## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts Chapter 10

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts 10:2:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts 10:2:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ownerless%20Property%20and%20Gifts/r/10:2:1)

**שכיב מרע שאמר הלואתי או פקדון וכו'.** כתב הרב מהרימ"ט ז"ל בחלק חו"מ סי' צ"ה דהא דפליגי רב פפא אמר משום דיורש יורשה ורב אחא אמר משום (דליתא) [דאיתא] בבריא במעמד שלשתם דהכונה היא דלא פליגי דמר אמר חדא ומר אמר חדא והוכיח מדהרי"ף ז"ל השמיט כולא מילתא דאם איתא דנפק"מ לענין דינא הו"ל להביא דברי מי שהוא עיקר לענין דינא וכו' יעו"ש שהרבה בראיות. ולענ"ד נראה שהרא"ש ז"ל הכי ס"ל דהרי בפ' מי שמת בסוגיין נראה דס"ל כר"א שכתב משום דאיתא במעמד שלשתן ואילו בתשובה כלל פ"ז סי' ז' כתב וז"ל שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני אע"פ שאינו מועיל בבריא מועיל בשכיב מרע הואיל ויורש יורשה עד כאן ומה לו להביא טעמא דר"פ מה דלא הביא בפסקיו אם לא שנאמר כדברי הרב דמר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי וקצת קשה על הרב ז"ל למה לא נסתייע מדברי הרא"ש ז"ל.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts 10:14:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Ownerless Property and Gifts 10:14:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Ownerless%20Property%20and%20Gifts/r/10:14:1)

**אבל אם אמר תנו מאתיים זוז לפלוני ואחריו וכו'.** הרב המגיד ז"ל הביא משם הרשב"א שאם נתן מתנה והניח ליורשיו ודאי יצא עליו שטר חוב גובה כולו מן היורשים ואם אין להם גובה ממקבלי מתנה וכו' וראיתי להרב מהרשד"ם ז"ל בחו"מ סי' ר"ג שכתב וז"ל כתב הטור ז"ל בסי' רנ"ג וז"ל שהדין הוא שכשיוצא שטר חוב על הנפטר שעל היורש לפרוע החוב וכתב ר' יונה שזה דוקא כשלא פירש חלק היורש אבל אם פירש חלק היורש שיתנו לו כך וכך ליורש וכך למקבל מתנה הדבר להיפך שעל המקבל מתנה לפרוע החוב שהוא נכרי ולא על היורש כלל וכו' ואח"כ הביא דברי הרשב"א ודקדק מדקאמר אבל אם נתן מתנה והניח נכסיו ליורשים ולא קאמר אבל אם היה אחד ממקבלי מתנה יורש משמע ודאי כסברת רבינו יונה ז"ל דדוקא כשהניח ליורשים שאר נכסיו סתם אז אית לן למימר שהיורשים כרעא דמורישן אבל כשגם ליורשים נתן מתנה אית לן למימר שדעתו קרובה אצל היורש ממקבל במתנת נכרי אע"ג שהיה אפשר לומר דכשהניח ליורש סתם חייב לפרוע אבל כשפירש המתנה גם ליורש נשוה אותם כשאר מקבלי מתנות ויפרעו כדין מקבלי מתנות וכו' אבל נראה שיש ב' טעמים שלא נוכל לומר כן חדא דאפושי פלוגתא לא מפשינן וא"כ למה אפרש אני דברי הרשב"א ז"ל חולק על דברי רבינו יונה ז"ל עכ"ל.
**ואחר** המחילה רבה מכת"ר לא זכיתי להבין דבריו במ"ש בדברי ר' יונה ז"ל שדעתו הוא שאם פירש חלק היורש וחלק המקבל מתנה שאז הדין בהיפך שזה הוא דוקא כשהחלקים שוין וגם הקדים חלק היורש לא בכל ענין שהרי הנמוק"י ז"ל הביא לשון רבינו יונה ז"ל בסוגייא דואחריך. וכתב רבינו יונה דהיינו כשפירש חלק המתנה ולא פירש חלק היורשים אבל אם אמר תנו ר' לפלוני בני ור' זוז למי שאינו ראוי ליורשו ודאי בנו קודם שהקדימו ואם יצא עליו שטר חוב גובה מאותו איש נכרי דהא הוה מצי למימר ת' זוז לבני ולפלוני אבל אם אין המספר שוה כגון ק' לאחד ור' לאחר דינו שוה וגובה מכולן כאחד עד כאן וכן פסק מהראנ"ח ז"ל בח"א סי' ל"א והרב משפט צדק ח"א סי' נ"ו והסמ"ע בסי' רנ"ג וכן פי' הוא ז"ל בסי' שכ"ו יעו"ש והאיר ה' את עיני וראיתי בשטמ"ק דף קל"ג מהש"ס בד"ה סבר(א) שהביא משם ר' יונה בעליות וז"ל ברם כך נראין הדברים שאם אמר תנו ק' לפלוני ולפלוני ודאי בע"ח גובה תחילה מן היורשין לפי שדעת של נותן שינתן אותו ק' לאותם בני אדם והשאר יהיה לבניו כענין שאמרו אמר ר' לפלוני ואחריו ש' לפלוני ויצא שטר חוב בע"ח גובה מן האחרון ומפרשין רבוותא הא דנקט ואחריו דוקא היכא שהנותן לזה ר' ולזה ש' (וא"כ) [אבל] לזה ר' ולזה ר' כיון דהוה מצי לומר ת' לפלוני ולפלוני ולא אמר ודאי להקדים זה לזה נתכוון הלכך אם אמר תנו ק' לפלוני [בני] ור' למי שאינו ראוי ליורשו דינם שוה ואם יצא עליהם שטר חוב גובה מכולם ואם אמר ק' לפלוני בני ואחריו ר' לפלוני אי נמי ק' לפלוני בני וק' לפלוני בנו קודם אע"פ שהוא יורש יעו"ש נמצא שמה שהביא הטור משם ר' יונה ז"ל שבנו קודם משום שהקדימו ה"מ שהיו המתנות שוות ואמר תנו ק"ק לבני וק"ק לפלוני דהוי כמו ואחריו אבל אם היה אומר ת' מאות לבני ולפלוני היה הדין שיפרעו שניהם היפך מה שהבין הרב ז"ל. אמת אגיד כי בנדון הרב ז"ל קושטא קאי דהוה מצי לומר יחלקו המאה סולטאנים בין בנו לנכדו ואמר מחצה לבנו ומחצה לנכדו שהוא לבנו תחילה והוי כמו ואחריו שגובה מנכדו שהוא נכרי ואמרינן ודאי דעתו היה לחלקן ולכך הדין נותן שבע"ח גובה מן הנכרי אלא דמשטח לשונו אין נראה כן ולא נכנס בסוג זה כלל כנראה דלא ס"ל הכי בדעת רבינו יונה ז"ל וממ"ש נתבאר בדעתו.
**ועוד** אני רואה שינוי בדברי מהרשד"ם ז"ל דבסי' ר"ג כתב שהטור לא הביא מחלוקת בדין ר' יונה ז"ל ואילו בסי' שכ"ו כתב שדין הר' יונה ז"ל פליג עליה הרא"ש ז"ל והביאו הטור שם סמוך ונראה על מי שנתן שני שלישי לבת והשאר לבנו ויצא עליו שטר חוב שגובה מן הבן ואפי' שפירש המתנה שמתנה ליורש ירושה היא הרי שבכל גוונא בע"ח גובה מן הבן היפך דעת ר' יונה ז"ל. אשר בזה נפל פיתא בבירא במה שלא רצה לעשות מחלוקת בסברת ר' יונה והרשב"א דלדעת הרשב"א ז"ל היה הבע"ח גובה משניהם ולפי דעת הרא"ש בע"ח גובה כולו מן היורשים ולא מהני ליה ליורש לא בסתם ולא מפרש כיון דכתב דלשון מתנה ליורש ירושה היא לא בתחילה ולא בסוף. כיון שכתב בסי' שכ"ו שהרא"ש פליג על ר' יונה ז"ל באופן שלעת כזאת אני נבוך בזה ולא ידענא מה אידון בהו.
**וחזי** הוית להרב המבי"ט ז"ל בח"א בסי' קס"ה שהביא דברי ר' יונה ז"ל וכתב וז"ל ולאו דוקא נקט המתנות שוות ואפשר דלדידיה לא שנא המתנות שוות או לא אלא בכולהו בעינן שיאמר ואחריו ולא ס"ל כהנהו רבוותא ואע"ג שהביא סברתם וכן נראה מפרושו שם שכתב הא דמפרשי רבוותא והאריך בפרושם ואח"כ כתב ומ"מ נקטינן מההיא ברייתא וכו' מדקאמר נקטינן משמע מכל מ"ש לא עלה להלכה אלא ענין זה ולא לענין המתנות וכן משמע וכו' שהכריח מדברי הטור שלא הביא כי אם כשהחלקים שוים יעו"ש. והדבר קשה כיון שראה דברי הרב ז"ל שכתב הילכך אם אמר תנו ק' לפלוני בני ור' לפלוני שאין ראוי ליורשו דינם שוה ואם יצא שטר חוב גובה מכולם כאחד ואם אמר ק' לפלוני בני ואחריו [ר'] לפלוני אי נמי ק' לפלוני בני וק' לפלוני בנו קודם אע"פ שהוא יורש והאחר מקבל מתנה כיון שהקדים בנו למקבל מתנה ע"כ. הרי בבירור שאם אין המתנות שוות הרי הוא כאחד וגובה משניהם ומכל שכן שהנמוק"י ז"ל מביאו משמו כמ"ש לעיל. ונראה לענ"ד שלכונת זאת כתב הרב מורה צדק והביאו מרן החבי"ב בסי' רנ"ג הגהת הטור אות ע' וז"ל אם אמר תנו ר' לפלוני בני וק' לפלוני שאינו ראוי ליורשו ויצא שטר חוב גובה משניהם כדין שטר חוב שיצא למקבלי מתנה ונראה שט"ס נפל בדפוס וצ"ל ור' לפלוני בני וש' לפלוני שאינו ראוי ליורשו דבזה קושטא דמילתא היא לדעת רבינו דגובה משניהם ונסתלקה מעליו קושית מרן החבי"ב ומה שלא רצה הרב להגיה כן הוא משום שהבין מדברי ר' יונה כן ומהתימה עליו שלא השגיח בדברי הנמוק"י הנתנים למעלה ודוק.