## Minchat Ani on Torah, Balak

###### Minchat Ani on Torah, Balak 1
[Minchat Ani on Torah, Balak 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/1)

בתחלת דברי נבואת בלעם נאמר מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם לכה ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל וי"ל לאיזה צורך הזכיר מאיזה מקום הביאו גם מלך מואב נראה מיותר גם למה כפל השמות יעקב ישראל וגם למה אמר ארה לי יעקב ולא גם בישראל זועמה לי ישראל אבל יבואר זה ע"פ המדרש מן ארם ינחני אמר לו השוינו שנינו להיות כפוי טובה אילולי אברהם אביהם לא היה בלק שניצל לוט ממהפיכת סדום בזכות אברהם שנאמר ויזכור לקים את אברהם וישלח את לוט ואילולי יעקב אביהם לא הייתי בעולם שנאמר ויברכני ד' בגללך שלא ראה לבן אבי אבי בנים אלא בזכות יעקב עכ"ל ודברי המדרש הללו מרומזים בפסוק זה עפ"י הדקדוקים אשר דקדקנו שאמר בלעם לבלק אתה שלחת לי לכה ארה לי יעקב מפני שחשבת שבשבילי לא אעשה כן שלא להיות כפוי טובה נגד יעקב אביהם שבברכתו נולד אבי ללבן ונהייתי גם אני ואמרת שבשבילך אאור יעקב ולכן שלחת ארה לי יעקב ולכה זועמה ישראל בזה לא אמרת לי מפני שחשבת שבזה לא אהי' כפוי טובה שמשעה שנקרא אביהם ישראל לא עשה טובה עוד לאבי אבי לבן כן חשבת אבל טעית אם אחדול מלקלל שלא להיות כפוי טובה איך תבקש אתה ממני לקלל את ישראל הלא גם אתה כפוי טובה באשר מלך מואב אתה שנולד מלוט אחר הציל אברהם אביהם אותו ממהפיכת סדום ולכן שנאתינו את ישראל השוה את שנינו להיות כפויי טובה ושם הקב"ה דברים אלו בפי בלעם בתחילת שליחותו להודיע לו ולבלק פחיתות מדותיהם חוץ מרשעתם. וכן הודיע לו עוד פחיתת מדת שנאתו עפ"י מה דאיתא במדרש את שבעת המזבחות ערכתי ואעל פר ואיל במזבח אמר לו הקב"ה טוב ארוחת ירק ואהבה שם משור איבוס ושנאה בו טובה סעודה שעשו ישראל במצרים ואכלו פסח על מצות ומרורים מפרים שאתה מקריב ע"י שנאה עכ"ל והוא תמו' איזו ערך יש בין קרבן בלעם ובין מה שעשו ישראל סעודה במצרים וגם מאותה סעודה לא הזכיר רק ארוחת ירק ולא הבשר והלחם שהם עיקר הסעודה והלא טוב זה מזה לא יאמר רק על שני דברים שיש ערך ביניהם וגם בפסוק יש לדקדק (שע"פ המדרש אמר הקב"ה אז כן מה ששלמה כתב במשלי ברוח הקדש) למה בארוחת ירק אמר ואהבה שם ובשור איבוס אמר ושנאה בו וליישב זה י"ל דצריך טעם אחרי שבלעם רצה להשות קרבנו לקרבנות ישראל ולהכריע על ידם כפרת ישראל למה הקריב פר ואיל ולא ג"כ כבש שהרי בכל מקום שהקריבו ישראל פרים ואילים הקריבו ג"כ כבשים אבל י"ל שעשה כן מחמת שנאה שהרי כפי המבואר במדרש הקריבו ישראל פרים נגד אברהם שנאמר בו ויקח בן בקר איל נגד יצחק שנקרב תמורתו איל כבש נגד יעקב שכתוב בו והכבשים הפריד יעקב ואחרי שבלעם משנאתו את ישראל לא רצה לעשות זכר לזכות יעקב שעומד לישראל לבד לכן לא הקריב כבש רק פר ואיל שמזכיר זכות אברהם ויצחק שחשב זה עומד גם לשונאי ישראל שעשו ונכדו עמלק הם מזרעם כי מה שנאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע ולא כל יצחק זה לא ידע: ואולי חשב בלעם שיש לו התנצלות גם על שמעורר שנאה בקרבנו שהרי בקרבן פסח שעל ידו נתחנכו ישראל להיות עם ד' נצטוו לאכול אותו על מצות ומרורים ומרור הוא לזכר שמררו המצריים את חיי אבותינו במצרים הרי שרצון הקב"ה הוא לשנוא את שונאו ולנטור איבה אכן זה שקר גמור שהלא צו' הקב"ה לא תתעב מצרי כי גר היית בארצו שרק הטוב שהי' לנו במצרים נזכור ולא את הרע ומה שנצטוו ישראל לאכול מרור עם הפסח הוא רק להזכיר חסדי ד' שפדה אותם משעבוד קשה כמו שגם פסח ומצה מזכירים אותם בטובות שגמל הקב"ה להם ולנטוע בלבם לאהבה אותו ולעבדו בכל לב ובכל נפש וזה הפי' מה שהשיב הקב"ה על דברי בלעם ואעל פר ואיל במזבח טוב ארוחת ירק ואהבה שם טוב לי גם הירק של מרור שאכלו ישראל עם פסח ומצה שזה לא הי' מעורר שנאה כנראה ממה שאהבה שם שהפסח ומצה הי' לעורר אהבה לי וכמו כן המרור שנתחבר עמהם ולכן לא אמר ואהבה בו כי ממרור לא יודע שהוא לעורר אהבה כי אם ע"י שאהבה שם שנתחבר עם פסח ומצה שהם לאהבה אבל אתה מביא פר ואיל ושנאה בו שבקרבן בעצמו אתה מראה השנאה שרצונך לעורר על ישראל שלא הבאת רק מה שמזכיר זכות אברהם ויצחק שאתה חושב שעומד גם לשונאי ישראל ולא מה שמזכיר גם זכות יעקב שעומד לישראל לבד.


###### Minchat Ani on Torah, Balak 2
[Minchat Ani on Torah, Balak 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/2)

ועפ"ז יבואר מה דעוד איתא במדרש והכן לי בזה שבעה מזבחות למה שבע כנגד ז' צדיקים שבנו שבעה מזבחות אדם הבל נח אברהם יצחק יעקב ומשה השיב רוח הקדש טוב פת חרבה ושלו בה מבית מלא זבחי ריב טובה מנחה בלולה בשמן וחרבה מבית מלא זבחי ריב שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני עכ"ל ויש להבין מה ענין מנחה בלולה וחרבה להמזבחות שבנו ז' צדיקים ולבאר זה י"ל דהנה בכל הקרבנות לא כתיב ונפש כי תקריב חוץ מבקרבן מנחה שדרשו רז"ל שנחשב להמקריב כאלו הקריב נפשו ולכן מכנה מקריב מנחה לכל מקריב קרבנו בכונה רצויה להבורא ב"ה: התורה נמשלה לשמן הנותן אור כידוע בדרשות חז"ל והנה מן שבעה הצדיקים שבנו מזבחות והקריבו עליהם השלשה הראשונים אדם הבל נח עוד לא היה להם תורה ונמשל קרבנם למנחה חריבה שלא היה רק עבודה לכבוד השם בלתי שמור בהם חוקות התורה אבל אברהם יצחק ויעקב ומשה שלמדו וקיימו כל התורה עבודתם נמשל למנחה בלולה בשמן וזה הוא מה שהשיב רוח הקדש אתה אמרת בנה לי שבעה מזבחות להשוות קרבנך לקרבן שבעה צדיקים טוב פת חריבה ושלוה בה לא בלבד קרבנות אברהם יצחק ויעקב ומשה שהיו בלולים בקיום התורה טובים מקרבנך כי אם גם קרבן אדם הבל נח שנמשל למנחה חריבה בלא שמן של תורה ערבה לי יותר מקרבנך באשר שהה הקריבו לכפרה להיות שלוה ושלום ביני ובין יושבי הארץ אבל קרבנך הוא בית מלא זבחי ריב שאתה רוצה על ידו להכניס מריבה ביני ובין בני.


###### Minchat Ani on Torah, Balak 3
[Minchat Ani on Torah, Balak 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/3)

עוד איתא במדרש מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים רמזה לו אתה מבקש לעקור אומה שחוגגת שלש רגלים בשנה עכ"ל וי"ל למה ניתן בפי האתון להזכיר לו מכל המצות שמקיימים ישראל רק מה שחוגגים שלש רגלים בשנה ובפרט למה הזכירה רק ג' רגלים ולא חגיגת שבת שהוא גדול יותר בבחינתו וקדושתו ולבאר זה יש לומר עפ"י מה שדרשו חז"ל וישת אל המדבר פניו רצה להזכיר חטא העגל למען תחול קללתו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ראה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה ותהי עליו רוח שקים עלה בלבו שלא לקללם ויש להבין איך מצא במה שאין פתחיהם מכוונים זה כנגד זה התנגדות לחטא העגל וגם איך מרומז זה בפסוק ובביאור זה יש לומר שבפסוק יש לדקדק שאמר וירא את ישראל שוכן לשבטיו שלשון זה נראה אינו מדוייק שהל"ל וירא שבטי ישראל שוכנים אכן יבואר זה ע"פ המדרש הובא בילקוט הושע ד' חבור אפרים עצבים הנח לו רבי אומר גדול השלום שאפילו ישראל עובדים ע"ז ושלו' ביניהם כביכול אינו יכול לשלוט בהם שנאמר חבור אפרים עצבים הנח לו אבל משנחלקו מהו אומר חלק לבם עתה יאשמו עכ"ל ואם מועיל השלום להיות כתריס בפני הפורענות אפילו בשעה שעובדים ע"ז כל שכן שהוא מחסה נגד העונש על שעבר וזהו מה שאמר הכתוב וירא את ישראל שוכן לשבטיו אף שנחלקו לשבטים עכ"ז ראה אותם ישראל שוכן ל' יחיד שהיו כאיש אחד ובמה ראה זה "י ישראל שאין פתחיהם מכוונין זה כנגד זה שנשמרו שלא ליתן מקום לבא לידי מחלוקת שלא ראה אחד מעשה חבירו מה שרוב פעמים מביא לידי קנאה ולשון הרע המחרחר ריב ועי"ז הבין שלא יועיל לו הזכרת חטא העגל ולכן ותהי עליו רוח אלקים נתן בלבו לברכם.


###### Minchat Ani on Torah, Balak 4
[Minchat Ani on Torah, Balak 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/4)

אמנם נודע לבלעם שאחדות ישראל הוא להם למגן ולמחסה נגד הפורענות ממה שאמרה לו האתון למה הכתני זה שלש רגלים שבארו רז"ל ע"פ המדרש אתה רוצה לעקור אומה שחוגגת שלש רגלים שגדולת מעלת האחרות שבישראל הי' ניכר כשעלו בשלש רגלים לירושלים להראות פני ד' אשר על כן דרשו רז"ל בחגיגה ד' ממה דכתיב ויאסף כל איש ישראל אל העיר כאיש אחד חברים שבשעת אסיפה בירושלם היו כאיש אחד חברים וזהו הפירוש איך תקו' להביא עליהם פורענות ע"י קללתך אחר שהם חוגגים ג' רגלים בהתאחדות בירושלם שהם כאיש אחד שם.


###### Minchat Ani on Torah, Balak 5
[Minchat Ani on Torah, Balak 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/5)

עוד נודע לבלעם שלא יצלח בידו לקלל את ישראל ע"פ מה דאיתא במדרש ויעמוד מלאך ד' במשעול הכרמים אמר לו הכרמים נמכרים כשועלים גדר מזה וגדר מזה אין אתה יכול לשלוט בהם שבידיהם לוחות כתובים משני עבריהם עכ"ל ולבאר מדרש תמו' הזה נאמר דהנה חוץ מעל ידי הזכרת חטא העגל הי' תקו' לבלעם שתועיל קללתו לכלות ישראל על ידי מה שהראה כבר כחו בפיו בנצחו סיחון על מואב שקלל למואב ועי"ז לקח סיחון את ארצו וכמו ששלח לו בלק כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאור יואר שדרשו רז"ל שידע זה ע"י נצחון סיחון על מואב ועוד קוה שלא תועיל לישראל להצילם מידו זכות עבודתם להקב"ה שאין עבודתם שלמה באשר שכבר שמע כי הרבה פעמים נתייסרו במדבר ולכן בא המלאך להודיעו כי תקותו נכזבה מה שמרומז במשעול הכרמים גדר מזה וגדר מזה שישראל נקראים כרם ד צבאו' ואויביהם נקראו שועלים כדכתיב אחזו לנו שועלים מחבלים כרמים וזהו מה שאמר לו המלאך התחשוב כמו שהועילה קללתך על מואב תועיל גם על ישראל הכרמים נמכרים כשועלים ה' של הכרמים היא ה' השאלה וכי כרמים נמכרים כשועלים אם שועלים נמכרו על ידך תוכל לחשוב שגם כרמים חשובים ימכרו על ידך ואם תשען בתקוחך אינם כרם ד באשר שעבודתם לא בשלמות אני אומר לך שגם מצד זה אין אתה יכול לשלוט בהם שבידיהם לוחות כתובים משני עבריהם שאם עבודתם תהי' חסרה לא יהי' זה או שאינם מקיימים רק המצות שבין אדם למקום ולא גם שבין אדם לחבירו או בהיפך שאינם מקיימין רק שבין אדם לחבירו ולא שבין אדם למקום וידוע דהלוחות נחלקו בענין זה שעל לוח האחד נכתבו ה' מצות שבין אדם למקום אנכי ולא יהי' לך וגו' ועל לוח השני ה' מצות שבין] אדם לחבירו לא תרצח לא תנאף וגו' וזהו מה שהודיעו המלאך יש בידם לוחות כתובים משני עבריהם פי' שמחזיקים בידם הלוחות הכתובים משני עבריהם ששלמים במעשיהם בכל מה שכתוב בשני עברי הלוחות הן במה שבין אדם למקום ובין מה שבין אדם לחבירו לכן לא תוכל להזיקם בקללתך.


###### Minchat Ani on Torah, Balak 6
[Minchat Ani on Torah, Balak 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/6)

אכן כל זה לא הועיל לבטל ממנו תקותו הרעה שעוד יצלח בידו להשביע חשק שנאתו לקלל את ישראל אבל הקב"ה ברחמיו ובחסדיו לא בלבד שלא הניחו לקלל אלא גם כשרצה לברך את ישראל נתן רסן לפיו ולא הניחו גם לברכם כדאיתא בפסיקתא הובא בילקוט וירא בלעם כי טוב בעיני ד' מה ראה ראה שמשה עתיד לברך את ישראל ארבע ברכות והוא היה ראוי לברך את ישראל ארבע ברכות אמר אני מברכם שבע ברכות ומשה ארבע הרי אחד עשר אמר הקב"ה רשע זה עינו צרה בברכתם של ישראל די שלש ברכות שברכם יבוא משה שעינו יפה בברכתם של ישראל ויברכם ארבע ברכות ואילו הם שלש ברכות שבירך בלעם את ישראל מה טובו אהליך יעקב מי מנה עפר יעקב לא הביט און ביעקב ואלה הם ארבע ברכות שבירך משה את ישראל ד' שקי אבותיכם יוסף עליכם ויבוא משה ואהרן אל אוהל מועד ויצאו ויברכו את העם וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה וגו' ויברך אותם משה הרי שלשה ועוד וזאת הברכה עכ"ל וי"ל מה ראה בלעם שרצה לברכם דווקא במספר י"א ברכות ועוד הרי עתה לא נתברכו ישראל רק בשבעה ברכות והפסידו ארבע ברכות מי"א שביקש לברכם ועוד י"ל למה נכללו בארבע ברכות משה השתי ברכות שכבר ברכם ל"ח שנה קודם וגם למה הקדים המדרש להזכיר ברכות בלעם קודם להם אחרי שמקצתם היו מאוחר מהם וביישוב הדקדוקים האלה אולי יש לומר עפ"י מה שאמר התנא לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה לישראל אלא השלום בביאור הלשון כלי מחזיק ברכה יש לומר דאם הקב"ה מברך לזה בבנים ולזה בעושר ולזה בשנים ובזקנה ולזה בבריאות ולזה בשמירה מפגעים רעים כל אלו הם ברכות מיוחדים שבאו לאחדים אכן זה בלבד אם לבבם נפרד זה מזה אבל אם יש אחדות ביניהם כרצון הבורא לקיים ואהבת לרעך כמוך אז כל אחד שמח בברכת ובטובת האחר כאלו מתברך גם הוא בכלם ועל ענין זה נאמר שהשלום השולט בישראל הוא כלי המחזיק ברכה שכל הברכות יורגשו מכל אחד מהם וכן נאמר גם בברכת יעקב כשבירך את בניו לזה בברכת אריה ולזה בברכת אילה ולזה בברכת עין פורת ולבסוף נאמר איש אשר כברכתו בירך אותם שנדרש במדרש שלבסוף בירך כולם יחד לכל אחד מהם בכל הברכות וכן עשה משה כשברך את ישראל לפני מותו שבירך לאחד עשר השבטים חוץ משבט שמעון לכל אחד ברכה מיוחדת כנאמר בפ' וזאת הברכה ואחר כן כשסיים כל הברכות כללם יחד ואמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בד' וגו' ולכן כשראה בלעם במחזה נבואתו שעתיד משה לברך את ישראל בי"א ברכות דהיינו שיברך שבט בפני עצמו בברכה מיוחדת רצה הוא להשוות עצמו למשה ולהקדימו באחד עשר ברכות אבל הקב"ה אמר ידעתי שרשע זה עינו צרה בברכתם של ישראל ולא חפץ לברכם בלב שלם ולכן די בשלש ברכות שברכם שכנגדם משה בירך ועוד יברך אותם גם כן בשלש ברכות ואח"כ יברכם בברכה רביעית שכוללת כל הי"א ברכות: ומפרש המדרש מה היו ברכות בלעם ואף בענין זה ברכם משה. בלעם אמר מה טובו אהלך יעקב משכנותיך ישראל שברכם על אוהל מועד ועל המשכן אשר בתוכו וכנגד זה בירך משה את ישראל כשנשלם המשכן כדכתיב וירא משה את כל המלאכה וגו' ויברך אותם משה. בלעם ברכם שנית לא הביט און ביעקב שפי' הספרי לא הביט בעון העגל שעשו שמחל להם וכנגד זה עמד ברכת משה ויצאו ויברכו את העם וירא כבוד ד' אל כל העם ותצא אש מלפני ד' ותאכל על המזבח וגו' שבירידת האש הראה הקב"ה שמחל להם עון העגל כמו שדרשו רז"ל וזה גרם ברכת משה ולכן עמדה ברכה זו נגד ברכת בלעם של לא הביט און ביעקב. וכנגד ברכת בלעם מי מנה עפר יעקב שהוא הברכה שנתברך בה יעקב והיה זרעך כעפר הארץ עמדה ברכת משה הנכם היום ככוכבי השמים לרוב יוסף ד' עליכם ככם אלף פעמים וכדי שלא תחסר לישראל ברכה בא משה ברכם בזאת הברכה בברכה רביעית שכוללת כל הברכות של י"א השבטים וזה מה שנאמר שאמר הקב"ה שאין לי חפץ גם בברכת בלעם.


###### Minchat Ani on Torah, Balak 7
[Minchat Ani on Torah, Balak 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/7)

אמנם גם מה שברכם בלעם באשר שעינו צרה בישראל לא היתה ברכה שלימה כדאמרינן בפ' חלק אמר ר' שמואל ב"ר נחמני מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל יותר מברכה שברכם בלעם הרשע אחיה השילוני קלל את ישראל בקנה שנאמר והכה ד' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים מה קנה זו עומד במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו אלא הוא הולך ובא עמהם כיון שדוממו הרוחות עומד קנה במקומו אבל בלעם הרשע ברכם כארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ושרשיו מועטים ואין גזעו מחליף אפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו כיון שנשבה בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו עכ"ל בפי' מאמר זו י"ל שבני אדם חושבים שמי שנתן לו הקב"ה התרוממות בעושר וכבוד הוא המתברך ומי שחי בשפלות והכנעה הוא המקולל אכן הענין בהיפך שהכנעה בחיי העולם הזה טובה מן התרוממות בארבע דברים (א) בענין לימוד תורה על דרך שאמרו חז"ל לא בשמים היא לא תמצא תורה במי שמגיס דעתו וכנגד זה אמרו לא תמצא תורה אלא במי שמשפיל עצמו שלכך נמשלה התורה למים שעוזב מקום גבוה ונוזל אל מקום נמוך (ב) לענין גידול בנים לתורה ולמצות שהתרוממות של האבות בקל יביא הבנים לבעוט בתורה ובמצות כמו שאמר ישעיה בשם הקב"ה בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי פי' ע"י שגדלתי ורוממותי אותם תחת שהיה להם ליתן לי הודאה על זה הם פשעו בי מה שאין כן בבני עניים אשר על זה אמרו רז"ל הזהרו בבני עניים שמהם תצא תורה (ג) לענין חיזוק האמונה שעל העושר נאמר וישמן ישורון ויבעט שמנת עבית וגו' אבל מי שחי בהכנעה לבו מוכנע לעבודת ד' (ד) לענין הוויית האדם שבהכנעה אין עומד כנגדו לשברו כי בכל מאורעות שבאות לעולם ידע להכניע עצמו עד יעברו עליו ושוב מקים עצמו אבל מי שרגיל לחיות בהתרוממות ועושר אם יבואו מאורעות שמאבדים עשרו אינו יכול להרגיל עצמו בהכנעה ונשאר נשבר ונדכה. וזה ענין המשל לקנה אשר במים שיש לו הד' מעלות אשר פרטנו שעומד במקום מים זה מעלת התורה שנמשלה למים וגזעו מחליף הוא נגד ברכת הבנים שאם נקטף האב מעוה"ז יגדל ע"י הבנים הדומים לו ושרשיו מרובין הוא נגד חיזוק האמונה שיחזק בה כמו הקנה מוחזק בשרשיו בארץ ואפילו כל הרוחות שבעולם נושבות בו אין מזיזות אותו ממקומו הוא כנגד המעלה שלא יהי' נשבר ע"י המאורעות הבאות לעולם כי הוא יכוף ראשו עד יעברו ושוב יזקיף עצמו אמנם הכל בהיפך בארז במי שרוצה לדמות לו בגבהו שאינו עומד במקום מים של תורה שלא ימצא במי שמגיס דעתו ואין גזעו מחליף שבניו מתוך שרירות העושר לא ילכו בדרכיו אחריו ולא יקויים בו מי שמעמיד בן צדיק כאלו לא מת ושרשיו מועטין שהוא בעצמו בעודינו חי לא ישרש באמונה בחזקה והוא בסכנה להעקר ולהפוך למינות ע"ד וישמן ישורון ויבעט וגם אם כל הרוחות שבעולם כל זמן שעשרו בידו לא יפילו אותו לארץ כיון שנשב בו רוח דרומית מיד עוקרתו והופכתו על פניו דאמרו רז"ל מקום העושר הוא בצפון כנאמר מצפון זהב יאתה ולכן אם מנשב רוח דרומית הוא מנשב נגד רוח צפונית ומעביר משם העושר וע"כ נשיבת רוח דרומית הוא משל לאבידת העושר וזהו מה שאמר אם גם כל הרוחות שבעולם שהם המאורעות הבאות לעולם אין מזיזות אותו ממקומו שינצח אותם בעשרו וישאר שמח וטוב לב אבל כשמנשב רוח דרומית שמנשב נגד הצפון ונאבד עשרו אין לו תקומה שנפל מבלי להוסיף לקום וע"כ טוב להדמות להקנה מהדמות לארז ולכן נאמנים פצעי אוהב מנשיקות שונא טובה קללת אחיה השלוני מברכת בלעם.


###### Minchat Ani on Torah, Balak 8
[Minchat Ani on Torah, Balak 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Balak/r/8)

ומה שאמר אחיה השילוני בלשון קללה אמר ירמיהו בלשון ברכה שנאמר אשרי הגבר אשר יבטח בד' והיה ד' מבטחו והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו ולא יראה כי יבוא חום והיה עליהו רענן ובשנת בצורת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי פירוש דברים האלה שמשבח ומאשר למי אשר בד' שלא לבקש לו מבטח בעניני העולם רק מה שד' נותן לו שהוא ענין השמח בחלקו ופרט שירויח בזה כל הטובות אשר אמרנו שיהי' כעץ שתול על מים שיעמוד במקום תורה כמו שבארנו בקנה ועל יובל ישלח ח שרשיו שישרש בחוזק לבל תמוט אמונתו ולא יראה כי יבוא חום והי' עליהו רענן שהמאורעות הרעות שבעולם לא ישיגוהו ואם ישיגוהו בכל זה בשנת בצורת לא ידאג כי ע"י בטחונו בד' תסור כל דאגה מלבו שיפול לארץ וגם ברכת הבנים תהיה לו כי לא ימיש מעשות פרי שעל ידם ישאר שמו לברכה בקרב הארץ. ובמה שאמרנו שאין לך מחסה נגד הפורעניות אף על עבירות גדולות כמו השלום יבואר מה שאמר הנביא כה אמר ד' צבאות צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהי' לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים והאמת והשלום אהבו מה שפרט מכל המדות הטובות רק האמת והשלום י"ל דידוע שאע"פ שזכרי' שנבא זה נבא לעת בנין בית שני עכ"ז הרבה נבואותיו היו על עת בנין בית שלישי והנה מד' צומות שחיוב עלינו להתענות רק שנים מהם הם לזכרון צרות חרבן בית ראשון והם צום העשירי אשר בו סמך מלך בבל וצום השביעי שנהרג גדליה אבל י"ז בתמוז שנבקע העיר זה הי' בבית שני שבבית ראשון נבקעה בט' בתמוז כדאיתא בגמרא וכן ט"ב אע"פ שבו ביום חרב גם בית ראשון מכ"מ ממה שאמר ר' יוחנן אי הוי התם קבעינא בעשרה משום שבו הי' עיקר שריפת הבית שני ולפמש"כ התוס' מגילה ד ז' גם כוונת רבי הי' כן מזה נראה שפשיטא להם שהעיקר שאנו מתענים הוא על חרבן בית ני. ואמרינן ביומא פ' ב' בית ראשון חרב על ע"ז וג"ע ע וש"ד ובית שני נחרב על שנאת חנם ושלש עבירות ע"ז וג"ע וש"ד מקורם שקר שמשקרים באלקי אמת ובאשת נעורים ואיש ברעהו ולכן יבוער זכר עבירות האלה על ידי אהבת אמת ושנאת חנם מקורה חילוק לבבות ויבוער זכרה ע"י אהבת השלום ולכן אמר הנביא מה שאתם עתידים להתענות ד' צומות הם יהיו לכם לששון ולמועדים טובים אם האמת והשלום תאהבו לבער זכרון הצרות שהיו לכם ע"י השקר והמחלוקת. ואם אמנם אמרנו שהעיקר מה שאנו מתענים י"ז בתמוז הוא על בקיעת העיר של בית שני באשר שצרה זו נזכרה בכתוב אבל גם המאורעות רעות אחרות שהיו בי"ז בתמוז רובם היו בחרבן בית שני שתנן תענית פ' ד' ה' דברים ארעו בי"ז בתמוז שבירח הלוחות ובטל התמיד והובקעה העיר ושרף אפוסטמוס את התורה והעמיד צלם בהיכל וכל אלה הרעות היו בחורבן בית שני חוץ משבירת הלוחות אבל לא בלבד על מה שאירע לנו בחרבן בית שני הצומות המה לנו לזכרון כי אם גם לצרות הבאות עלינו בדורות שאחרי כן ובפרט החמשה מאורעות הרעות שארעו לאבותינו בי"ז בתמוז ממש נתחדשו בזמן הזה כסדר שנמנו במתניתן והיו בעכרנו לבטל אמונת ישראל מרבים כי לא בפעם אחד ירדו מהר גבו' לבור עמוק כי אם במדרגה אחר מדרגה כי כל זמן שעסקו ישראל בתורה רובם ככולם היא היתה המשמרם מלהכשל בעבירות אבל התחילו להתעסק בעניני הזמן והתעצלו מללמוד תורה עד שנשכחה התורה מן הדור יותר ויותר ונתקיים בזה רעת שבירת הלוחות דאמרו רז"ל כי ע"י שבירת הלוחות באה שכחת התורה אכן עוד היו הדורות מחזיקים בתומם אבל התחילו רבים לבטל התמיד בקיום המצות לפעמים עושה ולפעמים אינו עושה וכן עבירות לפעמים נשמר מלעבור ולפעמים אינו נשמר והנה כבר המשיל המלך החכם בקהלת את האדם בעיר מסוגרת מכל צד ובה איש מסכן וחכם שהוא היצר הטוב וסבב עליה וילחם בה מלך זקן שהוא היצה"ר כאשר בארנו בפ' בהר לכן אחרי נתקיימה הרעה של ביטול התמיד בקיום המצות ובשמירה מן העברות נתקיים גם הרעה של הובקעה העיר כי עתה היה ישראל המאמין מאז כעיר פרוצה שאין מעצור עוד להאויב המתעה לכנוס בה לשלוט עליה עד שגירש מתוכה את היצה"ט אשר שלט בה מלפנים ובא הכל תחת ממשלתו ואז נתקויים הרעה של שריפת התורה שבערו הבוגדים כל התורה עד שלא נשתייר ממש עוד מצוה אחת שמקיימים ע"פ התורה אבל לא הי די להיצה"ר המושל בקרבם להרוס ולבער התורה והמצו' כי אם עד שהביא גם את הרעה להעמיד צלם בהיכל שבמקום אשר שכנה הקדושה העמידו הבוגדים חדשים לא שערו אבותיהם ואומרים אלה אלקיך ישראל כן תעבוד לאביך שבשמים ובזה תרצה לו וכזה ראינו בעינינו בדור הרע הזה איך מרעה אל רעה יצאו ושמו חושך לאור ואור לחושך אמנם תקותינו שגם בזה תתקויים נבואת הנביא שמה שגרם את צום הרביעי יהפך לששון ולשמחה בהשיב ד' אלי העובדים אותו ונדחי ישראל יכנס.