## Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction Chapter 2

###### Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 2:7:1
[Melekhet Shelomoh on Mishneh Torah, The Sanhedrin and the Penalties within their Jurisdiction 2:7:1](https://torahapp.org/share/book/Melekhet%20Shelomoh%20on%20Mishneh%20Torah%2C%20The%20Sanhedrin%20and%20the%20Penalties%20within%20their%20Jurisdiction/r/2:7:1)

**בית דין של ג' וכו' וכובשים את יצרם עד שלא יהיה להם שום גנאי ולא שם רע וכו'.** שאלה. מעשה שהיה כך היה בראובן שרצו לפוסלו ממנוי שהיה באומרם שהוא מקל בדת משה ואינו מתפלל תפלה בעונתה וכל שכן שאינו הולך לבית הכנסת להתפלל מההיא דפסק הרב מגן גבורים בסי' י' באומרם שכל מ"ש הרב ז"ל שם כולהו איתנהו ביה ביתר שאת ויצא כתב יד אחד ושתף שם לשמעון שהוא ג"כ פסול מסיבת הנזכרת ולעת כזאת לא נודע מי כתבו ושם כתוב ששה ת"ח ישבו על המבוכה זאת ועיינו בהם ועלתה הסכמתם לפוסלם לראובן ושמעון הנזכר כפי פסק הרב מגן גבורים ועל זה רוע התרועעה ארץ כשיצא הכתב יד זה ואמר שמעון מרוב כעסו מי הם הששה ת"ח שכתבו עלי שאני פסול מלהיות ממונה על סיבת הנזכרת ואפי' אם הוא דלביש מדא במדאו אני עושה שיכוהו אלף מכות ועוד רעה חולה של יום המחרת ת"ח אחד הולך בתומו בשוק שמע אומרים לו אתה הוא מהששה ת"ח שעשיתם הפסק מפסול הממונים תזמין למכות והת"ח מצטער הרבה על חילול התורה בפרהסיא וזלגו עיניו דמעות.
**ומעתה** יש מהת"ח שתובעים עלבונה של תורה באומרם שעשה חילול התורה במה שאמר שאפילו אם יהיה שלבוש חלוקה דרבנן אכות אותו אלף מכות דמה לו בחלוקו דרבנן כדי לבזות אותם בהכאה ושיהיה מפורסם למי שהוא המכה שהוא לת"ח ולא זכר את ה' ולתורתו וכל שכן שדברים אלו אמרם בפני בעלי בתים בפרהסייא ועל הכל שהיה לו לתור ולדרוש אם אמת הדבר ששום ת"ח עשה פסק עליו או על חבירו כאשר נראה האמת ששום ת"ח לא דבר עליו ולא העלהו בזכרונו כמו שנתברר אח"כ בירור גמור ששום ת"ח לא עשה שום פסק כי אם רננו על ראובן שנמצא בו על מה לחושדו יורנו המורה דעתו בזה.
**תשובה** לא ידעתי במה נסתפק השואל אי מהא דכתב מהרא"ש הלוי ז"ל סי' ח' והביאו מרן החבי"ב ז"ל ביו"ד סימן של"ד הגהת הטור אות צ"ז וז"ל המרים יד לחכם ואוחז בבגדיו חייב נידוי מהר"ש הלוי ובנדון דידן לא מרים יד איכא ולא אחיזת בגדיו איכא כי אם אמר להכותו בבגדיו ואדם יראה לעינים דהתם איכא בזוי טפי ומצינן למימר דדוקא התם הוא דכתב הרב שחייב נידוי אבל בנדון דידן דלא עשה מעשה הוא פטור זה אינו שהרי כתב המבי"ט בח"א סי' ל"א וז"ל על שנים שהיו נושאים ונותנים בדברי תורה עלה דההיא דרב פפא ולערב בכדי שיעשו שאחד מהם אמר לערב יו"ט ב' והב' אמר כי ר"ת היה מפרשו למוצאי יו"ט ומי שירצה להחמיר כדבריו יחמיר והשיב ראובן בכעס תאמר למי שהוא אוסר שילך וישתה מים קרים או יין ישן וכו' כתב הרב ז"ל אבל מה שאני חייב להודיע ולהוכיח באמרי פי הוא על מה שכעס ובא לכלל טעות לבזות יקר תפארת דברי ר"ת באומרו תאמר לו שילך וישתה מים קרים וכו' כי אלו הדברים הם דרך בזיון נגד חכם אחד שבדור וכל שכן נגד ר"ת והנני צעיר וקטון שחכמי ישראל בדורינו זה גם עם היותי מחזיק את עצמי שאני קשה קצת לכעוס ונוח לרצות אילו היו מדברים עלי אלו הדברים הייתי כועס ונוטר למי שאמרו כל שכן לדבר דברים אלו נגד הגדול בדורינו זה ואין צריך לומר נגד ר"ת ואין ספק שזהו בכלל מבזה ת"ח שהוא מכלל הכ"ד דברים שמנדים עליהם וכמ"ש הרמב"ם בהלכות תלמוד תורה פ"ו וכו' ולכן ראוי ומחוייב למי שדבר כך שיחוש לנפשו וינהוג נזיפה בעצמו ויכבד וישב בביתו לפחות יום אחד וכו' יעו"ש.
**ורואה** אני שהדברים ק"ו ומה התם שלא אמר שרוצה להכותו למי שמחמיר ולא אמר להכותו אפי' שלובש מדא שהוא חלוקא דרבנן אלא דבר בלשון נסתר והדברים עצמן אינן דברים כל כך בזיון כיון שאמרן בכעס נעשו הדברים בזיון לת"ח והצריכו הרב ז"ל כפרה הכא שהדברים עצמן דברי בזוי הם ואמרן בכעס בפני בעלי בתים להכות נדיבים על לא חמס בכפיהם ק"ו ובודאי שאם היה הדבר בא בפני הרב ז"ל לא היה מספיק לו בזה והיה מחייבו יותר ויותר.
**וכתב** דלא דמי נדון דידן לנדון הרב ז"ל דנדון הרב היה (ששמעון) [שראובן] קפץ וכעס מאליו על מה שא"ל שר"ת פי' למוצאי יום טוב שני ואמר שילך וישתה מים קרים או יין ישן אבל בנדון דידן שנמצא כתוב עליו כאותו שכתב הרב מגן גבורים מה שאינו לפי האמת שכל העם מכירים בו ככשר וכתוב עליו שהוא פסול לממונה ועל זה כי יחם לבבו דבר מה שדבר אין להענישו. אמת שכך היה נראה לכאורה אבל מה נעשה בא לכלל כעס בא לכלל טעות שהרי היה לו לידע אם אמת הדבר שיצאו דברים אלו מתחת שום תלמיד חכם וכמו שאמר לו חבירו שאין להאמין ששום תלמיד חכם כותב כן וכמו שכן נראה שהוא האמת ואף אם באולי היה שום תלמיד חכם כותב כן אז היינו נכנסים בסלע המחלוקת שהביא מרן החבי"ב ז"ל שם באות ק"ח וז"ל יש שלמדו מדברי הריב"ש בסימן ס"א ורט"ז שת"ח שהתחיל לחרף לעם הארץ וביזהו העם הארץ אינו חייב נידוי כיון שת"ח היה פוטר מים ובעל משפטי שמואל סי' צ"ח האריך בזה הרבה והעלה דלענין ליטרא דדהבא אין קונסין אותו אבל נידוי חייב וכו' יעויין שם.
**אבל** בנדון דידן שכולו שקר ששום ת"ח לא כיוונו עליו ולא עלה בשום אחד אפילו במחשבה כמו שנתברר ועל האמת שאדם יראה לעינים שאינו מסוג זה כלל מה לו עליהם ואם לסטים כבשו דרך לתלות בוקי סריקי בת"ח לכתוב כתב ידו מה שלא היה מעולם מה יעשה הת"ח ואף אם הוא שוגג שחשב להת"ח דבאמת כתבו הכי ומשום הכי דבר מה שדבר מכל מקום כבר כתב הרב משפטי שמואל בסי' קט"ז והביאו מרן החבי"ב ז"ל שם באות ק"ו וז"ל המבזה תלמיד חכם אפי' שוגג חייב נידוי ממ"ש סימן קט"ז יעו"ש.
**ואף** שמהרשד"ם ז"ל ביו"ד סימן ר"ג כתב שאם היה שוגג דאין להענישו והביא ראיה לדבריו ממ"ש הרמב"ם ז"ל בסוף הלכות שבועות שהשומע הזכרת ה' לבטלה שחייב לנדותו והיינו דוקא כשהתרו בו שאז הוי מזיד וכו' וק"ו השתא לכבוד שמים צריך שנדע שהוא מזיד כל שכן בכבוד בשר ודם וכו' יעו"ש ונאמר ג"כ בנדון דידן שהוא פטור מכל מקום כבר הקשה עליו מהר"ש הלוי ז"ל והביאו הרב פני משה בח"ב סימן כ"ח מההיא דפ' זה בורר (סנהדרין דף כ"ו) מעובדא דהנהו קבוראי דקבור מיתנא ביום טוב ראשון שמתינהו רב פפא ופסלינהו לעדות ורב הונא אכשורינהו ופריך והא רשעים נינהו ומשני קא סבר מצוה קא עבידנא והדר פריך והא משמתינן להו ופירש"י ז"ל משמתינן להו בראשונה וחוזרים ושונים בעברה ומשני קא סבר כפרה קא עבדין לן רבנן ומותר לחלל יום טוב משום מצוה והשב בנידוי משום כפרה עד כאן. הרי דבלא התראה שמותי משמתינן להו דאי בהתרו שלא יחללו היאך חוזרים בהו וטועין כיון דהתרו קודם ותירץ הרב ז"ל וז"ל והנראה לענ"ד דשאני התם דמסתמא ידעי ביום טוב ראשון אסור. אלא דלגבי מת טעו וכהאי גוונא הוה ליה לחקור ולמידע אם יכולים לחלל עד כאן יעו"ש.
**ולפי** דברי הרב ז"ל תורה יוצאה דבנדון דידן כולי עלמא ידעי דאסור לבזות תלמיד חכם והטעות היה דכיון דנגעו בכבודו מותר לומר עליהם כל מה שיעלה בדעתו ולא כן היה הענין אם כן הדר דינא להנהו קבוראי שהטעות היה שמותר לחללו אפילו הכי שמתינהו רב פפא והכי נמי הכא אפילו לדעת מהרשד"ם ז"ל וכל שכן למ"ש הרב מהר"ש הלוי ז"ל וז"ל ומ"מ לענין דינא של מהרשד"ם ז"ל נראה לחלק ולומר דאע"ג דבהזכרת ה' לא משמתינן ליה אם לא שיתרו לו קודם הקורא לחבירו עבד דנתכוון לבזותו ומשום בזיון הוא דקראו אפילו דמצי לתרץ דיבוריה דעבד עברי הוא דקאמר ליה וכו' כהאי גוונא משמתינן ליה בלא התראה וראיה מדברי השלטי הגבורים וכו' יעו"ש ואף גם מה שרצה לתרץ הרב פני משה בסימן ס"ט לדעת מהרשד"ם ז"ל לההיא דהנהו קבוראי יעו"ש ועיין בס' לשון ערומים דף ל"ז מה שהקשה עליו דבנדון דידן נמי כבר ראו כמה פעמים עונש המבזה ת"ח אפי' לדעת מהרשד"ם נמי אפשר דחייב.
**והנה** לתרץ לדעת מהרשד"ם ז"ל עובדא דהנהו קבוראי נראה לענ"ד דאפשר לומר עם מה שיש לדקדק בלישנא דש"ס דאמר הנהו קבוראי ולא אמר הנהו אנשי דקברו מיתנא או סתם הנהו דקברו מיתנא וכדמסיק בשמייהו קבוראי משמע שהיה אומנותם כך כל ימות השנה ובכן כי איתרמי להו שמת ביום טוב ראשון קברוהו כמעשהו בחול ולא השגיחו באיסור יום טוב ואמטו להכי שמתינהו בלא התראה דאחזו עובדייהו דחול וכל כי האי הו"ל למידע ואילו הטעות הוה באופן אחר הוה צריך התראה וכדברי מהרשד"ם ז"ל זה נראה על צד הדוחק ומ"מ דינו של מהרשד"ם ז"ל רבים לוחמים עליו וכמ"ש בספרי הפוסקים.
**איך** שיהיה נמצא לפי הרב המבי"ט בנדון דידן לא גרע מאילו אמר להם שישתו מים קרים דכיון שאמרם בכעס שהוא ביזוי כמבואר לעיל וכל שכן בנדון דידן שהדברים עצמם הם מכוערים ואמרן גם כן בכעס ועשו פירות שאחרים תפסו דרכו ואמרו לת"ח רשום כמו כן ונתחלל כבוד התורה לעין כל דודאי שהוא חייב אלא שצריך להודיע שאפי' שנגע בכבוד ת"ח הרבה כבר הביא מרן החבי"ב ז"ל שם הגהת הטור אות ק"ט משם המבי"ט ז"ל בח"ג סימן צ"ז וז"ל ביזה ב' או ג' חכמים אין מנדין אותו על כל חכם וחכם אלא כיון שנתנדה על ביזוי הגדול שבהם קם ליה בדרבה מיניה ואם הם שוין צריך להודיעו בעת הטלת הנידוי כי על כולם נתנדה עד כאן וכמו כן צריכים אנו להודיע שאם ירצו להעלים עין בענין זה מאיזה סיבה שיהיה ושלא ירבה המחלוקת כבר השמיענו הרב משפטי שמואל והביאו מרן החבי"ב ז"ל שם באות ק"ח וז"ל אם לא נדוהו בי"ד למבזה את החכם הוא מנודה מאליו עד כאן ומעתה משום ואהבת לרעך כמוך צריכים גירי דיליה ואוהביו להודיע מה שחטא והוא יקבל עליו לעשות מה שהדין נותן והוא רחום יכפר עון.