## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony Chapter 3

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:2:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:2:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Testimony/r/3:2:1)

**וכן אם ראה הדיין שהדין מרומה וכו'.** עיין בכ"מ וראיתי בס' חשק שלמה בסי' ט"ו בהגהת ב"י אות ד' שכתב וז"ל והכנסת הגדולה בהגהת ב"י אות ג' כתב להסכים סברת התוס' לסברת מהר"מ דס"ל להתוס' שיש חילוק בין תובע לנתבע יעו"ש ולא זכר ש"ר דברי המרדכי דס"ל דהתוס' חולקים עם מהר"מ שכתב אחר שהביא דברי התוס' דדוקא שאין ידוע וכו' וז"ל אבל רבינו מאיר כתב דהיכא דהנתבע טוען ברמאות וכו' עד כאן הרי מבואר שכתב אחר דברי התוס' אבל ר"מ כתב וכו' משמע דס"ל דלדברי התוס' אין חילוק בין תובע לנתבע שלא כדברי הכנה"ג עכ"ל. ולענ"ד לא ידעתי היכי מוכח דלא כדברי הכנה"ג ממ"ש ר"מ וכו' דהרב ז"ל לא הסכים לר"מ עם התוס' אלא דס"ל להתוס' חילוקו של מהר"מ ולא איירו התוס' אלא בנתבע דוקא וע"ז עשו החילוק בין ידוע שהוא מרומה לאין ידוע ולפי שמהר"מ לא חילק בכך כתב המרדכי אבל מהר"מ כתב וכו' דלדעתו בתובע בשום צד אין נזקקין בין יודעים שהדין מרומה בין שאין יודעים שלא כדברי התוס' ומ"ש לעיקר הקושיא עיין בהריטב"א בשבועות שכתב שלא כדבריו וק"ל.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:3:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:3:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Testimony/r/3:3:1)

**אע"פ שאין עידי ממון צריכים דרישה וחקירה אם הכחישו זה את זה בדרישות וחקירות עדותן בטלה וכו'.** כתב מהרימ"ט ז"ל באה"ע סי' ל"ח בד"ה ואכתי וכו' וז"ל לאסור אשה בעדות קדושין לא שייכא כלל לדיני ממונות ומה שהקשה הרמב"ן ז"ל והלא עיקר העדות העד להתיר הלשון הוא והוייא עדות אשת איש דהוייא דיני נפשות וכו' ותירץ וז"ל דהשתא בזמן הזה דמייא טפי לדיני ממונות מלדיני נפשות וכו' אין דבריו אלא בעדות אשה שמת בעלה דכיון דרובא דנשי אית להו כתובה אותו עדות דמי טפי לדיני ממונות מדיני נפשות אבל לעדות גטין וקדושין שעיקר עדותן להעיד על דבר המתירה או לאוסרה כדיני נפשות הויא עד כאן.
**ולענ"ד** חילוק זה ששם הרב ז"ל לדעת הרמב"ן ז"ל בין עדי מיתה לעדי גטין וקדושין אחר בקשת מחילה מעצמותיו הקדושים לא זכיתי להבינו שהרי דברי הרמב"ן אלו שהביא הנמוק"י ז"ל הן הם מ"ש בחי' שם ושם כתב להדייא וז"ל וה"ה לעידי גטין וקדושין וכל דיני גיטין וקדושין שא"צ דרישה וחקירה וישנם בדין הדיוטות משום האי טעמא גופיה שלא תנעול דלת בפני כמפורש בדוכתיה בסנהדרין וכו' יעו"ש וכ"כ הרשב"א ז"ל שם משמו ומסיק וסמכינן שלא לדרוש בעדים משום צד ממון שבו אבל גבי גיטין וקדושין לכו"ע לא בעייא דרישה וחקירה ומשום נעילת דלת עד כאן ויותר מהמה קשיא לי דהרשב"א בתשובה הביאה מרן באה"ע סי' קי"א והיא נדפסה בח"ג סי' קי"א שכתב וז"ל ואע"ג דבקדושין אפשר דאתי לידי נפשות השתא מיהא לאו אנפשות מסהדי וכולהו סוגייאות משמע דלא בעי דרישה וחקירה ובעדי גיטין וקדושין ולפיכך ישנם בבי"ד הדיוטות וכדאמרינן בהמגרש וכן כתבו כל רבותי מו"ר הר' יונה וגם מורי הרמב"ן ז"ל יעו"ש ובח"א סי' תקס"ו כתב וז"ל השיב עוד דאין בודקין בדרישה וחקירה בין בגרושין בין בקדושין דקי"ל כתנא קמא דר' עקיבא וכו' ומורי הרמב"ן האריך וכו' יעו"ש הרי חבל נביאים שכתב משם הרמב"ן דלא שנא עדי מיתה ולא שנא עדי גטין וקדושין דינו כדיני ממונות ולא בעו דרישה וחקירה ולא בעי בי"ד מומחין וסגי בבי"ד הדיוטות וכן הוא דעת הריב"ש ז"ל בסי' רס"ו ועיין בס' אדרת אליהו סי' י' שהקשה מתשובה אחרת ולא בא עליו ממ"ש בעניותי ועיין בס' משפט צדק ח"ב.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:4:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:4:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Testimony/r/3:4:1)

**דין תורה שאין מקבלין עדות וכו'.** עי' במרן כ"מ ז"ל מ"ש בדעת רבינו וכ"כ ג"כ מהר"מ אלשיך בתשובה סי' מ' יעו"ש אלא שראיתי שם שכתב שכן הוא דעת הרשב"א ז"ל והיא בח"א סי' אלף ר"ט שכתב שכל שטר שלא נעשה מרצון המתחייב אינו אלא כפנקס בעלמא ומפי כתבם הוא ולא מפיהם וזהו שאמרו הודאה בפני ב' ואין צ"ל כתובו ואם כתבו שלא מדעתו אין עדותן עדות וה"נ כתבו העדים שלא מדעת המתקדשת אין סומכין על עדות זה עד שיבואו ויעידו בפיהם וכו' וכן הסכים להתוס' שתלה טעמם דמפיהם ולא מפי כתבם לחד תירוצא במה שלא נכתב מדעת שניהם וכל שכן לדעת רש"י שפי' בפירוש החומש בפסוק על פי שנים עדים יקום דבר שלא יכתבו העדים עדות בשטר וישלחו לבי"ד דהיינו משום שלא נכתב מדעת שניהם יעו"ש.
**ולענ"ד** לא זכיתי להבין דבריו דהא הרשב"א ז"ל תולה הענין דמפיהם ולא מפי כתבם במה שלא נכתב מרצון המתחייב דאז אינו אלא כפנקס בעלמא וזה שייך ג"כ אפי' בדיני ממונות כל שלא נכתב מדעתו איכא משום מפיהם ולא מפי כתבם וכמ"ש דזהו טעמא דהודאה בפני ב' וא"צ לומר כתובו וטעמא דלא הוו קדושין בנדון הרב ז"ל כתב בהדיא משום שנכתב שלא מדעתו וא"כ מה דמות דברי הרשב"א לרבינו שתלה הדבר משום תקנה שלא תנעול דלת בפני לווים דמדין תורה כל שטר איכא משום מפיהם ולא מפי כתבם דמשמע אפי' אותם הנעשים מדעת המתחייב ואילו הרשב"א ז"ל נראה דאם נעשה מדעת המתחייב מדינא ליכא משום מפיהם ולא מפי כתבם בין בדיני ממונות בין בדיני נפשות דומיא דשטר קידושין למ"ש דדיני נפשות הוא וכן יש לתמוה עליו מה שהסכים דעת התוס' ורש"י ז"ל שכתבו האי טעמא ועוד דמנא ליה לומר לדעת רש"י דטעמא (משום הוא) [הוא משום] שלא נכתב מדעתו וק"ל.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:5:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:5:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Testimony/r/3:5:1)

**כל עד וכו' או תוספת תנאי וכו'.** כתב מהרשד"ם ביו"ד סי' ע"ז וז"ל גם מה שמעידים עדים אחרים שלא הוציא החכם מפיו וכו' רק שחתם והחתים וכו' הכל כנזכר בשאלה הוו להו תרי ותרי שהשנים החתומים מעדים שבפיו מלא אמר והשנים אחרים אומרים שנמצאו שם ולא הוציא רק שהחתים וכו' א"כ אוקי תרי בהדי תרי וגם בזה יש מחלוקת אם הוא איסור תורה או דרבנן ומאיסורא לא נפיק ע"כ.
**והנה** עיקר מחלוקת שכתב הרב ז"ל נראה שהוא ההיא דפ' ארבעה אחין (יבמות דף ל"א) דאמרינן הא אתמר עלה רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו הכא בשני כיתי עדים עסקינן אחת אומרת קרוב לה ואחת אומרת קרוב לו דהו"ל ספיקא דאורייתא ומתני' דהכא בכת אחת וכו' ותו בשני כיתי עדים נמי ספקא דרבנן וכו' ועיי"ש בתוס' ובפ"ב דכתובות דף כ"א בד"ה הבא עליה וכו' נראה משם דעת ר"ת דס"ל דהוי ספקא דרבנן וכן דעת ר"י בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף ל"ב) ד"ה אנן וכו' והרשב"א בתשובה סי' אלף רמ"ו כתב וז"ל ואפי' למ"ד בפ' ד' אחין תרי ותרי ספיקא דאורייתא ומפקי לה מחזקתה וכל שכן למ"ד ספקא דרבנן אוקי איתתא אחזקתה והבא עליה בחטאת קאי וגדולי ההוראה כן פסקו דספיקא דרבנן הוא וכו'. אמנם דעת ר"ח הוא בהיפך דתרי ותרי ספיקא דאורייתא ומפיק ליה מחזקתיה וכדכתב הרשב"א משמו הביאה מרן ב"י ז"ל בסי' מ"ו מחודש ל"ט וז"ל כתב הרשב"א שנשאל על מי שהוציא שטר קניית כרם מחבירו והמוכר טוען שהמכירה היה על תנאי כך וכך והביא עדים וכו' ואין דמיונן עולה יפה ושאני הכא דלדברי כולן לוקח זה כדין ירד לכרמו והחזיק בו כמו שכתוב בשטר המכירה אלא שהתנה עמו לפי דבריו שאם יתן לו מעותיו תוך זמן שתתבטל המכירה וכיון שהחזיק בו זה כדין לדברי כולם אלא שזה טוען שיש לו להסתלק מחמת תנאי ומביא עדים וזה טוען שאין מכירתו מתבטלת ומביא עדים העמד בחזקת זה שהיה מוחזק עכשיו וכו' וכל שכן לדעת ר"ת שפסק דהלכה כמ"ד בפ' ד' אחין תרי ותרי ספיקא דאורייתא ולא אמרינן אוקי מילתא אחזקתיה ויש לו ראיות רבות על מה לסמוך ונפק"מ למי שתפס וכו' יעו"ש ועיין בתשובה ח"א סי' תתקע"ב וב"י סי' כ"ט וא"כ בנדון מהרשד"ם ז"ל נמי אוקי תרי בהדי תרי ומפקא ליה מחזקתיה והוי נזיר מספק לדעת ר"ח זהו היתה כונת הרב ז"ל לפי הנראה.
**ומעתה** אסורה נא ואראה את המראה הגדול שכתב מרן ב"י בתשובת אבקת רוכל הנדפס מחדש סי' קצ"ב על דברי מהרשד"ם וז"ל המחלוקת הזה פלא הוא בעיני והיה ראוי שישמיענו אותו באיזה מקום הוא כי לא ידענו מקומו איו והסברא היא מתחייבת בהכרח לומר שאין כאן איסור דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקתיה דמעיקרא דהיינו חזקת התר כי היכי דאמרינן אוקי איתתא אחזקתא ואוקי ממונא אחזקתא קמייתא וא"כ לא היה מהראוי שיסתיר המחלוקת בהחלט הגזרה ויאמר מאיסורא לא נפיק בלי טעם עכ"ל. ולפי מ"ש כונתו מבוארת דמ"ש מאיסורא לא נפיק היינו לפי דעת ר"ח דמפיק ליה מחזקת התר ומשוה ליה ספיקא דאורייתא כאמור.
**ודע** שראיתי להרב מל"מ בהל' טוען פט"ו הי"א בד"ה ונחזור וכו' שעלה ונסתפק בדעת הרשב"א ז"ל וז"ל ועדיין יש להסתפק בענין דאפשר דהרשב"א לא כתב כן אלא בנדון דידן ששנים אומרים היה כאן תנאי ושנים אומרים לא היה ודוכותא גבי ספיקא דדינא אם זה חשוב תנאי אם נפל הספק בקיום התנאי כגון שהתנאי מוסכם בין הכיתות אלא שבקיומו נחלקו ששנים אומרים נתקיים ושנים אומרים לא נתקיים ובכה"ג שכולם מודים בעיקר התנאי אלא שבקיומא נחלקו אפשר שאף לדעת הרשב"א יד המקבל על התחתונה כיון שעל כרחו יש כאן תנאי ומינה בספיקא דדינא יעו"ש ולענ"ד נראה להביא ראיה ממ"ש הרשב"א ז"ל גופיה בתשובה סי' תר"ט וז"ל אם נסתפק אם היה דעתו לחזור אם לאו מסתברא שהולכין בו להקל אצל היורש לפי שהממון בחזקת בעליו וזה לא הקדיש אלא בתנאי והעניים שאומרים שנתקיים התנאי עליהם להביא ראיה יעו"ש הרי דאם הספק בקיום יד בעה"ב על התחתונה ודוק.


###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:8:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, Testimony 3:8:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20Testimony/r/3:8:1)

**אמרו העדים וכו' הרי אלו נאמנין וכו'.** כתב מרן ז"ל בכ"מ וז"ל אבל לרש"י ז"ל שפי' ניתן ליכתב להציל אנוס מיד אונסו צ"ל דדוקא כשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר אבל בשכתב ידם יוצא ממקום אחר לא דאע"ג דניתן ליכתב מהאי טעמא כי אמרו אנוסין היינו מחמת נפשות כל שכן דניתן ליכתב ואפ"ה כשכתב ידם יוצא ממקום אחר אינן נאמנין משום דעקרי סהדותייהו והו"ל חוזרין ומגידין עד כאן וכ"כ הר"ן ז"ל בהלכות והרב הפרישה ודרישה יעו"ש.
**ולענ"ד** לא זכיתי להבין דבריהם ז"ל דהא רשב"ם ז"ל בפ' חזקת הבתים (בבא בתרא דף מ"ט) פי' כפרש"י ז"ל ואפ"ה כתב דנאמנין אפי' בשכתב ידם יוצא ממקום אחר כמפורש שם ומה שהכריחו מאנוסים היינו מחמת נפשות יעו"ש ברשב"ם ובשטמ"ק בסוגיין. ודע שדעת הרא"ש ז"ל היפך דעת רבינו שכתב בסוגיין דמיירי בשאין כתב ידם יוצא ממקום אחר מדתלי טעמא באין ניתן ליכתב הא ניתן ליכתב מהמני וא"כ על כרחך מיירי כדפרישית וכו' נראה דכונתו כמ"ש מרן לדעת רש"י וכ"כ שם ברמזים יעו"ש שיש ט"ס דבאמנה ליכא מ"ד דנאמנים ובפ' חזקת הבתים ברמזים סי' נ"ב כתב מודעא (היינו) [היו] דברינו נאמנים אפי' בשכתב ידם יוצא ממקום אחר היפך מ"ש בפ"ב דכתובות ולא ידענא אם הוא ט"ס ודוק.