## Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu

###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 1
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/1)

שבת שובה תרל"ב.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 2
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/2)

האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי: יערוף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי: כשעירים עלי דשא וכרביבים עלי עשב. כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו: בפירוש פסוקים אלו ובהשגיח על השנויים שאמר ותשמע ולא שמע והכפל כמטר וכטל וכן עלי דשא ועלי עשב וכו' י"ל דהנה המדבר אל הרבים באופן דבורו צריך להשגיח על שני דברים מה מדבר אם דברי עצמו או דברי ד'. אל מי מדבר אם לענוים או לבעלי גאו'. וכבר אמר ר"ג לרבי יהושע ספ"ב דר"ה אשרי הדור שהגדולים נשמעים לקטנים שמתוך כך הקטנים נשמעים לגדולים ולכאורה אין ברי משה תועלת שקרא האזינו השמים וגם הם אין צריכים להוכחתו שהם דוגמת הנשמה לגוף לארץ והם דוגמת המלאכים כדכתיב הן לא זכו בעיניו ובמלאכיו ישים תהלה אכן משה חפץ שהשמים ישמעו לדבריו כדי שתשמע הארץ שמתוך הגדולים נשמעים ג"כ הקטנים ואע"פ כן אומר לשמים אף שאין אתם צריכים לי מכ"מ תקבלו תועלת דאמרינן תענית דף ד' ישראל אמרו ויבא כגשם לנו אבל הקב"ה משיב בתי אתה מבקש דבר שפוסק אבל אפי כטל לישראל שאינו פוסק לעולם וי"ל הטל אינו פוסק ג"כ ולמה באמת בקשו ישראל שיבא כגשם אבל י"ל דהגשם והמטר אף ששניהם יורדים מן השמים וגם יש להם הטבע שעולים מן הארץ למעלה מכ"מ הם בזה מהיפך להיפך הגשם עולה מלמטה כמו דכתיב מלאכים א' י"ח ויאמר הנה עב קטנה ככף איש עולה מים ויורד למטה ואז נפסק כדכתיב ישעיה נ"ה כי כאשר ירד הגשם וכו' מן הארץ ושמה לא ישוב. הטל יורד מלמעלה למטה דלכך נקרא טל השמים אבל עולה שוב מעלה כדכתיב ותעל שכבת הטל.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 3
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/3)

והנה הרשעים תחילתן עלי' שהאדם כשנברא נשמתו טהורה ורק ע"י לכלוך החטא עוזב את מדרגתו ועי"ז סופן ירידה או דרך רשעים בתחלה צלחה ומרה תהי' אחריתן אבל בצדיקים איפכא אחרי שמשלימים את חוקם ועולים ממדרגה למדרגה סופן עלי' ומה שממיתים עצמם בעה"ז באוהל של תורה וסובלים יסורים של אהבה עי"ז נתרבה שכרן בעה"ב ואינה פוסקת עלייתן: וזהו הענין שישראל רצו תשועת ד' כגשם שעולה בתחילה ואח"כ כיורד אבל הקב"ה אמר אהי' כטל לישראל שתהי' עלי ושלו לבסוף. ולכן יהי' כמטר לקחי לשמים שעולה מלמטה למעלה וכטל לא לארץ שיורד מלמעלה למטה כי לקח הוא התורה ע"פ המדרש כי לקח טוב נתתי לכם. רק בזה יהי' הבדל בין הגדולים לקטנים בארץ כאינו עלי דשא שהם הקטנים שמפריחין בתחילה (דדשא נקרא תחלת הצמיחה כמו תדשא הארץ דשא) לא להם יהיו דברי כשעירים שהוא רוח סערה שבא בכח להחריד קרב השומע אבל לעשב שהם הגדולים יהיו כרביבים הסוערים לבבם כדי שיגדילו ויעשו פרי ועוד יש לפרש יערוף כמטר שהוא קשה לקחי באשר שהיא תורת ד' תזל כטל אמרתי כטל רך אמרתי שהוא מאמר שלי וכן כשעירים קשה עלי דשא שהוא רך לב באמונת ד וכרביבים שהוא דק עלי עשב שהוא קשה עורף כדכתיב וכל עשב השדה הכה הברד כי שם ד' אקרא הבו גודל לאלקינו פי שמא תאמרו למה באמת אדבר קשה לזה מפרש ודאי אני תקרא למידת הרחמים בשם ד' להורות כי הוא רחום וחנון אבל אתה לא תחשוב כי הקב"ה ותרן הוא אלא תחשוב לפני מי שאתה צריך ליתן דין וחשבון לכן אתם הבו גודל לאלקינו ותתודו לפניו.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 4
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/4)

ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש יערוף כמטר לקחי אין לקחי אלא ד"ת שנאמר כי לקח טוב נתתי לכם ואומר קחו מוסרי ואל כסף ואין מוסר אלא ד"ת שנאמר שמע בני מוסר אביך ואומר קחו עמכם דברים אלו ד"ת שנאמר את הדברים האלה עכ"ל ויש לדקדק למה מביא ג' פסוקים דהתורה נקרא לקח ולקח טוב. קחו מוסרי. קחו עמכם דברים.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 5
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/5)

וי"ל דרצה לבאר בזה מה ענין משל התורה למטר וזה יבואר ע"פ מה שאמר הנביא (ישעי' ו') השמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע פן יראה בעיניו ובאזניו ישמע ולבבו יבין ושב ורפא לו בתחילה אמר לב ואח"כ אוזן ואח"כ עין ואצל פן יראה אמר להיפך עין אוזן לב ויבואר דהמטר בתחילת ירידתו הוא לטורח אבל מכ"מ בני אדם שמחים מפני שיודעים שהוא טוב לטבע אח"כ נתקרב לתועלתו ע"י שנכנס לארץ ואח"כ יצמח תועלתו שמפרה את הארץ: וכן הענין בד"ת מצד עצמן הם לטורח אבל מ"מ צריך אדם להתקרב לשמוע ד"ת באשר יודע שהם טובים ולזה יקראו לקח טוב. אח"כ יכנסו הדברים אל לבו ויוסר לזכור ולידע ולחשוב על מעשיו ולענין זה נקראים מוסר. ואח"כ עושים התועלת להתעורר האדם לחשובה ולענין זה נאמר קחו עמכם דברים ושובו אל ד': תזל כטל אמרתי פי' מה שאני אומר דברים רכים לזה אין צריך השתדלות לשמוע כי הם כטל שהכל שמחים בו ויהיו ערבים לשמוע אכן יהיו עוד כשעירים עלי דשא וכו' דכשעירים יש לו שני פירושים לפי' הראשון הוא דק כשערה ולפי' האחר הוא כמו סערה ולשני הפי יש לפרש דדשא שהוא תחילת הצמיחה נרמז לקטנים וכעין שבארנו לעיל ולהם יהי' לימוד התורה בנחת כשערה אבל לגדולים יהיו כרביבים: ולפי' השני י"ל דתגבורת הגשם לבוא תוך הארץ הוא ע"י ב' דברים או ע"י שירד בזעף ובסערה או שירד טפים עבות.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 6
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/6)

וזהו הענין דכשכבר גדל להיות כעשב אז מאהבת התרוממות וידיעת מעלתה התורה תכנס באדם וזהו כרביבים עלי עשב אבל בתחילת הצמיחה לא תכנס התורה אלא מחמת יראת עונש דהיינו בזעף וסערה וזה אין לקחי אלא ד"ת. ובעבור שרוב העולם שאינם מתפעלים רק מיראה לכן עשרת הימים מסוגלים לתשובה ולזה אדבר קשות לכם התקוששו וקושו כי קרוב יום ד' גדול ונורא: וזהו פי הפסיקתא אמר ר' נהוראי מפני מה נתנה קורת רוח לישראל בעשרה ימים שבין ר"ה ליוהכ"פ מפני עשרה נסיונות שנסה הקב"ה לאברהם אבינו ובשכר שנצטער במעל סדום מחמשים ער עשרה ר"א אומר בשביל חבתו של יעקב אבינו שהפריש מעשר מכל שנאמר וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך עכ"ל וטעם למה צריך ג' טעמים יש לבאר דתשובה תפילה צדקה מעבירין את רוע הגזירה שהם קנין האדם גופו נשמתו ממונו והם נכללים בואהבת וכו' בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ותשובה היינו צום זה הי' ענין עשר נסיונות שנצטער גופו. תפילה היא בלב נשמתו זה הי צדקתו בסדום שהתפלל להציל את יושבי'. צדקה זה ממון הי' אצל יעקב שהפריש מעשר להקב"ה ולכן נתן טעם למה עשרה ימים מסוגלים לכל אלו להעביר רוע הגזירה. ונבאר גודל מעלת התפילה בהקדם מה שאמרנו בפ' וילך בפי' המדרש שה"ש כחוט השני שפתותיך אמר הקב"ה רחישת שפתיך חביבה עלי כחוט השני של זהורית ושעיר המשתלח ובארנו שמלבד ששעיר משתלח מכפר על כל העבירות עוד הי' התועלת בלשון של זהורית שאם נתלבן אז גדלה שמחתן על כפרת עבירותן ואם לא נעשה לבן ידעו כי לא נתכפר ומפשפשין לשוב. וכזה הוא התועלת בתפילה שניב שפתים שדרש ר"י על ר"ח בן דוסא שאמר אם שגורה תפילתי וכו' מביא שלום לרחוק ולקרוב לקרובים ע"י ששמח אם נשמע תפילתו ולרחוקים ע"י שיתאמץ לשוב כדי שתשמע תפילתו ולזה הוי רחישת השפתים כמו חוט השני של שעיר המשתלח שאו שיודעים שנתכפרו העונות או שיתאמנו לעשות תשובה: אך כל זה למי שמתפלל בכוונה כמו רחב"ד אבל לא למי שממהר לסיים תפילתו דהעיקר אם ירצה שתתקבל תפילתו שתהי' בכוונה כדאיתא בר"ה דף ט"ז ואר"י ג' דברים מזכירין עונותיו של אדם קיר נטוי ועיון תפילה ומוסר דין על חבירו.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 7
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/7)

והתוספות פירשו בשם ר"ח עיון תפילה כי ההוא דפ' גט פשוט דג' דברים אין אדם ניצול מהן בכל יום וקא חשיב עיון תפילה כלומר שאין מכוון לבו בתפילתו והביאו הירושלמי בפ"ה דברכות א"ר חייא רבה מן יומא לא כויניח אלא חד זמן בעית מכוונת והרהרית בלבי ואמרי מאן עליל קומי מלכא קדמי ארקבסה (אלקפטא) או ריש גלותא שמוש אמר אנא מנית אפרוחיא. רבי בון אמר אנא מנית דמוסיא. א"ר מנא אנא מחזיק טיבו לראשי דכד הוי מטי למודים הוי כרע מגרמי': ודאי תמו לומר על הגדולים הללו שלא כוונו בתפילתם וגם מה להם לספר איזה מחשבת חוץ הי' להם אבל י"ל דיש שני מיני כוונות (א) שיכוון בדברי תפלתו לתחנונים (ב) שיכוון ויבקש בבירור שיעשה הקב"ה רצונו ובזה יובן מה שמצינו בגמרא שרבי הוריד ר"ח ובניו לפני התיבה ואמר משיב הרוח ונשיב זיקא מוריד הגשם בא הגשם ואתא אליהו ובטל שלא יגיע למחיה המתים ויחיה המתים דיש להקשות אם תפלת ר"ח הי' גדול כ"כ למה לא נעשה בכל יום הרי ודאי התפלל בכל יום אבל ע"פ דברינו א"ש ד"ח אף שבכל יום כוון תפלתו לתחנונים אבל במעשה שירד לפני התיבה היתה כוונתו לבקש בבירור שיעשה לו הקב"ה רצונו. וזה שאמר ר"ח מימי לא אכוונית פי' שתעשה תפילתי בודאי ופעם אחת רציתי לכוון כדי להביא משיח אבל הרהרתי מי יבוא קמי' מלכא אלקפטא או ריש גלותא דכתיב לא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו עד כי יבא שילה ודרשו רז"ל אילו נשיאי ארץ ישראל וריש גלותא ואלקפטא הוא מוקדם במעלה ונרמז למשיח וכבר אמרו אין מלכות נוגעת בחברתה וזה שאמר הרהרתי דלמא עוד לא הגיע העת שיעול אלקפטא דלמא עוד העת דריש גלותא דהיינו המולכים במקומם מלך המשיח על הגלות. וכן אמרינן בסנהדרין דף ל"ח אין ב"ד בא עד שיכלו שני בתי אבות ואמר רבי קוץ אתה מטיל ע"ש. ושמואל אמר מנות פרחיא דהגלות נמשל לצפור בודד על גג וזה שאמר מנית הגולים ומצאתי שעדיין לא ראויין להגאל ולכן לא רציתי לכוון ולהתפלל על שוב גלות ישראל מיד. ורבי בון אמר מנות שורות הבנין דכל דור שאין ביהמ"ק נבנה בימיו כאלו נחרב וא"כ על ידי זכות הצדיקים ע"י שישיגו מעלות התורה הגבוהות ומגינים על דורם הוי כאלו נבנה ביהמ"ק שורה אחר שורה ואמר נסתכלתי ומניי השורות ולא מצאתים עדיין מושלם ולכן לא רציתי לכוון ולהתפלל על הנין הבית וזה שאמר הכתוב השבעתי אתכם וכו' אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ שאין הגאולה באה עד שנתמלאו כל התנאים כדי שתהי' שלמה מכל צדדי'. ואעפ"כ אנו מצווין להתפלל בכל יום על משיח ועל הגלות ועל בנין ביהמ"ק שיגיע העת שיחפץ. וכן אמר רבי מנא מחזיק אני טובה לראשי פי' שכלי שכך הי' רגיל להודות להקב"ה על כל המאורעות אם טוב אם רע עד כשהי' מגיע למודים כבר הי' מורגל לכרוע מעצמו כן הי' נעשה לו טבע להודות להקב"ה מבלי לחשוב ולחקור אם המאורע ראוי להודאה כמו שאמרינן שחייב האדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 8
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/8)

אכן גם לכוונה פשוטה זו שית שיתפלל תחנוניו בכוונת הדברים יש לכל אדם יתרון בפרט בימים אלו ע"פ הפסוק יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו שזה פעולת התפילה שלא די שיעזוב מעשיו לבד באילו ימים אלא ישנה דרכו וע"כ אמר דרכו ואם המחשבה לטובה בכל זאת אף המחשבה ישנה עוד למדרגה יותר גבו: ובזה יובן מה דאיתא תענית פ"ג מעשה בר"א שירד לפני התיבה אמר כ"ד ברכות ולא נענה ירד ר' עקיבא אחריו ואמר אבינו מלכנו אבינו אתה אבינו מלכנו אין לנו מלך אלא אתה אבינו מלכנו חטאנו לפניך אבינו מלכנו רחם עלינו אבינו מלכנו עשה עמנו למען שמך ומיד נענה כסבורין העם שזה גדול מזה יצאתה ב"ק ואמרה לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו וזה אינו מעביר על מדותיו ויש לדקדק דא"כ הרי ר"ע באמת גדול ועוד וכי ס"ד שר"א הגדול לא עבר על מדותיו ועוד דלמא התפילה דאבינו מלכנו הועיל יותר וגם באמת למה אמר ר"ע תפילות אלו דוקא ובסדר הזה דוקא.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 9
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/9)

ויש לבאר ע"פ מה דמתפללין היום הרת עולם וכו' אם כבנים אם כעבדים אם כבנים רחמינו כרחם אב על בנים ואם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחננו. פי' ע"פ הפסוק (תהלים ק"ג) כרחם אב על בנים רחם ד' על יראיו כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו אנוש כחציר ימיו כציץ השרה כן יציץ כי רוח עברה בו ואיננו ולא יכירנו עוד מקומו וחסד ד' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 10
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/10)

והנה מה שנתן טעם שרחם ד' כי הוא ידע היצר י"ל בפשטות ע"פ המדרש כשרצה הקב"ה לברוא אדם אמרו מ"ה מה אדם כי תזכרנו א"ל הקב"ה חכמה יתירה יש באדם מכם כשבראו א"ל מה שמך א"ל אדם א"ל ראו כי חכמה יתירה יש בו עכ"ל ויש לפרש מה חכמה יתירה יש בזה שקרא עצמו אדם י"ל מפני שהמלאכים קראו לאדם אנוש ובן אדם ואעפ"כ בזו אותו נגדם שאמרו ותחסרהו מעט מאלקים אמר הקב"ה ראו חכמתו שהשפיל עצמו עוד יותר שקרא עצמו אדם שהוא אדמה ממש וזה מועיל לו שכל המשפיל עצמו הקב"ה מגביהו וזה פי' כרחם אב וכו' כי הוא ידע יצרנו זכור כי עפר אנחנו פי' שהוא ידע מה שבמחשבותינו כי זוכרים שאנחנו עפר ולכן מרחם עלינו כאב על בנים. אבל י"ל עוד שלכאורה יש חילוק בין בן לעבד שהבן אוהב לאביו והעבד מייראו וכנגד זה האב מרחם על בנו האוהבו והאדון אינו מרחם אבל חונן מתנת חנם לפעמים לעבדו וא"כ הוי בזה סתירה שיהי' הקב"ה לנו לאב ואעפ"כ אנחנו לבד יראים ולא אוהבים לזה מבחר כי הוא ידע יצרנו דלא מפני שאין לנו אהבה נקראים יראים אלא פני שאנו יודעים שעפר אנחנו שאנחנו עלולים למיתה על כן בכל עת אנו דואגים:


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 11
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/11)

אכן לפ"ז באמת אין בזה אהבה מאת הקב"ה לנו וא"כ היאך נקרא כרחם אב על בנים לזה מבאר אנוש כחציר ימיו וכו דיש חילוק בין חציר לציץ דחצר כשנקצר ויבש כבר בא עד תכליתו ואין לו תקו' עוד אבל ציץ כשנובל אזי יקום הפרי תחתיו ותגמול בה, ואם כי כפי אשר תציץ הציץ כן תגדל הפרי אם גדול ואם קטן אם רב ואם מעט עם כל זה אין לציץ עיקר רק היא תחילת גידול הפרי ולא יעצב איש כשחבול ואדרבא ישמח בשידע שנקרב לגדול. ותנובת הפרי כן חיי האדם בעוה"ז אף שהוא נחמד ונעים לעין כמו הציץ מכ"מ אין חיים זה עיקר רק הוא שורש ותחילת חיים נצחיים.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 12
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/12)

וזהו דקאמר אנוש כחציר ימיו מה שנראה שימיו כמו חציר לבד באמת אינו כן אלא כציץ השדה כן יציץ וכן מה שנראה כי רוח עברה בו ואיננו כאלו נאבד לגמרי אינו כן רק ולא יכירנו עוד מקומו שבמקומו לבד בעוה"ז אינו ניכר עוד שילך למקום אחר טוב מזה כי חסד ד' מעולם ועד עולם ילו' לאדם גם בעברו מן העולם לעוה"ב וגם בעוה"ז עוד ישלם הצדקה לבני בנים כשהאבות כבר בארץ החיים.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 13
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/13)

וזהו אם כבנים אם כעבדים רחמנו כרחם על פי הפסוק ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ד' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם דאם יאמר הבן לאביו אדוני חנני יקצוף האב וכי אין בך אהבה שקראתני אדון ואינך מבקש אהבה ממני וכשכ' אפכא כשהעבד יקרא לאדון אב ומבקש ממנו אהבה וכיון דישראל צדיקים נקראים בנים ובינונים נקראו עבדים לזה אמר הקב"ה אני אעביר כל טובי על פניך דהיינו כל מדותי וקראתי בשם ד' שהם י"ג מדות ואז אתן לכל אחד חלקו וחנותי את אשר אחון לבינונים ורחמתי את אשר ארחם לצדיקים.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 14
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 14](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/14)

ור"ע ג"כ עשה זה שהתפלל בשני מדות אבינו מלכנו וביאר אבינו אתה נגד אב ואין לנו מלך אלא אתה נגד מלך. ואחר שהקדים זה אמר ודאי חטאנו לפניך ולכן ממנ"פ או אבינו אתה דחס עלינו כרחם אב או אם מלכנו אתה ואנו עבדיך עשה עמנו למען שמך שאתה נקרא חנון ולכן נענה.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 15
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 15](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/15)

וזהו שאמר לא מפני שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו שר' עקיבא בתפילתו אבינו מלכנו לצדיקים ולבינונים העביר ישראל לפני כל מדותיו של הקב"ה בלשון אעביר כל טובי על פניך: ולזה ישתדל האדם לעורר בתפילתו רחמים לפני הקב"ה וידרשוהו בהמצאו וע"י שיציל עצמו מעיון תפילה יהי קרוב בעת שיקראוהו. אבל לא יחשוב האדם כשעברו ר"ה ויהכ"פ כבר נגזר הכל וא"צ להתפלל עוד בכוונה ע"פ שיש לפרש הפסוק ירא את ד' בני ומלך עם שינים אל תתערב דרבים חושבים דהחילוק ימים נוראים לכל השנה דבזה יש לירא הקב"ה יותר כיון דהקב"ה הוא מלך כמו שאומרים המלך הקדוש תחת האל דהוא שופט אז את בני אדם. ואין הדבר כן דבזה אינו ירא הקב"ה רק ירא את העונש שיודע שעתה נשפט אבל היראה היא תמידית ולא תשתנה וזהו דקאמר ירא את ד' בני ומלך פי' בכל השנה תירא אותו כמו בשעה שנקרא מלך ועם שונים שמשנים ביראה אל תתערב.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 16
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 16](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/16)

אכן למה הכתוב ירא את ד' בני ומלך השו' המלך להקב"ה יובן עוד ע"פ מה דאמרינן ברכות פ"ט וא"ר יהודה ג' צריכים רחמים מלך טוב ושנה טובה וחלום טוב, מלך טוב שנאמר פלגי מים לב מלכים, שנה טובה שנאמר תמיד עיני ד' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה, חלום טוב שנאמר ותחלימני ותחייני. רש"י פי' צריכים להתפלל שיבואו שהם בידו של הקב"ה והמהרש"א תימה הרי הכל ביד הקב"ה ולכן פי' שצריכים רחמים מתחילת השנה וגם זה ק' דהכל צריכים רחמים מתחלת השנה כדאמרינן ועל המדינות בו יאמר: אבל יש לבאר אפכא מדברי מהרש"א דאדרבא ודאי כל גזירות האדם נגזרו טרם בואם ובפרט בר"ה ואז בקל לא ישתנו אבל בשלשה אלו אין גזרה כלל בהחלט דבכל עת אפשר להשתנות ולכן אין די להתפלל בתחילה על מלך טוב לא בכל עת צריך תפלה דבין יהיה טוב בין יהי' רע בכל עת לבו בידו של הקב"ה. וכן בחלום דקאמרינן חלום דלא פשרא כאגרתא דלא איקריא דהרי לכן מתפללין אם צריכים רפואה רפאם וזה מרומז אף אם חלם ותחלימני אכן בזה עדיין לא נגזרה הגזרה אלא אח"כ ותחייני על ידי גזירתך. וכן השנה כדדרשינן בר"ה פ"א תמיד עיני ד' שקיך בה וג' עתים לטובה עתים לרעה פירש"י פעמים שהעתים הנתונים לסוף השנה לטובה היא להקל עלי' מן הפורעניות הנגזר עלי' בראש השנה ופעמים שהוא לרעה לפחות מן הטובה שפסקו לה.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 17
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 17](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/17)

אמנם בשנה טובה יש לחקור אם ר"ה בשבת אם זה סימן טוב ובזה מצאנו ששנים שרעות ביותר ושנים שטובות ביותר הי' ר"ה בשבת דשני שנים שנחרב ביהמ"ק הי' ר"ה בשבת כמו דאיתא בירושלמי פ"ד דתענית יום שחרב ראשון ר"ח אב הי' ואחד בשבת הי' ובית שני נחרב בט"ב ג"כ בא' בשבת ושניהם מוצאי שביעית היו כדאיתא בבבלי. ולפ"ז בבית ראשון ר"ח אב א'. תמוז ו ז'. סיון ה'. אייר ג' ד' ניסן ב'. אדר ז' א'. שבע ו. טבת ד' ה'. כסליו ג'. מר חשון א' ב'. תשרי ז. וכן בבית שני שנחרב בט' באב יום א' הי' ר"ח אב ז'. ולפי חשבון זה הי' ר"ה ו' אכן זה אי אפשר כדאמרינן ר"ה דף ך' דא"כ יוהכ"פ חל לאחר השבת וע"כ עשו שני חסרים שיהיה ר"ה יום א' (ועבור השנה ע"כ לא נוכל לאוקמא דבמוצאי שביעית אין מעברין השנה). בשנים שיותר טובות מצינו שמחילת עון העגל היו בשנה שחל ר"ה בשבת וכן הקמת המשכן (דביום ה' יצאו ישראל ממצרים כדדרשינן בשבת פ' ט) כדכתבו התוספ' במרובה דף פ"ב ע"ש. וכן שנה שנכנסו לארץ הי' ג"כ בשבת שמשה מת בשבת ז' אדר א"כ ר"ח אדר יום א' בשבת (ועיין תוס' מנחות דף ל' וכן הרא"ש בפ' ערבי פסחים). ויובן זה במשל — שר אחד בעבודת המלך חטא והמלך קצף עליו עד מאוד וצו' להשופטים לדונו כפי שורת הדין וילך השר לבקש לו מליצים היותר טובים שיעמדו לו בשעת דינו אבל המליצים שמטו להם אחד אחד ולא נשאר איש שרצה לקבל עליו המשרה הזאת באמרם כי אין לו התנצלות ואחת דתו להענש. והשר בראותו כי אין איש עומד לו בשעת דחקו ויצר לו מאוד ויגד לאשתו את כל הדברים האלה. ותנחמהו אשתו ותאמר אליו למה פניך נופלים ומה לך פנות אל המליצים הלא אנכי יוצא ובא בחצר בית המלך הפנימית וגם שם לי אוהבת קשורה בנפשי שתעמוד בעת צרתי השקט ושמע אנכי אדבר לך אל המלך ואל השופטים: ויהי כן כאשר אמרה וכשהגיע יום הדין ותעמד האשה למליצה טובה בצד אישה ומשפט השר נחרץ לזכותו: — ואך ימים מועטים עברו והנה גם שר אחר בעבודת המלך חטא כחטא שר הראשון וגם אותו צו' המלך להתיצב לפני השופטים שיעבור עליו המשפט ויאמרו לו אוהביו לך נא ובקש לך איש שימליץ בעדך לפני השופטים. והשר בזכרו כי זה זמן קצר אשר גם חבירו צדק בדין צחק להם והשיב הלא גם לאשתי מכירים רבים בחצר בית המלך גם היא תדבר טוב עלי אל המלך והשופטים וגם אני אצא נקי.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 18
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 18](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/18)

אמנם השר האחרון הזה הי איש זעף וקצף ולא שמר כראוי אהבת וכבוד אשתו ובחמתו קם והכה אותה מכות אכזריות עד אשר נשארו סימני אכזריותו בחוץ לעין כל: ובכל זאת האשה הלכה עמו אל הבית דין להמליץ בעדו לפני המלך.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 19
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 19](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/19)

אכן אך פתחה פי' לדבר והמלך בראותו צרבת המכה על פני שאלה מה זה ועל מה זה ותתחלחל האשה וענתה כך וכך כדי לבקש אמתלה לאישה ולא הצליח בידה ויען אחד מן העומדים שם ויאמר הלא הם הסימנים ממכות אישה האכזרי. ויחמה המלך מאוד וידבר אל האשה לאיש אשר אלה לו נעשית סניגור הלא רק לקטיגור תוכל להגיש לפנינו ומשפט השופטים יצא להרשיע את השר ולהענישו: — ובזה יתבאר איך ר"ה שחל בשבת פעמים שהוא לטובתינו ופעמים שהוא סימן לרעה ח"ו כי ישראל שחטאו כל השנה בעלות קול השופר ביום הדין מצפים שבתקיעתינו יעורבב השטן וזכות התקיעות יהיו לסניגור. וכל זה כשחל ר"ה אבל כשחל בשבת איך ימצא לנו זכות להצדיקנו ביום הדין אכן לזה בא השבת שהיא בת זוגה לישראל כמה דאמרו רז"ל בב"ר (פ' י"א) להיות סניגור בעדינו לפני ממ"ה והשבת יוצאת ובאה לפני כסא כבודו כדכתיב ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם ובזכות שישראל משמרים השבת כראוי הקב"ה מוחל עונותיהם. אבל כל זה דוקא כל זמן שישראל מקיימין את השבת אבל כשאין משמרים את בת זוגם כראוי ואדרבא מחללין את כבודה ברבים (בפרהסיא) איך תעשה השבת סניגור להצדיק משפטינו הלא תעשה קטיגור: ועל כן כשרז"ל אסרו לתקוע בשבת הוי כדי להרחיק מחילול שבת משום גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר אבל מי שמחלל השנה את השבת בטלטול הלא אז לא לבד שלא נעשה סניגור לפנינו אלא אחרי שלא אירעבב שטן שוב צריכים לדאוג לדברי רבי יצחק כל שנה שאין תוקעין בתחלתה מריעין לה בסופה. ולכן בפרט בשנים כאלו שר"ה חל בשבת נתאמץ בתשובה בלי הפסק כי המופלא ממנו בל נדע ובמכוסה ממנו בל נשאל ומי יודע אחרית השנה אם טוב ואם רע הוא וכבר אמרינן בר"ה דף ט"ז כל שנה שאין תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה. וכן משה רבינו אחרי שכלה לכתוב הס"ת ונתנה אל הכהנים בני לוי צו לפני מותו לאמר מקץ שבע שנים במועד שנת השמיטה וכו' הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ד' אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת: ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את אלקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת: ויש לדקדק למה כפל עוד ובניהם הרי הוא בכלל והטף וי"ל דאמרינן אנשים באים ללמוד ונשים לשמוע אבל הבנים צריך להתחנך ליראה את ד' כדי שיקיימו המצות אם יגדלו אבל לפ"ז למה הקדים למען ישמעו אחר שהקדים שהבנים באים כדי לעשות בתורת חנוך ויש לפרש דאמרינן בחגיג' דף ג' ת"ר מעש' בריב"ב ור"א בן חסמא שהלכו להקביל את פני ר' יהושע בפקיעין אמר להם זה חידוש בביהמ"ד היום וגו' שבת של מי היתה שבת של ראב"ע היתה ובמה היתה הגדה היום אמרו לו בפ' הקהל ומה דרש בה הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד ונשים באים לשמוע טף למה באים כדי להקביל שכר למביאיהם אמר להם מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני ע"כ. וק' למה שמח מאוד בדרשה זו ובפרט לאותן גרסאות שגורסין היתה לי בידכם ויש לבאר דכפי שמבואר בברכות דף כ"ח ר יהושע הי' גורם שנתמנה ראב"ע ולכן נעשה גם לר"י שכר ממה שדרש ראב"ע בטוב ולזה שמח ואמר מרגלית טובה שא שאנכי הייתי הגורם שהיא בידכם בקשתם לאבדה ממני. ולכן גדול ג"כ שכר הנשים שמביאים ביניהם לתורה וליראה ועל כן הקדים נשים ונותן טעם ובניהם ג"כ יש ישמעו בתחילה מאמותיהן ואחר כך ילמדו מאביהן אופן קיום המצות ונפתח בתוכחת הנשים למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני ומי יתן לי שומע לי ובפרט במצות שנתקדשו בהם לבד כמו שער הראש ומק' ואקרא בגרון שמאריך אבל אינו חזק אל אחשוך כשופר שחזק אבל אינו מאריך ארים קולי להגד לעמי פשעם ולבית יעקב (כה תאמר לבית יעקב ואמר המדרש בית יעקב אלו הנשים) חטאתם. ואותי יום יום ידרושון ודעת דרכי יחפצון כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלקיו לא עזב ישאלוני משפטי צדק קרבת אלקים יחפצון ולמה לא אדבר תוכחה אחרי שרגילים לחפוץ דבר ד' ומשל לרועה שמחניף לשה השבורה והחלאה ואינו מוצא לה מזור ותרופה ומה יועילו להצאן כל אלה אם לא יחבשם ויחזקם: וחנה בעת מרת נפשה ובשפכה לבה בתפילה לפני ד' בשלה אמרה אם ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא תשכח את אמתך ונתת לאמתך זרע אנשים וכו' ודרשינן בברכות פ"ה אמר ר"א שלש אמתות הללו למה אמרה חנה לפני הקב"ה רבש"ע שלש בדקי מיתה בראת באשה נדה חלה הדלקה כלום עברתי על אחד מהן. והא דמיחם דרשה זו לאמתך י"ל דבג' מצות האשה נוהגת כאמה נדה אשתך כגפן פורי' בי בירכתי ביתך וארז"ל אימתי האשה כגפן פורי' כשהיא צנועה בירכתי הבית ואז היא כשפחה אבל בכל עת נקראה עקרת הבית. גלגול עסה הוא מעשה שפחה וכן הדלקת הנר.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 20
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 20](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/20)

אכן אחרי שהאשה עשתה כל אלה לכבוד הקב"ה היא אמה של הקב"ה ולכן אמרה חנה אמתך: ומה שפרטה ג' מצות אלו דוקא יש לבאר דאמרינן המקיימת מצות נדה כראוי ה"ל בנים בעלי הוראה אם כן שמירת נדה גורם שתפריש ממנה חלק שהוא העובר קודש לד' כמו החלה מהעיסה. והאם מלמדת אותו בתחילה דוגמת הדלקת הנר כי נר מנוה ותורה אור.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 21
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 21](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/21)

וזהו שאמרה חנה אחר שקיימתי המצות בפועל ראויין לי בנים לקיימם בהם ולהדריכם באורח חיים.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 22
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 22](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/22)

ומה שייחסה לג' בדקי מיתה י"ל מפני שאמרה שמא מפני זה אין אתה נותן לי בנים כדי שלא אהי' בסכנה למות בשעת לידה לכן פרטה הלא קיימתי הג' מצות שנשים מתות עליהן בשעת לידה וע"כ לא אירא. וגם האנשים יש להוכיח ובפרט בטלטול שבת בדרשת רבי יצחק שאמרנו למעלה כל שנה שלא תוקעין לה בתחלתה מריעין לה בסופה והנה התוס' כתבו בשם בה"ג לאו דמיקלע בשבתא אלא דמתיליד אונסא עכ"ל אבל בודאי דזה לא מיירי רק במי ששומר שבת בכל אופניו ובפרט בטלטול דלמי שומר איסור הוצאה הלא עבורו גם לא חל טעם הגזירה ואם כן הוי סתירה וצריך לירא שאחרי שלא תוקעין לו בתחילת השנה מריעין לו בסופו וגם על זה נאמר למה אירא בימי רע עון עקבי יסובני: ואיתא במדרש (שבארנו באופן אחר בפ' וילך) יצא קין שמח א"ל אדה"ר מה נעשה בדינך א"ל עשיתי תשובה ונתפשרתי התחיל אדם הראשון לטפח על פניו אמר כך היא כחה של תשובה ולא הייתי יודע מיד עמד לזמר מזמור שיר ליום השבת.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 23
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 23](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/23)

וי"ל איך שייך מזמור שיר ליוה"ש לכאן ועוד מה לשון כך היא כחה של תשובה דמשמע דידע כבר ענין התשובה אבל לא ידע מדת כחה ויש לומר דאמרינן בפ' כל כתבי כ המשמר שבת כהלכתה אפילו עובד ע"ז כדור אנוש מוחלין לו שנאמר אשרי אנוש יעשה זאת שומר שבת מחללו ומזה נראה דשכר שבת גדול כ"כ דהנה ענין תשובה הוא דבחסד הקב"ה עושהו ברי' חדשה דע"פ הדין נפש החוטאת היא תמות דע"כ לא מועיל תשובה להנצל מדין ב"ד של מטה דמלקות ומיתה אכן איך אפשר להתחדש ברי' אחרת י"ל דאמרו רז"ל דשבת הוא מעין העוה"ב והוא כנגד אלף השביעי ולכן צריך לשבות אפילו מהרהור וכל מחשבתו לא תהי' רק בתורה ובמצו' וגם אכילה ושתי' לא יהיו לתענוג העה"ז רק לתענוג של מצו' ועי"ז הוא חי אחר ימי המעשה חיי העוה"ב ונחשב לו כאלו הלך מהעוה"ז ושב לעוה"ב וכשיבואו ימי המעשה אז הוא מן הדין ברי' חדשה.


###### Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 24
[Minchat Ani on Torah, Ha'Azinu 24](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Ha%27Azinu/r/24)

וזהו פי' כל השומר שבת כהלכתו דייקא פ' בכל עניניו שיהי מעין העוה"ב שעי"ז נתחלף ונשתנה כ"כ שמוחלין לו: והנה אדם כבר ידע ענין התשובה שהוא אחד משבעה דברים שנבראו קודם בריאת העולם אבל חשב שאי אפשר לעשות תשובה רק אחר ששב לעוה"ב אז נברא ברי' חדשה ועי"ז יש תיקון לנשמתו אבל כששמע מקין שכבר בעוה"ז נתקבל תשובתו אז חשב שאפשר שהי' זה ע"י שביתת שבת שנחשב כעוה"ב לכן זמר מזמור שיר ליום השבת: ועל כן לא יקל האדם גם באיסור שבת הנראה בעיניו להיתר ובפרט באיסורים החמורים כדי שיקיים שבת שלמה בכל עניני' מעין העוה"ב ויתחדש כנשר נעוריו לטהרו מכל עונותיו. וביוהכ"פ אנחנו מצווים על חמשה ענויים אכילה שתיי'. רחיצה סיכה. תשמיש. נעילת הסנדל. כי בני אדם חוטאים ע"י ששה דברים ע"י תאוה. ע"י מינות. ע"י שמקנא להיות עשיר כחוטאים ולכן נושא ונותן בשבת או נכשל בריבית וכדומה. ע"י חברים רעים. ע"י גניבת דעת הבריות. ע"י גאו'. ולכן מצווים להעביר ביוה"כ ע"י חשובה הכל עד קצה האחרון להחשיך מן ההיתר דוגמת האיסור נגד התאו' הוא איסור אכילה שנקראה תאו' כמו התאוו תאו וגו' מי יאכילנו בשר: נגד מינות יש איסור שתיי' שהתורה נמשלה לכל מיני משקה למים ליין לחלב לדבש לשמן כמו לכו למים. ושתו ביין מסכתי. דבש וחלב תחת לשונך. שמן תורק שמך. ודוגמת זה נקרא מינות מים הרעים וא"כ ה"ה לענין שאר מיני משקים: נגד קנאה הוא סיכה דבקנאה אה נאמר וכרקב בעצמותיו וכן בסיכה וכשמן בעצמותיו וכמו סיכה באה לאדם מבלי שבו כן קנאה באה מבלי שרצה: נגד חברים רעים נאסר תשמיש שהוא דבוק היותר ע"ש יש אוהב דבק מאח: נגד גניבת דעת נאסר רחיצה שהיא ג"כ כמו רחיצה אם מעביר הכתמים מבחוץ ובקרבו ישים ארבו: נגד גאו' נאסר נעילת הסנדל שמשפיל עצמו ונעשה קטן יותר וגם יש טעם לנעילת הסנדל שיקרב עצמו לארץ כמו של נעלך גבי משה ויהושע ולזה יזכור יום מיתה וזה נגד גאו כמו שאמרו מאוד מאוד הוי שפל רוח שתקות אנוש רמה. ולכן נחזיק בתשובה ותפלה וצדקה שהם צום קול ממון וכל אחד מספרו קל"ו וג' פעמים קל"ו הוא ת"ח כמספר זאת ובזה יקויים בנו בזאת יבא אהרן אל הקדש אם נחזיק בזאת אז יבא אהרן אל הקדש. אבל מי שאין מחזיק תשובה תפלה צדקה יחד לא ידע להשיב ביום הדין כי אם שואלין לאחד למה אין אתה מתפלל בצבור כאבותיד הוא ישיב רב המסחור אשר לי לא יספיק לי זמן לזה: שוב יבא אחר אליו לבקש ממנו צדקה ישיב העתים רעים אין מם מסחור ואין בידי ליתן צדקה. שוב שואלין לאחד למה אין אתה מתענה עכ"פ הארבע תעניתים הוא משיב העולם נעשה חלוש ואין סובל עינוי התעניתים שוב יבא אחד לבקש מתנה לעני הגון ישיב דברי קשות הלא האיש בתקפו ובכחו יעבוד ויחי' מיגיע כפיו ומה גדולה הסתירה בזה שהוא חלוש עד שלא יכול לסבול תענית אחד והעני המדוכא יהי' חזק לעבוד כל יום ויום להחיות נפשו ולכן מי שאינו מחזיק בתשובה שהיא צום ובתפלה בצבור ואע"פ כן אינו מחזיק בצדקה מפני ב' טענות הנ"ל מחייב את עצמו ולכן נחזיק בשלשתן יחד. ונזכה על ידיהן להשלמת התשובה. ואז נקו' שיקויים בנו כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ד' תטהרו אמר ר"ע אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים שנאמר וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם ואומר מקו' ישראל מה מקו' מטהר את הטמאים אף הקב"ה מטהר את ישראל. בפי' הפסוק שאמר יכפר לטהר תטהרו כפי שבארנו הענין סוף פ' אחרי מות י"ל דכפור הוא לשון קנוח בעלמא שהקב"ה בתחלה יסור מן החוטא החלודה אבל נשאר עוד רושם ואח"כ אפשר לטהר שיהי' ברור לגמרי ולזה מועיל יוה"כ וזה כי ביום הזה יכפר עליכם לשון קנוח שאם רק תשובו מועיל יוה"כ לכפר עליכם אבל לטהר אתכם גם מהשגגות דהיינו לטהר אתכם מכל חטאתיכם זה לא יהי' רק בבא העת דהיינו לפני ד' כשתראו את פני ד' למעלה ויבואו עונותיכם לפני כזכיות אז תטהרו טהרה שלמה. וכן נשים מבטחינו שמה מקו' מטהר את הטמאים פי' דהטהרה נעשה ע"י מעשה הטבילה ואחר כך ובא השמש וטהר כן כשנטהר עצמנו ע"י מעשה אז כשיבא שמש חיינו נטהר וזהו לפני ד' תטהרו.