## Minchat Ani on Torah, Bo

###### Minchat Ani on Torah, Bo 1
[Minchat Ani on Torah, Bo 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/1)

במדרש החדש הזה לכם הה"ד עשה ירח למועדים הרבה דברים כתב משה בתורה סתומים עמד דוד ופירש עשה ירח למועדים אמרו לו לדוד עד שחנו במצרים נטלנו חדש של לבנה הה"ד החדש הזה לכם עכ"ל והוא תמו' שלא נדע מה סתום בתורה ומה פירש דוד וגם מה שאמרו לדוד אין לו מובן אבל יפורש דבמצו' זו של החדש הזה לכם שהיא שנצטוו בה ישראל הראה הקב"ה לישראל גדולת מעלתם שבמנהג העולם הקטן נתלה בגדול ולא להיפך ולכן כאשר נכתב בבריאה שאמר ד' והיו לאותות ולמועדים נשמע שהירח עיקרו שנעשה למאור ואחריו ימנו גם המועדות אבל דוד פירש עשה ירח למועדים שנשמע מזה שעיקר בריאת הירח הי' בשביל מועדי ישראל ולהודיע לישראל מעלתם אמר כן ופירש בזה מה שנאמר החדש הזה לכם שתיבת לכם מיותר שעוד כתוב ראשון הוא לכם ולכן מפרש שאמר הקב"ה בשבילכם נעשה הירח עם חדושו בכל חדש וחדש אבל ישראל משיבין לדוד עוד גדולה למעלה מזה נתנה לנו במה שנאמר החדש הזה לכם דאיתא במדרש אמר להן הקב"ה לישראל לשעבר הי' בידי דכתיב עשה ירח למועדים אבל מכאן ואילך הרי מסורה בידכם ברשותכם אם אמרתם הן הן אם אמרתם לאו לאו הדה"ד החדש הזה לכם עכ"ל וכוונת המדרש ע"פ מה דאמרינן בראש השנה אתם אפילו שוגגין אתם אפילו מזידין שהקב"ה ה מסר ביד ב"ד לקדש החדשים ולחשוב חידוש הירח כאשר יראה בעיניהם ואחריו יתקדשו המועדות ונרמז בזה במה שנאמר החדש הזה לכם שנמסר לישראל ליעד מאימתי יתחשב חדוש הירח וזה מה שמשיבין ישראל לדוד אתה אמרת עשה ירח למועדים שהקב"ה עשה הירח בשבילנו למועדים גדולה יותר מזה הנחילנו במצרים שהשליט אותנו על הירח לומר היאך יחשב חדושו שאמר לנו במצרים החדש הזה לכם. וביותר נתעלו ישראל שהשיגו מעלה גדולה הלזו תיכף ליציאתם משפלותם ועפ"ז יפורש מה דאיתא בירושלמי מגילה פ ג' בין פרשיות הללו יכול להפסיק אבל אין מפסיקין בין פרה להחדש אמר רבי לוי סימנהון דאילן פרשתא בין הכוסות הללו אם רוצה לשתות ישתה בין השלישי לרביעי לא ישתה עכ"ל ויש לבאר איזה יחס בין ארבע פרשיות לארבע כוסות דאמרינן בפסחים שתקנו ארבע כוסות כנגד ארבע לשונות של גאולה שהם והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי והענין שהיו במצרים ארבע גאולות משפלות מעבודה קשה מטומאה ושנכנסו לקדושה והם מרומזים בארבע לשונות והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים שהי' יציאתם ממעמד שפלותם וגאולה זו היתה מאז בא משה אל פרעה ואמר לו בני בכורי ישראל ששמע כי יש לישראל פטרון בשמים ממעל ואחר כן באה גאולה השנית שנרמזה במה שכתוב והצלתי אתכם מעבודתם שמשהתחילו המכות לא יכלו המצרים עוד לשעבד בישראל אבל עוד נצרכו לגאולה יותר מגאולת הגוף דהיינו לגאולת הנשמה שנטבעו בטומאת מצרים עד שקטרג המקטרג מה נשתנו אלה מאלה ולזה חשף ד' את זרוע קדשו להוציאם מטומאה זו כמו שדרשו רבותינו שאלמלא נשארו עוד זמן קצר במצרים נגבר הטומאה שלא היו ראויין להגאל עוד וזה נרמז במה דכתיב וגאלתי אתכם ביד חזקה ובזרוע נטוי' כי יד חזקה פירושו שכבש הקב"ה מדת הדין ובזרוע נטוי הוא משל כמי שנוטה זרועו להוציא הנטבע בכח ממצולה וכאשר יצאו מהטומאה נכנסו לקדושה כמו שנאמר להם ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים שנכנסו לקדושה להקרא עם ד'. וארבע מעלות האלה נרמזו גם בארבע פרשיות שפרשת שקלים מרמז על יציאה משפלות לרוממות כדכתיב כי תשא את ראש וכמו שדרשו רז"ל משל לרועה שצאנו חביב לו ומונה אותם ולמען לא ישלוט עין רעה בחשיבותם ימנו ע"י שקלי קרש. פרשת זכור מרמז על העת שיהיו נצולים ישראל מגלות אויביהם כדכתיב והי' בהניח ד' לך מכל אויביך מסביב. פרשת פרה מרמזת על יציאה מטומאת עבירות כדכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם וגו'. בפרשת החדש נרמז היאך נכנסו ישראל לקדושה בקיום המצות.


###### Minchat Ani on Torah, Bo 2
[Minchat Ani on Torah, Bo 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/2)

והנה ד' גאולות מצרים לא היו בזמן אחד אלא בהפסקות שהי' זמן מה מאז בא משה אל פרעה שעל יד הליכה זו פסק השפלות עד שהתחילו המכות שפסק עי"ז השעבוד ומשפסק השעבוד עד שיצאו מהטומאה על ידי שהפרישו מע"ז שקיימו משכו וקחו לכם צאן שפירשו רז"ל משכו מע"ז הי זמן שנה שלמה שמשפט המצריים י"ב חדש כדאמרינן במשנה בעדיות אבל בין יציאתם מטומאה ולכנוס לקדושה לא הי' הפסק שמיד שהפרישו מע"ז הקרבת הפסח נכנסו לקדושה שנתגלה עליהם השכינה ונקראו צבאות ד' כדכתיב בעצם היום הזה יצאו צבאות ד' מארץ מצרים ועל כן גם בארגע כוסות שנתקנו נגד ד גאולות האלה לא יהי הפסק רק בג' הראשונות אבל לא בין שלישי לרביעי וכן בארבע פרשיות המרמזים על ד' מיני גאולות כאשר ביארנו לא יפסיק רק בראשונות אבל בין שלישי שהיא פ' פרה לפ' החדש לא יפסיק וזה פי' הירושלמי שאמר וסימנך ד' כוסות: ומה שזכו ישראל לצאת מהר מזוהמת הטומאה אל שערי הקדושה העליונה לזה הועילה להם שני מיני זכיות הא' ממה שעבר והב' ממה שעתיד לבוא ממה שעבר יבואר ע"פ מדרש שיר השירים אני ישנה ולבי ער אמרה כנסת ישראל הקב"ה רשב"ע אני ישנה מן הקץ ולבי ער לגאולה אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני עכ"ל בפי' המדרש יש לומר ע"פ מה דתנן עדיות פ ב' האב זוכה לבן בנוי בכח בעושר ובחכמה ובשנים ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש אעפ"י שנאמר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ונאמר ודור רביעי ישובו הנה עכ"ל וכבר נלאו הראשונים בפירוש משנה זה שכפי הנראה אין המשך לדברי' ולענ"ד י"ל ע"פ הכתוב קץ שם לחושך ולכל תכלית הוא חוקר ולפרש מה שאמר קץ שם לחשך נעיר על מה שאמר ישעי' מ"ה יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע אני ד' עושה כל אלה דאחרי אשר נדע כי החשך אינו רק שלילת האור לא יצדק לאמר בורא חשך כי הלא החשך אינה בריאה רק אפיסת האור שבמקום אשר לא יגיע אליו האור הוא חשך מעצמו אמנם הנביא הורנו כי לא במדת בני אדם ימדו מעשי הקב"ה שאצלו אין אפיסה כ"א הכל בהשגחה וגם החשך אשר נגזר ממנו בחכמתו אינה סוף האור כ"א בריאה חדשה ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו כיון שאמר הקב"ה ראויים המצריים ללקות בחשך מיד הסכימו כולם שנאמר ולא מרו את דברו עכ"ל כוונת המדרש למה רק במכת חשך הסכימו כולם נראה שאפשר שבשאר המכות שנלקו המצריים בהן בפועל קטרגו המקטרגים שלא ראויים ישראל ללקות המצריים עליהם כן אחרי שגם הם חטאים כמוהם אבל במכת חשך שלא הי' רק שלילת האור לזה הסכימו שראויים המצריים על מעשיהם שלא יזרח להם האור המטיב לכל אבל לא ידעו ולא הבינו כי באמת החשך שנלקו בו המצריים לא הי' אפיסת האור לבד כי אם בריאה כדכתיב וימש חשך שהי' חשך שיש בו ממש וגם לא ידעו כי החשך לא בא בשביל עונש למצרים בלבד כי אם גם לשני תועלות שהזכירו רז"ל שבימי החשך מתו הרשעים שבישראל שלא היו ראויים להגאל ושלא יאמרו מצרים הלא גם הם לקו כמונו מתו בימי החשך ועוד הי' תועלת לישראל שראו כל מה שבבתי המצרים וכשיצאו ישראל ושאלו מהמצרים כלים ואמרו להם אין בידנו אמרו להם הישראל הלא בבתיכם ראינו. ואז נתקיים שד' בורא חשך שהחשך הי' בריאה ממש וגם נתקיים קץ שם לחשך שהנה יש חילוק בין קץ ובין סוף שסוף נקרא גבול הדבר במקום כשיכלה אבל קץ נקרא כשיגיע הדבר אל תכליתו ונגמר בו ולכן הוא נרדף עם תכלית וזה פ' הכתוב קץ שם לחשך שאצל הקב"ה החשך אינו גבול האור לבד כי אם בריאה שיש לה תכלית.


###### Minchat Ani on Torah, Bo 3
[Minchat Ani on Torah, Bo 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/3)

וע"פ זה תפורש המשנה שבכתוב בברית בין הבתרים יש סתירה שנאמר ועבדום וענו אותם ד' מאות שנה ושוב נאמר ודור רביעי ישובו הנה והרי אין דור שנמשך מאה שנה ולזה מפרש שאמר הקב"ה לאברהם גזירת שעבודם הוא ארבע מאות שנה אכן אפשר שיושג תכלית הגלות כבר אחר ארבעה דורות דהיינו אם יזדככו מעונותיהם וישובו אלי אז בזכותך אגאלם שדור רביעי ישובו הנה ועפ"ז יקרא המספר ארבע מאות שנה סוף הגלות והמספר ארבע דורות קץ הגלות וזה מה שאמר המשנה האב זוכה לבן וכו' ובמספר הדורות לפניו והוא הקץ שנאמר קורא הדורות מראש פירוש שבזכות האב מקרב הקב"ה קץ הדורות וקורא מראש הדורות שיבצרו מגלות בניהם וזה מוכיח שאעפ"י שנאמר ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה שמראה שסוף הגלות לא יהי' עד אז עכ"ז נאמר מתחלה לאברהם ודור רביעי ישובו הנה שנתבשר לו בזה שבזכותו תבוא גאולת בניו מהגלות שנגזר עליהם כבר בדור רביעי הרי קורא הדורות מראש ובזה יפורש גם המדרש הנ"ל שגם לגאולה העתידה כבר קצב הקב"ה שתי עתות שונות כמו שדרז"ל ממה שנאמר אני ד' בעתה אחישנה זכו אחישנה לא זכו בעתה ועפ"י דברינו תקרא הגאולה בעתה סוף הגלות והגאולה אשר תחוש לבוא כאשר זכו קץ הגלות וזה מה שאמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע אני ישנה מן הקץ פירוש אין לי תקוה שאגאל לקץ שבזכותי אשיג תכלית הגלות קודם זמנה אבל לבי ער לגאולה שתקותי להגאל לעת אשר יעדת לגאולה אכן גם אם אני ישנה מן הגאולה שתקותי נכזבה משנה אל שנה עכ"ז לא אתיאש מן הגאולה כי בטחתי שלבו של הקב"ה ער לגאלני.


###### Minchat Ani on Torah, Bo 4
[Minchat Ani on Torah, Bo 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/4)

וע"פ דברנו נבין גם המדרש פרשת בא זאת חוקת הפסח הד"ד יהי לבי תמים בחוקיך זה חוקת הפסח וחוקת פרה אדומה לומר ששניהם דומים זה לזה ואי אתה יודע איזה חוקה גדולה משל לשני מטרונות דומות שהיו מהלכות שתיהן כאחת נראות שוות מי גדולה מזו אותה שחברתה מלוה אותה עד ביתה והולכת אחרי כך בפסח נאמר חוקת ובפרה נאמר חוקת מי גדולה הפרה שאוכלי הפסח צריכין לה שנאמר ולקחו לטמא הוי כל בן נכר לא יאכל בו עכ"ל והוא תמוה איזה יחס בין ב' פרשיות של פסח ופרה אדומה שיאמר עליהן שדומין זה לזה ומה ענין שזו גדולה מזו גם מה שמביא המדרש ראי' ממה שנאמר כל בן נכר לא יאכל בו אין לו מובן אמנם יש לפרש שלהשלמת האדם צריך ב' דברים שהם סור מרע ועשה טוב שאם יעשה כל המצות ולא ישמר מחטאים לא יועיל שהוא כטובל ושרץ בידו וכן להיפך אם ישמר מכל חטא ויהי' נקי מכל אבל גם לא יעשה המצות שהם מוטלים על איש הישראלי לא יבא בברית ועל כן סור מרע ועשה טוב זה צריך לזה והורה התורה כן שקרא שתי פרשיות חוק להורות שיהיו מחוקקים על לב ישראל באשר שהם עקריים והם חקת הפסח שבו נכנסו ישראל לקדושה בקיום המצות ובחקת פרה אדומה שהיא תורת טהרת ישראל מטומאתם כדכתיב וזרקתי עליכם מים טהורים וכו' וכתיב תחטאני באזוב ואטהר הרי שעיקר בחינת פרשת פרה אדומה להורות איך יטהר מי שנטמא במת שהוא החטא הממית מטומאתו וזה פי' המדרש שלכך נאמר בשתי פרשיות חקת לומר ששתיהן דומות זו לזו ששתיהן מרמזות על השלמת האדם שהן סור מרע ועשה טוב אבל אם גם בענין זה דומות עדיין לא ידענו איזה חוקה גדולה אם סור מרע הוא עיקר יותר או עשה טוב לזה מייתי המשל משתי מטרונות שמהלכות ונכרת הגדולה מהן במה שחברתה מלו' אותה עד ביתה ובזה נכרת שפרשת חקת פרה שהיא הטהרה מטומאת חטא קדמה במעלה לעשה טוב שהרי אוכלי פסח צריכין לטהרה זו מן החטאים שנאמר כל בן נכר לא יאכל בו דהיינו מי שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כדדרשינן יבמות ד ע"א ומזה ידענו שעושה פסח צריך שיהי' טהור מחטאיו שלא יתנכר במעשיו לאביו שבשמים וא"כ הסור מרע נכנס תחלה קודם עשה טוב והורה זה שעזיבת החטא הוא גדול במעלה מעשיית מצות אע"פ ששניהם צריכים לאדם להיותו תמים כמו שאמר דוד יהי לבי תמים בחקיך למען לא אבוש שהתפלל שיהי' לבו תמים בשני העקריים שנקראו חקים לעזוב הרע ולעשות הטוב למען לא יבוש כי בחסור א' מהם יבוש מלראות את פני ד'. ואם ראינו ממה שביארנו שלא זכו ישראל להגאל משעבוד מצרים טרם כלות ד מאות שנה כי אם ע"י שהטיבו מעשיהם בשני מיני חקות שעי"ז הועיל להם זכות אברהם שזיכה להם את הקץ כמו שנאמר למען יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט למען הביא ד' על אברהם את אשר דבר עליו עם כל זה לא הספיק להם זכות זה מעת שעבר לבד אם לא הי' עומד להם גם זכות שיזכו בו לעתיד כאשר דרשו רז"ל ששאל משה מי אנכי וגו' וכי אוציא וגו' ששאל באיזו זכות יגאלו והשיב לו הקב"ה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה בזכות התורה שיקבלו אני גואלם.


###### Minchat Ani on Torah, Bo 5
[Minchat Ani on Torah, Bo 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/5)

בזה נבאר מדרש תמו' שמואל כ"ב וירכב על כרוב ויעף אמר רבי אחא למה הדבר דומה למלך שבאו שונאים ושבו את בנו והיו עבדיו מציעין לו את הקרון כדי שירדוף אחריהם אמר המלך אם ממתין אני עד שיציעו את הקרון בני אבד מה עשה המלך נטל סוס אחד מן הקרון ורדף אחריהן כך נטל הקב"ה כרוב אחד מן כסא הכבוד ורכב ועשה מלחמה עם המצריים עכ"ל ואין מן הצורך להזכיר שמה שביאר המדרש במשל עצמו משל הוא כי איך נאמר שהקב"ה נטל כרוב ורכב עליו אכן יבואר ע"פ מה דאמרינן חגיגה ד' י"ג כתוב אחד אומר ודמות פניהם פני אדם ופני ארי' לימין לארבעתן ופני שור מהשמאל לארבעתן וגו' וכתיב וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני ארי' והרביעי פני נשר ואלא שור לא קחשיב אמר ריש לקיש יחזקאל בקש עליו רחמים והפכו לכרוב אמר לפניו רבש"ע קטיגור יעשה סניגור מאי כרוב אמר רבי אבוה כרביא שכן בבבל קוראין לינוקא רביא עכ"ל והנה מן המאמר הזה יקשה על המדרש הנ"ל שאמר שנטל הקב"ה כרוב מכסא הכבוד הרי בכסא הכבוד לא הי' כרוב עד שהתפלל יחזקאל והפך שור לכרוב גם י"ל למה לכרוב דוקא הפך גם לא נדע מה ענין קטגור בשור ואם נפרש מפני שמזכיר מעשה עגל יש להקשות למה עד דאתא יחזקאל לא התפלל נביא על זה ומי לנו גדול ממשה שנאמר בו בכל ביתי נאמן הוא ולא התפלל להרחיק שור ממרכבה וגם ישעי' שראה המרכבה כיחזקאל כדאיתא בחגיגה שם למה לא התפלל על זה ולהבין כל זה נעיר על ענין המרכבה כי גם אם להבין את זאת על אמתתו לא אפשר לילודי חשה כמונו עם כל זה נרגיש מעט בדוגמא מה שדומה לה כמי שלא ראה מעולם עץ רענן עם סעיפיו ויונקותיו ופריו הנחמד למראה רק צל האילן ראה ומצלו יכיר מעט ממהותו ודוגמתו אע"פ שאין לו הכרה ממראה האילן באמתחתו כן נשער בענין המרכבה ונאמר שלהשלמת האיש הישראלי בעבודת ד' נצרכים ארבע מעלות — א' גבורת הלב להתגבר על יצרו ולכבוש אותו — ב' קלות ההנעה שלא להתנהג בכבדות בעבודת הקב"ה כמי שקץ בה כ"א לרוץ ולעוף בשמחה אחרי' כמי שרודף להשיג מה שאהבה נפשו ג' כח לסבול עול מצות שלא ליגע ולא לרבוץ תחת משאו — ד' מה שעולה על כלם השכל והמחשבה לקיים המצות לשם מי שאמר והי' העולם ולעסוק בתורתו תדיר וארבע מעלות האלה נרמזים בארבע חיות הנושאים את כסא הכבוד. הגבורה נרמזת בארי כדכתיב מה עז מארי. הקלות והמהירות נרמזות בנשר כמו שקנן דוד על שאול ויהונתן מנשרים קלו ומאריות גברו. הכח נרמז בשור כדכתיב ורב תבואות בכח השור וכמו שדרשו רז"ל על מה דכתיב משלחי רגל השור והחמור לעולם יעשה אדם עצמו כשור לסבול עול מצות. והשכל נרמז באדם כי לו לבדו חננו היוצר בדעה והשכל.


###### Minchat Ani on Torah, Bo 6
[Minchat Ani on Torah, Bo 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/6)

והנה אם נאמר דרך משל על יוצר עולמים שיושב על כסא הענין שמצמצם שכינתו לשכון בתוך עדת עובדים אותו באהבה כדכתיב ושכנתי בתוכם. ואחרי אשר בארנו שלהשלמת עבודת ד' נצרכו מעלות שזכרנו יצדק לומר שארבע חיות המרמזים על מעלות האלה נושאות את הכסא אשר מלך עולמים שוכן עליו אם כי נראים נושאים בלבד אבל באמת הם נשואות מן הכסא כי רק בעזרת השם ישתלמו ארבע מעלות האלה בבני אדם.


###### Minchat Ani on Torah, Bo 7
[Minchat Ani on Torah, Bo 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/7)

והנה עול המצות הי' גדול בזמן שישראל היו שרויין על אדמתם שהיו מקיימין שמיטה ויובלות טומאה וטהרה תרומות ומעשרות בכורים ועלי' לרגל קרבנות ורבים כמוהם אכן משגלו לבבל שלא קיימו מצות האלה עוד הוקל מעליהם עול מצות מאוד ואז השור במרכבה שמרמז על כח לסבול עול מצות תחת אשר הי' סנגור בזה"ב עתה נעשה קטגור שקטרג על שבעונותהם נתחייבו גלות ולא מקיימין עוד מצות האלה הצריכות כח ולכן יחזקאל כשראה על נהר כבר בבבל המרכבה התפלל שיתרחק השור מהמרכבה דאין קטגור נעשה סנגור ומה שהפכו לכרוב הוא כי כרוב הוא דמות פני נער כמו שמפרש הגמרא כרביא ובנער כל השלמות עוד לא נשלמו בפועל כי אם בכח וזה מין אחר מן כח דהיינו שיש בו האפשרי שיוציא השלמות אל הפועל כשיגדל ומרמז זה על רצון של ישראל שמתאוים לקיים המצות התלוים בארץ כשישובו לשם ועל כן התפלל יחזקאל שיחליף הקב"ה השור עם כרוב דהיינו הכח בפועל עם הכח באפשרי וברצון.


###### Minchat Ani on Torah, Bo 8
[Minchat Ani on Torah, Bo 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Bo/r/8)

ועפ"ז מבואר גם מדרש שמואל הנ"ל כי ישראל לא היו ראויין להנצל מיד מצרים טרם כלות ארבע מאות שנה כ"א ע"י קבלת והקיום התורה והמצות אשר בעבורם נצטרכו לאחוז בארבע המעלות שהזכרנו וזה המשל במלך ששבו את בנו ועבדיו מציעין לו את הקרון כדי שירדוף אחרי שונאיהם דהיינו המלאכים חשבו כי רק כאשר ישתלמו בישראל ארבע המעלות במשל הסוסים שמושכים את הקרון אז יצא המלך מלכי המלכים עליו לעזרתם אבל אמר הקב"ה אם אמתין עד שיציעו את הקרון בני אבד שאם עוד ישארו בשעבוד מצרים עד שישתלמו במעלות האלה הן אובדין מה עשה המלך נטל כרוב מתחת כסא הכבוד שהספיק לו הכח והרצון שבישראל שיהיו ראויין להגאל כמו שאמר הנביא בשמו כי נער ישראל ואוהבהו וממצרים קראתי לבני וכמו שבימי יחזקאל הספיק לו הרצון והכח הנרמזים בנער לגאלם כן במצרים הספיק לו ישראל בדמות נער לגאלם ולשכון עליהם באשר ידע שלעתיד ישתלמו בארבע מעלות הנרמזות בארבע חיות הנושאות את הכסא וזה הוא מה שאמר המדרש וירכב על כרוב ויעוף נטל הקב"ה כרוב אחד מן כסא הכבוד ורכב עליו ועשה מלחמה עם המצרים להציל את ישראל.