## Minchat Ani on Torah, Nitzavim

###### Minchat Ani on Torah, Nitzavim 1
[Minchat Ani on Torah, Nitzavim 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/1)

במדרש רבה — כי המצו' הזאת רבנן אמרי אומר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים אם תאמרו שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה לא נתתי אותה לכם אלא לטובתכם שמלאכי השרת נתאוו לה ונעלמה מהם עכ"ל: ויש לדקדק מה לשון לעצמך את מברך ומה אם תאמרו שמא לרעתכם וכו' מהיכי תיתי לומר כן אחר ששכר גדול בקיומה ומה ראי' שאין נתנה לרעתינו מה שמלאכי השרת נתאוו לה.


###### Minchat Ani on Torah, Nitzavim 2
[Minchat Ani on Torah, Nitzavim 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/2)

אכן י"ל בהקדם מה דאיתא במר' פ' כי תבא ברוך את בבואך בפרקמטיא שלך וברוך את בצאתך בפרקמטיא שלך ודוד מפרשה ד' ישמר צאתך ובואך ד"א ברוך אתה בבואך בביאתך לעולם וברוך אתה ביציאתך מן העולם א"ר ברכי' כתיב עת ללדת ועת למות וכי אין אנו יודעים שעת הוא שאדם נולד ועת הוא שאדם מת אלא אשרי אדם שעת מיתתו כעת לידתו מה בשעת לידתו נקי אף בשעת מיתתו נקי הוי ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך: וי"ל למה לא דרש ביאה ויציאה כפשוטו ולמה על פרקמטיא דוקא ועוד מאי דוד מפרשה הלא לא בפסוק זה פירוש כלל יותר מבתורה ויש לבאר דבפסוק הל"ל בצאתך קודם בבואך דהא בתחילה צריך לצאת קודם שבא כמה שאמר דוד באמת אבל ודאי לענין פרקמטיא הדבר בהפוך דבתחלה קונה הרבה ומביא לבית ואח"כ מוציא מעט מעט למכור ולכן אחר שאמר ברוך אתה בעיר בשדה טנאך ומשארתך פרי בטנך ופרי אדמתך שגר אלפיך וצאנך רצה לומר שיהי' ברכה גם בפרקמטיא ומקדים לכך ביאה רצה יציאה וזה מסיים ודוד מפרשה פי' שע"י שדוד הקדים יציאה לביאה והכא כתיב אפכא ידענו הפירוש שעל פרקמטיא קאי.


###### Minchat Ani on Torah, Nitzavim 3
[Minchat Ani on Torah, Nitzavim 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/3)

וזהו ג"כ ד"א בביאתך לעולם שגם בזה א"ש שהקדים ביאה ליציאה ומה דמסיים מרבי ברכי' י"ל מה ראי' מייתי מר"ב לפירושו שמסיים הוי ברוך ועוד מאי קושיא וכי אין אנו יודעים שכמו כן יש להקשות אכל הני דקחשיב בקהלת שם עת לטעת ועת לעקור נטוע לפרוץ ולבנות לשמור ולהשליך וכדומה ולא שייך תירוצו בזה ועוד י"ל בפסוק לכל זמן ועת כל חפץ תחת השמים עת ללדת וכו' הנה בשלמא בכל האחרים שתלויין בבחירת האדם שייך עת לכל חפץ ומלמדנו שיבחור האדם אבל לידה ומיתה שעל כרחך הם איך שייך זה ואם להשמיענו שהם בעת מה חידוש. וכל זה הוקשה למדרש דבעירובין פ"ק אמרינן שני שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה ונמנו שטוב לאדם שלא נברא שנברא ועכשיו שנברא וכו' ימשמש במעשיו וא"כ איך שייך ברוך אתה בביאתך לעולם אבל זה מיישב דודאי אין ליתן דופי במעשה הקב"ה שהקב"ה ברא האדם לטובתו רק מפני שרוב ב"א עלולים לחטא לכן טוב להם שלא נבראו אבל הקב"ה ברא האדם להיות מיתתו בעת הקצוב על פי את מספר ימיך אמלא ואז הוא בלא חטא ועי"ז גם ביאתו לעולם היא ברכה וזהו הפי' ברוך אתה בבואך ע"י שברוך אתה בצאתך שתזכה לעוה"ב.


###### Minchat Ani on Torah, Nitzavim 4
[Minchat Ani on Torah, Nitzavim 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/4)

וזהו ג"כ פי' המדרש אמר הקב"ה אם ברכת את התורה לעצמך את מברך שהנשמה למעלה במדרגה העליונה וירדה למטה לקיים התורה ודאי המלאכים לא הרהרו על הבריאה אלא הרהרו אם יש לדון בתחילה על האדם שטוב לו שלא יהי' לו מהטוב ומהרע או לא אכן אף שבתחלה טוב שלא נברא מכ"מ תועלת גדול יש לו מהבריאה להוסיף מעלה יותר ממה שהי' קודם הבריאה וזה דיליף מירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים פי' בעולם שכולו חיים יוסיפו ג"כ עוד וכן בעוה"ז על ידי שמקיימים התורה ומתעסקים בתורת אל חי וזהו דקאמר א"ת שמא לרעתכם נתתי לכם את התורה שהרי טוב לאדם שלא נברא ז"א לא נתתי אלא לטובתכם והראי' המלאכים שבודאי הם במעלה העליונה מתאוים להן והעלמתי מהם.


###### Minchat Ani on Torah, Nitzavim 5
[Minchat Ani on Torah, Nitzavim 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/5)

ויש לפרש בזה הענין ראה אנכי נותן לפניכם ברכה וקללה וגו' והיה כי יביאך ד' אלקיך וגו' ונתת הברכה על הר גריזים והקללה על הר עיבל די ל ל מהו הענין ונתת ולמה על הר דוקא דאיתא בילקוט אמר הקב"ה לאברהם שינחם את ישראל ולא יאבו ישראל לקבל ממנו תנחומין שקרא למקדש הר ואמר הקב"ה ליצחק וגם ממנו לא יקבלו שקרא למקדש שדה וגם מיעקב לא יקבלו שקרא למקדש אין זה כי אם בית אלקים כאלו אינו עד שינחם הקב"ה בעצמו שנאמר אנכי אנכי הוא מנחמכם ע"כ: ומה דאיכפ' להו בשם מקדש ועוד איך שייך שיעקב יבזה המקדש כאלו אינו וגם אנכי הוא מיותרים יש לבאר שלא יחשוב האדם שעבודת ד' קשה מאוד או טורח גדול וגם לא יחשוב שנקל הוא מאוד אלא יחשוב שודאי הדבר קשה ורם ונשא רק על ידי שד' בעזרו יעלה ויצליח וזהו שלא יקבלו ישראל תנתומין מאברהם שקרא מקדש ד' הר שטורח לעלות עליו ומי יעצור כח וכן לא מיצחק שקראו שרה שצריך לעבדו בעבודות קשות כש כשדה וגם לא אפכא כיעקב שאמר הלא נקל הוא מאוד לבוא לשם כי הלא אין זה כי אם בית אלקים אשר כבר, הורגלתי בו לפני שנולדתי. אבל לא יקבלו עד שיאמר הקב"ה אנכי אנכי הוא פי' נגד הר דאברהם יאמר אנכי אהי בעזרך וכן יאמר אנכי שני נגד שדה דיצחק ונגד אין זה דיעקב יאמר הוא ודאי הוא אבל עם כל זה תוכל להשיגו וזה מנחמכם. וזה שאמר משה אנכי נותן לפניכם פי הכל תלוי בבחירתכם אבל איעץ אתכם שלא תבזו את הברכה והקללה שהוא שכר ועונש אלא תתנם על הר גריזים והר עיבל להודיע אע"פ שגדולים והרים אכן עכ"ז על ידי שא נכי נותן לפניכם תוכלו לעלות ולהצליח בעבודת ד' בקיום מצותיו ובלימוד תורתו והבחינה בזה שלא תטריחו יותר מדאי עד שיחלש כחכם אבל בודאי שלא תעצלו בעבודתו: ועפ"ז יש לבאר מה דאיתא עוד במדרש רבה פ' זו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו רבנן אמרי ז דברים אמר שלמה על העצל ומה שאמר משה הוא גדול מכולם כיצד אמרו לעצל רבך בעיר לך ולמוד תורה ממנו והוא משיב אותן מתיירא אני מן הארי מניין שנאמר אמר עצל שחל בדרך אמרו לו הרי רבך בתוך המדינה עמוד ולך אצלו אמר להן מתיירא אני שלא יהי' ארי בתוך הרחובות שנאמר ארי ברחובות אמרו לו הרי הוא דר אצל ביתך אמר להן וארי בחוץ א"ל בתוך הבית א"ל ואם הולך אני ומוצא את הדלת נעול אני מחזר ובא אמרו לו פתוח הוא שנאמר הדלת תסוב על צירה ועצל על מיטתו לסוף שלא יודע מה להשיב אומר להן או הדלת פתוח או נעול מבקש אני עוד לישן מעט מניין שנאמר עד מתי עצל תשכב עמד משנתו בבקר נתנו לפניו לאכול הוא מתעצל לתת לתוך פיו מניין שנאמר טמן עצל ידו בצלחת נלאה להשיב אל פיו ואיזהו שביעי מחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין מהו מחורף עצל לא יחרוש אמר רשב"י שאינו לומד תורה בנערותו ומבקש ללמוד בזקנותו ואינו יכול וזהו ושאל בקציר ואין ומה שאמר משה הוא גדול מכולן מניין כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו הונא דבר מתוך פיך עכ"ל: ל: בפירוש זה י"ל דשבעה מדרגות הם בלימוד תורה (א) מתחילה הלכו לעיירות וקהלות רחוקות ובטלו באמרם שחל בדרך הם דאגות פרנסה (ב) אח"כ הלכו ללמוד במדינה בקרוב וגם זה בטלו באמרם ארי ברחובות גם זה מבטל (ג) ואח"כ הלכו בית המדרש וזהו אצל ביתך וגם זה בטלו באמרם מפני הפרנםסה (ד) ואח"כ למדו בכל יום שיעור בתוך ביתם ובטלו באמרם הדלת נעול אין לי שכל ללמוד (ה) ואמרו לו הדלת פתוח יגעתי ולא מצאתי אל תאמין והשיב מבקש אני לישן כ מעט יגעתי כל היום ולערב יהי' מרגוע (ו) עמד משנתו בבוקר שעדיין לא יגע ולח זו בלבד אלא שנתנו לפניו לאכול בעת שהחכם דורש שיכול לשמוע אבל הוא מתעצל לתת דמרחמי לי' בני מתא לאו משום מעליותא אלא מדלא מוכיח לתוך פיו ולילך למקום הדרשה (ז) אח"כ כשבאו ימי הזקנה שרוצה לעסוק בתורה מפני שעת הקציר הוא שצריך להביא אלומותיו לעולם הבא לא יכול באשר שלא למד בילדותו שמחורף עצל לא יחרוש ושאל בקציר ואין אבל משה הוסיף בפיך הוצא דבר מתוך פיך כי כבר התורה נטועה בקרבך (ולכן הלשון מסוגל כי הנשמה מבינה) ולכן ילמוד אפילו אם בתחלה אינו מבין כי חיי עולם נטע בתוכנו ומסיים המדרש קרוב אליך הדבר מאוד אמר להן הקב"ה בני אם יהיו דברי תורה קרובים לכם אף אני קורא אתכם קרובים כן כתיב לבני ישראל עם קרובו.


###### Minchat Ani on Torah, Nitzavim 6
[Minchat Ani on Torah, Nitzavim 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Nitzavim/r/6)

שוש אשיש בד' תגל נפשי באלקי כי הלבשני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני במדרש ילקוט משל ליתומה שגדלה בפלטין אמר לה לית לך כלום היא אומרת אית לי מחבא אית ני מסבא כך ישראל יש להם זכות מאברהם דכתיב כי ידעתיו למען אשר יצו ויש להם זכות מאבינו יצחק כי הלבשני בגדי ישע. מעיל צדקה יעטני זה אבינו יעקב. פי' המשל דקאמר תגל נפשי באלקי משמע לא ע"פ חסד לבד אלא גם ע"פ הדין ובאיזה אופן לזה קאמר המשל ליתומה שאף שעיקר גדולה הי' ע"פ חסד בבית המגדלה מכ"מ יש לה ג"כ מאבא ומסבא וכבר בארנו שהאבות הם דוגמא לשלשה דברים שהעולם עומד עליהם תורה עבודה ג"ח המעלה הראשונה היא זכות של אברהם אכן זה לא יהי' רק כשיהיו צדיקים והולכים בדרך אבותיהם כדכתיב למען אשר יצו' את בניו וגו' ושמרו דרך ד': המעלה השניי' היא זכות של יצחק שנעקד ע"ג המזרח ונאמר בו וירח את ריח בגדיו אל תקרי בגדיו אלא בוגדיו דפושעי ישראל מלאים מצות כרמון והתקנ' נכונה שישובו לאורח חיים וזה הלבשני בגדי ישע לשון רבים בזכות יצחק: המעלה השלישית שאם לא יספיק הכל אזי יש לנו תקו לקבל טובות ימות המשיח ע"י צדקה שתקן יעקב כדכתיב וכל אשר תתן לי עשר תעשרנו לך בישראל גומלים צדקה גם עמהם יעשה צדקה חנם ולכן קרא צדקה מעיל שהוא לתפארת על הבגדים וכן הצדקה מפארת אדם בעיני הבריות ובזכותה נפדה שנאמר ושבי' בצדקה.