## Minchat Ani on Torah, Behar

###### Minchat Ani on Torah, Behar 1
[Minchat Ani on Torah, Behar 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/1)

בערכין פ' ח' ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו כן מימות יהושע אפשר בת דוד ולא עשה סוכות בא שלמה ולא עשה סוכות עד שבא עזרא אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע ב"נ מה ביאתם בימי יהושע בן נון מנו שמיטין ויובלין וקדשו ערי חומה ונתחייבו בתרומות ומעשרות אף ביאתם בימי עזרא כן עכ"ל והוא תמוה איך מרומז במה שנאמר שעשו סוכות וישבו בהן שמנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתנו תרומות ומעשרות ולישוב זה י"ל שכבר הראנו במקומות שונות שגם באותן מצות שנתנה התורה בהן טעם עוד יש בהן בפנימיותן טעמים אחרים וזה ג"כ במצות סוכה שמלבד הטעם שנתנה תורה למצוה זו למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל עוד הראונו קדמונינו שלשה טעמים אחרים (א) שנזכור שגרים ותושבים אנחנו בארץ שעל סוכה נאמר צא מדירת קבע ושב בדירת עראי לשבעת ימים וכמו כן נאמר לנשמת אדם שמחצבה בעליונים בעולם הנשמות אשר שם ישבה מעולם צא מדירת קבע זה ושב בדירת עראי בארץ שבעה עשיריות שנים ימי שנותינו שבעים שנה לעבוד את בוראך ולעלות במעלות עליונות כשתשוב אל בית מולדתך בכלות ימי חלדך וזה יהי' נגד זכרון האדם בשבתו בסוכה (ב) יזכור שנכנס לישב בצל הקדושה כי הסוכה היא קדש לד' ואסורה בהנאה כקדש כדברי רז"ל ועל ידי זה יה' נגד זכרון האדם שתכלית שבתו בעוה"ז לישב בצל האמונה הקדושה ע"י קיום התורה והמצות כדאיתא בזוהר פ' אמור (ג) יזכור שאם עושה רצון אביו שבשמים הוא פורס עליו סוכת שלומו לשמרו מכל רע כדכתיב כי יצפנני בסוכה רעה.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 2
[Minchat Ani on Torah, Behar 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/2)

ובזה יש ליתן טעם למה שהעירו רז"ל שתיבת סוכות כתיב בפ' אמור ב' פעמים חסר ו' ופעם אחת מלא ורז"ל דרשו מזה מנין מחיצות סוכה כידוע אבל ע"פ דברינו יש ליתן עוד טעם לזה דהנה משלשה הבחינות של מצות סוכה שאמרנו הראשונה שנעלה על לבבינו שהעולם הזה הוא דירת עראי ושלא נעשה אותו עיקר וכן הבחינה השנית שנשב בצל הקדושה פה תלויות בנו ולא יקויימו בשלמות כ"א חסר אולם הבחינה השלישית שהקב"ה פורם עלינו סוכת שלומו וחסדו זה הוא בשלמות בלי חסרון ועל כן ג' תיבות סוכות שאפשר שמרמזים על שלשה בחינות הללו שנים חסרים ואחד מלא.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 3
[Minchat Ani on Torah, Behar 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/3)

והנה בשלשה המצות שהזכירה הגמרא שמנו בימי עזרא כבימי יהושע שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה והפרישו תרומות ומעשרות בהם ג"כ נמצאו הג' בחינות כבמצות סוכה: בשמיטה וביובל כתיב והארץ לח תמכר לצמיתות כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי ויש להבין שגרים ותושבים נראה כסתירה כי גר נקרא מי שהוא ממדינה אחרת וגר במדינה זו לשעתו ותושב נקרא מי שנולד ויושב בה לגמרי אבל יבואר זה כי האדם מורכב מגוף ונשמה הגוף הוא תושב בארץ שנברא מעפר ושב אל העפר אבל הנשמה שמקום מולדתה למעלה בעולם הנשמות היא גר בארץ וזהו מה שאמר הכתוב והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ ואין לכם אחוזה בה כי מה שאתם יושבים בה הוא בגדר גרים ותושבים רק הגוף הוא תושב בה ולו אין אחוזה באשר שקצובים ימיו וישוב אל העפר ויעזוב הכל לאחרים ואין זה בגדר אחוזה ומה שחי לעולם בכם שהיא הנשמה היא גר בארץ ולגר אין אחוזה ולכן לא תמכר לצמיתות שתזכרו שהארץ אין תכלית ישיבתכם פה כי יצאתם מדירת קבע וישיבתכם פה אינה רק דירת עראי.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 4
[Minchat Ani on Torah, Behar 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/4)

קדושת ערי חומה מרמז לקדושת אדם שינצל מיצה"ר שכבר המשיל המלך החכם בקהלת את האדם לעיר בצורה מוקפת חומה כדכתיב עיר קטנה ואנשים בה מעט וגו' ומצא בה איש מסכן חכם ומילט הוא את העיר בחכמתו שדרשו רז"ל על יצה"ט ומה שלא נלכדה העיר ע"י מלך גדול שהוא היצר הרע שבנה עליה מצודים גדולים זה בלבד מפני שהיתה מוקפת חומה דהיינו שהאדם הקיף עצמו בחומת הקדושה לבל ילכד מיצה"ר וכן כתוב עיר פרוצה אין חומה איש אשר אין מעצור לרוחו שמראה ג"כ שנמשל האדם אשר ימשול ברוחו לבלתי הלכד במצודת יצה"ר בעיר מוקפת חומה אשר על כן קדושת ערי חומה מרמז לאדם שיושב בצל הקדושה וסגר בעדו נגד הטומאה.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 5
[Minchat Ani on Torah, Behar 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/5)

תרומה ומעשרות נקראים ראשית כדאמרינן במתניתן דתרומות שבתרומה כתיב ראשית דגנך ומעשר ישבו תרומת מעשר שנקרא ג"כ ראשית ולכן תרומה ומעשרות מרמזים על ישראל שנאמר בהם קדש ישראל לד' ראשית תבואתו כל אוכליו יאשמו רעה תבוא עליהם ובזה מרמזים על טעם השלישי של מצות סוכה שהקב"ה הוא מחסה לנו ופורס סוכת שלומו עלינו לשמרנו מאויבינו וזה הפי' ויעשו כל הקהל השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות וכו' אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע בן נון מה ביאתם בימי יהושע מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה ונתחייבו בתרומות ומעשרות אף ביאתם בימי עזרא כן לומר כי אע"פ שודאי עשו ישראל סוכות גם בימי השופטים ובימי בית ראשון בפרט בימי דוד ושלמה עכ"ז לא עשו בשלימות כל כך כמו בימי עזרא שאז עשו המצוה עם כל הבחינות הפנימיות השלשה שהם גם בחינות המצות של שמיטין ויובלות וקדושת ערי חומה והפרשת תרומה ומעשר כאשר אמרנו וזה שכפל הפסוק ויעשו כל הקהל סוכות וישבו בסוכות להעיד על השלמת בחינת המצוה וכזה לא עשו מימי יהושע בן נון עד עזרא שמסתמא לימד אותם כן.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 6
[Minchat Ani on Torah, Behar 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/6)

אמנם מלבד הבחינות של מצות שמיטה ויובל אשר ביארנו להזכיר להאדם כי גר ותושב הוא בארץ עוד יש למצות האלו בחינות מעולות דאיתא במדרש ילקוט וידבר ד' אל משה בהר סיני אמר ר"א הקפר כתיב שוקיו עמודי שש מיוסדים על אדני פז העמוד הזה יש לו כותרת מלמעלה ובסיס מלמטה מה כתיב למעלה מן הענין ושבתה הארץ שבת לד' שמיטה ואח"כ יובל עכ"ל ולהבין מה ענין כותרת ובסיס לשמיטה ויובל יש לבאר ע"פ המכילתא פ' יתרו בפסוק לך אל העם ר' ישמעאל אומר בתחילת הענין מה הוא אומר ושבתה הארץ שמיטין ויובלות ברכות וקללות וסוף מה הוא אומר אלה המצות והחוקים אמרו מקבלים עלינו כיון שראה שקיבלו נטל את הדם וזרק על העם ואמר הנה דם הברית עכ"ל והיוצא מהדברים האלו שפ בהר ופ' ברכות וקללות שבבחוקתי נאמרו בתחילה קודם שקבלו ישראל ברית התורה בהר סיני ובזה מיושב למה כתיב בתחילת הפ' זו של שמיטין ויובלות שנאמרה בהר סיני יותר מבשאר מצות התורה אכן יש להבין מה נשתנו מצות האלו להיות יסוד לברית התורה שכרת ד' עם ישראל משאר מצות שאם יצדק זה לענין ברכות וקללות מפני שכוללים את כל התורה ביעוד שכר ועונש לא יצדק זה לענין שמיטין ויובלות שהן מצות יחידות ולבאר זה נאמר כי במצות שמיעה נוסדים שלשה כללי התורה שה (א) להאמין שהקב"ה ברא העולם (ב) להאמין שמשגיח לתת לאיש כדרכיו (ג) מצות ואהבת לרעך כמוך שקרא כלל גדול בתורה. שהקב"ה הוא בורא העולם מורה במה שתשבות הארץ בשנה השביעית שבת לד' כמו שכתוב אצל שבת בראשית כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וגו' על כן ברך ד' את יום השבת ויקדשהו ומה שנצטוונו בשני הזכרות בשבת ושמיטה לזכור שד' ברא העולם יש ליתן טעם כי במצות שבת בראשית מצות השביתה היא על האדם לא על הארץ שיזכור האדם כי למענו למען יקיים את תורתו כאשר כרת ברית עם ד' ברא הקב"ה את עולמו כנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקת שמים וארץ לא שמתי ובמצות שמיטה ציווי השביתה היא על הארץ לא על האדם שמותר בכל המלאכות חוץ מעבודת הארץ והוא להזכיר ג"כ כי ששת ימים עשה ד' את השמים ואת הארץ וינח ביום השביעי ומפני שחיי אדם קצרים לכן ניתן לו זכר זה בכל שבוע ובאשר שימי הארץ ארוכים לכן ניתן הזכר לשבע שנים אבל שניהם שוין בטעמם להזכיר להאדם שהקב"ה ברא את העולם.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 7
[Minchat Ani on Torah, Behar 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/7)

העיקר השני שהקב"ה משגיח לשלם שכר לעושי רצונו ולתת לאיש כדרכיו נרמז במה דכתיב וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית וגו' וצויתי את ברכתי לכם וגו' שמורה שהקב"ה משלם שכר השמיטה מיד בברכה הנראה לעינים ע"י שמצוה את הברכה בשנה הששית ולא בלבד אחר שקיים המצוה כ"א באמונה כבר בשנה הששית עוד טרם שבת בשנה השביעית מפני שהוא יודע העתידות שיעשה כן.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 8
[Minchat Ani on Torah, Behar 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/8)

ובזה יש לבאר מאמר ב"ב פ' ה' אמר רבב"ח אמר לי ההוא טייעא תא ואחוי לך היכי דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי אזלי וחזאי דעביד כוי כוי שקילתא לסלתאי ואנחתא שד בכוותא דרקיע אדמצילנא בעיתא ולא אשכחיתא אמרי איכא גנבי הכא אמר לי גלגלא דרקיע הוא דהדר נטר עד למחר כי השתא ומשכחת לה עכ"ל ובפירושו י"ל דתיבת ברכתי שלש במסורה קח נא את ברכתי אשר הובאת לך וצויתי את ברכתי לכם וברכתי על צאצאיך ובזה מצאנו רמז על מה דאמרינן בגמרא שבת קנ"א אמר ר' חייא לדביתהו כי אתי עניא אקדים לי' ריפתא כי היכי דליקדמו לבניך א"ל מילט קא קלייטת להו א"ל גלגל הוא החוזר בעולם וי"ל הרי על כל פנים נכלל קללה בדבריו ויש לפרש דיש להבין לשון אקדים לי' דה"ל לומר תן לו מה זה לשון קדימה וגם למה צריך לטעם כי היכי דליקדמו לבניך הלא יספיק מה שציוה הכתוב פתוח תפתח לאחיך לענייך אכן יתיושב זה בשנדייק מה שאמר ר"ח כי אתי עניא אקדים לי' ריפתא שרצה לרמז בזה שעוד טרם יבקש העני מתנה מיד כשיבא אקדים יתן לו לחם שלא תהי' לו הבושה לבקש ממך המתנה ונתן טעם לזה כי היכי דליקדמו לבניך וכוונתו דלקדמו להם ג"כ ע"י ברכה מן השמים שלא יבואו לידי עניות ואשתו של ר"ח לא הבינה כוונתו וסברה שאמר לה שיקדמו גם לבני' כשיבואו לידי עניות אבל הוא השיב גלגל החוזר בעולם לומר לא קללתי את בניך כ"א ברכתים כי עניות הוא גלגל בעולם ואין אשר נשמר מזה בטבע ולכן תעשה דבר שתוקדם הברכה לבניך שלא יבואו לידי עניות כמו שאבקש ממך שתקדים לו טרם ישאל וכמו דאמרינן בשבת שם לעולם יבקש אדם רחמים על מדה זו (שלא יבא לידי עניות) שאם לא בא הוא בא בנו או ב"ב לידי כך דכתיב כי בגלל וגו' גלגל חוזר בעולם.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 9
[Minchat Ani on Torah, Behar 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/9)

ועפ"ז תפורש המסורה דאמרו רז"ל יותר מה שבעה"ב עושה עם העני העני עושה עם בעה"ב ולכן תחשב ברכה לבעה"ב אם הזמין לו הקב"ה עני הגון ליתן לו צדקה ואמרו רז"ל סוכה פ' ד שמא תאמר כל הבא לקפוץ קופץ ת"ל מה יקר חסדך אלקים ופי' רש"י שמא תאמר כל הבא לקפוץ ולעשות צדקה וחסד קופץ ומספיקין בידו וממציאין לו אנשים מהוגנים ת"ל מה יקר צריך לתת לב ולטרוח ולרדוף אחריהם לפי שאינן מצויים תמיד לזכות בה למהוגנין עכ"ל ובהיפך זה קילל ירמיהו לרשעים ואמר ויהי' מוכשלים לפניך שפירשו רז"ל כשיתנו צדקה הכשילם באנשים שאינן מהוגנים לשלול שכרם ולכן העני ההגון שבא לבעה"ב היא ברכה לו שמרבה שכרו בצדקה אשר יטיב לו וזה מרומז במסורה שהקב"ה אמר לאדם קח נא את ברכתי אשר הובאת לך שהוא העני ההגון כי על ידו וצויתי את ברכתי לכם ולא בלבד לכם כי אם גם ברכתי על צאצאיך שלא יבואו לידי עניות והוא ע"ד שאמרנו שהקב"ה מקדים הברכה למעשה הצדקה.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 10
[Minchat Ani on Torah, Behar 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/10)

ובזה יבואר מאמר דרבב"ח אמר לי האי טייעא (פי' היצה"ט המנהל אותי בדרך הישר) תא ואחוי לך היכי דנשקא ארעא ורקיעא אהדדי פי' דכבר אמרו חז"ל שכר מצות בהאי עלמא ליכא וגם אם הקב"ה לפעמים נותן שכר על מצוה אינו מדה כנגד מדה בענין המצוה עצמה כגון אריכת ימים שהוא שכר שקצבה התורה על ולמדתם את בניכם כדכתיב למען ירבו ימיכם וגו' וכן על כיבוד אב ואם ועל שלוח הקן וכדומה בכל אלו השכר אינו מעין המצוה ונבדל בזה שכר הבא מן השמים ממצוה המקויימת בארץ וגם לא בודאי יהי' השכר בעוה"ז דלפעמים השכר של אריכת ימים ג"כ לא מקויים רק בעוה"ב כדאמרינן במעשה דרבי יעקב סוף חולין שקיים אחד כיבוד אב ושלוח הקן יחד ועכ"ז נפל ומת אכן במצוה אחת יתאחדו שכר השמים עם המצוה המקויימת בארץ והיא במצות צדקה ומעשר לעניים שנאמר עשר תעשר ודרשו רז"ל עשר בשביל שתתעשר וכן כתוב הביאו המעשר אל בית האוצר ובחנוני נא בזאת אם לא אפתח לכם ארובות השמים והריקיתי לכם ברכה עד בלי די שנאמר על מעשר עני ועל מעשר ראשון ללוי שג"כ לעני יחשב מפני שאין לו נחלה ולכן במצות צדקה ומעשר יתאחדו השמים וארץ הן באשר שהשכר הוא מעין המצוה שנותן לעני מעשירותו ומתבואת ארצו ומתברך בדבר זה בעצמו בעשירות וברוב תבואות הארץ והן באשר שהשכר הזה יבוא בודאי בעוה"ז שהרי אמר הקב"ה בחנוני נא בזאת ודברו לא ישוב ריקם וזהו הפי' שנשקו רקיעא וארעא אהדדי שמתאחדים במצות צדקה שמים וארץ: ושוב סיפר רבב"ח אתאי וחזאי דעבד כווי כווי כפל כווי שהוא לשון חלון וארובה שמורה על שני דברים שהשגחה העליונה מכונה בחלון כדכתיב משגיח א החלונות ופתח הברכה נקרא ארובה כדכתיב אם לא אפחח לכם ארובות השמים וגו' וזה מה שאמר מה שהראני הטייעא שנושקין השמים וארץ ע"ד שפרשנו כן ראיתי ומצאתי מקויים מן הפסוקים שזכרנו שנעשה חלון וארובה למעלה חלון להורות על ההשגחה שמשגיח הקב"ה על העושי צדקה וארובה להריק הברכה בדרך הישר מלמעלה למטה מן השמים על העושי צדקה בארץ ועל פי בחינה הזאת שבודאי לה לא יבצר ממני ברכת השמים ממזונות כשאחלק מפתי לעניים שקלי לסלתאי הוא הסל הפת שלי ואנחיה בכוותא דרקיע פי' בטחתי על ברכת השמים שישולם לי כפל כפלים מה שנתתי לעניים אבל אדמצלינא בעינא ולא אשכחנא פי' אחר שהתפללתי על הפרנסה בבטחון על דבר ד' לא מצאתי אותה ושאלתי איכא גנבי הכא ודאי דבר ד' לא יכזב אבל אולי יש גנבים מלאכים רעים שטורפים את הפרנסה שנתנה מן השמים והאיך אפשר לחשוב כזה על זה השיב לי האי טייעא שהוא יצרי הטוב צדקת שאין לחשוב כן אבל מה שלא מצאת פרנסתך בריוח כאשר קוית הטעם שגלגל דרקיע הוא דהדר פי' המזל שהוא למעלה בענין עשירות ועניות הוא גלגל החוזר בעולם שאי אפשר להמניע גלגולו אבל לא תתייאש מלמצוא שכרך עוד בעוה"ז נטר עד למחר ותשכחנה ליה קוה על העתיד כי בודאי הברכה תבוא לך עוד לעתיד ואם ע"פ גזירת השמים לא תחי' עד שתמצא הברכה בעוה"ז בעצמך אז תהי' ברכתך ירושה לבניך והרי גם כשתאסוף עשירות יותר מצורך שלך רצונך להורישו לבניך וכן תספיק לך ברכת השמים גם על הצדקה שעשית: וכמו במצות צדקה ומעשר כן נראה ג"כ השגחת וברכת ד' במצות השמיטה כדכתיב וצויתי את ברכתי לכם ועשת את התבואה לשלוש שנים והוא הדבר אשר אמרנו כי במצות השמיטה נוסדה האמונה היקרה מהשגחת הקב"ה על מעשי בני אדם ושנותן שכר לעושי רצונו באופן שנראה לעינים.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 11
[Minchat Ani on Torah, Behar 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/11)

וגם העיקר הגדול שכולל כל התורה שהוא מצות ואהבת לרעך כמוך נוסדה ע"י מצות השמיטה דהיינו ע"י מצות הביעור כדכתיב ובשביעית תשמטנה ונטשתה ואכלו אביוני עמך והוא ע"פ מה דאמרינן ב"ב פ' א' שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אל צאו וראו מה פירש אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד רבא אמר מהכא והוא מרומים ישכון מצודת סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים עכ"ל וי"ל למה שאלו לשלמה דוקא כן וגם מה לשון עד היכן כחה של צדקה ישאלו בקיצור מה שכר הצדקה ועוד מה זה ענין השאלה הלא כבר כתוב בתורה פתוח תפתח וגו' למען יברכך ד' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידיך ומה פירש דוד יותר במה שאמר פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד שהוצרך להביא פסוק זה ואולי בפשטות י"ל בזה כבר אמרנו שמה שאמר הכתוב למען יברכך ד' בכל מעשיך ובכל משלח ידיך שהוא שכר העוה"ז מתנגד לשכר שאר מצות שהוא בעוה"ב וזה ששאלו עד היכן כחה של צדקה פי' עד אנה מגיע כח של מצות צדקה ונתינת שכרה אם עד גבול העוה"ז דוקא או גם לעה"ב ועל זה השיב כבר פי' אבא פזר נתן זן לא ביונים צדקתו עומדת לעד פי' לא בעוה"ז לבד עומדת כי אם גם לעד שהוא לעוה"ב.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 12
[Minchat Ani on Torah, Behar 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/12)

אמנם עוד יש לפרש וגם מה שהוסיף רבא בפסוק והוא מרומים ישכון שכבר דיקדק המהרש"א א למה שאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה ולמה הוצרך להשיב במה שאמר אביו הלא הוא בעצמו אמר צדקה תרומם גוי והודיע בזה שכרו של צדקה אבל י"ל דאדרבה זה הי' שאלתם אל שלמה שכבר פירשתי במ"א מה שאמרו רז"ל צדקה תרומם גוי אלו ישראל וחסד לאומים חטאת אלו אוה"ע דלמה רק ישראל יתרוממו ע"י צדקה ולא גם אוה"ע ופירשתי דהחילוק הוא בין הבחינה שנקראת בשם צדקה ובין הבחינה שנקראת בשם חסד שצדקה הוא מלשון צדק ומשפט והוא על דרך שאמרו רז"ל לא ברא הקב"ה את העניים אלא לזכות בהן את העשירים שאשר לו הארץ ומלואה לא יבצר ממנו להעשיר גם את העני אבל רצה לזכות את העשיר ונתן לו גם חלק העני למען יתן הוא לעני את חלקו שניתן לו מהקב"ה ויזכה על ידו ע"י שמפרנסו ועל פי בחינה זו מה שנותן לעני אינו נותן משלו אלא מה שניתן לו בשביל העני ואין זה רק מה שחייב לו ע"פ הדין והצדק ולכן נקרא צדקה אבל מי שחושב שעושה חסד עם העני במה שנותן לו הוא מכחיש הצדק והמשפט ולכן צדקה כזו לא נקרא מצוה כ"א חטא שמכחיש שהקב"ה אוהב את העני ומפרנסו וגוזל את הדל שחלק העני שבידו הוא שלו ורק בתורת חסד חונן לעני בו וזה הפי' צדקה תרומם גוי אלו ישראל שהם מה שנותנים נותנין בתורת צדק שמשלמין לעני את שלו ועי"ז יתרוממו בעיני ד' אבל לאומים שנותנים לעני בתורת חסד כאילו עושים לפנים משורת הדין זה יחשב להם לחטאת וזה מה ששאלו לשלמה אתה אמרת צדקה תרומם גוי עד היכן כחה של צדקה במה ניכר הבחינה שהנתינה היא בתורת צדקה ולא בתורת חסד ועל זה השיב כבר פירש אבא פזר נתן לאביונים והוא ע"פ מה שאמר הכתוב במצות צדקה לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון כי פתוח תפתח את ידך לו שמי שחושב שנותן משלו אז אפשר שיאמץ לבבו ויקפוץ את ידו באשר מה שנותן הוא ברוע לב ובצמצום שקשה לו לפתוח את ידו אבל מי שחושב המחשבה הנכונה שמה שנותן לעני אינו רק שמשיב את הפקדון לאשר ניתן לו בעבורו אז לא יתן ברע לב כ"א בשמחה ולא יקפוץ ידו ליתן מעט מעט אלא פתוח יפתח ידו בריוח שיונעם לו להפטר משמירת הפקדון אשר אחריותו עליו וזה מה שאמר הכתוב לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך במה שאתה נותן לו כי פתוח תפתח כפל פתוח תפתח לומר בריוח תתן לו ובזה יוכר שאתה נותן בתורת צדקה ולא בתורת חסד וזהו מה שהשיב שלמה להשואלים עד היכן כחה של צדקה במה ניכר שנותן בתורת צדקה על זה השיב ראו מה שפירש אבא פזר נתן לאביונים פי' כשניתן בפזור ולא בצמצום כמי ששמח להוציא מתחת ידו מה שאינו שלו זה מראה שנותן בתורת צדקה ורבא עוד מפרש יותר ע"פ מה שכתוב נתן תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו שי"ל הכפל בתתך לו שאחר שאמר נתן תתן לו יספיק כשיאמר ולא ירע לבבך אבל יאמר לכן אני אומר לך ולא ירע לבבך באשר שמה שאתה נותן אינו משלך אלא בתתך לו שאתה נותן לעני מה שכבר הוא לו טרם נתת כי לא ניתן בידך מאת הקב"ה כ"א בתורת פקדון אבל אם תתן בפנים זועפות שמראה לעני רוע לבבך לא בלבד שלא יחשב לך למצוה כ"א גם ימנע ממך הברכה וזה מה שמסיים הכתוב כי בגלל הדבר הזה יברכך ד אלקיך לומר רק בגלל הדבר הזה שלא ירע לבבך בתתך נו יברכך ד' אלקיך ולא על נתון תתן בלבד.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 13
[Minchat Ani on Torah, Behar 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/13)

וזה נרמז במסורה בתתך לו נמצא שנים במקרא בתתך לו למען יברכך ובתתך לו לחם וחרב שאמר שאול לאחימלך וזה מרמז שאם נותן לעני פרנסה אבל גם מדבר אליו דברים קשים אשר עליהם נאמר יש בוטה כמדקרות חרב אז לא בלבד שאין לו ברכה אלא עונש ולכן רק כאשר לא ירע לבבך בתתך לו אז יברכך ד' אלקיך אבל בתתך לו לחם וחרב בפנים זועפות ובגערה שהיא לו כמדקרות חרב אז תבוא לך עונש כמו שבא לאחימלך על זה: ובזה יפורש מה שנאמר במשלי יש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב כפר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה בפי' זה י"ל דאמרינן בגמרא כתובות ד' ס"ו על נקדימון בן גורין שהי' אחד מגדולי עשירים שבירושלים ובתו ירדה לתכלית העניות ומקשה בגמרא הרי הרבה צדקה עשה ואיך באת בתו לידי עניות כל כך ומשיב הרבה עשה אבל לפי עשרו לא עשה דלפום גמלא שיחנא ועפי"ז יש שני תנאים להחשב צדקה באמת האחד שיתן כפי ערכו וכפי עשרו והשני שיתן בסבר פנים יפות ולא יגער בעני לביישו וזה פי הפסוק יש מתעשר שנותן צדקה הרבה בעשירות ואין נחשב לו למאומה מתרושש יש נותן רק מעט כרש ונחשב לו לברכה כהון רב ומפרד למה כן כפר נפש איש עשרו שעשרו יהי' לו לכופר נפשו אם יש לו עושר רב צריך לפדות עצמו בכופר רב ואם יש לו מעט אז גם כפר נפשו יספיק במעט זה טעם אחד והטעם השני ורש לא שמע גערה שאז גם אם נותן מתנה מועטת כפי ערכו נחשב לו כהון רב אבל אם גער ברש גם אם מתעשר שנתן מתנה מרובה כעשיר אין כל לא נחשב לו למאומה וזה ענין ואהבת לרעך כמוך שפי הילל מה דסאני לך לחברך לא תעביד דהיינו שישוה את העני לו לגמרי וזה נתקיים ביותר בשביעית כדכתיב ובשביעית תשמטנה ונטשת ואכלו אביוני עמך שלא בלבד שלא הותר בשביעית להביא תבואת שדה שלו לביתו יותר ממה שצריך לו כ"א לעזוב אותה לאביונים אלא שגם מה שבביתו הוצרך להפקיר לעניים ולעשירים כשהגיע זמן הביעור ובזה נתקיים בבירור מצות ואהבת לרעך כמוך.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 14
[Minchat Ani on Torah, Behar 14](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/14)

וכמו שבמצות שמיטה נתיסדו שלשה יסודי התורה להאמין שהקב"ה בורא עולם ושמשגיח על דרכי בני אדם ושרוצה שיאהבו איש את אחיו כמוהו כן במצות יובל נתיסד התכלית של האמונה לירש ימות המשיח וחיי העוה"ב שמצות גאולה שנתקשרה עם היובל כדכתיב גאולה תתנו לארץ מרמז על הגאולה העתידה כדאיתא במדרש אני עתיד ליתן לכם שכר אם תקיימו מצותי וכאשר תקרב שנת הגאולה אני גואל אתכם וכן מרמז על שכר העוה"ב כדכתיב ושבתם איש אל אחוזתו ואיש אל משפחתו תשובו שמרמז שתשוב הנשמה אל האחוזה שלה שהיא המעלה העליונה אשר ממנה נחצבה ושתשוב אל משפחתה הן הנשמות הקדושות הנקשרות עמה להתענג עמהם עונג עולם ואולי לזה נקרא היובל ג"כ עולם כדכתיב ועבדו לעולם מפני שמרמז על העוה"ב: ובזה יוצדק שנקרא שמיטה בסיס מלמטה מפני שהיא המצוה נכללו בה היסודי עמוד התורה והיובל נקרא כותרת שהיא התקוה העליונה המפוארה הגאולה והתחי' אשר אליה כל הנפשות נכספות וזה פי' המדרש.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 15
[Minchat Ani on Torah, Behar 15](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/15)

והנה על ענין השגחת הקב"ה נאמר הנה עין ד' אל יראיו למיחלים לחסדו ואיתא ילקוט לפי שהוא אומר ברח דודי ודמה לך לצבי מה צבי זה כשהוא ישן עינו אחת קמוצה ועינו אחת פתוחה יכול אף הקב"ה כן ת"ל הנה עין ד' אל יריאיו עכ"ל וי"ל הלא אמר ודמה לך צבי ושוב אמר יכול אף הקב"ה כן א"כ יש סתירה באשר שאמר שאינו דומה לצבי ועוד איך מוכיח מן עין ד' אל יריאיו שאינו דומה לצבי אחר שגם הצבי רק עינו אחת פתוחה ועין כתיב לשון יחיד שמשמע אחת ולבאר זה י"ל דמצאנו לשון ער וישן אצל הקב"ה דרך משל על השגחה וסילוק השגחה כדכתיב עורה למה תישן ד' הקיצה אל תזנח לנצח ועונש הרשעים מצאנו בשני אופנים או שהקב"ה מסיר ההשגחה מהם ויהיו לבז למשחיתים שבעולם כדכתיב והסתרתי פני מהם והי לאכול או מה שיותר קשה שהקב"ה משגיח עליהם לרעה כדכתיב ונתתי את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו וידוע מה שאמרו רז"ל שימין אצל הקב"ה הוא מדת החסד והטוב והשמאל הוא מדת הדין לענוש וזה מה שאמר הכתוב הנה עין ד' אל יריאיו למיחלים לחסדו שאינו משגיח עליהם אלא בעין האחת הימין והטוב להנחילם חסד ולא גם בעין השמאל לדונם גם במדה"ד ובזה אמר דמה לך לצבי שג"כ רק עינו אחת פתוחה ועינו אחת קמוצה אכן על זה יאמר יכול אף הקב"ה כן שרק כשהוא ישן עינו אחת קמוצה ושגם הקב"ה ישן שאינו משגיח לגמרי על דרכי בני אדם לזה אמר הנה עין ד' אל יריאיו לומר דוקא אם יראי חטא הם אז עינו השמאל קמוצה שדונם בחסד ולא במדת הדין אבל אם אינה יראים אז אינו דומה לצבי מפני שאינו ישן אלא ער לענוש אותם על חטאם.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 16
[Minchat Ani on Torah, Behar 16](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/16)

ובזה יש לבאר מה דאמרינן ריש חגיגה יוחנן בן דהבאי אומר משום רבי יהודה סומא באחת מעיניו פטור מן הראיה שנאמר יראה יראה מה לראות בשתי עיניו אף ליראות בשתי עיניו וכתבו התוספ' פי' רש"י מה לראותך בשתי עיניו כדרך שבא הקב"ה לראותך בשתי עיניו אף אתה בא לראותו בשתי עיניך ולא יתכן לר"ת דהא לא שייך ביאה גבי שכינה שבכל מקום הוא על כן גרס ר"ת יראה יראה מה ליראות בשתי עיניו שאדם בא להתראות לפני המקום בשתי עיניו של מקום אף האדם בא לראות המקום בשתי עיניו עכ"ל ולענ"ד יש ליישב הגרסא הישנה ופי רש"י שמה שהקשה הר"ת דלא שייך ביאה גבי שכינה שבכל מקום הוא באמת מצאנו כן ע"פ מה דאמרינן סוכה ד' נ"ב אמרו עליו על הילל הזקן כשהי' שמח בשמחת בית השואבה אמר (כן הי' אומר בשם הקב"ה) אם תבוא אל ביתי אני אבוא אל ביתך אם אתה לא תבוא על ביתי אני לא אבוא אל ביתך שנאמר בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך עכ"ל וכפי מה שכתבתי בספרי ע"ל שם נ"ל דהכי פירושו שמה שנראו ישראל בעזרה לפני המקום ברגל לזה הי' שתי תועליות התועלת האחת הי' לכבד להקב"ה בהתראות לפניו אשר על כן כתיב לא יראו פני ריקם שהי' צריך להביא עולה לדורן להראות הכנעתו לפני המקום והתועלת השני הי' להמתראה לקבל שפע ברכות מאת ד' כי במקדש הי' בפרט ברגל נפתח מקור הברכה כדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי (שדרשו רז"ל על המקדש ששם הותר להזכיר השם ככתבו) אבוא אליך וברכתיך והנה ע"פ תועלת הראשונה הי' נקרא הבית ביתו של הקב"ה שעובדין אותו בו וע"פ תועלת השנית הי' נקרא ביתו של ישראל שמקבל שם ברכותיו אשר יתענג בהם וזה מה שאמר הילל בשם הקב"ה אם אתה תבוא אל ביתי שתבוא על המקדש בבחינה באשר הוא ביתי לכבדני ולעבוד לי אז אבוא אל ביתך גם אני אבוא שם בברכתי לברכך אשר עי"ז הוא לך בבחינת ביתך אבל אם אתה לא תבוא לביתי שלא תבוא לכאן בבחינת כבודי ועבודתי אז לא אבוא אל ביתך גם אני אמנע ממך ברכתי אשר על ידו בלבד נקרא גם ביתך והביא ראי' לזה ממה דכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך לומר רק במקום אשר יזכר שמי ממך על הבית לכבוד ולשם ולתהילה שם אבוא אליך וברכתיך הרי עכ"פ נראה מן הכתוב ומדברי הילל ששייך ביאה אל המקום גם אצל הקב"ה וכפי רש"י.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 17
[Minchat Ani on Torah, Behar 17](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/17)

ועפ"ז יבואר ג"כ מה דאמרינן יראה יראה מה הוא בא לראות וכו' דמה דאמרינן בין לפי' רש"י בין לפי' ר"ת בא לראותך בשתי עינים מה ענין שתי עינים אצל הקב"ה יבואר ע"פ מה דאמרינן במדרש חזית כתיב הנה עין ד אל יראיו וכתיב עיני ד' חל צדיקים כאן בעושים רצונו של מקום כאן באין עושים רצונו של מקום עכ"ל והוא תמוה שרצה ליישב הסתירה מה דכתיב הנה עין ד' משמע עין אחת וכתיב עיני ד' דמשמע שתי עינים ואמר כאן בעושים רצונו של מקום כאן באין עושים רצונו של מקום דלפי זה מה דכתיב הנה עין ד' יהי' באין עושים רצונו של מקום ואיך אפשר לומר כן והרי כתיב אל יריאיו אכן י"ל דכבר אמרנו שימין אצל הקב"ה הוא מדת החסד ושמאל הוא מדה"ד ופרשנו שעין ד' אל יריאיו הוא עין של ימין שמשגיח עליהם במדת חסרו אבל עין שמאל שהוא מדת הדין סתומה אבל י"ל שהמדרש חזית מפרש בענין אוזר דגם בהסתכלות בעין שמאל שהוא מדה"ד יש טובה שהקב"ה משגיח על דינו לשמור את יראיו לבל יפגע בהם מדת הדין וינצלו מכל צרה ומכל פגעים דעים הבאים לעולם אבל אין בזה רק שלילות הרע מהם אכן בהסתכלות בעין ימין הוא ברכה יותר שלא בלבד שנשמר הנשגח מכל צרה כ"א גם יקבל שפע ברכה בחסד ורחמים: וידוע שיש ב' מיני עבודות לד' מיראה ומאהבה מיראה הוא הגרוע שנתיירא מן הפורענות ושיבצר ממנו שכר המצות לכך מקיים מצות ד' וזה נקרא אינו עושה רצונו של מקום שלא מקיים מצותיו מפני רצונו ב"ה כ"א מפני תועלתו ולזה אין ברכה רק שמירה מרע שבא ממדה"ד אבל לא טוב וחסד שבא מימין ממדת החסד והרחמים אבל הצדיק שעובד הקב"ה מאהבה מפני שאוהב את המקום זה נקרא עושה רצונו של מקום עליו משגיח הקב"ה בשתי עיניו בברכה ממדת ימין של החסד ובשמירה ממדת הדין של שמאל וזה מה שאמר המדרש כתיב הנה עין ד' אל יריאיו וכתיב עיני ד' אל צדיקים כאן בעושין רצונו של מקום כאן באין עושין שאם הם רק יריאיו שיראים מפני המקום אבל אין אוהבים אותו אז אין משגיח עליהם רק בעין שמאל לשמרם במדה"ד אבל לא במדת הימין של הברכה וזה מה דמסיים הכתוב למיחלים לחסדו להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב יאמר אף שהם מיחלים לחסדו לשפע ברכות הבא מצד החסד עכ"ז לא משגיח עליהם רק בעין אחת להציל ממות נפשם ולחיותם ברעב שהוא ששומר אותם בעינו השמאל שלא יפגע בהם מדת הדין בעונש מות ורעב אבל לח יקבלו ברכה באשר שלא מקיימים המצות לכבוד הקב"ה כי אם לתועלתם וכדברי הילל אם אתה לא תבוא אל ביתי שלא תבוא רק לתועלתך אני לא אבוא לביתך להשפיע לך ברכה אבל אם הם צדיקים שנקראים עובדים מאהבה בלבד הם העושים רצונו ש"מ ולהם עיני ד' פתוחות שמשגיח עליהם בשתי עיניו בימין ובשמאל: וזהו מה שאמר ר' יהודה יראה יראה מה הוא בא לראות בשתי עיניו שהקב"ה בא אל בית המקדש לראות אותך בשתי עיניו לא בלבד בעין שמאל בשמירה ממדה"ד כ"א גם בעין ימין לברכך כדכתיב אבוא אליך וברכתיך בשפע ברכות אף אתה בא לראותו בשתי עיניך ולכן סומא באחד מעיניו פטור מן הראי'.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 18
[Minchat Ani on Torah, Behar 18](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/18)

ובפרט עיני ד' אל העושה צדקה על הדרך שאמרנו ע"פ מה דאמרינן ב"ב פ' א' א"ר משמי' דרבי אלעזר מאי דכתיב וילבש צדקה כשריון לומר לך מה שריון זה כל קליפה וקליפה מצטרפות לחשבון גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול ר' חנינא אמר מהכא וכבגד עידים כל צדקותינו מה בגד זה כל נימא ונימא מצטרפות לבגר גדול אף צדקה כל פרוטה ופרוטה מצטרפות לחשבון גדול עכ"ל ולהבין מה ענין ב' המשלים של צדקה לשריון ולבגד י"ל ע"פ מה דכתיב אשרי משכיל אל דל ביום רעה ימלטהו ד' ד' ישמרהו ויחייהו ואושר בארץ הרי בזה פרט ב' מיני שכר לעושה צדקה בהיותו משכיל אל דל שהוא נותן לבו אל הדל שמראה שנותן בלב שלם ובנפש חפצה והב' מיני שכר הם כמו שביארנו בעיני ד' אל צדיקים ששומרם מכל רע ומשביעם באושר ובעושר ובכבוד זה מה שאמר ביום רעה ימלטהו ד' וגם יחייהו ואושר בארץ שיתן לו חיים טוב באושר שכולל כל טוב: וידוע שהשריון תועלתו לשמור הלבוש בו מדקירת חרב ומחצים של אויבו ותועלת הבגד הוא הנאת הגוף שמחממו ומכבדו בעיני הבריות דר' יוחנן קרי למאני מכבדותא וזהו מה שמדמים החכמים לעשה צדקה למכין לו שריון ולאורג לו בגד לומר שמכין לעצמו שמירה מפגעים רעים כתועלת השריון ומכין לעצמו הנאה וכבוד כתועלת הבגד.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 19
[Minchat Ani on Torah, Behar 19](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/19)

וביותר מתעלה שכר העושה צדקה בסתר כדאמרינן בב"ב שם א"ר אלעזר גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו דאילו במשה כתיב כי יגורתי מפני האף והחימה ואילו בעושה צדקה כתיב מתן בסתר יכפה אף ופליגא דרבי יצחק דאמר ר"י אף כופה חימה אינו כופה שנאמר ושוחד בחיק חימה עזה אע"פ ששוחד בחיק חימה עזה עכ"ל וכתבו התוס' ואע"ג דמשה נמי עשה צדקה בסתר שמא אותה שעה כבר פסק אותו זכות עכ"ל ויש לתמוה וכי משה לא עשה צדקה בכל עת בסתר ולמה לא הגין זכות הצדקה ועוד איך תירצו קושיתם במה שכתבו שמא אותה שעה כבר פסק אותה זכות דאכתי יקשה למה הוצרך משה להתפלל ארבעים יום וארבעים לילה כמו שאמר כי יגורתי מפני האף והחימה אשר קצף ד' עליכם הי' לו להשיג תועלת זה ע"י צדקה בסתר שיעשה עתה אמנם כוונת התוס' מבוארת דצריך להבין מה שכתבו ואע"ג דמשה נמי עשה צדקה בסתר הרי צדקה לא אפשר רק לעני ואביון והרי במדבר לא היו עניים שכולם נתפרנסו אחד כאחד יום יום ממן היורד מן השמים ושמלתם לא בלתה מעליהם ונעליהם לא בלו מעל רגליהם כאשר מעיד הכתוב וא"כ איך הי' אפשר למשה לעשות צדקה בגלוי ובסתר ולכן נראה כוונתם שמשה ודאי עשה צדקה במצרים לעניי ישראל גם בסתר ועל זה תירצו שפיר שמא באותה שעה כבר פסק הזכות ועתה במדבר לא הי' אפשר עוד לעשות צדקה להם: אמנם ביישוב קושיתם וכי משה לא עשה נמי צדקה בסתר י"ל דיש לדקדק הלשון גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו ששיקל צדקה נגד משה רבינו והלא הכוונה בלבד לומר שגדול זכות הצדקה מזכות התפילה שהתפלל משה וה"ל לומר גדולה צדקה מתפילה אכן י"ל דיש חילוק גדול בין צדקה לתפילה שצדקה לא מועיל רק להנותן בעצמו אבל אם אחר נותן צדקה בעבורו שלא בשליחותו זה לא לו כדכתיב פתוח תפתח את ידך שהוא בעצמו יפתח ורק בעד המתים מועלת נתינת צדקה כמו שכתב הב"י א"ח סי' תרכ"א בשם המדרש מפני שהם אינם יכולים ליתן עוד אבל תפילה מועיל גם אם אחר יתפלל בעדו כדמצאנו גבי משה פעמים הרבה שהתפלל בעד ישראל והועילה תפילתו ולכן לא הי' יכול לומר גדול העושה צדקה בסתר מתפילה שזה לא מוכח שגם התפילה שמתפלל בעצמו לא תועיל ג"כ כמי שעושה צדקה בעצמו בסתר ועל כן לא אמר רק גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו לומר שגדול הצדקה שעושה בעצמו יותר מתפילת אחרים ואפילו של משה רבינו אדון הנביאים שהרי משה אמר יגורתי מפני האף והחימה כשהתפלל בעד ישראל ולכן לא קשה קושית התוספ' וכי משה לא עשה ג"כ צדקה בסתר שזה לא הי' יכול להועיל רק לו אם הי' צריך לו אבל לא לישראל שצדקה בעד אחר לא מועיל אמנם יש להבין מה ראי' ממשה רבינו שגדול העושה צדקה בסתר יותר מתפילתו באשר שאמר יגורתי מפני האף והחימה שאף שמשה הי' מתיירא מ"מ הרי הועילה תפילתו כמו שאמר וישמע ד' לי גם בפעם ההיא וא"כ תפילתו ג"כ כפה האף כמו מתן בסתר ומה ראי' שגדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו ועוד י"ל מה שאמר ופליגא דר' יצחק דאמר אף כופה חימה אינה כופה דמה ראי' דפליג מה שאמר ר' אלעזר אדר' יצחק הא אכתי ראייתו היא מאף שכופה אותו מתן בסתר ומשה רבינו ה' מתירא גם מפני האף אבל י"ל בשנחקור מה ענין אף וחימה אשר ירא משה מפניהם וי"ל שאף הוא הרוגז והפורענות ששוהא לבוא ולכן נאמר על הקב"ה מאריך אף לומר ששוהא הרבה טרם שיבוא ואם בתוך העת ישוב החוטא לא תבוא הפורענות כלל אבל חימה הוא הרוגז שמתלהב כמו אש ואוכל כרגע ועל זה נאמר וישמע ד' ויחר אפו ותבער בם אש ד' לומר האף שהי' עדיין נסתר ושהה לבוא חרה במו רגע ותבער בם אש ד' ועפ"ז יש ב' חילוקים בין אף לחימה שחימה הוא הפורענות שבא מיד ואף הוא הפורענות ששוהא לבוא והחילוק השני החימה ע"י שבא מיד ניכר לכל אבל האף ששוהא לבוא עדיין נסתר מבני אדם ולכן מתן בסתר יכפה אף שזה מדה כנגד מדה שלא בלבד יסיר החימה שהוא הפורענות שבא מיד ונראה לכל אלא יכפה גם האף דהיינו הפורענות שהוא עוד בסתר לבלתי יבוא והנה בעגל עלה חמת ד' להשמיד להחוטאים באותה העת כדכתיב הרף ממני ואשמידם ועל זה התפלל משה והועילה תפילתו להסיר חמת ד' שלא נשמרו אבל האף לא כפה שהרי נאמר לו וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם ואמרו רז"ל שאין פורענות בא לישראל שאין בה מעון העגל ולכן א"ר אלעזר באמת גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו שהרי בצדקה בסתר נאמר יכפה אף ותפילת משה לא הועילה להסיר האף מישראל רק החימה ועפ"ז מה שאמר ר"א יותר ממשה רבינו על כרחך הכי קאמר שלמשה לא הועילה תפילתו רק כנגד חימה וצדקה מועיל כנגד אף ג"כ ולכן שפיר קאמר ופליגא דרבי יצחק דאמר ר"י אף כופה חימה אינה כופה הרי שגם צדקה בסתר אינה כופה רק אחד שהוא האף ותפילת משה ג"כ הועיל לכוף אחד שהוא החימה ולכן אין ראי' מזה שגדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 20
[Minchat Ani on Torah, Behar 20](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/20)

אמנם מה ענין משכיל אל דל ולא אמר חונן דל או פותח ידו לדל נבין ע"פ מה דאמרינן עוד ב"ב פ' א' רב פפא הוי סליק בדרגא אשתמיט כרעיה בעי למיפל חליש דעתיה אמר השתא מאן דסני לן כמחלל שבתות וכעובד ע"ז א"ל רבי חייא בר רב שמא עני בא לידך ולא פרנסתו דתניא ר"י בן קרחה אומר כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז שנאמר השמר לך פן יהי' דבר עם לבבך בליעל וכו' ונאמר יצאו אנשים בני בליעל מקרבך עכ"ל ויש לדקדק מה השמיענו בזה במה שאמר סליק בדרגא הלא סגי כשיאמר אשתמיט כרעי' ובעי למיפל גם י"ל אף שלא נחשד ר"פ בעיני רחב"ר למחלל שבת ועע"ז אשר על כן חלה בדבר שדומה לעע"ז אכתי מנא ליה לתלות במה שלא נתן צדקה הלא יש עוד דברים אחרים ג"כ שדימו רז"ל לעע"ז כמו שאמרו כל המתגאה כאילו עע"ז ודלמא בזה חטא גם י"ל על הלשון שמא עני בא לידך ולא פרנסתו ולא אמר בקיצור שמא לא נתת צדקה כראוי וכן י"ל על מה שאמר ר"י בן קרחה כל המעלים עיניו מן הצדקה ולא אמר בקיצור מי שאינו נותן צדקה אכן נבין כל זה בשנדקדק על מה שאמרו רז"ל כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז איזה השתוות יש בין זה לעע"ז ובפשטות י"ל שבע"ז נאמר פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו ולכן המעלים עיניו מן הצדקה שג"כ יש לו עינים ולא רוצה לראות בהם את עני הדל משוה עצמו להמכבדים לע"ז שנאמר עליהם עינים להם ולא יראו אכן מה זה ענין מעלים עיניו מן הצדקה יש לבאר על מה שנאמר בפ' זו כי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו שמבחר הצדקה הוא כשרואה איש הגון שיורד מנכסיו ועדיין לא נפל לגמרי שיחזיק בו שיעמוד ולא יפול טרם יבוא להיות ני לגמרי ובאשר איש כזה ע"פ רוב הוא מתבייש לבקש עזרה לכן צריך להקדים לו עזרתו עוד טרם ישאל ממנו וכמו שפירשנו למעלה מה שנאמר הקדם לעני כי היכי דליקדמו לבניך ולכן כינו רז"ל העניים בשם עולים בלשון סגי נהור תחת כמו שאמרו אל תסיג גבול עולים אילו עניים שלא אמרו עלו תחת ירדו כ"א עולים תחת יורדים שעדיין לא ירדו לגמרי אבל הולכים ויורדים מעט מעט וזהו מה שנאמר אשרי משכיל אל דל שהוא משכיל מעצמו למצא הדל ע"י חקירות על ענייני פרנסתו ומעמדו עוד טרם ישאל ממנו אבל המעלים עיניו מן הצדקה שיודע שיש דל כזה אצלו והוא מעלים עיניו כאילו אינו רואהו זה נחשב לו כאילו עע"ז שנאמר בהם עינים להם ולא יראו והנה ר"פ עלה בדרגא ונשמט רגלו ונסתכן לפול למטה וחשב שהי' מסתכן בעונש זה לידון בסקילה כמחלל שבת וכעע"ז שמפילין אותו ב' קומות לארץ אבל רחב"ר א"ל בודאי לא בעבירות גדולות כאלה חטאת אבל שמא עני בא לידך ולא פרנסתו פי' שבא לידך מבלי שתבע ממך צדקה אבל ידעת שעני הוא וצריך לפרנסה וחטאת בזה שלא קיימת ומטה ידו עמך והחזקת בו וע"ז נסתכנת לידון בסקילה כעובד ע"ז כי כל המעלים עיניו מן הצדקה כאילו עע"ז והי' לו לסימן שחטא בזה במה שאירע לו סכנה זו כשרצה לעלות בדרגא ונשתמט רגלו עד שכמעט נפל למטה שזה דומה למה שהניח לפול לעני הבא לידו ולא הועיל לו להיותו מן העולים ולא מן היורדים.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 21
[Minchat Ani on Torah, Behar 21](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/21)

עוד יש ליתן טעם למה המעלים עיניו וזן הצדקה כאיל עע"ז ע"פ מה שכתוב כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני ד' אלקיכם לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם וגו' כי אני ד' אלקיכם וי"ל הכפל כי לי בני עבדים עבדי הם למה וגם הסמיכות שלא תעשו לכם אלילים ללי בני ישראל עבדים ובישוב זה י"ל ע"פ מה דאמרינן ב"ב פ' א' שאל טורנוסרופוס הרשע את ר"ע אם אלקיכם אוהב עניים מ"מ אינו מפרנסם א"ל כדי להנצל אנו מהם מדינו של גהינם א"ל אדרבה זו מחייב אתכם לגהינם אמשל לך משל למהד"ד למלך בו"ד שכעס על עבדו וחבשו בבית האסורים וגזר עליו שלא להאכילו ולא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקו וכששמע המלך הלא כועס עליו ואתם קרואים עבדים דכתיב כי לי ב"י עבדים א"ל ר"ע אמשל לך משל למה הד"ד למלך שכעס על בנו וחבשו בבית האסורים וצוה עליו שלא להאכילו ושלא להשקותו והלך אדם אחד והאכילו והשקו לכששמע המלך משגר לו דורן ואנו קרואים בנים שנאמר בנים אתם לד' אלקיכם א"ל אתם קרואים בנים ואתם קרואים עבדים בזמן שאתם עושים רצונו של מקום קרואים בנים ובזמן שאין אתם עושים רצונו של מקום קרואים עבדים ועכשיו אין אתם עושים רצונו של מקום א"ל הרי הוא אומר הלא פרוס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית אימתי ועניים מרודים תביא בית בזמן הזה וקאמר הלא פרוס לרעב לחמך עכ"ל ויש להבין אכתי איך תירץ ר"ע קושית הרשע אחר שבזמן הזה קרואים עבדים איך מותר לפרנסם הלא כשכעס המלך על העבד אינו רוצה שיפרנסו אחר אבל באמת זה אינו שממה שהביא הרשע ראי שאסור להטיב לו ממה דכתיב כי לי בנ"י עבדים הוא ראי' להיפך כי הלא צוה הכתוב כשנמכר לעבד אחד מאחיו יגאלנו ואם לא יגאל ויצא בשנת היובל הרי שלא רצה הקב"ה שישאר בצרתו להיות עבד וזה מה שמבאר הכתוב כי לי בנ"י עבדים כי אם גם נקרא עבד מפני שאין עושה רצוני עד שנמכר בחטאיו לעבד לגר תושב או לעקר משפחת גר עכ"ז אני אומר לך שתגאלנו כי רק לי בנ"י עבדים לי ולא לכם כי לכם יחשב כאח כי אם הוא עבד לא טוב אתה ממנו ולכן הגאל אותו באשר אחיך הוא כדכתיב ומך אחיך עמו ועוד טעם אחר עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בבחינה זו נקראו עבדי באשר הוצאתי אותם מעבדות מצרים ולכן אם עובדים מאהבה כבן הם בנים ואם אין עושים רצוני בעבודתם כ"א רצונם לתקות שכר נחשבים לי כעבדים שעובדים ג"כ לאדוניהם רק מפני שכר אבל מפני זה אין רשות לכם לעזוב אותם בענים וע"כ לא יצדק משל הרשע מה שהוכיח מן כי לי בנ"י עבדים שאסור לפרנס עניים.


###### Minchat Ani on Torah, Behar 22
[Minchat Ani on Torah, Behar 22](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Behar/r/22)

והנה טעות העובדי ע"ז הי' כמו שכתב הרמב"ם שחשבו שהקב"ה נתעלה מבלי להשגיח בצרכי ב"א ומינה אמצעים לזה השמש וירח וכוכבים וכדומה ונתן להם כח להטיב ולהרע ועל כן להם ראוי לעבוד ועפ"ז טעות המעלים עיניו מן הצדקה הוא להיפך ע"פ טענת טורנוסרופוס הרשע שאם הקב"ה אוהב את העניים למה אינו מפרנסם שלא האמין מה שהשיב לו ר"ע שהקב"ה רוצה לפרנסם באמצעות בני אדם כדי להציל הנותן הצדקה מדינה של גהינם ובענין זה יש היפוך בין המעלים עיניו מן הצדקה ובין עע"ז שזה מאמין שיש אמצעית בין הקב"ה לבני אדם וזה מאמין להיפך שאין אמצעית: וזה ענין הסמיכות אחר שצוה הקב"ה אחד מאחיו יגאלנו להנמכר לעבד ומפרש הטעם שלא תחשוב מפני שהוא עבד תעזוב אותו בעניו ושאני חפץ בזה שזה אינו כי רק לי בני ישראל עבדים ולא לכם אולי תחשוב ע"פ זה שכמו שאני רוצה אמצעי לפרנסת עניים שכן ג"כ אני רוצה באלילים להיותם אמצעי לממשלת העולם בני ובין בני אדם לכן אני מצוה לכם לא תעשו לכם אלילים ופסל ומצבה לא תקימו לכם כי אני ד' אלקיכם אני המושל בכם ולא אחר ולכן לא תעבדו רק לי.