## Minchat Ani on Torah, Pekudei

###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 1
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/1)

החשבון הוא ענין גדול וכמו בממון גם כן בעניני הנפש ולכן כל אדם יבחור עתות לעצמו לחשוב עם לבבו ויקיים בעצמו וחישב עם קוניהו גם משה רבינו עשה חשבון כשכלה מלאכת המשכן וכן כתוב אלה פקודי המשכן משכן העדות אשר פוקד על פי משה ואיתא במדרש אלה פקודי פתח ר"ת איש אמונות רב ברכות זה משה שנאמר בו בכל ביתי נאמן הוא רב ברכות שכל הדברים שהי' גיזבר עליהם היו מתברכים ואץ להעשיר לא ינקה זה קרח שהי' לוי והי מבקש ליטול כהונה גדולה ומה הי' סופו ותפתח הארץ את פי עכ"ל ולהבין איך נרמז זה בואלה פקודי וגם מה איש אמונות לשון רבים וגם למה קורא לקרח באשר רצה להיות כהן גדול אץ להעשיר יבואר דהנה לעבודת ה צריך שני מיני אמונה הפנימי והחיצון הפנימי היא שתהי' מחשבתו שלימה ורצוי לעבודת הקב"ה והחיצון היא שיעשה המעשה על שלימותו ולכן מהשלימות הוא כמו שהי הציווי בהר סיני שלא להרוס חלד דהיינו שלא ירצה לעלות למעלה שאינה נכונה לו כי בזה מראה שאין מחשבתו שלימה לכבוד הקב"ה לקיים מצותיו כי אם לכבוד עצמו להשביע גאותו: עשיר נקרא לא בלבד עשיר בנכסים כי אם גם עשיר במעשים טובים כמו שדרשו מה דכתיב והשבע לעשיר אין מניח לו לישון על עשיר בתורה ובמעשים טובים וזה פירוש המדרש איש אמונות זה משה שהי נאמן בשתי מיני אמונה פנימי וחיצון שמחשבתו ומעשיו היו רצויים לפני ד' שעל כן נאמר בו בכל ביתי נאמן הוא ושכרו הי' רב ברכות שכל הדברים שתחת פקודתו היו מתברכים אבל קרח שהי' אץ להעשיר שהי' לוי וחפץ להיות כהן גדול והראה עצמו כמי שרוצה לזכות במעשים טובים ובעבודת הקב"ה היתרה על הכהן הגדול על עבודת הלוים אבל גלוי הי להקב"ה שמחשבתו אינה על הזכות של עבודת הקב"ה נכונה כי אם בקשת הכבוד ולכן לא ינקה שסופו הי ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותו תחת עלי' היתה לו ירידה וזה חשבון הראשון שצריך האדם לחשוב בלבבו עם מחשבתו לעבודת ה' לנקות עצמו מכל סיג גאוה וכדומה. אבל גם צריך לחשוב שלא יפחות על ידי עצלות ממה שמוטל עליו בעבודת תורה ומצות ובפרט שלא יתעצל בלימוד תורה וזה מה שסיים המדרש שכל הדברים שהי' משה גזבר עליהם היו מתברכים בפי' זה י"ל שרמז על מה דאיתא במדרש נכנס משה אצל בצלאל ראה שהותיר מן המשכן אמר לפני הקב"ה רבש"ע עשינו את המשכן מה נעשה בנותר א"ל לך ועשה בהן משכן לעדות כיון שבא ליתן חשבון אמר כך וכך יצא למשכן המותר למשכן העדות הה"ד אלה פקודי המשכן משכן העדות עכ"ל וזה פי הפסוק ע"פ המדרש מי שהוא איש אמונת פנימי וחיצון שכל מעשיו לכבוד הקב"ה לעשות רצון בוראו בלבד זה יזכה לרב ברכות לברכה פנימי שמחשבתו תרצה לפני ד' ולברכה חיצונה שמעשיו יהי יותר על מה שרצה לעשות שיתברכו מעשיו ע"י ד' כמו שאירע למשה שלא רצה לעשות רק משכן אחד ונעשו שנים כנראה ממה שכפל אלה פקודי המשכן משכן העדות וזה מה שאמר הה"ד איש אמונות רב ברכות זה משה ובזה רצה המדרש לבאר הכפל תיבת משכן בפסיק זה.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 2
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/2)

אמנם הענין שאמר הקב"ה למשה לך ועשה בהנותר משכן לעדות הוא תמוה ולא ראיתי מי שמפרש בזה על איזה משכן נתכוין ואולי י"ל שיש להקשות שאחרי שנתן משה חשבון בזה על כל הנדבות הכסף לאדנים והנחשת למזבח וכליו עוד לא ידענו מה נעשה מן הזהב שהי' עשרים ותשע ככר וארבע מאות ושלשים שקלים שבכל הכלים לח הי כולו זהב רק מנורה וכפורת עם הכרובים ובמנורה עם כל כליה נאמר שלא הי' בה רק ככר זהב ואפילו הי' בכפורת עם כרובים כפל כפלים בזה עדיין נשאר זהב הרבה כי בשאר כלים בארון במזבח הקטרת ובשלחן לא הי רק צפוי זהב עב דינר זהב כדאמרינן במסכת חגיגה על עובי צפוי מזבח הקטרת ומסתמא לזה לא נצרך זהב הרבה וגם לכלי השלחן לא הוצרך זהב הרבה כל כך ואם כן נשאר זהב ומה נעשה בזה ולכן אולי י"ל דתנן בשקלים פ' ד' שמהמותר מתרומת הלישכה נעשו רקועי זהב צפוי לבית קדש הקדשים וכמו כן י"ל שמשה עשה מהנותר מהזהב צפוי לבית קדש הקדשים ובזה יפרש מה שנאמר במדרש שאמר לו הקב"ה על שאלתו מה נעשה בנותר לך ועשה בהן משכן לעדות שהארון עם הלוחות נקרא ארון העדות.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 3
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/3)

ויש רמז בזה למה שכבר בארנו בפ' תרומה שהמשכן הי' נחלק בשלשה חלקים חצר המשכן המשכן וקדש קדשים שהי' מרמזים על שלשה עמודים שהעולם עומד עליהם תורה עבודה וגמילות חסדים חצר המשכן ש ו המזבח שהקריבו עליו קרבנות רמז על עמוד העבודה המשכן שבו השלחן ומזבח הקטרת והמנורה רמז על עמוד ג"א ששלחן אשר לפני ד' הוא אשר ממנו חונן עניים כדאמרינן סוף חגיגה וקטרת שנאמר בו שמן וקטרת ישמח לב וותק מרעהו מעצת נפש מרמז על גמילות חסדים גם לעשירים שימתיק להם עצתו ומשמח לבני אדם בהראות להם אהבתו אבל לשניהם כאשר יועילו לתכליתם נצרכים להיות בהראות לאשר חונן אותם פנים מאיר בשמחה ולא פנים חשוך ולכן המנורה עם היתה המאירה בתוכם. והתורה הכלולה בלוחת שבארון רמז על עמוד התורה והי' תוך קדש קדשים. גם מעלת שלשה העמודים נרמזו בזה שאם העבודה חביבה על כל זה ג"ח חביב יותר דאמרינן סיכה סוף פ' פ' שג"ח חביב להקב"ה מכל הקרבנות כדכתיב עושה חסד ומשפט נבחר לד' מזבח והחביב מכלם הוא תלמוד תורה כדאמרינן פאה פ' א' ותלמוד תורה כנגד כולם ולכן הי' רמז העבודה בחצר המשכן ורמז ג"ח לפנים ממנו במשכן ורמז התורה לפני ולפנים בקדש הקדשים.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 4
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/4)

והנה לשני העמודים לעבודה וג"ח ניתן סכום ומדה תמידין בבקר ובערב ובשבתות ומועדים ובראשי חדשים ולא יותר וכן ג"ח יש לו סכום ומדה צדקה לא יותר מחומש וגמילות חסדים שבגופו כשיזדמן לו לגמול ובעת שלא יזדמן אין עליו חוב אבל עמוד התורה לזה אין סכום ומדה כדכתיב והגית בו יומם ולילה והוא החוב שמוטל עליו שכל עת שיותר לו מקיום שני העמודים הראשונים יהיה ללמוך תורה ולכן כל הנותר מהזהב הובא בלי סכום ומדה אל קדש הקדשים להיות משכן לעדות. ועיקר החשבון שצריך האדם לחשוב בלבבו על מעשיו הוא לפשפש אם יש בו חטא ועון ולשוב בתשובה שלימה אל בוראו בזה יבואר מה דאיתא במדרש ילקוט פ' כי תשא זה יתנו אמר ר"מ נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר לו זה יתנו אמר משה מי יתן אמר לו הקב"ה כל העובר בים עכ"ל ויש להבין מה ענין שנטל הקב"ה מטבע מתחת כסא הכבוד וגם מה הי' שאלת משה מי יתן והלא כבר נאמר לו כי תשא את ראש בני ישראל ונתנו איש כפר נפשו הרי נתבאר לו שכל איש מישראל יתן גם י"ל למה השיב הקב"ה כל העובר בים ותלה זה בעבירת הים ולא השיב בקינור כל כל ישראל וגם י"ל למה שאל משה השאלה מי יתן עתה לאחר שהראה לו הקב"ה ה מטבע של אש ואמר לו זה יתנו ולא שאל מיד כשנאמר לו ונתנו איש כפר נפשו מי יתן ולבאר זה נאמר דבפרשה זו נפרשו של תרומות ופרשו רז"ל שנצטוה משה לחמר לישראל ליתן שלש תרומות תרומת מחצית השקל מהן נעשו האדנים לקרשים כדכתי' מאה ככר ככר לאדן ועוד תרומה מחצית השקל להקריב מהן קרבנות ותרומת נדבה למלאכת המשכן בלי סכום ועל כל התרומות נאמר ונתנו איש כפר נפשו בפקוד אותם ולפרש מה ענין כפר נפשו ולמה יותן דוקא בפקוד אותם ולמה מחצית השקל ולא מטבע שלימה נאמר דהנה האדם קבל חיים בעוה"ז מהקב"ה להיות לו עבד נאמן לשמור מצותיו ולעסוק בתורתו וכבר אמרו רז"ל בדברים המזכירים עונות של אדם הוא עיון תפלה דהיינו מי שרוצה להוציא עצמו מן הכלל להעיר השגחת הקב"ה בפרט עליו שטוב לאדם להיות בתוך הכלל שאז המקטרגים חין משגיחים עליו וכמו שפי' הזוהר פ בשלח מה שהשיבה השונמית לאלישע שאמר לה היש לדבר לך אל המלך התרצה שאתפלל בעדך אל מלך מלכי המלכים השיבה לו בתוך עמי אנכי יושבת טוב לי שאפקד בתוך עמי בכלל ושלא להעיר השגחת פרטי עלי למען לא יארע לי כשאירע לאיוב כשאמר הקב"ה השמת לבך הל עבדי אל איוב כי אין כמוהו בכל הארץ שקטרג עליו השטן ועל כן כשנימנו ישראל שכל אחד יוצא פרטי מן הכלל הוצרך ליתן כפר נפשו לשתק המקטרג ולכן דוקא בפקוד אותם ניתן כפר זה: הענין הכפר הוא למען שאם נבצר מעת חייו שעות ורגעים שלא הקדיש לעבודת הקב"ה שלא יהי בזה מועל בקדש בהחיים שניתן לו לעבודת הקדש בלבד שעל ידי הכופר נחשב כאילו נקנה לו חיים לעצמו מאת הקב"ה להיות שלו לצורך עצמו ולכן נתן מחצית השקל להזכירו כי רק מחצית נפשו פרה לעצמו לבל יענש עם לא חי חיי קדש לגמרי כי אם גם לצורך העולם הזה אבל החצי חייו ישאר נקדש לד' ובחצי החיים שקנה לעצמו נתן החצי שקל שהוקדש תחתיו לעבודת הקב"ה לקרבנות ולבנות משכן כבודו וזה ענין מחצית השקל לכפר נפשו. ואם אמנם כל אדם קיבל החיים מהקב"ה בעת הולדו ישראל שבאותו הדור שיצאו ממצרים קבלו עוד חיים שנית כשעברו תוך הים שהיו שם כמעט בלי תקוה להנצל וכפשע ביניהם ובין המות שלפניהם הים סוער לבלוע אותם ומאחריהם אמר אויב אריק חרבי תורישמו ידי ולולי חסד הקב"ה שעמד להם לבקוע הים לפניהם נאבדו ובעת הזאת קבלו חיים שנית מאת הקב"ה ולכן הוצרכו ישראל אז ליתן שתי פעמים מחצית השקל לפדיון חייהם מלבד נדבת המשכן בלי סכום שהי לכפר על נדבת הזהב לעגל כאשר בארנו פ' ויקהל ולכן רק בעת ההיא הוצרכו ליתן שלש תרומות אבל לעתיד הי' די להם במחצית השקל פעם אחת לעבודת הקרבנו לפדות להם קצת מחייהם לעבודת עצמם.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 5
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/5)

והנה כבר אמרו רז"ל מלכותא דרקיע כעין מלכותא דארעא וכמו בהנהגת המדינה יש שופטים שמענשים לעובר על דת המלך כדין וכמשפט המדינה ולחנן להחוטא אין בידם כי אם ביד המלך והמלך שואל לשופטיו אם ראוי הוא לחנינה אם לא כי הבקשה על החנינה הלך על ידם אל המלך אכן אם יטיב בעיני המלך ליתן חנינה בלי עצת שופטיו ושריו אז יקבל בקשת החנינה מהנשפט בלי אמצעי ויגזור אומר שמחל להחוטא ולא יעשה לו מאומה כמו בחוקי מלכותא דארעא כן מנהג מלך מלכי המלכים גם מלכותו בשמי שמיו החוטא אשר ידע בנפשו כי ראוי לעונש אם יפיל תחינתו לפני בוראו שימחול לו אז באה תפלתו בתחילה אל המלאכים הממונים על התפילה והם יבחנו על פי המשפט אם ראוי החוטא להמליץ בעדו על החנינה אם לא כי אם גדול עוונו מלמחול לא בלבד שאין מליצים בעדו אלה מקטרגים עליו ולכן אם הקב"ה רוצה לחנן מקבל התפילה והתחינה בלי אמצעי ובלי תערובת מדת הדין וחונן להחוטא במדת חסדו הגדול וזה הענין מה שנאמר בפסיקתא כשחזר מנשה בתשובה נאמר שם ויעתר לו ד' א"ת ויעתר אלא ויחתר שהמקטרגים קיטרגו לפני הקב"ה אדם שהעמיד צלם בהיכל איך תקובל תשובתו אז חתר לו הקב"ה מתחת כסא כבודו ושמע תחינתו לומר שלא על פי המשפט שבא לפני כסא כבודו כי אם במדת החסד שכינו בתחת כסא כבודו נתן לו חנינה ובזה נבאר מה שנאמר במדרש שנטל הקב"ה ה מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראהו למשה ואמר זה יתנו לאמר שרק על פי חסדו הגדול מקבל מטבע כזה תחת כופר נפש כל איש מישראל ונסתר זה ממלאכים שומרי המשפט.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 6
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/6)

ובזה מתורץ מה שהערנו למה רק עתה שאל משה מה יתן ולא בתחילה כשאמר לו הקב"ה ונתנו איש כפר נפשו שבתחילה הבין משה שמבקש הקב"ה כופר נפש זה מהם לפדות חייהם שניתן להם בעת הבראם חבל לאחר שהראה לו הקב"ה ע"י שלקח כמין מטבע מתחת כסא הכבוד שצריך להסתיר פדיון זה מן המקטרגים שלא תבא בפניו לפני כסאו אלא מתחת כסאו שלא ירגישו בו המקטרגים לזה תמה משה מי יתן וכי ח"ו כל ישראל אינם ראוים לחיים על פי דין והשיב לו הקב"ה כל העובר בים כי אז כשקבלו ישראל שנית חיים קיטרג מדת הדין ואמר הללו עובדי ע"ז והללו עובדי ע"ז מה נשתנו אלו מאלו כי עבר בים צרה הפסל מיכה עבר עמהם תוך הים ועל כן נאמר והמים להם חמה חסר בלא וא"ו לדרוש חימה כדאיתא במדרש שנתמלא חמה על ישראל לאבדם ועל החיים הזה השנית על פי הדין לא היו ראויין לפרות אותו במחצית השקל ולכן הסתיר הקב"ה פדיון זה מהמקטרגים וחתר מתחת כסא כבודו לקבל פדיונם וזה מה שהשיב למשה כל העובר בים. ואם אמנם מעת חרב בית מקדשינו בעו"ה ופסק נתינת מחצית השקל אין לישראל עוד פדיון נפש לכפר על נפשותיהם עם כל זה לא פסקה מהם גם עתה תקנה לקנות את נפשם דאמרינן בעירובין פ' א' ת"ר שתי שנים ומחצה נחלקו ב"ש וב"ה הללו אומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש במעשיו עכ"ל ומאוד יש לתימה וכי ח"ו קדושי עליון האלה ב"ש וב"ה ישימו תהלה במעשה הקב"ה שברא האדם ובודאי רק לטובתו לומר נוח לו לאדם שלא נברא והלא בזה חטאו המלאכים שאמרו לא יברא האדם ושפך הקב"ה זעמו עליהם ונשרפו כדאיתא במדרש ועוד יש להקשות על הלשון נוח לו לאדם שלא נברא הלא אם לא נברא אין כאן אדם ואיך יאמר שנוח לו לאדם שלא נברא וכן הי' צריך לומר נוח שלא נברא האדם משנברא וגם י"ל על מה שאמר ועכשיו שנברא יפשפש במעשיו או ימשמש במעשיו למה לא אמר שיגיע לתכלית בריאתו לעסוק בתורה ומצות וגם מה חילוק בין יפשפש במעשיו ובין ימשמש במעשיו ולבאר זה נקדים מה דאיתא בסנהדרין דף צ"ט ואמר רחב"א אמר רבי יוחנן כל הנביאים לא נתנבאו אלא לבעלי תשובה אבל צדיקים גמורים עין לא ראתה שקים זולתך ופליגי אדרבי אבוה דאמר ר"א א"ר מקום שבעלי תשובה עומדים צדיקים גמורים אין עומדים שם שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב ברישא רחוק והדר קרוב מאי רחוק רחוק מעיקרא ומאי קרוב קרוב דמעיקרא ודהשתא ורבי יוחנן אמר לרחוק שהוא רחוק מעבירה קרוב שהי' קרוב לעבירה ונתרחק ממנה עכ"ל הרי דפליגי אמוראי אם מעלת הצדיקים גדולה מבעלי תשובה ושכרם גדול יותר או אם מעלת הבעלי תשובה ושכרם גדול יותר משל צדיקים ואיתא במדרש והובא בילקוט פ' פנחס בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן בקרבן ראש השנה כתיב ועשיתם אמר הקב"ה מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם בדימוס מעלה אני עליכם כאלו היום נעשיתם כאילו היום בראתי אתכם בריה חדשה עכ"ל והיוצא מזה שעל ידי שזכה האדם בדין על ידי תשובה נעשה בריה חדשה וכן כתב ר"י ביסוד התשובה שמי ששב יראה עצמו כאלו בו ביום נולד ומיום הזה והלאה יפלס אורחותיו שלא יטוהו מדרך הטוב: והתכלית בזה כי אחר שעל פי מדת הדין נפש החוטאת היא תמות ולא תועיל לה חרטה במשפט בני אדם לכן כאשר הקב"ה מרחם על החוטא מעלה עליו כאלו מת וכלה בעמנו ונברא עתה בריה חדשה וגם יש תכלית בזה כמו שאמר רבינו יונה ז"ל שלא יתיאש החוטא ויחשוב שלא תועיל תשובתו מפני כובד אשמתו לכן יראה את עצמו כאלו נעשה עתה ברי' חדשה ועל פשעיו הראשונים יתחרט ויבקש מאת המקום למחות אותם מספר הזכרונות.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 7
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/7)

ובזה גבין המאמר הנ"ל דנראה שב"ש וב"ה נחלקו ברמז בפלוגתא שנחלקו האמוראים אחריהם אם הצדיק שלא טעם טעם חטא טוב מהבעל תשובה או אם הבעל תשובה שנלכד ברשת היצה"ר וכבש יצרו בגבורה אל בוראו טוב ממנו וזה הלשון נוח לו לאדם שנברא או שלא נברא כי לשון נברא לא נאמר רק על אדם הראשון כדכתיב ויברח ד' אלקים את האדם וכתיב זכר ונקבה ברח אותם אבל על כל בני אדם הבאים אחריו עליהם לא נאמר נברא כי אם נולד ולכן לשון אדם שנברא לא יאות כי אם לבעל תשובה שנברא ברי' חדשה לא ע"י אב ואם כי אם ברי יש מאין בסיועת הקב"ה ע"י עצמו ונאמר לשון נברא בנפעל שהוראת הנפעל לפעמים היא הפעולה ע"י עצמו כדכתיב ועמשא לא נשמר מחרב יואב שפירושו לא שמר את עצמו וזה מה שאמרה הברייתא הללו חומרים נוח לו לאדם שלא נברא משנברא (דבזה הלשון מתוקן נוח לו לאדם שכבר חי על האדמה) שלא נברא פי' על ידי עצמו משנברא ר"ל נוח לו לאדם להיות צדיק מעיקרא שלא הוצרך להבראות מחדש משנברא ע"י התשובה ודעת השלמים האלה היא הצדיק עדיף במעלתו מבעל תשובה אבל השלמים החולקים עליהם אמרו שנוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא שמעלת הבעל תשובה ושכרו שנברא בריה חדשה גדולה ממעלת הצדיק אבל נמנו וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא משנברא דהיינו שמעלת הצדיק גדול ממעלת הבעל תשובה ולכן לא יצדק לומר ועכשיו שנברא יעסוק בתורה ובמצות שזה החוב כבר הי' מוטל עליו קודם שנברא דהיינו קודם שנעשה בעל תשובה ולא עכשיו אבל אמר ועכשיו שנברא ימשמש במעשיו רצה לומר כמו שאמרו בתפילין ימשמש בהן כל שעה שלא יסיח דעתו מהן כן יעשה הבעל תשובה שאף שנברא ברי' חדשה לא יחשוב כי בזה העביר חטאיו הראשונים כי אם ימשמש במעשיו הראשונים ולא יסיח דעתו מהן להכיר גודל אשמתו כמו שאמר דוד המלך וחטאתי נגדי תמיד כן ינהג הבעל תשובה גמור שיכניע עצמו לפני ד' בכל מיני הכנעה ויבזה תענוגי העולם וגם יענה נפשו להמחות אשמתו ובזה די לו אבל לדעה האחרת לא די לבעל תשובה שיכיר מעשיו הרעים להיות תמיד לנגד עיניו ויחרט עליהם כי אם צריך לחקור גם על השורש פורה רוש ולענה להשמיד יחר פריו ממעל ושרשיו מתחת דהיינו שצריך לחקור על כל הענינים שהביאו אותו לידי חטא ואשמה ונבער אותם מדרך חייו וזה מה שאמר יפשפש במעשיו שהוא לשון יבקש במעשיו הראשונים מה הוליד אותם ולהרחיק עצמו ממקור הטומאה לבל ישוב לכסלו ובזה גם הבעל תשובה מקיים השתי חלקי האמונה הפנימי והחיצון הפנימי לקדש משבתו לעבודת ד' והחיצון שיהיו מעשיו רצויים לו.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 8
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/8)

ועל דרך זה נבאר מה דאיתא במדרש ילקוט פ' זו' ויקחו לי תרומה אחד עשר דבר נדבת המשכן סימן לדבר אחד עשר יום מחורב עכ"ל והוא תמוה מה משמיענו המדרש במנין זה של י"א ולמה צריך למנין ואיזה רמז יש באחד עשר יום מחורב לזה וליישב זה נאמר דהנה אם נחשב בפרט הנדבות שבפרשת תרומה הן יותר מי"א ובמרש פ' תרומה עצמו אמר שם מנין יותר אבל מדרש זה רצה ליישב שכל הנדבות שם זהב וכסף ונחושת וגו' בכולם כתוב שם עם ו' החיבור עד שמן למאור שכתוב בלאו ו' ובזה רמז הכתוב לחלק בין הנדבות הראשונות ובין הנדבות אשר מן שמן למאור ולהלן שהנדבות הראשונות היו למשכן עצמו ולכליו אבל הנדבות מן שיין ולהלן לא היו למשכן כי אם לצורן משיחה ולבגדי כהן גדול ולעבודת הקטרת והנה מספר הנדבות הראשונות היא אחד עשר וזה מה שאמר המדרש יא דבר נדבת המשכן משא"כ השאר הדברים שעולים על המספר הזה לא היו לבנין המשכן כי אם לצורך העבודה והכהנים ולכן חלקם הכתוב אמנם למה באמת פרט הכתוב תחד עשר דבר לנדבת המשכן לזה מסיים המדרש סימן לדבר אחד עשר יום מחורב שהנה כבר הודענו דברי רז ל אמר הקב"ה תבא נדבת המשכן ותכפר על עון העגל ודייק נדבת המשכן שעון העגל הי' מכופל במחשבה ובמעשה שאם גם בעונות אחרות אין הקב"ה מצרף מחשבה למעשה כדכתיב און אם ראיתי בלבי לא ישמע ד' בעין ע"ז הקב"ה מצרף מחשבה למעשה כדילפינן סוף חולין מלמען תפוש בני ישראל בלבותם ועל כן לכפר על כפילת עון הזה על המחשבה ועל המעשה צוה הקב"ה על נדבת המשכן מאת כל איש אשר ידבנו לבו למען נדבת הלב שהוא הרצון הטוב יכפר על המחשבה רעה של עגל והמשכן עצמו הנעשה מהן כאשר ישכון בו כבוד ד' יכפר על המעשה: ואיתא במדרש רבה פ' כי תשא ראב"י אומר כ"ט יום היו עם הקב"ה וי"א יום היו מחשבים לעשות העגל שנאמר אחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר שעשו מעשה שעיר עכ"ל ובזה משמיענו המדרש שמן הארבעים יום שבין קבלת התורה ובין ירידת משה מן ההר עם הלחות רק כ"ט יום הי מחשבתם שלם עם ד' אבל אחד עשר יום כבר חטהו במחשבתם לעשות העגל ולכן נדבת המשכן שהיתה לכפר על המחשבה היתה באחד עשר דברים לכפר כל אחד על יום אחד שחטאו במחשבת העגל הנרמז באחד עשר יום מחורב דרך הר שעיר זהו כוונת המדרש סימן לדבר אחד עשר יום מחורב שיהי להם המספר י"א לסימן לאחד עשר יום שחטאו במחשבה לעשות העגל ולשוב גם על המחשבה עם המעשה.


###### Minchat Ani on Torah, Pekudei 9
[Minchat Ani on Torah, Pekudei 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Pekudei/r/9)

וע"פ דברינו יש לבאר פסוק ירמי' ל"א הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדיו קהל גדול ישובו הנה ויש לדקדק על לשון מארץ צפון אחר וקבצתים מירכתי ארץ הרי כל רוחות העולם בכלל ולמה פרט מארץ צפון גם לאיזה ענין פרט מבעלי מומין עור ופסח ומבני אדם הרה ויולדת וגם יחדיו מיותר והנה רז"ל בסנהררין צ"א פירשו פסוק זה על תחיית המתים ועור ופסח פירשו לומר שיקומו המתים בהמומין שהיו בהם בעת שנקברו ואחר כך ירפאו ועל פירוש זה נמצא יישוב למה פרט מומין אילו דוקא שיש לומר שהנביא בזה השמיענו הן ענין תחיית המתים והן הזכיות שיחיו אותם על פי מה שאמר ישעי' הנביא רני עקרה לא ילדה פצחי רינה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ד' וכבר העירו רז"ל למה תרנן העקדה שלא ילדה ופירשו מפני שלא ילדה בנים לגיהנם אבל עוד יש להבין מה ענין הטעם שנותן לזה בשאמר כי רבים בני שוממה מבני בעולה וגם מי הם בני שוממה ומי הם בני בעולה לא נתבאר ולבאר זה י"ל דגם שבארנו שנמנו וגמרו שמעלת הצדיק גדולה ממעלת ה הבעל תשובה עם כל זה לפעמים רבו זכיות הבעל תשובה מזכיות הצדיק וכמו שמצינו בגמרא שנאמר על בעל תשובה יש קונה עולמו בשעה אחת והוא ע"ד שאמרו רז"ל ביומא פ א' הבעל תשובה ששב מאהבה זדונות נעשו לו כזכיות כי אשר לו נתכנו עלילות ואשר הוא בוחן לבבות הוא היודע כמה קשה הי' להחוטא לפרוש מהעבירה ולכבוש יצרו וכמה מיני צער סבל על זה ולפום צערא אגרא לכן לפעמים יגדל שכרו מהצדיק שלא בא לידי נסיון ולא הוצרך להתגבר על יצרו ואמרו רז"ל תולדותיהן של צדיקים מעשים טובים שהוליד מהתורה המאורסה לו לעולם ולכן המעשים טובים יקראו בני בעולה והמעשים שנתהפכו לזכיות על ידי התשובה מן העבירות הם יקראו בני שוממה שמקורן בשוממות העבירות וזה מה שאמר הנביא רני עקרה לא ילדה שאמר לכנסת ישראל שארנן שהיא עקרה שלא ילדה בנים לגהינם אכן הלא תאמר אם גם צער אין לי בעבור זה גם שמחה אין לי אחר שאני עקרה ולא ילדתי גם בנים לגן עדן לזה הוסיף פצחי רינה וצהלי כי רבים בני שוממה מבני בעולה כי אם גם לא ילדת מעשים טובים הרבה עם כל זה רבו זכויותיך שנקראו תולדותיך ובניך אם תשוב אלי מאהבה מחטאיך כי אז רבים בני שוממה מבני בעולה התולדות שהן הזכיו' שנתהפכו לך מן השוממה רבים הם מבני בעולה מהזכיות שהם לך יין המצות שעשית ולכן תגיל ותשמח הם תשוב אלי באמת אמר ד'. ואמרינן בסנהדרין דף צ"א א"ל אנטונינוס לרבי גוף ונשמה יכולין לפטור עצמם מן הדין כיצד גוף אומר נשמה חטאה שמיום שפירשה ממני הרני מוטל כאבן דומם בקבר ונשמה אומרת גוף חטא שמיום שפרשתי ממנו הרני פורחת באויר כציפור א"ל אמשיל לך משל למה הדבר דומה למלך בו"ד שהי' לו פרדס נאה והיו בו בכורות נאות והושיב בה שני שומרים אחד חיגר ואחד סומא אמר לו חיגר לסומא בכורות נאות אני רואה בפרדס בא והרכבני ונביאם לאכלם רכב חיגר על גבי סומא והביאום ואכלום לימים בא בעל הפרדס א"ל ביכורות נאות להיכן הן אמר לו חיגר כלום יש לי רגלים להלך בהן א"ל סומא כלום יש לי עינים לראות מה עשה הרכיב חיגר על גבי סומא ודן אותם כאחד אף הקב"ה מביא נשמה וזורקה בגוף ודן אותם כאחד שנאמר יקרא אל השמים מעל זו נשמה ואל הארץ לדין עמו זה הגוף עכ"ל והיוצא מהמאמר שדעתו כדעת הקדמונים שהחית המתים תהי' בגוף ונשמה ושהם נמשלים לחיגר וסומא שנקראים גם עור ופסח ובזה יבואר הפסוק הנני מביא אותם מארץ צפון מתנבא הנביא בשם הקב"ה על תחית המתים שיביא הצפונים בקבר בארץ ויקבץ אותם מכל ירכתי ארץ בם עור ופסח שהם גוף ונשמה הרה ויולדת יחדיו הרה נאמר גם על מחשבה ויולד על המעשה כדכתיב הרה עייל וילד שקר וכמו על המחשבה ומעשה רעים כן יאמר ג"כ פה על המחשבה ומעשים טובים לומר שכשיקומו הגוף ונשמה לדין יקומו הרה ויולדת יחד הן בתולדותיהן שילדו במעשים טובים והן באותן מעשים שעלו בהם במחשבה לבד ולא הספיקו לעשותם בפועל כי יחשוב להם השופט צדק בחסדו המחשבה כמעשה וכזה קהל גדול יבואו הנה קהל גדול מהחיים בגוף ונשמה וקהל גדול ממעשים טובים כי לא בלבד המעשים הטובים שעשו יחשבו להם לזכות כי אם גם בני השוממה העבירות שנתהפכו לזכיות ע"י תשובה מאהבה ומעשים טובים שעלו במחשבה אותם שהרו ולא ילדו יחשוב להם אדון החסד והרחמים לזכות אותם בדין ולהנחילם העולם הבא.