## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Mourning Chapter 4

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Mourning 4:6:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Mourning 4:6:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Mourning/r/4:6:1)

**מי שמתו מוטל לפניו וכו' ופטור מן קריאת שמע ומתפילה וכו'.** נשאלתי לחוות דעתי בההוא שכתב הרא"ש ז"ל בתשובה כלל כ"ט סי' א' וז"ל מעשה שאירע לאדם אחד שמת לו ילד בשבת ולמוצ"ש לא התפלל כדין אונן שפטור מן התפלה ומכל המצות וכו' וכן ביום ראשון בבקר לא התפלל ולאחר שקברו המת התפלל תפילת הבקר כיון שעדיין לא עבר זמנה אבל לא התפלל תפלת ערבית כיון שעבר זמנה ולא דמי לשכח ולא התפלל ערבית שמתפלל שחרית שתים כיון שמן הדין נפטר בלילה מלהתפלל יעו"ש ותשובה זאת פסקה הטור ומרן ז"ל ביו"ד סי' שמ"א יעו"ש ואילו בירושלמי דחגיגה פ' אין דורשין משמע להיפך הביאו התוס' שם דף י"ז ד"ה עצרת יש לו תשלומין וכו' וז"ל בירושלמי א"ר בון דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין עליו והקריבו למחר כלומר מהתם משמע שהיה לו תשלומין וקשה להר"ר אלחנן תיפו"ל בלאו הכי לא הקריבו בראשון כיון שמת כדמשמע בפ' במה מדליקין דבשבת מת דוד ושמא התם לית ליה הכי ופליג אהא עד כאן הרי לפי הירושלמי הנזכר משמע להדייא דמי שאינו יכול לעשות מה שמוטל עליו מפני האנינות לא נפטר לגמרי וחייב אח"כ לשלם כמו שלא נפטרו ישראל מקרבן בשביל אנינות דוד המלך ע"ה וא"כ ה"ה לענין תפלה ואיך כתב הרא"ש ז"ל דכיון שהיה אונן ועבר זמנה וכו' ע"כ.
**ולענ"ד** נראה שיש לחלק ולומר דשאני נדון הרא"ש ז"ל שמת בשבת ולא חל עליו שום חיוב של תפלה במוצאי שבת ואמטו להכי דן את הדין לומר כיון דאידחי אידחי וא"צ לתשלומין כיון שלא נתחייב מעיקרא תשלומין למה הן באים ברם בענין דוד המלך ע"ה דמת בעצרת א"כ משהאיר היום נתחייבו בקרבן ראיה ואם אח"כ בא להם פיטור מצד הדין שמת דוד המלך ע"ה והיו כל ישראל אוננין עליו מ"מ אינו מועיל להם פיטור זה כי אם ליומיה שהם אוננין ומשום הכי חייב בתשלומין. והייתי עד ממהר לחילוק זה ממ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ב דחגיגה (מ"ה) [ה"ה] וז"ל מי שהיה חגר או סומא ביום ראשון וכו' אבל אם נטמא ביום ראשון הרי זה חייב להביא חגיגתו וראיתו בתוך הרגל כשיטהר ע"כ. ומרן בכ"מ כתב בסוף דבריו וז"ל ומכאן נלמוד דלחזקיה אם נטמא בליל יו"ט ראשון שהוא פטור כיון דכשהאיר יו"ט ראשון היה פטור אע"ג שיטבול בו ביום אינו נטהר עד שיעריב שמשו אבל אם נטמא ביום ראשון חייב דכיון דכשהאיר יו"ט ראשון היה חייב ע"כ. הרי להדייא כדאמרן ועיין בס' בית דוד או"ח סי' מ"ב שהביא מכאן ראיה למי שמת לו מת בשעה ח' שהיה חייב מקודם בתפילת מנחה דאין אנינות פוטרו מן התשלומין ע"כ. ועיין בשער המלך פ"ג מהל' מעשה הקרבנות דף מ"ו ע"א שכתב וז"ל ולהא ודאי י"ל דעל כרחך לא כתב הרב ז"ל דכיון שהיו מבטלין ממצות ראיה וחגיגה משו"ה לא נטמאו אלא דוקא כגון ההיא דדוד מת בעצרת דמשהאיר היום כבר נתחייבו ממצות אלו ומשו"ה כיון דחל חיובא עלייהו קודם מיתת דוד תו לא פקע מינייהו ומשו"ה לא נטמאו וכו' אמנם בההיא דפסחים מיירי דמית נשיא בי"ד קודם חצות כיון דאכתי לא מטי זמן חיוב שלמי חגיגה בהא ודאי מודה הרב דחייבים לטמא וזה פשוט יעו"ש הרי גם זה הוא סיוע למ"ש.
**עוד** עלה על דעתי לומר והוא כמ"ש הרב מל"מ בהל' אבל על הירושלמי הנ"ל וז"ל ובעיקר דברי ר' יוסי דאמר דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין עליו והקריבו למחרת אני תמיה עליו דאם כונתו לומר ההיא דאמרינן בכתובות אותו היום שמת רבי בטלה כהונה וכתב רבינו נשיא שמת הכל מטמאין לו אפילו כהנים וכן הכל אוננים עליו ופשיטא דדוד לא גרע מנשיא אם הדבר כן תיפו"ל דהכל היו טמאי מת וא"כ איך למחר הקריבו והא בעי הזיה ג' וז' וכו' ועוד נראה דמעולם לא גזרו במיתת הנשיא אלא אנינות של דבריהם דהיינו כל זמן שלא נקבר המת שהוא אסור בבשר ויין ושיהא פטור מכל המצות אבל אנינות של תורה דהיינו דקי"ל דיום המיתה אסור בקדשים באומרו יתברך לא אכלתי באוני ממנו זה לא גזרו על הנשיא וכו' וכתב וא"כ לאחר שנקבר דוד אמאי לא הקריבו חובתם י"ל דכבוד גדול עשו לו במותו ונשתהו עד שיקבר וקודם הקבורה לא היו יכולים לשלוח קרבנותיהם דלא גרע מאבל וכתב בסוף דבריו וא"כ י"ל דכונת אומרם דוד מת בעצרת והיו כל ישראל אוננין עליו היא לומר שהיו טרודין באבלו של דוד וכל אותו היום היו אוסרים באכילת קדשים ולא רצו להקריב באותו היום ולאכול לערב שלא למעט זמן אכילתן לפיכך הניחו לו למחרת היום ההוא זבחים ועולות ע"כ. ואם כן אמור מעתה דדוקא באבילות כי האי דבדידהו תלייא שלא רצו להקריב באותו יום שלא למעט באכילת קדשים משו"ה איתא בתשלומין ברם באבילות דמדינא אסור ומדאורייתא פטור אה"נ דא"צ לתשלומין וכדכתב הרא"ש ז"ל ודוק.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Mourning 4:9:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Mourning 4:9:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Mourning/r/4:9:1)

**אבל ביום ראשון בלבד אסור להניח תפילין וכו'.** נשאלתי באבל ביום ראשון שאסור להניח תפילין והניח תפילין איך יעשה אם צריך להסירם או לא אם נאמר כיון שהניחם שפיר דמי שיתפלל עמהם. ובו בפרק בהיותי בבית הכנסת אמרתי שיסירם יען אבלות ביום ראשון הוא דאורייתא וגברא לא חזי ואיסורא איכא א"כ טוב שיסירם ויען ששמעתי שלגלגו עלי ע"ז ואמרו שמצוה של תפילין היא דאורייתא וכבר הניחם לא היה צריך להסירם ולא ידעתי עוד מה בפיהם על כן חפשתי בעיקר הדין לידע להיכן הדין נוטה.
**ואען** ואומר דידוע שעיקר דין זה הוא בפ' אלו מגלחין (מועד קטן דף כ"א ע"א) והכי איתא התם ת"ר אבל כל ג' ימים ראשונים אסור להניח תפילין מג' ואילך וג' בכלל מותר להניח תפילין ואם באו פנים חדשות אינו חולץ דברי ר' אליעזר ור' יהושע אומר אבל ב' ימים ראשונים אסור להניח תפילין מב' ימים וב' בכלל מותר ואם באו פנים חדשות חולץ וכו' אמר עולא הלכה כר"א בחליצה והלכה כר"י בהנחה איבעייא להו בשני לעולא חולץ או אינו חולץ ת"ש דאמר עולא חולץ ומניח אפי' ק' פעמים יעו"ש ופרש"י עליה דר"א ואם באו פנים חדשות ביום ג' אינו חולץ אע"ג דאיכא למיחש דילמא אמרינן דבג' ימים הראשונים נמי הניח תפילין ועליה דר' יהושע פי' דאם ביום ב' חולץ אם באו פנים חדשות יעו"ש והשתא ניחזי אנן ביום ראשון שהניחם דכל הנמצאים שם הם פנים חדשות בזה לא מצינו שלא יחלוץ וכל עיקר שחולץ ביום ב' הוא משום חשש שלא יאמרו שיום ראשון נמי הניח וכל שכן אם הניח ביום ראשון שצריך לחלוץ ורש"י ז"ל בפ"ק דכתובות דף ו' ע"ב כתב וז"ל שנאמר בהם פאר פארך חבוש עליך ואבל מעולל בעפר קרנו וזקנו וראשו ואין זה פאר לתפילין ע"כ.
**וראיתי** להרב בצלאל בשטמ"ק ז"ל שם שהביא משם שיטה ישנה וז"ל חוץ מן התפילין וכו' פרש"י וכו' ואבל מעולל בעפר זקנו וראשו ואין ראוי שיהא פארו חבוש עליו עד כאן מכאן נראה שאף שהניחם צריך להסירם כיון שאין ראוי שיהא פארו חבוש עליו דמשום כבוד דתפילין נגעו בה שאין ראוי שיהא פארו חבוש עליו וא"כ כי אמרינן אסור בתפילין משום כבוד תפילין הוא ואם הניחם נראה שצריך להסירם היעלה על הדעת שלכתחילה אסור להניח משום בזיון ומשום שהניחם שבקינן ליה. והנה אמת לא אכחד שמלשון הטור באו"ח סי' ל"ח נראה שאם הניחם ביום ראשון דא"צ להסירם מדכתב אבל ביום ראשון פטור מתפילין נראה דאם הניחם שפיר דמי אמנם ביו"ד סי' שפ"ח כתב אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון וכ"כ הרב שלחן גבוה באו"ח ס"ק ט' וז"ל ונראה לי דלשון הטור דכתב הכא ט"ס הוא דמשמע דאם הניח תפילין ביום ראשון ליכא איסורא וליתא דאיסורא איכא כמ"ש ביו"ד וכו' יעו"ש. והרב מג"א בסק"ה כתב וז"ל מכאן ואילך חייב משמע דחייב מיד אבל ביו"ד סי' שפ"ח כתב אחר הנץ החמה ומשמע דמניח לכתחילה וכן משמע בטור ובהרי"ף אבל בגמ' ובהרא"ש וי"ד איתא דאם באו פנים חדשות אינו מניח לכתחילה עד שילכו אלא שאם הניח אינו חולץ וכן עיקר על כרחך לומר דזה הוא דוקא ביום ב' אבל ביום ראשון נראה דדעתו הוא דחולץ דאי לא מאי שנא מיום ראשון לענין שחולץ אלא ודאי כדאמרן מכל אילין משמע דביום ראשון אם הניח צריך לחלוץ אי משום שכיון שמעולל ראשו בעפר אינו פאר לתפילין ואינו ראוי להיות פארו חבוש עליו כמ"ש בשיטה ישנה כנראה דמשום דכבוד תפילין ליתא ואי משום לישנא דש"ס דנקט אבל אסור להניח תפילין והטעם כדפי' רש"י. מ"מ עדיין אני מסופק דשמעה אזני דהיו אומרים דכיון שנמצאו עליו שיקרא קריאת שמע ואח"כ יחלוץ כיון שכבר נמצאו עליו ולא ידעתי אם עשו כן ואני אומר שצריכה רבה דכיון שהם אמרו שאסור ולא השגיחו עלה א"כ כשאסרו היינו כיום שבת שאם בשוגג הניח ביום שב"ק הנאמר דכיון שהניח שיקרא ק"ש זה לא שמענו וה"ה הכא ושוב (היראו ליה) [הראוני] להרב מהריק"ש בהגהותיו על יו"ד סי' שפ"ח שכתב וז"ל ואם טעה והניחם אפי' באבלות דרבנן חולץ והכי מוכח מהגמ' והפוסקים עד כאן והוא כמ"ש אנן בעניותינו ותו לא מידי.