## Minchat Ani on Torah, Beshalach

###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 1
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/1)

במדרש רבה ואני אשיר עוזך אימתי בשעה שעמדו על הים ואומרים שירה שנאמר אז ישיר משה ומה אמר עזי וזמרת יה וארנן לבוקר חסדך אותו בוקר שהשקפת על מחנה מצרים שנאמר ויהי באשמורת הבוקר דבר אחר אותו הבוקר שהורדת לנו את המן שנאמר ובבוקר היתה שכבת הטל ד"א אותו בוקר של מתן תורה שנאמר ביום השלישי בהיות הבוקר כי היית משגב לי בפרעה ובמצרים ומנוס ביום צר לי בעמלק עכ"ל ולהבין למה פרט שלשה בוקר האלה וגם למה פרט מכל הנסים והתשועות שנעשו לישראל רק שהי' הקב"ה משגב להם בפרעה ובמצרים ובעמלק גם למה מזכיר פרעה ומצרים הלא אחד הוא נאמר שמגודל חסדי הקב"ה עמנו שלא בלבד שהוא עזרתנו בעת צרה כ"א גם מעורר ע"י תשועתו תקותנו על העתיד שיעמוד לנו בנפלאותיו ע"י הסימנים שסימנו ישועתו וזה פירש המדרש אז ישיר משה כמו דאמר אז ימלא שחוק פינו עכ"ל וכמו זר נחשב שמפרש פסוק אחד בפסוק אחר מבלי שהוסיף פירוש לשניהם ולפרש זה יש לומר דאמרו רז"ל אז שר לא נאמר אלא אז ישיר מכאן שלעתיד לבוא ישיר משה ובני ישראל וכבר כ' רש"י בחומש שממה שנאמר ישיר לשון עתיד אין ראי שגם עוד לעתיד ישירו כי ידוע שהבנוני בלשון הקדש נכתב פעם בלשון עבר ופעם בלשון עתיד אבל הכלל כי לשון עתיד בא בדבר ההוה זמן רב כמו ע"פ ד' יחנו וע"פ ד' יסעו וכמו ככה יעשה איוב וכדומה ולכן אם ישיר פה מזה הלשון יהי' סתירה ע"י תיבת אז דמזה נשמע שרק אז הי' ולא יותר ואיך יאמר ישיר לדבר הוה שהולך זמן רב כן ע"כ פה הפירוש שלעת העתיד עוד ישיר משה ובני ישראל וזה מה שמפרש המדרש שתיבת אז פה אין הפירוש עתה כ"א לעת העתיד כמו אז ימלא שחוק פינו.


###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 2
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/2)

והנה הנסים הגדולים שנעשו לישראל בעת יציאתם ממצרים שהם אבדון המצריים וירידת המן ומתן תורה כולם היו בבוקר לרמז שיתחדשו כאשר יאיר בוקר הגאולה העתידה. באבדון מצרים הי' עיקר הנס באשמורת הבוקר שהשקיף הקב"ה על מחנה מצרים והמס דכבר אמרו רז"ל פרעה אמר הבה נתחכמה לו נתחכם למושיעם לדונם במים שכבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול ומסתמא על זה בטח פרעה שרדף לישראל אל תוך הים אכן כבר אמרו רז"ל הקב"ה אני נשבעתי שלא אביא מבול על הארץ אבל לא נשבעתי שלא תטבעו בתוך הים וזה לא הי' אפשר רק ע"י שהמס לבוא אל תוך הים ואם כן הי' עיקר הנס בבוקר שרק ע"י זה שבאו מצרים בבוקר אל תוך הים נאבדו נגד תחבולות פרעה והי' זה סימן לישראל שגם לעת גאולתם העתידה לא יקום נגדם מחשבת שונאיהם ע"ד הכתוב עוצו עצה ותופר כי עמנו אל. המן הי נראה בבוקר בשכבת הטל ויש ליתן טעם למה בא בשכבת הטל דוקא דכבר כתב הרמב"ן שהי' חילוק בין המן ובין השליו שנזונו בו ישראל שהשליו הביא הרוח מן הים כדכתיב ורוח נסע מאת ד' ויגז שלוים מן הים אבל המן הי' בריאה חדשה שירד מן השמים ולסימן שירד מן השמים ולא בא גם כן מן הארץ נראה בשכבת הטל שהטל ג"כ יורד מן השמים כדכתיב וכטל השמים מעל ולכן בבוקר נראה המן בשכבת הטל להיות סימן שלעת בוקר של תחי' יחי' ד' המתים ע"י טל של תחי' לבריאה חדשה כמו שהמן שנתלחלח בטל הי' בריאה חדשה. בעת מתן תורה נגלה הקב"ה לישראל בבוקר להיות סימן הם שגם לעתיד לעת בקר הגאולה יגלה כבוד ד' וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר לא אמר מדבר כ"א דבר לשון עבר לומר שעתה יכירו כל בשר שגם בשעת מתן תורה נגלה כבוד ד' ופיו דבר לישראל וזה פירוש המדרש ואני אשיר עוזך אימתי בשעה שעמדו ישראל על הים ואמרו שירה שנאמר אז ישיר משה ומה שלא נאמר שר אלא ישיר זה מורה שגם לעתיד ישירו ישראל וזה וארנן לבוקר חסדך בשלשה בקרים שהם הצלה מיד אויב תחית המתים והגלות כבוד ד' ומסיים המדרש שמה שבטחתי שארנן לבקר חסדך הוא כי היית משגב לי בפרעה ובמצרים ומנוס ביום צר לי בעמלק דהנה יש לחשוב שיש ג' עכובים לנסים שעתיד הקב"ה לעשות לישראל — א' מחשבת שונאינו ע"פ מה שאמר דוד באלקים אהלל דבר בד' אהלל דבר באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי בפי' הפסוקים י"ל שכבר כתב הזוהר הביאו האלשיך שמה שנאמר בראובן שיעץ להשליך יוסף לבור להצילו מידם אף שידע שיש בה נחשים ועקרבים שמהם יכול הקב"ה להצילו מה שאין כן מיד אדם שהוא בעל בחירה ועל הבחירה לא מושל הקב"ה דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אמנם יש להבין דא"כ יהי' האדם בלי מחסה והרי כמה פעמים ראינו שהקב"ה הציל מיד האדם אבל הענין כן דודאי אם האדם לא חייב עונש אז לא יבצר ממנו תשועת ד' להנצל דגם אם אויבו בעל בחירה מכ"מ לא יניח הקב"ה הנקי בידו אבל אם האדם ע"י מעשיו חייב עונש רק שהקב"ה בחסדו לא עונשו אכן גם לא יהי' לו מחסה להשגיח עליו ולכן אם האדם זוכה במעשיו לזכות גם ע"פ מדת דינו ל הקב"ה אז בטוח הוא להיות נסתר בצל כנפיו גם נגד בחירת האדם וזה מה שאמר דוד בד' אהלל דבר באלקים אהלל דבר בין בד' שהוא שם של מדת החסד והרחמים בין באלקים שהוא שם של מדת הדין אהלל דבר והנה לא צריך להזכיר מה שיש להלל שהקב"ה משפיע חסדו לבני אדם ורק מה שיש לו להלל במדת הדין על זה אמר באלקים בטחתי לא אירא מה יעשה אדם לי זה יש לי להלל במדת הדין שהוא לי מחסה גם נגד בחירת בשר ודם שלא יוכל להזיק לי אם אוכל לבטוח שאזכה ע"פ מדת הדין מה שאין כן אם רק מדת החסד הוא מחסי בזה לא אנצל נגד בחירת האדם וזה מה שאמרנו שיש לדאוג שאפשר שיעכב בחירת בני אדם שלא יכול הקב"ה להאיר לנו בבקר הגאולה. ב' אולי ידאגו ישראל שחזקת שונאיהם יעכב זריחת בקריהם ולא יבטחו בד' שלו הכח והגבורה לשבור זרוע שוטניהם וגם לבטל חבלי הכשפים אף שלכך נקרא כשוף שמכחשים פמליא של מעלה כמו שאמרו רז"ל בסנהדרין פ' ז'. ג' ידאגו שמא יגרמו חטאיהם שישארו בחשכת לילה ולא יאור להם אור בקר הגאולה לזה אמר המשורר בשם ישראל יש לי לבטוח שאשיר עוזך וארנן לבקר חסדך ולא יעכבו השלשה עכובים הנזכרים אור הבקר כי היית כבר משגב לי בפרעה ובמצרים ובעמלק דהיינו ע"י שהיית משגב לי בפרעה הראת לי שאין לי לדאוג מתחבולת אויב אף שהוא בעל בחירה שהרי פרעה אמר הבה נתחכמה למושיעם של ישראל לאבדם במים ואע"פ כן נצולו ישראל ומצרים טובעו בים סוף.


###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 3
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/3)

ועל ידי שהיית לי משגב במצרים הראת לי שלא יקום נגדך שום כח שהרי מצרים הי' מסוגר ומסוגרת שלא יברח עבד משם אשר על כן נקרא כור הברזל ואע"פ כן חשפת זרוע עוזך ופדית ישראל מהם בידך החזקה ובזרועך הנטוי'. ושגם אין לי לדאוג שיגרמו חטאי שלא להגאל לעולם זה הראת לי על ידי שהיית משגב לי בעמלק דאיתא בפרקי ר' אליעזר פ' מ"ה אמרו ישראל לפני משה כתוב א' אומר זכור את יום השבת וכתוב א' אומר זכור חת אשר עשה לך עמלק היאך יתקיימו ב' זכירות יחד זה זכור וזה זכור אמר להם משה לישראל אינו דומה כוס של קונדיטון לכוס של חומץ זה כוס וזה כוס זה כוס לשמור ולקדש חת יום השבת וזה כוס להשמיד זרעו של עמלק וכשתבואו לארץ לא תשכח עכ"ל והוא תמו' איזו יש בין ב' זכירות האלה ששאלו למשה היאך יתקיימו ב' זכירות יחד וגם מה שאמרו זה זכור וזה זכור נראה כפל לשון שהרי כבר אמרו שהם ב' זכירות ומה שהשיב משה על קושיתם אינו דומה וכו' אין לו הבנה אמנם י"ל בשנבאר הפסוקים זכור את אשר עשה לך עמלק בדרך בצאתכם ממצרים אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ואתה עיף ויגע ולא ירא אלקים די"ל לענין מה פרט הכתוב ואתה עיף ויגע דמה לי בזה לענין זכירת שנאת עמלק וגם ולא ירא לקים אם לא מיותר לגמרי עכ"פ הי לו להקדים לאשר קרך בדרך כיון שזה הוא הגורם למעשה רשעותו ולכן נאמר שהכתוב רצה ליתן טעם למה שצוה לזכור מעשה עמלק שיקשה איך הי' יכול עמלק לעשות מלחמה בישראל זמן קצר אחר שעשה הקב"ה נסים ונפלאות לישראל להצילם מיד מצרים ולמה לא כילה הקב"ה גם עמלק כרגע אבל כבר אמרו רז"ל על מה שכתיב ויסעו מרפידים על שרפו ידיהם מדברי תורה לכך יכול עמלק להלחם עמם והיינו ע"פ מה שנאמר לעשו זקנו של עמלק והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך וזהו מה שאמר הכתוב זכור את אשר עשה לך עמלק וגם זכור איך יכול להלחם עמך אשר קרך בדרך ויזנב בך כל הנחשלים אחריך שהם הנכשלים בחטאים שפלטם הענן כמו שדרשו רז"ל ומה שלא הצילו כלל ישראל אותם בזכותם היינו משום דגם אתה כלל ישראל היית עיף ויגע ולא ירא אלקים עיף ויגע כדכתיב ויחנו ברפידים שרפו ידיהם ולא ירא אלקים שאמרת היש ד' בקרבנו אם אין זה הטעם שהקב"ה לא הי' יכול להושיע לך לכלות את עמלק אז וזה תזכור תמיד לא תשכח.


###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 4
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/4)

ועפ"ז מבואר המאמר דפרקי רבי אליעזר שישראל שאלו למשה שתי קושיות האחד כתוב א' אומר זכור את יום השבת וכתוב א אומר זכור את אשר עשה עמלק ושתי הזכירות סותרים זה את זה שזכירת שבת היא לזכור שהקב"ה ברא את העולם כולו ושגאל את ישראל ממצרים כדכתיב בפ' יתרו ובפ' ואתחנן וא"כ איך מבקש שנזכור מעשה עמלק הלא אחר שכל העולם כלו בידו למה לא מכלה אותו ומבקש מישראל שימחו את זכר עמלק ולמה לא עשה לו אז לכלותו כמו שכלה את מצרים ועוד שאלו זה זכור וזה זכור שאם יצדק על מצות שבת לומר זכור שתהי' תמיד במחשבותם מפני שבזה תלוים עקרי האמונה שהקב"ה ברא העולם וגאל ישראל ממצרים איך באותו מאמר בעצמו מבקש מישראל זכירה שאינה עקרית לתועלתם וזה ששאלו זה זכור וזה זכור בתמי' על זה השיבם משה והמשיל לב' כוסות שווין באחד ניתן קונדיטון המתוק ורב הערך ובאחד ניתן החומץ השוה רק מעט וטעמו רע ועם כל זה גם הוא נשמר בכוס מפני שיש ענינים שנצרך לחומץ ולא יועיל קונדיטון וכן הענין בזכור את אשר עשה עמלק נגד זכור את יום השבת כי אם זכירת שבת היא עיקר הגדול באמונה ויערב לנפש לזכור גדולת ד' וחסדו עם ישראל גם זכירת מעשה עמלק אף שהוא מכאיב לישראל שיזכרו על ידי זה שפלותם עכ"ז הוא מועיל מאוד שתמיד יהי' נגד מחשבותם שלא יכול הקב"ה למחות זכר עמלק אם לא ייטיבו מעשיהם ושבהם הדבר תלוי ולא ברצון הקב"ה ולכן לא תשכח.


###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 5
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/5)

אמנם במה שמסיים המאמר וכשתבואו לארץ לא תשכח רצה להעיר שניתן תקו' לישראל במה שנאמר להם והי' בהניח וגו' לא תשכח שעכ"פ יבא עת שיהיו ראויים למחות את זכר עמלק ושגם עד בוא העת ההיא יהי' ד' בעזרתם לבלתי חתם ביד עמלק הראה במה שעמד להם ברפידים אף שרפו ידיהם מהתורה ולא יראו אלקים עכ"ז כתיב ויתלוש יהושע את עמלק לפי חרב. וזה מה דמסיים המדרש הנ"ל שארנן לבקר חסדך ידעתי כי היית משגב לי בפרעה שלא כלוני תחבולותיו ובמצרים שלא אבדוני בכחם ובעמלק שגם חטאי לא מנעו ממני ישועתך.


###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 6
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/6)

והנה חוץ ממה שהפליא ד' חסדו לישראל שהוריד להם המן מן השמים לעורר תקותם על תחיית המתים כאשר ביארנו עוד רצה בזה לעורר בלב ישראל תקו' שימצאו פרנסה כשיעסקו בתורה גם שלא כדרך הטבע כמו שאמרו רז"ל שלכך נצטו' משה ליקח צנצנת המן למשמרת לדורות להראות לדורות הבאים איך יכולת ביד ד' לפרנס עוסקי בתורה גם חוץ לטבע כמו שעשה ירמי' כשהראה לישראל צנצנת המן ועל פי זה יבואר מה דאיתא במדרש פ' זו בבשר ודם המים מלמעלן והלחם מלמטן והקב"ה אינו כן אלא המים מלמטן זו הבאר שנאמר עלי באר והלחם מלמעלה שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים עכ"ל ואם נפרש דברי המדרש כפשוטו שלבני אדם הלחם בא מן הארץ ע"י צמיחת התבואה מן הארץ והמים בא מלמעלה ע"י הגשם יקשה מה שאמר והקב"ה אינו כן הלא הוא המוריד הגשם מן השמים והמוציא לחם מן הארץ אבל רצה המדרש להורנו כי אם מנהג ומפרנס הקב"ה הבשר ודם על דרך הטבע בגשם מן השמים ובלחם מן הארץ ביראיו הדבקים בו ובתורתו מפרנס גם גופם בפרנסת רוחני נגד דרך הטבע כאשר הראה בבאר ובמן בבאר שנאמר עלי באר שזה מדבר בעוסקי התורה כמו דכתיב באר חפרוהו שרים במחוקק במשענותם וכמו שדרשו רז"ל בבבא בתרא וממדבר מתנה שמי שמשים עצמו על התורה כמדבר ניתן לו במחנה וכו' והלחם שבא מלמטה נתן מן השמים להדבקים בהקב"ה ואף שהי' רוחני היו מתפרנסים בו גם גופנית. ולא עוד אלא שבמן עצמו היו מדרגות בין אשר דבקו פחות או יותר בתורה כאשר בפסוקים תהלים ע"ח וימטר עליהם מן לאכול ודגן שמים נתן למו לחם אבירים אכל איש צידה שלח להם לשובע ויש לדקדק הכפל וימטר עליהם וגו' ודגן שמים וגו' הלא היא היא וגם בפסוק השני כפל לחם אבירים אכל איש ושוב צידה שלח להם לשובע אבל יפורש ע"פ מה דאיתא בילקוט פרשת בהעלותך בפסוק שטו העם ולקטו כתיב לחם וכתיב עוגות וכתיב וטחנו ברחים הא כיצד לחם לצדיקים ולבינונים עוגות ולרשעים וטחנו ברחים והענין שיש ב' מיני אכילה יש אוכל מפני שנהנה באכילה ויש אוכל מפני שהכרח הוא לו לשבוע למען החיות נפשו וזו מדת הצדיקים כדכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו וכמדרגות האלה אכלו ישראל המן הצדיקים אכלו אותו כמו שירד מבלי הכנה אחרת מפני שהי' די להם לשבוע והבנונים רצו ליהנות גם במראה האכילה ועשו ממנו עוגות ולפחות מהם שנתכנו בשם רשעים לא די להם גם זה אלא להם הי' נראה המן כדגן הארץ וטחנו ברחים או דכו במדוכה כמו שטוחנין החטים וזה פירוש הפסוקים וימטר עליהם מן לאכול בזה היו שווין אבל בקבלת המן לא היו שווין כי להפחותים ודגן שמים נתן למו להם הי' כמו דגן שצריך הכנה לאכול ולשבוע ממנו אבל לחם אבירים אכל איש החשובים הנקראים איש להם הי' המן מאכל רוחני אשר על כן נקרא לחם אבירים לחם שמלאכי השרת אוכלים אותו כמו שדרשו רז"ל ולהם צידה שלח להם לשובע כי הם לא בקשו רק לשבוע כדכתיב צדיק אוכל לשובע נפשו ולזה הי' להם צידה.


###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 7
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/7)

והנה במה שבארנו בהקדום שמחסד הקב"ה לעורר בנסיו גם התקוה על נסים הבאים ע"ד מה דכתיב מגיד מראשית אחרית יבואר מה דאיתא במדרש רבה פ' וישב וישנאו אותו רשב"ל בשם ראב"ע לכו וראו מפעלות אלקים וכתיב בתרי' הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם עכ"ל ולבאר מדרש תמוה הלזה נקדים ביאור למדרש תמוה הובא בילקוט תהלים קי"ד מה לך הים כי תנוס בשעה שאמר לו הקב"ה למשה ואתה הרם את מטך וכתיב ויט משה את ידו התחיל הים עומד כנגדו אמור לו משה בשם הקב"ה ולא קבל הראהו המטה ולא קבל עליו משלו משל למה הדבר דומה למלך בשר ודם שהי' לו שתי גנות זו לפנים מזו מכר את הפנימית בא הלוקח לכנוס ולא הניחו השומר אמר לו בשם המלך ולא קבלו עליו הראהו הטבעת ולא קבל עליו עד שניהג המלך ובא התחיל השומר לברוח כך משה בא ועמד על הים אמר לו בשם הקב"ה ולא קבל עליו הראה לו המטה ולא קבל עליו עד שנגלה הקב"ה כיון שנגלה התחיל לברוח שנאמר הים ראה וינוס וכו' אמר לו מה לך הים כי תנוס אמר לו לא מפניך משה אני בורח אלא מלפני אדון חולי ארץ עכ"ל והוא תמוה בפרט מה ענין המשל מב' גנות זו לפנים מזו ועור איך אפשר שממה שהטה משה ידו לא הועיל הרי כתיב ויט משה את ידו וגו' ויבקעו המים עוד יש לדקדק אם אמנם הנטית המטה לא הועיל עד שנגלה הקב"ה לאיזה צורך צוה למשה נטה את ידך על הים ובקעהו כיון שזה לא הועיל להבקע גם יש להבין הסתירה בפסוקים דבתורה כתיב ויבקעו המים וכתיב נערמו כמו נד נוזלים ובתהלים כתיב הים ראה וינוס הרי הבקיעה אינה ניסה רק נערמו המים ועמדו במקומם כמו נד גם יש להבין לאנה נס הים הלא גבול שם לו לבל יעבור ולהבין כל זה נאמר כבר אמרו רז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מלאך מלמעלה שמשמרו ומגדלו וכל שכן להנבראים הגדולים שיש להם מלאכים גדולים ששומרים אותם וגם לים יש שר שנקרא בלשון רז"ל שר הים הוא השומר אותו ומושל בו ובכל מקום שנמצא בדבריהם ז"ל שהדומם מדבר דבר כוונתם על השר המושל על הדומם ונקרא השר בלשון הכתוב בשם הדומם כמו שדרשו על מה שאמר המלאך למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי שהמלאך נקרא על שם שליחותו ועל כן כשהקב"ה פוקד על מה שבארץ פוקד בתחלה על השר הממונה על זה כמו שאמרינן סוכה ס"פ ב' על הפסוק יפקוד ד' על צבא המרום במרום ואח"כ על מלכי האדמה באדמה. וזה הוא מה שממשיל המדרש לשני גנות שנמכר הפנימי ולא החצון שהים הנשמר הוא הפנימי והשר השומרו הוא החצון.


###### Minchat Ani on Torah, Beshalach 8
[Minchat Ani on Torah, Beshalach 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Beshalach/r/8)

ובזה נבא לביאור המדרש שהוקשה לו סתירת הכתובים שבתורה כתיב נטה ידך על הים ובקעהו ובתהלים כתוב מה לך הים כי תנוס וגו' מלפני אדון חולי ארץ בתורה כתיב ויבקעו המים וכתיב נצבו כמו נד נוזלים ובתהלים כתיב הים ראה וינוס לכן מפרש שלנס בקיעת הים נצרכו ב' פקידות על הים הדומם ועל שר הים ששניהם נקראו בשם ים דהיינו על הים הדומם המשיל הקב"ה למשה בנטיית המטה שנברא בערב שבת בראשית בין השמשות אחר שנשלמה הבריאה והוא המושל על הטבע ברצון הקב"ה ועליו צו' הקב"ה למשה נטה ידך על הים ובקעהו אכן כשעשה משה כן עמד נגדו הים החיצון שהוא שר הים ולא הניחו להבקע כי הוא לא נמשל מן המטה שמושל רק על הטבע אבל לא על השר המלאך וזהו שמדמה למי שמכר הפנימי והחצון לא הניחו לבא שם עד שנגלה הקב"ה בכבודו ומאימתו ברח ונס הים שהוא השר ואז הועיל נטיית המטה להבקיע המים וכששאלו משה מה לך הים כי תנוס עתה ולא כשהראתי לך המטה ואמרתי לך כי בשליחות הקב"ה אני בא השיב לו שר הים לא אני נכנע כי אין בשר ודם מושל בי כי אם מלפני חולי ארץ לכן מקויימים ב' הכתובים שנבקע הים על ידי מטה ושנס הים על ידי שנראה לו אדון חולי ארץ. בזה יבואר עוד מה איתא במדרש ילקוט שם הים ראה וינוס הי' רואה ארונו של יוסף יורד לים אמר הקב"ה ינוס מפני הנס שנאמר ויעזוב בגדו אצלה וינוס החוצה עכ"ל בפירוש המדרש למה דוקא כשראה ארונו של יוסף נס ולמה הקב"ה תלה זכות יוסף במה שנס יש לומר דאם אמנם על פי דברינו מיאן שר הים להבקיע הים לפני בני ישראל עד שנגלה הקב"ה בכבודו הלא הי' די אם ישבית מיאונו כענין המשל שיניח החיצון להלוקח לבוא אל גן הפנימי ולמה הוצרך לנוס אכן גם זה הי' מחסד הקב"ה אחרי שראו ישראל שמקטרג עליהם השר אולי ייראו שבבואם לתוך הים יחדש קטרוגו ויקבול עליהם לכן הרחיקו הקב"ה עד שנס וכזה נהג יוסף דכתיב ויעזוב בגדו אצלה וינס החוצה דאם שלא יחטא לבד הי' די שלא ישמע לאשת אדוניו ולמה נס החוצה אם לא שנתירא אולי גם אם עתה כבש יצרו עתיד להתגבר עליו ולכן נס שלא לבוא לידי נסיון וזה הוא מה שאמר הקב"ה לשר הים ינוס מפני הנס כי כאשר עשה יוסף מפני יראת שמים כן יעשה השר של ים וירחיק וינוס שלא לבוא עוד לידי קטרוג וזה גרם ארונו של יוסף ובזה נבין המדרש הנ"ל לכו וראו מפעלות אלקים נורא עלילה על בני אדם הפך ים ליבשה למה וישנאו אותו כדי שיקרע את הים לפניהם שמלבד שדברי המדרש אין להם המשך כלל דאיך חלה קריעת ים סוף בוישנאו אותו אלא שגם יש לתמוה מה זו שאלה למה וישנאו אותו הלא הכתוב מפרש על חלומותיו ועל דבריו אבל יש לומר ע"פ הכתוב רגלי חסידיו ישמור אשר נראה כסתירה עם מה שאמרו רז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אכן הענין כן מי שיש לפניו שני דרכים אחד הישר ואחד המתעה ורצה לילך באחד מהן הקב"ה נותן לו הבחירה איזה דרך יבחר ואינו מנהל אותו על דרך הישר כ"א ע"פ בחירתו אבל חסד זה גומל עם חסידיו ששומר את רגליהם שלא יבואו לידי הליכה אם גלוי לפניו שילכו בדרך הטועה וזה הוא רגלי חסידיו ישמור שלא יבואו לידי הליכת תועה וכן הי' הענין באחי יוסף שוודאי אחרי שעלה שנאה בלבבם לא הרחיק הקב"ה השנאה מהם אחר שבחרו ברע לשנוא את אחיהם אבל באשר שהשנאה נצמחה על ידי החלומות הלא הי' בידי הקב"ה למנוע ליוסף שלא יחלום ולא הי' בא לידי שנאה וזה מה שהקשה המדרש למה וישנאו אותו אחרי שרגלי חסידיו ישמור למה לא שמר החסידים בני יעקב שלא להכשל בשנאת אחיהם ע"י שמנע החלומות מיוסף והשיב כדי שיקרע להם את הים ששתי הקצוות של גלות וגאולת מצרים נפרטו פה בשנאת אחים את יוסף ובקריעת ים סוף שהגורם ראשון של גלות מצרים הי' שנאת האחים את יוסף שע"י זה בא למצרים ובאו אחריו ונשתעבדו בניהם שם וסוף גאולתם הי' בקריעת ים סוף כדכתיב ויושע ד' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים וזה מה שאמר הכתוב לכו וראו מפעלות אלקים איך מגיד מראשית אחרית שהניח לצדיקים לחטוא בשנאת אחיהם למען אחרי השתלשלות סבות הרבה הפך ים ליבשה שע"י זה ששנאו את יוסף והביאו אותו לידי נסיון באשת אדוניו עד שנס מפני הים ראה וינוס מפניו ועברו בו ביבשה וזה מה שאמר למה וישנאו אותו כדי שיקרע הים לפניהם.