## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Inheritances Chapter 4

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Inheritances 4:6:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Inheritances 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Inheritances/r/4:6:1)

**מי שהיתה לו שפחה והוליד וכו'.** עיין בהרב המגיד ז"ל שהאריך לבאר דעת רבינו ז"ל וראיתי למהריב"ל ז"ל בח"ג סי' מ"ה שהקשה לרבינו דיש לתמוה איך לא הזכיר סברת רב נטרונאי גאון דכתב הרי"ף בפ"ב דיבמות דה"מ בשפחה דאחרים אבל שפחה דידיה אע"ג דלא נקטא גיטא דחירותא בתו היא וכ' עוד דעוד נמי סברת גאון אחר דמספקא ליה מילתא לחומרא נקטינן וכו' יעו"ש. ולענ"ד נראה דשפיר כתבם רבינו בפ"י מהל' גרושין וכאן נמי כתבם לענין ירושה וזה דמ"ש ויש מי שלא חלק בין כשרים לשאר העם אלא לענין שלא ימכרוהו אחיו בלבד וזה הוא סברת יש מסתפקים ומ"ש ויש מי שהורה שאפי' ליורשו לא נחלוק בישראל וכו' זהו סברת רב נטרונאי ז"ל ומאי דשייך לענין איסורא כתבם בקיצור בפי' מהל' גרושין.
**עוד** כתב הרב ז"ל ע"ד רבינו וז"ל ויש להסתפק אי ס"ל להרב ז"ל דדוקא גבי ממון הוא דמהימן מטעם מיגו משום דירושה בידו הוא להנחילו ולתת לו נכסיו במתנה אבל לגבי איסורא בן כזה הרי הוא כנכרי ואם אין לו לאביו זרע אשתו חולצת או מתיבמת וכו' יעו"ש שרצה להוכיח מדברי הרב המגיד ז"ל ולבסוף הניחו בספק עיין במהרשד"ם חיו"ד סי' קצ"ו שכתב וז"ל ולא עוד אלא שאני אומר שאפי' התם לא כתב הרמב"ם אלא שאינו נושא לכתחילה אבל אם נשא בדיעבד נראה ודאי דלא פליג הרב ז"ל יעו"ש ועיין במבי"ט ח"ב סי' ל"ה שנראה מדבריו שהבין דפליג.
**ודע** דהרא"ש ז"ל בפ"ב דיבמות הביא הך סברת הגאוני' וכתב וז"ל הילכך הבא על שפחתו ודאי ששחררה מעיקרא ולא מפליגינן בין בא עליה דרך אישות לדרך זנות וכו' והרמב"ם ז"ל לא נראו דברי הגאונים ואין דבריו נראים עכ"ל ולכאורה קשה דכאן מסכים עם סברת הגאונים דס"ל דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות ומשו"ה אמרינן דשחררה קודם ביאה ואילו בפ' הזורק גט (גיטין דף פ"א) כתב וז"ל אבל אם ראו עדים שבעל אשה מעלמא אין חוששין לקידושין דהא אמר ר' אליעזר פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ולא אמרינן שלשם קידושין בעל ולא מפליג בין בעל בפני עדים ובין שלא בפני עדים וכן נושא אדם אנוסת אביו ומפותת אביו ולא חיישינן שמא בעל לשם קדושין והויא אשת אביו וכ"כ הרמב"ם ז"ל ע"כ הרי דכאן הסכים לסברת רבינו וי"ל דלא דמי דאף דכתב הכא דהבא על שפחתו דודאי שחררה היינו לומר דלא עבד איסורא רבה אבל אותה ביאה מיהא באיסורא דזנות עבדא מידי דהוי אבעל אשה ישראלית והוא ע"ד שכתב הרה"מ ז"ל בדעת רבינו שמדקדקין בין איסור לאיסור יעו"ש.
**וראיתי** למהריב"ל ז"ל בח"א דף מ' שהקשה במ"ש הטור בשם הגאונים ז"ל דמסתפקא בהאי מילתא ואזלינן בה לחומרא שאם אין לו זרע אלא אותו בן משפחתו דאשתו חולצת ולענין ממונא אזלינן ביה לקולא ולא ירית אבל איהו גופיה לא מצו מזבני ליה ירתי וכו' דצ"ע בדברי גאון מהא דאמרינן בפ' החולץ ספק ויבם שבאו לחלוק בנכסי מיתנא ספק אמר אנא בר מיתנא אנא ונכסי דידי הוא ויבם אמר את ברא דידי את ולית לך בנכסי מידי הוי ממון המוטל בספק וחולקין וא"כ היה מן הראוי שיאמר הגאון שיחלוקו בן השפחה עם האח היורש או עם הקרובים ועל צד הדוחק י"ל דהגאון מיירי שיש לו בן אחר ודמי למאי דאמרינן התם ספק ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי יבם וכו' יעו"ש. ולענ"ד נראה לתרץ בעד הגאונים ז"ל במ"ש הרא"ש שם וז"ל ותימה ולימא ליה יבם דל מהכא היבום שזכיתי בנכסים מכח היבום אני יורש של מיתנא ואתה ספק ותנן הוא לא יורש אותו אלא הקרוב קרוב יורש כי הוחזקה נחלה לאותו שבט והוא לא יוציא הנחלה מספק ונ"ל שהסבא קיים הילכך מכח קורבא אין היבם זוכה בנכסים והוא צריך לזכות מכח דאת ברי וזו טענת ספק הוא וכו' יעו"ש הרי דהא דאמרינן יחלוקו הוא מסיבה שהסבא קיים אבל היכא דליכא יבם גם את הכל יקח כי הוחזקה הנחלה לאותו שבט ואין הספק נוטל כלום ובנדון זה נמי אין בן השפחה זה נוטל חלק בנכסים משום דספק שחררה ואפשר שזהו דעת הגאונים ואף דרבינו פליג אהרא"ש מ"מ דעת הגאונים בזה כהרא"ש ז"ל ודוק.