## Minchat Ani on Torah, Chukat

###### Minchat Ani on Torah, Chukat 1
[Minchat Ani on Torah, Chukat 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Chukat/r/1)

במדרש יען לא האמנתם בי משל לבעל חוב שבא א לטול גרנו של לו' ונטל שלו ושל שכנו א"ל הלו' אם אני חייב שכני מה חטא אף כך אמר משה להקב"ה רבוני אם אני הקפדתי אהרן מה חטא לפיכך הכתוב מקלסו וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידך אשר נסיתו במסה תריבהו על מי מריבה עכ"ל והוא תמו' היאך מתורץ בזה קושית משה אהרן מה חטא הלא משה לבד אמר שמעו נא המורים והכה את הסלע ומה למדנו מהפסוק שמביא וללוי אמר וגו' יישוב לזה אכן י"ל דהנה על שחטא אהרן בעגל נאמר וגם אהרן התאנף ד' מאוד להשמידו ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא וי"ל דבעת ההיא מיותר ואיזו עת למעט בזה אבל י"ל דכלל בידנו יבא זכאי ויכפר על החייב אבל החייב אינו יכול לכפר על החייב דאין קטיגור נעשה סניגור והנה חטא אהרן בעגל הי' שלא קדש שם שמים לעמוד נגד הפושעים שבקשו ממנו עשה לנו אלקים ועל זה כיפרה תפלת משה אכן לא הועילה תפלתו רק כל זמן שהוא לא חטא בחטא כזה. אבל כשחטא גם הוא במי מריבה שחדל לקדש שם שמים שוב נתעורר גם חטא אהרן שלא נתכסה רק ע"י תפלת משה בעדו וזהו מה שאמר משה ואתפלל גם בעד אהרן בעת ההיא לומר בעת ההיא עדיין הייתי יכול להתפלל בעדו שלא חטאתי אז כמוהו שחדלתי מלקדש שם שמים.


###### Minchat Ani on Torah, Chukat 2
[Minchat Ani on Torah, Chukat 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Chukat/r/2)

אמנם אע"פ שכבר נתכפר חטא אהרן שהרי בחר בו ד' להיות כה"ג עכ"ז עם סביביו נשערה מאוד שהקב"ה ה מדקדק עם הצדיקים והחסידים כחוט השערה ומנקם ומטהרם לכן כשבא העונש על משה שלא לבא לא"י בא גם עליו וזה מה שאמר הכתוב תומיך ואוריך לאיש חסידך אף שכבר נבחר אהרן להיות נושא אורים ותומים עכ"ז באשר שהוא איש חסידך מה שנסיתו במסה כאשר קמה עליו מסה מעושי העגל ולא עמד בנסיון על זה תריבהו על מי מריבה שקבל אז עונשו על זה בחברת משה ולכן נאמר לשניהם יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני ב"י אהרן בעגל ומשה במי מריבה וזה פי' המדרש שמשה שאל אהרן מה חטא הוא כשכן של הלו' שלקח המלו' שדהו עם שדה הלוה ועל זה משיב לפיכך הכתוב מקלסו וללוי אמר פי' זה למדנו שבח אהרן וטעם עונשו כאשר פירשנו.


###### Minchat Ani on Torah, Chukat 3
[Minchat Ani on Torah, Chukat 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Chukat/r/3)

אמנם מה היה חטא משה במי מריבה יבואר על פי זה שיש להקשות סתירה במדרש פ' זו דאיתא קח את המטה הה"ד אולת קשורה בלב נער אלו ישראל שנאמר כי נער ישראל ואהבהו שהיו מכעיסין כל שעה לפני הקב"ה ומי ירחיק אותה ממנו שבט מוסר ירחיקנה לפיכך אמר הקב"ה למשה מרדות הם צריכין כשם שהנער הזה סורח והסופר הזה מכה אותו ומביאו לידי חיים לכך נאמר קח את המטה עכ"ל ועוד איתא במדרש ילקוט ודברתם אל הסלע והכיתם לא נאמר אמר להם כשהנער קטן רבו מכה אותו ומלמדו כיון שהגדיל בדיבור מייסרו כך אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם אל הסלע שנה להם פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע עכ"ל והסתירה מבוארת דהמדרש הראשון מדמה ישראל לנער שצריך הכאה והמדרש השני מדמה אותו לגדול שאין צריך הכאה רק דיבור אך הענין כן ששני המדרשים דבר אחד דברו לבאר הפסוק קח את המטה ודברתם אל הסלע שיש להתבונן אחרי שהציוי היה לדבר אל הסלע למה נצטוה משה קח את המטה אבל מבואר זה שיש שני מיני תוכחות לחוטא למען ישוב מדרכו הרעה האחד ע"י יסורין והכאות כמאמר התנא והגבאים מחזירין בכל יום ונפרעין מן האדם והשני ע"י דברים כדכתיב הוכח תוכיח את עמיתך והנה בהסלעים היה רצון הקב"ה להראות למשה איך יחנהג עם ישראל להרחיקם מן החטא ולהשקותם משקה של תורה שנקרא מים שהיצה"ר נקרא אבן כדאמרינן בסוכה שישעיהו קראו אבן וכן בלשון חז"ל אם אבן הוא נמוח והנה סדר המוסר הוא שלנער שאין לו הבנה ולא ישמע לדברים צריך להכות אבל כשיגדל ויחכם אז אפשר להחזירו למיטב ע"י תוכחת דברים רק אם יראה המוכיח שהדברים לא מועילים אז צריך להתרות בו ולהזכירו שאם לא ייטב דרכו יכה אותו במכות כאשר קבל כשהיה נער כן היה רצון הקב"ה להתנהג עם ישראל ולכן כשיצאו ממצרים שהיו ישראל דוגמת נער אמר הקב"ה למשה והכית בצור כדכתיב אולת קשורה בלב נער ושבט מוסר ירחיקנה וזה מה שאמר המדרש אמר הקב"ה למשה מרדות הם צריכים כשם שהנער סורח והסופר מכה אותו אבל אחרי הלכו ארבעים שנה במדבר ונעשו דור דיעה אמר הקב"ה למשה כשהיה סלע זה קטן הכית אותו שנאמר והכית בצור אבל עכשיו ודברתם את הסלע שנה להם פרק אחד והוא מוציא מים מן הסלע פי הוכיחם בדברים נכוחים למבין ותבקע הסלע של היצה"ר שלא יעכב עוד הוצאות מים של תורה ורק למען יועילו דבריך ויכנסו באזנם ובלבבם קח אה המטה פי' תזכירם ביסורים אשר נלקו בהם בנערותם למען ייראו ולא ישובו עוד לכסלה ובזה מתורץ למה נצטוה משה קח את המטה ודברתם אל הסלע: אבל משה בקנאו קנאת ד' יצא חוץ מגדרו להיות מליץ בעד ישראל שכעס עליהם ולא דבר להם דברים של נחת להחזירם למוטב כאשר רמז לו הקב"ה אלא קראם המורים והכה את הסלע פעמים לרמז שעדיין צריכין מכות ליסרם פעם אוזר פעם כמו שאמר דוד כי המרו את רוחו ויבטא בשפתיו ובזה חטא כי הקב"ה מבקש סניגורים ולא קטגורים על בניו ובזה נקדש שמו הגדול שהוא אב הרחמים המרחם על בניו ולא נוהג בהם מנהג הכועס והמקפיד ולכן חטא משה שלא הקדיש שם שמים וע"כ נאמר לו יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני בני ישראל. ועפ"י הדברים האלה יש לפרש מה דאמרינן במתניתן ספ"ג דר"ה והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית ומחיה אלא בזמן שישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאין וכו' ויש להבין איך מתורצת הקושיא וכי נחש הנחשת ממית ומחיה היה לו לצוות כל הנשוך יביט לשמים וחי אכן עפ"י דברינו מיושב זה שישראל כשהיו בצרה אמרו למשה חטאנו התפלל לד ויסר מעלינו את הנחש לא בקשו שהנחשים לא ישכו אותם לבד כי אם שיסיר הנחש ועם זה תסור גם היראת עונש מהם כדברי פרעה בעת צרתו התפלל אל ד' ויסר מעלי רק את המות הזה אבל הקב"ה השיב למשה לא זה הדרך להחזירם למוטב אשר חפצתי בו לבלתי הענישם אבל עשה לך שרף ושים אותו על נס למען תהי' יראת העונש ע"י הנחש הממית נגד פניהם ואז כאשר יסתכלו למעלה וישאו עינם ולבם בתשובה גמורה אלי יכירו וידעו כי גם הנשוך לא ימות אם לבו שלם אל ד' כי לא הנחש הוא הממית כי אם החטא הוא הממית.


###### Minchat Ani on Torah, Chukat 4
[Minchat Ani on Torah, Chukat 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Chukat/r/4)

ובזה יבואר מה דאמרינן ברכות פ"ה ת"ר מעשה במקום אחד שהי' בו ערוד (מין נחש) והיה מזיק את הבריות באו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא אמר להם הראוני את חורו הלכו והראהו חורו והניח עקבו על פתחו יצא ונשכו ומת אותו ערוד נטלו על כתיפו והוליכו לבהמ"ד א"ל בני ראו שאין ערוד ממית אלא חטא ממית עכ"ל וכתב רש"י מצאתי בהלכות גדולות אמרו במערבא כשערוד נושך את האדם אם הערוד קדם את האדם למים מת האדם אם האדם קדם את ערוד למים מת הערוד ונעשה נס לרבי חנינא ונבקע לו מעין מתחת עקביו עכ"ל המעשה הזה מלמדינו מוסר השכל איך יתנהג האדם עם יצרו הרע אשר לפתח חטאת רובץ הערוד שהוא מין נחש הוא היצה"ר שפגע בו והלך אחרי עצתו וחטא כל עוד שאמונתו שלמה שמאמין בהקב"ה ובתורתו שנקרא מים כדכתיב הוי כל צמא לכו למים אז יש לו רפואה שמכניע יצה"ר וממיתו והוא נשאר בחיים ע"י תשובה ששב לד אבל אם הערוד קדם למים והטיל בו ארס שהפך דברי תורת אמת למינות אז להנשוך ממנו אין לו רפואה שמת לבלתי חי בחיים הנצחיי והיצה"ר מתגבר והולך עליו ור' חנינא בן דוסא שם עקבו על חורו ונבקע משם מעין להורות עפ"י מה דכתיב והיה עקב תשמעון את כל המשפטים האלה שדרשו חז"ל אם תשמעו המצות שאדם דש בעקב אז ושמר ד' אלקיך לך את הברית וגו' להורות אם ירצה האדם להיות נבטח לבל יפול ברשת היצה"ר אז לא די לו שישמר מעבירות גדולות ולשמור המצות העקריות כי אם יזהר גם מעבירות קטנות ויהי' נזהר לקיים גם המצות שאדם דש בעקביו שמצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה ובזה נפתח לו מעין מים חיים של תורה ומצות שממית ליצה"ר כמו שאירע לרחב"ד שנבקע לו מעין מחמת עקבו שהמית את הערוד ובזה הראה לתלמידיו כי לא הערוד ממית אלא החטא.


###### Minchat Ani on Torah, Chukat 5
[Minchat Ani on Torah, Chukat 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Chukat/r/5)

ובזה יבואר מה דאיתא במדרש פ' וירא — הובא גם בילקוט פ' זו — אמר הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים ורחצו רגליכם חייך שאני פורע לבניך במדבר בארץ ולעתיד לבוא במדבר מנין שנאמר אז ישיר ישראל עלי באר בארץ מנין שנאמר ארץ נחלי מים ולעתיד לבוא שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים עכ"ל וי"ל (א) איך נרמז באלה הפסוקים שהיה בזכות אברהם (ב) למה בא השכר לאברהם בשלשה אופנים (ג) למה בזכות אברהם דווקא באו הטובות האלה לישראל ולא גם ככל טובות כהם גם בזכות יצחק ויעקב (ד) למה בא לו השכר הזה במעט מום שנתן להם לרחוץ רגלים ולא במה שנתן לאנשים מה שהוא יתר הערך בן בקר חמאה וחלב וליישב זה נאמר שמה שהי' במדבר בזכות אברהם מבואר במדרש עצמו במקום אחר שנאמר שם באר חפרוה שרים וכי חפירה היה אלא בזכות אברהם שנאמר פתח צור ויזובו מים כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ומה שבארץ היה בזכות אברהם י"ל שדרש ממאי דכתיב ארץ נחלי מים יוצאים בבקעה ובהר שאברהם נקרא הר כדדרשינן במדרש ההרה המלט בזכותו של אברהם שגדול כהר כדכתיב מדלג על ההרים בזכות אבות ואולי שדרש המדרש גם בזה ארץ נחלי מים יוצאים בבקעה ובהר בשביל זכות ההר ומה שלע"ל תהיה הוצאת המים בזכות אברהם י"ל שנרמז ממה שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים שיש לדרוש בשביל יום ההוא שנאמר והוא יושב פתח האהל כחום היום שבו קבל המלאכים ונתן להם מים ינתן לזרעו השכר שיצאו מים חיים מירושלים.


###### Minchat Ani on Torah, Chukat 6
[Minchat Ani on Torah, Chukat 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Chukat/r/6)

ומה שניתן לו השכר שלש פעמים בשלשה אופנים י"ל שמה שנתן אברהם לאנשים מים לרחוץ רגליהם היה לשלשה תועליות שנים מהם גופניים והאחד רוחניי התועלת גופניי האחד היה לנקיות להסיר האבק מעל רגליהם והשני היה לתענוג להסיר העייפות כמו שנאמר כמים קרים על נפש עיפה והתועלת הרוחניי היה עפ"י דרשת חז"ל שאמר אברהם שמא ערביים הם שמשתחוים לאבק רגליהם ולכן אמר רחצו רגליכם שהקפיד שלא להכניס ע"ז בתוך ביתו וכנגד התועליות האלה ניתנו לזרעו באר במדבר נחלי מים בארץ ומקור מים חיים לעתיד לבוא שהבאר לא היה רק לשעתו שטרם כלות שנה אז משמת משה נפסק וזה דומה לתועלת של הסרת העפר לנקיות אבל הנחלי מים בארץ תועלתם לשנים רבות וזה נדמה לתועלת של הסרת עייפות ע"י מים קרים שנמשך גם אחר הרחיצה לתענוג ושניהם הם תענוגי הגוף כמו השני תועליות של רחיצת האנשים אבל המים חיים אשר יצאו לעתיד מירושלים עיקר תועלתם יהי' רוחניי שמקורו הוא בקדש הקדשים אשר זה מורה שהוא לקדש ולטהר כאשר כתוב בזכריה עוד במקום אחר ביום ההוא יהי' מקור נפתח לבית דוד וליושבי ירושלים לחטאת ולנידה זה דומה להתועלת השלישי הרוחניי שכוון אברהם ברחיצת הרגלים לבער טומאת ע"ז מתוך ביתו ובזה בא לו השכר משולש מדה כנגד מדה. ולמה בזכות אברהם לבד ולא גם בזכות יצחק ויעקב יבואר ע"פ הכתוב תהלים ק"ה שאל ויבא שליו ולחם שמים ישביעם פתח צור ויזובו מים הלכו בציות נהר כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו בפי' הפסוקים ובפרט למה נתן הטעם כי זכר אח דבר קדשו על פתח צור ויזובו מים דווקא כנראה ממדרש הנ"ל ולא גם על שליו ומן י"ל דהתמיה מפורסמת על משה רבינו שעליו מעיד הבורא ב"ה בכל ביתי נאמן הוא איך אמר הצאן ובקר ישחט להם ומצא להם וגו' כנראה שהיה מסופק שבורא כל עולמות יש מאין יכול להשביע להשואלי בשר עד שהקב"ה היה צריך לומר לו היד ד' תקצר אכן יש לבאר שכוונת משה היה לכבוד הקב"ה שמצאנו בהרבה מקומות ומהם בתענית במעשה של ר' יוסי בר דורמסקית שהצדיקים אינם חפצים שהקב"ה יעשה נסים בשינוי הטבע כמו שאמר הצדיק לבנו אתה הטרחת לבוראך להוציא פירות בלא עתו וכו' שזה נראה כאלו הם כפויי טובה שלא יספיקו להם הטובות אשר חנן ד' אותם בטבע. והקב"ה בעצמו הראה כבר בעת הבריאה שרצונו הניח הטבע על מתכונתו גם כשיעשה לעתיד לעת הצורך ולכן נבראו עשרה דברים שחשב התנא באבות פ"ה בערב שבת בין השמשות למען יהיו כל הנסים כבר נבראו בטבע ע"י הבורא עם העולם ובהם נחשבו גם המן ופי הבאר וזהו מה שאמר משה הצאן ובקר ישחט להם וגו' שרצה לומר בזה הלא מה שהוא בטבע לא יספיק להם ואיך אטרח אותך לבקש שבשביל המתאוים תאו' יתירה תברא ברי' חדשה והשיב לו הקב"ה היד ד' תקצר שהטבע נקרא יד ד' שפועל בה כמו שהאומן פועל בידו ואמר לו הקב"ה וכי תחשוב שהטבע לא תספיק עד שאצטרך לברוא ברי' חדשה עתה תראה היקרך דברי ולכן כתיב ורוח נסע מאת ד' ויגז שלוים מן הים שהשלוים כבר נבראו ולא הוצרך הקב"ה רק להביא אותם ע"י רוח חזק אל תוך מחנה ישראל: וע"כ צריך טעם למה שינה הקב"ה כשנסתלק הבאר לאחר מיתת מרים בצווח להוציא נוזלים מן סלע ולא כאשר נעשה במעשה באלישע כשהיו השלשה מלכים בסכנה למות בצמא כנאמר מלכים ב' ג' שבא נחל מים מדרך אדום שלא היה זה בריאה חדשה רק שהנחל שינה מהלכו מה שלפעמים נעשה גם בדרך הטבע כן אף ששם הי' בדרך נס עכ"פ לא הי' ברי' חדשה אכן יש לומר שבזה רצה הקב"ה להראות איך גמל לאברהם מה שנתן מים לאנשים ולכן רצה להוציא נוזלים מן סלע בבריאה חדשה כדכחיב פתח צור ויזובו מים שאברהם נקרא צור כדכתיב הביטו אל צור חצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם ובזה נשתנה טובת נתינת המים מטובת השליו וטובת המן שהשליו כבר נברא כאשר אמרנו ולא הוצרך רק לנשיבת הרוח להביא אותו אל מחנה ישראל וגם המן לא היה בריה חדשה שהוא מאכל המלאכים כדכתיב לחם אבירים אכל איש ולא הוצרך רק שימטר מן השמים ל הארץ וזה אשר אמר הכתוב שאל ויבא שליו בזה לא הוצרך רק הבאה מה שכבר נברא וכן לחם שמים ישביעם שהשביע אותם בלחם שמים שכבר נברא חבל לא כן במים לא השקם כשנצמאו מים שכבר היו נוזלים בארץ בדרך הטבע כי חם פתח צור ויזובו מים שהוציא מים מצור החלמיש בריאה חדשה נגד הטבע ולמה היה השינוי הזה במים לזה נתן טעם כי זכר את דבר קדשו את אברהם עבדו ולכן הוציא מצור להראות שבזכות אברהם בא להם לא בלבד בשביל שאברהם נקרא צור אלא שגם בצדקתו נדמה לנס זה שהוא היה אשר בקע סלע היצה"ר והוציא ממנו מים של תורה על ידו נזלו גם ליצחק וליעקב ולכל באי עולם אחריו ולכן היה הנס זה בזכותו לבד ולא גם בזכות יצחק ויעקב וביותר הי גדול הנס הזה אם בדיבור לבד היה משה מוציא נוזלים מן סלע כאשר גם אברהם לא ע"י עונש והכאות למד לבאי עולם מציאת ד' ואמיתתו וגדולתו כי אם בדברים לבד ולכן הקפיד הקב"ה על חטא משה בזה ולא במה שאמר הצאן ובקר ישחט שהכיר ששם היה כוונתו לטובה לכבודו. ולמה בא כל השכר לאברהם על רחיצת הרגלים של האנשים הוא מבואר ע"פ מה שביארנו שהעיקר קדושה באה לאדם ע"י נקיון רגלים דהיינו שנשמר לקיים המצות שאדם דש ברגליו שעי"ז הוא נשמר מיצה"ר ר שלה יכול להכשילו גם בדברים גדולים וכמו שביארנו במעשה דערוד ולכן בזכות שהקפיד אברהם ליתן לאנשים מים לרחוץ רגליהם זיכה לזרעו זכות גדול:


###### Minchat Ani on Torah, Chukat 7
[Minchat Ani on Torah, Chukat 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Chukat/r/7)

והנה אם במי מריבה מה שהיה לאברהם לזכות היה למשה למכשול בדבר אחר נתאחדו זכות אברהם ומשה יחד לטובת ישראל ועפ"ז יש לבאר מאמר תמוה ברכות פ"ט אבן שביקש עוג מלך הבשן לזרוק על ישראל גמרא גמירי לה אמר מחנה ישראל כמה הוי תלתא פרסה איזיל ואעקור טורא בר ג' פרסה ואשדי עלייהו אזל עקר טורא בר ג' פרסי ואותביה ארישה (והושיבו בראשו) אייתי הקב"ה עליה קומצי (נמלים) ונקרוה ונחת ליה על צוארי' בעי למשלפי משכו שינניה להאי גיסא ולהאי גיסא ולא מצי למשלפא והיינו דכתיב שיני רשעים שברת ואמר ריש לקיש אל תקרא שברת אלא שרבבת משה כמה הווי עשר אמות שקיל נרגא בר עשר אמין ושוור (קפץ) למעלה עשר אמין ומחייה בקרסוליה וקטליה עכ"ל לביאור זה אולי יש לומר שכבר פתח לנו הרשב"א פתח לדרך ישכון אור שמפרש שמה שאמר שעקר הר של שלשה פרסי הוא משל שחשב שיעמוד לו זכות אברהם שנקרא הר כדאמרינן בנדה שמה שנאמר ויבוא הפליט ויגד לאברם העברי שזה היה עוג שהיה מעבדי אברהם ועל ידו רדף המלכים אשר נצח אותם והציל את לוט וזכות זה הושיב על ראשו כעטרה שמגדל אותו נגד ישראל ע"ש ברשב"א בעין יעקב ומה שמדמה זכות זה להר תלתא פרסי יש לפרש שחשב שזכות זה של אברהם שעומד לו יספיק לכסות מחנה ישראל שארכה ורחבה היה שלשה פרסי ועל דרך זה שפתח לנו הרשב"א אולי יש לבאר כל ענין המאמר שרש"י מפרש קומצי שהם נמלים (ודלא כרשב"א שמפרש שהם חגבים) והנה נמלים הם בריות שרואים את הנולד ופועלים לתועלתם ולהנאתם כמו שאמר שלמה מהנמלה תכין בקיץ לחמה אגרה בקציר מאכלה מפני שרואה את הנולד שתבוא עת החורף שלא תמצא מאכל כי אם מה שאספה בעת הקציר וזה היה גם מעשה עוג שגם הוא מה שהגיד לאברהם כי נשבה אחיו לא לטובת אברהם נתכוין כי אם קוה על מה שנולד מזה לתועלתו ולהנאתו כדאיתא במדרש שאמר אלך ואבשר לאברהם כדי שירדוף ויהרג במלחמה ואשא את שרה וזה ענין המשל של האבן אשר עוג על ראשו שמה שחשב היות לו למעלה ולכבוד שבישר לאברהם הנמלים ניקבו לאבן הזה עד שנח על צוארו למשא פי' כי נודע לו שההודעה הזאת אינה לו לזכות כי אם לחוב באשר שכוונתו לא היה רק כמעשה הנמלים שקיוה על תועלתו לישא את שרה: וכאשר נודע לו כן חשב אם גם לא לזכות יחשב לי מה שהודעתי לאברהם עכ"פ לא יחשב לי לחוב ולמשא וזה המשל שרצה לזרוק ממנו את האבן אכן כונתו הרעה היתה כפלים שלא בלבד חפץ שיהרג אברהם לתועלתו לישא את שרה כי אם גם בשביל ששונא הי לאברהם על צדקתו ותמתו כשנאת הרשעים אל צדיקים ושנאה זו נמשלה בכתובים לחריקת שינים כדכתיב שיניו יחרוק ונמס חרק עלי שינימו אלקים הרס שינימו ורבים כדומה וזה ענין המשל שנמשכו לעוג השינים עד שלא יכול להשליך האשמה שרבצה עליו ממה שהודיע לאברהם מעל צוארו כי אם גם גם לא גדלה אשמתו כל כך במה שהיה מתכוין לתועלתו אבל הגדילה במה שחרק שיניו נגד אברהם הצדיק ורצה במיתתו וזה נראה לו במה שנתקיים בו שיני רשעים שברת אל תקרא שברת אלא שרבבת ולכן השנאה ששנא לאברהם היא היתה בעוכריו לחייבו ולהרגו ולזה סייעו שלשה דברים של עשר עשר זכות משה וכח המטה שניתן בידו לייסר אויבי ישראל וזכות אברהם וזה מה שקאמר במשל משה כמה הווי עשר אמין זה זכות גדולת משה בעצמו שקיל נרגא בת עשר אמין זה כח המטה שנעשו בו עשר מכות שנתייסרו בו המצרים אויבי ישראל ושוור עשר אמין זה הזכות של עשר נסיונות שנתנסה בהן אברהם ועמד בכלם ודימה זה שמשה קפץ עשר אמות באשר שעשרה נסיונות של אברהם היו למעלה ממנו בעת הקדום ומחיה בקרסוליה וקטליה הוא על פי מה שאמרנו שהרגלים הם התחלת ושרש החטא לרשעים כמו שהם לצדיקים שורש התחלת הקדושה כאשר ביארנו.