## Midrash Lekach Tov, Leviticus

###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:1:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:1:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:1:1)

**פס'.** ונפש כי תחטא. הסמיך חטאת היחיד (לחטאת) יחיד. כי תחטא עיקר החטאת התלוי בנפש. ושמעה קול אלה. אין אלה אלא שבועה. וכן הוא אומר (במדבר ה׳:כ״א) והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. אין לי אלא באלה שיש בה שבועה ומנין לעשות שבועה שאין עמה אלה בשבועה שיש בה אלה תלמוד לומר ושמעה קול אלה. עד שישמעו מפי התובע ולא מפי עבדו ולא מפי בנו ולא מפי שלוחו עד שיאמר להם הנתבע משביע אני עליכם אם יודעים אתם לו עדות שתבואו ותעידו. ושמעה קול אלה עד הראוי להעד ולא שיהא קרוב או פסול או עד מפי עד שנאמר והוא עד הכשר לעדות. ד"א ושמעה קול אלה והוא עד שקדמה עדות לשבועה ולא בזמן שקדמה שבועה לעדות. שאם השביעם לכשתדעו לי עדות תבואו ותעידוני אינם חייבין. ומנין שאינו מדבר אלא בתביעת ממון אמר ר' אלעזר נאמר כאן אויין ונאמר (כאן) אויין. אומרין כאן בתביעת ממון מה אויין אמורין בפקדון אינו מדבר אלא בתביעת ממון אף אויין אמורין כאן בתביעת ממון. או ראה או ידע. רבי יוסי הגלילי אומר מה ת"ל והוא עד או ראה לא אמרתי אלא שאפשר לה להתקיים בידיעה שלא בראיה ובראיה שלא בידיעה. ואיזו זו זו תביעת ממון ידע שהודה בפניו ראה שראה ממש. השביעו חמשה פעמים חוץ לב"ד והודה יכול יהו חייבים ת"ל והוא עד או ראה או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו. לא אמרתי אלא במקום שאם אינו מגיד מתחייב זה (בנפשו) ואיזה זה זה בבית דין מיכן אמרו השביעו בחוץ וכפרו ובאו לב"ד והודו פטורין. הודו בחוץ ובב"ד כפרו חייבין. כפרו שניהם כאחת שניהם חייבין בזה אחר זה (הראשון) כפר אחד והודה אחד הכופר חייב. היו שתי כתי עדים כפרה הראשונה ואחר כך כפרה השניה שתיהן חייבות מפני (שמדות) [שעדות] יכולה להתקיים בשתיהן. אם לא יגיד. נדרש לו ונדרש בלמ"ד ובאל"ף ופירושו אם לו לבעל הדין לא יגיד. ונשא עונו שאם השביע עליו והלך והודה חוצה לו (פטור מן השבועה) אינו נפטר מן השבועה עד שיגיד למי שהשביעו:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:2:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:2:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:2:1)

**פס'.** או נפש אשר תגע בכל דבר טמא. זקנים הראשונים היו אומרין יכול אם יגע אדם בנוגע טמאות יהא חייב ת"ל בנבלת חיה טמאה מה אלו מיוחדים שהם אבות הטומאות יצא דבר שאינו אב הטומאה. ר' עקיבא אומר יכול אפי' יגע באוכלין ומשקין ובכלי חרש יהא חייב ת"ל בבהמה מה בהמה מיוחדת שהיא אב הטומאה יצאו אלו שאינן אב הטומאה. וכשהוא אומר בכל דבר טמא לרבות השורף פרה ופרים והמשלח השעיר שהן מטמאין (בהמה) [במשא]. בכל דבר טמא. לרבות הסככות והפרעות והקיר ואילן המיסך על הארץ. פרעות. אלו אבנים היוצאות מן הקיר. בנבלת חיה טמאה אפי' כזית ממנה. בנבלת בהמה טמאה להוציא קרניה ושערה. בנבלת שרץ טמא לרבות (צפורן) [צרופן] ועירובן. ונעלם ממנו והוא שנעלם ממנו טומאה ולא נעלם ממנו מקדש וכו' מפורש במסכת שבועות:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:3:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:3:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:3:1)

**פס'.** או כי יגע בטומאת אדם. [אדם] זה המת. טומאת אדם. זה טמא מת. לכל טומאתו. לרבות זבין וזבות נדות ויולדות. אשר יטמא (בה). לרבות בועל נדה. בה. לרבות בולע נבלת עוף טהור שהוא מטמא בגדים אבית הבליעה. ומנין שאינו מדבר אלא בטומאת מקדש וקדשיו דכתיב כי את מקדש ה' טמא. וכתי' והנפש אשר תאכל בשר מזבח השלמים אף חיוב קרבן האמור כאן בטומאת מקדש וקדשיו. ונעלם ממנו. רבי אומר ממנו מכלל דהוה ליה ידיעה. והוא ידע הרי שתי ידיעות. אינו חייב אלא עד שיהא בה ידיעה בתחלה וידיעה בסוף והעלם בינתיים:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:4:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:4:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:4:1)

**פס'.** או נפש כי תשבע וגו'. אינו חייב על המהרהר עד שיבטא בשפתיו. להרע או להיטיב. מה הטבה רשות אף הרעה רשות להרע לאחרים שאינו חייב אלא בנשבע להרע לעצמו כי הא דאמר ר' יוחנן אהא בתענית עד שאבוא לביתי. וכן הוא אומר (תהילים ט״ו:ד׳) נשבע להרע ולא ימיר. או להיטיב לאחרים הוא חייב ולא להרע יכול לעבור על המצוה (והוא) חייב קרבן ת"ל להרע או להיטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות. הנשבע לבטל את המצוה שאם עבר לבטל את המצוה מלקין אותו ומקיים את המצוה אבל נשבעין לקיים את המצוה כדי לזרז את עצמו וכן אמר דוד (תהילים קי״ט:ק״ו) נשבעתי ואקיימה לשמור משפטי צדקך. ומנין אפילו דברים שאין בהם הרעה והטבה כגון אזרוק צרור לים ושלא אזרוק. ת"ל לבטא בשפתים. לכל אשר יבטא האדם, להביא את שאמר אוכל ושלא אוכל אכלתי ושלא אכלתי. האדם בשבועה. פרט לאנוס. ונעלם ממנו. פרט למזיד שמזיד אינו בקרבן אלא במלקות ארבעים. מיכן אמרו חכמים אל תהי פרוץ בנדרים שמא תמעול בנדרים:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:5:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:5:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:5:1)

**פס'.** והיה כי יאשם לאחת מאלה. מלמד שהוא טעון וידוי מה וידוי האמור בשעיר המשתלח עד שהוא חי מתודה עליו אף וידוי האמור בשעיר כאן עד שהוא חי מתודה עליו. אשר חטא עליה מלמד שטעון סמיכה. והביא. אף לאחר יום הכפורים. את אשמו לה' לחטאתו אשר חטא מה חטאתו מותרה נדבה אף אשמו מותרו נדבה. נקבה ולא טומטום. מן הצאן ולא הפלגס שיצא מכלל כבש ולכלל איל לא בא. כשבה או שעירת עזים לחטאת אחת הוא מביא ואינו מביא שתים. וכפר עליו הכהן מחטאתו. על חטאתו שאם הפריש מעות לכשבה או לשעירה והעני מביא עוף. העשיר ירבה כשבה או שעירת עזים:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:7:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:7:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:7:1)

**פס'.** ואם לא תגיע ידו די שה. אין אומרים לו ללוות או לעשות אלא עד שיגיע ידו. יש לו שה ואין לו צרכיו מנין (תלמוד לומר) שיביא קרבן עני ת"ל די שה. והביא את אשמו אשר חטא שתי תורים או שני בני יונה לחטאת. שתים מביא אחת אינו מביא. אחד לחטאת ואחד לעולה. שתהא מקדים חטאת לעולה כדי שיתכפר בחטאתו ואח"כ מביא דורון עולתו. והביא אותו אל הכהן. שיפרישם הוא ואחר כך יביאם. אל הכהן. מלמד שהוא חייב בטיפול הבאתן. והקריב את אשר לחטאת. בנין אב לכל החטאות הבאות עם העולות שיהו קודמות לעולות הבאות עמהן. ומלק את ראשו. (מלמד) מול הרואה את העורף וכן הוא אומר (במדבר כ״ב:ה׳) והוא יושב ממולי. ולא יבדיל. ואם הבדיל פסול:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:9:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:9:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:9:1)

**פס'.** והזה מדם החטאת על קיר וגו'. מעצמה של חטאת. על קיר המזבח לא על קיר הכבש ולא על קיר היסוד ולא על קיר ההיכל. והנשאר בדם ימצה אל יסוד המזבח. זה קיר התחתון. חטאת הוא. שיהא כל מעשיו לשם חטאת. הוא. פרט לשמלקו שלא לשמו:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:10:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:10:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:10:1)

**פס'.** ואת השני יעשה עולה כמשפט. כמשפט עולת בהמה מה עולת בהמה מן החולין וביום וביד ימנית אף עולת העוף כן ר' ישמעאל אומר (ארבעה עולות) כמשפט עולת העוף ממול ערפו:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:11:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:11:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:11:1)

**פס'.** ואם לא תשיג ידו לשתי תורים. אמר רב יהודה חביבה מצוה בשעתה שמיד הוא מביא עשירית האיפה ואין ממתינין לו עד שיעשיר ויביא כשבה או שעירה. והביא את קרבנו אשר חטא עשירית האיפה. אחת מעשרה לשלש סאין שהם ז' רבעים ועוד האיפה ג' סאין סאה ו' קבין קב ד' לוגין לוג ששה ביצים וסימן גוד"ו, סלת מן החטים לחטאת. שיהא הפרש מעות לשום חטאת. לא ישים עליה שמן. נותן הוא על שיריה. לא ישים עליה שמן ואם נתן פסל. לא יתן עליה לבונה ואם נתן בשר. שנאמר כי חטאת היא מכל מקום. ומפני מה בשמן פסול ובלבונה כשר שהלבונה יכול ללקטה והשמן אינו יכול ללקטו. ר' יהודה אומר כי חטאת היא הא מנחת כהן גדול טעונה לבונה:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:12:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:12:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:12:1)

**פס'.** והביאה אל הכהן והקטיר המזבחה. שיהא מקטיר לאשים. חטאת. שתהא מעשיה לשם חטאת. הוא. פרט לשקמצה שלא לשמה:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:13:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:13:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:13:1)

**פס'.** וכפר עליו מאשר חטא לאחת מאלה. להשוות הקלים לחמורים בכבשה או שעירה או בשתי תורים או בעשירית האיפה. והיתה לכהן כמנחה. שתהא עבודת המנחה של כהן שלו. הרי היא לו כמנחת נדבתו מה מנחת נדבתו אינה נאכלת אף עשירית האיפה שלו לא תאכל. ר' שמעון אומר והיתה לכהן כמנחה. כמנחת ישראל מה מנחת ישראל נקמצת אף זו נקמצת הקומץ קרב לעצמו והשירים קריבין לעצמן:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:14:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:14:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:14:1)

**פס'.** וידבר ה' אל משה לאמר. הפסיק הענין ליתן ריוח למשה רבינו להבין בין פרשה לפרשה:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:15:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:15:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:15:1)

**פס'.** נפש. לרבות כהן משיח למעילה. כי תמעול מעל. אין מעילה אלא שיקור וכן הוא אומר (ד"ה א' ה') וימעלו באלהי אבותיהם. וחטאה בשגגה. נאמר כאן חטאת ונאמר בתרומה חטא מה חטא האמור בתרומה פוגם ונהנה אף כאן. בשגגה פרט למזיד אע"פ שיש בה עון מיתה. מקדשי ה'. קדשים המיוחדים לשם יצאו קדשים קלים שאינן מיוחדים לשם. מקדשי ה'. לרבות קדשי בדק הבית. והביא. אף לאחר יום כפורים. איל תמים בן שתי שנים שאין איל אלא לשון קשה. וכן הוא אומר (מ"ב כ"ד) ואת אילי הארץ לקח. מן הצאן. ולא מן הפלגס. בערכך כסף. יכול אף דינר ת"ל שקלים. יכול שקלי נחשת ת"ל כסף. אי שקלי כסף יכול בבליות מדיות קפודקיות ת"ל בשקל הקדש. סלעים של שקל צורית. לאשם. שיהא הפרש מעות לאשם. פירוש האשם הוא הממון:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:16:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:16:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:16:1)

**פס'.** ואת אשר חטא מן הקדש ישלם. לרבות פחות משוה פרוטה לתשלומין אבל אין חייבין עליו מעילה בפחות משוה פרוטה. ואת חמישיתו יוסף עליו. שיהא הוא וחומשו חמשה. ונתן אותו לכהן. מלמד שהכהן עצמו מועל. והכהן יכפר עליו. מלמד שהאיל והאשם מעכבין ואין החומש מעכב. האשם זו מעילת. הממון. האיל כמשמעו. ונסלח לו אין משיירין לו ליום הכפורים:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:17:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:17:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:17:1)

**פס'.** ואם נפש. הרי זה מוסיף על ענין (רשות) מלמד שספק מעילות מביא אשם תלוי דברי רבי עקיבא. ועשתה אחת. לחייב על כל אחת ואחת שאם בא לפניו ספק חלב ודם ונותר ופגול בהעלם אחד חייב על כל אחת ואחת. חלב נותר ופגול ושומן לפניו אכל אחת מהן ואינו יודע ודאי איזה מהן אכל מביא אשם תלוי. ועשתה אחת מכל מצות ה' ולא ידע ואשם ונשא עונו. ומה אם לא ידע ונשא עונו. אם ידע לא כל שכן. רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מה שכרן של צדיקים לעתיד לבוא צא ולמד מאדם הראשון שעבר על מצוה אחת קנס לו מיתה ולדורותיו עד סוף כל הדורות. המקיים כמה מצות על אחת כמה וכמה שזוכה לו ולדורותיו. רבי אומר ומה אם ההורג נפש בשגגה קבע הכתוב נפש. הגומל חסד עם אחיו והמפרנס את העניים על אחת כמה וכמה שתתן לו נפשו, רבי אלעזר בן עזריה אומר הרי הוא אומר (דברים כ״ד:י״ט) כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה ומה השוכח ועשה צדקה קבע לו הכתוב ברכה. העושה ברצון עצמו ונותן מתנה לעני על אחת כמה וכמה:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:18:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:18:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:18:1)

**פס'.** והביא איל תמים מן הצאן. להוציא הפלגס. בערכך לאשם. מה ערכך האמור למעלה בכסף שקלים אף כאן בכסף שקלים. לאשם שיהא הפרש לאשם:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:18:2
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:18:2](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:18:2)

**פס'.** וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג. שלא נודע לו בינתים. והוא לא ידע. פרט לשאמרו לו אחרים. וגסלח לו. הא (לא) ידע אינו מתכפר לו עד שיביא (אשם ודאי). למה זה דומה לעגלה ערופה שאע"פ שנערפה ואח"כ נמצא ההורג הרי זה יהרג:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:19:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:19:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:19:1)

**פס'.** אשם הוא אשם אשם לה'. מלמד על אשם תלוי שאם שחטו וזרק את דמו ואח"כ נודע לו שחטא או נודע לו שלא חטא מנין שהוא מותר באכילה ת"ל אשם הוא מכל מקום. יכול אע"פ שלא נשחט ת"ל הוא. מה יעשה לו יצא וירעה בעדר. אשם אשם לה'. יכול כלו לבדק הבית ת"ל אשם לכהן. אי אשם לכהן יכול ינתן כלו לכהן ת"ל אשם לה'. הא כיצד מותיר אשמות נופלים לנדבה ולוקחין בהן עולות. הבשר לשם והעורות לכהנים. זה מדרש דרש יהוידע הכהן הגדול אשם הוא אשם אשם לה' נמצאו שני כתובים קיימים אשם לה' ואשם לכהן. ואומר (מ"ב י"ב) ככף אשם וכסף חטאות לא יובא בית ה' לכהנים יהיו. ד"א אשם אשם לה'. להביא אשם שפחה חרופה שיבוא בכסף שקלים לפי שהוא באיל ומוציא אשם נזיר ואשם מצורע שאינן באיל ואינן בכסף שקלים:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:20:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:20:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:20:1)

**פס'.** וידבר ה' אל משה. נפש כי תחטא ומעלה מעל בה'. אמר רבי לוי קשה גזל של הדיוט מגזל של גבוה שגזל הדיוט הקדים חטא למעילה ובגזל הקדש הקדים מעילה לחטא. אמר רבי יוסי בן חנילאי לה' להביא קדשים קלים. בן עזאי אומר להביא את השלמים. רבי עקיבא אומר ומעלה מעל בה' שכל המכחש בפקדון מכחש בשלישי שביניהם לפי שהמלוה והנושא ונותן בעדים המכחש בעדים מכחש. אבל המפקיד את חבירו ואינו רוצה שתדע בו נשמה אלא הקב"ה ומכחש מכחש בהקב"ה הוי ומעלה מעל בה'. וכחש בעמיתו. יכול דברים. ת"ל בפקדון דבר שהוא של ממון. או בתשומת יד. פירשו רבותינו בבבא מציעא כגון שייחד לו כלי להלואתו שאמר לו מזה יהא פרעונך כגון אפותיקי. או בגזל. שגזלו מידו כענין שנאמר (ש"ב פ) ויגזול את החנית מיד המצרי. או עשק את עמיתו. זה עושק שכר שכיר. ת"ר עמיתו עמיתו שני פעמים פרט לגבוה פרט לאחרים. וכחש. יכול הכחשת דברים שאמר לו לחבירו אכלתי היום והוא לא אכל הלכתי לעיר פלונית והוא לא הלך ת"ל כי תחטא. וכחש. שקדם חטא לכחישה כגון האמורים בפסוק בפקדון או בתשומת יד או בגזל או עשק את עמיתו. מה אלו מיוחדין שהן ממון אף כל ממון:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:22:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:22:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:22:1)

**פס'.** או מצא אבדה וכחש בה. ולא במוצאה. ונשבע על שיקר. כגון המערב מים ביין. חול בפול. כיוצא בהן. על אחת מכל אשר יעשה האדם לחטא בהנה. מה אלו מיוחדים שאינן קנסות יצאו הקנסות כגון שאמר לו אנסת ופתית את בתי והוא אומר לא אנסתי ולא פתיתי. המית שורך לשורי והוא אומר לא המית:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:23:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:23:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:23:1)

**פס'.** והיה. מיד. והשיב את הגזלה. גזילה הוא משיב אבל אינו משיב תשלומי גזל. אשר גזל. על מה שגזל הוא משלם לא על מה שגזל אביו לא ישיבנו כל עיקר. ת"ל את העושק. תנן התם הגוזל ומאכיל את בניו ומניח לפניהם פטורין מלשלם. רבי שמעון אומר אם היה דבר שיש לו אחריות חייבין לשלם. אשר עשק. ולא שעשק אביו. או את הפקדון אשר הפקד אתו. בזמן שהוא עמו ישלמנו ואם אינו עמו יפייס על דמיו. או את האבדה אשר מצא. פרט למציל מן הים ומן הנהר ומן העובדי כוכבים ומן הלסטים *):


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:24:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:24:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:24:1)

**פס'.** או מכל אשר ישבע עליו לשקר ושלם. בא ליתן את האמור למעלה למטה להביא תשומת יד עליו לשקר. ושלם. אינו משלם לאחר השבועה. ושלם אותו בראשו ולא תשלומי כפל. וחמשתיו. המשלם בראש מוסיף חומש אבל המשלם תשלומי כפל ותשלומי ארבעה וחמשה אינו מוסיף חומש. וחמשתיו מלמד שהוא מוסיף חומש על חומש עד שיתמעט (החומש) משוה פרוטה. יוסף עליו. שיהא הוא וחומשו חמשה וזהו חומש (מלגו). לאשר הוא לו יתננו. ולא יתננו לשלוחו שיולך לו שנאמר לאשר הוא לו יתננו לשליח בית דין או ליורש. ביום אשמתו. היינו דתנן בית שמאי אומרים ילקה בחסר וביתר ובית הלל אומרים בשעת הוצאה ר' עקיבא אומר בשעת התביעה:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:25:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:25:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:25:1)

**פס'.** ואת אשמו יביא לה'. אף לאחר יום הכפורים, איל תמים. בן שתי שנים ולא פלגס. בערכך. נאמר כאן בערכך ונאמר להלן בערכך מה להלן בכסף שקלים אף כאן. לאשם. שיהא הפרש מעות לשם אשם:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:1
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:1](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:1)

**פס'.** וכפר עליו הכהן לפני ה'. ונאמר להלן על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה לחייב על כל אחת ואחת כיצד היו חמשה תובעין אותו ואמרו תן לנו פקדון ותשומת יד וגזל שיש לנו בידך. שבועה שאין לכם בידי פקדון ותשומת יד וגזל ואבדה. ופעמים שאינו חייב אלא על אחת על הרבה תביעות. כיצד היה תובעו ואומר לו תן לי חטים שהפקדתי אצלך אמש ושלפניו שבועה שאין לך בידי כלום אינו חייב אלא חטאת אחת שנאמר על אחת. והוא הדין לחמשה בני אדם. לאשמה בה. פרט לפחות משוה פרוטה. ויתר דברי השבועות מפורשים במסכת שבועות ובתורת כהנים:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:2
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:2](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:2)

טיכוס חטרי השבועות


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:3
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:3](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:3)

כי את כל מעשה האלהים יבא במשפט על כל נעלם אם טוב ואם רע (קהלת י״ב:י״ד)


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:4
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:4](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:4)

**כל הנביאים וכל החכמים לא הוסיפו ולא גירעו.** ולפי שהיה קהלת חכם ולימד דעת את העם בא לפרש דברי התורה שהרי אמרה תורה למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך ויש צדיקים שבאין להם מקוראות (עי' קדושין ל"ט:) ויש רשעים שאוכלין עולמם שלם בשלוה ובהשקט לפיכך הוצרך לומר כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט. ללמדך שאין שכר המצות בעולם הזה ולא תשלום הרעות כי אם ליום הדין (שנאמר) ועל כל המעשה שם. לכך נאמר כי את כל מעשה כלומר כל מעשה בני אדם האלהים יביא במשפט ליום הדין. על כל נעלם. אמרו חכמים הרג כנה בפני חבירו ונמאס והוא לא ידע שחבירו נמאס בה אפילו בכך יביאנו במשפט. וכן הרק בפני חבירו ונמאס כל שכן על הנעלמות הכתובות בפרשת ויקרא בהעלמת טומאות מקדש וקדשיו ובהעלמת שבועת בטוי ושבועת העדות ושבועת הפקדון ולפי שהיתה הפרשה ארוכה קצרתי הענין בה וכתבתי לענין השבועות ענין לבדה בקיצור שהשבועות להם דרכין כענין ששנינו במסכת שבועות בפרק שלישי שבועות שתים שהן ארבע שאוכל ושלא אוכל שאכלתי ושלא אכלתי. שבועה שלא אוכל ואכל כל שהוא חייב. רבי עקיבא אומר אמרו לו היכן מצאנו באוכל כל שהוא שהוא חייב שזה חייב אמר להן היכן מצאנו במדבר ומביא קרבן [שזה] מדבר ומביא קרבן. אלא כשם שנשנית לזו נשנית לזו. לכך קורא להן שתים לפי שאמר הכתוב להרע או להיטיב שתים לשעבר ושתים להבא וכו'. מתניתין וכולם נקראין שבועות בטוי שחייב עליהן קרבן ועכשיו שאין בית המקדש קיים הוא בר מלקות ארבעים. ותנן נשבע חייב וגו' שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה ואכלה אינו חייב אלא חטאת אחת זו היא שבועת בטוי שחייבין על זדונה (כרת) ועל שגגתה קרבן עולה ויורד. ואמרו רז"ל כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן שנאמר (דברים כ״ה:ג׳) ונקלה אחיך לעיניך כיון שלקה הרי הוא אחיך פירוש קרבן עולה ויורד הוא קרבן עשיר כבש ואם אין ידו משנת מביא שתי תורים או שני בני יונה ואם דל הוא מביא עשירית האיפה לכך נאמר עולה ויורד:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:5
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:5](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:5)

פרק שני


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:6
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:6](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:6)

הוא שבועת שוא ואי זו היא כדתנן נשבע לשנות את הידוע לאדם אמר על עמוד האבן שהוא של זהב ועל הזהב שהוא של אבן ועל האיש שהוא אשה ועל האשה שהיא איש. נשבע על דבר שאי אפשר לו אם לא ראיתי נחש בקורת בית הבד אם לא ראיתי גמל פורח באויר זו שבועת שוא שחייבים על זדונה כרת ועל שגגתה פטור. שבועת בטוי נוהגת באנשים ובנשים. אמר שמואל כל העונה אמן אחר השבועה כמוציא שבועה מפיו דמי שנאמר (במדבר ה׳:כ״ב) ואמרה האשה אמן אמן. כלומר שאם הדיין השביעו והוא עונה אמן כאלו הוא נשבע בפיו:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:7
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:7](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:7)

פרק שלישי


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:8
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:8](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:8)

שבועות העדות נוהגת באנשים ולא בנשים שנאמר (דברים י״ט:ט״ו) על פי שני עדים למה לא נאמר שנים אלא שני ללמד גזרה שוה כתיב כאן שני עדים וכתיב להלן (שם) ועמדו שני האנשים מה להלן אנשים אף כאן אנשים. ואע"פ שיש עדות שהנשים כשרות לה כגון נאמנת אשה לומר איש פלוני מת להשיא את אשתו וכן נאמנת להביא גיטה כדי שתנשא. ונאמנת על הבכור לומר זה יצא ראשונה. ונאמנת על עצמה לומר טהורה אני וטמאה. ונאמנת לומר נשביתי וטהורה אני. ושבועת העדות נוהגת ברחוקים ולא בקרובים בכשרים ולא בפסולים בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד. כיצד אומר לעדים בואו והעידוני שבועה שאין אנו יודעין לך עדות וכו' כדתנן בשבועות בפרק שבועת העדות משביע אני עליכם בשבועה האמורה בתורה. מצוה אני עליכם בצואה האמורה בתורה. אוסרכם אני באיסור האמור בתורה הרי אלו חייבים. בשמים ובארץ הרי אלו פטורין. באל"ף דל''ת ביו"ד ה"א בשדי בצבאות בחנון ברחום בארך אפים ברב חסד ובכל הכנויים הרי אלו חייבים. והעדות דברי הכל בעמידה. ובעלי דינין בשעת גמר דין בעמידה והדיין בישיבה שנא' (שמות י״ח:י״ג) וישב משה לשפוט את העם ויעמוד העם על משה. דביתהו דרב הונא הוה ליה דינא קמיה דרב נחמן אמר היכי איעביד. איקום מקמה מסתתמן טענותיה דבעל דינה אי לא איקום מקמה אשת חבר הרי היא כחבר. אמר לשמעיה אפרח בר אוודא. והאמר מר בשעת גמר דין הכל בעמידה בין עדים בין בעלי דין ודיין בישיבה. דיתיב כמאן דשארי מסאניה ואומר איש פלוני אתה זכאי ואיש פלוני אתה חייב. ואמר רבא בר רב הונא האי צורבא מרבנן דידע בסהדותא וזילא ביה מילתא למיזל גבי דיינא דזוטר מיניה לאסהודי גביה לא ניזיל. ואי צורבא מרבנן הוא סהדא מותבינן ליה משום דעשה דכבוד תורה עדיף. אמרו חכמים מנין לתלמיד שאמר לו רבו אתה יודע שאם נותנין לי מאה מנה איני בודה מנה יש לי אצל פלוני ואין לי אלא עד אחד לך והצטרף עמו אסור לעשות כן שנאמר (שמות כ״ג:ז׳) מדבר שקר תרחק:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:9
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:9](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:9)

פרק רביעי


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:10
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:10](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:10)

שבועת הפקדון נוהגת באנשים ובנשים ברחוקים ובקרובים בכשרין ובפסולין בפני ב"ד ושלא בפני ב"ד מפי עצמו אבל לא מפי אחרים. אינו חייב עד שיכפור בו בב"ד דברי ר' מאיר וחכמים אומרים בין מפי עצמו בין מפי אחרים בין שכפר בו חייב. וחייב על זדון השבועה ועל שגגתה עם זדון הפקדון ומהו חייב על זדונה אשם בכסף שקלים. שבועת הפקדון כיצד אמר לו תן לי פקדון שיש לי בידך. שבועה שאין לך בידי. או שאמר לו אין לך בידי משביעך אני ואומר לו אמן חייב וכולי פירקא דשבועת הפקדון:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:11
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:11](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:11)

פרק חמישי


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:12
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:12](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:12)

**שבועת הדיינין הטענה שתי כסף וההודאה בשוה פרוטה.** ואם אין הודאה ממין הטענה פטור. כיצד שתי כסף יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה פטור. שתי כסף ופרוטה יש לי בידך אין לך בידי אלא פרוטה חייב. מנה לי בידך אין לך בידי פטור. מנה לי בידך אין לך בידי אלא חמשים דינר חייב. מנה לאבי בידך אין לו בידי אלא חמשים דינר פטור מפנישהוא.כמשיב אבדה. מנה לי בידך אמר לו הן. אל תתנהו לי אלא בעדים. למחר אמר לו תנהו לי. נתתיו לך חייב מפני שצריך ליתן לו בעדים. מנה לי בידך אמר לו הין למחר אמר לו תנהו לי נתתיו לך פטור. אין לך בידי חייב. ואלו שאין נשבעין עליהן העבדים והקרקעות השטרות וההקדשות. אין נשבעין אלא על דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין. כיצד בית מלא מסרתי לך כיס מלא מסרתי לך והוא אומר איני יודע אלא מה שהנחת אתה נוטל פטור, זה אומר עד הזיז וזה אומר עד החלון חייב. זוקקין את הנכסים שיש להם אחריות עם הנכסים שאין להם אחריות לישבע עליהן. אין נשבעין על טענת חרש שוטה וקטן. ואין משביעין את הקטן אבל נשבעין לקטן ולהקדש. המלוה את חברו על המשכון ואבד המשכון וכו' ומסקנא מי נשבע מי שהפקדון אצלו שמא ישבע זה ויוציא הלה את הפקדון. אמר שמואל האי מאן דאוזפיה לחבריה אלפא זוזי ומשכין ליה קתא דמגלא עלויהו אבד קתא דמגלא (עלויהו) אבד אלפא זוזי וכו' ואם שוה המשכון שיעור זוזי ומשכנו בשעת הלואתו הרי הוא בחזקת המלוה אבל הראשון כי לזכר ולפקדון נתנו לו. אבל אם משכנו אחר הלואתו הרי הוא בחזקת המלוה אבד המשכון אבדו מעותיו:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:13
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:13](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:13)

פרק שישי


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:14
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:14](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:14)

כל הנשבעין שבתורה נשבעין ולא משלמים שנאמר (שמות כ״ב:י׳) ולקח בעליו ולא ישלם מי שעליו לשלם הוא נשבע. ושכיר מאי טעמא תקון רבנן דמשתבע ושקיל משום דבעל הבית טרוד בפועליו ומשום כדי חייו דשכיר. והני מילי שתבעו שכיר בזמנו אבל לאחר זמנו אינו נשבע ונוטל. אמר רב ירמיה בר אבא שלחו מבי רב לשמואל ילמדנו רבינו אומן אומר קצצת לי שתים והוא אומר לא קצצתי לך אלא אחת מי נשבע. שלח להו בזו ישבע בעל הבית ויפסיד שכיר דקציצה ודאי מדכר דכירי אינשי והלכתא מגלגלין שבועה על ידי שבועה. והלכתא אפילו שומר נשבע ואפילו אשת שומר נשבעת. ושאמרו הכמים שכנגדו חשוד על השבועה במאי חשוד. תאנא אפי' בשבועת שוא. והלכתא כר' מאיר דאמר עד חומס פסול לכל העדיות. היו שניהם חשודין הלכתא יחלוקו. ואין אדם מוריש שבועה לבניו דתאני רבי אמי (שם) שבועת ה' תהיה בין שניהם ולא בין היורשים. תנן התם חנוני על פנקסו נשבע. האומר תן לבני חטים כך וכך ולפלוני כך וכך ממון הוא אומר נתתי והן אומרים לא נטלנו הוא נשבע ונוטל והן נוטלין בלא שבועה. והיתומים לא יפרעו אלא בשבועה שלא פקדנו אבא שלא אמר לנו אבא שלא מצאנו בין שטרותיו של אבא ששטר זה פרוע. העיד רבי יוחנן בן ברוקה אפילו נולד הבן לאחר מיתת האב הרי זה נשבע ונוטל, רבן שמעון בן גמליאל אומר אם יש שם עדים שאמר אביו בשעת מיתתו ששטר זה אינו פרוע נוטלן שלא בשבועה. אמר רבא מת לוה מלוה נשבע ליורשיו ואפי' מת מלוה יורשי מלוה נשבעין ללוה אבל מת לוה תחלה ואח"כ מת המלוה כבר נתחייב המלוה לבני לוה שבועה ואין אדם מוריש שבועה לבניו. וכל פירקא דכל הנשבעין דמסכת שבועות. הטוען לחבירו ואומר מנה לי בידך והוא אומר לא היו דברים מעולם ואין לו עדים אין הדין אלא להחרים בלבד. וכן אמר רב נחמן משביעים אותו שבועת היסת, והוא החרם אולי יתפחד ויודה לו. וכן ראוי לגולל ספר תורה לקללות וכל מה שרוצה בעל דינו להפחידו בנדות ובאפר ובשופרות הרשות בידו וכל מי שהוא עובר החרם פסול לעדות ונקרא רשע וחשוד בשבועה נשבע שכנגדו ונוטל. והלכתא המלוה את חברו בעדים אין צריך לפרעו בעדים ואם אמר לו אל תפרעני אלא בעדים צריך לפרעו בעדים. ואם אמר לו הלכו העדים למדינת הים נאמן ובשבועה. אמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי. ההוא גברא דהוה טעין לחבריה קמי רב חטים ושעורים וכוסמין אמר לו המתן עד שיגלגל עליו ואתה נשבע לו לבסוף. ההוא דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך הא שטרא אמר ליה ולא פרעתיך. אמר להו הנהו סטראיה וודאי רוח שלי. אמר רב נחמן איתרע שטרא והלכתא כוותיה והני מילי דפרעיה באפי סהדי ולא אידכר שטרא אבל פרעיה בין דידיה לדידיה מגו דיכול למימר ליה לא היו דברים מעולם יכול לומר סטרא נינהו. והלכתא שטר שיש בו עדים כשרים ואע"ג דאיכא תרין קרובין לא פסילי הנך קרובים לשטרא והלכתא עדים הקרובים בין לערב בין למלוה בין ללוה פסולין:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:15
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:15](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:15)

פרק שביעי


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:16
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:16](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:16)

**מי שמת והניח אשה ובעל חוב ויורשין וכו' (כתובות פ"ט מ"ב).** ר"ע אומר ינתנו ליורשין שכולן צריכין שבועה והיורשין אין צריכין שבועה והלכה כר"ע. הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ובראיה. עד אחד מעיד שהיא פרועה לא תפרע אלא בשבועה מדרבנן כדי להפיס דעת ב"ח. והלכתא תינוק בן יומו נוחל ומנחיל והלכתא אלמנה בין מן האירוסין בין מן הנשואין גובה כתובתה והלכתא צריכה שבועה שלא הטמינה ואע"ג דגמרי' במסכת גטין רב לא מגבי לה כתובה לאו מילתא משום דחייש לשבועת שקר מגבינן לה בחזקה שהיא נשבעת על האמת. והדין הזה קודם שנישאת אבל אם נישאת חיישינן שהבעל מיפר שבועתה. והלכתא ערב דכתובה לא משתעבד מ"ט מצות קא עביד ולא מידי חסר. ושבועת היסת שמחרימין ב"ד על הכופר במלוה הוא שאמר שלמה בן דוד (דברי הימים ב ו׳:כ״ב) אם יחטא איש לרעהו ונשא בו אלה להאלותו. וחומר בשבועות מכל איסורין שבתורה שאפילו על השוגג מתחייב. ומעשה באשה אחת שהפקיד לה עני אחד בשני בצורת דינר ונתנתו בכד הקמח ושכחה ולשה אותו ונתנתו לעני אחר ונשבעה לו שלא נהנית ממנו ולפי שנהנת דבר מועט כמלוא דינר בצק שאלמלא הדינר היה בצק נכנס במקומו בשעה שנתנה לעני ונתחייבת ומת בנה וכן מפורש במסכת שבועות. ת"ר שבועת הדיינין אף היא בלשונה נאמרת אומרים לו הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שאמר לו הקב"ה למשה בסיני (שמות כ) לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא וכל עבירות שבתורה נאמר בהם ונקה וכאן נאמר לא ינקה וגו' וכשמשביעין אותו אומרים לו הוי יודע שלא על דעתך אנו משביעין אותך אלא על דעתינו ועל דעת ב"ד. ולמה משביעין אותו. דאמרי רבנן פרשי אינשי מספק שבועה ולא פרשי מספק ממון לכך משביעין אותו או מחרימין אותו שלא יתבייש או יתפחד מן השבועה וישוב. ופירש רב האי גאון ז"ל שיעור שתי כסף שתות וחצי מן הכסף של ערבייא והם הנקראים תמונית והם כל שמונה כספים בכסף אחד. ובזה סמכנו במאתים כסף מוהר בתולה שהם כ"ח כספים ולאלמנה י"ב כספים וחצי מכ"ד כסף לסלע שתות למקח ואם תקשה אמרו רבותינו (שם כב) ולקח בעליו ולא ישלם כיון שקיבלו בעלים שבועה שוב אינו משלם אע"פ שהביא עדים והא תנן איכא פקדוני ואמר לו אבד משביעך אני ואמר לו אמן והעדים מעידים אותו שגנבו משלם תשלומי כפל וכו' זה הדין בזמן שלא הודה התובע בפני ב"ד שאין לו עליו לא עדות ולא ראיה אבל אם אמר בעל דינו התובע אין לי עליו עדים ולא ראיה וקיבל שבועתו ולאחר זמן מצא עדים אינה כלום לפי שהלכה כדברי חכמים במסכת סנהדרין ובלבד שלא יהיו העדים במקום אחר או דיסקיא של אביו מופקדת ביד אחר שזה מביא ראיה וסותר ואפילו נשבע. ויתר דברי ערכי שבועות על ספר דברי הדינים שלם כל אחת ואחת במסכתא נחצבה ונקצבה בעזרת דגול מרבבה:


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:17
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:17](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:17)

פרשת צו את אהרן


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:18
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:18](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:18)

טוב אתה ומטיב למדני חקיך (תהילים קי״ט:ס״ח)


###### Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:19
[Midrash Lekach Tov, Leviticus 5:26:19](https://torahapp.org/share/book/Midrash%20Lekach%20Tov/s/Leviticus/r/5:26:19)

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע טוב אתה לכל באי העולם וביותר עם ישראל שאתה טוב ומטיב להם בכל ענין ואתה מלמדם תורתך ומצותיך וחקיך כענין שנא' (ישעיהו מ״ח:י״ז) אני ה' [אלהיך] מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך וכבר הזהיר הקב"ה לישראל על עסק הקרבנות בפרשת ויקרא אם עולה קרבנו ושאר כל הזבחים והעולות והשלמים והמנחות אבל הן צריכין למוד לכך נאמר פרשת צו ללמד תורת העולה תורת החטאת תורת המנחה תורת השלמים: