## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Sales Chapter 1

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Sales 1:4:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Sales 1:4:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Sales/r/1:4:1)

**כיצד בכסף וכו' לא קנה עד שיכתוב את השטר וכו'.** כתב מרן כ"מ דמדלא חילק רבינו בין שטרי קנין לשטר ראיה נראה שדעתו כדעת הר"ן ז"ל שכתב בפ"ק דקידושין וז"ל ונ"ל ודאי דהתם בשטר קנין עסקינן מטעמא דכתיבנא אבל בשמעתין מדקאמר סתמא בכל שטר עסקינן שכיון שדרכן לכתוב את השטר לוקח לא סמכה דעתיה עד שיכתוב את השטר אפי' בשטר הודאה ומיהו במקום שנהגו לכתוב שטר קנין תולה קנייתו על השטר ואינו קונה משעת נתינת הכסף והיינו ההיא דפ' חזקת הבתים אבל במקום שנהגו לכתוב שטר ראיה לבד אי אפשר ללוקח שיתלה קנייתו בו שהרי אינו קונה בו אלא שכשכותב אותו שטר קונה בכסף משעת ראשונה וכל זמן שלא נכתב אינו קונה משום דלא סמכה דעתיה וכו' וכן הרמב"ם בפ"א מהל' מכירה לא חילק ושטר ראיה דקאמרינן שאינו מועיל לקנין היינו שטר הודאה בעלמא שמודה שמכר דשטר כזה אינו קונה אבל שטר מכר כהני שטרי דידן אע"פ שכתוב בהן ומכרתי וכו' יעו"ש.
**וראיתי** בס' שמחת יו"ט סי' נ"א שתמה על דברי הר"ן ז"ל ממ"ש הר"ן גופיה בפ"ק דגיטין אמתני' דכל השטרות העולין בערכאות של גוים כשרים דפריך בגמ' לא שנא מכר ולא שנא מתנה בשלמא מכר מכי יהיב זוזי קנה ושטר ראיה בעלמא אלא מתנה במאי קנה בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא וכו' ע"ז כתב וז"ל וכיון דהודאה מהנייא כי אמר בשלמא מכר ומתנה אמתנה לאו דווקא דאה"נ דמצינן למימר איפכא ובמתנה אתיא שפיר היכא שהשטר אינו בא אלא לראיה כגון שהודה שנתן לו שדהו והקנהו לו בחזקה ואיכא גוונא דמצינן לאתמוהי אמכר כגון דהוה [זוזי] הלואה גביה שאין הקרקע נקנה בהם ולא קנה ליה אלא בשטרא אלא משום דסתם מכר וכו' יעו"ש ולפי שיטתיה דס"ל דשטר קנין תולה קנייתו בשטר דוקא אמאי לא קאמר דמשכחת לה כה"ג דבמקום שכותבים שטר קנין אין דעתו לקנות כי אם בשטר והשטר פסול וכו' יעו"ש.
**ולענ"ד** נראה להליץ בעד הר"ן ז"ל ולומר דהא דכתב בפ"ק דקידושין דהיכא דהשטר הוא שטר קנין דעתיה לקנות בשטר היינו דווקא בשטרי דידן דקנין כסף וקנין שטר שוים הם ועוד בה דבשטר קנין דמהני אף לראיה ברם בשטר גוי דלא מהני דהא ודאי כל היכא דאית ליה כסף שנותן עכשיו ודאי דדעתיה הוא לקנות בכסף משו"ה לא אשכח גוונא שיסמוך דעתיה אשטר כי אם בהיה לו מלוה גבי מוכר דאז דוקא דעתיה אשטר קנין ובכה"ג הוא דמצי למיפרך האי שטרא חספא בעלמא הוא. ואל תשיבני מנכסי גוי דכי יהיב ליה ישראל זוזי אסתלק גוי וישראל לא קני עד דמטא שטרא לידיה דמשמע דאי הגוי לא אסתלק בקבלת זוזי הוה מקני לישראל בשטר קנין אף דאיכא כסף ואף דהשטר הוא שטר גוי לא היא דהתם שאני שהמוכר הוא גוי ומשום אלמותיה דגוי שביק קנין כסף ולא סמיך דעתיה כי אם על השטר ברם הכא ששניהם ישראלים אמרינן דדעתיה בכסף.
**עוד** הקשה הרב הנזכר שם וז"ל אמנם מדברי הריטב"א מבואר דס"ל דאפי' בשטר קנין קונה משעת נתינת המעות ויש להקשות לסברת הרב ז"ל מההיא דאמרינן בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף נ"א) דפריך אהא דהמוכר שדה לאשתו קנתה ולא אמרינן לגלויי זוזי בעא פשיטא וכו' ותיקני בשטרא ועל כרחך מאי דפריך הכי הוא דבמקום שכותבין את השטר היו כמ"ש התוס' ועל כרחך במקום שכותבין שטר הראוי לקנין היו וכו' ולפי סברת הריטב"א דאפי' בשטר קנין קונה למפרע מאי פריך הא שפיר נמי במאי דלא אמרינן לגלויי זוזי הוא דעביד וקנתה בכסף לענין שקנתה משעת ראשונה ולא משעת כתיבת השטר ונפק"מ טובא וכו' יעו"ש.
**ולפי** קוצר עניות דעתי נראה לומר דרב הונא פריך לרב נחמן כלפי מאי דאמר ליה ר"נ לא הוה מר גבן באורתא דאמרינן מילי מעלייתא ועיקר חדושא הוא דקנתה ומשום דלא אמרינן לגלויי זוזי הוא דבעא וע"ז הוא דפריך דאי משום הא לא אירייא דאפי' דאמרינן לגלויי זוזי עבד תיקני ליה בשטרא ועיקר חדושא אינו אלא לקניית הקרקע אבל מאימת קנתה לא עייל נפשיה ואה"נ דנפק"מ למאי דביני ביני אבל בהאי לא נחית אלא לעיקר הקנייה משום דלא אמרינן לגלויי זוזי וע"ז הוא דפריך ויש לדחות ודוק (א"ה ס"ט ומ"ש רבינו **דאין קרקע נקנה בפחות משו"פ** כתב הרב המגיד מימרא פ"ק דקידושין ומרן ב"י סי' ק"צ כתב דהיינו מדאמרינן שם בפ"ק דף ג' ואשה בפחות משו"פ לא מיקנייא נפשה וכפי מ"ש התוס' יעו"ש ויש לתמוה דבהדיא היא מימרא בדף י"ג ע"א א"ר אסי אמר רב מני כשם שאין אשה נקנית פחות משו"פ כך אין קרקע נקנית פחות משוה פרוטה עד כאן שו"ר להרב בני יעקב בהגהותיו על הטור ולהרב שמחת יו"ט סי' נ"ג שהקשו כן על דברי מרן ב"י והביא דבריו הרב מטה שמעון יעו"ש והתימה גדולה על הרב הלכה למשה בפירקין שכתב וז"ל כתב הרה"מ מימרא פ"ק דקידושין גם רבינו ירוחם נתיב י"א ח"א כתב דהכי איתא פ"ק דקידושין וחיפשנו ולא מצאנו מימרא מפורשת ע"ז זולת מ"ש שם דף ג' ואשה בפחות משו"פ לא מיקנייא נפשה וכגירסת ר"ת שהביאו שם התוס' והיינו טעמא משום דגמר קיחה קיחה משדה עפרון דכתיב ביה כסף ובפחות משו"פ לא מיקרי כסף וכמ"ש הרב ב"י ריש סי' ק"צ וכו' יעו"ש והוא פלא איך נעלם מיניה דהיא מימרא מפורשת דף י"ג וכנ"ל וצ"ע) ועי' להרב כבוד יו"ט בפירקין.