## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Slaves Chapter 8

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Slaves 8:11:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Slaves 8:11:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Slaves/r/8:11:1)

**עבד זה שברח לארץ ישראל ה"ז גר צדק והוסיף לו הכתוב אזהרה אחרת למי שמאנה אותו [וכו'] נמצאת למד שהמאנה את הגר הרי זה עובר בשלשה לאוין וכו'.** והקשה הלח"מ וז"ל יש לתמוה על רבינו אם זה נוסף על גר דאית ליה לאו דלא תוננו מוסיף על הגר הו"ל לומר עובר בד' לאוין הג' אשר בגר והלאו הד' דלא תוננו הנוסף בו וכן מ"ש וכן עובר בלאו דלא תלחצנו [קשה דאי בהוניית דברים אינו עובר בלא תלחצנו] כדכתב בהל' מכירה ואי איירי בהונאת ממון א"כ אינו עובר בלאו דלא תונו איש את עמיתו דאינו אלא הונאת דברים ובמקומו עובר על לאו דאל תונו איש את אחיו ומיהו לזה י"ל דסמך על מ"ש שם דעובר באל תונו איש את אחיו ולא תלחצנו גבי ממון וגר לא תונה ועוד נוסף לו לאו דלא תוננו דאית ליה לרבינו דקאי אכולהו בין אדברים בין אממון וכו' ונמצא לפי"ז לדברי רבינו גבי ממון עובר בד' לאוין אבל מ"מ קשה דא"כ גבי דברים נמי הו"ל לעבור בד' עכ"ל.
**ואני** בעוניי לא זכיתי להבין דבריו כלל דהא כיון דבגר דעלמא עובר בג' לאוין הלא המה אל תונו איש את אחיו ולא תונו איש את עמיתו וגר לא תונה זה הוא בהונאת דברים ובהונאת ממון עובר באל תונו איש את אחיו ולא תונו איש את עמיתו ובלא תלחצנו כמו שפסק בפי"ד מהל' מכירה וכמו שביאר הוא ז"ל כאן וא"כ מה לשון אומרת ואי איירי בהונאת ממון א"כ אינו עובר על לאו דלא תונו איש את עמיתו דאינו אלא בהונאת דברים ובמקומו עובר על לאו דאל תונו איש את אחיו וכו' דהא על כרחך בין בהונאת ממון בין בהונאת דברים עובר על שניהם כיון שאפי' בשאר גרים עובר עליהם ובהכי שייך להקשות דהו"ל למימר לרבינו דעובר בד' לאוין ואם כונתו לומר לפום פסק רבינו דאינו עובר כי אם בג' וע"ז קא מקשה דאינו עובר בלאו דלא תונו איש את עמיתו כיון שהוא הונאת ממון וא"כ מה מקום למה שתירץ ז"ל ומיהו לזה י"ל דסמך למ"ש שם דעובר באל תונו איש את אחיו ולא תלחצנו גבי ממון וגר לא תונה ועוד נוסף לאו דלא תוננו וכו' וזה אינו דבהונאת ממון אינו עובר בלאו דגר לא תונה כי אם וגר לא תלחצנו ועוד יש לעמוד עוד בדבריו ועיין בס' עץ החיים (ס') [פרשת] בהר דף נ"ח ע"ג שהקשה לרבינו דכיון דלא תוננו נוסף עליו א"כ הו"ל לרבינו לומר דעובר בד' לאוין וכו' והניחו בצ"ע ולא הזכיר מדברי הלח"מ כלום.
**וראיתי** להרדב"ז בחדשות בתשובות השייכי לרבינו סי' כ"ז שנשאל ע"ז דאיך פסק דעובר בג' כיון דהוא פסק בפי"ד מהל' מכירה דהמאנה לסתם גר עובר בג' וא"כ זה שיש לו לאו מיוחד הו"ל ד' לאוין וכו' והשיב וז"ל עבד אינו בכלל אחוה שהרי עדיין מעוכב גט שחרור ואסור בבת ישראל הילכך אפיק ליה אל תונו איש את אחיו ועייל ליה לא תונו איש את עמיתו ומ"ש הרב שהוא גר צדק לאפוקי גר תושב אבל לאו למימרא שהוא גר צדק גמור כיון שעדיין לא נתן לו גט שחרור אע"פ שמפקיר שעבודו ממנו וכו' יעו"ש באורך וקשה לי עליו מיהא דשנו חכמים בלשון המשנה בפ' החובל (בבא קמא דף פ"ז) החובל בעבד כנעני של אחרים חייב בכולם ר' יהודה אומר אין לעבדים בושת ובגמ' אמרינן מ"ט דר"י אמר קרא כי ינצו אנשים יחדיו איש ואחיו במי שיש לו אחוה יצא עבד שאין לו אחוה ורבנן אחיו הוא במצות ופי' רש"י ז"ל כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה דגמר לה לה מאשה עד כאן ורבינו בפ"ד מהל' חובל פסק כתנא קמא יעו"ש ועל כרחך הוא משום דאחיו הוא במצות וכדאמרינן בגמ' הרי דאף בעבד המשועבד לרבו אפ"ה קרינן ליה אחיו כל שכן גר זה שברח לארץ ישראל דיצא לחרות בעל כרחו של אדון דאחיו קרינן ליה וכן ראיתי להרב פר"ח בנימוקיו על רבינו בדין שלפנינו שכתב וז"ל ונראה דאפי' תימא דהרב מיירי בעבד שעדיין לא קבל גט שחרור וכמו שנראה ממ"ש שהוא שפל רוח יותר מן הגרים שייך שפיר למימר דהמאנה עובר אלא תונו איש את אחיו דאחיו הוא במצות כדאיתא בפ' החובל יעו"ש וצ"ע.