## Minchat Ani on Torah, Noach

###### Minchat Ani on Torah, Noach 1
[Minchat Ani on Torah, Noach 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/1)

במדרש. כי יצר לב האדם רע מנעוריו עלובה היא המטעת שמי שנטעה עלי' שהיא רעה עלובה השאור שמי שעשה אותו מעיד עליו שהוא רע עלובה היא העיסה שנחתומה מעיד עלי' שהיא רעה: בביאור ג' משלים האלה שממשיל ליצר לב האדם למטעת ולשאור ולעיסה אשר עליהם מעיד הנוטע והעושה והנחתום שהם רע יש לומר בשנדקדק בפסוק הכפל יצר לב כי יספיק כאשר יאמר יצר האדם או לב האדם רע מנעוריו אבל יאמר דהנה העבירה נעשה ע"י ג' דברים שהם מחשבה רצון מעשה שכן דרך החוטא בתחלה משוטט במחשבתו אם לנטות לדרך הרעה למאוס טוב ולבחור הרע ואחר זה מחליט במחשבתו לעשות העבירה וזהו הרצון ואז פועל ועושה מה שהי' ברצונו ונעשה העון וזהו הפירוש יצר לב האדם רע שהמחשבה היא נקראת יצר שהיא תחלת המעשה בכח טרם יצא אל הפועל כמו האדם בתחלת יצירת אבריו והרצון נקרא לב שהלב הוא המניע את האדם אל הפעולה ובדרך זה איתא במדרש בפסוק ויאמר ד' אל לבו הרשעים מסורים אל לבם שנאמר אמר נבל בלבו ויאמר עשו בלבו ויאמר המן בלבו והצדיקים לבם מסור בידם שנאמר וחנה היא מדברת על לבה ויאמר דוד אל לבו והפירוש החילוק בין בלבו ובין על לבו שהרשעים הרצון שנוטה לרע מנעוריו מושל בהם וכאילו הם נסגרים תוך רצונם הרע וזהו האמירה בלבו שהלב שהוא הרצון הרע סוגר אותם במסגרו אבל הצדיקים מושלים על הרצון אשר הוא רע בטבעו והם חפשי ממנו ולכן נקרא אצלם שמדברים אל הלב שהרצון מוכנע להם והם מצוים לו ומזה ידענו שהרצון נקרא לב ותיבת האדם הוא כינוי אל המעשה בפועל בשלימותו כמו שהאדם הוא בשלימותו בכל אבריו נגד המוח מקור המחשבה והלב מקור הרצון.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 2
[Minchat Ani on Torah, Noach 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/2)

והנה המטעת היא משל המחשבה כי כמו בה נכלל האילן והפרי והשבלת והחטה אשר יצאו ממנו אבל כעת אינם ניכרים כן המחשבה אשר ממנה יצא הרצון והמעשה לא ניכר בה עוד לאיזה צד תפנה והשאור הוא משל הרצון שכבר ניכר בו העיסה אשר יעשה ממנה כן הרצון בו ניכר המעשה בכח טרם יצא אל הפועל והעיסה הוא משל האדם כי שניהם בתכלית שלמותם ולכן ממשיל לנטיעה ולשאור ולעיסה לבאר מה שנאמר יצר לב האדם רע מנעוריו שגם שלשתן נוטים אל הרעה אם לא תמשול הנשמה על האדם שנקרא כן באשר שמקורו האדמה אשר ממנה נוצר אשר על כן נוטה אל הנאות הגופניות בהתנגד אל הנשמה אשר מחצבה בשמי מרומים ולכן תפנה ברוחניות לבד.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 3
[Minchat Ani on Torah, Noach 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/3)

ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש ויחל נח איש האדמה שלשה להוטים אחר האדמה ולא נמצא בהם תועלת ואילו הן קין נח ועוזיה בקין נאמר וקין הי' עובד אדמה בנח נאמר ויחל נח איש האדמה בעוזיה נאמר כי אוהב אדמה הי'. ואם אמנם מפשטות דברי המדרש נראה שנותן דופי בשלשה האנשים האלה שהיו להוטים לעבוד עבודת אדמה ומתוך כך לא הי' בהם תועלת שבאו לידי מכשול אכן הלא כל ענין התורה מורה שהיו ישראל מועדים לעבוד את האדמה לאכול מפריה ולשבוע מטובה והרבה מצות נתנו על זה וגם שלמה אמר עובד אדמתו ישבע לחם ולכן מה חטאו קין ונח ועוזי' במה שהיו להוטים אחר האדמה ומה גם שכבר נשלח אדם מג"ע לעבוד את האדמה אשר לוקח משם אבל נאמר על פי מה דתנן פ"ק דקידושין נכסים שיש להם אחריות (קרקעות) נקנין בכסף בשטר ובחזקה ושאין להם אחריות (מטלטלין) אין נקנין אלא במשיכה ויש בזה רמז במה נתעלה קנין תורה ומצות על קניני נכסי העולם הזה דקניני הזמן דומין לקרקעות שבעליהן אוכלין פירותיהן ונהנים מטובם כל זמן שהם במקומם אבל אם יסעו משם בל יוכלו לישא אותם עמהם אל המקום אשר יחנו ותם להם קנינם כן הם קניני העה"ז שהם לבעליהם רק לזמן חייהם בארץ אבל כשישובו אל ארץ החיים לעולם הבא לא ישאו מאומה מהם ומההנאות אשר יהנו בעה"ז כי ילכו ריקם משם ועזבו לאחרים חילם אכן קניני תורה ומצות דומין למטלטלין אשר בעליהם יוליכום כחפצם אל כל מקום אשר יסעו לשם כן קנינים האלה יוליכום עמהם אל ארץ החיים כשיסעו למנוחות חיי עד.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 4
[Minchat Ani on Torah, Noach 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/4)

ועל דרך זה מפרש בספר כלי יקר מה דאיתא במדרש שקין והבל חלקו העולם שקין נטל קרקעות והבל נטל מטלטלין שרצה לומר שקין נטל לעצמו קניני והנאות העה"ז והבל נטל חלקו בעה"ב כענין החלוקה של יעקב ועשו שעשו נטל העה"ז ויעקב העה"ב והנה החילוק בין קניני העה"ז ובין קניני העה"ב לא בלבד שקניני העה"ב שהם תורה ומצות הם בערכם שוין יותר אלפי רבבות פעמים מקניני העה"ז על ידי שכרם והנאותיהן כמו שאמרו רז"ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעה"ב מכל חיי העה"ז אלא גם אופן הקנין להגיע אליהם קשה יותר בקניני העה"ז מבקניני העה"ב והחילוק הוא בשלשה דברים בראשון שקניני העה"ז לא יושגו רק ע"י שיתן מחירם כסף או שו' כסף בשנית שבל יוכל להשיגם רק ע"י אחרים שמקנים אותם לו בשלישית שצריך להחזיק בהם בכל עוז לבל יאבדו ממנו ע"י פגעי הזמן ועל ידי גוזלים וחומסים אכן בקניני העה"ב לא נמצאו כל מגרעות האלה שניקנים בחנם כמאמר הכתוב לכו שברו בלא כסף ובלא מחיר יין וחלב שהם תורה ומצות ואין צריך לאחרים להקנות לו כדכתיב כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו ואין לו יראה שיאבדו ויגזלו ממנו כמאמר מונבז המלך אני אצרתי במקום שאין היד שולטת בו ועל זה מרמזים דברי התנא נכסים שיש להם אחריות דהיינו קרקעות שאליהם נמשלו קניני העה"ז נקנין בכסף ובשטר ובחזקה שצריך לקנותם בכסף ובשאר דברים שאליהם נכספו בני אדם ובשטר דהיינו ע"י אחרים שמקנים אותם לו דומיא דקנין שטר שהמוכר כותב לו שדי מכורה לך ובחזקה שצריך חזקת יד להחזיק אותם לבל יאבדו ממנו אבל נכסים שאין להם אחריות שהם מטלטלין משל קניני תורה ומצות אין נקנין אלא במשיכה שאין צריך רק למשוך אותם אליו שהם ערוכים לפניו וקרובים אליו ואין צריך רק למשוך ולהביא אותם אליו והם שלו לעולם לא יאבדו ולא יגזלו ממנו ואם אמנם מצורך חיי האדם הוא לעבוד האדמה למצוא מחי' וכלכלה עם כל זה על פי היושר לא היו קין נח ועוזי' מסוגלים לזה כי קין הי' הבכור והי' יכול לתפוס באומנות שהי' ג"כ הכרחי להיות רועה צאן שהוא אומנות מעולה יותר ולהניח אומנות עבודת קרקע לאחיו הבל הקטן ממנו וכן נח שהי' לו שלשה בנים שהיו יכולים לעבוד האדמה וליטע כרם לא הי' צריך לעסוק בזה וכל שכן עוזי' שהי' מלך שעליו מוטלים כל עניני המלוכה שבמעלות העליונות לא הי מסוגל להיות לו השגחה יתירה על עבודת האדמה הפתוחה בערכו וזה מורה שהי' להם דבקות יתירה עם האדמה ונמשכו אחרי' ועל כן לא הי' בהם תועלת על שנטלו חלקם במה שדומה לעניני העה"ז והעד על זה שנטו אחר ג' מדות המגונות שלפי מאמר התנא באבות מוציאין את האדם מן העולם והם הקנאה והתאו' והכבוד כמו שהזכיר הבעל עקדה אצל קין היתה הקנאה שקנא לאחיו שנתקבל קרבנו ועל תאומה יתירה שנולדה עמו ואצל נח היתה התאו' להתענג בשתיית יין ואצל עוזי' היתה הכבוד אשר השיא אותו להשתמש בכהונה ולהתכבד בכבודה.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 5
[Minchat Ani on Torah, Noach 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/5)

והנה אם שכל אחת מהמדות האלה משפילות לנוטה אחריהן עד עפר עם כל זה יש חילוק ביניהן באופני התפעלם באדם שהמקנא אין לו הנאה מנטיותו לארציות אדרבה כל ימיו מכאובים בכליון עינים ודאבון נפש וכמאמר הכתוב ורקב בעצמותיו קנאה ולזה יצדק עליו להקרא עובד אדמה שהוא מוכנע לחלק אדמתו ועובד לו אכן הבעל תאו' מושל על חלק האדמה שלו שמשתמש בו לכל אשר לבו חפץ ולכן יקרא איש האדמה דאיש לשון אדון כמו שפירש רש"י אצל נח והרודף אחר הכבוד הוא לא נכנע לאדמה שאין לו צער ויגון וגם לא מושל עלי' בעוד לא השיג הכבוד אשר מתאו' עלי' ולו יצדק השם אוהב אדמה שאוהב למה שנרצה באדמה שהיא הכבוד המדומה ולכן נקרא קין עובד אדמה ונח איש האדמה ועוזי אוהב אדמה על נטיותם לקנאה ותאוה וכבוד.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 6
[Minchat Ani on Torah, Noach 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/6)

אמנם אם מצד זה נצמד נח לשני אנשים בעלי מדות גרועות עם שהכתוב מעיד עליו שמצא חן בעיני ד' על כי שהקב"ה מדקדק עם צדיקים כחוט השערה מצד אחר נצמד לשני אנשים בגרם המעלות ע"פ המדרש תנחומא אלה תולדות נח נח ג' פעמים בפסוק זה למה זה אחד משלשה שראו שלש עולמות נח ודניאל ואיוב נח ראה עולם בישובו וראהו בחורבנו וחזר וראהו בישובו דניאל ראה בנין בית ראשון וראהו חרב וחזר וראהו בנוי בבניין בית שנית איוב ראה בניין ביתו וחרבנו וחזר וראהו בישובו עכ"ל בפירוש דברי המדרש איך מיושב בזה למה הוזכר נח שלשה פעמים בפסוק זה יש לומר שבדברי הפסוק מרומזים השלשה ראיות שראה נח אלה תולדות נח זה הי' מה שראה בישובו שאז העמיד תולדותיו מאה שנה קודם המבול נח איש צדיק תמים הי' בדורותיו זה הי' לעת חרבנו של עולם שאז נאמר נאמר לו כן שהוא לבדו ניצול ודורותיו נחרבים כדכתיב בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה את האלקים התהלך נח זה נתקיים כשראה עולם בישובו אחר המבול כי אז כרת הקב"ה ברית עמו אחר הקריב קרבנו כדכתיב וירח ד' את ריח הנחוח וגו'.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 7
[Minchat Ani on Torah, Noach 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/7)

אמנם התועלות שנלמוד מזה מה שהראה הקב"ה לצדיקים האלה לנח כל העולם ולדניאל בית המקדש ולאיוב ביתו בישוב ובחורבן ובישוב הם שתים, האחד, להראות תועלת הפורענות, והשני, להראות איך הענינים מתבררים ומתלבנים במדריגות זה אחר זה: תועלת הפורענות שלא נגזר מבורא יתברך לעונש בלבד רק להטיב לבריות כאב המיסר בנו להטיבו או להטיב לזולתו לזה מועיל מי שראה הדבר קודם הפורענות ולאחר הפורענות כי מי שרואה רק הישוב והחורבן ולא כשחזר ונבנה לא יראה התועלת של החורבן וכן מי שרואה החורבן והבניין בלבד ולא הישוב בתחלה לא ידע במה נתעלה ומה הועיל החורבן והפורענות ורק מי שראה הישוב בתחלה ואח"כ החורבן ואח"כ הישוב יכיר שהחורבן הי' לתועלת למען יתעלה הישוב האחרון על הראשון: וזה פירוש המדרש וישלח את העורב זה שאמר הכתוב שלח חושך ויחשיך עד יבושת המים אמר נח מה צריך לעולם בך הקב"ה עתיד להיות מביאים העורבים לאליהו בשעת יבושת המים בשר ולחם בבוקר ובערב עכ"ל בפירוש זה יש לומר דהעורב הוא סי' פורענות כי מראהו השחור והחושך ועל זה נאמר שלח חושך ויחשיך כי העורב השחור לא בישר לנח רק פורענות כי עוד מים על פני כל הארץ ואמר נח מה תועלת בפורענות שנאבדו כל הבריות מעל כל פני האדמה וכי לעונש בלבד הציף הקב"ה אותם אבל הבורא השיב לו עד יבושת המים אם גם בדור המבול הי' שטיפת המים שלא לתועלת הנאבדים אבל עתיד כאשר ייבשו המים בימי אליהו יהי' זה לתועלת דעל ידי הפורענות של יבושת המים ישובו ישראל ויכירו להקב"ה כדכתיב ויען כל העם ויאמרו ד' הוא האלקים ולזה רמז הקב"ה לשלוח לאליהו ע"י העורבים שלוחי הפורענות לחם ובשר להורות לו שהפורענות מביא תועלת ומזון לעולם אם על ידה ישובו בני אדם מדרכם הרעה.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 8
[Minchat Ani on Torah, Noach 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/8)

וכמו כן נלמד ממה שנראין הדברים בבנינם בחורבנם ובישובם איך הענינים גם הטובים מתבררים ומתלבנים וזה נרמז לנח ביונה בתחלה לא מצאה היונה מנוח ותשב אליו כמו העורב ואח"ז ותבוא לעת ערב וידע נח כי קלו המים ואח"כ ולא יספה שוב אליו עוד כי איתא במדרש ולא מצאה היונה מנוח לכף רגלה אילו מצאה לא היתה שבה כיוצא בה היא ישבה בגוים לא מצאה מנוח אילו מצאה לא היתה שבה כיוצא בה ובגוים ההם לא תרגיע ולא תמצא מנוח לכף רגליך אילו היו מוצאים לא היו שבים עכ"ל ויש לדקדק מאי קמ"ל במדרש בזה דאילו מצאה מנוח לא היתה שבה ועוד לענין מה הביא ב' ראיות מהיא ישבה בגוים ומבגוים ההם לא תרגיע אבל יאמר שהמדרש הראנו איך בענין היונה נרמז גלות ישראל שישראל נמשלו ליונה כמו שאמרו רז"ל מפסוק יונתי בחגוי הסלע והגלות נקרא מים השוטפים כדכתיב לולי ה' שהי' לנו בקום עלינו אדם אזי המים שטפונו ולכן נרמז ביונה ששלח אותה נח שלשה פעמים בתחלה לא מצאה מנוח לכף רגלה ותשב אליו אל התיבה זה מרמז על עת הגלות הקשה שנאמר עליו ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהי' מנוח לכף רגליך שזה היו העתים של השמדות והגרושים שעברו על ישראל כמים השוטפים שגם לישב במנוחה בשפלות ובצרות לא מצאה מנוח והרגעה ואז לא הי' הצלה ותקוה לישראל כי אם לחסות במחסה הבטחון בד' כמו היונה ששבה לנח אל התיבה כי מים השוטפים על פני כל הארץ. שנית שלח נח את היונה ושבה אליו לעת ערב והנה עלה זית טרף בפיה ובה ידע נח כי קלו המים ונמעטו המים השוטפים זה מרמז על עת הגלות שאנחנו בה עתה כי זית מרמז לשלום ומרמז לתקות שמחה כדכתיב זית רענן יפה פרי תואר קרא ד' שמך וזה רמז לעת שני של הגלות שהיא לעת ערב של האלף הששי אשר אנחנו עתה בה שיומו של הקב"ה אלף שנים ובעת הזאת מקויים בנו מה שניבא ירמי' היא יש יש בה בגוים נגד מה שנאמר על ישראל בתחלה ובגוים ההם לא הרגיע שבחסד עליון אנו יושבים לעת ערב הזאת בשלוה ובמנוחה בקרב הגוים תחת מחסה מלכיות של חסד שחוננים אותנו אבל עם כל זה מקויים בנו לא מצאה מנוח שמי שלבו שלם עם ד' ועם תורתו לא ימצא מנוחה לנפשו באשר רואה שבמה שנמעט הגלות יגדל פיקור הדת וגם מגלות עצמו עוד לא נמצא מנוח ששנאת המון עם מהגוים לא כלתה ועוד אין לנו כי אם לשוב אל תיבת התקוה לישועת ד' כמו היונה אשר אף כי קלו המים ועלה זית טרף בפיה שבה אל התיבה. אבל עוד נקוה לעת שכלו המים השוטפים של הגלות והמים הזדונים של האפיקורסות מן הארץ כאשר מלאה הארץ דעה את ד' ואז נדמה ליונה שאחר שלחה נח פעם שלישית לא יספה לשוב אליו עוד כן אנחנו לא נבקש עוד מחסה התקו' כי מה שקוינו ראינו ונתקיים בנו וזה פירוש המדרש שהביא שלשה פסוקים אלו שמדברים מן הגלות על ולא מצאה יונה מנוח לכף רגלה עוד למדנו ממה ששלשה הצדיקים ראו בניין וחורבן ובניין רמז על חיי האדם ועניניו ובזה יבואר מה שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני כן יעמוד זרעכם ושמכם והי' מידי חודש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבוא כל בשר להשתחות לפני נאום ד' ויש לדקדק מה ענין המשל של עמידת זרעכם ושמכם להשמים והארץ החדשים וגם מה שנאמר עומדים לפני צריך ביאור מה לשון לפני הלא כל העולם עומד לפני ד' גם אם לא נפרט כן ועוד הפסוק והי' מידי חודש בחדשו נראה שאין לו המשך אל הקודם עד שיצדק לומר בו והי' ועוד יש לדקדק שהקדים חודש לשבת הלא בכל מקום תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם גם בתורה כתיב וביום השבת שני כבשים וגו' קודם ובראשי חדשיכם גם למה הזכיר ר"ח ושבת ולא גם כל המועדים אבל יפורש שגם בחיי האדם יש השתנות של בניין וחורבן ובניין בחיי עוה"ז הוא נבנה ובמותו הוא נחרב ונפסד ושוב נבנה בחיי העוה"ב אמנם גם בעת חורבנו נשארו ממנו שני דברים לברכה בקרב הארץ אם הטיב צעדיו בדרך התורה בעוה"ז והם זרעו ושמו הטוב וזה מה שמבשר הקב"ה לצדיקים כאשר השמים החדשים והארץ החדשה עומדים לפני שאני לבדי רואה השמים הישנים ואני רואה אותם בחרבנם שהוא באלף השביעי אשר עליו נאמר ונשגב ד' לבדו ביום ההוא כדאמרינן בר"ה (דף ל"א) ואני רואה השמים החדשים כשיתחדשו ביתר שאת ובמעלה כן יעמוד זרעכם ושמכם לפני בעת חורבנכם כשתנוחו בקבר הולך וגדל עד שיתחדשו השמים החדשים ביתר שאת לעת תחיית המתים בתחלת העוה"ב.


###### Minchat Ani on Torah, Noach 9
[Minchat Ani on Torah, Noach 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Noach/r/9)

והנה ראש חודש ושבת שניהם נקראים קודש נגד ימי החול ואם שווים בזה עם כל זה נבדלים זה מזה בשני ענינים האחד שר"ח הוא קודש קל שמותר במלאכה ושבת הוא קידש חמור שאסור במלאכה והשני שר"ח נתקדש בתחלת ימי החול של החודש ושבת הוא סוף ימי החול של השבוע ושניהם ביחד מראים ענין האדם שמחצבו ותחלתו בקודש בעולם העליון של הנשמות הטהורות ומשם יצא אל החול של העוה"ז וישוב לבסוף אל הקדש להעוה"ב ליום שכולו שבת וכמו שנתעלה שבת על ר"ח כן יתעלה האדם בשובו לעוה"ב על יציאתו מהעולם העליון שיצאה נשמתו משם ששם אכלה נהמא דכיסופא שלא היתה נזונת רק ממה שניתן לה בחסדי ד' אבל כשתשוב לעוה"ב תתענג בפרי מעשיה של העוה"ז ולכן בעת העוה"ב יבוא כל בשר בר"ח ובשבת להשתחות המרמזים על תחלת וסוף האדם להודות לד' על שלמותם.