## Menot HaLevi on Esther, Introduction ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 1 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 1](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/1) **הקדמה** ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 2 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 2](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/2) **ויוסף יוסף שאת משלו ויאמר. יום הובאת לי ברכת דודי שש לבי גם נפשי חיתה. אז שחתי ודאי כי עד כה אסתר קרקע עולם היתה.** ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 3 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 3](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/3) **נאם**הצעיר שלמה בן לאדוני החכם השלם מהר"ר משה בן החכם השלם החסיד מהר"ר שלמה הלוייי בן אלקבץ זלה"ה, ה' מבטן קראני פלוני לבת פלוני, ורוח אל נשאתני, אל בית איש ימיני, ובצל ימינו החביאני, אמר יאמר העבד אהבתי את אדוני, ותבט עיני בעתות זמני. עת דודים ומשלוח מנות כסף וזהב ומגדנות ודתיהם שונות, על כן קראו לימים האלה פורים, נעשים ונזכרים. וקרא זה אל זה בפנים מאירים, כאיש אחד חברים, ואשקטה ואביטה במכוני, כי כשל כחי בעוני, במה אקדם פניו, ומה מני יהלוך לערוך לפניו מליץ למעני, על משכבי בלילות אשיחה עם לבבי, על פניו אעביר כל טובי. ותשורה אין להביא, תהיה די הקבלת פני אדוני ואבי, ותתעטף רוחי בקרבי, ויתמעט דמי וחלבי, לבי ממשפחת הח"מולי, ישיב אמריו ויורני ויאמר לרוחי, שלחי נא ידך ואחזי בכנפי, מגלת אסתר שם תנצלי, הרחיבי אמריך בה והוציאי לצורף כלי, הרימי קולך וצהלי, ותיטב מנזם זהב וחלי. ואל שדי יתן לך רחמים. לפני האיש ולא יערכנה בדמים, יריח ריחה לפניו כקטורת סמים, וכל ראשי בשמים. כי ערבים עליו דברי חכמים. ויינה של תורה מכל מטעמים, בתורת האל חפצו ומאוייו כל הימים, ועם כי יש בה רמזים גדולים, לא שתו אליהם לבם הקדומים, והנם מא"למים אלומי"ם, הלא פשטיה ישיחו אלמים, ואם קדמו שרים והמה חכמים מחוכמים, גם אתה בחסד אל תבטח וברחמים, כי תפרש בה, מאמרים סתומים, ותפענח בה נעלמים, גם כי האגרת הזאת קיימת. לעד ולעולמי עולמים. וזכרך לא יסוף ממנה כל הימים. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 4 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 4](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/4) **האמנה**להוציא ממסגר אסיר יתיר או חסיר שמתי עלי אלופים לראש הראשים הקדושים ישישים קשישים לובשים תרשישים, מאירים כספירים, יקרים מפוארים, אדירים, אבירים, ומורים, חכמות רמות, ונעלמות, שלמות, מתאימות, מרוקמות. נסיכי מלכי הפרכי, התעודה. קדושים אשר בארץ המה ינוחו על משכבותם ומאשר הם חיים עדנה יאריך השם שנותם ויגדיל ויאדיר תורתם, אהיה מתאבק בעפר רגליהם, ושותה בצמא את דבריהם, אעלם על ראש זכרונותי. איש על דגלו באותות והיה אם כלו לאכול ולשתות, אעולל עוללותם הנשחתות, אוציא מהם מאכל בריאה לי ולאשר כגילי. ואעירה על המקומות אשר דעתי קצרה עלי בדבריהם ואחוה דעי אף אני. גם אשתדל לפרש אגדות ומאמרי רז"ל מתוקים מדבש ונופת צופים, ולא אביא כל דבריהם רק ההכרחי להבנת הכתוב ולהבנת עצמו, גם אשלח ידי לבאר איזה מסרה כפי דעתי הקצרה. כי הכל בחכמה נוסד במספר במשקל הכל מנוי, ולא אבארם ע"ד הרמז כמו שעשה מי שקדמני בביאור המסרות כי לא ידעתי מי הוא, ועם כי הספיקות סבה עצמית להבנת הנאמר לא אטריח פה המעין בזכרונם להיותם רובם ככלם גלויות בתחלת העיון לכל קורא בה, אך אשתדל להתירם בדרך שאדרוך בה ובמעט התבוננות תראה תשובתם, ואל יקוה כל רואה באורי זה שאומר לו בכל דבר ודבר ענין יערב עליו שיחי ודי לי שיערב לו דבר אחד ממנו או מה שלקטתי מדברי המפרשים והיה שכרי, והאל היודע ועד כי לא ראיתי ולא שמעתי פירוש אחר כי אם אלו אשר בשם אקרא פה. ואם המצא תמצא בדברי דבר קדמוני בו באמת כי לא מלבי וזה לך האות כי כאשר נמצא אתי דבר לא נתפרסם למי. אומר מצאתי כתוב, וביען ימצאו פה דברי הה"ר שמואל צרפתי זצ"ל ודברי הר"ר יצחק הכהן ז"ל ודברי הר"ר יהודא נתן פרובינצל ז"ל הודעתי נאמנה כי ראשית דברים ראיתי ולא זכיתי לאחריתם, ע"כ אם ימצא בדבר דבר קדמוני בו ידע ישראל כי לא במרד ולא במעל, כה יושיעני האל ממעל. ומעתה אפיל תחנתי לפני אדוני עולה תמימה כהן לאל אליון יקח נא את ברכתי אשר הובאת לו. ואל יבזה מנותי אלה הלקט השכחה והפאה. ואל ישער קצורי וחסרוני כמאמר השולל ממי שאמר הכר נא הממציא באמת לא האמת בממציאו, ולמען יעלה זכרון מנחתי זאת לפניו בבאה להשתחות להדום רגליו קראתי שמה. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 5 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 5](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/5) **מנות הלוי**כדין וכהלכה שתי מנות לאדם אחד דברי מי שקדמוני ודברי, ומאת אשר ממנו העזר אחלה פניו ישלח עזרי מקדש כמאמר נעים זמירותיו עזרי מעם י"י עושה שמים וארץ, ואומר ישלח עזרך מקדש ומציון יסעדך. עזרנו בשם ה' עושה שמים וארץ. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 6 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 6](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/6) **אמר המחבר**לא אוכל להתאפק בזולת שאערוך לפני כל רואה פירושי זה הקדמה אחת בה אודיע כוונת המגלה בכלל ומאמרי רז"ל רבים שבאו במכילתין דמגלה והמה פתיחות אל המגלה. ר' פלוני פתח לה להאי פרשתא מהכא וקצת דיני המגלה ופניני המדרשות ואומר. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 7 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 7](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/7) **דע** כי כוונת עמלק והמן הבא אחריו ושבר פושעים וחטאים יחדיו ועוזבי ה' כל מלכי עע"א המבקשים את נפשנו ועומדים עלינו לכלותנו הלא היא כי גלוי וידוע לפניהם דבקות האומה הזאת כלליה ופרטיה באלהיהם כמאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם וידעו כי לסיבה זו נתן לנו מיטב השפע תחלה וכעיני עבדים אל יד אדוניהם כן עיניהם אל כל המלאכה והברכה נמבזה ונמס, המה יקחו חלקם, וידוע כי יש לישמעאל ועשו אחיזה קצת במקום הקדש מפני האבות הקדושים ושבעים פרי החג לאות ולמופת על זה ולכן שלחו ידם לראות אם יוכלו לדחות גברא מפני גברא אחרי שכלנו בני איש אחד. ונחנו פשענו ומרינו. ולזה תמיד עיניהם תלויות לראות מתי יוכלו להועיל במעש' ידיהם וכבר ביאר זה אסף המשורר באומרו (תהלי' פט) אשר אמרו נירשה לנו את נאות אלהים כמו שיתבאר במקומו ספר נעים זמירות אם יחנני ה'. והנה עמלק שהיה ראש צרים ידע כי אם ישראל היו מקבלים את התורה הנה הם דבקים באלהיהם ולא יבצר מהם את אשר ירצו לעשות כמאמר ח"רות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות, ולזה התחכם ומיהר עצמו לבא קודם שיקבלו את התורה במעמד הנבחר והנורא ובעת שרפו ידיהם מן התורה כי שבת ודינין במרה איפקוד ורצה להוציא אשה מתחת בעלה. ולהיות משה אדוננו מבין כוונתו ונפשו היודעת כי יהושע בן נון נער לא ימוש מתוך האוהל אוהל בל יצען והוא שומר השער אמר (שמות לז ט) בחר לנו אנשים וצא ממקומך למען לא ישלחו רגל השור והחמור לבער בשדה של תפוחים ולא ירמסו טמאים חצרות בית ד', והלחם בעמלק בשבתך חוץ תלחים עמו כי המלחמה הזאת ראויה שתעשה על ידך אחרי שאתה השוער, והוא לקח את האבן אשר שם מראשותיו אבינו הזקן אבן השתיה וישב עליה ליחדה עם בעלה ויפרוש כפיו אל ה' ליחד הכל ולקשרו ובזה (שם יג) ויחלוש יהושע את עמלק ואת עמו לפי חרב היא הידועה נוקמת נקם ברית ונכתב זאת זכרון בספר למען ידעון דור אחרון את כל אשר נעשה ובא בתורה (דברים כה) זכור את אשר עשה לך עמלק כמו שבא בשבת והטעם מבואר כי היא היא הנקראת שבת מלכתא. ולסיבה זו בחרו היונים שלש אלה לבטל שבת ר"ח ומילה ונודע לאשר באו בסוד ד' כי כולהו איתנהו ביה כי לזאת אמרו כי חנוכה ופורים אינם בטלים לעולם כי כולם כיוונו לדבר אחד ואמר כי מעתה ועד עולם מלחמה לד' בעמלק והטעם כי יד על כס יה כי זה היתה כוונתו לשלח האם מעל הבנים והיא הנקראת כסא ה'. והנה המן כמו כן חשב מחשבות על זה ונתחכם יותר מעמלק ועשה מה שרצה לעשות בלעם כפי מה שפירשתי אני בפי' הפרשה ההוא במקום אחר והוא כי רצה לעשות באופן שהאל ית' יכעוס עם ישראל כמו שבא בדברי רז"ל במדרש רבתי דאחשורוש בעצת המשתה הזה עד שלסבתו נתחייבו שונאי' של ישראל שבאותו הדור כליה כמו שבא בגמ' (מגילה דף יב ע"א) ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 8 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 8](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/8) **איתא**התם שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהם של ישראל שבאותו הדור כליה אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע. אמר להם א"כ שבשושן יהרגו שבכל העולם כלו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה, אמר להם מפני שהשתחוו לצלם אמרו לו וכי משוא פנים יש בדבר. אמר להם הם לא עשו אלא לפנים. אף הקב"ה לא עשה עמהם אלא לפנים והיינו דכתי' כי לא ענה מלבו ע"כ. פרש"י שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, וכי משוא פנים יש בדבר, האיך זכו לנס הם עשו לפנים מיראה ע"כ. וביען הספיקות סבה עצמית להבנת המאמר, ראשונה אעירה ההערות הראויות להתעורר בו אם מהענין אם מהלשון. **א** אחרי שהם ביררו לעצמם שסבת הסכנה היתה הסעודה א"כ מה שאלו את פי רבם, ואם הוקשה להם מה שהקשה לרבם האיך השיבוה כששאל מהם אמרו אתם, ומה גם כי הקושיא גלויה ומפורסמת ועל כיוצא בזה אמר הש"ס ודקארי לה מאי קארי לה. **ב** אומרם מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור ויותר טוב לומר בימי המן' **ג** מי הגיד לרשב"י ע"ה שהם ידעו תשובה עד ששאלם אמרו אתם שאם היו יודעים תשובה לא היו שואלים, **ד** מ"ש מפני שהשתחוו לצלם ופרש"י לצלם נבוכדנצר לאפוקי שלא יהי' לצלם המן שהיה לו בבגדי, וכמו שיבא בס"ד. דא"ה הדרא קושיא לדוכתיה א"כ של שישן יהרגו. ואחרי שכן הוא יש להפלא כי זה דומה לאבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינ' (יחז' יח) אחר כמה זמן, למה לא נפרע מהם בזמן החט' והמתין עד זמן אחשורוש ואין זה ממידת ארך אפים כי בעון העגל נפרע מהם בעת ההיא והאריך עוד להפרע בכל דור ודור כדבריהם ז"ל אבל לא לעשות עמהם כלה בזמן א'. **ה** קושיות א"כ של' שושן יהרגו נפלאת היא בעיני כי קושיא זאת כמו כן יקשה לדעת רשב"י שאמר על שהשתחוו א"כ של בבל שהשתחוו לצלם נבוכדנצר יהרגו של כל העולם כלו אל יהרגו, ומה זה שאמר א"כ של שושן יהרגו כאלו מתחייב זה לדבריהם ולא לסברתו, **ו** קושיות וכי משוא פנים יש קושי בדבר כמו כן מהצד הנאמר כי קושיא זו נופלת עליהם כמו כן אחרי שמה שנהנו וכו' הוא אצלם עון פלילי עד שנתחייבו עליו כליה א"כ משוא פנים יש בדבר היאך זכו לנס, ומה העולה על רוחם בדבר זה עד שימשך קושי זה לרבם ולא להם, **ז** במהות הקושיא וכי משוא פנים יש בדבר אומר כי עיקר קושיין ליתא וכי מה משוא פנים יש הטרם נדע כמה כחה של צעקה עם תשובה שמקרעת כל גזרות קשות ורעות כדאיתא בר"ה פ"ק ובב"ר. ואנשי נינוה עדים כשרים בדבר ופה ראינו דברי הצומות וזעקתם ושק ואפר יוצע לרבים, ולמה לא יועיל כל זה והדין דין אמת שאין לך דבר שעומד בפני התשובה, **ה** בשאלת משוא פנים וזה קושי גדול עצום ולמה לא ישא להם פנים והלא שאלה זו כבר שאלוה מלאכי השרת בכולל והושב להם שכן הוא כדאיתא בברכות (פ"ג) איתא התם דרש רב עוירא זמנין אמר לה משמיה דר' אמי וזמנין אמר לה משמי' דר' אסי, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע כתוב בתורתך (דברים טז) אשר לא ישא פנים ולא יקח שוחד והלא אתה נושא פנים לישראל דכתיב ישא ה' פניו אליך אמר להם ולא אשא פנים לישראל שכתבתי להם ואכלת ושבעת והם דקדקו על עצמם עד כזית ועד כביצה. ואחרי שכן הוא למה לא נתפייסו תלמידי רשב"י במה שנתפייסו מלאכי השרת ומה זו שאלה. ואין לחלק מע"א לשאר עבירות כי גם בע"א נשא להם פנים כל ימי מלכי ישראל כו'. **ט** מהברייתא הזאת נראה שדעת רשב"י שעבדו ישראל ע"א בזמן נבוכד נצר וממדרש חזית בפסק (שיר ז) זאת קומתך דמתה לתמר יראה בהפך, איתא התם על דעת רבנין עבדו ישראל ע"א בימי נבוכדנצר על דעת רשב"י לא עבדו ישראל ע"א בימי נבוכדנצר. ע"ד רבנין עבדו ישראל ע"א כיצד נבוכדנצר העמיד צלם והפריש עשרים ושלשה מכל אומה ואומה ועשרים ושלשה מכל ישראל. ע"ד רשב"י לא עבדו ישראל ע"א כיצד נבוכדנצר העמיד צלם והפריש מכל אומה ואומה שלשה שלשה ושלשה מכל ישראל וחנניה מישאל ועזריה שהיו השלשה. מישראל עמדו ומיחו על עצמן ולא עבדו ע"א ע"כ. הנה מבואר נגלה דברי הרשב"י שלא עבדו ע"א ותשובות תרי תנאי אליבא דר"ש או הדר ביה ר"ש מההיא. טובות למי שלא ירצה להטריח עצמו בעיון. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 9 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 9](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/9) **והנראה**אלי כי תלמידי הרשב"י המה ראו דבר הצלם רב מהסעודה מאוד להתחייב עליו כי דבר ע"א רב ועצום בפניו ית' ואמר מר גדולה ע"א שכל הכופר בה כמודה בכל התורה כלה והרהורה פוסל כדכתיב למען תפוש את בני ישראל בלבם. כן תמהו בראותם אל נושא להם פשע רב כזה ועושה עמהם נסים ונפלאות כענין בכבשן האש ובאריות ומקדש שמו על ידם כענין ולדניאל סגד (דניאל ב' מ') והודאת אלהא אלהין ומרא מלכין (שם מ"ז) כל קבל דלא איתי אלה אחרין די יכול להצלה כדנא די שולטני' שולטן עלם ומלכותיה עם דר ודר (שם ד') וכל דארי ארעת כלא חשיבין, וכתב דריוש גדול ורב ורם ולכן לא נתיישבה דעתם שיהיה עון זה גורם הרע הזה אשר לא נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה. גם דבר הסעודה קשה כי לפי הנראה איננו כ"כ חמור להביא עליהם כליון חרוץ, ולכן שאלו מפני מה נתחייבו ישראל שבאותו הדור כליה. ובאומרם שבאותו הדור כוונו לשלול דבר הצלם אשר למה לא יביא עליהם תכף כליון חרוץ ויעבור על פשע זמן רב גם באומרם כליה רמזו על שאין בדבר ההסעודה כדי רשעת חיוב כליה, תדע שכן הוא שהרי במדרש חזית כתוב למה באו ישראל בספק בימי המן דוקא ולא כליה בימי המן ולא שבאותו הדור אשר מזה מבואר נגלה כי כוונתם לרמוז קושי שתי הסברות, והרשב"י בראותו כי הם שוללים שתי הסברות אמר להם אמרו אתם כי אינכם שואלים כלא יודעים אלא כיודעים ומשיגים ומקשים ובזה הותרו הג' הערות, והם אמרו על שנהנו מסעדתו של אותו רשע, וכיוונו להגדיל אשמת וחטאת הקהל אשר איננה נראית בתחילת העיון חטאה גדולה וכמו שקדם, ואמרו תחלה מפני שנהנו והכוונה כי לא הוכרחו כענין לכון אמרין עממיא אומיא ולישנייא ומאן די לא יפל ויסגוד יתרמא וגו', ופה לא נעשה מזה דבר אדרבה גזר לעשות כרצון איש ואיש המן ומרדכי. והשתיה כדת אין אונס מיין נסך ומרדכי מכריז שלא ילכו שם וכמו שיבאו דברים הללו באורך במקומה בס"ד. ואחרי שלא הוכרחו והם הלכו מעצמם ואכלו לצבו' בטן הם חייבים באמת. וזהו מפני שנהנו כי האוכל בעל כרחו איננו נהנה אבל אלה רשאין לאכול ושלא לאכול ונהנו ועוד הגדילו אשמה זו במאמרם מסעודתו של אותו רשע כי לא כיוונו להודיענו שאחשורו' הוא רשע אבל שכוונתם בסעוד' רשע ופשע ואף אם היה שם מאכל יהודי וכשר וכמו שיבא כדי שלא יתגאלו בפת בג המלך וביין משתיו היה להם למנוע עצמם מלכת שמה מפני כוונת הסעודה אם שתהיה משום שנתיישבה דעתו דאמר בלשצר מנה וטעה אנא מנינא ולא טעינא, אם משום שישב על הכסא. אם שמצא ממון שגנז נבוכדנצר, אם מפני שמצאה ידו בממון בית המקדש וכמו שתשמע במקומו בס"ד הי' להם להרחיק נדוד ולברוח ולדאות כאשר ידאה הנשר לבלתי המצא שמה, ובהדיא אמרינן בגמרא תניא ר"ש בן אלעזר אומר ישראל שבחוצה לארץ עובדי ע"א הם בטהרה, כיצד כותי שעשה משתה לבנו וזימן את כל היהודים אשר בעיר אעפ"י שאוכלים ושותים משלהם ושמש שלהם עומד עליהם מעלה עליהם הכתוב כאלו אכלו מזבחי מתים שנאמר וקרא לך ואכלת מזבחו, ואימא עד דאכיל אמר רבא א"כ לימא קרא ואכלת מזבחו מאי וקרא לך משעת קריאה ע"כ, ומזה נודעה החטאת בלכתם שמה לאכול ולשמוח כי רבה היא, תדע שכן הוא שהרי במדרש חזית כתוב שאכלו מתבשיל הנכרי ואלו מסעודתו של אותו רשע לא קאמר. והקשה להם א"כ של שושן יהרגו ואמרו לו אמור אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם. ולעמוד על תוכן דברים הללו צריך אני להציע דברי הגמרא (סנהדרין צג). איתא התם א"ר תנחום בר חנילאי בשעה שיצאו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש באו כל אומות העולם וטפחו לרשעיהם של ישראל על פניהם, אמרו להם יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם מיד פתחו ואמרו לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים. א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב (שיר ז' ט') אמרתי אעלה בתמר וגו' אמרתי אעלה בתמר אלו ישראל ועכשיו לא עלה בידי אלא סנסן אחד של חנניה מישאל ועזריה. א"ר יוחנן מאי דכתיב (זכריה א' ב') ראיתי הליל' והנה איש רוכב על סוס אדום וגו' מאי דכתיב ראיתי הלילה בקש הקב"ה להפוך את כל העולם כלו ללילה והנה איש רוכב אין איש אלא הקב"ה שנאמר ה' איש מלחמה, על סוס אדום בקש הקב"ה להפוך את כל העולם כלו לדם כיון שנסתכל בחנניה מישאל ועזריה נתקררה דעתו שנאמר והוא עומד בין ההדסים אשר במצולה ואין הדסים אלא צדיקים שנאמר ויהי אומן אתו הדסה ואין מצולה אלא בבל שנאמר האומר לצולה חרבי ע"כ. ופירש"י וטפחו לישראל על פניהם שהשתחוו לצלם. אמרתי שכל התמר שלי הוא שיהיו בהם צדיקים הרבה ולא עלתה בידי. ישראל נמשלו לתמר כדאמרינן מה תמר זה אין לו אלא לב אחד. כל העולם כלו ללילה מפני שהשתחוו לצלם והוא עומד בין ההדסי' העמיד הקב"ה בזכות ההדסה שבמצולה האומר לצולה לבבל היושבת במצולה. חרבי לשון חרבו המים ע"כ. ויתבאר מאמר זה בפ' ויהי אומן את הדסה בס"ד. ומה שנצטרך פה כי למדנו שהיו בדבר הצלם שתי כתות כת חנניה מישאל ועזריה עבדי ה' העומדים שמה בלתי משתחוים לצלם. וכת רבים מישראל משתחוים עד שבעבור' בקש הקב"ה להפוך העולם ללילה ודם. וממאמר דמדרש חזית למדנו שהיו אנשי' מיוחדים מכל אומה אשר הם במקום כל האומה ובעמדם שם כאלו כל האומה שם כענין אנשי מעמד בשם כל ישראל להבדיל בין הקודש ובין החול. ואלו השתחוייתם כהשתחויית כל האומה. ובזולת זה היה קיבוץ רב מאנשי האומות עממיא אומיא ולישנייא חייבין להשתחוות כשמעם קל קרנא וכו' וחנני' מישאל ועזריה בעד כל קהל ישראל. ורבים מבני ישראל כורעים ומשתחוי' כיתר האומות ומעתה כיון שהשתחוו לצלם רבים מבני ישראל הנם חייבין כליה כדברי הגמרא ולכן בקש הקב"ה להפוך את כל העולם כלו ללילה ולדם אלא שכיון שהסתכל בחנניה מישאל ועזריה שהם כנגד כל האומה כדברי מדרש חזית נתיישבה דעתו והוי כאלו לא עבדו ישראל ע"א אחרי שהמיוחדים לכך לא עבדוה. ומעתה דברי הבריתא שעבדו ודברי המדרש חזית שלא עבדו צדקו יחדיו בבחינות שונות, ותלמידי רשב"י בראותם דברי רבם שעבדו ודברי ר' תנחום בר חנילאי ודברי ר' יוחנן דפרק חלק שבקש הקב"ה להפוך את כל העולם כולו ללילה ולדם הוקשה להם וכי משוא פנים יש בדבר. ולדעתי ביאורו הוא מה שהתעוררנו עליו בספק הד' למה האריך אפו בדבר ע"א החמורה ועשה עמהם את כל הגדולות והנוראות אשר זכרנו כאלו נשא להם פנים וכל זה נסתפק להם ביען חשבו היות דעת רבם כי בעון זה לבד באה עליהם הצרה הזאת והוא לא כן יחשוב רק שהיה אריכות אפים לסבה יזכרה הוא ולכן בבא רשע הסעודה בא גם בוז הצלם ובא זה לעורר על זה אחר שדבר הסעודה יש בו צד ע"א כמו שהתבאר בגמרא מוקרא לך ואכלת מזבחו (שמות ל"ד ט"ז) ונקראו עובדי ע"א וכמו שקדם. וכאשר ראה כי לא עמדו על דעתו אמר הם לא עשו אלא לפנים, וביאורו כי יש בעון זה להקל ולהחמיר כי לא לבם הלך אחרי צו והם מוכרחים בו, ואף גם זאת היא ע"א, ולכן על אשר לא פעלו עולה בלבם האריך להם עד אשר עשו עון אחר ברצונם הפשוט והוא דבר הסעודה כי לא הוכרחו עליו כמו שנאמר ושיעור הלשון הם לא עשו ענין הע"א בכל לבם רק לפנים אף הקב"ה אעפ"י שנראה אז שלא חרה אפו עליהם וכי הוא שונא להם ונוקם על עלילותם כל זה היה לפנים ע"ד שאמרו בשמות רבה (טו) צו את אהרן זה שאמר הכתוב (משלי י יב) שנאה תעורר מדנים וגו' שנאה שנתנו ישראל ביניהם לבין אביהם שבשמים היא עוררה להם דיני דינין דאמר ר' שמואל בר נחמן קרוב לתשע מאות שנה היתה השנאה כבושה בין ישראל לבין אביהם שבשמי' מיום שיצאו ישראל ממצרים ועד שנה שנתעוררה להם בימי יחזקאל הה"ד ואומר אליהם איש שיקוצי עיניו השליכו וגו' והם לא עשו כן אלא וימרו בי ולא אבו וגו' ועשיתי עמהם בעבור שמי הגדול שלא יתחלל שנאמר ואעש למען שמי וגו' ע"כ. הביטה וראה שלא יחסו זה לאריכות אף אדרבה השמיעונו כי כל הימים אשר לא פקד עונם עליהם היתה שנאה כבושה כי אחרי שלא הודיעם על מה יריבם אעפ"י שפוקד עליהם בכל דור ודור כהא דאמרינן בגמ' (סנהדרין פז) א"ר אושעיא עד ירבעם היו ישראל יונקים מעגל אחד מכאן ואילך מב' וג' עגלים. א"ר יצחק אין לך כל פורעניות ופורעניות שבאה לעולם שאין בה אחד מעשרים וארבעה בהכרע ליטרא של עגל הראשון. (שמות ל"ב ל"ד) וביום פקדי ופקדתי עליהם, א"ר חנינא לאחר כ"ד דורות נגבה פסוק זה שנאמר ויקרא באזני קול גדול לאמר קרבו פקודות העיר ע"כ, נק' שנאה כבושה מפני שאינם יודעים כי בעון זה הוא נוקם מהם וע"ד זה היה ענין הצלם כי עשה עמהם לפנים כלומר שנשא להם פנים לבלתי השחיתם בפעם ההיא עד אשר הוסיפו על חטאת זה המוכרח פשע הסעודה הנעשה ברצון כמדובר, וביען היה עון הצלם בעת אשר נפרע מהם עון העגל כענין קרבו פקודות אשר הכוונת קרבו דברי וביום פקדי ופקדתי ונודע להם על מה הם לוקים ואחרי כל זה השתחוו לצלם כי על זה נאמר פרשה זו רצוני על דבר צלם נבוכדנצר והזקנים הבאים לדרוש את ה' המה חנניה מישאל ועזריה כדאיתא במדרש חזית פסוק זאת קומתך, ובא יבא בסמוך בס"ד ואחרי שכן הוא שורת הדין לכלותם מעל פני האדמה של בבל ושל כל העולם כלו אחרי שהם אוחזים מעשה אבותיהם בידיהם. ראוי לקיים בהם וכשלו איש באחיו בעון אחיו, ואם נשא להם פנים הלא הוא ביען חטא זה המעורר החטא הגדול קטן הוא אחרי שהוא לפנים. והכלל העולה מדברי הרשב"י ע"ה שעקר החטא הוא דבר הצלם והמביא העונש הוא דבר המשתה. ומצאתי סמך לזה ממדרש רבתי דאחשורוש ומרדכי ידע וגו' אמר יודע אני שנגזרה עליהם כליה מיום שכרעו לצלם נבוכדנצר שנאמר זובח לאלהים יחרם ע"כ. הרי שאמר מיום שכרעו לא על שכרעו שלא נגזר עתה על שכרעו אז אבל שנגזר מאז מיום שכרעו ותלו להם עד עת רעה עת המשתה, האמנה ענין אומרו והיינו דכתיב (איכה ג' כ' פ"כ) כי לא ענה מלבו לא פירש"י ז"ל בו דבר. ונ"ל שיובן מדבריהם ז"ל במדרש איכה רבתי איתא התם כי לא ענה מלבו. ר' ברכיה בשם ר' לוי אמר בשני מקומות פעלו ישראל. באחד פעלו מפיהם ולא בלבם. ובאחד פעלו בלבם ולא פעלו בפיהם ואלו הם סיני ובבל בסיני פעלו בפיהם ולא בלבם הה"ד (תהלים ע"ה ל"ו) ויפתחו בפיהם וגו' ולבם לא נכון וגו' בבבל פעלו בלבם ולא בפיהם הה"ד כי לא ענה מלבו. אמר הקב"ה יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבבל ויבא לב שבבבל ויכפר על לב שבסיני אעפ"כ ויגה בני איש הביא עליהם איש צר ואויב זה המן והגה את מכתן ע"כ. וכוונתם לפי דעתי בסיני כתוב לאמר ויפתוהו בפיהם כי כשאמרו נעשה ונשמע לא היה פיהם ולבם שוה וכהא דאמרינן בסיני רבה פ"ז, ר' מאיר אומר לא כדברי אלו ולא כדברי אלו אלא אפי' שבשעה שהיו אומרים כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע היו אומרים בפיהם אחת ובלבם אחת שנאמר ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו הרי אפי' באותו היום שהיו עומדים לפני הר סיני לא היה לבם נכון לבוראם הוא שישעיה אומר להם ביום נטעך תשגשגי אמר להם האלהים ביום שבקשתי לעשות אתכם נטיעה לשמי עשיתם סוגים ע"כ. באופן שפעלו בפיהם ולא בלבם. האמנה בבבל פעלו בלבם כי לא לבם הלך אחרי צו רק בפיהם היו אומרים כשאר אומיא עממיא ולישנייא. והקב"ה אמר יבא פה שבסיני ויכפר על פה שבבל, ולב שבבבל יכפר על לב שבסיני באופן שביאר הכתוב כי לא ענה הקב"ה לישראל מפני לב טהור שנמצא להם אז הוא תגבר הנז' בשם כל האומה ואף גם זאת שאמר שיכפר לב זה על לב זה, הביא עליהם איש צר ואויב המן הרע ויגה מכתם, והמפרשים פירשו אותו מלשון יגון והראב"ע נראה שהיה כתיב בספרו ויגא באל"ף ובכל הספרים שלנו הוא ויגה בה"א ואני אומר שהוא לשון רפואה כמו לא יגהה מכם מזור, ואמר איש צר ואויב שע"י נתרפאו ע"ד ופרעה הקריב דאמר בב"ר (פ' כ"א פרשה ה"א) מהו ופרעה הקריב שהקריב את ישראל לתשובה שעשו, א"ר ברכיה יפה היתה הקרבת פרעה לישראל ממאה צומות ותפלות למה שכיון שרדפו אחריהם וראו אותם נתייראו מאוד ותלו עיניהם למרום ועשו תשובה והתפללו ע"כ. ובמכילתין א"ר אבא בר כהנא גדולה הסרת הטבעת יותר ממ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו להם לישראל שמ"ח נביאים וז' נביאות שנתנבאו לא החזירו להם לישראל למוטב ואלו הסרת זו הטבעת החזירן למוטב ע"כ, ונודע כי רפואת הנפש היא התשובה באופן שע"י איש זה נרפא נגע הנפש, הנה ביארתי המאמר הלז באופן נאות והותרו הספקות הנופלות בו ונטיתי בפירושו מפירוש רש"י ז"ל שבתי וראה כי טוב שיותרו הספקית עם העמדת פירושו. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 10 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 10](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/10) **ואומר**כי גם רש"י ז"ל לא יכחיש שרשב"י הודה לדברי תלמידיו כמ"ש והם ראו חולשת תשובתם ולכן שאלו ממנו וכאשר השיב תשובתו חשבו כי זאת לבדה היתה הסבה והוא לא כן יחשוב רק שזו היתה חיתום גזר דין כמאמר לא נחתם גזר דינם אלא על הגזל האמור בדור המבול, עם שקדם להם אומרם לאל סור ממנו. והם הקשו וכי משוא פנים יש בדבר מה שלא ימשך לפירושם כי עם היות שנתחייבו כליה על האכילה. הנה שערי תשובה לא ננעלו ודברי הצומות וזעקתם כתריס לפני הפורעניות מה שאין כן בע"א אשר נאמר בה למען תפוש את בני ישראל בלבם שהרהורה פוסל מה שאין כן ביתר החטאים ופסוק מלא און אם ראיתי בלבי לא ישמע ה', כדאיתא בגמ', (קידושין פ"ק) וא"כ האיך זכו לנס אחרי שהיה זה עון פלילי והוא השיב וביאר דבריו הם לא עשו אלא לפנים באופן כי זה החטא אין בו די חיוב כליה מבלי התוספת הזה וכבר גרעוהו בתשובתם ולכן זכו לנס וא"ת לכל הפירושים קשה אחר שדעת רבם ששניהם גרמו ולולא חטא הסעודה לא היה פוקד עליהם חטא ראשון להיותו מיראה, א"כ של שושן יהרגו לפי שהוסיפו על חטאתם או על חטא אבותם פשע שבכל העולם כלו אל יהרגו, והתשובה כי אפשר ששלח בעד כל גדולי ישראל אשר בכל עיר ועיר כמו שעשה לקכ"ז מדינה ששלח אחרי שריהם כמו שבא ברבתי דאחשורוש בפסוק בשנת שלש. ולפי"ז ראוי שיענשו כלם וכמו שבאת הקבלה באשר נשיא יחטא וקצת ראיה לזה מדברי הילקוט בפסוק בלילה ההוא שמרדכי מיחה בעם בני ישראל שלא ילכו שם והניחו דבריו והלכו לאותו משתה י"ח אלף ות"ק מאות ושיהיו כלם דרים בשושן הבירה רחוק מאד אלא שבאו ע"פ הקריאה, ועוד אני אומר ביאור אחר במאמר ע"ד רש"י ז"ל כי שאלת משוא פנים יש בדבר היא שאלה חזקה לפי דאמרינן במס' נדה (פ"י ד"ע) כתוב א' אומר כי לא ישא פנים ולא יקח שוחד וכתוב א' אומר ישא ה' פניו אליך כאן קודם גזר דין כאן לאחר גזר דין. ואחר שהדור הזה נגזרה עליהם כבר גזר דין לכליה כדאמרינן ברבתי דאחשורוש וכמו שיבא בס"ד איך אפשר לישא להם פנים ושיעור הלשון וכי משוא פנים יש בדבר כלומר וכי דבר זה אפשר לתקנו במשוא פנים והלא א"א לישא להם פנים דכי כתיב ישא ה' פניו אליך קודם גזר דין הוא. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 11 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 11](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/11) **אמנם**להבין תשובת רשב"י ע"ה צריך להקדי' דברי התוספות שם בפרק הנז' ז"ל כאן קודם גזר דין תימא דבגמ' (ברכות פ"ג ד"כ) קאמר אמרו מלאכי השרת וכו' משמע שמחלק בין אומות העולם לישראל ואמאי לא משני כי הכא או הכא כי התם, וי"ל דלעולם שנוי דהכא עיקר וקרא דאשר לא ישא פנים מיירי בין בישראל בין באומות העולם אפילו קוד' גזר דין שזהו קו המשפט ולישראל לאחר גזר דין אבל הוא נכנס להם לישראל לפנים משורת הדין ונושא להם פנים קודם גזר דין כדמשמע הכא מקרא דישא ה' פניו אליך ומלאכי השרת אמרו לפני הקב"ה למה נכנסת לישראל לפנים משורת הדין יותר מא"ה לישא להם פנים קודם גזר דין, והשיב לא אשא להם פנים ע"כ, ומעתה הם לא עשו אלא לפני' לדברי רשב"י הוי כמו לא אשא להם פנים למלאכי השרת ובמעט עיון יושג. **אמר** המר משה בני, כתב החכם החסיד הר' משה אלבי"לדא ז"ל וז"ל אז"ל שגזרת המן היתה על שהשתחוו לצלם ועל שנהנו מסעודתו של אותו רשע ואפשר לומר שבתחלת מלכות אחשורוש כתבו שטנה על יושבי וכו' וודאי אם היו זכאין כיון שכבר התחילו לבנות לא היו מונעין אותם אבל נראה שהעון גרם שמנעום וגרם ה' יתברך שיפרעו עונותיהם כדי שיהיו ראויים לבנות הבית, כמו שמתו ע' אלף כשנתגלה ונודע מקום בית המקדש. כמו שנצטערו ישראל עם עמלק כשבאו לקבל תורה כדי שיהיו ראויים לקבלה, כמו ישיבת יוסף בסהר קודם שימלוך כי רגע באפו חיים וכו' וכשהכניעו את יצרם הכניעו את המן ואת עמו עכ"ל. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 12 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 12](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/12) **אמר המחבר**אחרי שעברו עלי מהשנים שיעור רב מיום שחברתי ביאור זה ועד היום בא לידי ביאור מהחכם השלם החסיד מהר"ר יהודה ן' שושן ז"ל, וראיתי להעתיק מדבריו מה שאראהו ערב לחכי. וראיתי מה שכתב במאמר הזה והנו מסכים בקצת הדברי' עם מה שכתבתי וז"ל, והנ"ל לישב כמה גמגומים שיש בכאן כי הם חשבו שנתחייבו מן השמים כליון חרוץ, והוקשה להם אי זה עון חייבם כי לא נתחוורו לחשוב כי מפני עבודתם לצלם שאם כיוונו לע"א איה עונשם, ועוד כי מה נשתנה אותו הדור מכל הדורות שלא הניחו ע"א מלעובדה כי על כל גבעה וכמ"ש כי מספר עריך היו אלהיך יהודה, וז"א שבאותו הדור והוא רצה לבדוק מהם אומרם נתחייבו אם אמרו כן כפי ההגלות או שנתחייבו וניצולו ולכן אמר אמרו אתם והם אמרו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע כלומר ששמחו בה והוא עקר עונם שאלו לא זמנו הם ילכו וישמחו והשתחואת הצלם לא כן כי לא שמחו בדבר ואינם רוצים בקיומו של איסור, והוא הקשה עליהם לפי דעתם שאין ראוי שיבלו כצאן טבחה הרבים מפני המעוטים ולכן אמרו שבשושן יהרגו ולא כל העולם וכשלא הועמד דעתם אמרו אמור לנו אתה אמר להם מפני שהשתחוו לצלם בבל ולא אמר מפני שעבדו ע"א להודיעם כי לא היה כאן חטא ע"א כי אם אנדריטא וגם זה לא מרצונם וחיובם כפי ההגלות לבד. והם לא כן דמו רק שנתחייבו ממש הרג כעובדי ע"א וזהו שהקשו עליו וכי משוא פנים יש בדבר כלומר וכי כדאי הם להנצל ע"י נס שאלו לא נגזר עליהם החיוב הנה הם כפעם בפעם עובדים והשי"ת האריך להם בימי השופטי' והמלכים אבל אחר שנתחייבו מן השמים איך ישא פנים לעשות עמהם נס ואין הנס נעשה לפושעים בו, אמנם כפי דעתם שנתחייבו מפני שנהנו ושמחו אחר שהם בצום ובכי ומספד וכמ"ש ובכל מדינה וגו' אבל גדול ליהודים הנה זו תשובתם ההגונה וראויים הם לנס אז גלה דעתו אליהם ואמר כי לא נתחייבו מעולם וכפי הטעם שהזכרנו אלא שרצה הקב"ה למדוד להם כמדתם כי הם עשו כן מצד הפחד והאימה אף הקב"ה רצה ליראם ולבהלם לפי הנראה פחד תחת פחד ומאלינו נלמוד כי ראו שתגדל פחד אלהים יותר ויותר מפחד אנוש ימות ובן אדם חציר ינתן והתבאר ענין זה יפה לפי דעתי עכ"ל. הגם כי שמח לבי במה שכיוונתי בקצת דברי המאמר לדעתו הנה שפתי לא אכלא מחקור על הדבר הזה אשר יסד ליסוד מוסד שצלם נבוכדנצר היה אנדריטא של מלך ושלא היה ע"א עם כי לפי הנראה יאות דבר זה יותר למקום אחר בכל זאת ראיתי לחקור עליו פה בראותי איש אלהים זה מחזיק בדעת זה אשר הוא לפי דעתי בלתי אמיתי. ואתה הדאית בספיקות המאמר מה שהצענו שם מדברי מדרש חזית, לדעתי כי דעת הרשב"י היות צלם זה ע"א הפך מה שהעלה פה החכם ז"ל כי רצה רשב"י להודיעם שלא היה צלם זה ע"א ועיניך הרואות שאמר ע"ד רשב"י לא עבדו ישראל ע"א כיצד נבוכדנצר העמיד צלם וחנניה מישאל ועזריה שהיו הג' מישראל עמדו ומיחו על עצמם ולא עבדו ע"א. הנה שקרא לצלם ע"א, בתחלה ובסוף. ומזה אין דקדוק אמר להם מפני שהשתחוו לצלם ולא אמר מפני שעבדו ע"א שדקדק החכם הנז' יפה שהרי בהדיא קרא לצלם ע"א, יביען ראש דגל סברא זו הוא ר"ת וכתבו דבריו התוס' בפסחים ( פרק מקו' שנהגו) ובכתובות פרק אלו נערות ובע"א ראוי לעמוד על דבריו ולא אחשב לחולק על דברי ר"ת אבל כמקיים דברי הגמ' והמדרשות כמו שאוכיח בס"ד. וביען דברי ר"ת כתבום התוספות בפ"ק דע"א יותר באורך מהמקומות האחרי' ולא דחו אותם כמו שדחאום בשני המקומות לכן את אלו אעתיק ועליהם רישא ואתן. איתא בגמ' (ע"ז פ"ק) א"ל הקב"ה מכם יבאו ויעידו בהם בישראל שקיימו את התורה כלה. יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד ע"א. יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל. תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד בעבירה. יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא בטל את התפלה. יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התמני ואליהו בן ברכאל הבוזי ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כלה שנאמר יתנו עדיהם ויצדקו ע"כ. וזה לשון התוס' אומר ר"ת דצלם דנבוכדנצר לאו ע"א היה אלא אנדריטי עשוי לכבוד המלך ובהכי ניחא דנקט גבי אברהם שלא עבד ע"א וגבי חנני' מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם וניחא נמי הא דאמרינן בגמ' אלמלא נגדו לחנניה מישאל ועזרי' הוו פלחו לצלמא ואם היה ע"א ממש ח"ו כי מדאגת שום יסורין שבעולם לא היו משתחוים לצלם כר' חנינא בן תרדיון ששמו ספוגין של צמר על לבו ליסרו ור' עקיבא שסרקו בשרו במסרקות של פפיות והיינו הא דפריך בגמ' מה ראו חנניה מישאל ועזרי' שמסרו עצמן לתוך כבשן האש פי' היה להם להשתחוות לצלם. כיון שלא היה ע"א ממש. ועוד ראיה דמגילה (פ"ק) מפני' מה נתחייבו שונאיהן של ישראל כליה מפני שהשתחוו לצלם ואם היתה ע"א היה להם למסור עצמן על קדושת השם ולישנ' דקרא משמע נמי הכי דכתיב לאלהך לית אנחנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגוד משמע דתרי מילי נינהו עכ"ל. ובכל המקומות כתבו התוס' ומיהו פלחו משמע שהצלם הי' ע"א מדקאמר פלחו. ואומרה דמההוא דפרק חנק משמע בפי' שהיה ע"א גמורה דאין להאמין שביקש הקב"ה להפוך את העולם כלו ללילה ולדם על שהשתחוו לאנדריט' דנבוכד נצר כי ההפיכה ללילה מורה על הכליה וההפיכה לדם מורה על אופן הכליה שהיא ע"י חרב כמשפט עובדי ע"א וזה לא יתכן על דבר קל כזה שהם בעצמ' תמהו על חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו. גם מאמר האומות יש לכם אלוה כזה ואתם משתחוים לצלם מורה כי היה ע"א כי על כן היו טופחים אותם על פניהם גם דברי הרשב"י אשר במדרש חזית בפסוק זאת קומתך המובאים למעלה צווחים ככרוכי' כי צלם זה ע"א גמורה הי' עד שנפל מחלוקת בין רשב"י ורבנן על הדבר כמבואר שם באורך אשר להיותו רב הכמות ואיכא בי' הוויות ועיונים גדולים הנחתיו שלא להאריך. ובמדרש בילקוט זש"ה ירא את ה' בני ומלך יכול אם יאמר לך ועבוד ע"א שתשמע לו ת"ל ירא את ה' וכן נבוכד נצר אמר לעבוד ע"א ולא שמעו לו אמרו לאלהך לא איתנא פלחין וגו' א"ל הצדא שדרך מישך ועבד נגו אתמול כל מי שהיה מבקש ליקח לו ע"א היה הולך לירושלים שנאמר ופסיליהם מירושלים ומשומרון ועכשיו באתם להצדות ע"א שלי, ועוד שם ענו שדרך וגו' למלכא נבוכדנצר אם מלכא למה נבוכדנצר ואי נבוכדנצר למה מלכא אלא אמרו לו אם לפיסי ולגולגליות ולארנוניות את גוזר עלינו ואת מלך, ואם לע"א את וכלבא שוין ואין את מלך ועוד שם מאמרים רבים קוראים בקול גדול היות צלם זה ע"א כל מבקשם ימצאם שם במקום הנז' וגדולה מכלם במדרש חזית בפסוק אעלה בתמר ז"ל וכמה היה נבוכדנצר מפתהו לדניאל ואומר לו לית את סגיד לצלמא דרידא ליה ואית ליה מששא, א"ל תא חמי מה הוא עביד ואת מן גרמך סגיד ליה. מה עשה אותו רשע נטל ציצו של כהן גדול ונתנו לתוך פיו וכינס כל זיני זמרא והוו מקלסין קדמוהי והוא אומר אנכי ה' אלי"ך כיון דחמא דניאל כן א"ל לית את יהיב לי רשותא למיסק ולמנשק הדין צלמא דידך על פומיה א"ל ולמה על פומיה א"ל דהוא טעים משתעי מיד נתן לו רשות וסלק מיסלק אשתבע לציצא א"ל ב"ו אני ושלוחו של הקב"ה אלא הזהר שלא יתחלל בך שם שמים וגוזר אני עליך שתבא אחרי. בא לנשקו והוציא בלעו מתוך פיו מן דנחת מתכנשין כל זיני זמרא והוי מקלסין קדמוהו ולא הוה עבד כלום באותה שעה הפיל הרוח את הצלם ע"כ. מה נמרצו אמרי יושר אשר אמרו מקבלחם הטהורה מגדולת הצלם הזה, וצריכים אנו לומר שדבר זה היה אחרי דבר חנניה מישאל ועזריה כי בכל זאת לא שב נבוכדנצר מדרכו הרעה והיה מפתה לדניאל כמדובר. ודברים נוראים הם ודי זה, ומה שרצו לתקן התוספות ולקיים דברי ר"ת בההיא דפסחים (פ"ד) מה ראו חנניה מישאל ועזריה וכו' נראה לכאורה ראיה גמורה וצריך לירד לעמקן של דברים דלא לאפושי במחלוקת, ואומר שנדחקו בביאר מאמר זה המפרשים וז"ל הגמרא זו דרש תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש, אלא נשאו ק"ו בעצמם ומה צפרדעים שאינם מצווי' על קדושת השם כתוב (שמות ז' כ') ועלו ובאו בביתך ובחדר משכבך וגו' ובתנוריך ובמשארותך אימתי משארת מצויה על התנור בשעה שהתנור חם אנו עאכ"ו ע"כ, ופירש רש"י מה ראו שלא דרשו וחי בהם ולא שימות בהם והן אמת דבריו תמוהים וראשונים ואחרונים תמהו עליהן. והתוספות כתבו וקשה דהא בפרהסיא הוה ופסקינן דלכ"ע בפרהסיא חייב למסור עצמו אפי' אמצוה קלה, ור"י מפרש מה ראו שלא ברחו שהרי קודם המעשה היו יכולים לברוח כמו שעשה דניאל כדאמרינן בחלק, ג' היו באותו עצה ע"כ. ואני אומר דלינא חספא ואשכחנא מרגניתא תותא, כי יש לדקדק בלשון שמסרו עצמן לתוך כבשן האש. ונימוקי יוסף גריס שהפילו עצמן לתוך כבשן האש היל"ל מה ראו דלא פלחו לצלמא. מהו שמסרו או שהפילו ומהו לתוך כבשן האש. לכן אני אומר דביאור (דניאל ג כג) וגובריא אלין תלתיהון שדרך משך ועבד נגו נפלו לגו אתון נורא יקידתא מכפתין הוא שהם הפילו עצמן לתוך כבשן האש ואכריח זה ראשונה מכפל הכתוב כי אם השליכו אותם אחרים כבר נאמר זה למעלה בתרין גברי אילך כפיתו בסרבליהון פטשיהון וכרבלתיהון ולבושיהון ורמו לגו אתון נורא יקידתא ואמאי תו וגובריא אילך תלתיהון וכו' נפלו לגו אתון נורא יקידתא ועוד הא דכתיב כל קבל דנא מן די מילת מלכא מחצפ' ואתונא אזה יתירא גבריא אילך די אסיקו לשדרך משך ועבד נגו קטיל המון שביבא די נורא ואלו די רמיו לא כתיב אלא די אסיקו שהעלו אותם למקום הכבשן ואם אלו נשרפו מי ערב אל לבו להפילם בכבשן ומה נשתנו אלו מאלו, אלא נכרים הדברים שביאורו שהם הפילו עצמם. וביאור ורמו לגו אתון נורא הושלכו והדבר ע"ד הנפעל שפעמים הוא מעצמו ופעמים מאחרים, ואח"כ ביאר שהושלכו שהם השליכו עצמם, ועוד יש לי ראיה גדולה מכרחת דעתי זה ממאמרם בב"ר (פ"ד ל"ד) אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, להביא את החונק עצמו יכול כשאול ת"ל אך. יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך. ומהר"ר אליה מזרחי ז"ל כתב כפירוש רש"י ז"ל. את דמכם אדרוש מהשופך דם עצמו. לנפשותיכם אף החונק עצמו. לשון רש"י ז"ל מהשופך דם עצמו. דאי משופך דם אחר הרי כבר נאמ' ומיד האדם. אף החונק בב"ד דאל"כ לנפשותיכם למה לי. אי לאשמעינן שידרוש הדם של שופך דם עצמו מנפשו. מנפשיתיכם מבעיא ליה. ועוד אף לנפשותיכם למה לי. וכי העלה על דעתך שידרוש הדם של שופך דם עצמו מאחר אלא ע"כ לומר דהכי קאמר אך את דמכם אם תשפכוהו אתם בעצמכם וכן אם תאבדו נפשותיכם אפי' בחנק שאין בו שפיכות דם אדרוש אותו מכם ויהיה למ"ד לנפשותיכם כלמ"ד והשלישי לאבשלום, והרמב"ן כתב וגו' ובב"ר אמרו יכול כשאול ת"ל אך. יכול כחנניה מישאל ועזריה ת"ל אך, נקט שאול משום דמכם, וחנניה מישאל ועזרי' משום לנפשותיכ' עכ"ל. הנה מבואר מאד שחנני' מישאל ועזריה פגעו בעצמם כשאול, ועל כן קא מתמה תודוס איש רומי מה ראו חנניה מישאל ועזריה שמסרו עצמן לתוך כבשן האש, שמסרו עצמם הם לתוך כבשן האש ולא עשו כר' חנינא בן תרדיון דאמר מוטב שיטלנה מי שנתנה ואל יחבול בעצמו כדאיתא בגמרא (ע"א פ"ק) ואם לא היו מפילים הם עצמם היו ניצולים כי מי יערב אל לבו להשליכם אחרי ראותם כי מי שהעלו אותם קטיל המון שביבא דנורא וכמו שקדם. וגירסת שהפילו עצמם נכונה יותר' והיתה התשובה נפלאה עד מאד כי לא המטיר ה' אלהים צפרדעים בתוך התנורים אלא שהעלם על ארץ מצרים והן עלו ונכנסו בתנורים בעוד שהם חמים ומזה הק"ו גדול כי הצפרדעים שלא נצטוו על קדוש השם מעצמם נכנסו למקום המיתה אנו עאכ"ו. ואפשר שהם פחדו שמא יורידום משם ויאמרו עליהם שקבלו להשתחוות וישאר הדבר בלי הכרע אחרי שרבים מבני ישראל השתחוו, ולכן הפילו את עצמם. וזה מתיישב יותר ממה שכתב הריטב"א בשם ר"ת בפ"ק דע"א וז"ל הא דאמרינן בהגדה דר' חנינא בן תרדיון מוטב שיטלנה מי שנתנה ולא יחבול הוא בעצמו. כתוב בגליוני התוספות שהיה אומר ר"ת ז"ל דהיכא דמתיירא שלא יכריחוהו לעבור על דת מותר לחבול בעצמו, והכי איתא במדרש כתיב אך דמכם וגו' מכאן אזהרה לאדם שלא יחבול בעצמו יכול אפי' כשאול מלך ישראל פי' שחבל בעצמו מפני שהיה מתיירא שמא יעבירוהו על דת ת"ל אך מיעט דבכי האי גוונא שרי ומכאן לומדים לשחוט הנערים בגזירות מפני העברת דת ע"כ מצאתי בגליוני התוספות והם דברים שצריכי' לימוד ועיון. אלא שכבר הורה זקן. ושמענו בשם גאוני צרפת שהתירו כן הלכה למעשה עכ"ל, ודבר זר הוא לומר שהיה מפחד מהעברת הדת בעת ההיא אלא אם נאמר שפחד שמא יתפשוהו חי ולא יעבירוהו על דת. וזה המדרש שהביא הריטב"א נראה שאינו של ב"ר ולא הביא דבר חנניה מישאל ועזריה, אך ממה שאמר היא על הדרך שביארנו אפשר לומר שגם אלה פחדו שמא יורידום מהכבשן ויעבירו על דת בייסורין קשים וכהא דר' חייא שאני עתיד לכתוב בסמוך בביאור מאמר אלמלא נגדוה וכו' ולכן הפילו הם עצמם, הנה נתבאר הענין הזה יפה: ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 13 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 13](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/13) **ומ"ש**דלישנא דקרא נמי משמע הכי דקאמר לאלהך לית אנחנא פלחין ולצלם דהבא די הקמת לא נסגיד דמשמע דתרי מילי הוו, כבודם במקומו מונח לא משמע הכי דהא אמרינן בפסיקת' דאלוה של בבל קל שמו ועליו אמר קל מן שמיא נפל כענין יפקוד ה' על צבא המרום במרום ודרשו כן לפי דעתי ביען לא נמצא נפילה בקול רק נתינה ועליון יתן קולו או קריאה קול ה' לעיר יקרא, ואחרי ששמענו שאליה שלו הוא אחד משרי מעלה ידענו כי צלם זה ע"א חדשה היא שחדש הוא ביען שמע מדניאל אנת הוא רישא די דהבא ועל הצלם שחלם עשה צלם זה ועשאו כלו זהב להסב כל הממשלה אליו וכמו שביארנו שם. ועבודתי היתה ההתנפל וההשתחוות אליו. וכבר ראית את הלחש אשר לחשי רז"ל בפסוק אמרתי אעלה בתמר והוא עזר לפנינו. ומעתה ביאור הכתוב לאלהך הוא קל לית אנחנא פלחין והוא לשון עבר אין דרכנו לעבוד וגם לצלם דהבא די הקמת מחדש לא נסגוד לא נשתחוה מעתא ועד עולם ולא אמר לית אנחנא סגדין, וביען הרשע הזה היתה כוונתו להכניס את העם לאט לאט בע"א יעבדו את הצלם נוספת על העבודה אשר הם עובדים לבל או לקל, וירא לעשות הדבר תכף לכן לא הכריז רק תפלחון ותסגדון וחנניה מישאל ועזרי' ירדו לסוף דעתו ומנעו עצמם תכף כי לא האריך ימים דבר הצלם כי על כן כתב כל קבל דנא ביה זמנא קריבו גוברין כשדאין וגו' כי הי' הדבר תכף לגזרה ועל כן חשב נבוכדנצר להאריך המועד ולעבור על העבר ואמר כנען הן איתיכון עתידים וגו' אלא שהם ביושר לבבם גלו דעתם שלא יעשו הדבר הזה מעולם. ועל כן קראוה רז"ל עבודה אמרו אלמלא נגדוה לחנניה מישאל ועזרי' הוו פלחין לצלמ'. ועל דבר המאמר הזה אשר ממנו הביאו סייעתא לדברי ר"ת. אומר כי המאמר הזה כמו כן נתחבטו בו דאמרינן בכתובות ממאי דמיתה חמורה דלמא מלקות חמיר דאמר רב אלמלא נגדוה לחנני' מישאל ועזרי' פלחו לצלמא. ופשטן של דברים דהוי בניחות' ואמר דייסורין חמירי ממיתה והוו סבלין מיתה ולא יסורין. והריטב"א בשם רש"י ז"ל כתב אלמלא נגדוה בתמיה וכי אלו נגדוה לחנני' מישאל ועזריה מי הוו פלחו לצלמא ומדקמתמה רב על מלקות מכולי האי משמע דמלקות חמירי ע"כ. וזה כתב מפני שהוקשה לו שחנני' מישאל ועזריה לא יעמדו בנסיון מחמת יסורין ועל כן ביארו בתמיה שהוא דוחק גדול. ומה שיראה אמתתן של דברים דהוי בניחותא והוי ע"ד מה שהביא הרמב"ן ז"ל בפסוק וירא כי לא יכול לו וז"ל כמו שאמרו א"ר חייא בר אבא אם יאמר אדם לי תן נפשך על קדושת שמו של הקב"ה אני נותן ובלבד שיהרגוני מיד אבל בדורו של המרה איני יכול לסבול ומה היו עושים בדורו של המרה היו מביאים כדוריות של ברזל ומלבנין אותן באור ונותנין אותן תחת שיחיהן ומשיאין את נפשותיהן מהם עכ"ל. ומאמר זה הלא הוא במדרש חזית בפסוק השבעתי אתכם וגו' ומסיים בו ומביאים קרומיות של קנים ונותנים אותם תחת צפורנין ומשיאין נפשותיהם הוא שאמר דוד (תהלים כה א) אליך יי נפשי אשא אשיא כתיב שהיו משיאים נפשם על קדושת שמו של הקב"ה. ועל דרך זה הוי דבר חנני' מישאל ועזריה שאם היו אומרים להם לייסר אותם בייסורין קשים הוו פלחו לצלמ' כדברי ר' חיי' בר אבא. ומה שכתבו עוד ז"ל ראיה מפ"ק דמגילה מפני מה נתחייבו וכו' פליאה ידעתם ממני מה ראיה היא ואם היתה ע"א היה להם למסור עצמם על קדושת השם דאין הכי נמי דהיה להם למסור עצמם, ועל שלא מסרו עצמם נתחייבו כליה ואם היה להם להביא ראיה מזה המאמר הוי מדמסיק הם לא עשו אלא לפנים שביאורו מיראה כדפרישית ואי הוי ע"א מחמת יראה מי שרי יש מקום למדת הדין לומר היה להם למסור עצמם. ואפשר שזו כוונתו של ר"ת. ולפי מה שאני עתיד לכתוב להלן אצל להשמיד להרוג ולאבד דתיבת להשמיד הוי העברת אתורה ומצות והם עמדו בנסיון ומרדכי עומד ולומד הלכות קמיצה וכ"ב אלף תלמידים לפניו ניחא שנשא להם פנים אחרי שעשו מיראה ועתה שבו אל ה'. והמן אומר להרוג אותם כ"ב אלף למחרתו והם עמדו בנסיון וא"כ ראויים הם לגאולה. ומה שהביאו ראיה מדנקט גבי אברהם שלא עבד ע"א וגבי חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם. כבר הוכחתי לעיל דצלם ע"א איקרי ואי קשי' לערבבינהו יבאו נמרוד ונבוכדנצר ויעידו על אברהם חנני' מישאל ועזרי' שלא עבדו ע"א איכא למימר דעדיפא מינה קאמר שנבוכדנצר היה לו ע"א מקדמת דנא היה בל או קל כמ"ש למעלה ועתה מחדש הקים ע"א אחרת הוא הצלם ועל הקדמוניות כבר קדם אברהם בכיוצא בה ועל החדשה הזאת הביא לחנניה מישאל ועזריה. ונתבאר הדבר יפה והמאמר על נכון. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 14 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 14](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/14) **ונשוב**למה שהיינו בו כי כוונ' המן הרע הז' להכעיס האל עם עמו כדי שיתדבק עם יתר האומות וכבר יראה זה ממאמרם ז"ל (מגלת מדרש רבתי) דאמר ישנו עם אחד אמר לי' שינהון רברבן שאוכלים ושותים ואומרים ענג שבת ענג י"ט שהם מכניסי' פחת בממונו של עולם חדא לז' יומין שבתא חד לתלתין יומין ריש ירחא, בניסן פיסחא, בסיון עצרתא, בתשרי ריש שתא וצומא רבה וחגא דמטללתא, אמר לו אחשורוש כך הם מצווים בתורתם אמר לו המן אלו היו משמרים את מועדיהם ומועדינו יפה היו עושים אלא שמבזים מועדך ואת דתי המלך אינם עושים שאינם משמרי' לא קלנדס ולא סטרנליא. א"ל הקב"ה רשע אתה מפיל עין רעה במועדיהם הרי אני מפילך לפניהם ומוסיפי' הם עוד מועד אחר על מפלתך זה ימי הפור הה"ד פי כסיל מחתה לו עכ"ל. הנה כל בר לבב יכיר כי אם יובן המאמר הזה כפשוטו הרבה תפל מבלי מלח כי מי פתי ישאל דבר זה שהם מכניסים פחת בממונו של עולם. שאם מכניסי' פחת בממונם הם מכניסים לא בממון אחר. ועוד מה חושב לו כך הם מצווים בתורתם כי על הצואה ההיא אמר ודתיהם שונות מכל עם, ועוד כי כבר נוקש באמרי פיו כי הרי צומא רבה שאינם אוכלים ושותים ואינם מכניסים פחת ואם על מעשה דב"ר דההוא חייט שקנה דג גדול ערב יום הכפורי' איבעי ליה לפרושי ועוד כי החלת דברי פיהו סכלות שמכניסים פחת בממונו של עולם בסבת רבוי המועדות ואחרית פיהו הוללות רעה שאין משמרים לא קלנדס ולא סטרנליא והרי זה פחת על פחת, ועוד הנאמ' לו ממנו ית' שהוא מפיל עין רעה במועדיה' קשה שהרי אמר שהיה רוצה להוסיף עליהם וכמו שאמר אלו היו משמרי' את מועדיהם ואת מועדנו יפה היו עושים: ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 15 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 15](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/15) **אבל**היתה הכוונה כפי מה שאחשוב כי שינהון רברבין ואוכלים מיטב השפע במה שהם עושים וזהו שמכניסים פחת בממונו של עולם שאין השפע בא לכל העולם ולהם לבדם נתן, והתחיל להורות האיך אוכלי' ושותי' מיטב השפע ואמר חד לז' יומין שבתא כי מדת המלכות הנקראת שבת היא יום השביעי כפי סדר האצילות אחרי שנטרדה והורידוה ממקומה וביום השבת היא מתעלה עם דודה בסוד שלש תפלות קידושין אתה קדשת מתנות ישמח משה במתנת חלקו. יחוד חתן וכלה אתה אחד ושמך אחד, וכנגדן ג' סעודות כנגד ג' אבות ליחדם ולקשרם באופן שלא יהיה מקום לאחרי' לינק מאומה מצד הקדושה, גם מה שאמר חד לתלתין יומין ריש ירחא הוא זה בעצמו בסוד אמרה ירח לפנו הקב"ה וכו' והנה הם יודעים לינצל עצמם בשעיר כנודע כי הוא תשועת נפשם מיד שונא ועכשיו חרב בית קדשינו ותפארתנו יש אנשי מעשה שמתעני' ערב ר"ח במקום שעיר עד ישקיף וירא ה, משמים ויבנה במהרה בימינו. גם בפסח אנו מקריבים שה תמים לרצות השכינה בסוד כלך יפה רעיתי ומום אין בך ובא לשום שלום באופן כי כל מיני דין ספו תמו. ובשבועות ענין התורה בסוד תורה שבכתב ותורה שבע"פ לקשרם וליחדם כי אז יותן לנו מיטב השפע כאשר תבא המלכה לפני המלך ותתייחד עמו אז כל אשר תאמר ינתן לה. גם בר"ה שהוא יום שדיני כל בני העולם נדונים אז מערבבים את השטן בשופר וטורדין אותו באופן כי כאלם לא יפתח פיו. ולא זו בלבד כי גם שיליץ טוב בעדם וזה ביום הכפורים עם השעיר המשתלח וידוע כי אז אפי' מלאך רע בע"כ עונה אמן. גם בסכות הם יושבים בצל השכינה סוכת דוד לשמור עצמם מכל רע באופן שכל כח מדת הדין נשאר על האומות עע"א. והם קרובים למלכות ועל פיהם ישק כי לכל אשר יחפצו יטוהו. והושב לו כך הם מצווים בתורתם ר"ל כי מצד התורה הם משיגי' כל מה שלא יוכלו כל האימות והוא בעצמו הודה כי אלו היו עושים את מועדיהם ואת מועדנו יפה היו עושי' כי נוריד השפע ביחד ואז גם לנו גם להם יהיה. ואחרי שזה השותפות נמנע בקש והשתדל מן הבא בידו למחות שם שונאיהם של ישראל כסבור כי אז יהיו קרובים והרי עם זה המאמר מבואר והותרו הספקות: ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 16 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 16](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/16) **וכי יפלא**ממך דבר זה אשר דברנו עד עתה כי לא ניסת ולא הלכת בגדולו' ובנפלאות תמים דעי' אערוך לפניך ביאור אחר וכבר היה אפש' להשיב על הספק הראשון כי ברבוי המועדות הם מיקרי' את השער באופן שמכניסים פחת בממונו של עולם, ובכל זאת הנה שפתי לא אכלא מלפרשו על הדרך הנז' כי באמונתם הטהורה מקבלי' מיטב השפע ולהורות כי יש ויש בידם פעולות ורשומות ירשימו ויחריתו בלבם אמונת ההשגחה ומזה זכו אליה מכל עם ולשון ומהם שבע הן הנה השבע ראיות שמורות עליה שכתב הרב ר' יוסף אלב"ו ז"ל בספר העיקרים שלו מאמר ד' פ"ח פ"ט פ"י ואני אקצרם הנה ואסדרם על סדר המאמר אשר אנו בביאורו ואם הוא ז"ל סדרם בסדר אחר לסבה כתבה בסוף פ"ז. הראיה הראשונה המורה על ההשגחה הלא היא הגלו' היבשה, וזה שלפי שהמכחיש ההשגחה חושב שהעולם נוהג כפי מנהג הטבע הנמצא היו' ושאין שם רצון רוצה יכריח הדברים לצאת מטבעם. הנה מהגלות היבשה יש להביא ראיה שהעולם נברא ברצון רוצה. וזה שכפי טבע היסודות היה ראוי שתהיה הארץ מכוסה ביסוד המי' שלא ימצאו צמחים ולא בעלי חיים והגלות היבשה היא ראיה על רצון רוצה מכריח הטבע לעשות רצונו. שאם היה העולם קדמון ומתנהג תמיד כפי הטבע הנוהג היום ולא היה שם מכריח על צד הרצון הנה הדבר שהוא בטבע ראוי שימצא בפעל בעת מן העתים ודבר שהוא בטבע אל יסוד המים הוא שתהי' הארץ מכוסה בו ואם העולם נוהג כפי המנהג הטבע למה לא יצא אל המציאות מעולם שתהיה הארץ מכוסה בו ולפי זה יהיה יסוד המי' תמי' מוכרח בזולת מקומו הטבעי וזה אי אפשר לפי דרך הטבע שראוי היה שיהיה טבע היסוד יוצא אל המציאות בעת מה. ובעת ההיא א"א שימצא אדם ולא ב"ח ולא צמחים ואם היה כן בעת מן העתים מי הוא שהכריח היסוד המימיי לצאת מטבעו כדי שימצאו הצמחים והב"ח הנמצאים בעבור מין האדם וזו ראיה מכרחת שהמציאות נעשה ברצון רוצה ושלא יהי' העולם נוהג כמנהג הטבע שהוא היו' אבל נתחדש ברצון רוצה ולא בטבעו והוא המשגיח בו להנהיגו בצדקה ובמשפט. וידוע ומפורסם כי הדבר היותר מורה על חידוש העולם הוא יום השבת אם מהמן אם מנהר סמבטיון ואם מבעל אוב כדאיתא בסנהדרין דף ס"ה ע"ב. ובהיות עם בני ישראל משמרים את השבת מעידים על חדוש העולם הנם מעידים ומודים בהשגחה ואחר שהם מודים בה מן הראוי שהיא תתדבק בהם וטוב לא יהיה לרשע המכחיש אותה וז"ש חד לז' יומין שבתא. ומה שאמר חד לתלתין יומין ריש ירחא ירמוז לטענה וראיה ב' מורה על ההשגחה הלא היא מצד חכמת האל ויכלתו ויושרו וזה כי הוא מושכל ראשון שהשי"ת ראוי שיוחסו אליו כל מיני השלמיות ויסולקו ממנו כל מיני החסרונות ומאשר נראה אשר הוא שלמות אל האדם שישגיח במעשה ידיו באופן שיגיענו אל תכלי' שלמותו ואל האדון ג"כ במונהגים מאתו להנהיגם בצדק ומשפט ואם לא יעשה כן יהיה זה חסרון בחק האדם ובחק האדון והחסרון הזה יגיע אל האד' אם מצד היותו בלתי יודע או היותו בלתי יכול או בלתי מספיק לעשות כך. או מצד היותו מעול וחומץ ומואס במעשיו יתעלה הוא יתברך מכל החסרונות האלה עלוי רב ונודע בעמים כי הוא שלם ויכול וישר ולא אחד מכל החסרונות הנז' בו אם כן יחוייב שנאמין בהשגחתו שהוא משגיח בכל פרטי הפרטים אחרי שכלם מעשה ידיו. וזה הדבר הודיע לעם זו בצוותו אותם לקדש החדש כי בם רצה להעתיקם מהדעות הזרות אשר לאיזה אומות בחשבם כי ההשגחה הזאת תתייחס אל צבא מעלה. ובהיות הלבנה היא היושבת ראשונה פתח השער ועל פיה יודע כל אשר אתה בבית ובהודע להם חקיה ומשפטיה על פי תהלוכותיה וסבוביה ובשומם לב אל כל דבוקיה וכל תולדותיה יכירון ויעידון כי הוא חכם לבב בסדור הגרמי' ההם ואמיץ כח לסדרם ולהמנע אורם וצדיק דשר בגרוע אור הלבנה ומעוט' על אשר קטרגה וכי הממשלה לו יתברך אין עוד מלבדו וכמו שהאריך והמתיק הדרוש הזה והפלא לדבר בו הרב ר' יצחק עראמה בספרו המעולה ספר עקידת יצחק במצות קדוש החדש (שער ל"ז) כי שם ביתו. והואיל וכן הוא בעשותם עולה וחטאה לה' לבדו ביום החדש יפתח שער בינתם וחדרי שכלם להבין ולהורות כי ההשגחה מיוחסת אליו ואז תתדבק בהם כאמור. ומ"ש בניסן פיסחא בא להורות על ראיה שלישית מורה על ההשגחה החלקית ופרטית וזה אשר נראה כמה חכמים וערומי' משתדלים בסבות נאותות להוציא מחשבות' לפעל להגיע הרע לאיש מה ולא תשלם מחשבותם שתגיע לפעל אדרבה אותן הסבות בעצמם שיחשבו שיגיע בהן לזולתם הרע פעמים הן סבות להגעת הטוב למי שיחשבו רע. כאשר היה ענין אחי יוסף במכירתו למצרים להפשיט מעליו בגדי מלכות ולהלבישו מדי העבדות כנודע כי תועבת מצרים לשחרר שום עבד כל שכן לתת לו מנוי ושררה והיא בעצמ' היתה סבת גדולתו ומבית האסורים יצא למלך וכאש' היה ענין שאול ודוד ושאול אמר אל תהי ידי בו ותהי בו יד פלשתי'. ומאת השם היתה לו כי זאת היתה נסבה להגדיל שמו ולהודיע בעמים כי הנה הוא גבור ואיש מלחמה ומזה ומכיוצא בו נודע עז ותעצומות ההשגחה, וכמה כח ההוראה הזו גדול כי אם בכל נפלאותיו אשר עשה במצרים לעינינו וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ ופרעה ומצרי' עשו כל הסבות הנאותו' למעטנו ולהכניענו ויד ה' היתה בם להומם ולאבדם ואנחנו קמנו ונתעודד ובשאול עתיקי משדים גמולי מחלב מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות ויענום עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו ה' אלקנו משם. ואת כל תוקף הנסים והנפלאות אשר סופר להם יגדלו הנערים באמונת ההשגחה גם כי תקינו לא יסורו ממנה ובזה יושגחו תמיד מאין ספק. ומ"ש בסיון עצרתא בא להורות על ראיה רביעית מורה על ההשגחה והיא כי הכח השכלי שבאדם אי אפשר שיהיה מציאותו לתכלית קיום המין בלבד אחר שנראה אשר המינים מתקיימי' זולתו ואחר שנרא' לאדם זה. היתרון על שאר הב"ח לא יתכן שנא' שיהיה משולח ונעזב ובלתי מושגח בפרטי מעשיו בהם אחר היות לו עליה' יתרון דעת זו מורה באמת כי הוא מושגח. ומה גם בהוציא שכלו מן הכח אל הפעל במעשיו ובדעותיו ומי גוי גדול אשר לו הקים ועיוני' ומשפטים צדיקים ואמונות אמתיות כמונו עם בני ישראל אשר ה' חפץ למען צדקו להנחילנו תורתו מצותיו חקתיו ותורותיו אשר בקיימנו אותם כאשר צונו הננו מושגחים תכלית ההשגח' כי בהיותו שומר תורה אשריו והנה הוא מושגח בפרי בטנו ובפרי בהמתו ובפרי אדמתו בניו כשתילי זיתי' סביב לשולחנו שורו עבר ולא ישליט אדמתו תתן יבולה ועל כן אנו ששים ושמחי' בחג העצרת יום מתן תורתנו ונשכיל ממוצא דבר כי אנו מושגחים ממנו אחרי שנתן לנו תורתו כלי חמדיתו ונטע שעשועיו ובקיימנו זה היום על זאת הכוונה נגילה ונשמחה בו ונדעה נרדפה לדבקה בו והוא גם הוא יבא כגשם לנו. ומ"ש בתשרי ריב שתא כיון לראיה חמישית מורה על ההשגחה והיא היותנו מעשה ידיו ואין מדרך הפועל למאוס מעשה ידיו בהיות לאל ידו להשלימו ואחרי שנתבאר תכלית הביאור כי הוא ית' תקיף וחזק ובעל היכולת נודע כי ישגיח בעולם ע"י המין האנושי כי כלם מעשה ידיו לצוות לזה בראם יצר' אף עשאם ועל כן בהיות האדם הלז שלם כל המינים כלם יתקיימו ובהמרותו יגוע כל בשר יחד וגם דגי הים יאספו וזה יוחק בנו ביום ר"ה אשר בו נבר' אדם הראשון ועל שמו יקרא יום ראשון לבריאה כענין זה היום תחלת מעשיך היום הרת עולם ואז נדע באמת כי זכר כל המעשים לפניו יבא ע"י מעשה איש ופקודתו באופן כי אז יאמר אם השמים יתנו טלם ואם הארץ תתן את יבולה. וכל הנבראים נדונים בשביל האדם. ומי גבר יחיה ולא ילבש כסות חרדה ומעיל פחד ומעטה יראה ביום ההוא ואז ה' יראה מעשיהם ותפלתם וישמ' תחנתם וצעקתם והושיע אותם ומ"ש צומא רבה רמז על ראי' ששית מורה על ההשגחה והיא מה שנמצא בדברי אליהו מההודעה שתבא לאדם בחלום בסעיפים מחזיונות לילה וגו' אז יגלה אזן אנשים וגו' להסיר אדם מעשה וגו' לחשוך נפשו מני שחת וזו ראיה גדולה על ההשגחה האשית והראיה הזאת הנה היא ביותר בצומא רבה כי אז יודיעוהו אם זך וישר פעלו אם לא הלך בדרך טובים כדאיתא ביומא (פ' י"ה) תנא דבי ר' ישמעאל הרואה קרי ביום הכפורים עוונותיו מחולים והתניא עונותיו סדורי' מאי סדורי' סדורין להמחל. תני תנא קמי דרב כחמן בר יצחק הרואה קרי ביום הכפורים ידאג כל השנה כלה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העה"ב אמר רב נחמן בר יצחק תדע שכל העולם כלו רעב והוא שבע. כי אתא רב דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי בטיבות' הנה כי בא החלום בליל צומא רבה ברב ענין להודיע אם צריך ליטהר או לבשרו שהוא בן העה"ב ושיראה זרע יאריך ימים. ומ"ש חגא דמטללתא גם הוא יורה על ראיה שביעית מורה על ההשגחה בלי ספק והיא ממציאות המטר אשר באמת יורה על ההשגחה מצד הכרחיותו ובפרט בבאי ע"י תפלת הצדיק אשר אז תפקחנ' עיני עורים וידעו כי יד ה' עשתה זאת וידוע ממתניתין פ"ק דר"ה דבחג נידונים על המים והכי תנא דבי ר' ישמעאל בגמרא. ותניא ר, יהודה אומ' משום ר' עקיבא מפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג מפני שהחג זמן גשמי שנה הוא. אמר הב"ה נסכו מים לפני בחג כדי שיתברכו לכם גשמי שנה. באופן כי מזה נודעה יד ה' לשומרי בריתו ועדותיו וא"כ לנו נתן מיטב השפע. ואמ' כי אם היו משמרי' מועדם ומועדך יפה היו עושי' אחרי שהם יודעים לרצות קונם גם ישפיעו בככב או במזל הנעבר בקנדלס וסטרנלא. והנה אחרי שאת דתי המלך אינם עושים הנה מבזים מועדך כי לא יאמינו היות בהם ממש ולכן לא לרצון יהיו להם וראה מאמר זה וזכור מאמ' אחר אשר הובא שם תשובת חכמי הנכרים כלם לאחשורוש כי הוא היה טועה בזה. אמרו שם אמר אחשורוש לימלך בחכמים מיד שלח וקבץ את כל חכמי העולם אמר להם אחשורוש רצונכם שנאבד אומה זו מן העולם אמרו לו כלם בבת אחת מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן שאם אתה מאבד את ישראל מן העולם אין העולם מתקיים אלא בשביל התורה שנתנה להם לישראל הה"ד (ירמיה ל"ג ל"ד) אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. הרי שהודיעו לו שאין ישראל סבה מגעת לעולם בלבד כענין בראשית ברא אלהי' בשביל ישראל שנקראו ראשית. כי גם סבה מעמדת כי בשבילם העולם מתקיים עד שאם ישוער העדרם חלילה יעדר העולם כלו ואם כן מחשבותיו הבל המה. והרי שכוונתו לעקור את הכל ולכן הפיל פור הוא הגורל לפני המן. וראה כי לא לבד דרש שלא ימצא להם זכות מצוה לדעתו כי התורה שביד' כתריס לפני הפורענו' אבל גם שימלא להם חיבה ולזה בקש אדר אשר בו מת אבי התעודה וחשב כי בחטאם מת כאשר חשב בלעם כמובא בספר אוצר נחמד בס"ד. ועל כן עלה על לבו שמצא מקו' לגבות חובו לולי ה' עזרתה לנו כי כפי העת היה מוצא מקו' והאל ית' חשכו מהרע אותנו וזהו שקלל את יומו כאשר קרא לחכמיו ולזרש אשתו אמר וכל ז"ה איננ"ו שו"ה ל"י אשר נרמז שם השם הגדול בהיפוך אותיות ונודע ליודעי חן כי בהיותו הפוך הנה הוא מורה על תוקף הדין כמובא בספר התיקוני' במקומות רבים והביאו הרב רבינו בחיי בפירוש התורה בפ' נח ובפרשת מקץ וכוונתו כי עם היות שמדת הדין מתוחה עליהם איני יכול להם וזהו וכל ז"ה איננ"ו שו"ה ל"י והזכיר הטעם בזה בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך יר' כי זכותו מגין עליהם והוא המהפך מדת הדין לרחמים ואינני רחוק שיאמר בשער המלך מלכו של עולם ולכן היתה עצת זרש וחכמיו שיתלו את מרדכי באופן כי בהעדרו לא ימצא מי שיגין על הדור יכמו שיבא. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 17 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 17](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/17) **והנה**עם זה כבר מבן טעם למה נגללת מגלה זו בעמוד א' להורות כי כל זה נתקיי' על עמוד א' וצדיק שמו כי כן נקר' שמו מרדכי הצדיק ודבק באסתר בת זוגו והמשכיל יבין. וצריך שיהי' מקום חלק להורות כי הנס הזה הנה הוא בענין לא נזכר שם פעלו כי לא למרדכי ואסתר נחזיק טובה ולא הם עשו הנס והתשועה הגדולה הזאת ואם נעשתה על ידם אבל האל הנעלם מהמגילה הזאת הוא היה רב להושיע ולא נזכר שמו פה ובאו בדברי הקדמונים טעמים רבי' וסח לי זקן אחד טעם לשבח כי להיות מלחמה זו נעשית זה שלש פעמים א' ע"י יהושע. והב' ע"י שאול. וזאת פעם ג' ע"י מרדכי ואסתר ולא נגמר' אין מכבודו ית' שיקרא שמו עליה עד עת קץ כי לה' המלחמה והתשועה. כך שמעתי והנאני מכל מה שראיתי. ונגללת מסופה לתחלתה להורות כי לא היה הנס בלבד מה שבא בסוף אבל גם מה שבא בראש ולא זו בלבד אלא שגם שמה שבא בתחלה עולה על גב מה שבא בסוף והוא תוקפו של אחשורוש והמשתה והריגת ושתי וכמו שיבא. ועם זה נבין במאי קא מיפלגי רז"ל בגמ' מגילה פ"ב מהיכן קורא אדם את המגילה ויוצא בו ידי חובתו ר' מאיר אומר כלה. ר' יהודה אומר מאיש יהודי. ר' יוסי אומר מאחר הדברים האלה. תניא רשב"י אומר מבלילה ההוא. א"ר יוחנן וכלם מקרא אחד דרשו ותכתוב אסתר המלכה ומרדכי היהודי את כל תוקף. מאן דאמר כלה תוקפו של אחשורוש. ומאן דאמר מאיש יהודי תוקפו של מרדכי. ומאן דאמר מאחר הדברים תוקפו של המן. ומאן דאמר מבלילה ההוא תוקפו של נס. רב הונא אמר מהכא ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם מאן דאמר כלה מה ראה אחשורוש שנשתמש בכלים של בית המקדש. על ככה משום דחשיב שבעין שנין ולא איפרוק. ומה הגיע אליהם דקטל ושתי. ומאן דאמר מאיש יהודי מה ראה מרדכי דאיקני בהמן. על ככה דשוי נפשיה ע"א. ומה הגיע אליהם דאתרחיש ניסא. ומאן דאמר מאחר הדברים מה ראה המן שנתקנא בכל היהודים על ככה משום דמרדכי לא יכרע ולא ישתחוה. ומה הגיע אליהם ותלו אותו ואת בניו על העץ. ומאן דאמר מבלילה ההוא מה ראה אחשורוש להביא את ספר הזכרונות. על ככה דזמינתיה אסתר להמן בהדיה. ומה הגיע אליהם דאתרחיש ניסא א"ד חלבו אמר מר חמא בר גוריא אמר רב הלכה כדברי האומר כלה ואפי' מאן דאמר מאיש יהודי צריכה שתהיה כתובה כלה ע"כ. הנה החכמים האלה חולקי' במי היה סבה מגעת לנס הזה והנה ר' מאיר חשב שהסבה בזה הוא כי הקב"ה קנא לכבוד כליו וערבב משהה אחשורוש כי אלו לא היה החטא בסעודה לא היתה סבת הריגת ושתי במשתה ההוא ואלמלא לא נהרג' ושתי לא היה מקום להצלת בני ישר' וכמו שיבא בסמוך בפתיחה א' וא"כ תוקפו של אחשורוש הוא עקר הנס והריגת ושתי היא הסבה המגעת ולכן יקרא כלה. ומאן דאמר מאיש יהודי ידוע כי הסבה המגעת לנס היה מרדכי וזה במה שלא כרע להמן כי בזה כפר על השתחוית הצלם וכמו שיבא בס"ד בפתיחה י"ב הגם שבזכותו גרם ועמד לישראל ועל כן יקר' מאיש יהודי. ומאן דאמר מאחר הדברים אמר כי הסבה המגעת לנס היתה שהמן עשה עצמו ע"א שאלמלא כן כבר היו הם חייבים אם מצד השתחוי' צלם נבוכדנצר אם מצד שנהנו מסעודתו של אותו רשע ורשעת הרשע הזה היא שגרמה להצלה לא צדקת עם בני ישראל. ומאן דאמר מבליל' ההוא סבר שעקר סבת הנס היא תורת הקנאות אשר קנא לאסתר על שזימנה להמן עמו וכמו שיבא במקומו בס"ד. ואפסיק הלכתא כמ"ד כלה כי הכל היה נס גמור מתחלתו ועד סופו וכמו שיבא. זה נ"ל במאמר הזה עם שעוד אזכרנו בפתיחות הבאות לפנינו פיסקי פיסקי בס"ד. ושמעתי ממורי החכם הכולל מוה"ר יוסף טאיטאצ"ק זלה"ה פי' אחר בו והוא כי לכל דבר נודע שיש ד' סיבות פועלת וחומריות וצורית ותכליתית. מאן דאמר כלה כיון לסבה הפועלת כי אלמלא הוא חזר וכתב אגרות אחרונות כבר נעשה פתגם הרעה א"כ ראוי שיקרא תוקפו של אחשורוש כי עם היות שהיה אדם חזק ההסכמה ולא נחם ולא שב מהריגת ושתי והיא בת מלכים ועתה בדבר קל השיב אחור דברו א"כ זה הוא עיקר הנס ופועלי. ומ"ד מאיש יהודי הי' הסבה התכליתית והוא תוקפו של מרדכי כי למען הצילו מהרעה ההי' ניצולו כלם בהיותם חייבים כליה לאחת משתי הסבות הנזכר ברשב"י ע"ה ותלמידיו. ובזכותו ניצולו כלם הנה הוא באמת תכלית הנס. ומאן דאמר מאחר הדברים האלה כיון לסבה החומרית כי חומר הנס היה גדולת המן ומפלתו ומקנאתו לעם בני ישראל יצא הצרה והרוחה. ומאן דאמר מבלילה ההוא כיון לסבה הצורית כי צורת הנס הוא מפלת המן ובניו ותשועת בני ישראל זהו הנשמע עם קצת תוספת שלמדנו מדבריו בדקדקנו בהם. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 18 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 18](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/18) **ומעתה**הנני בא לפרש הי"ד פתיחות שבאו בגמרא אחת לאחת למצא דברי חפץ בהבנתם וראוי שתדע כי היתה הכוונה בזה כפי מה שאחשוב להורות כמה מעלות טובות לאגרת הפורים הזאת בספור הנס הזה. אשר המה ראו כן תמהו סיבות מונעות הנסים והפורקן וכל א' מחכמי ישראל הנז' שמה שם מעיניו ומגמת פניו גודל ספק אחד והיה פותח בו לביאור הנס כאלו הוא העיקר אשר עליו תסוב האגרת. ואלה הן הפתיחות. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 19 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 19](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/19) **הא'**ר' יונתן פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא. וקמתי עליהם נאם ה' וגו' והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד. שם זה הכתב. שאר זה לשון נין זה מלכות. נכד זו ושתי עכ"ל. ופרש"י זה הכתב אין להם כתב אלא מאומה אחרת נין לשון ממשלה וכן ינון שמו ימשול ויגדל. ובתוס' שאר זה לשון. ק' שעדיין הם מספרים בלשון ארמית ונר' דר"ל שהמלכים משתמשי' בו. שאין שאר מכירין בו: ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 20 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 20](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/20) **הנה**ר' יונתן ראה ספק רב ועצום והוא הפלגת המלכות הלז מהיותו רשום וקדום ורחוק הוא שושתי תפול בהיות המלכות בידה ירושה והיא שונאה את ישראל ואין ספק שאם הארורה הזאת היתה בחיים חיתה בעת פקודת עון בית ישראל על יד המן תצא כאש חמתו ואין מכבה ולכן בתחלה הוצרך שתהיה מפלת ושתי הרשעה ואז יתקיים הנס כמו שהקדמנו וכמו שיבא ור' יונתן גדלה בעיניו מפלה זו. והיה פותח בפסוק זה וקמתי עליהם נאם ה' כמד"א משוד עניים מאנקת אביונים עתה אקום יאמר ה' וז"ש בהצר להם אקום והכרתי לבבל וגו' ואתה רואה כמה נדחקו גאוני עולם רש"י ובעלי התוספות בכתב ובלשון. ולי נראה כי הכל נתקיים פה לכן אמר הפסוק הקודם לזה הכינו לבניו מטבח בעון אבותם וכן באתה הקבלה כי נהרגה ושתי ואפשר כי מימי נבוכדנצר היו הכל כותבים ומדברים בלשון ארמי וכן נראה ממה שצוה נבוכדנצר ללמדם ספר ולשון כשדים ולא לשון ארמי כי זה היה ידוע לכל והעד וידברו הכשדים למלך ארמית ועתה נכרת הכל. וזה יראה ממה שאמר ומדבר כלשון עמו מה שלא היה קודם ולזה אמר אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו והענין כי במיתת הארורה הזאת תתום מלכות בבל כלה וכל דבריו הכתב והלשון והמלכות כי אחשורוש בנו של דריוש היה וכמו שיבא בפסוק ראשון בס"ד. ולכן צוה שלא יוכרחו עוד לדבר בלשון בבל ולא בכתבו כימי קדם אבל כל א' יכתוב ככתבו וידבר כלשון עמו באופן כי אז תמה מלכות בבל מכל כל. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 21 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 21](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/21) **הב'**ר' שמואל בר נחמני פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא תחת הנעצוץ יעלה ברוש וגו' (ישעיה כ"ה י"ג) תחת הנעצוץ תחת המן הרשע שעשה עצמו ע"א דכתי' בכל הנעצוצים ובכל הנהלולים. יעלה ברוש זה מרדכי שנק' ראש לבשמים שנאמ' ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא. תחת הסרפד תחת ושתי הרשעה בת בנו של נבוכד נצר הרשע ששרף רפידת בית ה' דכתיב רפידתו זהב. יעלה הדס זו אסתר שנק' הדסה שנאמר ויהי אומן את הדסה. וכתי' והוא עומד בין ההדסים והיה לה' לשם זו מקרא מגילה לאות עולם לא יפרד אלו ימי הפורים ע"כ. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 22 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 22](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/22) **הנה**ר' שמואל בר נחמני ראה ספק שני בתשועת ישראל בעת ההיא והוא כי עם בני ישראל בימים ההם משוללים מכל טוב אין מלך ואין שר יושיעום מיד שוסיהם ולא זו בלבד כי גם שכנגדם בתכלית המעלה כענין ושתי הרשעה וכל המיצר לישראל נעשה ראש שנאמר היו צריה לראש כדאיתא בגמ' (גיטין פ"ג) וזה דבר הרוצח המן הרע הזה כי מהיותו רחוק כנראה מפסוק והקרוב אליו שהיה שביעי. ממוכן הוא המן לפורענות מוכן וכמו שיבא. נעשה ראש וישם את כסאו וגו' באופן כי ישועת ישראל רחוקה עד מאד ולכן פתח ודרש תחת הנעצוץ יעלה ברוש והודיענו כי הגדולה המעותדת לנפילה לא תקרא גדולה. והחכם עיניו בראשו ויקראנה נפילה על שם סופה ולכן לא נקרא ארז או ברוש אלא נעצוץ שהוא הפחות שבאילנות קטן ובזוי לפי קומתו. ולכן דמהו לנעצוצים וקוצים כסוחים. ומרדכי אף אם שבע יפול צדיק אם בכלל כל ישראל להשמיד להרוג ולאבד ואם בפרט ויתלו את מרדכי עליו. וקם כי יפול לא יוטל. וראוי שיקרא ברוש ואף כי הארז הוא מלך באילנות וגבוה מכלם דמהו לברוש מפני שדמהו שכנגדו לנעצוץ ועכ"פ הנעצוץ יש לו ריח אלא שמפני קטנותו ושפלותו דמהו אליו לכן אמר ברוש ראש לבשמים והורה כי כשזה נופל זה קם. ותחת הסרפד וגו' סבר ידעת כי רוב המדקדקי' הסכימו שכל אותיות שהן ממוצא א' תתחלפנה אחת אל אחת. וזסשר"ץ אחד מהם ובמקום ס' של סרפד. ש' כמו נסה עלינו אור פניך ה' שהסמ"ך תחת שי"ן והה"א תחת אל"ף והוא כמו נשא עלינו וכן (איוב ד' ב') הנס"ה דבר אליך תלאה אשר הוא כמו הנשא ס' תחת ש' וה' תחת א' כדברי הראב"ע והרד"ק וכן פה ס' של סרפד תחת שי"ן והרי הוא כאלו אמר שרף. ואחר כך חזרו ודרשו רפד רפידתו של אלהינו כי כן דרכם ז"ל מסיני גורעין ומוסיפין ודורשין. יעלה הדס זו אסתר שנק' הדסה על שם העתיד כי עתיד לצאת ממנה בן יחזיר העטרה ליושנה בבנין הבית וע"כ אמר וכתי' והוא עומד בין ההדסים וענין הדסה מי שגרמה ישובו של מקום בארץ עה"ד הנאמר והיה ה' לשם זו מקרא מגילה. בהפך ממ"ש והכרתי לבבל שם זה הכתב ובבני ישראל יהיה תוספת קדושה זו מקרא מגלה אשר לסבה זו צריכה שתהיה כתובה לפניו וקראה בע"פ לא יצא להורות כי כתב בני ישראל נוסף עתה וימנע מרשעים לאות עולם לא יכרת אלו ימי הפורים כי תשועה זאת צפונה לדור אחרון וימי הפורים נזכרים ונעשים לדור דורים כד"א וזכרם לא יסוף מזרעם בהפך ממ"ש ושאר ונין ונכד כי לזאת סבר ר' מאיר שיקראנה כלה והכי איפסיק הלכתא כוותי' (מגילה פ"ק) כי כלה ענין נסים וקיום הבטחותיו ית'. וביען ר' יונתן לא דבר כי אם על מפלתן של רשעים בלבד בא ר' שמואל בר נחמני להודיע כי לא על זה בלבד ראויה ההודאה ואם רבה היא כי גם על גדולת הצדיקים ומפלתן של רשעים יחד זה תחת זה וכמו שאז"ל אצל (ישעי' מ"ג ג') נתתי כפרך מצרים וכן ואתן אדם תחתך וכו'. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 23 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 23](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/23) **הג'**ריב"ל פתח לה פתחא להאי פרשת' מהכא. (דברים כ"ח לב) והיה כאשר שש ה' עליכם להטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם. הרי הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. והא כתיב (ד"ה כ"ב כא) בצאתו לפני החלוץ אומרים הודו לה' כי לעולם חסדו וא"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו לפי שאין הקב"ה שמח במפלתן של רשעים. וא"ר יוחנן מאי דכתיב (שמות י"ד) ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקב"ה מעשי ידי טובעי' בים ואתם אומרים שירה. א"ר אלעזר הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב כן ישוש ש"מ ע"כ. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 24 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 24](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/24) **הנה**ריב"ל ראה עוד ספק שלישי חזק מרחיק מאד תשועת עם זו. והוא היותם בהסתר פנים בימים ההם על עונותיהם באופן שנראה היותו כביכול שמח במפלתן ואם הוא לא ירחם מי יקום יעקב על כן פתח ואמר והיה כאשר שש ה' עליכם. והקשה כי אם לרשעי אומות העולם אין הקב"ה שמח במפלתן עד שראינו שלא נא' נלא לפני החלוץ הודו לה' כי טוב כיתר דברי השירות והתשבחות למה שהטיב והמציאות מתהפכים וכל מציאות הוא טוב וכל העדר רע ולכן בהעדר הזה לא יאמר כי טוב. ולא בלבד שיר חדש מנע מהם כי גם השירה וההודאה התדירה ורגילה בכל לילה ולילה נעדרה בעבור גאולים בים כענין ולא קרב זה אל זה כל הלילה אשר הוא הפך וקרא זה אל זה ואז אטם אזנו משמוע שבח זה כי על כן איחרה ריב"ל עם היותה קודמת להורות כי לא בלבד שבח חדש ופרט ימנע מהם כענין בבני עמון כי גם הנהוג והכולל כענין בפרעה ובכל חילו. ואם לעוברי רצונו כל ימיהם כך לעושי רצונו עמו וחבל נחלתו עאכ"ו וא"כ בהצר להם למה שמח. והשיב ר' אלעזר כי תיבת ישיש היא מבנין הפעיל ומורה שמשוש אחרי, והוא סר וזעף כענין בכל צרתם לו צר וכענין ותקצר נפשו בעמל ישראל. והפלא לדקדק מדכתי' ומדלא כתי' להורות כי אין זו מהגזרו' הבלתי נמצאות בבנין הקל שתהיינה בודדו' כענין הפעיל כנודע. אבל היא מהנמצאו' בקל כענין בטובה ישוב ה' לשוש עליך לטוב אשר זו מבנין הקל ומשפטה עומדת ובאה זו ולימדה על זו שהיא יוצאת כן ישיש לאחרים וז"ש דיקא נמי דכתיב כן ישיש דתרתי קאמר כמדובר באופן שגלה אזננו ר' אלעזר כי בצרת ישראל גם הב"ה מצר ומשמח לאחרים על דרך (איכה א' כ"א) כל אויבי שמעו רעתי ששו כי אתה עשית וביארנו שם כי אתה עשית שישישו כענין ישיש ה' עליכם להרע אתכם ואחרי שידענו כי הוא עמנו בצרה נודע היותנו נושעים ע"ד הושיעה ימינך וענני. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 25 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 25](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/25) **הד'**ר' אבא בר כהנא פתח לה להאי פרשתא מהכא. (קהלת ב' כ"ו) כי לאדם שטוב לפניו נתן חכמה ודעת ושמחה. זה מרדכי הצדיק. ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס זה המן. לתת לטוב לפני האלקים זה מרדכי ואסתר דכתיב ותשם אסתר את מרדכי על בית המן ע"כ. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 26 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 26](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/26) **הנה**ר' אבא בר כהנא ראה עוד ספק רביעי איננו קטן להרחיק הישועה הזאת והוא הפלגת עושר המן עד שהבטיח לשקול עשרת אלפים ככרי כסף משברי כלי כסף שבביתו וכמו שיבא במקומו בס"ד. אשר באמת זו רעה חולה וסבה גדולה לגנוב לבב המלך ולכל אשר יחפוץ יטנו לולי ענין בעל התל ובעל החריץ כמדובר בדברי רז"ל ונדבר עוד עליו בפגעו בו בפסוק הכסף נתון לך בס"ד. לכן ר' אבא פתח לאדם שטוב לפניו נתן חכמה וגו' להורות נתון לך הנתון לרשע הנה הוא לרעתו והצלחתו קלקלתו כאשר היה דבר הצורר הזה כי בבטחו בעושרו נפל וצדיק באמונתו יחיה. וכיון למה שאחז"ל אצל ותשם אסתר את מרדכי על בית המן שנתנה לו כל הון המן ועליו נדרש פסוק אשר קצירו רעב יאכל ומצאת כי תדרשנו במדרש רבתי דאחשורוש. (נ"ד) וענין. חכמה ודעת איננו רחוק שיכוין למה שאחז"ל במדרש הנז' אצל מהר קח את הלבוש אמרו שם הלך לו אצל מרדכי כיון שהגידו למרדכי שהיא בא נתיירא עד מאד. והיה יושב ותלמידיו לפניו אמר להם לתלמידיו רוצו והבדלו מכאן שלא תכוו בגחלתי שהרי המן הרשע בא להרגני אמרו אם תמות נמות עמך. אמר להם א"כ נעמוד בתפלה ונפטר מתוך התפלה. חסלון צלותהן יתבין ועסקין בהלכות מצות העומ' שהרי אותו היום ששה עשר בניסן היה ובאותו היום היו מקריבין עומר בזמן שב"ה קיים אתא המן לגביהון. אמר לון במה אתון עסקין. אמרו לו במצות העומר דכתי' ואם תקריב מנחת בכורים לה' תמן אמרי הלכות קמיצה אחזי ליה ודבר אחר שהיו קומצין מן העומר אמר לון והדין עומר' מהו דדהב או דכסף אמרין ליה לא דדהב ולא דכסף ולא דחטין אלא דשעורין אמר לון בכמה הוא טימיה דידיה והוא בעשרה קנטירין אמרין ליה סגי בעשרה מנין אמר לון קומו דנצחון עשרה מנכון לעשרה אלפי קנטרין דכסף דילי ע"כ. והענין שנתן למרדכי הצדיק ע"י החכמה והדעת ועסקו בתורה חיל חוטא. ולכן ברישא לא קאמר זה מרדכי ואסתר כדאמר בסיפא לפי שעסק התורה היה למרדכי לבדו אמנם בסיפא דאסמכא אקרא דותשם אסתר את מרדכי על בית המן הוצרך להזכיר שניהם כי המלך נתנו לאסתר ואסתר נתנו למרדכי וככה נדרש שם במדרש הנז' ומדברי ר' אבא משמע לי כי כל דברי המגלה הזאת כלליה ופרטיה הנם נסים נסתרים בתחלתן ונגלי' בסופן כי מיאון אחשורוש בעשרת אלפים ככרי כסף לא היה במקר' ולא להיותו בז כסף וזהב כי אם מכוונה עצומה ממנו ית' לתת לטוב לפני האלהים והוא טעם לשבח. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 27 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 27](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/27) **הה'**רבה בר עופרן פתח פתחא להאי פרשתא מהכא (ירמיה מט לח) ושמתי כסאי בעילם והאבדתי ממנה מלך ושרים מלך זו היא ושתי. ושרים אלו המן ובניו ע"כ. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 28 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 28](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/28) **הנה**רבה בר עופרן ראה ספק חמשי דוחה תשועת ישר' והוא הלחמו בהם בעת שלא היה בהם זכות כי אם היה בהם מצו' מגנת לשעתה לא היה מן הפלא שיצצלו ואמר רבה בר עופרן כי בהיותו הוא ית' צופה ומבינו כי בעת עמוד המן עליה' אין מצוה מגינה הקדים שתהיה שכינה נמצא' שמה והוא עה"ד הנאמר. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 29 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 29](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/29) **בספר הזוהר**דברי ר' אלעזר וז"ל ת"ח כתי' (ישעיה ס"ג ט') בכל צרתם לו צר כד אזדמן לון עאקו לא צר באל"ף כתי' וקרינ' לו בוא"ו לא באל"ף חתר עילאה יתיר דאע"ג דלאו בההוא אתר רוגזא ועאקו. להתם לעילא מטה עקתא דישראל. לא באל"ף כדאמרינן הוא עשנו ולא אנחנו כתיב באל"ף וקרי בוא"ו ומלאך פניו הושיעם והא איהו עמהון בההוא עאקו ואת אמרת הושיעם אלא מושיעם לא כתיב אלא הושיעם מקדמת דנא דאיהו זמין בההוא עאקו למסבל עמהון. ת"ח דכל זמן דישראל אינון בגלותא שכינתא עמהון בגלותא ואוקמוה דכתיב ושב ה' אלקיך את שבותך דא מלאך פניו הושיעם דא שכינתא דאיהי עמהון בגלותא ואוקמוה דכתיב ושב ה' אלקיך את שבותך ויאות קאמר דאיהו הושיעם והכי הוא ודאי דאלין אינון משכנותיו דקב"ה ובגין דשכינת' עמהון קב"ה אדכד לון לאוטבא לון ולאפקא לון מן גלותא דכתיב ואזכור את בריתי בקדמיתא ולבתר ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי וגם ראיתי לאסגאה ראיה אחרא דאיהי קדמאה לכלא וכתי' ויזכור אלקים את בריתו דא שכינתא את אברהם לאברהם מיבעי לי' אלא את אברהם דא הוא זיווגא וחברותא באבהן את אברהם דא איהו מערבית דרומית. את יצחק דא היא מערבית צפונית. ואת יעקב זוגא חדא כללא חדא זיווגא שלים כדקא יאות כגוונא דא את השמים דא היא כללא דמדת לילה ביום ואת הארץ מדת יום בלילה כחדא אוף הכא בכלהו את וביעק' ואת למיהוי כלא זיווגא חדא דלא מתפרשן דכר ונוקבא לעלמין וזמין קב"ה לאכרזא בכל עלמייא קלא דיימא ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע ע"כ. ולמען דעת צדק' דבריו הנני בא להעתיק הנה מה שפירשתי בו בס' ברית הלוי (הגדה פסח פ"ג) בלשון ההוא הכתוב שם והט אזניך ושמע אמרי שמה כי נעמו. פי' דבריו כי פסוק בכל צרתם לא צר כתיב בא' וקרינן לו בוא"ו. ופירושו באל"ף לרמת אל כתר עליון הנקרא אל"ף להיותו אל"ף ראשונה לכל האותיות. כן היא ראשונה לאצילות ואם להיות אל"ף משיתוף לימוד הענין ואאלפך חכמה וידוע היות ספירת חכמה נשפעת מכתר עליון. והלמוד הזה הנק' בשם אלוף באמת מורה על ההסתר בחילוף אל"ף בפלא ותרגום כי יפלא ארי יתכסי. באופן כי היות הכ"ע נקרא אלף מלבד היותו מורה על שהוא ראשון כמ"ש. גם הוא יורה ב' דברים אחרים א' היותו נסתר ומכוסה ובס' היחוד (לרב חמאי גאון) פי' כתר לשון המתנה כלומר לא תשיג פה דבר וצריך שתמתין למה שיבא. והלשון נגזר מלשון כתר לי זעיר ואחוך. ב' על היות ספירת החכמה הנשפעת ממנה נשפעת כמו כן בדרך כסוי והסתר ובס' היחוד פי' חכמה חכה מה שיבא ואל תשאל ממה שקודם כי אין שם משיג דבר להיות אצילות זה ג"כ נעלם וז"ש אליהוא לאיוב החרש ואאלפך חכמה להורות כי ידבר לו וילמדהו בדרך העלם ובקצרה אשר זה דרך השלמים לדבר בקצרה בדרושים האלהים. הנה שנק' כתר עליון אל"ף לא' מג' טעמים הללו ונחזור לענין כי פי' בכל צרתם לו צר בוא"ו מורה דרך כלל שהב"ה מיצר בצרתם של ישראל ובאמרו לא באל"ף מורה פרט גדול שצרתם מגעת עד המקו' הנעלם הנסתר הנק' אל"ף ואע"ג שבמקום ההוא אין כעס ולא רוגז כי שם הרחמים הפשוטים ואין שם דין כלל אשר ממנו נמשכים הכעס והרוגז. מתוך חבתם לפניו צרתם מגעת עד המקום ההוא. וזה בעצמו נדרש בפסו' (תהלים ק"ג) הוא עשאנו ולא אנחנו שנכתב באל"ף כי עד המקום ההוא זרע יעקב מגיע. לא עשה כן לכל גוי וז"ש כדאמרי' הוא עשאנו ולא אנחנו כתי' באי וקרי בוא"ו כלומר כמו שנדרש בפסוק ולא אנחנו ובאל"ף. אנחנו כן נדרש בפסוק זה לא צר לאל"ף צר ועתה הוקשה לו דבשלמא לא צר דבר גדול דבר הנביא ומתוך חבתם לפניו יקובלו דבריו עם היותם מוקצה מהשכל שיגיע במקום ההוא שום צער אבל סיפא דקרא קשיא טובא שאמר ומלאך פניו הושיעם וידוע שמלאך פניו נאמר על השכינה ואם היא בגולה הלכה היאך הושיעה אותן והיא צריכה תשועה הא אמרינן אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורי' והשיב אלא מושיע' לא כתב אלא הושיעם מקדמת דנא פי' שתיבת מושיע הוא שם התאר ומזה ימשך שקרא למלאך פניו מושיע וזה נמנע מהטעם האמור עתה שאמר הושיעם הורה על פי' בעל ס' הסודות שהבאנו למעל' בפסו' (במד' כ) וישל' מלא"ך ויוציאנו ממצרי' כי שלח המלאך בתחל' סגולה כדי שבסבתו יהיו זכאים לצאת מהגלות וכמו כן פי' הכתוב הלז להיות נמצא עמהם בגלות מלאך פניו לכם הושיעם הנז' למעלה וכמו שיבא. אמר עוד ת"ח כל זמן דישראל וכו' דא מלאך פניו. דא שכינתא דאיהי עמהון בגלותא פי' אין כוונתו להודיענו שמלאך פניו היא השכינה כי זה מושרש בידנו מקדמת דנא ועליו נכנס ספק ואת אמרת ומלאך פניו הושיעם ואם היינו מספקים בהיות מלאך פניו כנוי לשכינה לא היה מקום לשאלה. אבל אמרו דא שכינת' הוא הצעה והקדמה למה שעתיד לומר משכנותיו דקב"ה ופשר דבר כי משכני דרשו ז"ל כמו שכינתי וכן הוא הענין לפי הפשט ויותר לפי הסוד ודרשוהו כמו כן מלשון משכון באופן ששכינה ומשכון ומשכן הכל דבר א' וכזה כל דבריו עד וגם ראיתי מבוארים במעט עיון. אמר עוד וגם ראיתי לאסגאה ראיה אחרא דאיהי קדמאה לכלא פי' כ"ע שאמר בתחלה בכל צרתם לא צר באל"ף ועתה המדבר הוא לו צר בוי"ו מדת התפארת והוא האומר וגם ראיתי כמו שראה אחר והוא הראשון והקדמון כן ראיתי אני ומה שדרש פסוק (שמות ב כד) ויזכור אלקים את בריתו. ובתחלת העיון יראה מותר כי כבר נדרש כל הצורך בפסוק בכל צרתם במה שהביא פסוק ואזכור את בריתי. ועתה הנה צעקת בני ישראל וגו' וגם ראיתי וגו' ולמה הוצרך עוד להביא ראיה מפסוק ויזכור אלקים את בריתו ואם יש את נפשו להביא ראיות רבות היה לו לכתוב פסוק זה קודם לפסוק ועתה הנה צעקת בני ישראל וגם ראיתי כמו שהוא בתורה קודם לפסוק ויזכור אלקים. ולמה כפל והקדים המאוחר ואיחר הקודם לכן שמעו חכמים מילי ויודעים האזינו לי כי דברי ספר הזוהר כלם בתכלית הדקדוק בפלס ומאזני משפנו חכמה ודעת ולא תלמדו בו בהזדמן ובאקראי כי עמקו מחשבותיו ודבריו. וכי תראוהו מרבה דברי' דעו כי כלם לצורך גדול כי על כן סרו מאחריו רבים אשר הישם אלוה חכמה ולא חלק להם בבינה וכל דרכיו לא השכילו בראותם רבוי הדברים וחשבו שנפלו הדברים ההם במקרה. אבי יבחנו דברי ספר הזוהר ביושר ובתמים ובתכלית הדקדוק ותכל תלונתם ובמקומות רבים אני מאריך בזה כי מלתי מלין הציקתני רוח בטני בשמעי דברי המואסים בספר הזה ימאסם אלהי ושאננם עלה באזני. ובכל מקום בתשובות על אנשי און יושר לבי אמרי. ודעת שפתי ברור מללו. הנה נא פתחתי פי בביאור כפל פסוק זה ואיחורו והוא כי רצה להביא ראיה גדולה עד מאד שהיא אינה גולה כמונו אלא חופפ' עלינו לשמור אותנו ולא בא להורות על הנאמר למעלה שכבר הפסיק מה שאמר (שם ג) ועתה הנה צעקת בני ישראל וגו' כי בתחלה לא היתה צעקתם עולה וכשזכרתי את בריתי היא השכינה אז באה הצעקה ונכנסה לפני וזהו ועתה. ואחרי שסיי' זה בא להכריח כי לא היתה היא אז גולה כמונו והוא כי אם היא היתה בגלות כלומר גולה כמונו איך קרא בקול גדול יחודה עם האבות אברהם יצחק ויעקב והיא כפירה חלילה. וכמו שיבא בפסוק לבד בך נזכיר שמך בפרק הבא. ואחרי ששמענו קול ה' אלקינ"ו מדב' ומעיד ויזכור אלקי"ם את בריתו את אברהם דא היא מערבית דרומית מלכות וחסד. את יצחק דא מערבית צפונית מלכות וגבורה. ואת יעקב זיווגא חדא וכו' תפארת ומלכות. הנה ידענו באמת כי עדיין היא בחיבור עמהם לא נפרדה מהם וא"כ היותה בגולה הוא כדי שעל ידה ירוחם עם ה' אלה. ומ"ש זיווגא חדא כללא חדא זיווגא שלים מפני שתיבות הללו ואת יעקב מורות ג' דברים כי זיווגא חדא הוא על תיבת ואת שהיא תיבת כוללת שתי המדות את במלכות כנודע ואשמע את מדבר ווא"ו של ואת בתפארת אי נמי תיבת ואת הוי זיווגא חדא. וכללא חדא הוא מפני שתיבת את כוללת כל האותיות מאל"ף ועד תיו. וכבר היה אפשר לזווגם בתיבה אחרת ולא תהיה תיבה כוללת כאלו תאמר והארץ כי ארץ היא מלכות והוא"ו כנגד תפארת וכן ולחם כי לחם הוא מלכות והוא"ו כנגד התפארת וכן הרבה אבל לא יורה שהיה הזיווג כולל כלומ' שהיא כלולה מהכל אשר בזה תהיה הזיווג יותר גדול כמו כתיבת את שמורה על הכללות מא' ועד תי"ו ובאומרו ואת יעקב מורה על הזיווג השלם אין כמוהו בכל העם עד העת ההיא והוא בעלה קדמאה דמטרוניתא כדאי' בסוף פרשת בראשית מהזוהר. ומ"ש כדקא יאות להורות כי שאר הזיווגים הנז' אינם כזיווג הזה כי זה הזווג אשר הוא מתפארת הנה הוא ברחמי' להיות התפאר' מקבל מכתר עליון מה שאין כן באחרי' כאברהם ויצחק והוא מבואר ויתר דבריו מבוארים. ומ"ש וזמן קוב"ה וכו' אמר שעתיד הקב"ה להכריז בעולמות ולהשמיע קול אומר ויאמר אך עמי המה וגו' והכוונה להביא ראיה למה שהתחיל בו אלא מושיעם לא כתיב אלא הושיעם כי לעתיד יכריז שהקב"ה הוא המושיע וכמ"ש כעל כל אשר גמלנו ה' שהוא התפארת והוא המושיע ומלכות סבת התשועה כי לסבת היותה עמנו בגלות הקב"ה נזכר לנו ופי' הכתובי' כך הוא (ישעיה סג ו) חסדי ה' אזכיר וכו' לעתיד אזכי' כעל כל אשר גמלנו לעבר ופירש מה שיזכיר לעתיד ויאמר אך עמי המה וגו' ויהי להם למושיע והטעם לא מפני שהם ראויים אלא שבצרתם מגעת עד רום המעלות והוא לא צר באל"ף כמו שאמרנו ומלאך פניו היה סבה בכל זה להיותו בגלות עמנו כי זה היה סבה שעלת' צרתנו למעלה. הנה נתבארו דברי המאמר בתכלית הדקדוק למתבונן בו והורגל בעמוקות הללו ומזה נבא לדברי רבה בר עופרן כי הב"ה יען ראה כי אין זכיה בישראל לכן הקדים לשים כסאו בעילם אשר שם שושן הבירה כדי שבסבת כבוד כסאו ירחם עליהם ויושיעם מיד שוסיהם כנענין אל תנבל כסא כבודיך. וגם הוא יורה שהוא ית' נפרע מהרשעה הזאת כי משורש נחש יצא צפע ולא לבד נחתם גזר דינה לשתמלוך אסתר תחתיה לסכל עצת המן הרשע אחרי כן ואף אם זאת היתה סבה עצומה כמו שהקדמנו וכמו שיבא כי גם להנקם ממנה אם לפקוד חטא אבותיה כענין על שלשים ועל רבעים לשונאיו. ואם לפקוד עונה עליה וכבר נתפרסם היות הריגת הרשעה הזאת בשבת לסבת התעמרה בבנות ישראל ביום השבת. גם יתבאר מזה מאמר מגלגלים חובה על ידי חייב כי נהרגה ע"י המן וכמו שיבא במקומו עד שלזה במעט סבה תתמלא סאתו וכמו שיבא ולז"א מלך ושרים ושתי והמן ובניו. כי הכל גזרה אחת הית' באופן שלא נפלו העניינים האלה במקרה ובהזדמן ונקראת ושתי מלך כי לה יאתה המלוכה. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 30 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 30](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/30) **הו',**רב דימי בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (עזרא ט לו) כי עבדים אנחנו ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס אימתי בזמן המן. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 31 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 31](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/31) **הנה**רב דימי בר יצחק ראה עוד ספק ששי מרחוק תשועת עם זו. והוא היות המלך הזה שונא עם בני ישראל וירא וחרד מהמלכתם עד שזאת היתה כסבה למשתה וכמו שיבא. באופן שבקלה שבסבות יתרצה להמן הרע וכענין בעל התל ובעל החריץ אשר עוד יבא. ולכן פתח כי עבדים אנחנו ובעבדותנו וגו' אשר הוא כפל גדול ללא צורך ודי והותר כי עבדים אנחנו ולא עזבנו וגו' או ובעבדותנו לא עזבנו אלהינו אלא שהכוונה להורות כי בהיותנו עבדים היו מלכי נכרים יראים ממנו עד שהוצרכנו להשגחה אלהית שלא יעזבנו ושיטה עלינו חסד וזה הורה במ"ש כי עבדים אנחנו כלומר כבר היינו עבדים ולא די לנו צערנו אלא שבעבדותנו לולי ה' שהיה לנו אז אבדנו בענינו. ועוד יעיד על טוב העם הזה עם בני ישראל בשלא המירו דתם ביום מר כאשר נגזר עליהם להשמיד ולהרוג ולאבד שענין להשמיד המובן האמתי ממנו הנה הוא להעבירם על דת וכמו שיבא במקומו בס"ד. והיה זה בתחלת העיון מאמר סכל כי אם הם נהרגים תורה מה תהא עליה. אלא שהכוונה בלי ספק להעבירם על דת והיה כי ימאנו לשתות כוס ההמרה להרוג ולאבד. וביום טובה כתיב ליהודי' היתה אורה זו תורה שנתן להם רשות לעסוק בתורה וכמו שיבא שמה בסייעתא דשמיא. ומזה מעלת בני ישראל נודעת כי רבה היא והיא שעמדה להם להצילם ולתת אויביה' לפניהם לחרב וזה טעם הכפל כי עבדים אנחנו ובעבדותנו כלומר כי ראה ה' בעניינו כי היינו עבדים ואם היינו נשמעים לדברי המן היינו יוצאים לחרות. ואנחנו לא כן עשינו אלא ששמנו עול גלות עלינו ועול הגזרה המרה ההיא וזהו ובעבדותנו. ולכן לא עזבנו ולא נטשנו ה' אלהינו ויהי עמנו להצילנו ולא זו בלבד כי גם ויט עלינו חסד לפני מלכי פרס שבהיות דת למדי ופרס כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב בכל זאת השיב אחור ימינו האויב הזה אחשורוש ויצילנו מחרב אויבנו וירומם קרננו עליהם ולכן דרש כי ענין מלכי פרס הוא בזמן המן להורות על תוקף הנס כי רב הוא בהיות זה ממלכי פרס אשר לא ישנו את תפקידם ולא ישובו מפני כל ועתה היו לשמה כרגע ונזורו אחור ומי לא ידע בכל אלה כי יד ה' עשתה זאת כי הם בטלו רצונם מפני רצונו ובחרו מות מחיים על תורתו אף הוא בטל רצון אחרים מפני רצונם. ועם כי הפסו' הזה נאמר על רשיון כורש ודריוש וארתחששתא בדבר הבנין. יחס זה לענין אחשורוש כי משם הצמיח קרן לישראל כי אחר שכורש החמיץ ובימיו ובימי אחשורוש הוה בטילת עבודת בית אלהינו אחרי כן בבא דריוש בן אסתר הנקרא ארתחששתא הגדול פרשת גדולת הנס הנעשה על ידי אמו במעט סבה ענה אמן. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 32 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 32](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/32) **הז'**ר' חיננא בר פפא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא.(תהלים ס"ו י"ב) הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים ותוציאנו לרויה. באנו באש בימי נבוכדנצר. ובמים בימי פרעה, ותוציאנו לרויה בימי המן. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 33 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 33](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/33) **הנה**ר' חיננא בר פפא ראה עוד ספק שביעי גדול ורב בישע זה והוא בבא הצרה הזאת בעת היות בני ישראל מלוכלכים בחטאות ולא די שלא היה להם זכות אשר הוא היה הספק החמשי אלא שהיה בידם חטא קדום שהשתחוו לצלם וחטא חדש שנהנו מסעודתו של אותו רשע וכמו שנכפל למעלה. באופן כי בהוסיף על חטא הצלם פשע הסעודה אין מציל כמדובר למעלה. ולכן ר' חיננא בר פפא ראה כי היה דומה ענין זה לשני עניינים קודמים כי בא חנניה מישאל ועזריה בגו אתון נורא יקידתא אשר עליהם אמר באנו באש, אין ספק שהיה לרחוץ ולהדיח צואת בני ישראל בהשתחוית הצלם אלא שלא הספיק הרחיצה ההוא כי עוד הוצרך נתר ובורית כולל כי זה היה פרטי, ועוד צריך הכלל הקהל כלו להטהר ומורק ושוטף במים המרים והמאררים להשמיד להרוג ולאבד. ונ"ל כי הספיק ענין חנניה מישאל ועזריה לשכך מדת הדין בפעם ההיא ולא אבה ה' השחיתם ולכן הוצרכה עוד עלילת המשתה לשאיסור הע"א יהיה חוזר ונעור ועמוד על זה. וכמו כן גלות מצרים אשר הגזרה היותר קשה כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו ועל כן צמחה הישועה בעת ההיא נודע מדבריהם ז"ל בגמרא (נדרי' פ"ג) שהיה על שעשה אברהם אבינו ע"ה אנגריא בת"ח או שהפריז על מדותיו של הב"ה וכמו ששני העניינים הללו כל א' בא על דבר קודם אם האש על דבר הצלם ואם המים על דבר אנגריא או הפרזת על מדותיו ית' כן כשהוציאנו לרויה בפעם הזאת היה על שני דברים על דבר הצלם ועל דבר האכילה כי עון הצלם עצמו אינו נמחק וכמו שהקדמנו באופן כי הצלה זו דומה לשתים האחרות באש ובמים. וזה יורה על גודל הנס הזה דומה לימי צאתנו מארץ מצרים. כי כמו שכוונת פרעה היתה לעקור את הכל כן ויותר ממנו היתה כוונת הצר הצורר הזה וכמו שבא בדבריה' ז"ל שגזר המן שלא יהא אדם רשאי לקנות מהם עבדים כי בשלח יעבורו מנער ועד זקן טף ונשים ולכן הקדים ענין נבוכדנצר לענין פרעה כי כפי הקדימה בזמן היה ראוי שיאמר באנו במים ובאש, ואיחרו לכוונה זו להורות כי ענין המן דומה לדבר פרעה אשר בקש לקעקע ביצתם של ישראל יותר ממה שידמה לדבר נבוכדנצר אשר לא כיון כי אם להגלותם מעל אדמתם ואם שניהם שוים לרעה ולכן גדל הנס הזה עד מאד. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 34 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 34](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/34) **הח'**ר' יוחנן פתח לה פיתחא להאי פרשתא (תהלים נ"ח ג') מהכא זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל ראו כל אפסי ארץ את ישועה אלהינו אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו בימי מרדכי ואסתר: ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 35 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 35](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/35) **הנה**ר' יוחנן ראה עוד ספק שמיני מונע ישועת בני ישראל והוא היות אסתר גם היא בכלל הגזרה בהוודע שהיא יהודית כי דת למדי ופרס כי כתב אשר נכתב בשם המלך ונחתום בטבעת המלך אין להשיב וכמו שהקדמנו. וא"כ כאשר נודעה ליהודית גם עליה תעביר כוס וכמו שפיה פתחה בחכמה כי נמכרנו אני ועמי כי עקר הכוונה במכירה היא למעני וענין עמי לכסות עינים. וכמו שיתבאר בבואנו שמה בס"ד ולכן גזר אומר ר' יוחנן כי אז נודעה יד ה' וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו ולכן לא אמר אימתי זכר חסדו ואמונתו אלא אימתי ראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו כי אין הכוונה רק להורות על התשועה הגדולה הזאת אשר נהיתה ונראתה. ויורה גם הוא יורה כי על שנתפרסם שמו ית' בעולם ותהלתו מלאה הארץ על כן ראוי להודות ולהלל כי זהו התכלית הנכסף לכל בעל נפש בישועת אלהינו וכבר קויים דבר זה לפי דעתי ע"י ישעיהו הנביא אמר (ישעיה כ"ה א') ה' אלהי אתה ארוממך אודה שמך וגו' כי שמת מעיר לגל וגו' על כן יכבדוך עם עז. אמר. ה' אלהי אתה וידעתי כי כל תוכל, ומה שארומם ואודה את שמך על כי עשית פלא איננו בשביל הצלחתי וגדולתי כי אם תעשה או לא תעשה אין בזה אצלי דבר חדש כי אלהי אתה ואני עבדך ויכול הרב לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך, אבל מה שארומם ואגדלה שמך הלא היא לפי שהודעת טבעך בעולם ומה שעד עתה היה בידינו בחק האמונה שלא תבא עליה מופת והוא ידיעתך והשגחתך בנו ודבקותך עמנו בחוסן הנפלאות והתשועות שב אומן דבר חזק ויסוד מוסד, כי מה ששמת מעיר לגל וקריה בצירה למפלה וכו' איני שמח על מפלתם ולא שש ועלז על ישועתי אלא כי על כן כבדוך עם עז אותם עזי פנים וקשי עורף שלא היו מאמינים עד עתה בודאי לעת קץ הפלאות כבדוך בלי ספק ועל כן אשמחה ואעלצה וכן יראה מדבריהם ז"ל היסוד הזה בגמ' (ברכו' פ"ה) א"ר יוחנן משום רשב"י אסור לאדם שימלא שחוק פיו בעה"ז שנאמר (תהלים קכ"ו ב') אז ימלא שחוק פינו וגו' אימתי ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה בזמן שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה אשר ראוי לספק בו מה להם אצל הגדיל ה' והלא הוא אומר בתחלה בשוב ה' את שיבת ציון, ויימא אימתי ימלא שחוק פינו בשוב ה' את שיבת ציון, אלא שבא להודיענו היסוד הגדול הזה כי לא על שיבת ציון שהוא התועלת המגיע אלינו ימלא שחוק פינו אלא על הודעת שמו בעולם אשר זהו אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה ולהורות כי לא מפני זה לעג ובזה החסד המקובל חזר ואמר הגדיל ה' לעשות עמנו עכ"פ נשמחה בישועתו כי השמחה היא בלב אמנם להמלא שחיק פינו אשר הוא פירסו' רב זה לא עשה כי אם על שיאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה והוא האמור, ואזדא ר' יוחנן לטעמי' בשמעתין וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלהינו כמו שביארנו. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 36 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 36](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/36) **הט'**ריש לקיש פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (משלי כ"ח ט"ו) ארי נוהם ודוב שוקק מושל רשע על עם דל. ארי נוהם זה נבוכד נצר הרשע דכתיב ביה עלה אריה מסובכו. דוב שוקק זה אחשורוש דכתיב ביה וארו חיוה אחרי תניינה דמיא לדוב, ותני רב יוסף אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדוב ומסורבלים בשר כדוב ומגדלים שער כדוב ואין להם מנוחה כדוב. מושל רשע זה המן. על עם דל אלו ישראל שהם דלים מהמצות ע"כ. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 37 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 37](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/37) **הנה**ריש לקיש ראה עוד ספק תשיעי לתשועה זו והוא מפאת המערכה וזה בהיות כי מן השמים נלחמו הככבים ממסלותם בעם בני ישראל בתת מעלה רמה לאויביהם וזה נרמז באומרו ארי נוהם זה נבוכדנצר שנאמר בו עלה אריה מסובכו אשר זה יורה על ממשלת נבוכדנצר מפאת המערכה וכמו כן דוב שוקק אשר הוא אחשורוש. מאותות השמים נראה היותו מושל וכמו שנאמר לנביא וארו חיוא אחרי תניינ' דמיא לדוב באופן כי בבא המן הרע הזה על בני ישראל בכח ובחיל הככבים והמזלות הוא בא כנודע בהפילו פור מיום ליום ומחדש לחדש וכמו שיבא בס"ד. האמנה פי' ביען אין צרת עם זו באה מצד המערכה אף אם הבא משם ממשלת אויביהם על כן אמר עם דל דלים מן המצות. באופן כי בהיות ממשלת השונאים גדולה ואין זכות בישראל לעמוד כנגד המערכה המשלטת אויביהם ומגבירם. אז הנם משולחים ונעזבים ולכן יראה גודל הנס אחרי כי צרה קרובה ואין עוזר. וקיים זה מה שבא בדבריהם ז"ל (נדרים ע"ד) גדולה כבשה שעומדת בין זאבים. גדול הרועה שמצילה. והוא כי אין נצחון האומה הזאת לחוזק מלחמת' כי לא בידם יעשו חיל. גם לא לחולשת האויב ומיעוט גבורתו כי רבה היא וכבר סופר כי כבוד עושרו ורב בניו לא יסופר. והאומה הזאת עם מפוזר ומפורד. ועלובה עיסה שהנחתום מעיד עליה. כי אתם המעט מכל העמים, ועל כן היתה סברת ר' מאיר שצריך שיקרא כל המגילה כלה להראות גדולת הנס הזה מגדולת אחשורוש והמן ואיפסיק הלכתא כוותיה: ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 38 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 38](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/38) **הי'**ר' אלעזר פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא (קהלת י' י"ח) בעצלתים ימך המקרה בשביל עצלות שהי' להם לישראל שלא עסקו בתורה נעשה שונאו של הקב"ה מך ואין מך אלא עני שנאמר ואם מך הוא מערכך, ואין מקרה אלא הב"ה שנאמר המקרה במים עליותיו. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 39 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 39](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/39) **הנה**ר' אלעזר ראה עוד ספק עשירי בישועה הזאת והוא כי כביכול תשש כח של מעלה והנה הוא ית' כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע וזה נודע מפסוק צור ילדך תשי וידענו כי לא בחיל ולא בכח ולא בחרבנו נבטח כאשר אין בנו תורה ומעשים טובים אשר הם כלי מפצנו. נ"ל כי זהו ענין וחמושים עלו בני ישראל וסמיך ליה (שמות י"ג י"ח) ויקח משה את עצמות יוסף עמו להורות כי כלי מלחמתם אשר העלו עמהם ממצרים ובפרט לקרוע הים הלא המה עצמות יוסף וכענין מאמרם ז"ל הים ראה וינס למי ראה ארונו של יוסף ראה דכתיב וינס ויצא החוצה וכן יראה ממה שנאמר ביהושע (יהושע כ"ד ל"ב) ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם בחלקת השדה אשר קנה יעקב מאת בני חמור אבי שכם במאה קשיטה ויהיו לבני יוסף לנחלה. ובא בדרש כי חשבו העצמות ההם לנחלה טובה. מה שנקברו בנחלתם כי זכותם יגן עלהם והרי אלה כלי מלחמה, והשואל כי לא נזכר פה כי אם משה ונר' שעם בני ישראל לא העלו דבר יקבל תשובתו מדבריהם ז"ל אף עצמותיהם של שבטי' העלו עמהם וזהו ענין ר' אלעזר כי בעצלות ידים של ישראל שלא עסקו בתורה בימים ההם ובעת ההיא תשש כח של מעלה וכאשר התעוררנו בתשובה נדדה שנת מלכו של עולם. ומה שהוכיח ר' אלעזר תיבת ימך המקרה מפסוק ואם מך היא מערכך ולא מפסוק וכי ימוך אחיך הקודם אליו בתורה אחשוב כי בא להודיענו ענין נכבד והוא כי ענין העניות הנז' לא בערכו יתברך נאמר יתעלה הוא מכל זה עילוי רב אבל הוא נאמר בערך אלינו וזהו ואם מך הוא מערכך. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 40 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 40](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/40) **הי"א**רב נחמן בר יצחק פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, (תהלים קכ"ד ב') שיר המעלות לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם אדם ולא מלך. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 41 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 41](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/41) **הנה**רב נחמן בר יצחק בחן בענין הזה ספק אחד עשר והוא בבא הרעה הזאת ע"י איש צר ואויב ולא ע"י מלך וזה כי מלך במשפט יעמיד ארץ וימאן לעשות כדבר הרע הזה ובהיות הדבר נעשה ע"י אחר ישמח לבו גם הוא וכמו שבא בדברי רז"ל אצל הכסף נתון לך כי הוא שמח לאיד' ועלז שיעשה ע"י אחרי' ומזה נודע מה שכבר נשנה למעלה כי בהרפות ידינו מהתורה ומעשי' טובים הננו כמטרה לחץ לכל יבא יהיה מי שיהיה ובוז משפחות יחתנו וזה נראה כי המן הרע הזה לא היה מלך ולא בן מלך ולא מזרע המלוכה דספר של כפר קרינוס היה עשרי' ושתים שנה כדאיתא בגמרא ויבא בפסוק ויקח המן את הלבוש ואת הסוס בס"ד. ולפי שמצא שהשתחוו לצלם או שנהנו מסעודתו של אותו רשע נדבו לבו להחרימנו ולהכרית את שמנו לולי ה' שהי' לנו ולכן סבר ר' יוסי כי די לחובת קריאתה מאחר הדברים האלה כי משם גדולת הצר הצורר. ולרמוז ע"ז אמר אדם ולא מלך. ועם זה נחה שקטה קושיית הכתוב כי להורות על מעלת הנס וגדלו אשר בא הכפל בו לולי ה' שהי' לנו. לולי ה' שהי' לנו היה מן הראוי שיאמר בקום עלינו מלך גדול לא אדם פחות ונבזה כי הלא כה דברו של איוב העלה נדף תערוץ. ודוד אמר אחרי מי יצא מלך ישראל אחרי פרעוש אחד. אבל היתה הכוונה ממנו מה שקדם כי ראוי להודות לה' כי טוב לפי שהצילנו בהיותנו ברפיון ידים עצלים מן התורה והראיה על זה כי אדם ולא מלך קם עלינו והאל עמד לנו בעת צרה למענו ולא למעננו. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 42 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 42](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/42) **אמר**המר משה בנו לא אחדל מלכתוב מה שנראה לי בפירו' המזמור על דרך זה ויתיישבו רוב ספקי המזמור בענין ובכפל לולי ה' שהיה לנו יאמר נא ישראל. כנגד חלוקת חביבין ישראל שנקראו בנים למקו' לולי ה' שהיה לנו בקום עלינו אדם עיין הרב ן' שועיב ז"ל שפי' שתיבת אדם חוזר לתיבת עלינו. עלינו שאנחנו אדם ע"כ אתם קרויי' אדם ואין א"ה ע"א קרויי' אדם. וזה כנגד חלוקת חביב אדם שנברא בצלם והוא ישראל לבדו ומעלה אחרת יתירה היא שנקראו בנים למקום. אזי חיים הם א"ה עע"א שהם בעלי חיים לבד לא אדם עיין הרב ן' שועיב ז"ל. בחרות אפם בנו אשר יש לנו מעלה יתירה והוא חוזר לחלוקת חביב אדם דסליק מניה. אזי המים שטפונו הם א"ה ע"א כמ"ש הרב ן' שועיב ז"ל. נחלה עבר על נפשנו עיין לרב הנז' וזה כנגד חלוקת חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה ולז"א נפשנו ולא אמר בנו ולדרך הרב מגרמישא ז"ל המים הוא המן. אזי עבר על נפשנו המים הזדונים כנגד חלוקת חביבין ישראל שנתן להם כלי חמדה והיו מים זכים מים טהורים ואזי עבר על נפשנו המים הזדונים ולדרך הרב מגרמישא ז"ל המים הוא המלך ולז"א בזה הזדונים ועיין למר א"א ז"ל בפירוש מאמר בעל התל ותראה איך צודק במלך תואר זדון כי רצונו לאבד ישראל יותר מהמן ברוך ה' שלא נתננו טרף לשניהם הם א"ה ע"א. אם למשל ב"ח אם למשל מים כדברי הרב ן' שועיב ז"ל. ואם כדברי הרב מגרמישא ז"ל חוזר להמן וסיעתו ולמלך וכו' נפשנו כצפור חוזר אם לחלוקת שנקראו בנים ואם לחלוקת שנתן להם כלי חמדה כי בשני אלו הזכיר נפש. הפח נשבר ואנחנו אם הגוף ואם הנפש נמלטנו כדברי הרב ן' שועיב ז"ל. עזרנו בשם ה' מפני שקודם אמר לולי ה' לולי ה' בקום בחרות שטפונו נחלה טרף לשיניהם נמלטה נמלטנו וכל זה הוא הרחקת ההזק אמר עתה עזרנו בשם ה' שהוא הקרבת התועלת הרוג בשונאיהם ופרשת גדולת מרדכי ועיין למר א"א ז"ל פירוש פסוק ליהודים היתה אורה כי חוזר לפסוק ומרדכי יצא. וכינהו בעושה שמים וארץ כי אם אין ישראל כמו שרצו א"ה ע"א ובפרט המן ואחשורוש המכלים הכל אין שמים וארץ בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית ואם אין תורה כמו שרצו א"ה ע"א ובפרט המן ואחשורוש כדרז"ל בפסוק ליהודים היתה אורה וגו' אין שמים וארץ בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית. ועם מ"ש הרב ן' שועיב ז"ל לא יתיישב מאמרם זה אדם ולא מלך כי הוא תאר לישראל. ועם דרך הרב מגרמישא ז"ל אמר המאמר אדם ולא מלך תאר להמן באדם כלו כי עם היות נראה ממאמר בעל התל וכו' כי יותר היה רוצה המלך באבדם יותר מהמן ותארנו אותו בהמים הזדונים עם כל זדונו וגאונו ורום לבו לא עלה על לבו להוציא הדבר מפיו ולא קם. והוציא וקם אדם הוא המן אדם הוא ה"מ נשאר נון לתשלום שמו הוא עץ גבוה חמשים ועם זה יצדק הכסף נתון לך חשבון לך הוא עץ חמשים ובשערי בינה אל ההר"ר אליעזר מגרמישא ז"ל כתוב המלך גימטריא המן לכך ב' פעמים המים שטפונו המים הזדונים ובאותו מזמור ג"פ כתיב אזי אזי אזי גי' נ"ד. נ"ד תיבות באותו מזמור ונ"ד אותיות בבני המן ונ"ד פעמים המן במגילה וביאור דבריו כי תיבת המים גימטריא המן יצדקו דברי רב נחמן כי מזמור זה עליו נאמר. ואם קראו אדם לא לחשיבות נאמר רק לדרוש אדם ולא מלך. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 43 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 43](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/43) **הי"ב**רבא פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא. (משלי כ"ט ב') ברבות צדיקים ישמח העם זה מרדכי ואסתר דכתי' והעיר שושן צהלה ושמחה, ובמושל רשע יאנח עם זה המן דכתיב והעיר שושן נבוכה וגו'. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 44 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 44](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/44) **הנה**רבא ראה עוד ספק י"ב רב ועצום להצלה זו והוא שאין מגין על הדור. ולכן אמר כי במרדכי ואסתר די להגין כי צדיק יסוד עולם כתיב. ומה גם בששניהם תקנו שני חטאי בני ישראל. מרדכי תקן חטא הצלם בשלא יכרע ולא ישתחווה והכי איתא במדרש רבתי דאחשורוש. איש יהודי היה למה נקרא שמו יהודי והלא ימיני הוא לפי שייחד שמו של הב"ה כנגד כל באי עולם דכתיב ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה וכי קנתרן היה ועובר על גזרת המלך אלא כשצוה אחשורוש להשתחוות להמן חקק ע"א על לבו ונתכוון כדי שישתחוו לע"א. וכשהיה רואה המן שאין מרדכי כורע ומשתחווה לו נתמלא חמה ומרדכי אומר לו יש אדון המתגאה על כל העמים היאך אני מניחו ואשתחווה לע"א ולפי שייחד שמו של הב"ה נקרא יהודי אל תקרי יהודי אלא יחידי ע"כ למדנו עוצם תומת מרדכי כי לא נתכוון להכעיס את המן ולא להשתרר רק לשם ה' נתכוון ובזה כפר על כל הקהל בחטא הצלם והכי איתא בש"ר ויאמר ה' אל משה ואל אהרן בארץ מצרים מה הב"ה עושה במצרים בשביל ישראל איך נשתעבדו ישראל במצרים וגלה הב"ה עמהם אמרו לו להב"ה כל כך למה אמר להם כל הימים שאני עמהם אין נוטלים שם רע במצרים הייתי עמה ונמצאת שלמה שנאמר גן נעול אחותי כלה בבבל הייתי עמה ונמצאת שלמה שנאמר הן איתי אלהנא די אנחנא פלחין במדי הייתי עמה ונמצאת שלמה שנאמר ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה ע"כ. הנה שהיה דבר מרדכי כולל ועוד אני עתיד להאריך בזה להלן בפסוק איש יהודי בס"ד עיין עליו ונשוב למה שהיינו בו כי בזה נתקן חטא הצלם. וחטא הסעודה נתקן ע"י אסתר כדברי רב במגלה וישנה ואת נערותיה לטוב שהאכילה מאכל יהודי כי שמה על לבה ואסרה אשר אסרה על נפשה לבל תתגאל בפת בג המלך וביין משתיו. ואין ספק כי היה זה בזיון גדול למלך שתגעל נפשה במאכל המלך והמן אפטרופוריא של תלונה זו כמו שבא במדרש רבתי (פ"ו) דאחשורוש אצל ודתיהם שונות מכל עם. ובאמת כדאי הוא הבזיון הזה לקצף גדול והיא הערה למות נפשה. ופקח עיניך כי לא שמה נפשה בכפה על הבעילה כמו על האכילה ואם שתיהן באונס. אלא שענין האכילה חטאת הקהל הוא בסעודת אחשורוש ולכן השליכה נפשה מנגד ולא נתפייסה באומרה אנוסה אני, ועמוד על זה, ואחרי שכן הוא הנה הנם מרדכי ואסתר מגן וצנה לעם בני ישראל ולכן בבא עליהם ברכת טוב ישמח עם כי יותר היו שמחים עם בני ישראל בצאת מרדכי מלפני המלך בכבוד גדול מהצלתם וזהו סמיכות הכתובי' שמה כי יציאת מרדכי מלפני המלך בלבוש מלכות היתה ליהודים אורה ושמחה, וכמו שיבא שמה בס"ד. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 45 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 45](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/45) **הי"ג**רב מתנא אמר מהכא כי מי גוי גדול אשר לו אלהים קרובים אליו וגו'. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 46 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 46](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/46) **הנה**רב מתנא ראה עוד ספק י"ג עצום ורב מכל הנאמרים. והוא כי כבר נחתם גזר דינם בשמים וכדאיתא במדרש רבתי (פ"ו) דאחשורוש אמרו שם א"ר יצחק נפחא המן הרשע בעלילה גדולה בא על ישראל הה"ד ובמלאת הימים האלה עשה המלך לכל העם הנמצאים וגו'. ואין העם האמור כאן אלא ישראל הה"ד אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה'. אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות. ועשה להם משתה וגזור עליהם שיביאו כלם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש. כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם. ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהיה פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הב"ה. ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כלם לבית המשתה. א"ר ישמעאל י"ח אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הב"ה יאמר רבש"ע עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישים לבבם ואמונתם ממך. אם רצונך אבד אומה זו מן העולם כי אינם באים בתשובה לפניך. א"ל הב"ה תורה מה תהא עליה אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל. באותה שעה אמר הב"ה למה לי אומה שבשבילה הרבתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה אשביתה מאנוש זכרם מיד אמר הב"ה לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליהם כלייה. באותה שעה הלך השטן והביא לו מגילה וכתב עליה. מיד יצתה התורה בבגד אלמנות ונתנה קולה בבכי לפני הב"ה וגם מלאכי השרת צעקו לקול בכייתה ואמרו לפניו רבש"ע אם ישראל בטלים מן העולם אנו למה אנו צריכים בעולם שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון כיון ששמעו חמה ולבנה כך אספו נגהם שנאמר אלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם. באותה שעה רץ אליהו ז"ל בבהלה אצל האבות ואצל משה בן עמרם אמר להם עד מתי אבות העולם רדומים בשינה ואין אתם משגיחים על הצרה שבניכם שרויים בה כי חמה ולבנ' וככבים ומזלות ושמים וארץ וכל צבא המרום בוכי' במרר ואתם עומדים מנגד ואינכ' משגיחי'. א"ל מפני מה, א"ל מפני שנהנו ישראל מסעודתו של אחשורו' ובעבור זאת נגזרה עליהם גזירה לכלותם מן העולם ולאבד את זכרם. אמרו לו אברהם יצחק ויעקב אם הם עברו על דת הב"ה ונחתמה גזרתם. מה אנו יכולים לעשות חזר אלוהי ז"ל ואמר למשה אי רועה נאמן כמה פעמים עמדת על הפרץ לישראל ובטלת גזרתם לבלתי השחיתם שנאמר לולא משה בחירו וגו' מה תענה על הצרה הזאת כי באו בנים עד משבר וגו' אמר לו מרע"ה כלום יש אדם כשר באותו הדור אמר לו יש ושמו מרדכי. אמר לו לך והודיעו כדי שיעמוד הוא בתפלה משם ואני מכאן ונבקש רחמים עליהם לפני הב"ה. אמר לו רועה נאמן כבר נכתבה אגרת כליה אמר לו משה אם בטיט היא חתומה תפלתנו נשמעת ואם בדם נחתמת מה שהיה הוא. אמר לו בטיט היא חתומה אמר לו לך והודע למרדכי מיד הלך למרדכי הה"ד ומרדכי ידע את כל אשר נעשה ע"כ. הנה כי להיות כבר חתומה רפו ידי אבות העולם ונתיאשו מן הרחמים וגם אדון הנביאים לולי חילוק טיט לדם אשר נדבר בו ונבארהו בפסוק ומרדכי ידע בס"ד. רפה ידו מהם, לכן רב מתנא אמר פסוק זה, ועניינו הא דאמרינן בר"ה (פ"ק) אמר רב שמואל בר איויא משמיה דרב מנין לגזר דין של צבור שאינו נחתם, שאינו נחתם והכתיב נכתם עונך לפני אלא מנין שאעפ"י שנחתם מתקרע שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו ע"כ וכן ביבמות (פ' י"ב) אמר רב מתנה כי להיות גזר דין של צבור אפי' שנחתם נתקרע וזכו לנס, אמנם איך אמר משה ע"ה אם בדם היא חתומה מה היה קשה לו מאחר שהוא גזר דין של צבור. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 47 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 47](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/47) **הי"ד**רב אשי אמר מהכא או הנסה אלהים וגו'. ###### Menot HaLevi on Esther, Introduction 48 [Menot HaLevi on Esther, Introduction 48](https://torahapp.org/share/book/Menot%20HaLevi%20on%20Esther/s/Introduction/r/48) **הנה**רב אשי ראה עוד ספק י"ד והוא היות הגזר' הזאת במדינו' וממלכות רחוקות ואפשר שלא ישיגו שמה האגרות האחרונו' ואלו היה הדבר בממלכה אחת היה נקל, והנך רואה כי הוצרכו רוכבי הרכש האחשתרנים בני הרמכים להיותם קלי המרוץ עד מאד, לכן פתח רב אשי בזה המקרא ועניינו עם מ"ש רז"ל. בפסיקתא ר' ברכיה בשם ר' יודן בר"ש אמר הב"ה לישראל בני החדש הזה לכם בחדש הזה חידוש גאולה יש לכם כן לעתיד לבא לשעבר לא גאלתי אלא אומה מתוך אומה ועכשיו אני גואל אומה אחת מתוך ע' אומות הה"ד או הנסה אלהים וגו' ע"כ. הרי ששם הבטיח לגאלנו משבעים אומות ולכן בבא עלינו צרה וצוקה בימי אחשורוש אעפ"י שהיה המקום רחוק הושיענו משם. (שם) ועוד אמר רב יודן לבא לקחת לו גוי וגו' עד מוראים גדולים שבעים ושתים שמות הם ואם יאמר לך אדם שבעים וחמשה הם אמיר לו צא מהם גוי שאינו שאינו מן המנין א"ר אבין בשמו גאלן ששמו של הב"ה שבעים ושתים אותיות ע"כ. הנה הורה בזה כי עשה בעבור שמו הגדול שהיה עמנו כאשר דברנו למעלה בפתיחה הה' ואפש' כי זאת היתה כוונת אסתר באומר' יבא המלך והמן היום אשר שם נרמז שמו של הב"ה בראשי תיבות כדי לשתף שמו בצרתן של ישראל כדי שיזכו לגאולה, ועוד נוסיף לקח שמה בס"ד, ומאמ' רב מתנה ורב אשי באומרם מהכא פירשה הרש"י ז"ל שהוא כמו פתח לה פתחא להאי מהכא כמו באחרים ובחר בקיצור ואמר מהכא. זה שיעור מה שראיתיו מספיק לפתיחות הללו. ומעתה נבא לבאר המגלה בעזרת שדי.