דואם קנו מידו ומ"מ עדין לא פלטינן מהדוחק למה כתב בפסקי הרא"ש הך דואם קנו מידו וצ"ע.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:3:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:3:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:3:1)

**יראה לי שאם פשע השומר בעבדים וכיוצא בהן חייב לשלם וכו'.** נשאל הרדב"ז בחדשות ח"א סי' תע"ה בראובן שהפקיד אצלו ס"ת ופשע בו אם חייב לשלם והשיב זו מחלוקת בין הראשונים וכו' והביא הך מחלוקת דרבינו ורש"י ז"ל עם הרי"ף ז"ל ודעימיה וכתב והדבר ידוע כי דין ההקדשות והקרקעות שוה דמחד קרא נפקא כדאיתא בברייתא וכו' הילכך בנדון דידן אע"ג דהרמב"ם ז"ל מחייב ואתריה דמר הוא מ"מ כיון דתפס לא מפקינן מיניה ממונא כנגד כל הני רבוותא וכו' יעו"ש.
**ואנא** חכים ולא בחכמה אשתומם אל המראה שהשוה הרב ז"ל דין ס"ת להקדשות ופטרו מן התשלומים והיה טעמו דהקדש פטור מפשיעה לכת הפוסקים ולרבינו ז"ל חייב משום פושע ולא זכר ש'ר שדין ס"ת הוא כדין הדיוט ואין לו עסק בדין ההקדשות וכמ"ש הטור ז"ל בחו"מ ס"ס צ"ז וז"ל ומה שמקדישין בזמן הזה לבית הכנסת מעות או ס"ת או המקדיש לקנות בהם קרקע לבית הקברות דינו כשאר נכסי הדיוט ואם יש תביעה להקהל עם אחד וכו' דין הוא להשביעו בין הסת בין דאורייתא כדין כל תביעות שהרי לצורך הדיוט הם ואין כאן עסק גבוה ע"כ יעו"ש וכ"כ בשלטי הגבורים משם ריא"ז בפ' שבועת הדיינים עלה מתני' דאין נשבעים על העבדים ושטרות והקדשות וז"ל בס"ת של ציבור או שאר תשמישי קדושה או תשמישי בית הכנסת ומה שמקדישים בזמן הזה מעות או ס"ת או יריעה וכו' הרי הם כשאר ממון הדיוט ונשבעין עליהן כמו שביאר מז"ה עכ"ל הרי לך להדיא שדין ס"ת חלוק מדין הקדשות ואם יש תביעה לאדם בחבירו נשבעים עליהן שלא כדברי הרדב"ז ז"ל דס"ל שהוא כדין הקדש ופטור מפשיעה להרי"ף ז"ל וסיעתו אלא לכו"ע חייב כדין שאר מטלטלין ומהתימה עליו וצ"ע.
**ועל** מ"ש רבינו יראה לי שאם פשע וכו' התוס' ז"ל בפ' הזהב (בבא מציעא דף נ"ז) ד"ה שומר חנם כתבו וז"ל ונראה דה"ה דאינו משלם דאף ש"ש אם פשע נראה דאינו משלם מדפריך לקמן מהשוכר את הפועל וכו' ולא משני כשפשע וכו' יעו"ש והרב לח"מ תירץ ונראה לומר שרבינו יתרץ דהתם אע"ג דאין נותנים לו שכר שבת מ"מ ש"ח מיהא הוי כיון שלא נסתלק שמירתו בשבת וכיון שכן לפחות ש"ח הוי ואם פשע ש"ח משלם ולהכי לא מצי איירי היכא דפשע ע"כ יעו"ש והרב ש"ך בסי' ס"ו ס"ק קכ"ו כתב ע"ד התוס' הלזו וז"ל ועוד דליכא למימר דמיירי בשפשע דא"כ רישא דקתני אין נותנין לו שכר שבת לפיכך אין אחריות שבת עליו וכו' ומה בכך שאין נותנין לו שכר שבת הא שומר חינם מיהא הוי לחייב בפשיעה ואף שיש לדחוק ולומר דכיון דאין נותנין לו שכר שבת הו"ל כאילו לא קבל עליו שמירת שבת ובשבת הו"ל כאיניש דעלמא מ"מ י"ל דמשמע ליה לתלמודא דכיון דקבלו סתם ועדין הוא ברשותו יום שבת הו"ל מיהא ש"ח עליו יעו"ש וקשה לי ע"ד הרבנים הללו שלא הזכירו להר"ן ז"ל שאף הוא היה מתכוין לפרש פי' זה בפירוש הברייתא בפ' אין בין המודר (נדרים דף ל"ז) וז"ל ואם נאבדו בשבת דכיון דלא שקיל אגרא בשבתא הו"ל ש"ח ע"כ ולא לומר בסתם כאלו הם פרשו פי' זה ועיין בס' מחנה אפרים הל' שומרים סי' י"ט שרצה ללמוד מדברי התוס' הלזו לשומר שכר לזמן וכשכלה הזמן דלא הוי אפי' ש"ח וכו' אך לא הבנתי מ"ש שם ויותר מזה נראה לי להוכיח וכו' הוא הדבר אשר דברו.
**ודע** שכתב הטור בסי' ס"ו סמ"א וז"ל ומיהו אם פשע הש"ש ונגנבו או נאבדו מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי ע"כ ומרן החבי"ב בסי' ש"ג הגב"י אות כ"ח כתב וז"ל א"ה לא ראיתי להפוסקים שכתבו אם משלם הבע"ה שכרו או אינו משלם ועתה מקרוב נדפסה תשובת מהר"ש הלוי ז"ל וראיתי שנפל מחלוקת בזה בינו ובין חכם אחר וכו' והוא ז"ל כתב שאם הבעלים מודים שעשה לו מלאכה או שיש עדים שעשאה חייב ליתן לו שכרו וכו' אבל מהר"א ששון ז"ל בסימן ע"ג כתב דלא מבעייא שומר שפטור מלשלם בלתי תנאי אלא מדינא שיפסיד שכרו אלא אפילו שומר שהתנה להפטר מחבירו כגון שומר חינם שהתנה להפטר משבועה והשואל מלשלם ונושא שכר והשוכר להיות פטור משבועה וגם מלשלם אם נאבד או נגנב או נאנס מפסיד שכרו והביא ראיה מפרק הזהב יעו"ש ויש לתמוה שמהר"ש הלוי ז"ל מביא בסימן הנ"ל ראיה מסוגייא זו שאינו מפסיד שכרו והרא"ש ורבינו בעל הטורים ז"ל בסימן ס"ו וש"א והרב המגיד בפ"ב מהלכות שכירות ורי"ו בנ"ל ח"ב והגהות מרדכי בסוף מציעא והריטב"א ז"ל בחי' לקידושין סוברים דאינו מפסיד שכרו ואיך נעלם מעיני מהר"א ששון ז"ל כ"ז בסי' ע"ג עכ"ל.
**ואנכי** הרואה חכי"ם ולא בחכמה לא זכיתי להבין דברי הרב ז"ל דהלא דברי מהר"א ששון ז"ל שבסי' הנ"ל אינם אלא בש"ש שהתנה להיות פטור מגנבה ואבידה כדין שומר חינם ונגנבה או נאבדה דאז נהי דפטור מלשלם מ"מ אינו נוטל שכרו ומייתי מההיא דהזהב דפריך בפשיטות אגרייהו מיהא ליפסיד ומה שפי' רש"י ז"ל אבל בש"ח ולשואל וכו' בזה לא הזכיר כלום ולא כתב היפך הרבנים הנ"ל דוק ותשכח.
**וכתב** הרב המגיד [ח"ב] וז"ל וכתבו ז"ל שבאלו אפילו שבועה שאינה ברשותו פטורין מן הדין לבד בהקדשות מן התקנה ועיקר ע"כ. והר"ן ז"ל בפרק שבועת הדיינים כתב משם הרשב"א ז"ל וכתב הרשב"א משם מקצת רבותינו הצרפתים דשומר חינם פטור אף משבועה שלא שלח בה יד ושאינה ברשותו דמכל שבועות פטרו הכתוב ואיני מודה שיהא פטור משבועה שאינה ברשותו כיון ששבועה זאת חכמים תקנוה שמא עיניו נתן בה ע"כ ועיין להרב מל"מ פרק ה' מהלכות טוען הל' ו' שהביא משם הרשב"א ז"ל שכתב בתשובה סימן תתק"פ בפשיטות כסברת הראב"ד ז"ל דמשבעינן אותו שבועה שאינה ברשותו והוסיף מדיליה אף שבועה שלא שלח בה יד ואחר כך נאבד יעו"ש. והנה אמת שתשובה זאת לא ידעתי איה מקומה ולכאורה נראה דסותרת מה שהביא הר"ן ז"ל בשמו דבכל שבועות פטרו הכתוב והכא מחייב בשתים ואם נאמר דהתם דקא מחייב דמדרבנן מיהא מחייב ומה שהביא הר"ן ז"ל הוא בשבועה דאורייתא אתי שפיר אבל להר"ן ז"ל קשה דמאי מקשה ששבועה זאת חכמים תקנוה שמא עיניו נתן בה וכו' שהרי הרשב"א ז"ל מיירי בשבועה שאינה ברשותו אותה שהיא מדאורייתא וכבר ראיתי להרב ש"ך ז"ל בסי' ס"ו שהבין בדעת הרשב"א דשבועה שאינה ברשותו דקאמר הרשב"א היא שבועה דאורייתא שכן דייק בלישניה לומר מכל שבועות פטרו הכתוב ודלא כמו שהבין הר"ן ז"ל יעו"ש מ"מ לא הונח לי דהא ניחא לשבועה שאינה ברשותו דאיכא תרתי גווני דאורייתא ודרבנן ברם לשבועה שלא שלח בו יד מאי איכא למימר דהתם חייבו וממה שהביא הר"ן נראה שפטור ודוחק לומר דהכא או התם ליה לא ס"ל וצריך ליישב לראות הדברים במקומם.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:4:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:4:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:4:1)

**המוסר לחבירו וכו'.** עיין בהרב המגיד ובפ"א מהל' מכירה בכ"מ שכ"כ לדעת רבינו כדעת הר"י הלוי ז"ל דבשומרים מחובר לקרקע ה"ה כקרקע וכן הסכים הש"ך בסי' צ"ה סק"ט בדעת רבינו וכתב דמה שהביאו לחלק בהכי הוא ההיא דפ' נערה דפריך סוף סוף כל העומד לגזז כגזוז דמי וכו' וכתב דאין נראה לחלק וההיא דפ' נערה ה"ק והרי הוא כגדור דהא אי בעי גדר להו והיאך סמיך בע"ח ואשה לגבות מינייהו ושכן מוכח דעת המאור בפ"ק דמציעא שפסק דבע"ח אינו גובה פירות כלל אפי' במחוברים שצריכים לקרקע ומביאה הרה"מ וכתב שלדבריו הסכים הרשב"א ונראה שהם מפרשים ההיא דנערה לענין שומא אגב ארעא או בתלושין וא"כ הרז"ה והרשב"א אי אפשר דסבירא להו כר"ח ולא כהר"י הלוי דהא בצריכים לקרקע אפי' ר' מאיר אמר דהם כקרקע בכל דוכתי וכו' יעו"ש. והנה מ"ש לענין שומא עיין בשיטה מקובצת להרב בצלאל שכתב כן אמנם מ"ש או בתלושין לא זכיתי להבינו דבתלושין אפי' להרי"ף לא גבי בע"ח כמבואר בהלכות ואי לא דמסתפינא אומר דט"ס הוא דבהא ליכא מ"ד דגבי וכן נראה ממ"ש הרב גופיה בסי' קט"ו סקי"ח יעו"ש וגם מ"ש לא כמהר"י הלוי וכו' אנכי הרואה להרשב"א הביא דבריו הרב בצלאל בשיטה מקובצת בפ' נערה דהרשב"א קאי כמהר"י הלוי ז"ל וז"ל שם סוף סוף כל העומד וכו' והא דתנן בפ' הדיינין י' גפנים מסרתי לך והלה אומר אינם אלא ה' ואמר ר' יוסי בר חנינא עלה בענבים העומדים ליבצר איכא בינייהו דר"מ סבר כבצורות דמיין ורבנן סברי לאו כבצורות דמיין שאני התם דלאו למבצרינהו מסרינהו ניהליה והילכך כל שהן מחוברים לקרקע באותה שעה כקרקע דמו וכו' והא דבע"ח גובה את השבח התם טעמא משום דארעא בחזקת בעל קאי ולא בחזקת לוקח וכל שלא החזיק לוקח בפירות ממש ולא תלשן הרי הם של בע"ח וכו' והרב בעל המאור חולק עליו דאין בע"ח גובה את הפירות ופי' שבח המגיע לכתפים הבא מחמת טרחו דהוא הפי' הנכון וכו' יעו"ש הרי דהרשב"א ס"ל כהר"י הלוי ז"ל. ובהכי ניחא מ"ש בפכ"א מהלכות מלוה דבפירות המחוברין לקרקע אפי' עומדין ליבצר בע"ח גובה עם הקרקע וכו' והקשה הלח"מ ז"ל דבאין צריך לקרקע דין מטלטלין אית להו כמבואר בפ"ה דטוען וכו' יעו"ש שהניחו בקושיא ולפי דברי הרשב"א בע"ח שאני דקרקע בחזקת בעלים קיימא ולא בחזקת לוקח וכל שלא החזיק לוקח בפירות ולא תלשן הן בחזקת של בע"ח וא"כ דעת רבינו הכי הוא וק"ל.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:7:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:7:1)

**קטן שהפקיד ביד גדול הרי זה הגדול נשבע וכו'.** ועיין בהרב המגיד ז"ל שכתב אבל הרמב"ן והרשב"א והרבה מן המפרשים חולקים עליו וכו'. והנה ראיתי להרמב"ן בחי' לשבועות שהקשה עליו דמדפרכינן בגמ' אמתני' דקתני אבל נשבעין לקטן ולהקדש והא אמרת רישא אין נשבעין ואי כדברי הרב מאי קושיא לימא רישא מיירי בשבועת מודה במקצת וסיפא בשבועה השומרין וכמו שהביא הרא"ש ז"ל משמו יעו"ש וקצת קשה על הרב לח"מ שהקשה כן ולא זכר ש'ר שכן הקשה הרמב"ן ומביאו הרא"ש עוד הקשה הרמב"ן וז"ל ותו דגרסי' בהגוזל דף ק"ו א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן הטוען טענת גנב באבדה משלם תשלומי כפל מ"ט דאמר קרא על כל אבדה ישלם שנים לרעהו ואותביה ר' אבא בר ממל כי יתן איש ואין נתינת הקטן כלום אין לי אלא נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא קטן נתנו כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול מנין ת"ל עד האלהים יבא דבר שניהם עד שתהא נתינה ותביעה שוין כאחד ואם איתא תיהוי כאבדה ופריק רב אשי אבדה אייתא מכח בן דעת האי לא אייתא מכח בן דעת שמעינן השתא דמדין שומרים מעטיה רחמנא לקטן הילכך לא מחייבינן ליה שבועה בדלא מחייבינן ליה כפל עכ"ל.
**ולענ"ד** נראה להליץ בעד רבינו ורבו ז"ל ולומר דהא דמק' מכי יתן דאין נתינת הקטן כלום ואפי' בתבעו בגדלות היינו לענין כפל לחודא ואם תבעו כשהוא קטן או אפי' כשהוא גדול בנתינת הקטן דאף דמחייב שבועת השומרים משום דהאי איש קאי אכי הוא זה מ"מ כפל לא מחייב משום דמעטיה קרא מתיבת שניהם עד שיהיה שבועה לנתבע ועלה קאמר ישלם שנים וע"ז פריך ואם איתא תיהוי האי נתינת הקטן כאבדה דאף דליכא נתינה מחייב בכפל ומשני רב אשי האי אתי מכח בן דעת והאי לא אתי מכח בן דעת ולעולם דנתינת הקטן גריע מאבדה ולא כמ"ש בקושית ר"א בר ממל דהקושיא הוא משבועה ג"כ ולא כמ"ש הרמב"ן עוד דאי ס"ד דמחייב בשבועת השומרין מחייב נמי בכפל דכל טוען טענת גנב שנשבע שבועת הדיינים מחייב כפל וכו' אלו הם ז"ל מפרשים הסוגיא כדאמרן ואתי שפיר עפי"ז מ"ש בפ"ד מהל' גנבה ה"ט דהטוען טענת גנב בפקדון של קטן אע"פ שנתן כשהוא קטן ותבעו כשהוא גדול ונשבע וכו' ה"ז פטור מן הכפל וצריך שתהיה הנתינה ותביעה שוין בגדול יעו"ש דאף לדעתו ז"ל דמחייב לשומר של קטן אפי"ה פטר ליה מדין כפל ובודאי דדעתו ז"ל כדכתיבנא. ועיין להגהות מיימוני שהקשה עליה דרבינו מהירושלמי דאמרינן כי יתן איש עד שתהא נתינה ותביעה שוין בגדול ע"כ ודוק היטב שיש להשיב כמ"ש.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:11:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Hiring 2:11:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Hiring/r/2:11:1)

**טען שהפקיד אצלו וכו'.** כתב הרב המגיד גם זה פשוט שאין שבועת השומרים בכופר אלא בטוען נאנסו אבל וכו' נראה דכונתו להקשות למה לא ישבע שבועת השומרים ותירץ וכו' ועיין במה שהקשה מרן ז"ל וקשה דהתם נמי שבועה דרבנן היא וק"ל.