## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant Chapter 3

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:3:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Plaintiff%20and%20Defendant/r/3:3:1)

**שני מעין ופרוטה וכו'.** עיין להרב המגיד ז"ל שכתב הלכה כרב ועיין בתוס' יו"ט ז"ל בפ' שבועת הדיינין שהביא מ"ש בפ' הזהב דמשמע דס"ל כשמואל ומכאן קשה לי למ"ש בדרישה בסי' צ"ג ס"ד שכתב וז"ל ולכן נראה לענ"ד דלית שום גאון ופוסק שיפסוק דלא כרב בדין שבועה דאורייתא אלא שמחולקים בפירוש סוגיא דהכא וכו' יעו"ש ולא הזכיר לרש"י ז"ל ולא ידעתי למה.
**וכתב** הר"ן בפ' שבועת הדיינין משם הרשב"א ז"ל וז"ל ויש להרשב"א ז"ל דרך אחרת דאע"ג דקי"ל הלכה כרב בכפירת טענה היינו משום דתני רבי חייא לסיועי לרב אבל לענין פלוגתא דשוה ודוקא נקטינן כשמואל דהלכתא כוותיה בדיני ולאו הא בהא תליא דאע"ג דקי"ל הלכתא כרב אפשר לפרושי כולה מתני' בדוקא ופטור דרישא משום דמה שטענו לא הודה לו וכ"ת כיון דקי"ל הלכה כרב אם איתא דדוקא קתני לא הו"ל למתני שתי כסף דלא אפשר לחיוביה בהודאת מקצת דהא חסרא ליה טענה אלא הו"ל למתני' לומר דינר יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור איכא למימר אה"נ אלא משום דבעי למתני סיפא שתי כסף ופרוטה ולאשמועינן דטענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהם חייב וכו' יעו"ש וראיתי להרב גדולי תרומה שם שהקשה עליו וז"ל ודבריו מוקשים בעיני מב' צדדים תחילה דאם איתא דאפי' בדיני דרב נמי מצינן לפרושי מתני' בדוקא ולא תיקשי אליביה א"כ קשה מאי פריך אלא מדסיפא דוקא רישא נמי דוקא לימא תיהוי תיובתא דרב וכו' דמאי תיובתא איתא לרב הא אפי' נימא דרישא נמי דוקא אליביה איכא למימר דנקט רישא משום סיפא וכדברי הרשב"א ז"ל יעו"ש ולענ"ד נראה אחרי המחילה רבה דלא קשיא כלל והוא דכונת הרשב"א ז"ל הוא דאף דבדין הכפירה קי"ל כרב בדין שוה ודוקא קי"ל כשמואל ואף דרישא דמתני' דייק כרב דקתני שתי כסף יש לי בידך והלה מודה לו בפרוטה פטור דמשמע משום דמחסרה ליה טענה והיה לנו לפסוק בהא נמי כרב ואפי"ה הלכתא בהא כשמואל דאפשר לפרושי למתני' אליביה דשמואל דמאי דפטר ליה הוא משום דמה שטענו לא הודה לו ולא משום דמחסרה ליה טענה ומן הדין הוא דליתני טענו דינר יש לי בידך והלה אומר אין לך בידי אלא פרוטה דפטור אלא דנקט מנה משום סיפא כ"ז הוא לשמואל ברם לרב אין ספק דמאי דפטור הוא משום דמחסרה ליה טענה וא"כ כי פריך לרב מדסיפא דוקא רישא נמי דוקא לימא תהוי תיובתא דרב היכי מצי לתרץ לרב דנקט רישא מנה משום סיפא כיון דלרב בטוען מנה לי בידך הכונה היא שוה ק' ובדין הוא דאי לאו משום דמחסרה הוה חייב דלתני דרישא דוקא מנה תבע ולא שוה והיינו טעמא דפטור ונקט מנה משום סיפא וכו' דא"כ כי תבע איניש מחבירו מנה הוא דוקא ולא שוה אם כן היינו תיובתיה דרב דהא במתני' לא מיירי כי אם בתבע סתם מנה ולא בתבע בפי' דוקא מנה ולא סתם.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:6:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:6:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Plaintiff%20and%20Defendant/r/3:6:1)

**העיד עליו עד אחד.** עיין בהרב המגיד ז"ל ועיין מ"ש בהל' גזלה פ"ד הי"ג.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:11:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:11:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Plaintiff%20and%20Defendant/r/3:11:1)

**הטוען את חבירו שני מינין והודה לו באחד מהם וכו'.** כ"כ הבעל התרומות ושאר פוסקו כשמואל בפ' שבועת הדיינין (שבועות דף מ') וכתב הגדולי תרומה בדף נ"ח וז"ל ומכאן קשה לי על מ"ש רשב"ם בפ' הספינה דף פ"ד על הא דתניא יין וחומץ מין אחד הוא וז"ל מין אחד ואם תרם מזה על זה תרומתו תרומה וכן בענין הודאה ממין הטענה דאם טענו יין וחומץ והודה לו באחד מהם חייב שבועה על השני דאיכא הודאה במקצת ממין הטענה ע"כ דמשמע דמפני דהם מין אחד חייב שהודה באחד מהם הא אם היו ב' מינין היה פטור כשתבע שניהם וזה תימה שהרי בטענו חיטין ושעורין והודה לו באחד מהם הוא פשוט דחייב אע"ג דהוו שני מינין ולא הו"ל לומר אלא כשתבע אחד מהם והודה לו באחר חייב והוי ממין הטענה כיון ששניהם מין אחד ואם אין כאן טעות [סופר] הדבר צ"ע עכ"ל.
**ולענ"ד** נראה לתרץ דהן אמת דכן פסקו הפוסקים ז"ל כשמואל דאמר הכי ורב פפא בפ' שבועת הדיינים (שבועות דף מ') מ"מ הא איכא ר' חייא בר אבא דפליג עליה דשמואל משם ר' יוחנן ואמר דפטור ואותיב עליה ר' אבא בר ממל מהא דתניא טענו שור ושה והודה לו באחד חייב ופריק הא מני אדמון היא ולא דחויי מדחינא לך אלא לימוד ערוך הוא בפיו של ר"י הא מני אדמון היא עכ"ל הש"ס ובפ' שני דייני גזרות דף ק"ח מוקי בין לאדמון בין לחכמים כוותיה דכולהו סבירא להו דטענו חטים ושעורים והודה לו באחד מהם פטור ע"כ וכתבו מקצת הראשונים דזאת אחד מן הסוגיות המתחלפות בתלמוד יעו"ש בהר"ן ובהרב בצלאל וא"כ נוכל לומר דרשב"ם ז"ל ס"ל לדינא כר"ח ב"א דפטור ומשו"ה כתב דיין וחומץ מין אחד הוא שאם טענו שניהם והודה לו באחד מהם חייב דאם הוא ב' מינין אף כי הודה באחד מהם פטור אלא א"כ כפר באחד מהם ובאידך הודה במקצת וכפר במקצת דבהכי מחייב ר"ח ב"א מבואר בפ' שני דייני גזרות. ואל ישיאך לבך דהך דר' חייא לא קי"ל לדינא לשום אחד מהפוסקים דהרי הרי"ף ורבינו ובעל התרומות והרא"ש ז"ל ושאר רבוותא פסקו כשמואל דהא מצינו לו חבר לבעל ספר חפץ הביאו בהגהת מיימוני בדין שלפנינו פסק כר"ח ב"א וא"כ אף אנן נמי מצינן למימר לדעת רשב"ם דהכי ס"ל וק"ל.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:13:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Plaintiff and Defendant 3:13:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Plaintiff%20and%20Defendant/r/3:13:1)

**מלא עשרה כדים שמן יש לי בידך וכו'.** עיין בהרב המגיד ז"ל וכתב הש"ך בסי' פ"ח סקל"ז וז"ל כן כתב הרמב"ם אבל לענ"ד לא נהירא דהא אמרי' בש"ס עשרה כדים מלאים שמן יש לי אצלך לכו"ע שמן וקנקנים קא טען ליה וא"כ לא מסתבר לחלק בין מלא י' כדין לעשרה כדין מלאים שמן אלא נראה דהא דקאמר רבא דכו"ע היכא דאמר ליה מלא י' כדי שמן יש לי בבורך שמן קא טעין ליה היינו דווקא כיון דא"ל יש לי בבורך דלא על חינם נקט רבא בבורך אלא ודאי ר"ל דקא"ל בבורך וכו' וא"כ קשה לי על הרמב"ם והנמשכים אחריו שלא כתבו כן עיי"ש עד סוף הלשון.
**ולענ"ד** אחרי הנשיקת ידי ורגלי קדשו אין זה הוכחה לדחות דברי רבינו והנמשכים אחריו דשפיר מצינו למימר דגרסי' ליה בבורך והוא דבא רבא לאשמועינן דבאומר מילת בבורך אפי' לרבן גמליאל דס"ל טענו חיטים והודה לו בשעורים חייב בכהאי גוונא דטעין מלא י' כדים שמן יש לי בבורך והודה לו בקנקנים פטור.
**וכן** ראיתי להר"ב בשיטה מקובצת שם וז"ל קנקנים לא טעין ליה לכך האריך וקאמר האי לישנא יתירא לומר דגרע האי מטענו חיטים והודה לו בשעורים דהתם מצי למימר טענתי חיטים ושוב היה בדעתי לטעון שעורים וזה שהודה בשעורין חשיבא מקצת הטענה וממין הטענה אבל זה שדקדק לומר מלא עשרה כדים שמן וכו' הו"ל כמאן דאמר שמן יש לי בידך ולא קנקנים ולכו"ע פטור ואפשר אפי' לר"ג דמחייב בטענו חיטים והודה לו בשעורים מודה הכא דפטור והיינו דאמרינן לכו"ע ורש"י במהדורא קמא נדחק לפרש דכו"ע אדמון ורבנן ובמהדורא בתרא לא כתב כן אבל כתב קנקנים לא טעין ליה וכו' וכי הודה לו בקנקנים לאו הודאה היא ע"כ ודייק כדכתיבנא עכ"ל. ולענ"ד דייק שפיר לרש"י ז"ל הך פירושא מדפי' בד"ה בטוענו מידה וז"ל ולא תבע ממנו קנקנים אלא שמן הפקדתי אצלך ומאי כדי שמן דקתני במתני' מידה מלא י' כדי שמן דהו"ל כטענו חיטים והודה לו בשעורים ע"כ ומדלא פירש נמי בבורך כדמשני רבא ואז הוה שייך שפיר יותר קושית הש"ס אי הכי מ"ט דאדמון ש"מ דהך דמשני רבא הוא אף לרשב"ג.
**והש"ך** כתב וז"ל אלא ודאי רבא מילתא דפשיטא קאמר והדר מהא דמשני הש"ס מעיקרא בטוענו מידה שא"ל מלא י' כדים שמן יש לי בבורך וכו' ולא ידעתי אנה מצא כן דבבורך קא טעין ליה ואילו רש"י ז"ל לא הזכיר בבורך וא"כ אף אנן נמי מצינן למימר דדעת הרי"ף ורבינו ז"ל למאי דקי"ל דלא כרשב"ג לא צרכינן שיטעון יש לי בבורך ובאומרו מלא י' כדין שמן יש לי בידך די לפוטרו בהודה בקנקנים וכל מה שהאריך רבא לומר שמן קא טעין ליה וקנקנים לא טעין ליה וכו' הוא לר"ג יעו"ש בהש"ך שמתיישבים מקצת דבריו בזה גם מ"ש מרב האיי ורבינו ירוחם הרואה יראה שאין בהם כדי להכריח.
**ודע** שהטור ז"ל שם כתב וז"ל עשרה כדי שמן יש לי בידך הודה בשמן וכפר בקנקנים פטור וכו' י' כדים שמן יש לי בידך יש במשמעות זה שמן וקנקנים וכתב בב"י שהחילוק הוא דבאומרו כדי שמן הוא סמוך מילת כדי לשמן ולכך שמן לחוד קא טעין אבל כדים שמן מוכרת ואף קא טעין יעו"ש ומור"ם במפה כתב וז"ל אבל אם א"ל י' כדי שמן יש לי בידך לא טענו אלא כדים ואם הודה בשמן לא הוי ממין הטענה ע"כ וכתב הסמ"ע ז"ל דברי הב"י ז"ל שיש חילוק בין כדי לכדים ואח"כ כתב וז"ל ובטור לא הוזכר ברישא תיבת מלא י' כדים דבלא מלא נמי מדאמר כדי שמן שאינו מוכרת משמע דקא תבע ליה קנקנים ולא שמן וכמ"ש הב"י בפי' וכו' יעו"ש.
**והרואה** יראה דדברים אלו מרפסן איגרי דהא הוא הביא תחילה דברי מרן דבכדי שמן שמן קא תבע ליה ולא קנקנים ואילו הכא כתב בהיפך קנקנים קא תבע ליה ולא שמן וכמ"ש הש"ך ז"ל ולזה נראה שכיון הב"ח ז"ל שכתב שיש דברים סותרים זאת את זאת ואולי ט"ס יש בדבריו יעו"ש אמנם הדבר קשה הוא מ"ש מרן החבי"ב ז"ל בהגב"י אות י"ז בסוף דבריו וז"ל ואני רואה דברי הסמ"ע נכונים וברורים ע"כ וכשאני לעצמי לא ידעתי היכי ניחא ליה הא דכתב כמ"ש הב"י בפי' אם לא שנאמר ודלא כהב"י בפי' והכונה דפליג עליה דעיקר התביעה אינו אלא בקנקנים או כיון לומר כמ"ש הב"י לעיקר החילוק שיש לחלק בין כדי לכדים אלא דפליגי דמאי קא תבע למר שמן ולמר כדים וק"ל.