## Minchat Ani on Torah, Devarim

###### Minchat Ani on Torah, Devarim 1
[Minchat Ani on Torah, Devarim 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/1)

במדרש אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל אמרו לו אתמול אמרת כי כבר פה וכבד לשון אנכי ועכשיו אתה מדבר אל כל ישראל מלמד שהתורה ריפא אותו שנאמר מרפא לשון עץ חיים עכ"ל והוא תמו' שהרי כל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר דבר משה ולמד תורה לכל ישראל וכמה פעמים הוזכר בכתובים שדבר אל יחידים ואל רבים כדכתיב וידבר משה את מועדי ד' אל בנ"י וכדומה ולא תמהו עליו שאינו עוד כבד פה ועכשיו בסוף מ' שנה שאלו לו אתמול אמרת וכו' ולהבין זה נקדים מה דאמר אביי סוף מגילה קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרן וקללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן ופי' רש"י משום דבת"כ מדבר הקב"ה בעצמו ונתתי ופקדתי ובמשנה תורה אמר משה בלשון נסתר יתן ד' יככה ד' והנה ודאי אין הפירוש שמשה אמר מה שלא הי' אליו בדבר ד' שח"ו שמשה כתב בתורה דבר מה שלא נאמר לו בנבואה ולכן כבר כתבו התוספות משה מפי עצמו אמר ברוח הקדש אכן מכל מקום קשה הלשון מפי עצמו אמרם דהל"ל שבתורת כהנים דבר הקב"ה בעצמו ובמשנה תורה דבר משה בשם ד' אבל יובן זה בשנעיר על מה שפתח הספר בלשון אלה הדברים אשר דבר משה והלא כמה וכמה דברים כבר דבר שלא הוזכרו בספר זה ואיך פתח אלה הדברים ויותר יש לדקדק על פי הכלל שבכל מקום שנאמר ואלה מוסיף על הראשונים אלה פוסל הראשונים דהיינו שיש חילוק בין הראשונים והאחרונים ואיזה חילוק יש בזה בין משנה תורה לשאר התורה שפתח באלה אכן נבין כל זה על פי מה דאיתא בספרי הובא גם ברש"י ריש פ' מטות כל הנביאים נבאו בכה אמר ד' מוסיף עליהם משה שניבא בזה הדבר אשר דבר ד' והחילוק בין כה אמר ד' לבין זה הדבר אשר דבר ד' ביאר בספר אפיקי יהודה בטוב טעם ודעת על פי מה דנדרש במכילתא משה ידבר והאלקים יעננו בקול מלמד שהשכינה מדברת בגרונו של משה רצה לומר אחרי שהיה ברצון הקב"ה ללמד לישראל התורה בעצמו ובכבודו אבל הם נתיראו ואמרו אל משה דבר אתה עמנו ואל ידבר אלקים עמנו פן נמות על כן לקדש את ישראל צמצם הקב"ה שכינתו לדבר בקולו של משה מתוך גרונו שלישראל הי' נראה כאלו משה ידבר אבל באמת מה ששמעו היה דבר ד' ובזה נתעלה נבואת משה מנבואת כל הנביאים שהם אמרו כה אמר ד' ששמעו קול ד' בנבואה והם התלבשו הנבואה בדבריהם של עצמם והודיעום לישרארל בלשון כה לומר בדמיון זה אמר ד' אבל לא כן בנבואת משה שלא היה נבואתו לישראל רק דומה לדבר ד' אשר שמע כי אם מה שדבר לישראל היה דבר ד' בעצמו שדבר בקולו של משה ולכן אמר זה הדבר אשר דבר ד' זה תוכן דברי אפיקי יהודה ודפח"ח:


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 2
[Minchat Ani on Torah, Devarim 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/2)

אכן לא נהג זה רק עד שהשלים הקב"ה לצוות כל המצות לישראל הן הכתובים בארבעה ספרים הראשונים והן אותם שלא כתובים שנתנו למשה בעל פה ואשר מקצתם הזכיר במשנה תורה אבל כאשר החל משה לשנות לישראל כל התורה במשנה תורה זה לא היה עוד דבר ד' בעצמו אלא היה דברי נבואה שאמר מפי עצמו ברוח הקדש כפי אשר דבר אליו ד' וזה הוא מה שפתח אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל לומר שהדברים עד הנה שדבר משה לא היו דבריו אלא דבר ד' כאשר הודיע לישראל במה שאמר זה הדבר אשר דבר ד' או אשר צוה ד' אכן מעתה היו דבריו דברי עצמו על פי הנבואה אשר היתה לו וזהו הפירוש קללות שבתורת כהנים משה מפי הגבורה אמרם לומר שנאמרו בקולו מפי הגבורה עצמו אבל קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרם כלומר שאלו לא הי' דברים היוצאים מפי ד' לישראל אלא שיצאו מפי משה עצמו על פי הנבואה אשר נאמרה לו. וזה פי' המדרש כאשר פתח משה משנה תורה והודיע לישראל שמעתה ישמעו את דבריו ממש ולא ישמעו עוד דבר ד' בלי אמצעית כאשר הודיע להם בזה הדבר תמהו הלא אמרת כבד פה וכבד לשון אנכי שעד הנה לא היו להם תמהון על זה שידעו שלא משה הוא המדבר אליהם אלא הקב"ה ה בעצמו אבל כשהתחיל לדבר במשנה תורה דברי עצמו תמהו ונודע להם מעתה כי כבר מאז קבל משה התורה נתרפא כנאמר מרפא לשון עץ חיים והנה אע"פ שמשנה תורה משה מפי עצמו אמר מכל מקום הי' על פי ציווי הקב"ה שכן מבואר במדרש אלה הדברים משל למה"ד לתלמיד שהיה מהלך אחר רבו ש וראה גחלת מושלך בדרך וקסבר אבן טובה היא נטל אותה ונכוה בה אחר ימים היה מהלך עם רבו וראה אבן טובה מושלכת בדרך וקסבר שהיא גחלת ונתירא ליגע בה אמר לו רבו טול אותה אבן טובה היא כך אמר משה בשביל שאמרתי להם שמעו נא המורים נטלתי את שלי מתחת ידיהם ועכשיו אני בא להוכיחם אמר לו הקב"ה דבר ואל תתירא עכ"ל והנה מה שאומר המדרש אמר לו הקב"ה דבר יראה שדרש כן ממה שנאמר ויהי בארבעים שנה וגו' דבר משה אל בני ישראל ככל אשר צוה ד' אותו אליהם:


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 3
[Minchat Ani on Torah, Devarim 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/3)

אכן מה ענין המשל ועוד למה בשמעו נא המורים כעם הקב"ה על משה שהוכיחם וכאן צוה בעצמו לו להוכיחם אכן בשנדקדק שבהליכה הראשונה נאמר שהיה מהלך אחר רבו ובהליכה השנית נאמר שהיה מהלך עם רבו והלא דבר הוא אבל נראה שבזה רצה המדרש ליישב הסתירה שבמי מריבה היה משה דוגמא תלמיד שהולך אחר רבו דהיינו אחר דבריו ועצתו שאמר לו הקב"ה בבירור מה יעשה שאמר לו קח את המטה ודברתם אל הסלע שעל פי מה שבארנו בפ' חוקת לא רצה הקב"ה רק שמשה יראה להם את המטה לרמז להם שאם ימרו נגדו ילקו במטה אבל לא יותר אלא ודברתם אל הסלע שידבר אליהם דברים רכים ולכן כאשר שינה משה מציווי הקב"ה ודבר קשות עם ישראל וקרא אותם המורים בחשבו בקנאתו לכבוד השם שמצא אבן טובה היתה לו גחלת שנכוה בה אכן בתוכחה זו לא צו' לו הקב"ה איך יוכיחם רק אמר לו סתם שיוכיחם בזה היה כתלמיד שהולך עם רבו בשוה לו בדעת אחת אבל נתירא להוכיחם פן תהיה לו התוכחה פעם שנית לגחלת שנכוה בה לכן אמר לו הקב"ה דבר ואל תתירא. ובאשר שהלך עם רבו ובדעתו שלא לדבר קשות עם ישראל לכן היו דברי תוכחתו להם בתחלה רק ברמז כדאיתא בספרי אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תופל ולבן וחצירות ודי זהב. ומבאר בספרי במדבר לא במדבר היה אלא בערבות מואב ומה הוא במדבר שהוכיחם על מה שהכעיסו במדבר שאמרו מי יתן מותנו ביד ד' בשבתינו על סיר הבשר בערבה בשביל מה שחטאו בערבה בבעל פעור מול סוף שהמרו בבואם לים סוף ואמרו המבלי אין קברים במצרים בין פא פארן מה שחטאו במרגלים ובין תופל ולבן שתפלו על המן שהוא לבן ונפשינו קצה בלחם הקלקל בחצירות במחלוקתו של קרח ודי זהב מה שחטאו בעגל:


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 4
[Minchat Ani on Torah, Devarim 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/4)

והנה מה שמסיים בעגל על זה כבר נתן הספרי טעם מפני שהוא הקשה יותר מכולן אבל צריך טעם דרך כלל שישמור עצמו וחטאים וינצור את לבו נגד עצת יצה"ר וזה הוא החילוק בין דעות תרין אמוראים בפי' אוכיחך ואערכה לעיניך שמאן דאמר אעורר כל לעיניך מדבר מהתועלת העתיד שאין צריך רק התעוררות דרך כלל על מה שחטא בעבר לנצור לבו לעתיד ומאן דאמר אסדר כל לעיניך מדבר מן התועלת של התוכחה על מה שעבר שבזה צריך סידור כל החטאים בפרט בסדר חטאיהם והנה משה רצה להשיג בישראל בתוכחתו שני התועלת ופתח בקל לעוררם עם מה שחטאו על העתיד ולכן לא פרט חטאיהם ולא הזכירם רק ברמז שייטיבו מחשבותיהם שחטאו על פי בחינות מתנגדות שמראה שלבם חולה אבל אמר להם לא תחשובו שתוכחתי היא לבד על מה שאתם עתידין לעשות לנצור לבבכם נגד עצת היצה"ר אלא עיקר תוכחתי היא על מה שעשיתם לשעבר ולכן בפרשיות הבאות סידר להם כל מה שחטאו למען וישובו עליהם בתשובה שלמה. ובמה שאמרנו שאם החטאים נוטים לצד אחד על פי הטבע לנקל יחשבו משאס נטות לשתי הקצות אולי יש לבאר מה דאיתא בשבת פ"ט אם יהיו חטאיכם כשנים כשני מיבעי' ליה אמר רב יצחק אמר הקב"ה אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית כשלג ילבינו עכ"ל ולבאר מה זה הענין כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית יש לומר שבפסוק יש לדקדק הכפל שאמר אם והי' חטאיכם כשני ושוב אמר אם יאדימו כתולע ולמה ברישא אמר אם יהיו לשון קל ובסיפא אם יאדימו אמר לשון הפעיל ועוד י"ל ברישא אמר כשלג ילבינו ובסיפא כצמר יהיו אבל יובן זה על פי דברינו שמי שחוטא לעצמו בלבד על פי טבעו יש לו התנצלות ע"י מה שאמר הבורא יתברך כי יצר לב האדם רע מנעוריו אבל מי שלא די לו בחטאו לבד כי אם מתעה ומסית גם אחרים לחטוא אין זה מתולדות הטבע כי אם תולדות רוע לבו בזה צריך כפרה יותר וזה הוא מה שאמר אם יהי' חטאיכם כשנים הללו שסדורות ובאות מששת ימי בראשית שהם על פי דרך הטבע כמו שהשנים מששת ימי בראשית עד עתה לא שינו דרכם של הטבע שהטביע להם הבורא יתברך אז כשלג ילבינו שנמח לו לגמרי כשלג שהוא המראה הלבן ביותר אבל אם יאדימו כתולע יאדימו לשון הפעיל שלא בלבד שאדמו חטאיכם לעצמיכם כי אם האדימו גם לאחרים כתולע הזה שבדמו צובע לאחרים אז לא תהיה כפרתכם לגמרי ללבון כשלג ורק כצמר יהי' שלבנינותו חלוש מן השלג כמבואר בנגעים פ"א.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 5
[Minchat Ani on Torah, Devarim 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/5)

עוד איתא בשבת שם דרש רבא לכו נא ונוכחה יאמר ד' לכו נא בואו נא מבע"ל יאמר ד' אמר ד' מבע"ל לעתיד לבוא יאמר הקב"ה לישראל לכו נא אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם ויאמרו לפניו רבש"ע אצל מי נלך אצל אברהם שאמרת לו ידוע תדע וגו' ד' מאות שנה ולא בקש רחמים אצל יצחק שבירך את עשו והי' כאשר תריד ולא בקש רחמים עלינו אצל יעקב שאמרת לו אנכי ארד עמך מצרימה ולא בקש רחמים עלינו אמר להם הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו עכ"ל וי"ל הלשון לכו אל אבותיכם ויוכיחו אתכם שאם אדם יודע שצריך לתוכחה אז היא למותר לילך ולשמוע אותה אלא מעצמו יעזוב הרעה ועוד י"ל מה שאמר הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי וכי במה הראו כן על ידי שלא רצו לילך ולקבל תוכחה מן האבות וגם יש להבין וכי מפני שהאבות לא בקשו רחמים עליהם גם לא יוכיחו אותם היאך תלי זה בזה ולפרש זה י"ל דהנה לשון תוכחה והוכחה כבר פי' רש"י בפ' וירא בפסוק ואת כל ונוכחת שהוא לשון בירור הדבר ואם נעמיק עוד בפי' הלשון תוכחה נאמר שהוא ענין מישר הדבר שנראה עקום והוא כלשון נוכח פתח הבית שפירושו ישר נגד פתח הבית ולכן יוכיח יש לו ב' פירושים והענין אחד ליישר מה שהוא עקום באמת והוא במה שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך או להראות שהדבר איננה עקום וחסר רק ישר ושלם כמו שנאמר את עניי ואתיגיע כפי ראה אלקים ויוכח אמש פי הראה לך שאין בי עקימות רק ישר: ועפ"ז נבין הענין שכאשר תקרב את הגאולה שחפץ ד' לגאול את ישראל ויקטרג מדת הדין שעל פי מעשיהם לא ראויים להגאל וכמו שקטרג ג"כ בגאולת מצרים אז יאמר הקב"ה לישראל לכו אצל אבותיכם ויוכיחו אתכם פי' שיישרו אתכם להראות שראויים אתם להגאל או ע"פ מעשיכם שיראו שאין בהם עקש או ע"י ענין אחר והנה ישראל יכירו כי ע"פ מעשים שלהם אינם ראויים להגאל אבל מכ"מ יש להם שלשה טענות לקרב גאולתם (א) אחר שבחר בהם ד' להיות עבדיו אין מן הראוי שיהיו עבדים לעבדים ובפרט שעי"ז יתבטלו מלקיים הרבה ממצות ד' וכמו שאמר הקב"ה כי לי בנ"י עבדים עבדי הם וגו' (ב) מפני חלול שם קדשו במשול אה"ע על ישראל כמו שאמר דוד למה תהי' כאיש נדהם כגבור לא יוכל להושיע ואמר עוד לא לנו ד' לא לנו כ"א לשמך תן כבוד למה יאמרו הגוים אי אלקיהם (ג) מפני גלות השכינה כדכתיב ובפשעכם שלחה אמכם שכל זמן שאנחנו בגלות שכינת עוזנו עמנו בגלות כמו שדרשו רז"ל ושב ד' אלקיך את שבותך והשיב לא נאמר אלא ושב כביכול השכינה תשוב עמנו משבותנו.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 6
[Minchat Ani on Torah, Devarim 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/6)

אמנם על כל ג' טענות הללו שיש לישראל לטעון שיהיו ראויים להגאל לא השגיחו האבות שלאברהם נאמר ועבדום וענו אותם ולא התפלל למה תשתעבד עבדיך לעבדים להיות עבדי מצרים הרי שלא השגיח על זה. יצחק בירך לעשו ואמר לו והי' כאשר תריד ופרקת עולו מעל צוארך ותשלוט עליו הרי שלא חש לחלול שמך במשול עשו על יעקב. ליעקב אמרת אנכי ארד עמך מצרימה שדרשו רז"ל מזה שבכל מקום שגלו ישראל שכינה גלתה עמהם ולא התפלל עלינו שלא נבא לגלות למצרים למען לא תגלה גם שכינת עוזך לשם ולכן אין לנו תקו' שהאבות ישתדלו בעדנו להגאל מפני ג' טענות האלה ולזה השיב הקב"ה הואיל ותליתם עצמכם בי שאתם מתודים ומודים שאתם מצד מעשיכם אינכם ראויים להגאל ותליתם עצמכם בי שרק למעני אעשה מפני שתרצו להיות עבדי ולמען לא יתחלל שמי בגוים ולמען גלות שכינתי שכן הראיתם דעתכם במה שלא רציתם תוכחת אבותיכם בעדכם לכן אמחול עונותיכם וחטאיכם כשלג ילבינו ובזה תהיו ראויים גם מצד עצמכם. ובעת ההיא תכלה הקללה שקלל הקב"ה לישראל במעשה מרגלים כדאיתא במ"ר פ' שלח ויאמר ד' אל משה עד אנה ינאצוני העם הזה ועד אנה לא יאמינו בי אמר הקב"ה ב' צווחות צוחתי עליכם סופכם לצוח ארבע בשעבוד ארבע מלכיות עד אנה ד' תשכחני נצח עד אנה תסתיר את פניך ממני עד אנה אשית עצות בנפשי עד אנה ירום אויבי עלי עכ"ל והנה מה שאמר בשעבוד ארבע מלכיות שהם גלות בבל מדי יון ואדום דלפ"ז יפורש עד אנה תשכחני בבבל עד אנה תסתיר את פניך במדי עד אנה אשית עצות בנפשי ביון עד אנה ירום אויבי עלי באדם לבאר זה איך חלי הפסוקים בד' גליות האלה י"ל דיש חילוק בהצלת ישראל מהגליות האלה דמבבל נגאלו בלא צרות ובלא מלחמה רק שהצרו אחר שעברו ע' שנה לפי חשבונם ולא נגאלו ודאגו שלא יגאלו עוד כנאמר ותאמר ציון עזבני ד' וד' שכחני ולכן אמר הקב"ה שבגלות בבל יצוחו ישראל עד אנה ד' תשכחני נצח: מגלות מדי ג"כ נגאלו בלא מלחמה אבל היו בצרה ובסכנה גדולה בימי המן להשמד ולהרג וחשבו שהקב"ה הסיר השגחתו מהם ונתנם ביד אויביהם אבל באמת לא הי' הסרת השגחה רק הסתרת פנים כמו שדרשו רז"ל אסתר מן התורה מניין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני מהם וכמו שביארנו בפ' תצוה שבימי אסתר השגיח הקב"ה עליהם רק שלא הודיע להם עד ששבו בתשובה שלמה ולכן דרש עד מתי תסתיר פניך ממני על גלות מדי: מגלות יון יצאו ישראל ע"י מלחמה בימי חשמונאים שאז קיימו בתחבולות תעשה לך מלחמה וע"י עצות שהמתיקו סוד יחד נתן להם הקב"ה תשועה שנצחו אנשים מתי מספר לחיל גדול של אויביהם ובזה יצדק מה שדרש עד אנה אשית עצות בנפשי על גלות יון ועד אנה ירום אויבי עלי יצדק לדרוש על גלות אד אדום שעדיין מקונן ישראל כן עד עת קץ.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 7
[Minchat Ani on Torah, Devarim 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/7)

אכן עוד יש לפרש מה שאמר הקב"ה סופכם לצוח ארבע שאין זה מדת חסדו לענוש בכפל ארבע נגד שתים שהקב"ה צוח על ישראל שחטאו בשתים במעשה ובאמונה וזהו שאמר עד אנה ינאצוני שהוא במעשה כדכתיב בתועבות יכעיסוהו ועד אנה לא יאמינו בי שלא בלבד במעשיהם הרעים חטאו אלא גם במה שלא יאמינו בי ולכן אמר שכנגד האלה תצוחו שתים שהם ארבע שנגד שלא האמנתם בי חצוחו עד אנה ד' תשכחני נצח דהיינו שאתנהג עמכם שיהי' לכם פתחון פה לחוסר האמונה בי כאלו שכחתי אתכם ואפילו תאמינו שלא שכחתי עם כל זה תצוחו עד אנה תסתיר פניך ממני ולא תודיע לנו שתשגיח עלינו ונגד מה שצוחתי על מעשיכם הרעים עד אנה ינאצוני תצוחו עד אנה אשית עצות בנפשי להנצל מן הצרות ואפילו הצילנו מיד אויבנו שלא נאבד עד אנה ירום אויבי עלי לומר שלו אנחנו משועבדים ולכן אין כאן ד' צוחות אלא רק זה או זה ואינם רק שתים נגד שתים.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 8
[Minchat Ani on Torah, Devarim 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/8)

ומה שגזר הקב"ה כן בחטא מרגלים היינו ע"פ מה דתנן ספ"א דסוטה שלא נגזר גזר דין של אבותנו רק על לה"ר של מרגלים שבכל מה שחטאו ישראל נענשו לשעתו ואפילו על חטא העגל לא נגזר גזירה לדורות רק פקידה במה שנאמר וביום פקדי ופקדתי עליהם חטאתם אבל בעון המרגלים לא בלבד שנגזר על הדור ההוא שלא יכנוס לארץ אלא גם נגזר שיגלו מן הארץ כמו שאמרו רז"ל ויבכו העם בלילה ההוא אמר הקב"ה אתם בכיתם בכיי' של חנם ואני אקבע להם בכיי' לדורות וכתב הרמב"ן שדרשה זו מקרא מלא הוא וימאסו בארץ חמדה ולא האמינו לדברו וירגנו באהליהם ולא שמעו בקול ד' וישא ידו להם להפיל זרעם בגוים ולזרותם בארצות:


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 9
[Minchat Ani on Torah, Devarim 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/9)

והנה אמרינן סוף תענית חמשה דברים ארעו את אבותינו בט"ב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ וחרב הבית בראשונה ובשניי' ונלכדה ביתר ונחרשה העיר עכ"ל ואולי י"ל שכל המאורעות רעות האלה נגזרו על ידי מה שחטאו ישראל במעשה מרגלים שהיו ה חטאים בזו את הארץ באמרם ארץ אוכלת יושבי' היא והסכימו להם ישראל. לא בטחו בד' באמרם ולמה ד' מביא אותנו ל הארץ הזאת לנפול בחרב. רצו לעבוד ע"ז באמרם נתנה ראש שדרשו רז"ל אין ראש אלא ע"ז. רצו להמסיר עצמם ביד שונאיהם באמרם ונשובה מצרימה. שנאו להקב"ה ובכו חנם באמרם בשנאת ד' אותנו ופי' רש"י ע"פ המדרש והוא הי' אוהב אתכם אבל אתם שונאים אותו משל הדיוט אומר מה דבלבך על רחמך מה דבלבי' עלך עכ"ל וכנגד ה' החטאים האלה באו ה' פורענות מדה כנגד מדה דאמרו רז"ל פ"ב דיומא שבית ראשון נחרב בעון ע"ז ובית שני בעון שנאת חנם ולכן על מה שבזו את הארץ נגזר עליהם שלא יכנסו לארץ. החטא על שרצו לעבוד ע"ז נתעורר ונצטרף לעון ע"ז וגרם חורבן בית ראשון. החטא של שנאת חנם התעורר החטא ששנאו להקב"ה חנם וגרם חורבן בית שני. על מה שחטאו שרצו להמסור עצמם ביד שונאיהם נגזר עליהם חרבן ביתר שנפלו ביך שונאיהם.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 10
[Minchat Ani on Torah, Devarim 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/10)

ועל שלא בטחו בהקב"ה נענשו במה שנחרשה העיר שעל ידי זה נגזר מהם התקו' והבטחון שתבנה במהרה שעל זה נחרשה משונאיהם למען תהי' מדבר שממה לבלתי הבנות עוד ועפ"ז יש לפרש מדרש איכה דאיתא שם ר"ח בר פפא פתח מעדה בגד ביום קרה חומץ על נתר ושר בשירים על לב רע ר"ח ורבי יונתן חרווייהין למה היו עשרת השבטים ושבט יהודה ובנימין דומין לשני בני אדם שהיו מתכסים בשמלה חדשה בימות הגשמים והי' זה בוגד מכאן וזה בוגד מכאן עד שקרעו אותה כך לא זזו י' השבטים עובדים ע"ז בשומרון ושבט יהודה ובנימין עובדים ע"ז בירושלם עד שגמרו ירושלים ליחרב עכ"ל והוא תמו' דלא בלבד שלא מובן ענין המשל איך י' שבטים ושבט יהודה ובנימין רצו להתכסות בשמלה חדשה בימות הגשמים אלא שגם מה שמסיים עד שגמרו ירושלים ליחרב אין לו מובן איך מה שעבדו ע"ז שבשומרון החריב את ירושלים בם מה שמסיים הפסוק חומץ על נתר וגו' אין לו המשך למה שקדם ע"פ פי המדרש שהכתוב מדבר בחרבן ירושלים ולפרש זה יש לומר שרבי חנינא בר פפא רצה לבאר למה פתח ירמי' הנביא הקינות לקונן על חרבן ירושלים במה שאמר איכה ישבה בדר העיר רבתי עם שרתי במדינות ובו ואח"כ מקונן על גלות יהודה במה שאמר גלתה יהודה מעוני ובו הלא בודאי גדול הרעה של גלות יהודה מחרבן ירושלים וה"ל להקדים את זה ולכן פתח מעדה בגד ביום קרה ומביא המשל שירמי רצה להודיע בתחלה איך נהיתה הרעה הגדולה שעלי' מקונן בשירים ואמר שהכל גרם חשיבות ירושלים שהיתה רבתי עם רבתי בגוים שרתי במדינות שהגלות והחרבן נגרם עי עון ע"ז אכן איך באו ישראל ויהודה לעבוד ע"ז זה גרם חשיבות ירושלים בעיניהם ובעיני כל הגוים שירבעם התחיל להתעות ישראל לעבוד ע"ז מפני חשיבות ירושלים כדכתיב מלכים א' י"ב ויאמר ירבעם בלבו עתה תשוב הממלכה לבית דוד אם יעלה העם הזה לעשות זבחים בבית ד' בירושלים וגו' ויאמר אליהם רב לכם מעלות ירושלים הנה לקיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים הכי ע"י שירא ירבעם חשיבות ירושלים בעיני ישראל כאשר שהי' שם בית ד' גרם שנעשו ישראל עובדי ע"ז. וכאשר ברבות הימים הצליחו ישראל שהם י' שבטים בשומרון ונצחו את יהודה ובנימין במלחמות דאגו הרשעים שבמלכי יהודה שהעם יעזבו את ירושלים ויפנו לשומרון מקום ע"ז לבקש שם הצלחה ועל כן התחילו גם הם לעבוד עז בירושלים למען יחזיקו העם בירושלים ועי"ז הי' ירושלים הגורם עבודת זרה הן בשומרון לעשרת השבטים והן בירושלים לשבט יהודה ובנימין וזה ענין המשל ששני בני אדם רוצים להעדות בגד חדש שהוא דבר חשוב ביום קרה להתחמם בו וע"י שזה בוגד ומושך ייכאן וזה מכאן נקרע הבגד ולא הי' לשניהם כן הי ענין ירושלים ע"י שהי' חשוב בעיני י' שבטים נגרם שעבדו ע"ז בשומרון וע"י שהי' חשוב בעיני יהודה ובנימין נגרם שגם הם עבדו ע"ז בירושלים ובזה גמרו ירושלים ליחרב ועל כן פתח ירמיהו לקונן בהזכיר חשיבות ירושלים באשר שזה ה' הגורם הגלות והחרבן.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 11
[Minchat Ani on Torah, Devarim 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/11)

אמנם מה גרם חרבן בית שני זה מפרש סיפא דקרא חומץ על נתר דנתר הוא דבר מחובר ומראיתו לבן וכשיבא עליו חומץ נמוס ונחלק ונפסד וזה הי' דמיון ישראל בעת חרבן בית שני שלבן הוא מראה על נקיות מן החטא כדכתיב כשלג ילבינו וכן היו ישראל אז שלא היו חוטאים להתחייב גלות ע"י מעשיהם כמו בעת חרבן בית ראשון אבל שלט עליהם חומץ המחלוקת ושנאת חנם ועי"ז נתחייבו גלות וזהו פי' הפסוק ע"פ דרשת ר"ח בר פפא מעדה בגד ביום קרה שהוא עון ע"ז בימי חרבן ב"ר וחומץ על נתר שהוא עון שנאת תנם בימי חרבן בית שני גרמו לשיר שירים על לב רע לשיר קינות על לב רע ועצב.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 12
[Minchat Ani on Torah, Devarim 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/12)

והנה במה שאמרנו שכאשר הוכנעו יהודה ובנימין תחת אשר הי להם לפשפש במעשיהם ולשוב לד' אדרבה הוסיפו לחטוא ולעבוד ע"ז הוא מה שצוח הנביא על מה תוכו עוד תוסיפו סרה ובזה יתיושב המדרש — הובא גם בב"ל — חטא חטאה ירושלים וכי אומות העולם אינם חוטאים אלא אע"פ שחוטאים אינם כלום אבל ישראל יחטאו ולקו עכ"ל והוא תמו' איך משמע ממה שנאמר חטא חטאה ירושלים שאה"ע אינם חוטאים וגם מה שמשיב אע"פ שחוטאים אינם כלום אין לו מובן למה אינו כלום אכן יפורש דעל פי רגילות בבני אדם לא יבוזו לגנב כי יגנוב או למי שעושה תועבות אם יתהלך נקי בשוק ולא תשיגהו העונש ורק אם יאסר בנחושתים ויושם בבור האסירים אז יתבזה בעיניהם אכן ע"פ האמת הוא להיפך כי לא העונש הוא המבזה והמשפיל כי אם החטא והעון אשר עליו נענש ולכן הוא מבוזה ע"י מעשיו הרעים גם אם לא תשיגהו העונש וזה פי' המדרש שהוקשה לו מה שאמר הכתוב חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה כל מכבדי' הזילוה והלא לא יוצדק לבזות לאחר רק אם הוא במעשיו נעלה עליו אבל אם עושה כמוהו איך יבזהו על מעשיו ואחרי שגם אה"ע חטאו כמו ישראל איך יאמר חטא חטאה ירושלים על כן לנדה היתה בעיני מכבדי' מאז שהם אה"ע על זה משיב אע"פ שחטאו אינם כלום שבעיניהם לא החטא והרשע מכניע כי אם העונש ואחרי שהם לא נענשו אז לא מרגישים בבזיונם אבל ישראל חטאו ונענשו כמו שאמר כי ראו ערותה שראו איך נתבזו בעונש ועל זה הזילוה מכבדי' אף שהם מבוזים כמוהם. והנביא מקונן גם היא נאנחה ותשב אחור לומר גם היא הושב' בדעתה לדעת אה"ע שנאנחה רק על עונשה לא על חטאה ולכן תחת אשר היתה לה לילך לפני' להטיב מעשים הרעים אדרבה עוד תשוב אחור ואיך שבה אחור מפרש הנביא ישעי' הוי חוטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את ד' נאצו את קדוש ישראל נזורו אחור הנביא מקונן איך מרעה אל רעה יצאו בתחלה היו גוי חוטא שחטא הוא שוגג שחטאו בשוגג או באומר מותר שממוצע בין שוגג למזיד ועל שלא שבו כראוי נגרם שחטא במזיד ונעשו עם כבד עון שעון הוא מזיד ועדיין לא חטאו ועוו רק במצות אחדים ואחרי כן נעשו זרע מרעים שראויים להקרא מרעים ורשעים שעזבו התורה בכללה ומשבאו לכלל זה לא הספיקו במה שעשו בעצמם אלא נעשו בנים מש משחיתים ששמו מגמתם גם להשחית ולהתעות אחרים אשר עוד החזיקו בתורת ד' וגם בזה לא הספיקו כי אחרי זה עזבו את ד' ואמרו מההשרי כי נעבדנו שלא בלבד שעזבו את תורתו כי אם גם אותו עזבו ולא בלבד שחטאו ועשו כן מתוך תאו להנאות העה"ז כי לבסוף נאצו את קדוש ישראל שנעשו מומרים להכעיס כן נזורו אחור מרעה אל רעה תחת אשר הי' להם להכניע עצמם כשבא עליהם העונש. ואחרי כאשר ביארנו ע"י שנאת חנם נחרב בית שני וכבר אמרו רז"ל כל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו חרבה בימיו שעי"ז ניכר שעדיין לא פסק מה שגרם החרבן ביותר מוטל עלינו להיות אהבה ואחו' בינינו ולהרחיק כל שנאה מלבנו ובזה יש לבאר אחת מהחרות של סבי דבי אתונא בבכורות פ' א' שאמרו לרבי יהושע אית לן רחיא דתבירא חייטי' אמר להו כרוכו לי מיני' גרדי ואיחייטי עכ"ל פי' שאמרו לרבי יהושע יש לנו אבן ריחים שנשבר תפור אותו שיהי' שלם והשיב להם הוציאו לי ממנו חוטין כמו שמוציאין מן הבגד שנקרע ובו אתפור אותו ובביאור הדברים י"ל דמצאנו שהצרות והעבדות נמשלו לריחים כרגיל בלשון רז"ל ריחים בצוארו ויעסוק בתורה וכן מצאנו בכתוב בחורים טחון נשאו שפירשו רז"ל שהעמיסו על צוארם אבן הריחים.


###### Minchat Ani on Torah, Devarim 13
[Minchat Ani on Torah, Devarim 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Devarim/r/13)

והנה הסבי ד"א התילו את רבי יהושע על הפירוד והשנאה שבין ישראל בגלותם ואמרו לו יש לנו ריחים שנפרד ונשבר תפור אותו כלומר אתם בני עבדות וצרות תחת אשר תהיו בקשר אחד לנחם זה את זה אתם מפורדים ובעלי מחלוקת איש כנגד רעהו למה לא תאחדם ותעשה שלום ביניהם והשיב להם רבי יהושע הוציאו לי חוטים מהריחים ואתפור כלומר לא כמו שאתם חושבים שהצרות תאחדם כאלו ע"י הצרות יעשו קשר אחד שאדרבה הצרות גורמות המחלוקת כמו שפי' רש"י פ' מקץ יפות מראה סימן הוא לימי שובע שהבריות נראות יפות זו לזו שאין עין בריה צרה בחברתה עכ"ל ועפ"ז יפורש מה שנאמר רעות המראה שבימי הרעה פני הבריות רעים זה נגד זה וזה מה שאמר להם מן הריחים אין להוציא חוטים לתפור ולהתאחד שהצרות הם הגורמות הפירוד ועל כן אם גם בדורות הקודמות שלטו מחלוקת ושנאת חנם בקרב ישראל בזמננו שבחסד על עליון היתה לנו הרוחה ביותר מוטל עלינו לראות איש את אחיו ואשה את רעותה בפני יפות ולהשבית כל שנאה וקנאה מביננו ובזה נבער הרעה מקרבנו אשר גרם גלותנו וחרבן בית מקדשנו. ובפרט צריך להתאמץ בזה שכבר רמזו רז"ל שזה מעכב הגאולה דאיתא במדרש פ' כי תשא ראה אתה אומר אלי הה"ד חשבתי ימים מקדם שנות עולמים אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה רבש"ע חושבת אני לכמה ימים נגאלתי ממצרים ומבבל ומיון ואומר חלותי היא אם חלאים הם יכולים להתרפאות ואם אינם חלאים איני יודעת מה לעשות לכך נאמר חלותי היא עכ"ל והוא תמו' דמה ענין אם חלאים הם ואם אינם חלאים ולבאר זה י"ל ע"פ מה דאמרינן ביומא פ' א' הראשונים שנתגלה עונם נתגלה קצם האחרונים שלא נתגלה עונם לא נתגלה קצם עכ"ל ובפי' לא נתגלה עונם כתב רש"י שחטאו בסתר והמרש"א פירש שלא עשו תשובה אכן לב' הפירושים הלשון קשה דהל"ל שלא גלו עונם ולענ"ד אפשר לפרש דבכל עבירות שאדם חוטא לא אפשר שלא נודע לו חטאו רק שעובר בזדון מפני שלא חש לכבוד קונו או מפני שכופר בתורה ואומר שאין זה חטא אבל בחטא של שנאת חנם אי אפשר שיכיר בחטאו שהלא זה בעצמו הוא מה שמחטיאו מפני שחושב שלא בחנם הוא שונא לחבירו אלא ע"פ דין ושאינו חוטא בזה נגד בוראו ונגד תורתו שאם יכיר ויודה שלא חטא חברו נגדו לא ישנא אותו וזה הפי' הראשונים שנתגלה עינם דבית ראשון שנחרב על ע"ז וג"ע וש"ד שנתגלה להם בעצמם שחטאו נתגלה קצם אחר שהכירו עונם וחדלו מחטא אבל אחרונים שלא נתגלה עונם דבית שני שנחרב על שנאת חנם שלא נתגלה להם בעצמם שחוטאים בעבור שלא הכירו ששנאת חנם הוא לא נתגלה קצם שחטא זה עדיין לא נפסק: וזה ג"כ פי' המדרש חשבתי ימים מקדם אמרה כנ"י לפני הקב"ה רבש"ע חושבת אני לכמה ימים נגאלתי ממצרים ומבבל ומיון פי' ששואלת הלא מגליות האלה נגאלתי מהר ומגלות זה אחר זמן ארוך עדיין לא נגאלתי ואומר כלומר השבתי אל לבי חלותי היא אם חלאים הם יכולים לתרפאות פי' בגליות האלה הכרתי שחלותי בחלאים של עבירות לכן הי אפשר להתרפאות אבל גלות זה שנגרם ע"י שאיני מכיר שחולה אני דומה לחולה שאין מכיר בחליו ולו אין רפואה באשר שאינו מבקש רפואה ולכן ביותר נבקש ונרדוף שלו לקרב עת פדותנו ב"ב.