## Minchat Ani on Torah, Bereshit

###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 1
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/1)

בראשית. התורה מתחלת באות ב' ומסיימת באות ל' וכתב הכלי יקר מצאתי אמרי טעם לפי שכל אותיות השם הגדול יו"ד וי"ו ה"א אם תסמוך אות מהם אל ב' או אל ל' יהי' ממנו תיבה אחת שלמה והם בי בו בה לי לו לה מה שלא נמצא כן בכל אלפא ביתא שיהי' תיבה שלמה מכל השלשה כגון אם תסמוך ה' אל א' או אל ג' ד' ו' ז' ח' או אם תסמוך ב' אל פ' וכדומה לא תמצא תיבה שלמה. לענ"ד יש בזה רמז נפלא איך הקב"ה וישראל ותורה הם נאחזים בעבותות אהבה לא תנתק לנצח שישראל נקרא מאורסה של הקב"ה כמו דכתיב וארשתיך לי לעולם ותורה נקראת מאורסה של ישראל כמו שדרשו רז"ל תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב אל תקרי מורשה אלא מאורסה וזה מרומז ע"י צירוף הקב"ה עם קצות התורה בתחלתה ובסופה. הקב"ה אומר לישראל לי אתה וישראל משיב לו אני כדכתיב אני לדודי ודודי לי אכן בתנאי שגם לה אני שאני שומר אמונתי להתורה ארוסתי. הקב"ה אומר לישראל בי שים מבטחך וישראל משיב בו בטחתי כשאני מחזיק בה בהתורה.


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 2
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/2)

אמנם שיחזיק הישראל בתורה נגד היצר הרע המתעה אותו יעשה על ידי שלשה (א) על ידי האדם עצמו (ב) ע"י הקב"ה (ג) על ידי אחרים.


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 3
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/3)

על ידי עצמו בזה יבואר מה דאיתא בירושלמי הובא בילקוט ויפח באפיו נשמת חיים מלמד שהעמידו גולם מן הארץ ועד לרקיע וזרק בו נשמה לפי שבעוה"ז בנפיחה אבל לעתיד לבא בנתינה ונתתי רוחי בכם וחייתם עכ"ל. והוא תמוה מה חילוק בין נפיחה לנתינה ומה זה נתינת טעם לפי שבעוה"ז בנפיחה למה שקדם שהעמידו גולם וזרק בו נשמה אכן יפורש ע"פ הפסוק (ישעי' ב') חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא וצריך ביאור למה יחדל ממנו אחרי אשר נשמה באפו. גם על מה דכתיב בדור המבול כל אשר נשמה באפו אשר בחרבה מתו הקשה הזוהר פ' ויגש הרי נשמה היא החשובה ולא נמצא רק אצל צדיקים ולמה מתו ותירץ דזה קאי על הצדיקים שהיו באותו דור כגון משותלח שמתו ולא הגינו על הדור עוד אשר ע"כ בא המבול ולענ"ד יש לפרש עוד בדרך אחר בשנמשל לעשיר שעלה בלבו להכין בית אומנות לעשות בגדים יקרים וביקש לו חורש וחושב יודע לעשות מלאכות חשובות כאלה והוציא כרוז על זה ויבא אליו איש ויאמר לו הנני איש כלבבך יודע לעשות מלאכות יקרות כאלה והעשיר הכין לו תכלת וארגמן ומשי וגם כלי אומנות לרוב ככל אשר ביקש ממנו וציוה לבני ביתו ליתן להאיש כל מחסורו באכילה ושתי' ושכר הרבה מדי יום ביומו והעשיר הוצרך ליסע מביתו איזה חדשים ויהי כאשר שב ויקו למצוא בגדים משובחים בבית האומן אשר הקים ויבא לשם ויתמה כי לא מצא מאומה מהבגדים אשר קוה התכלת והמשי לא בלבד כי לא נעבד מהם כי אם גם נחסרו ונשחתו והכלי אומנות עלה עליהם חלוטה וישאל על האומן מה מעשהו ויאמרו לו בני ביתו כי כל היום הוא בבית המשתאות אוכל ושותה וחוגג ולא בא אל בית האומנות אשר הקמת וישלח העשיר אחר האומן ויקרא אותו אליו ויאמר לו מה המעשה הרע אשר עשית לרמות אותי כי בכל שכרך אשר קבלת וכל הטוב אשר הכנתי לך לא עבדת מאומה ויען לו האומן הלא בקשת איש חרש וחושב יודע לעשות הבגדים יקרים אשר חפצת והנני איש כלבבך ומה יש לך לצעוק עלי ויקצוף העשיר ויאמר מלאכתך בקשתי לא אותך מה לי בידיעתך אחר אשר לא עשית מאומה ועתה ברח לך מביתי וישלחהו בחרפה.


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 4
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/4)

הנמשל הוא האדם בעוה"ז דכבר העיר בעל מעשה ד' שבכל הנבראים במעשה בראשית כתוב לשון עשיה ויעש אלקים את הרקיע ויעש את שני המאורות ויעש את חית הארץ וכן בשאר הבריאות ורק באדם לא כתוב לשון עשיה אלא לשון בריאה ויצירה ויברא אלקים את האדם וייצר ד' אלקים את האדם ותירץ דעשיה לא יתכן רק בדבר הנשלם על תכליתו כדכתיב וירא ד' את כל אשר עשה וזה הי' בכל בריאות בראשית רק באדם שהוא לא נברא על תכליתו כי אם נתן הבורא בו נשמה חלק אלקים ממעל להשלים תכליתו: ובזה נבין נוסח הברכה שמברכין בכל יום אלקי נשמה שנתת בי וכו' אתה נפחתה בי ואתה משמרה בקרבי כל זמן שהנשמה בקרבי וכו' ויש להבין למה שינה לומר אצל נפחתה בי ואצל משמרה בקרבי ואמר בשניהם או בי או בקרבי וע"פ דברינו יובן דמה שנאמר שישלים את עצמו אין זה השלמת גופו שהוא נשלם בבריאה שוה לבהמה ולחיה ורק על בבחינת נשמתו יאמר שישלים עצמו דהיינו שהנשמה שהוא חלק רוחני מעולה חננו בו הבורא בו יקדש כל רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו ולזה כתיב ויפח באפיו נשמת חיים כי אחרי אשר בדבר רוחני לא יתכן לומר לשון נפיחה באף כי הרוחני לא ישכון במקום גשמי לא נאמר זה רק לשבר את האוזן לומר שהקב"ה הכין לו את הנשמה בפתח גופו שהוא אפו למען יביא האדם בעצמו אותו אל קרבו בכל חלקיו ויקדש עצמו ע"י קיום תורה ומצות בכח הנשמה ולכן כתיב ויפח באפיו ולא כתיב ויפח בקרבו להורות שהבורא לא הביא לו הנשמה רק עד פתחו למען יביא אותה בעצמו אליו אל קרבו וזה פירוש נוסחת הברכה הנשמה שנתת בי אתה נפתחה בי שזה בלבד מעשה הקב"ה ואתה משמרה בקרבי כאשר הבאתי אותה אל קרבי בכל חלקי גופי לקדשם:


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 5
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/5)

אכן האדם אשר לא פעל ועשה לקדש עצמו בנשמת חלק אלקי ממעל אשר נחנן בו לא העלה עצמו על מדריגת הבהמה ונגרע ממנה שהיא בשלימות בחינותה והוא נשאר בחסרונו וזה מה שנאמ' כל אשר נשמת רוח חיים באפו מכל אשר בחרבה מתו דהיינו שכולם היו בחסרון תכליתם שהנשמה באפם בלבד בהפתח כאשר ניתנה להם אבל לא עשו מאומה להשלים עצמם בה ולכן רק בר ברוח שהוא הרוח החיים שמחיה לגוף חיי גשמי כמו לבהמה בו כתיב יוצר רוח אדם בקרבו אבל בנשמה שמחיה רוחניות האדם בה לא נאמר רק ויפח באפו: וזה פירוש הפסוק חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא הלא חשיבות ועליות האדם על הבהמה הוא ע"י נשמתו לבד אם השלים עצמו בה אבל אם עודנה באפו כאשר ניתנה בו ולא הביאה אל קרבו להשלים עצמו במה נחשב הוא מן הבהמה והוא דומה לאומן שלא פעל ועשה ואכל שכרו שאמר לו אדוניו לא אותך בקשתי אלא מעשיך כן ענין האדם שבא לעולם הזה להשלים עצמו ע"י מעשים טובים ואם חדל מלעבוד יצא בבושה וכלימה כאשר יבא למשפט מלפני ד': וזה פירוש הירושלמי מלמד שהעמידו גולם פירוש שהאדם נברא גולם שלא נשלם כמו שאר הבריות מהארץ עד לשמים לפי שבעוה"ז בנפיחה שהקב"ה רצה שישלים עצמו ולכן לא הביא נשמה בו רק בנפיחה שהוא כח קל שאינו פועל רק להביא הנשמה עד אף למען יביא האדם עצמו אותה אל קרבו וישלים עצמו ע"י קיום תורה ומצות אבל לעתיד לבא שיבוטל יצה"ר ויתוקן האדם להיות כמלאכי השרת נאמר ונתתי רוחי בכם וחייתם דהיינו שע"י הקב"ה בעצמו יושלמו הצדיקים שיתן רוחו בהם ולא אל פתחם בד ועל ידו יחיו חיי נצח.


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 6
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/6)

אמנם אל ידאג אדם שלא יגבר בכחו להשלים עצמו נגד כח יצרו הרע שהבא לטהר מסייעין לו ולא יבצר ממנו תשועת ד' לעשות חיל ועפ"ז יבואר מה דאמרינן ר"ה (דף ט"ז) ויעבור ד' על פניו ויקרא ד' ד' אני הוא קודם שיחטא האדם ואני הוא לאחר שיחטא האדם ועושה תשובה וכתבו התוספ' בשם ר"ת ששני שמות הראשונים הם שני מדות אני ד' קודם שיחטא לרחם עליו ואני מרחם לאחר שיחטא אם ישוב ד' מדת רחמים ולא כאלקים שהוא מדת הדין עכ"ל ובמגילת סתרים דרבינו נסים אין מונה שם הראשון בי"ג מדות והגהות התוס' הביאו ראי' לר"ת דהכי איתא בפסיקתא ותאמר ציון עזבני ד' וד' שכחני אותן שתי מדות עזבוני אבל הקשה כיון ששניהם של רחמים אינם רק מדה אחת ולכן חלק על ר"ת ולענ"ד נראה ליישב ע"פ מה שכתב הרא"ש וז"ל וא"ת מה צריך האדם למדת הרחמים קודם שיחטא וי"ל אעפ"י שגלוי וידוע לפניו שסופו לחטוא מתנהג עמו במדת רחמים באשר הוא שם עכ"ל ולענ"ד אין תירוץ זה מספיק דאין זה רחמים שאין הקב"ה מעניש על העתיד רק משפט צדק עוד תירץ הרא"ש קודם שיחטא בע"א ואעפ"י שכבר חשב לעבדה ומחשבת ע"א הקב"ה מצרפה למעשה ועל תירוץ זו קשה דלפי הנראה בסוף חולין הרהור בע"ז אפילו קודם שעשה מעשה חשוב חטא כדאמרינן התם דלמא מהרהר בע"ז הוי וא"כ אין זה קודם שיחטא והמהרש"א תירץ על קושית הרא"ש דגם קודם שיחטא צריך רחמים שלא נברא העולם אלא ע"י ששיתף הקב"ה הרחמים כדכתיב ביום ברוא ד' שקים ולענ"ד גם תירוץ זה אינו מספיק שלא יצדק בזה לומר שאני הוא קודם שיחטא אלא שצירף הקב"ה לרחמים בבריאה מפני שצריך לו אחר שיחטא: אבל לענ"ד יש לפרש ע"פ מה דאמרו רז"ל סוכה (דף נ"ב ע"א) יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואילמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו וד' לא יעזבנו בידו והרי אין רחמים גדולים מזה משל לאדם ששכר עבד לעבודתו ונותן לו שכר גדול והבעה"ב בעצמו מרחם על העבד לבל יכבד עליו עבודתו ועזרו לעשות מלאכתו מבלי ניכוי משכרו וכי יש רחמים גדול מזה וזה הפירוש אני ד' קודם שיחטא האדם שארחם עליו להקל מעליו משא כבוש היצה"ר ואני ד' אחר שחטא וישוב לסלוח לעונו ברחמים ולכן לא קשה קושית הגליון תוספ' שהם באמת שני מיני רחמים.


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 7
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/7)

ובזה תפורש הפסיקתא ותאמר ציון עזבני ד' וד' שכחני שהם שתי מדות דיש לדקדק בפסוק הכפל של השמות ולא אומר ותאמר ציון עזבני ושכחני ד' גם יש לדקדק מה זה הכפל עזבני ושכחני עוד יש לדקדק על מה שמשיב הקב"ה התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה ואנכי לא אשכחך שלא משיב רק על השכחה על מה שקוננת עזבני ד' אבל ע"פ דברינו יפורש דציון מקוננת על שתי מדות של ד' ד' על המדה אני ד' קודם שיחטא דהיינו שלא יעזבנו ביד יצה"ר כדכתיב ד' לא יעזבנו בידו מקוננת ד' עזבני עד שנפלתי ביד יצה"ר וחטאתי לפניו ועל המדה אני ד' אחר שיחטא לסלוח לעונו מקוננת ציון ד' שכחני שלחני בגלות ושכחני נענשתי בגלות ושכח אותי לבלתי רחם עוד עלי והנה על העזיבה לא הי' מן הצורך להשיב לא בלבד שזה דבר שכבר עבר אלא ששקר מוחלט הוא דהקב"ה לא עזבם ביד יצה"ר עד שעזבו אותו בתחלה ופנו לו עורף כדכתיב ועזבוני והיפר את בריתי וגו' ועזבתים והיו לאכול הרי שהקב"ה לא יעזוב את האדם שלא להיות בעזרו עד שיעזוב אותו בתחלה וימאס בעזרתו ורק על שכחני שהוא קינה על ההוה אומר לנחמם התשכח אשה עולה ולכן מהפסיקתא ראי' לר"ת שהם שתי מדות.


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 8
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/8)

אכן עוד תבא לאדם תשועה להחזיקו ביראת ד' ובתורתו לפעמים ע"י בני אדם בזה יפורש החדה והויכוח שבין רבי יהושע וסבי דבי אתונא בבכורות (דף ח') ששאלו לר"י גברא דאוזיף וטריף (שהלוה מעות לחבירו ולא נפרע ממנו אלא בקושי שטורף לקוחות) מאי חזי דהדר אוזיף לאחרינא ולא נזהר מן הראשון א"ל גברא אזיל לאגמא (ליער) קטל כמה טונא ולא מצי ביה (חותך חבילה ראשונה ולא מצי ביה להרימו על שכמו) קטיל ומנח עילווי' דעד דיתרמי אינש מדלי לי' (הואיל וצריך סיוע אחרים עד דמתרמי אינש דמדלי לי') לענ"ד יש לפרש ענין החדה שהסבי דבי אתונא הכחישו השגחת הבורא והביאו המשל מגברא דאוזיף וטרף ע"פ מאמר התנא באבות החנווני מקיף והפנקס פתוח והיד כותבת וכל הרוצה ללות יבוא וילוה הרי שנמשל החטא להלואה והקב"ה לחנווני דמקיף והתשובה להתשלומין וזה ששאלו לר"י אם כדבריך שהקב"ה משגיח על מעשה בני אדם ויודע הכל וגובה את שלו בייסורין מן החוטא אם לא ישוב למה מלוה לאשר לא שילם לו ואשר לא גבה ממנו הלא רשעים יושבים בשלוה ומוסיפין חטא על חטא ופורחים כמו עשב והשיב להם ר"י ממשל גברא דקטיל שהוא לא יכול לישא המשא לבדו עד שיבוא אחר שיסייע לו לעמסו על כתיפו ועד שיבוא לו ישועה קטל והדר וקטל כן גלוי וידוע להקב"ה שלפעמים נלכד אדם ביד היצה"ר המחטיאו לבלתי יגבר עליו עד שימצא לו רב או חבר שיסייע לו כדכתיב איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק וכן נאמר אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו לא יאמר מדברים אלא נדברו שפירושו כל אחד נדבר על ידי חבירו לעוררו לעבודת ד' ולהחזיק בתורה כמאמר התנא איזה דרך טובה שידבק בו האדם לבקש לו חבר טוב ובשביל שגלוי זה להקב"ה שיודע עתידות לכן מאריך להחוטא ולוה לו אעפ"י שלא פרע עדיין מה שלוה כבר שיודע שלבסוף ישוב בתשובה שלימה ויפרע הכל.


###### Minchat Ani on Torah, Bereshit 9
[Minchat Ani on Torah, Bereshit 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bereshit/r/9)

הרי שיש לאדם ג' סיועות להנצל מן החטא ע"י עצמו וע"י הקב"ה וע"י אחרים ובזה מרחם הבורא יתברך על האדם קודם שיחטא אכן גם אחר שחטא אין שיעור לחסדי ד' אם ישוב בתשובה שלמה כמו שנאמר ויאמר ד' אל קין למה חרה לך ולמה נפלו פניך הלא אם תטיב שאת ואם לא תטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו וצריך ביאור מה ענין אם תטיב ואם לא תטיב גם י"ל בכפל השאלה למה חרה לך ולמה נפלו פניך דתצדק השאלה הראשונה למה חרה לך דהיינו למה חרה אפך על שלא קבלתי קרבנך הלא תדע שחוטא אתה ואיך ארצה לקבל ממך קרבן אבל השאלה השניי' למה נפלו פניך שפירושו למה נמלאת יגון על שבזיתי אותך לקבל קרבן אחיך ולא קרבנך נראה בתחלת העיון שלא תצדק הלא להיפך אם לא ירגיש יהי' קשה עורף ויהי' מגונה יותר אבל יבואר ע"פ מה שאמרו רז"ל ביומא מקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד והענין איך יתעלה הבעל תשובה שחטא ושב מצדיק שלא חטא יבואר ע"פ מה דאמרינן שם השב מאהבה זדונות נעשות לו כזכיות הרי לצדיק שלא חטא אין לו זכיות רק מצד מעשיו הטובים ולבעל תשובה יצמחו ב' מיני זכיות מצד מעשיו הטובים ומצד עונותיו שנתהפכו לזכיות ולכן נתעלה על הצדיק אבל זה דוקא בשב מאהבה שזה חשובה גמורה אבל בשב מיראת עונש אע"פ שהקב"ה מוחל לו העון של מזיד מכ"מ נשאר אצלו חטא כאלו חטא בשוגג ועל זה אמרו זדונות נעשות לו כשגגות ובזה יפורש מה שאמר דוד כי עוני אגיד אדאג מחטאתי דעון הוא מזיד וחטאת הוא שוגג ועל כן כי עוני אגיד אף גם שעל עון מזיד אני מתודה ואשוב עם כל זה אדאג מחטאתי שאתירא אולי אין תשובתי שלמה מאהבה רק מיראה ואז עדיין נשאר חטאת גם כשנמחל לי עוני וזהו מה שאמר הקב"ה לקין למה נפלו פניך למה נמלאת יגון על שהראתי לך שחוטא אתה ושאחיך טוב לפני ממך הלא בידך נתון להפוך יגונך לשמחה כי הלא אם תיטיב שתהי' תשובתך והכנעתך לפני מצד הטוב והמעולה שהוא אם תשוב מאהבה אז שאת לא בלבד שאתה לא נופל מאחיך כי אם נשאת עליו שאתה בעל תשובה והוא צדיק ואם לא תיטיב שתהי' תשובתך לא מצד הטוב רק מיראת עונש אז לפתח חטאת רובץ אז עוד החטאת שהוא השוגג רובץ לפתחך ושולט עוד בחילך היצה"ר אכן גם אז בידך למשול בו ולמחות גם השוגג עד שתהי' טוב לפני כל הימים.