## Minchat Ani on Torah, Emor

###### Minchat Ani on Torah, Emor 1
[Minchat Ani on Torah, Emor 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/1)

במדרש שוחר טוב תהלים י"ב אמרות ד' אמרות טהורות א"ר תנחום אמר הקב"ה שתי אמירות אמרתי לך וטהורות הן ולמי נתן לשבטו של לוי אותו שכתוב בו וישב מצרף מטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לד' מגישי מנחה בצדקה עכ"ל ולבאר מדרש תמוה הזה נשער שרצה ליישב הכתוב אמור אל הכהנים בני אהרן ואמרת אליהם לנפש לא יטמא בעמיו שיש לדקדק הכפל הכהנים בני אהרן וגם הכפל אמור ואמרת ולבאר זה נקדים מה דאיתא בפסיקתא הובא בילקוט תהלים י"ט א"ר אבין דברי תורה נמשלו לקונדיטון שיש בה יין ויש בה דבש ויש בה פלפלין יש בה יין דכתיב כי טובים דודיך מיין ויש בה דבש דכתיב מתוקים מדבש ונופת צופים ויש בה פלפלין דכתיב אמרת ד צרופה וכתיב צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה עכ"ל ויש להבין מה ענין שלשה דברים שנמשלה התורה בהן ועוד מה ראי' מאמרת ד' צרופה ומצרופה אמרתך מאוד שיש בה פלפלין וגם למה מביא מזה שני פסוקים וי"ל שהמצות נחלקים כידוע בין מצות שבין אדם למקום ומצות שבין אדם לחבירו והמצות שבין אדם לחבירו כולם מובנים בתועלתם אשר יביאו אבל חלק המצות שבין אדם למקום יש מהם שיבינו המקיימין אותם ויכירו בהם דברי חכמה וטובה ויש מהם שאינם מבינים והן מתנגדים לשכלם ורק בהרגילם בהם אחת לאחת יכירו וידעו שגם הם לתועלת האדם ולאלה השלשה חלקי המצות מביא המשל שנמשלו ליין ולדבש ולפלפלין שהיין הוא הנותן חכמה כמאמר רבא יונא וריחנא פיקחן ולו נמשל חלק המצות שמכיר בו הישראל החכמה העליונה ושמח בהבנתה: חלק המצות שבין אדם לחבירו הוא נמשל לדבש שמצות האלה הן ערבים לבני אדם כדבש המתוק לחיך והחלק השלישי שהן המצות שבין אדם למקום שאין השכל מחייב אותן הוא הנמשל לפלפלין שמנגד לחיך ומואס בו עד שאחר נצרף בנסיונות תועלתו גם הוא ערב לו וזה מה שאמרה הפסיקתא שדברי תורה נמשלו לקונדיטין שיש בה דבש ויש בה יין ויש בה פלפלין שאף שפלפלין הוא חריף ובתחילה אינו נעים למאכל עכ"ז אחרי שנצרף תועלתו מערבין אותו עם דבש ויין בקונדיטון שהוא המשקה החשוב ולזה מביא לראי' שיש בה פלפלין הפסוק אמרת ד' צרופה.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 2
[Minchat Ani on Torah, Emor 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/2)

והנה בפסוק וישב מצרף ומטהר כסף וטיהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והי לד' מגישי מנחה בצדקה יש לדייק השינוי לשונות של מצרף וטהר וזקק ונאמר שכמו שהתורה בענין חלקיה תתחלק לשלשה חלקים כן ענין מצותיה נחכים בהן לבוא אל תכליתם ולהבדיל האמת מן השקר בהמשול אותם למתכות החשובות שהם הזהב והכסף כי למען השיג אותן בחשיבותן ובנקיותן בהן שלשה דברים בתחילה מצרף ומנסה את המתכות אם כסף הוא או בדיל ואח"כ מטהר אותו מן הפסולת שיורד למטה ונבדל מן המתכות החשוב ואח"כ מזקק אותו להסיר גם המעט פסולת הנשאר בו עד שיהי' כסף נקי מכל סיג וזה הענין דבתחלה מצרף את היחוסים להכיר האמת מן השקר ואח"כ מטהר אותם להבדיל הפסולים מן הכשרים ואח"כ מזקק אותם להרחיק גם הספקים. וכן בענין המצות נאמרו שלשה לשונות אמרות טהורות כסף צרוף בעליל לארץ מז מזוקק שבעתים על ענין זה שאם גם בתחילת החקירה לא יבין ענין המצות מצד תועלתם ומעלתם עכ"ז יכיר זה בחקירה אחר חקירה שבהשקפה ראשונה יכיר כי דברי ד' אמת וכשיחקור יותר יבין שגם תערובת שקר אין בהם וכשיחקור עוד יותר יכיר כי מזוקקים שבעתים ככסף שמזקקים אותו הרבה פעמים עד שלא נשאר בו אפילו מעט מהסיג. וכן הענין בהצואות שנתנו לכהנים לקדשם ולטהרם שנבדלו ונתקדשו בשלש מדריגות האחד באשר שהם מעם ישראל שנקראו כהנים כדכתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים ומהם נתעלו ונתקדשו עוד יותר באשר שהם בני אהרן ומבני אהרן נתעלו במדריגה יותר שהם כהני ה' יקראו מפני שהן עובדי ד' בקודש וזה פי' המדרש אמרות ד' אמרות טהורות אמר הקב"ה שתי אמירות אמרתי לך וטהורות הן ולמי נתן לשבטו של לוי שמיישב בזה הכפל אמור ואמרת שהפסוק הקדים למצות קדושת הכהנים איך צירף אותם בתחילה הבדיל מתוך ממלכת כהנים את שבט לוי בקדושה יתירה ומתוך שבט לוי הבדיל זרע אהרן בקדושה עוד יותר וזה מה שאמר אמור אל הכהנים שנקראו גם ישראל אבל מתוכם הבדלתי בני אהרן בשביל שבטו שהוא שבט לוי ומתוך שבט לוי הבדלתי הכהנים שעובדים במקדשי ואליהם תאמר האמירה הזאת לנפש לא יטמא בעמיו.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 3
[Minchat Ani on Torah, Emor 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/3)

ועל דרך זה יבואר ג"כ מה דאיתא במדרש פ' זו צו את את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית רבי יצחק פתח צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה כצורף הזה שמכנים הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזקקו כך פרשה זו נאמרת ונשנית וכשלשה עכ"ל ויש לדקדק מה ענין הכפל המשולש לצורף ולבאר זה נקדים מה דאיתא במנחות ד' פ"ו צו את בני ישראל ויקחו אליך אמר רשב"נ אליך ולא לי לא לאורה אני צריך שולחן בצפון ומנורה בדרום אמר ר' זריקא אמר ר"א לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך עכ"ל ויש להבין איך מוכח ממה ששולחן בצפון ומנורה בדרום שלא לאכילה ולא לאורה צריך והתוס' פירשו מדלא ניתנו לצד מערב ששם השכינה שורה אבל השיבו על זה שמכל מקום אפשר שהיו שניהם לצד מערב בצפון ובדרום ולכן תפסו עיקר פי' רש"י דאם הי' צריך לאורה ולאכילה הי' נותן מנורה לצד השולחן אכן לענ"ד גם זה אינו מספיק דאכתי לא מוכח רק שלאורה אינו צריך אבל אינו מוכח שגם לאכילה אינו צריך וכן איפכא שאם מוכח שלאכילה אינו צריך לא מוכח שגם לאורה אינו צריך מדלא ניתנה המנורה לצד השולחן לכן אולי אפשר לפרש ע"פ מה דאמרו רז"ל הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין שנאמר מצפון זהב יאתה וסימנך שולחן בצפון ומנורה בדרום עכ"ל ומזה נלמוד דמקום מקור החכמה הוא בדרום ומקום מקור העשירות הוא בצפון והנה עוד י"ל מה שאמר המאמר אליך ולא לי לא לאורה אני צריך איך שייך זה למשה וכי משה הי' נהנה מן המנורה שבאוהל מועד שלא הי' שם רק בעת הדיבור וגם אז הדיבור לא ה' רק ביום שלא צריך לאורה וגם בלילה הי מאיר עמוד האש ואיך שייך ויקחו אליך כאילו משה הי' צריך ונהנה מזה אכן יבואר זה ע"פ מה דאיתא במדרש פ' זו צו את בני ישראל בר קפרא פתח כי אתה תאיר נרי אמר הקב"ה לאדם נרך בידי ונרי בידך נרך בידי שנאמר נר ד' נשמת אדם נרי בידך להעלות נר תמיד אמר הקב"ה מאיר אתה נרי הרני מאיר נרך הוי צו את בני ישראל עכ"ל וי"ל מה הענין נרי בידך וגם איך נדרש זה ממה דכתיב צו את בני ישראל שמסיים המדרש צו את בני ישראל אבל יאמר שאם כוונת הנר רק על הנר הגשמי שמדליקין בשמן זית באוהל מועד למה נאמר על זה יותר צו את בני ישראל שהוא לשון זירוז מבשאר העבודות ולכן מפרש דהדלקת הנר מרמז על כלל קיום המצות שנקראו נר כדכתיב כי נר מצוה ואמר הקב"ה לישראל בזירוז הדליקו את נר הזה לפני כלומר קיימו מצותי כי נר זה נתתי בידכם כאשר נרכס בידי שהיא הנשמה שנקרא גר ובזה יצדק מה שנאמר צו את בני ישראל ויקחו אליך כי אחר שהנר מרמז על המצות לכן צריכים להביא משלהם שהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ואמר ויקחו אליך ולא לי כי גם לאור המצות איני צריך כנאמר אם יצדק מה יתן לך אבל אליך יקחו שאתה תזכה על ידם כמו שאמרו רז"ל משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו והנה מסדר העולם להאכיל לעני ולהחכים לסכל אבל לא להאכיל לעשיר שאין צריך למזונות של אחרים וגם לא להחכים לחכם בחכמה שהוא יודע כבר ועיקר החכמה זו חכמת התורה והמצות כדכתיב כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים וזה מה שאמרו רז"ל הרוצה להחכים ידרים והרוצה להעשיר יצפין וסימנך שולחן בצפון בדרום יאמר שלכך שולחן בצפון ששם מקור העושר ומנורה בדרום ששם מקור החכמה וזה מה שאמר ר' זריקא שולחן בצפון ומנורה בדרום בזה רמז הקב"ה לא לאכילה אני צריך ולא לאורה אני צריך כאלו יאמר הלא אני בראתי מקור העושר בצפון ומקור החכמה בדרום ולכך שולחן בצפון ולכך מנורה בדרום ומזה תכירו שלא לשניהם אני צריך.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 4
[Minchat Ani on Torah, Emor 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/4)

וע"פ הדברים האלה מבואר המדרש צרופה אמרתך מאוד כצורף הזה וכו' שמצות הדלקת הנרות נאמרה שלשה פעמים בתורה. בראשון בפ' תצוה שם נאמר להעלות נר תמיד באהל מועד אבל לא נאמר שם על איזה מקום ידליק את הנרות. שנית נאמרה בפ' אמור ושם הוסיף המקום של הנרות שנאמר על המנורה הטהורה יערוך את הנרות ושוב פעם שלישית כתובה בבהעלותך ושם הוסיף עוד איך יאירו הנרות שנאמר אל מול פני המנורה יאירו ויש לפרש שבזה רמז הכתוב איך יש בקיום המצות ג' מדריגות זו למעלה מזו: המדריגה התחתונה היא כשמקיים המצות שלא לשמה כ"א לקבל שכר ואף שזה אינו מן המובחר עכ"ז אמרו רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה: המדריגה השניה היא שלומד ומקיים מצות לשמה אבל עושה בפרהסיא למען יפארוהו בני אדם: והמדריגה העליונה המובחרת היא שלומד תורה ומקיים מצותי' לשמה בהצנע לכת עם אלקיו אין יודע בו אלא בוראו כמו שאמרו רז"ל בסוכה סוף פ' ד' חמוקי ירכיך כמו חלאים כמו שירך בצניעות כך דברי תורה יהיו בצניעות. ואחרי אשר ביארנו שהנרות מרמזים על התורה והמצות המנורה אשר עליו הודלקו מרמז על האדם המקיימם ונרמז זה בקומת המנורה שהיתה שלש אמות כקומת אדם וזה מה שנרמז בג' ציווים של הדלקת הנרות בתחילה נאמר הדלקת נרות סתם לומר שיקיימו המצות ושוב נאמר על המנורה הטהורה ידליק את הנרות שכוונתו תהי' הטהורה לשמה כזהב הנצרף מסיגים שהם הכוונות שלא לשמה ומשם יעלה למדריגה העליונה שלא יאירו נרותיו לחוץ לעיני בני האדם להתפאר כ"א אל מול פני המנורה יאירו להאיר לבו בנר ד' בהצנע לכת עם אלקיו. וזה פי' המדרש צו את בני ישראל רבי יצחק פתח צרופה אמרתך מאוד ועבדך אהבה כצורף הזה שמכניס הזהב לכור שנים או שלשה פעמים עד שמזקקו כך פ' זו נאמרה ונשנית ונשתלשה והוא על דרך שאמרנו שנשתלשה הפ' לרמז איך יצרף האדם את מעשיו בקיום מצותיו לפני בוראו בתחילה אפילו שלא לשמה כנרמז בציווי הנרות בפ' תצוה ואח"כ לשמה ואפילו בפרהסיא כנרמז בפ' אמור ואח"כ לשמה ובהצנע לכת כנרמז בפ' בהעלותך.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 5
[Minchat Ani on Torah, Emor 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/5)

וכמו שרמז המנורה בדרום על חכמת התורה שה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה כן רמז השולחן בצפון על הפרנסה שד' יתן עישר וכבוד שהיו על השולחן י"ב לחם שנחלקו לשתי מערכות של שש שש חלות ואולי ניתן רמז בזה על י"ב חדשי השנה שנחלקים לשני מחלוקות מניסן עד תשרי הוא זמן הקצירה והאסיפה שבניסן היא הקצירה הראשונה של שעורים ובאלול הוא זמן האסיפה של תבואות ופירות מן השדה ושאר ששה חדשי השנה הן זמן האכילה מה שגדל ונאסף בימי חדשי הקיץ והנה שברכת האסיפה באה מאת הקב"ה הוא ידוע והתורה בהרבה מקומות מודיע זה שאם ישראל עושים רצונו של מקום יתן ד' ברכתו אכן גם האכילה צריכה ברכת ד' כדכתיב בקהלת איש אשר יתן לו אלקים עושר ונכסים וכבוד ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה ולא ישליטנו האלקים לאכל ממנו כי איש נכרי יאכלנו זה הבל וחלי רע הוא שיש להבין אחרי אשר אמר ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה משמע שאוכל כתאות נפשו איך אמר ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו גם י"ל הכפל שאמר זה הבל וחלי רע הוא אכן נבין זה במה שאמר שלמה עוד גם כל האדם אשר נתן לו אלקים עושר ונכסים וישליטו לאכול ממנו ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו זה מתת אלקים היא שיש להבין למה להאחד לא ישליטנו האלקים לאכול ממנו ולהאחד השליטו לאכול ממנו גם מה זה הענין ולשאת את חלקו ולשמח בעמלו לאנה ישא אותו אבל יבואר במה שאמרו רז"ל הבא לטהר מסייעין לו לכן מי שנתן לו אלקים עושר וכבוד והוא מכיר שהעוה"ז הוא הבל וכל ההנאות שנהנה בעוה"ז אינם לו במה שהוא אדם דהיינו להנשמה כ"א לגופו שהוא חלק בהמיותו אשר יבלה ויכלה בעפר וכמו שאמרו מרבה בשר מרבה רימה ומי שמכיר את זה אינו נהנה מן העולם כ"א להחיות את נפשו אבל עיקר תועלת עשרו הוא מה שנושא עמו לעוה"ב דהיינו מה שנתן צדקה והחזיק תורה וסיגל מצות הוא אשר נאמר עליו שנתן לו אלקים עושר ונכסים והשליטו לאכל ממנו ובעבור שברצונו הטוב נשא חלקו לעוה"ב לשמוח שם בעמלו עושר כזה מתת אלקים היא אבל נגד זה איש אשר יתן לו אלקים עושר ונכסים ואיננו חסר לנפשו מכל אשר יתאוה שהוא רוצה להנות מעוה"ז ע"י עשרו בכל אשר יכול ואיננו זוכר לשאת חלקו לעוה"ב ע"י צדקה והחזקת תורה ומצות לזה אין סיוע מן השמים ולא ישליטנו האלקים לאכול ממנו ועליו נאמר זה הבל וחלי רע הוא הבל מה שנהנה בעוה"ז וחלי רע במה שנפסד בעוה"ב וזה מה שאמרנו שגם האכילה צריכה ברכת ד' ולכן הוכנו שתי המערכות לפני ד' ונאמר ביום השבת ביום השבת יערכנו לפני ד' תמיד כפל השבת לומר שאל יחשוב האדם באשר שובת ביום השבת ממלאכה שע"י זה יחסר לחמו כי אדרבה ביום השבת ע"י יום השבת יערוך ברכת פרנסתו שהשבת נותן ברכה לכל ימי השבוע ולכן היתה עריכת הלחם בצפון ביום השבת לרמז שיום השבת נותן ברכת הפרנסה.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 6
[Minchat Ani on Torah, Emor 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/6)

וע"פ הדברים האלה יבואר מה דכתיב בפ' זו ובקוצרכם את קציר ארצכם לא תכלה פאת שדך בקוצרך ולקט קצירך לא תלקט לעני ולגר תעזוב אותם אני ד' אלקיכם וי"ל למה הפסיק בפסוק זה בין פרשת המועדות ואם באשר שאחר שבועות עת הקציר יותר הי' מקומו אחר פ' העומר שאז תחילת עת הקציר שהעומר נקרא ראשית קצירכם ולמה סמכו לחג השבועות ולישב זה נאמר דאיתא ביצה פ' ב' תניא אמרו עליו על שמאי הזקן כל ימיו הי' אוכל לכבוד השבת מצא בהמה נאה אמר זו לשבת מצא אחרת נאה הימנו מניח את השניה ואוכל את הראשונה אבל הילל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ד' יום יום עכ"ל וי"ל למה אמר בהילל שכל מעשיו לשם שמים דלכאורה אדרבה מעשה שמאי נראה יותר לשם שמים שהי' אוכל כל ימיו לכבוד השבת ומה ענין במעשה הילל לומר עליו שכל מעשיו לשם שמים אמנם יבואר זה ע"פ מה שאמרו רז"ל אמרו עליו על הילל הזקן כשהי' עומד מבית המדרש הי' אומר אני הולך לגמול חסד עם הך אכסניא אמרו לו וכי בכל יום יש לך אכסניא בתוך ביתך אמר להם וכי לאו אכסניא הוא היום בכאן ומחר בקבר עכ"ל פי שהילל קרא לאדם אכסנאי שהוא גר לומר שהוא בכאן כל חפצו להרבות הון ולהנות מתענוגי העולם כאילו ישאר פה לעד אבל כשיהי' למחר בקבר אז נראה שרק גר הי' והנה ידוע מה שאמרו הקדמונים שמה שברוב המקומות ב"ש מחמירים וב"ה מקילים הוא מפני שמחצב נשמת ב"ש היתה ממדת ס הדין ומחצב נשמות ב"ה ממדת החסד והרחמים ולכן אילו ואילו דברי אלקים חיים.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 7
[Minchat Ani on Torah, Emor 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/7)

ועל כן לשמאי שמחמיר ע"פ מדת הדין אין דרך מצוה לאדם אלא מה שהוא לכבוד ד' להיות עוסק בתורה ובמצות ובכל שאר עסקיו אין מצוה רק רשות אבל הילל שמחצבו מדת החסד והרחמים סובר שכל מה שנהנה האדם בעוה"ז אם הוא על דרך מוסר ועל דרך היתר רוצה בו ד' וגם מה שאדם גומל לגוף הוא מצוה ולכן קרא הילל מה שאכל בכל יום גמילות חסד אשר בו חפץ ד' ועי"ז יש חילוק בין שמאי להילל שלשמאי אף שהי' אוכל לכבוד השבת עכ"ז מה שאכל בחול הי' אצלו דבר רשות אשר אין בו כבוד שמים אבל הילל שכל מעשיו לשם שמים שגם מה שהי' אוכל בחול וכל מה שיגע בעניני העוה"ז להחיות את נפשו הי' חושב לגמילות חסד לא הי' מניח לכבוד השבת שגם אכילה שבחול הי' אצלו מצוה וזה מה שאמר הילל הזקן מדה אחרת היתה לו שכל מעשיו לשם שמים שנאמר ברוך ד' יום יום שמה שנהנה בכל יום ויום חשב לשבח הקב"ה.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 8
[Minchat Ani on Torah, Emor 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/8)

והנה חג שבועות שהוא יום מתן תורתינו נקרא בתורה חג הקציר לרמז שהוא החג של מתן תורה אשר משדיה אנו קוצרים השכר שמחי' אותנו לעוה"ב כמו שקוצרים מן השדה התבואה להחיות את הגוף בעוה"ז ולכן אחר שסיים הכתוב מצות של הקרבנות שבחג הזה שכולם מרמזים על התורה והמצות כאשר ביארנו במקום אחר סיים ובקוצרכם את קציר ארצכם פי' אע"פ שנתתי לכם תורתי שתקצרו ממנה מה שמחי' אתכם לעוה"ב חיי נצחיית עכ"ז לא בקשתי שכל מעשיכם יהי' רק תורה ומצות שגם מעט מיגיעכם יהי' לכם להחיות אתכם בעוה"ז לחבר הנשמה עם הגוף ולכן לא תכלה פאת שדך בקוצרך לעני ולגר תעזוב אותם הפאה והלקט יהי' לעני ולגר לעני הוא הגוף ולגר היא הנשמה להם יהי' חלק מקציר התורה בעה"ז כי אני ד' אלקיכם שנוהג עמכם במדה"ר ולכן גם מה שתהנו בעוה"ז להחיות את נפשכם זה רצוני ובו תכבדו אותי וכמו שמצות פיאה של אחר מצות חג השבועות מרמז על הענין הגדול איך יתנהג האדם בשמירת התורה והמצות כמו כן מצות העומר שקודם לו מרמז על ענינים גדולים המועילים לשמירת התורה דאיתא במדרש רבה לעולם אל תהי' מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזה זו מצות העומר עכ"ל והוא תמוה למה בכל המצות שקיימו ישראל לא זכו לארץ כנען כ"א ע"י מצות העומר וליישב זה י"ל ע"פ מה דאמרינן ר"ה ד' י"ג בעי מינה חבריא מרב כהנא עומר שהקריבו ישראל בכניסתן לארץ מהיכן הקריבוהו אם תאמר דעייל ביד נכרי קצירכם אמר רחמנא ולא קציר נכרי אמר להם כל שלא הביא שליש ביד נכרי וכתבו התוס' ד"ה ולא קציר נכרי ואע"ג דירושה היא להם מימי אבותיהם כדאמר פ' רבי ישמעאל דאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש מכדי ירושה להם מימי אבותיהם ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו מ"מ יש לו לנכרי במה שזרע עכ"ל והנה בפסוק י"ל מה שנאמר ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך לאיזה צורך ניתן הארץ לאברהם הלא די שיאמר ונתתי לזרעך אחריך את ארץ מגוריך שהרי אברהם לא החזיק אותה לנחלה שאפילו אחוזת קבר קנה בכסף מלא אבל באמת הי' צורך גדול לזה שאם לא ניתנה הארץ לאברהם כבר לא היו ישראל יכולים לקיים מצות העומר כשנכנסו לארץ שהעומר אינו בא כ"א מן הארץ כדאמרינן מנחות פ' מדכתיב כי תבואו אל הארץ אשר אני נותן לכם ואע"פ שהי' נקרא קצירם של ישראל כל שנגדל שליש הראשון כשנכנסו לארץ עם כל זה עדיין לא הי' ראוי לעומר אם לא כבר הארץ ג"כ להם ואם לא זוכים בארץ רק ע"י ישיבה שם כדדרשינן וירשתם וישבתם בה ע"י מה ירשתם ע"י ישיבה לא הי' העומר גדל בארצם מיד איזה ימים אחרי באו לשם שעדיין לא ישבו ונחלו בארץ לכן ניתנה הארץ לאברהם למען יהי להם ירושה מאבותיהם כדאמרינן בפ' רבי ישמעאל ועי"ז נתקיים אל הארץ אשר אני נותן לכם וזה מה שאמר המדרש אל תהי' מצות העומר קלה בעיניך שע"י מצות העומר זכה אברהם לירש את ארץ כנען אברהם דייקא שאם לא בשביל מצות העומר למען יכול זרעו לקיים אותה מיד כשיכנסו לארץ לא הי' מן הצורך שינתן הארץ אליו שלא נהנה ממנו.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 9
[Minchat Ani on Torah, Emor 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/9)

אמנם למה באמת מצות העומר גדול כל כך כמו שסיים המדרש על מנת ואתה את בריתי תשמור ואיזו זו מצות העומר יבואר על ידי מה דקאמר עוד במדרש להגדיל מצוה זו דאיתא שם ע"י מצות העומר עשה הקב"ה שלום בין איש לאשתו הוי אומר בזכות קמח שעורים והיא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין על שצליל אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה ניצלו בזכות לחם שעורים והיא שעמדה להם בימי חזקיהו שנאמר ובמלחמות תנופה נלחם בם והיא שעמדה להם בימי יחזקאל הה"ד ואתה קח לך חטים ושעורים וגו' שהם מצירים לבני מיעים להודיעך שכל זמן שישראל בצער אף הצדיקים עמהם בצער והיא שעמדה להם בימי המן כמו שאמר למרדכי אתי מלי קומצא קימחא דידכו ודחי לעשרת אלפים ככרי כסף דידי עכ"ל ולבאר איך כל הנסים האלו נעשו לישראל בזכות העומר ואיזה יחס יש בין קרבן העומר ובין התשועות שנעשו לישראל אשר פרט המדרש נאמר דהנה קרבן מנחת העומר הי' משונה משאר מנחות בשש דברים (א) שהי' מתבואה רכה שלא נתיבשה כל צרכה כדילפי רז"ל ממה דכתיב כרמל (ב) שהי משעורים שהם מאכל בהמה (ג) שנטחן עם הרבה פסולת אשר על כן בא עשרון מג' סאין ושאר מנחות מסאה אחד כדאיתא במנחות (ד) שנעשה בה תנופה מוליך ומביא מעלה ומוריד מה שלא נעשה כן בשאר מנחות חוץ ממנחת סוטה (ה) שנעשה מדבר שמצער אדם באכילתו שהשעורים מצירים לבני מיעים (ו) שהי' בזול יותר משאר מנחות ששעורים הם בזול יותר מן החטים כדאיתא בגמרא.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 10
[Minchat Ani on Torah, Emor 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/10)

אכן כל המגרעות האלה שהי לקרבן העומר היו זכרון זכות לישראל בעתות ידועות. מה שלא נתיבש כל צרכו ונרצה לקרבן הי רמז לזכות אברהם שגם אז עוד לא נגמרו עניני הרוחניות כל צרכן להנתן התורה על ידו ועכ"ז באשר הי' ראשית קנינו של הקב"ה בקיום מצותיו נרצה להקב"ה שכרת עמו הברית לירש זרעו את ארץ כנען ונקשר בזה מצות מילה לשמונת ימים שנתחנך בו הנער לעבודת ד' בעודו באיבו לא כחיוב שאר המצות שלא חלו עליו כ"א בהיותו איש בן שלשה עשר שנה וזהו מה שדרש המדרש ונתתי לך וגו' על מנת ואתה את בריתי תשמור אשר נראה ע"פ פשוטו שנאמר על ברית המילה גם על מצות העומר באשר שלשניהם הוראה אחת שנרצה להקב"ה בראשית החינוך לעבודתו גם מה שלא נגמר עוד כל צרכו.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 11
[Minchat Ani on Torah, Emor 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/11)

במה שהעומר נקרב משעורים מאכל בהמה יש ביאור הענין שנרצה קמח שעורים למנחת קנאות לעשות שלום בין איש לאשתו שבמצות סוטה היו שני דברים נראין מתנגדים שקרבנה הוא הגרוע שבקרבנות שהי' מאכל בהמה בלא שמן ובלא לבונה ובענין אחר נעשה בה דבר גדול ומעולה מאוד ששם הנכתב בקדושה נמחק על המים ששתתה אותו ולהקריב זה מעט אל השכל מה הוראת מחיקה זו ושתשתה אותו הסוטה הוא ע"פ מה שאמר הנביא ישעי' למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתר דרכי מד' ומאלקי משפטי יעבור הלא ידעת הלא שמעת בורא עולם ד' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו בפי' הפסוק י"ל ע"פ מה שכתב הרמב"ם שטעות עובדי ע"ז הי' בימים ההם שחשבו שהקב"ה העושה גדולות עד אין חקר הוא גבוה מלהשגיח על עניני פרטי הארץ השפל ושהניח לנהל את יושבי הארץ בידי ברואים ממנו השמש והירח והכוכבים וכדומה ושלהם לבד ראוי לעבוד למען ייטיבו ולא ירעו אבל באמת זה שקר גמור כי רק מה שיש לה גבול למעלה יש לה גם גבול למטה ואחר שלמעלה בבריאת העולמות אין גבול ואין חקר לחכמת וכח הבורא כמו כן גם אין גבול לתבונתו להשגיח על כל מעשיו כקטן כגדול ולמשול עליהם כרצונו וזה מה שאמר הנביא למה תאמר יעקב ותדבר ישראל נסתרה דרכי מד' ומאלקי משפטי יעבור שתחשוב שנסתרה דרכך מד' באשר עוסק בגדולות ונפלאות לנהל עולמות שלא יוכל להשגיח עליך ולכן מלפניו משפטיך יעבור לזולתו לברואי תבל ולהם תעבוד ואותם תכבד שיטיבו לך אבל הלא ידעת כי בורא עולם ד' בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע ואין חקר לתבונתו ולכן יכול גם להשגיח עליך וגם על הקטן ממך אחרי שאין חקר לתבונתו למעלה כמו כן גם למטה וזה הראה הקב"ה גם בענין סוטה אשר אשמתה או נקיתה נעלם מכל כי אין עד אם חטאה לא לכן צוה שיכתב שמו בקדושה וימחה במים שתשתה הסוטה הנחשדת להזכיר לה שהוא עד על ניאופה אם חטאה אף שהוא מעשה המכוער ביותר עם כל זה הוא תחת השגחת הבורא אבל עיקר התכלית הוא לא למען לענוש להסוטה כי אין חפץ להקב"ה גם בענוש לרשע כ"א לעשות שלום בין איש לאשתו להעיד שנקתה אם לא חטאה ולכן נעשה בשתי עניני בדיקת הסוטה שהם שתיית המים והקרבת המנחה המזכרת עון קישור והתאחדות בין הגופני והרוחני דהיינו שמאכל שעורים הבהמיי נעשה רוחני להיות קרבן לד' והרוחני השם שנכתב בקדושה נעשה גופני ששתתה האשה למען יהי' הכרעה לכל צד שאם גבר הגופני בה שמעלה מעל באישה אז גבר הגופני על הרוחני ומתה ואם נקתה ונחשדה בחינם אז גבר הרוחני על הגופני ונתברכה על ידי שם ד' שנזרעה זרע.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 12
[Minchat Ani on Torah, Emor 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/12)

במה שהי' מנחת העומר מעט סולת ופסולת הרבה יותר מכל הקרבנות בזה הי' זכר להצלת ישראל בימי גדעון שלא נשארו בישראל אז רק שלש מאות איש שהיו נקיים מכל והספיקה זכותם להקב"ה להושיע על ידם לישראל מאויביהם הרבים מדין ועמלק באין מספר וזה מה שאמר המדרש היא שעמדה להם בימי גדעון שנאמר ויבוא גדעון וגו' והנה צליל לחם שעורים מתהפך במחנה מדין על שצליל אותו הדור מן הצדיקים ובזכות מה ניצולו בזכות לחם שעורים שהראה הקב"ה בקרבן זה שנרצה לו מעט יקר מזולל לקרבן. מה שנעשה בעומר תנופה זה עמד להם בימי חזקיה דענין תנופה הי' מעלה ומוריד מוליך ומביא כדאיתא בסוכה ומלבד מה שמבואר שם דהראות התנופה הי' מעלה ומוריד מוליך ומביא למי ששמים וארץ וארבע רוחות העולם שלו עוד יש לבאר יותר שמוליך הוא נגד מעלה ומביא נגד מוריד ושניהם להם הוראה אחת דהיינו כשישראל מוליכין עבודת ד' מהם ולהלן ומרחיקין את עצמן מעבודת הקב"ה אז מעלין להקב"ה לישב במרום כדכתיב אלכה ואשובה אל מקומי שלא להשגיח על בניו אכן כשמביאין שמקרבין אליהן עבודת ד' אז מורידין להקב"ה לישב ולשכון בתוך בניו ולהשגיח ולחוס עליהם ובפרט הוצרכו הוראה זו בימי חזקיה שבימי אחז אביו נסגר בית המקדש ולא הובאו שם קרבנות והרחיקו ישראל עצמם מעבודת ד' ולכן גם הקב"ה הסיר השגחתו מהם ונתנם ביד סנחריב שלכד כל ארץ ישראל עד ירושלים אבל משהחזירם חזקיהו למוטב וטיהר הבית ושבו רוב ישראל לעבודת הקב"ה אז גם הוא הוריד השגחתו עליהם והציל מידו והרים קרן עמו למעלה ראש ובזה תנופת העומר שמרמז על ישראל שהם ראשית תבואת ד' עמד להם בימי חזקיהו. מה שהעומר הוא משעורים שמצער באכילה לבני מעים זה עמד להם בימי יחזקאל למען היו ראויים לגאולה מגלות בבל כדכתיב יחזקאל ד' ואתה שכב על צדך השמאלי וגו' ואני נתתי לך את שני עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום ונשאת עון בית ישראל וכתיב עוד שם ואתה קח לך חטים ושעורין וגו' ועשית אותם לך ללחם מספר הימים אשר אתה שוכב על צדך שלש מאות ותשעים יום תאכלנו ולכן בקרבן העומר משעורים שאכילתן מצער הי' זכר שצער הצדיקים נרצה לד' לכפר על עון בית ישראל מה שהוצרך להם בפרט בימי יחזקאל כמו שנרצה לו עומר שעורים לקרבן. מה שקרבן עומר הוא שוה רק מעט ושפל יותר משאר קרבנות כולם זה עמד לישראל בימי המן שאז הגיעו ישראל לתכלית השפלות שנתקיים בהם מה שנאמר בסוף תוכחת כי תבוא והתמכרתם שם לעבדים ולשפחות ואין קונה כמו שאמרה אסתר ואלו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי וזה עמד להם לעורר עליהם תשועת ד' כי את דכא ושפל רוח הוא שכן ולכן הי' העומר המרמז על ישראל מדבר זול להורות שיגיע עת שינצלו ישראל משהגיעו לתכלית השפלות והזוללות ועל כן נגדל הוראת העומר ע"פ בחינותיו השונות בכל עניני בית ישראל.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 13
[Minchat Ani on Torah, Emor 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/13)

ומה הנרצה בו לד' מבואר במדרש אחר פ' זו א"ר אבין בוא וראה כמה היו ישראל מצטערין על העומר קצרוהו ונתנוהו באבוב של קלאים ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו הביאוהו לרחיים כדי להוציא ממנו עשרון שהוא מנופה בי"ג נפה א"ר לוי הרי שחרשת ועדרת וכסחת וקצרת ועמרת אם אין הקב"ה מוציא לך מעט רוח שחזרה מהיכן אתה חי הוי אין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח הוי מה יתרון לאדם שיעמול לרוח עכ"ל בפי' המדרש הזה בפרט מה שאמר אין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח י"ל שכבר ביארנו בפ' וארא שבמכות שהביא הקב"ה במצרים הראה להם שמושל על כל הבריאה ע"י שמושל על ארבע יסודות שמושל על יסוד מים הראה בהפוך המים לדם ושמושל על יסוד הארץ הראה במכת כינים שעפר הארץ הי' לכינים ושמושל על יסוד האש הראה במכת ברד שהי' אש מתלקחת בתוך הברד ולא נכבה ושמושל על יסוד הרוח הראה במכת ארבה שרוח הקדים הביאם ורוח ים העבירם ולזכר זה הי' במנחת העומר ההכנה מארבע יסודות שלא הוכשר רק מארץ ישראל בעבור שהוא תחת ממשלת הקב"ה לבדו בלי אמצעי לרמז על יסוד הארץ שמושל עליו הקב"ה ונעשה קלוי באש לרמז על יסוד האש ושטחוהו בעזרה והרוח מנשבת בו לרמז על יסוד הרוח ונילוש במים לרמז על יסוד הנה סוף עבודת האדם אחר שחרש וזרע ועדר וקצר ועמר ודש מה שמכין התבואה לאכול הוא הרוח להרחיק ממנה הסובין והפסולת וזה מרמז שמכל הקרבנות אין להקב"ה אלא הרוח שחוץ הוראת העיקרי של תיבת הרוח על רוח הנושבת יקרא בדרך השאלה גם רצון האדם כן כדכתיב ועבדי כלב עקב הי רוח אחרת עמו וזה חלק הקב"ה מכל הקרבנות כי לאשר לו תבל ומלואה מה יובל לו לקרבן ולתשורה אם לא הרצון הטוב שמראה בו האדם שרוצה לעבדו בכל אשר לו ובכל יסודי הבריאה וזה מה שמסיים המדרש כל מה שיגעת בתבואתך יגעת לך לאכול ולשבוע ממנה וגם מה שתקריב לי לקרבן אין לי ממנו רק רצונך הטוב ואין אתם נותנין לי אלא שכר הרוח שהוא הרצון והוא מה שמסיים הוי מה יתרון לאדם שיעמול לרוח כמו שהרוח המנשבת בתבואתך להעביר הפסולת הוא מה שמברך את יגיעך כן הוא רוח הרצון שמשלים את קרבנך ולכן כשתשאל מה יתרון לאדם איזה יתרון יש לו בעמלו אשיב שהיתרון הוא שיעמול לרוח שיהי' עמלו ברצון הטוב להיות קרבנו ריח ניחח לד' שאמר ונעשה רצונו ולכן גדול ענין העומר הן בעבודתו והן בהוראותיו כאשר ביארנו וראשיתו הי' אברהם שעל ידו נחל את הארץ.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 14
[Minchat Ani on Torah, Emor 14](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/14)

וכמו שבראשיתו הי' אברהם התחילה וסימן טוב למאורעות בניו כן הוא סימן להם לגאולה העתידה כמו שניבא ישעי' הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נקרתם הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו כי ניחם ד' ציון ניחם כל חרבוחיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד' ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה שיש להבין איזה המשך יש בין מה שפרט בפסוק הראשון מאברהם ושרה למה שפרט בפסוק השני מנחמות ציון ובנין חרבותיה עד שאמר כי ניחם ד' ציון כאילו הוא נתינת טעם זה לזה ובביאור זה י"ל ע"פ מה שכתוב משמים השמעת דין ארץ יראה ושקטה בקום למשפט אלקים להושיע כל ענוי ארץ סלה וכבר הוקשה בגמרא ע"ז פ' א' הסתירה ארץ יראה ושקטה אם יראה למה שקטה ומתרץ עד מתן תורה יראה ומשקיבלו ישראל את התורה שקטה שבשביל התורה נברא העולם אכן לישב עור הסתירה של יראה ושקטה בהמשך לשאר הפסוק י"ל ע"פ מה דאיתא במדרש בראש השנה בא השטן לפני הקב"ה ואומר ישראל חטאו ואמר לו הקב"ה מי מעיד ואומר חמה ולבנה יעידו והוא הולך ומביא החמה ומבקש הלבנה והיא מכוסה ואומר הקב"ה אין דנין בעד אחד הה"ד בכסה ליום חגינו עכ"ל ויש להבין למה צריך הקב"ה לעדות הרי כבר אמר התנא הוא עד הוא בעל דין הוא דיין הוא עתיד לדון אכן יתיושב זה ע"פ דברי רז"ל שהקב"ה מוסר הדין לב"ד של מעלה והם אינם יכולים לדון רק ע"פ עדים ולכן מבקש השטן שני עדים חמה ולבנה דלאורם נעשו כל המעשים בארץ אבל באשר שהלבנה מכוסה בראש חודש לא מצא רק עד אחד ואומר הקב"ה אין דנין בעד אחד אמנם לפ"ז יקשה מאין הדין בר"ה וכי גם רשעים יצאו זכאין והתירוץ על זה שהקב"ה רק למען זכות בריאותיו רוצה שלא ידונו הב"ד של מעלה ע"פ קיטרוג השטן באשר יודע שלא יצדקו בדין אבל באשר שהוא אוהב משפט הוא יושב על כסא דין והוא אין צריך לעדים כי הוא יודע ועד אבל יש ישועה בזה לישראל כי הוא דן ברחמים וחנינה ומוחל עונות עמו.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 15
[Minchat Ani on Torah, Emor 15](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/15)

ובזה יש לפרש הפסוק תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו כי חוק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב דאמרינן בר"ה ז' י"א אמר הקב"ה תקעו שופר לפני בר"ה כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה הרי שיש שתי תקנות לישראל שלא להתחייב בדין תקיעת שופר וכיסוי הלבנה ובר"ה ד' ח' מבואר כי חוק לישראל הוא פירושו שיש דין לישראל וזה מה שאמר תקעו בחדש שיפר בכסה ליום חגינו ביום שהלבנה מכוסה ולמה כן זה מפרש כי חוק לישראל הוא שהוא יום דין לישראל ואם תמצא הלבנה עם החמה ידונו הב"ד של מעלה לחובה אכן מעתה יקשה למה צריך עוד לתקיעת שופר לזה אמר משפט לאלקי יעקב כיון שאין ב"ד של מעלה יכולים לדון הקב"ה דן והוא אין צריך לעדים ולכן תקעו בשופר למען יעלה זכרוניכם לטובה לפניו: וזה הפי' משמים השמעת דין ארץ יראה דהיינו יושבי הארץ יראים אחר השמעת שיש דין (ואמר דרך מליצה ארץ תחת יושבי הארץ כמו בהרבה מקומות בפסוקים) אכן אחר שיראה מפני הדין שקטה בקום למשפט אלקים כאשר נודע לה כי לא הב"ד א ישפוטו כ"א אלקים יקום למשפט אשר על כן יש לה תקוה לזכות בדין אכן למי יש תקוה לזכות בדין זה מבאר באמרו להושיע לענוי ארץ כמו שאמרו רז"ל כל שנה שרשה בתחילתה מתעשרת בסופה פי' כשישראל מכניעין עצמם בתפילה ובתשובה בר"ה אז יזכו בדין ויתעשרו בסופה כדכתיב והי' ראשיתך מצער ואחריתך ישגה מאוד ולזה יש טעם למה נבחר השופר להעלות זכרון ישראל לפני הקב"ה מלבד הטעם שנתנו רז"ל לזכר איל של יצחק כי השופר בפיו הוא צר ובסופו הוא רחב ואם יהי' לו תמונה אחרת שיהי' צר או רחב בשני הצדדין בתחילתו ובסופו לא יוציא קול וזה סימן שע"י שישראל הם צר ורש לפני הקב"ה ע"י זה יעלה קולם למקום בהרחבה.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 16
[Minchat Ani on Torah, Emor 16](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/16)

ובזה יבוארו הפסוקים הביטו אל בור חוצבתם וגו' כי ידע הקב"ה שישראל יתיאשו כמעט מן הגאולה באחרית הימים כאשר יראו כי אזלת ואפס עצור ועזוב וצרה אל צרה תגיע ולכן הקדים להם להיות להם סימן להגאולה מאברהם ושרה שהיו עקר ועקרה עד שהכל שפטו שישאר אברהם אחד מבלי זרע ועשה הקב"ה כן באשר שהאדם רגיל לתלות הכל בדרך הטבע ולכן אם הקב"ה רוצה להראות נפלאותיו והשגחתו לא עושה להעלות הטוב להמובחר יותר מה שאפשר לתלות בדרך הטבע כ"א מוריד בתחילה הענין למטה לרעה ולרגע מהפך מן הרעה אל המובחר באופן שאין להכחיש כי יד ד' עשתה זאת ולא דרך הטבע ועל כן אם אברהם ושרה היו ראוים להוליד והיו בשנים שעל פי הטבע מולידין לא הי' ניכר בהם ברכת ד' בתת להם זרע ולכן עשה אותם עקרים והזקין אותם עד באו בשנים שע"פ הטבע אינם ראויין עוד לילד ואז נתן להם את יצחק עד שכל העולם הכירו כי חפץ ד' ביראיו ולא יבצר ממנו כל דבר וכן יעשה ד' בציון שאם יהי' מבונה כשאר ערים ושדותיו נטועות כשאר שדות לא יהי' ניכר כשיהפכו לעדן וערבתה כגן ד' שבברכת הבורא נעשה כן וכן אם יהיו ישראל ברוחה ובשלום ויעלו מעלה מעלה בזמן מועט לא יהי' ניכר שלא בדרך הטבע נעשה כן כמו שאירע לשאר אומות אבל אחר שמתכלית השפלות יעלו מעלה מעלה יכירו וידעו כל באי עולם שחפץ בם ד' ובחר אותם להיות עמו וזה מה שאמר הכתוב הביטו אל צור חצבתם וגו' הביטו אל אברהם אביכם וגו' כי אחד קראתיו ואברכהו וארבהו אחר שייעדתיו להיות אחד בלי נין ונכד ברכתי והרבתי אותו ומזה תכירו מה יהי' לעתיד כי נחם ד' ציון נחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ד' אחר הי' ציון חרבה ומדבר וערבה יהפך מהיפך להיפך להיות כעדן וכגן ה' למען יכירו שבחסד ד' נעשה להם כן ויודו לד' חסדו בתודה וקול זמרה כי כן דרך ד' להוציא מן המצר אל המרחב כדכתיב מן המצר קראתי יה ענני במרחב יה.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 17
[Minchat Ani on Torah, Emor 17](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/17)

והנה מה שאמרנו שהקב"ה שופט בעצמו בר"ה באשר שלא ימצאו ב"ד של מעלה שני עדים ע"פ המדרש עוד נמצא בפסיקתא טעם אחר לזה שנאמר שם וד' נתן קולו לפני חילו בר"ה כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל כי עצום עושי דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו כי גדול יום ד' זה יוה"כ ונורא מאוד ומי יכילנו שלשה ספרים נפתחים בו עכ"ל ולבאר פסיקתא תמוה הזו נקדים מה דאמרינן שבת פ' ה' מאמתי תמה זכות אבות אמר רב מימות הושע בן בארי ושמואל אמר מימי חזאל ריב"ל אמר מימי אליהו ר' יוחנן אמר מימי חזקיהו וכתבו התוס' אמר ר"ת שזכות אבות תמה אבל ברית אבות לא תמה דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב אף לאחר הגלות ואנו אין מזכירין זכות אבות אלא הברית ולכן אנו אומרים בתפילה זכר לנו ברית אבות ולא זכות אבות.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 18
[Minchat Ani on Torah, Emor 18](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/18)

אמנם יש להבין איזה חילוק יש בין ברית ובין זכות אבות וי"ל דהחילוק הוא זה דברית אבות הוא מה שכרת הקב"ה עם האבות שלא יכלה זרעם וזה אין עומד רק לכלל ישראל דהיינו שישאר מספר מזרע ישראל שלא יכלה ואולי המספר הוא ששים ריבוא כאשר היו יוצאי מצרים אשר נגלה עליהם ד' בהר סיני אבל זכות אבות הוא כירושה וכמו לכל בן יש חלק בירושת אביו כן יהי' לכל אשר יהי מזרע ישראל חלק בזכות אבות באופן שהחילוק הוא שזכות אבות עומד גם לכל יחיד ויחיד מישראל אבל ברית אבות לא יעמוד רק לכלל ישראל. ואולי זה כוונת הפייטן בזכרונות לר"ה בבואי למשפט במי אשען ומי יחפש לי צדק לזכרון באבות בטחתי ופעלם אכלתי והם היו לי קדם לזכרון גברה זרועי כשח מחיני נא לבל ימח מני שם וזכרון גבר אם יעמוד לפני היועיל בעת יבקש מני זכות לזכרון עכ"ל פי' שמקונן הישראל המאמין שיודע מיעוט ערכו ויירא מיום הדין ואומר בבואי למשפט במי אשען ומי יחפש לי זכות לזכרון כי יודע אני בעצמי כי אין לי זכות ואם אומר אבטח בזכות אבות אמת כי מקדם באבות בטחתי אבל הלא רק מקדם היו לי לזכרון אכן כבר פעלם אכלתי ואם אומר אבטח בברית אבות אשר לא תמה אמת גברה זרועי אז כאשר התפלל משה בעגל שהזכיר זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך למען לא ימח ממני שם וזכרון שלא יאבד כלל ישראל כמו שאמר הקב"ה הרף ממני ואשמידם אבל גבר היעמוד לפניו היועיל אני היחיד לי לא יועיל הברית שממני יבוקש זכות לזכרון וזכות אבות כבר תמה ולי אין זכות לעצמי לכן במי אשען בבואי למשפט: ובזה יש ליתן טעם למה שאמרו רז"ל ב"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ואמר ר"י וכולן נסקרין בסקירה אחת ויש להבין אחר שכולן עוברין כבני מרון שהוא יחיד יחיד לבוא לדין למה עוד נסקרין גם בסקירה אחת לדונם יחד ולפי הנ"ל י"ל מפני שהקב"ה יודע שהיחידים רובם לא יצדקו בדין ואז לא ישארו רק המספר ישראל שנקבע על ידי ברית אבות לכן למען הציל את כולם דונם הקב"ה אז כולם יחד באופן שיהי' דין אחד להם או כולם יצדקו או כולם יאבדו ואחרי שעל פי ברית אבות לא יאבדו כולם ע"כ ישארו כולם אמנם כזה לא יתכן כ"א אצל הקב"ה שלפניו אין עת שהעבר וההוה והעתיד מתאחדים אצלו אבל אצל המלאכים שהן נבראין בעת להם נבדל העבר מההוה ואחרי שכבר נידונו היחידים לא אפשר להסקירם יחד לבטל דין היחידים שכבר נידונו וזה מה שנאמר באיוב והוא ישקיט ומי ירשיע גוי ועל אדם יחד ופי' הדברים מפרש המשורר בשיר היחוד באמרו כי את הכל אחת תראה לבדך תעשה ואינך נלאה כי על גוי ועל אדם יחד על כל הדבר ברגע אחד והוא מה שנאמר בפסוק אם הקב"ה ישקיט מי ירשיע אין כח בב"ד של מעלה להרשיע כי הוא מדבר על גוי ועל אדם יחד ברגע אחד לכן דין היחידים יבטל בשביל דין של ישראל יחד.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 19
[Minchat Ani on Torah, Emor 19](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/19)

ובזה יפורש הפסיקתא וד' נתן קולו לפני חילו בר"ה פי' כשיושב בדין בר"ה עם חילו שהוא הב"ד של מעלה הוא נותן קולו טרם ישמע קול חילו וזה לכאורה נגד הדין דאמרינן בסנהדרין דיני נפשות מתחילין מן הצד דהיינו שהקטנים בתחילה יאמרו דעתם והגדול שבדיינין לבסוף (ומצאתי בבינה לעתים שג"כ מפרש תחלת הפסיקתא כן) ומפרש כי מפני שלשה טעמים עושה הקב"ה כן: הטעם הראשון כי רב מאוד מחנהו אלו ישראל ר"ל אחרי שישראל הם רב מאוד יותר מהמספר שצריך להשאר מהם ע"פ ברית אבות ולכן אם ידונו הב"ד של מעלה תחילה היחידים לא ישארו רק הטובים אבל בשביל שרצה להצדיק את כל מחניהו לכן נותן קולו בשפטו על גוי ועל אדם יחד ברגע אחד מה שאפשר רק לו ועי"ז ישארו כולם זה טעם הראשון: ועוד טעם שני יש כי עצום עושי דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו והוא ע"פ מה דאמרינן בסוכה פ' ד' יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ואלמלא הקב"ה עוזרו לא יכול לו שנאמר צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו ד' לא יעזבנו בידו ועפ"ז כל המעשים טובים שעושה הצדיק לא מעשיו המה כי אם מעשי הקב"ה ולא יהי' לו שכר עליהם וכמו שפי' הרי"ף מה דאמרינן בסוכה כשהקב"ה שוחט ליצה"ר לעתיד לבוא הצדיקים בוכין מפני שנדמה להם כהר ואומרים היאך כבשנו להר הגדול הזה ומפרש הרי"ף שטעם בכייתם שמכירין שלא הם כבשוהו אלא הקב"ה ואין להם תקות שכר אבל באמת זה אינו שהקב"ה אינו מסייע רק להבא מעצמו לטהר דהכל בידי שמים חוץ מיראת שמים ולכן רק אם רצון האדם הוא לכבוש את יצרו הרע ולבחור בטוב מעצמו אז הקב"ה עוזר לו כשלא יספיק כחו וא"כ כשכר הצדיקים במעשיהם הטובים הוא על המחשבה והרצון הטוב בלבד וידוע שאין יודע מחשבות כ"א הקב"ה בדו וגם המלאכים אינם יודעים מה בלבו של אדם ולכן אם הב"ד של מעלה ידון לא יצדקו הצדיקים ע"פ מעשיהם הטובים שהם אינם יודעים רק מה שעשו בסיועת הקב"ה ולא במה שהמה היו המתחילים במחשבתם הטובה וזה מה שאמר כי עצום עושי דברו שהוא מעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו פ' שבזה נותן טעם שני למה הקב"ה נותן קולו בתחילה לפני חילו באשר שהוא המעצים כחן של צדיקים והב"ד של מעלה לא ישפטו רק עפ"ז ולא יצדיקו את הצדיקים ע"פ מחשבתם הטובה שבל נודע כ"א להקב"ה לבדו ועוד טעם של שלישי נותן לזה באמרו כי גדול יום ד' יום הכפורים שידוע מה שאמרו רז"ל שצדיקים ורשעים נידונו בר"ה ובינונים תלויים עד יוה"כ שמרחיב להם הקב"ה עת למען ישובו בתשובה שלימה.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 20
[Minchat Ani on Torah, Emor 20](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/20)

אכן ידוע שע"פ דין תורה אין מלינין את הדין כדאמרינן בסנהדרין דיני נפשות דנין בו ביום לזכות וביום שלאחריו לחובה ולכן איך אפשר שתולין לבינונים עד יוה"כ עשרה ימים הלא על כרחך צריך לדונם או בר"ה לזכות או ביום של אחריו לחובה ולא ישיגו למחילה וסליחה ביום הגדול שקבע הקב"ה לזה זה יוה"כ אכן ידוע שחילוק העת אינו רק לברואים וגם למלאכים אבל להקב"ה אין עת כי הוא נתעלה עליה ונאמר כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול שיומו של הקב"ה אלף שנים וגם זה רק דרך משל ולכן אם הב"ד של מעלה ידון לא ישיגו הבינונים מחילה ביוה"כ ועל כן הקב"ה נותן קולו לפני חילו כי גדול יום ד' זה יוה"כ ואצלו ר"ה ויוה"כ הכל ביום אחד הוא כי גדול יומו.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 21
[Minchat Ani on Torah, Emor 21](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/21)

והנה נתן שלשה טעמים בזה למה הקב"ה נותן קולו לפני חילו טעם הראשין כי רב מאוד מחניהו הוא להציל גם הרשעים טעם שני כי עצום עושי דברו הוא להצדיק את הצדיקים וטעם שלישי כי גדול יום ד' הוא להגין על הבינונים והלא יקשה בשלמא דין צדיקים ורשעים נגמר בר"ה ולכן נדונין בו אבל דין הבינונים שתלוי עד יוה"כ למה נידונין בר"ה כלל הלא אפשר להמתין בדינם ער יוה"כ ולא יהי' בזה הלנת דין גם כשידונו ע"פ ב"ד של מעלה לזה מסיים הפסיקתא ומי יכילנו שלשה ספרים נפתחים בו כי אחרי שנפתחים בר"ה השלשה ספרים של צדיקים ושל רשעים ושל בינונים על כרחו יבואו לדין גם הבינונים ומי יכילנו לגמור דינם ביום סליחה שהוא יוה"כ אם לא ע"י הקב"ה בעצמו שיומו אלף שנים.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 22
[Minchat Ani on Torah, Emor 22](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/22)

ומה שאמרנו שהקב"ה חפץ להצדיק גם הרשעים הוא ע"פ המדרש רבה פ' נשא חכו ממתקים זה הקב"ה ראה מה הוא אומר כי כה אמר ד' לבית ישראל דרשוני וחיו ויש לך חיך מתוק מזה חי אני נאם ד' אם אחפוץ במות רשע וגו' ויש לך חיך מתוק מזה ובשוב רשע מכל חטאתיו ועשה משפט וצדקה חי' יחיה כל פשעיו לא יזכרו לו עוד אין לך חיך מתוק מזה עכ"ל וי"ל למה הביא ג' ראיות אלו ובסדר הזה דוקא גם למה בשני ראיות הראשונות אמר בלשון שאלה ויש לך חיך מתוק מזה ובראי' השלישית אמר בהחלט אין לך חיך מתוק מזה אכן כשנתבונן ענין הפסוקים נבין גודל החסד שגומל הקב"ה גם הרשעים שבפסוק הראשון אמר כה אמר ד' לבית ישראל דרשוני וחיו דהיינו דרשוני בתפילה ותחנונים על זה שואל וכי יש לך חיך מתוק מזה הלא כשיחטא האדם למלך בו"ד אף כי ירבה תחנונים ובקשות למחילה לא ינצל מהעונש הקצוב על חטאו והקב"ה לא מבקש רק שיבקש מחילה והוא מוחל וגוזר חיים על המחוייב מיתה ולכן שואל התבונן יש לך חיך מתוק מזה ועל זה משיב מפסוק השני אמת כי יש חיך עוד מתוק מזה כי אמר חי אני נאום ד' אם אחפוץ במות הרשע כ"א בשובו מדרכו וחי הרי שאפילו אם לא יבקש מחילה בתחנונים על מה שחטא רק שישוב מדרכו הרע ג"כ הקב"ה מוחל לו וגוזר עליו חיים ולכן שואל שנית ויש לך חיך מתוק מזה שמבשר לרשע שגם בלא בקשת מחילה נמחלו פשעיו כשלא יחטא עוד ועל זה משיב אמת כי יש חיך עוד מתוק מזה המבשר מה שנאמר בפסוק השלישי ובשוב רשע מכל חטאתיו ועשה משפט וצדקה חי' יחי' כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו עוד כי בשני פסוקים הראשונים לא נתבשר להרשע כ"א מחילת עונותיו שלא יענש עליהם אבל בפסוק זה נתבשר יותר שלא בלבד שנמחלו עונותיו כ"א גם שיחשב כאיש שלם שלא חטא מעולם שלא יבוש ולא יכלם ממעשיו הראשונים כי הקב"ה בישר לו כי כל פשעיו לא יזכרו לו עוד והוא החסד המעולה ביותר אין דוגמתו ולכן על זה מסיים אין לך חיך מתוק מזה. וביותר נגדל חסד הקב"ה שאינו מבקש מן החוטא להפוך לרגע מעשיו מן הרע המוחלט לטוב המוחלט כ"א שיעלה ממדריגה למדריגה מן התחתון לעליון וזה מרומז במסורה דתיבת ויטע נמצא שלש פעמים במקרא ע"פ המסורה ויטע ד' אלקים גן בעדן מקדם בפ' בראשית ויחל נח איש האדמה ויטע כרם בפ' נח ויטע אשל בבאר שבע בפ' וירא ואולי נרמז בזה שלבאי עולם היו שלשה אבות אדם ונח ואברהם שגם הוא נקרא אב המון גוים ומה שנטעו בעולם הי' בהשתנות: לאדם נטע הקב"ה גן בעדן ונתנו שם לעבדה ולשמרה ואיתא במדרש לעבדה במצות עשה ולשמרה במצות לא תעשה פי' מפני שהי תכלית האדם בבריאה להיות כולו רוחני ולכן כמו שבגן הגשמי נוטעים מטעות משובחות ומרחיקין מטעות גרועות ומזיקות כמו כן בגן הרוחני המטעות המשובחות והמועילות הם מצות העשה והמטעות המזיקות הם העבירות שנרחקות ע"י מצות ל"ת אבל כשחטא האדם ביטל בחינת הבורא המעולה להיותו רוחני ונעשה גשמי ואז תכליתו להגביר הרוחני על הגשמי הרוחני יהי האדון והגשמי העבד אבל כשבא אב העולם השני נח היפך הנטיעה הראשונה מן הקצה אל הקצה שהחל להיות איש האדמה ויטע כרם שהגביר חלק האדמה שבאדם על הרוחני כמו שבארנו בפ' נח ונטע כרם שפריו הוא יין המשכר שמהנה רק את הגוף ומבלבל הדעת באופן שהרוחני מוכנע תחת הגופני אבל אחרי זה בא האב העולם השלישי שהוא אברהם ונטע הטוב והישר שנטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אלקי עולם שפירשו רז"ל שנטע אשל בהרבה מיני פירות והאכיל והשקה מהן לעוברי דרכים ולאחר שאכלו ושבעו ורצו ליתן לו תודה אמר להם לא לי תבא הברכה כ"א אלא עולם אשר ברא אותי ואתכם וגמלנו כל טוב ובזה על ידי מאכלים הגשמי העלה לבאי עולם אל הרוחני להכיר את בוראם ולעבדו ולברכו וזאת תורת האדם אשר חפץ בו ד' שמן הגופני יעלה אל הרוחני:


###### Minchat Ani on Torah, Emor 23
[Minchat Ani on Torah, Emor 23](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/23)

וע"פ הדברים האלה נבאר מה דאיתא במדרש פ' זו ולקחתם לכם ביום הראשון ר' מני פתח כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך לא נאמר פסוק זה אלא בשביל לולב השדרה של לולב דומה לשדרו של אדם וההדם דומה לעין והערבה דומה לפה והאתרוג דומה ללב אמר דוד אין בכל האברים גדול מאלו שהן שקולים כנגד כל הגוף הוי כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך עכ"ל ויש להבין איך ע"י נטילת לולב יאמרו ד' מי כמוך ועוד מה צריך לסימן הזה שהעצמות אומרים כן הלא נראה כן לעין כשאדם משבח להקב"ה באבריו ובפשטות י"ל שהמדרש רצה להעיר איך בלקיחת ד' מינין מראה האדם שרצונו לעבוד הקב"ה במעשה בראי' בדיבור ובמחשבה שהשדרה שהוא עיקר בנין הגוף עם איבריו מורה על המעשה העין כלי הראי' מורה על הראיה הפה מורה על הדיבור והלב מקום המחשבות כדכתיב רבות מחשבות בלב איש מורה על המחשבה שבה אכן עוד יש לפרש ע"פ מה דאיתא עוד במדרש ולקחתם לכם פרי עץ הדר זה הקב"ה שכתוב בו הוד והדר לבשת כפות תמרים זה הקב"ה שכתוב בו צדיק כתמר יפרח וענף עץ עבות זה הקב"ה דכתיב והוא עומד בין ההדסים וערבי נחל זה הקב"ה סולו לרוכב בערבות ביה שמו עכ"ל והוא תמוה ובפרט מה שדורש בערבות על ערבי נחל והוא שם שמים אמנם י"ל שלהעיר בנו יראת הקב"ה ולהתלהב בקרבינו אהבתו זה יתכן ע"י ארבע בחינות (א) בשנשגיח על גדולת מעשיו אשר ברא כדכתיב השמים מספרים כבוד וגו' וכתיב כי אראה שמיך מעשי אצבעותיך וגו' ועוד הרבה פסוקים כמוהו שמעוררים האדם להכיר ע"י הבריאה גדולת הבורא (ב) בשנשגיח על התרוממות עצמותו ותואריו ומידותיו הגדולות והנוראות (ג) בשנשגיח על מידת טובו איך אוהב לעושי רצונו ומנחילם כל טוב בעוה"ז ובעוה"ב (ד) בשנשגיח במידת השגחתו על כל צרכי בני אדם כקטון כגדול ואין נסתר מנגד עיניו ככתוב רם על כל גוים ד' על השמים כבודו מי כד' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים ובארץ מקימי מעפר דל ירים אביון יאמר אף כי ד' אלקינו רם על השמים בכבודו עד שגם על השמים משפיל לראות שגם הם תחתיו עכ"ז לא ממאס להשגיח גם על הנמוך בבני אדם בארץ להקים מעפר דל ומאשפות שאפילו בני אדם מואסים לקרב אליו מקים האביון.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 24
[Minchat Ani on Torah, Emor 24](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/24)

ועל אלה ארבע בחינות מרמזים ארבע מינים על בחינה א' מרמז פרי עץ הדר ככתוב ד' אלקי גדלת מאוד הוד והדר לבשת נוטה שמים כיריעה וגו' שמספר מגדולת ד' מצד מעשיו: כפות תמרים מרמז לבחינה ב' על התרוממות מידותיו כדכתיב צדיק כתמר יפרח צדיקו של עולם יפרח בצדקתו בנוי כתמר ובהתרוממות כארז בלבנון ישגה: ענף עץ עבות מרמז על בחינה ג' כנאמר והוא עומד בין ההדסים שהם הצדיקים ע"ד שאמרו רז"ל עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים והוא באמצעם פי' כשישלם שכר טוב צדיקים אז השכר המעולה שהצדיקים מתאוים לו הוא להנות מזיו השכינה שהיא בקרבם ולא כמו בעוה"ז שהשכר המבוקש מרבים הוא עושר וכבוד וחיים ובנים אבל אז כולם ישוו בתאותם להיות ד' בקרבם ולהתענג בכבודו: ערבי נחל מרמז על בחינה הד' שהיא השגחתו על כל צרכי ב"א כדכתיב סולו לרוכב בערבות וכתיב בתריה אבי יתומים ודיין אלמנות אלקים במעון קדשו ואולי בעבור זה נקרא הקב"ה רוכב בערבות שהוא לשון ערב לומר שאת דכה ושפל רוח הוא שוכן שערב להם שמש הצלחה וגם ערבי נחל מרמזים בשמותם על האומללים בחברת בני אדם שהם הכמושים ביותר משאר מיני לולב וזה פי' המדרש כל עצמותי תאמרנה ד' מי כמוך שפסוק זה נאמר על ארבעה מינים שלא בלבד בתמונתם מרמזים על עיקרי האברים של אדם כ"א גם שמותם מרמזים על גדולת הבורא אשר על כן כל עצמותי דהיינו כל אברי בכללם מודיעים גדולת והתרוממות הקב"ה על הכל ותאמרנה ד' מי כמוך.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 25
[Minchat Ani on Torah, Emor 25](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/25)

ועפ"ז יבואר עוד מדרש תמוה ולקחתם לכם אחר כל אותה החכמה שכתוב בשלמה ויחכם מכל אדם ישב לו ותמה על ארבע מינים שנאמר שלש המה נפלאו ממני הם פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ארבע מינים שבלולב שביקש לעמוד עליהם פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג וכו' חזר ומזכירן פעם אחרת שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת אלו ד' מינים שכל א' מישראל רץ להלל בהם להקב"ה והם נראים קטנים בעיני בני אדם וגדולים לפני הקב"ה ומי פירש להם לישראל על ד' מינים אלו החכמים שנאמר והמה חכמים מחוכמים עכ"ל והוא תמוה איך אפשר לפרש ארבעה מטיבי לכת על ארבעה מינים הלא הפסוק מפרש בעצמו שמדבר בארבעה מיני בעלי חיים שאומר הנמלים עם לא עז ויכינו בקיץ לחמם שפנים עם לא עצום וישימו בסלע ביתם מלך אין לארבה ויצא חוצץ כולו שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך ואיך יפורש זה על ארבעה מינים גם י"ל מה הוקשה לשלמה על פסח מצה ומרור ועל ארבעה מינים ואיך מתרץ מה שהוקשה לו במה שאמר שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ולבאר זה נאמר שכמו שארבעה מינים מרמזים על פי מדרש הנ"ל על ארבעה עיקרי אברי האדם שהם שדרה לב פה עין אשר אמרנו שזה מרמז שהמעשה והמחשבה והדיבור והראי' יהי' משועבדים לעבודת ד' עוד יותר למעלה מרמזים על ארבעה שלימות האדם שהיא לראות את הנולד. לחסות בד' ולפנות אליו בעת צרה בפרט בתפילה ותחנונים. להשליט ליצר הטוב על כל מעשיו. ולעלות למעלה על תענוגי ב"א לבל יתפש בהם לחטוא ולכן כמו שבגדר הצמחים הארבעה מינים שבלולב מרמזים על שלמות ב"א כמו כן בגדר בעלי חיים הם ארבעה מינים שהם נמלים שפנים ארבה שממית שמרמזים ג"כ על שלמותיו הנמלים אשר יכינו בקיץ לחמם לעת החורף באשר יודעים שאז לא ימצאו בשדה הם רמז לאדם שיכין בעוה"ז לחמו אשר יהי לו למזון בעוה"ב בלימוד תורה וקיום המצות כי מי שלא טרח בערב שבת אין לו לאכול בשבת כדברי רז"ל וזה ענין עין הרואה את הנולד הנרמז בהדם: שפנים המשימים בסלע ביתם הם רמז לאדם שעלול לפגעי הזמן ובעת צרה יפנה אל בוראו שנקרא סלע כדכתיב ד' סלעי ומצודתי בתפלה ובתחנונים וזה רמז לערבה שדומה לפה: מלך אין לארבה ויצא חצץ כולו הוא רמז ללב בקרב האדם שמוליך את כל אברי הגוף למען יחוצו יחדיו כארבה שהנהגתו היא בקרבו וזה רמז לאתרוג הדומה ללב: שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שמכינה קנה בהיכלי מלך הגבוהים למען לא תתפש בידים כשתשכון בארץ הוא רמז לאדם שיגביה את עצמו על עניני ארץ ולעלות להיכל מלך מלכי המלכים למען לא יתפש מתענוגי עולם לירד לשחת וזה נרמז בלולב שעולה למעלה על שאר המינים אשר על כן ארבע בעלי חיים האלו מרמזים על שלמיות האדם כמו שמרמזים ארבע מינים שבלולב בצמחים.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 26
[Minchat Ani on Torah, Emor 26](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/26)

ועפ"ז יבואר המדרש ששלמה החכם תימה על שלשה ועל ארבעה ואמר שלש המה נפלאו ממני והם פסח מצה ומרור וארבעה לא ידעתים אלו ד' מינים שבלולב שהוקשה לו למה בפסח עושים סימן לשיעבוד וחירות בפסח מצה ומרור שפסח ומצה זכר לחירות ומרור זכר לשיעבוד ולא כן בסוכות אחר ששני החגים הם זכר ליציאת מצרים ועל זה מיישב לעצמו באמרו שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת שהקטן כשמלמדים אותו להלוך בתחילה מרגילין אותו לעשות צעדים טרם ידע ללכת ואחרי כן כשרגיל יתחילו ללמדו ללכת וכן הי' ענין אבותינו במצרים בדרך רוחני שכאשר עלו מטומאת מצרים ללכת בדרך ד' היו דוגמת קטן שמתחילין בו ללמד לעשות צעדים דהיינו ללמדם עיקרי האמונה שהם שמשגיח הקב"ה על דרכי בני אדם שנותן שכר לעושי רצונו ומעניש לעוברי רצונו ושלאדם הבחירה להרע או להטיב ועל זה מורים פסח מצה ומרור פסח מורה שמעניש לעוברי עבירה באשר הכה לבכורי מצרים ופסח על בתי בני ישראל מצה מורה על השגחתו שגאל ישראל בכבודו ובעצמו עד שלא הספיק בציקם להחמיץ ומרור מורה על הבחירה שניתן לאדם כי לולי הבחירה לא יכלו המצרים למרר את חיי אבותינו במצרים ולכן כשיצאו ממצרים התחילו להטיב צעד על דרך האמונה ע"י פסח מצה ומרור אבל סוכות שהוא לזכר ישיבת אבותינו במדבר אחר יציאתם ממצרים ואחר שכבר קיבלו התורה בסיני אז כבר ידעו ללכת ולכן ניתנו להם ארבעה מטיבי לכת שהם ארבעה שלמיות אשר פרטנו שנרמזים בארבעה מינים והרמז שבארבעה מינים על שלמיות האלה הכיר שלמה ע"י ארבעה מיני בעלי חיים שמרמזים ג"כ על שלמיות הללו בגדר יותר גבוה וזה מה שהשיב שלש המה מטיבי צעד וארבעה מטיבי לכת ששלשה מצות פסח מרמזים על הטבת צעד בדרך האמונה וארבעה מינים שבלולב על הטבת לכת בו.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 27
[Minchat Ani on Torah, Emor 27](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/27)

ובזה יש ליתן טעם על מצות חג הסוכות שביום ראשון של חג הזה נצטוו שלש מצות ארבעה מינים סוכה שמחה לשמוח בחג כדכתיב ושמחת בחגך מיום שני והלאה נשארו רק שנים מהמצות שהם סוכה ושמחה ובשמיני עצרת לא נשאר רק מצוה האחת רק מצות שמחת החג וזה נגד הכלל דמעלין בקדש ולא מורידין אמנם ע"פ דברינו הנ"ל יבואר שאדרבה בזה נרמז גדולת ישראל שיש להם ג' עתים שהם העוה"ז ועולם הנשמות בגן עדן לאחר המות ועולם הבא כשיחדש הקב"ה עולמו: יום ראשון של חג מרמז על העוה"ז כמו שאמרו רז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון ראשון לחשבון עונות ובו צריך האדם לשלשה דהיינו לעבוד לד' בכל עצמותיו ובכל אבריו שעל זה מרמזים הארבעה מינים כאשר ביארנו וגם לחסות בצל ד' שעל זה מרמז מצות סוכה ולעבדו בשמחה כדכתיב עבדו את ד' בשמחה שעל זה מרמז מצות שמחה.


###### Minchat Ani on Torah, Emor 28
[Minchat Ani on Torah, Emor 28](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Emor/r/28)

אכן כשיגיע האדם לעולם הנשמות בג"ע אז בטל עבודתו באבריו ובגופו ששוכב כאבן דומם בקבר ולכן אז אין שייכות לארבעה מינים עוד אבל עוד צריך מחסה ד' גם בקבר כדכתיב בשכבך תשמור עליך ודרשו רז"ל בקבר ועל זה מרמז החלוקה שנית שבחג שפסקה מצות ארבעה מינים ועוד צריך לזכות מצות סוכה ומצות שמחה שהגוף בקבר עליו נאמר יצפנני בסוכה ביום רעה והנשמה תשמח עם הצדיקים בחבורתם כשילכו מחיל אל חיל. אבל שמיני עצרת מרמז על העוה"ב שאז אין עבודת מצות שעלי' מרמזים הארבעה מינים וגם אין צריך מחסה מן המזיקים ופגעים רעים שעלי מרמז מצות סוכה שנבטל ופסק כל רעה ורק השמחה מרמת דגלה שהצדיקים יגילו וישמחו שמחת עולם ובקרבם יחופף כבוד ד' ושכינת עוזו ואז יקויים מה שנאמר והיית אך שמח שדרשו רז"ל לרבות שמיני לשמחה שבו הקב"ה שמח עם בניו ולכן על סדר הזה נסדרו מצות החג.