## Midrash BeChiddush on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration

###### Midrash BeChiddush on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 12:1
[Midrash BeChiddush on Pesach Haggadah, Magid, First Fruits Declaration 12:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20BeChiddush%20on%20Pesach%20Haggadah/s/Magid,_First%20Fruits%20Declaration/r/12:1)

**ונצעק** אל ה' וכו'. הנה יקשה שלראיית מה שאמר ונצעק אל ה' אלקי אבותינו מביא פסוק ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו. כי מהפסוק ההוא לא מצינו שצעקו אל ה' אלא שצעקו סתם. עוד אמרו וישמע ה' את קולנו. והראיה אומרת וישמע אלקי' ולא ה'. 
**אמנם** בא ללמד לנו שכל מי שאינו יודע לכוין תפלותיו למקום המיוחד לשאלתו מעין מה שאמרו הרוצה להחכים ידרים וכיוצא יתפלל סתם אל מי שבידו למלאות שאלתו ואז אם תהיה בכונה גדולה ומקירות לבו נשמעת ודנין עליה בב"ד של מעלה ועל הרוב גוברת מדת הרחמים על מדת הדין ונותנין לו שאלתו כך ישראל בעת ההיא היו מטומעים בתוך המצרים ושכחו סדר התפלות לאיזו מדה צריך לכוין להשיג שאלתם כמו שאנו עכשו. שעלינו אמרו למה אין ישראל נענים לפי שאינם יודעי' להתפלל בשם. ועם כי קבלה היתה בידם שמו המיוחד כי על כן אמר מרע"ה ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם. שאילו לא היו יודעים אותו מה יועיל לומר להם שמו. הלא שמענו מה שאמר פרעה לא ידעתי את ה'. אלא ישראל יודעי' היו שמו המיוחד אך לא היו יודעים באיזו בחינה יגאלם. ודבר זה שאל מרע"ה ממנו ית' והשיב לו אהיה אשר אהיה שם המיוחד למקום שהגאולה באה משם. ולכן ישר' צעקו סתם והרי הוא כאילו צעקו אלה' אלקי אבותיהם. ועלתה שועתם אל האלקים היא המדת הדין ודנו עליה לראות אם היו ראוים לגאולה. הללו אומרים אינם ראוים כי יש בהם רשעי' רבי'. ועדיין לא נשלמו הארבע מאות שנה. ומדת הרחמים הזכירה ברית האבות. וירא את עניים ואת עמלם ואת לחצם. וגברה מדת הרחמי' והסכימו שהרשעי' ימותו בשלשת ימי אפלה והטובים יגאלו:

**Midrash BeChiddush, translated by Rabbi Mark B. Greenspan, Oceanside, N.Y. 2024:**
**וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ אֶת־קֹלֵ֔נוּ וַיַּ֧רְא אֶת־עׇנְיֵ֛נוּ וְאֶת־עֲמָלֵ֖נוּ וְאֶֽת־לַחֲצֵֽנוּ׃ We cried to *Adonai*, the God of our fathers, and *Adonai* heard our plea and saw our plight, our misery, and our oppression. (Deuteronomy 26:7)** *********וַנִּצְעַ֕ק אֶל־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתֵ֑ינוּ *Va’nitzak le Adonai*** **“We cried to *Adonai*…”** (Deut. 26:7) This is difficult, as a proof for what is written here, **“We cried to *Adonai*, the God of our ancestors,”** (Deut. 26:7) the *Maggid* brings the proof text, “The Israelites were groaning under the bondage and cried out.” (Ex. 2:23)¹²² heard their moaning.” (Ex 2:24) 
We do not learn from this verse that they cried out to*Adonai* but rather that they simply cried out. Further, the verse states, “*Adonai* heard our plea,” (Deut. 26:7) and the proof text states, “God (*Elohim*) heard their moaning,” (Ex. 2:24) and not *Adonai*. However, this comes to teach us that if one doesn’t know how to direct his prayers in the proper fashion, depending on what his request is (for the sages have said, “One who wishes to become wise should face south, etc…”)¹²³ 25b; Also see the*Shulchan Aruch,* *Orech Chaim*, *Rama’s gloss on* 94:2 then he should simply pray to the One in whose hands are his wishes. Then if he had deep intention from his heart, he will be judged by the heavenly court above and the attribute of compassion will overcome the attribute of justice and grant his request.. So too, Israel was becoming impure in Egypt and had forgotten the proper order of prayers and to which attribute of God to direct their prayers so that they will be accepted, as we have now. Regarding our generation the sages have said, “Why are Israel’s prayers not answered? Because we no longer know how to address God by the (proper) name.” 
There must have been a tradition in the hands of (of the Israelites) regarding God’s name for when our teacher Moses had asked about God’s name, what use would that have been if they didn’t already know God’s name? Also haven’t we already heard that Pharaoh said, “I do not know God,”I do not know *Adonai,*” (Ex. 5:2)¹²⁴ Rather Israel knew God’s special name but they did not know which aspect of God would be responsible for redeeming them. This is what Moses asked of God. God answered “I will be what I will be,” (Ex. 3:14) this is the special name of God from which redemption shall come. 
And so, Israel cried out to God generically; it was as if they were crying out to the God of their forefathers. Their cry rose up to *Elohim,¹²⁵* the attribute of judgment and it then judged whether they were worthy of redemption. The attribute of judgment said that there were many wicked among them and that they had not yet completed the four hundred years of slavery. And the Attribute of Mercy recalled the covenant of the forefathers, saw their oppression, labors and suffering so that the attribute. They agreed that the wicked (among the Israelites) would die during the plague of darkness that would last three days and the good would be redeemed.

footnotes:
¹²² The Haggadah Statement: "And we cried out to Adonai, the God of our ancestors" - as it is stated; "And it was in those great days that the king of Egypt died and the Children of Israel sighed from the work and cried out, and their supplication went up to God from the work." (Ex. 2:23) "And the Lord heard our voice" - as it is stated (Exodus 2:24); "And God (Elohim)
¹²³ See BT Baba Batra
¹²⁴ Implying that Moses said the name of God and Pharaoh claimed not to know it.
¹²⁵ Elohim is associated with the attribute of judgment; while Adonai is associated with the attribute of mercy.