## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav Chapter 7

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 7:11:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Shofar, Sukkah and Lulav 7:11:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Shofar%2C%20Sukkah%20and%20Lulav/r/7:11:1)

**עשה לאגודה גימון של כסף וכו' שכל להנאתו אינו חוצץ וכו'.** כתב הרב המגיד וז"ל וסובר רבינו שדברי רבא הם שכל מה שהוא לנוי והדור בין קשור עמו בין אינו קשור עמו או שהוא מין במינו אע"פ שאינו נוי לו אינו חוצץ וכו' ע"כ. והתוס' פ' לולב הגזול (סוכה דף ל"ז ע"א) ד"ה כי היכי כתבו וז"ל קסבר רבה מין במינו חוצץ א"נ מספקא ליה והא דאמרינן בבכורות דף ט' גבי חמורה שלא ביכרה וילדה שני זכרים וכו' אמר רב אשי מין במינו [אינו] חוצץ התם הוא דפשיטא לן משום דאיכא מקצת בלא חציצה ואע"ג דהכא נמי הוי חוצץ לאגד ומקצתה בלא חציצה דילמא לידה שאני דאורחייהו של תאומים בהכי יעו"ש וכונתם לומר דכיון דמקצת הרחם בלא חציצה ומאי דחוצץ הוא מין במינו בכה"ג אינו חוצץ אליבא דכו"ע ואמטו להכי הוקשה להם דה"נ גבי לולב מקצתו בלא חציצה ובבכורות דף ט' ד"ה אמר וכו' פירשו הכי להדיא וז"ל הכא מקצתה פנוי איכא למימר טפי מין במינו אינו חוצץ ע"כ. ועיין בס' כפות תמרים שם פ' לולב. ועוד תירצו וז"ל א"נ אחות הויא מין בשאינו מינו טפי מאחיו יעו"ש.
**וקשה** לי מהא דאמרינן בירושלמי פ' היה נוטל עלה דקתני במתני' וכהן מניח ידו תחתיה וכו' דפריך ואין הדבר כעור ומשני מביא מפה והדר פריך ואינו חוצץ ומשני מביא כהן זקן ואפי' תימא כהן ילד אין יצה"ר מצוי לשעה הביאוהו התוס' שם יעו"ש ומעתה רואה אני שהדברים ק"ו דאם כרכתו אחותו משוינן ליה למין שאינו מינו משום דאינו אחיו ומשו"ה מספקא לן בפ' בהמה המקשה אי הויא חציצה או לא א"כ מאי משני התם דהוי כהן זקן אכתי מידי ספיקא לא נפיק כיון דהוי גרוע מכרכתו אחותו דיד האשה מפסקת בין ידו למנחה וי"ל דהתוס' בבכורות ס"ל דהאי ירושלמי מיירי כשאוחזין הכלי בדופניה והכהן אוחז מתחתיו וכמ"ש התוס' בדבור הנזכר וז"ל ובירושלמי דסוטה משמע קצת דהוי בנגיעה ממש גבי תנופת מנחת סוטה דפריך ואין הדבר כעור מביא מפה ואינו חוצץ מביא כהן זקן ואפי' תימא כהן ילד אין יצה"ר מצוי לשעה ומיהו מצינן למימר דאפי' דזה למטה וזה למעלה מן הכלי פעמים שנוגעים ידו בידה ע"י שמתעסקין עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דההיא מתני' דקתני וכהן מניח ידו תחתיה ופירש בירושלמי בכהן זקן היינו דהבעלים אוחזים בדופני הכלי וכהן מניח ידו תחתיה היינו תחת הכלי ומשו"ה אינו חוצץ וכו' ואינו ענין לההיא דכרכתו.
**אשר** בזה שכתבו התוס' דירושלמי מיירי שהבעלים אוחזים בדופני הכלי וכהן מתחתיו מתרצת שפיר מה שהקשה ה"ה מהרימ"ט ז"ל בחי' לקידושין דף ל"ו על דבריהם שם שהקשו בד"ה מכניס וז"ל וא"ת והא הויא חציצה וכו' עוד י"ל דה"נ לא מיירי שהכהן מכניס ידו תחת הבעלים ממש דכה"ג הוי חציצה אלא אוחז הכלי מלמטה והבעלים מלמעלה והשתא ליכא חציצה כלל דה"נ אשכחן גבי בכורים יעו"ש והקשה הרב ז"ל ומצאתי בירושלמי בפירקין וכהן מניח ידו תחתיה ואין הדבר כעור וכו' וזה שלא כדברי התוס' יעו"ש. ולפי מ"ש התוס' בפ' לולב הגזול והן הדברים שכתבנו למעלה שפיר הן כדבריהם והם בעצמם הרגישו מהך ירושלמי ותירצו ועתה אמת אגיד שראיתי בס' רוח אליהו בחי' לקידושין שתירץ כן והביא דברי התוס' דמנחות דף ס"א.
**וראיתי** להרב צאן קדשים שהקשה שם למ"ש התוס' דהבעלים אוחזין בדופני הכלי וז"ל ולפי"ז הדרא קושיא לדוכתא גבי חברים נמי ניעביד הכי וצ"ע עוד כתב ועיין בקידושין שתירצו בענין אחר ונ"ל דמשום קושיא דלעיל גבי חברים נעביד הכי מתרצים ע"כ. וכבר עמד ע"ז הרא"ם בפרשת צו בפסוק ידיו תביאנה ועיין למהרימ"ט בקידושין מה שתירץ לזה והרא"ם ז"ל בפרשת תבא על פסוק ולקח הכהן כתב וז"ל ואי קשיא הא במנחות פ' שני מדות אמרו אין תנופה בחבורין דהיכי ליעביד וכו' ואי כפרש"י וכדמוכח במסכת בכורים מאי חציצה איכא י"ל דהתם דבשלמים מיירי צ"ל שמניח ידו תחת ידו ממש דלגבי שלמים ליכא שפה וה"נ גבי סוטה אבל גבי בכורים דמצינן לאוקומי בשפה ושוליים דליכא חציצה מוקמינן בשפה ושוליים ואפשר שלזה כיון ג"כ בפסוק ידיו תביאנה שאחר שהקשה כמו שהקשה הכא כתב וז"ל וכיון שאין כאן כלי צריך שיהיו החלבים והחזות ביד הבעלים תחילה ואח"כ בא כהן ומשים ידו תחת יד הבעלים ע"כ. ומ"ש הרא"ם וה"נ גבי סוטה אין הכונה לומר דגבי סוטה ליכא שפה ושוליים דהא בריש פרק היה נוטל מוכח להדיא שהיה נוטלן מכפיפה מצרית ונותנן לכלי שרת ובפ"ק דקידושין בדבור הנזכר לעיל כתבו התוס' דמנחת סוטה מיירי דומיא דמנחת בכורים אלא הכונה לומר דה"נ גבי סוטה שמניח ידו תחת יד הבעלים ממש ואפי' דאיכא שפה ושוליים והיינו הטעם משום דיד הבעלים אין קפידא לחציצת יד הכהן ועיין בקרבן אהרן בפרשת צו בפסוק ידיו תביאנה יעו"ש.