## Minchat Ani on Torah, Re'eh

###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 1
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/1)

בפסוק ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה יש לדקדק ראו הל"ל לשון רבים ועוד למה ראה ולא שמע ויש לומר דכבר בארנו סוף פ עקב שעיקר עבודת ד' הוא להשלמת עצמנו וזה מה דאיתא במדרש רבה ראה אנכי נותן לפניכם הה"ד אם תחבו ושמעתם א"ר לוי לוי למה"ד לעבד שאמר לו רבו הרי מונייק של זהב ואם לאו הרי כבלים של ברזל כך אמר הקב"ה לישראל אם עשיתם את רצוני הרי הטוב והברכה ואם לאו הרי הקללה הרי שתי דרכים לפניכם ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה ד"א ראה אנכי א"ר אלעזר משאמר הקב"ה דבר זה בסיני באותה שעה מפי עליון לא תצא הרעות והטוב אלא מאילי' הרעה באה על עושה הרעה והטובה באה על עושה הטובה י"ל מה מבאר במשל ואיך שייך לזה קרא אם תאבו וגם במאמר ר"א יש לדקדק מה מבאר עם הפסוק דמפי עליון אבל יש לומר דכבר הקשו המפרשים למה כל שכר ועונש שבתורה הם גופני ולא רוחני ויש לבאר דהנה אולי יש לחשוב דברכה וקללה הוא שכר ועונש כאשר ישלם שכר לעוה"ב לפועל ומענש למזיק לעבודתו וזה כל פעולת ושכר הפעולה והעבודה אבל יצמח מזה שני טעיות האחת שיחשוב האדם שלא להיות פועל כלל ולא יקבל שכר על הפעולה ולא עונש אם יחדל והשני שיהי עי"ז כעובד ע"מ לקבל פרס.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 2
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/2)

אכן זה אינו שעבודתינו הוא להשלמת עצמנו וכמו שלא יאמר האדם שרוצה שכר לגופו בשמאכילו כשרעב לאכול כי האכילה מצד עצמה היא נתבעת מתכונת הגוף וכשמאכיל זה בעצמו שכרו כן הענין בקיום המצות ע"י נשמה שהם להשלמת עצמת האדם שהיא נשמתו וכן אם יחדל מעסק המצות ממעט את תשלומתו ולכן אין האדם כעובד ע"מ לקבל פרס שהרי עובד את עצמו וגם לא שייך שיאמר לא אהי' עבד אבל יש להבין לפ"ז לענין מה כתוב שכר ועונש גופני בתורה וי"ל אחר שהנפש בעוה"ז לא תוכל להבין שכר ועונש רוחני מצד השלמה עצמה לכן כתבה התורה כן להדריך האדם לטוב ע"י שינתן לו שכר בעוה"ז ושיחדל מלחטוא ע"י יראת העונש ולכן מתורץ הקושיא למה לא כתבה התורה השכר הרוחני דעיקר שכר ועונש מצד עצמו אינה צריכה התורה לכתוב ולא יכלה לכתוב מפני שאין לב האדם יוכל להשיגו וההבדל שבין שכר ועונש כזה שהוא רק לזרז ובין שכר ועונש ממש הוא בשני דברים (א) לזרז בין ברכה בין קללה יש להם מכוון אחד דהיינו המעשה אבל לענין שכר ועונש ממש הם שני מכוונים להרע לזה ולהטיב לזה.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 3
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/3)

(ב) לזרז צריך לפרש התנאים קודם המעשה אבל לענין שכר ועונש די אח"כ כשכבר נעשה המעשה וזהו פירש הפסוק הם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו ולכאורה תאבו וכן תמאנו מיותר חבל יאמר עכ"פ אביא אתכם לשמוע רק בהבדל אם תאבו ושמעתם דהיינו שהשמעו מצד רצונכם הטוב לא די שלא תקילו עונש אלא טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו לשמוע אזי חרב תאכלו עד שתשמעו אבל עכ"פ כל המכוון הוא שתשמעו וזהו מה שמבאר במשל העבד שלא אמר אם תשמע אגדיל אותך ואם לאו אכה אותך או אמכרך לאחר אלא הרי מונייק והרי כבלים פי עכ"פ תהי' לי עבד ואמשוך אותך בשלשלת אלא אם תהי' טוב יהי' השלשלת של זהב ואך לנוי ואם לאו יהיו כבלים של ברזל לסגור עצמך בעל כרחך.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 4
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/4)

וזהו דמסיים המדרש הרי שני דרכים לפניכם ששניהם מגיעים אתכם למקום אחד והיינו ראה לשון יחיד לישראל בכלל אני נותן לפניכם פירוש לשני כתות שבכם צדיקים ורשעים ברכה וקללה להגיע אתכם כאיש אחד אל עבודתי וזה ראה פי התבונן ממה שאני נותן לפניכם היום דהיינו מיד עתה והיינו זריזות דאם לא כן שיהי שכר ועונש ממש דיו אם כבר נעשה המעשה. וכן מה שאמר רבי אלעזר בד"א של המדרש ג"כ רנה לתרץ מה לשון היום ומתרץ אחר שמפי עליון לא תנא רעות וטוב א"כ איך אפשר לעולם שכר ועונש אכן זה אינו דודאי אם לאחר המעשה יגזר כן אז הטוב והרע יצא מפי הקב"ה אבל הקב"ה כבר כשנתן התורה נתן בטבע שקיום המצו' תפתח אוצר השכר ובעבירה חוזר העונש וזהו פי המדרש היום אני נותן שכבר ניתן בטבע היום להיות בא מאליו.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 5
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/5)

וזהו פירוש הפסוקים בירמי' כ"ג ט"ז כה אמר צבאות אל תשמעו על דברי הנביאים הנבאים לכם מהבלים המה אתכם חזון לבם ידברו וגו' אמרים אמור למנאני דבר ד' שלו' יהי לכם וכל הלך בשררות לבו אמרו לא תבא עליכם רעה כי מי עמד בסוד ד' וירא וישמע חת דברו מי הקשיב דברי וישמע הנה סערת ד חמה יצאה וסער מתחולל על ראש רשעים יחול: פי' שהם יאמרו כיון שהקב"ה ה רחום איך יביא העונש על האדם אעכ"פ שאמר פורענות להביא לא יביא ואמר הנביא אבל אל יתעו אתכם כי מי שמע מה אמר ד' ואפילו הקשיב מי שומע פי' מבין אכן אומר ואבאר לכם כי אין הקב"ה צריך לענוש כי סערת ד' הוא חמה כבר יצאה וסער מתחולל ע"י עצמו לח ע"י התנענעת אחר ועל ראש רשעים ממילא יחול כי אם הוגה ורחם כרוב חסדיו.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 6
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/6)

והנה המיוחד שמנינו בו השכר בעוה"ז מפורש בפ' זו בענין מצות נתינת הצדקה שאמרה התורה נתון תתן לו ולא ירע לבבך בתתך לו כי בגלל הדבר הזה יברכך ד' אלקיך בכל מעשיך ובכל משלח ידך כי לא יחדל אביון מקרב הארץ על כן אנכי מצוך לחמר פתח תפתח את ידך להאיך לעניך ולאבינך בהרצך יש לדקדק בתתך לו מיותר ועוד כי לא יחדל מה נתינת טעם יש בזה ויזה לשון מקרב ולמה שינה הארץ ואח"כ ארצך וכל הדקדוקים האלו יש ליישב דבענין צדקה יש להתבונן שלשה דברים (א) עיקר חיוב צדקה (ב) אופן נתינתה (ג) שכרה ואמרינן בב"ב פ"א א"ר אבו' שאלו לשלמה בן דוד עד היכן כחה של צדקה אמר להם צאו וראו מה פירש אבא פזר נתן לאביונים צדקתו עומדת לעד קרנו תרום בכבוד רבא אמר מהכא הוא מרומים ישכון מצודות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים מ"ט הוא מרומים ישכון משום דלחמו נתן מימיו נאמנים וי"ל למה דוקא לשלמה ועוד כבר כתיב למען יברכך ועוד מה לשון מה פירש אבא אמר אבא הל"ל ומה זה מוסיף רבא ויש לומר דהצדקה שנותנים לעני אינו זכות למקבל אבל הוא זכות לנותן וזה שאמר הכתוב צדקה תרומם גוי וחסר לאומים חטאת גוי אלו ישראל וי"ל למה נקרא מה שנותנים הם צדקה ע"פ מה דאיתא במדרש ברא את העניים לזכות בהם את העשירים והנה החילוק שבין צדקה ובין חסד הוא שבישראל נקרא צדקה ובלאומים חסד ע"פ מה שפרשתי בשו"ת בנין ציון (סי פ"ה) דישראל מה שנותן לעני אינו נותן מפני רחמנות לבד אלא שחושב עצמו מחוייב לזה ע"פ הדין דיודע שהקב"ה ברא העניים לזכות את העשירים ושממה שנתן לו הקב"ה ה יש בו חלק שניתן לעניים ושאינו עושה רק משפט צדק להחזיר לאחר מה שניתן לו בשבילו ולכן אינו נותן מפני שלבו העיר בו החשק לרחם על העניים אלה מפני שמחוייב לזה ע ע"פ היושר ולכן נקרא זה אצלו צדקה ומרוממו אבל בלאומים שאינם נותנים ע"פ בחינה זו אלא כשלבו מעיר בו חשק לרחם ולחנן וזה מה שנקרא אצלו חסד בלבד וזה חטאת דבזה רק כל מחשבתו בלבד בשביל עצמו וכו' וגם נגד העני יש חילוק דאם העני יודע שמה שמקבל הוא חלקו שניתן לו מהקב"ה אינו מתבייש בכך אבל כשיודע שרק מחמת נדבת לב הנותן שחושבו לחסד מקבל מתנה מתבייש וזהו חטאת ע"ש ופירוש צדקה תרומם גוי הוא שנותן בתורת צדקה ואינו מקמץ וגם אינו מבקש תודה מהעני וזהו ששאלו לשלמה עד היכן כחה של צדקה:


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 7
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/7)

ומה שיש לחשוב עוד הוא באופן נתינתה שיתן בסבר פנים יפות ואיתא במסורה שני פעמים בתתך לו דצדקה ובתתך לו לחם וחרב דשאול דיש בוטה כמדקרת חרב ולזה טוב שלא יתן כלום ויש מתעשר ואין כל מתרושש והון רב כופר נפש איש עשרו ורש לא שמע גערה וזהו פירוש ולא ירע לבבך בתתך לו דהיינו בתתך לו בביושים דחתה נותן לו חרב יחדיו עם הלחם בפי' וחרב חתה תוקע בלבו והשכר לזה הוא שיקבל עי"ז ברכה מלמעלה אם יתן לעני בשמחה ובאין ביוש כמו שאמר הכתוב בצדקה תכונני רחקי מעשק כי לא תיראי וממחתה כי לא תקרב אליך ורש"י פי' רחקי כמו התרחקי אבל קשה גם לפי פי' זה מה טעם כי לא תיראי לא תיראי הל"ל אבל יש לומר שפתח עני' סוערה לא נוחמה. כלומר אם היא נמשלת לעני' אזי תקנה שלה ע"י צדקה אכן רחקי מעסק שלא לעשוק חלק העני לבלי ליתן לו הכל ואז לא יעשקו לך הטוב למעלה וגם הרחק שלא לחתת העני ואז גם אליך לא תקרב מחתה.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 8
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/8)

במדרש הרוצה לידע תחיית מתים מן התורה יראה והנה מרים מצורעת כשלג באליהו כתיב הנה צויתי שם אשה אלמנה לכלכלך י"ל למה היא דוקא בפרקי ר"א איתא שבזכות הצדקה הקב"ה מחיה מתים ראי' לדבר אלישע ויש לדקדק למה אבל י"ל דעני חשוב כמת כמו דאמרינן בפ"ק דנדרים ולכן המלו' ברבית אינו עומד בתחיית המתים דכתיב וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך אל תקח מאתו נשך ותרבית: והנה מצורע ג"כ איתקש למת דכתיב אל נא תהי כמת כדאיתא נדרים דף ס"ד ולכן ממרים ראי' לתח"ה: וזה כוונת הכתוב בדניאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד שהמשכיל דומה לזוהר הרקיע שהוא אור אבל אינו יכול להאיר לאחרים אבל המצדיק הוא ככוכבים שהם אור לעצמם ומאירים גם לאחרים וכאשר הם בעה"ז כן יהיו לעוה"ב וחגיגת ראש חדש יש סימן לזה שנשמח שנקבל הארה בגלות מהשמש ואור השמש לא יבצר וכמו שגם רק החלק אשר יפנה אל השמש מקבל אור כן ישראל בגלות בשעה שנושאים עיניהם בתפילה וכן העני כשיפנה אליו צריכים להיות לו כמו המצדיק וזהו נתון תתן לו דהיינו מצות צדקה ולא ירע לבבך ליתן בפנים זועפות כשתחשב שאתה נותן לו את שלו דהיינו בתתך לו ואם תשאל א"כ למה התקבלתי ע"ז משיב למען יברכך כמדרש הנ"ל: ועוד יש טעם אחר כי לא יחדל אביון דהיינו המת שקרוי אביון לועג לרש בקרב הארץ כשישן בארץ רק יעמוד לתחיי' ולא יעזב לנצח לכן אני מצוך פתוח וגו' בארצך רצה לומר בעוד שאתה בעולמך בארצך לא תעזוב את ה העני אבל פתח תפתח את ידך לו.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 9
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/9)

אכן ענין נתינת צדקה וקבלת טובה כפי המתנה יבואר עוד בענין אחר דאמר' התורה השמר לך פן תעזב את הלוי כל ימיך על אדמתך כי ירחיב ד' אלקיך את גבלך כאשר דבר לך ואמרת אכלה בשר כי תאו נפשך לאכל בשר ואיתא על זה במדרש רבה השמר לך פן תעזוב את הלוי ואח"כ כי ירחיב ד' את גבולך אמר רבי לוי לויה למה"ד למי שאמר לחבירו השאילני זהוב אחד א"ל אינו מכיר בחשבונך א"ל צא ובדוק אותי נתן לו ופרע לו מיד א"ל אפילו אתה צריך עד כ' או עד ל' זהובים טול לך אמר מי גרם לך ליטול כל מה שאתה מבקש שעשית לי חשבון טוב כך האדם כשנבדק ומפריש מעשרותיו כראוי מרחיבין לו את גבולו הוי לפי מתנתך מרחיבין לך ויש לדקדק מה בעי ר"ל במשל ועוד למה צריך לדרוש בסמיכות מה שכתוב בפי' נתון תתן וכו כי בגלל הדבר ועוד מה לשון בחשבונך וחשבון טוב הל"ל בישרותך וי"ל דהוקשה לו מאי לשון השמר לך וגו' כי ירחיב ואיזה שמירה צריך שלא להרויח כי שמירה לא צריך רק שלא יפסיד ועוד אם אתן למצוא ברכה הלא אומר די לי במה שיש לי ויהי' לי מדת הסתפקות ועוד דכתיב כאשר דבר לך ואם כבר דבר ל"ל ליתן ללוי שיהא לי ועוד למה כתיב כל ימיך על אדמתך ואי משום ברכה הלא גם במשא ובמתן כשיש לאדם די ספוקו והותר אינו עוסק עוד ועוד אם אתן ללוי למצוא ברכה למה אינו נותן הקב"ה בעצמו ללוי? הנה כל הקושיות הללו מתרץ רבי לוי בהמשל דהענין כך כל מה שהאדם מוצא בעוה"ז אינו רק הלוואה מהקב"ה כדברי רז"ל החנות פתוחה וכל הרוצה ללות יבוא וילו' וכן אמרו לו רשע ולא ישלם אחד הלוה מן האדם כלו' מן המקום אכן שמא תאמר אם כן כל אדם נשאר חייב למקום אבל אין הענין כן אלא הקב"ה ברחמיו אינו מבקש רק חשבון כזה שתחזיר לשלם מעשר ללוי ותשעה חלקים אז יהיו לך במתנה ובתחילה שהקב"ה פוסק לו עושר מעט ואם תעשה חשבון כראוי אז ירחיב לך ללות לך הרבה כזה ולכן ודאי צריך שמירה דאם תעזבו ללוי אזי לא עשית חשבון כראוי אפילו נתת רק פחות ממה שאתה צריך ליתן כדאמרינן בגמרא כדמבעי למיעבדיני ובזה מתרץ ג"כ מה שהקשה למה לא נותן הקב"ה בעצמו שבאמת נותן בעצמו שהלו' לך ואתה משלם בערו ללוי וזהו כי ירחיב את גבולך כאשר דבר ולכאורה חם דבר א"כ זהו בעצמו הגבול דהא אצל הקב"ה המחשבה והמעשה אחד ומה הרחבה יש אבל לפ"ז ה"ק מה שכבר דבר לתת לך אם מקיים חתה להחזיר. לעני מה ששייך לו זהו ירחיב כמשל שבתחילה אינו מבקש ללות רק זהוב ואח"כ מעצמו הלו לו עשרים ושלשים וזהו האיך יתברך לבא לידי הרחבה ועשירות.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 10
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/10)

אמנם לכאורה העשירות מביאו לידי תאו על זה מפרש כי ירחיב ד' את גבולך כאשר דבר לך ואמרת אוכלה בשר כי תאו' נפשך לאכל בשר בכל אות נפשך תאכל בשר: כי ירחק ממך המקום אשר יבחר ד' אלקיך לשום שמו שם וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ד' לך כאשר צויתך ואכלת בשעריך בכל אות נפשך: אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל כן תאכלנו הטמא והטהור יחדו יאכלנו: רק חזק לבלתי אכל הדם כי הדם הוא הנפש ולא תאכל הנפש עם הבשר בפירוש הפסוקים ובפרט ביתור כי תאו' ובכל אות וגם מאי רק חזק יש לומר אם אמנם התורה התירה תענוגי העוה"ז ג"כ עם כל זה צריך בזה תנאים והוא ע"פ המדרש רבה בכל אות נפשך תאכל בשר זש"ה עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים ד' מתיר אסורים מדבר בישראל מלמד שהיו במצרים יותר משבעים אומות ומכולן לא היו משעבדין אלא בישראל מי עשה להם דין עושה משפט לעשוקים נותן לחם לרעבים אלו ישראל מניין שנאמר ויענך וירעבך ויאכלך את המן וגו' ד' מתיר אסורים תלו ישראל כיצד רבנן אמרי שמונה דברים אסר הקב"ה והתיר להם שמונה בהם חלב והתיר שומן הלב איסור אשת אח ויבום איסור חילול שבת והתיר עבודה במקדש כלאים וסדין בציצית אף להלן אסר בשר תאו' בפ' אחרי מות וכאן התירו להן מניין רק בכל אות נפשך תזבח ואכלת בשר ויש לדקדק מה בא ליישב בפסוק ועוד מנ"ל דרק לישראל עושה משפט הלא הקב"ה עושה לכל עשוקים ועוד מה זה לשון מלמד שהיו במצרים יותר מע' לשון אינו נוגע לכוונת דבריו דהל"ל שהרי הוציא ישראל ממצרים ביד חזקה ובשפטים גדולים וכן נותן לחם לרעבים ג"כ קשה מנא לי' דבישראל דוקא ועוד' ק איך מגיע שכל מה שאסר התיר כנגדן לד' מתיר אסורים ובפירוש ענינים אלו יש לומר דבפסוק יש לדקדק לעשוקים לעושקים מבעיא לי וכן מה שאמר לרעבים הוא שללות מגדולות הקב"ה שהרי נותן לחם לכל גם קודם שירעבו גם י"ל למה דוקא במתיר אסורים מזכיר ד' ולא ברישא דקרא אכן זה כוונת המדרש שמפרש עושה משפט לעשוקים שלא יחשוב העשוק שנעשה מבלי השגחה מלמעלה שהרי אתה רואה שמכל האומות לא עשקו הלא ישראל וזה ע"כ שהקב"ה עושה משפט לעשוקים שרצה לייסר ישראל וזה ע"כ וכן נותן לחם לרעבים הראה בישראל ג"כ דוקא שבתחילה הרעיבם ואח"כ האכילם המן למען ידעו כי לא על הלחם לבדו יחי האדם וגו' וכל זה למען הראותך כי ד' מתיר אסורים שלא תחשוב שיש בידך להתיר המצות והאיסורים מפני שלשה בחינות (א) שאם לפי דעתך סר הטעם חסיר המצו' (ב) שאם יש טעם למצות לא נתנו דוקא בישראל (ג) שמא תאמר שאין הקב"ה חפץ בעינוי ברואיו ולזה משיב נגד הטעם הראשון שאין בידך להסיר המצות כי הלא תראה שהקב"ה עשה משפט לעשוקים וענה את ישראל כשבא העת הוא בעצמו סר המשפט ופדם וכן במצות ועוד תראה שכל האומות שהיו במצרים לא נשתעבדו רק ישראל מצד השגחת הקב"ה וע"כ גם המצות לא נתנו רק לישראל ונגד הטעם השלישי שאין חפץ הקב"ה בעינוי ברואיו אמר נותן לחם לרעבים שתראה שאף שהקב"ה נותן לחם לכל בשר לא נתן לישראל רק אחר עינוי להודיעך וכו' וכן נתן לך מצות לצרפך ומזה תראה שד' מתיר אסורים ולכן הוסיף גם ד' לבסוף לומר שהוא לבדו יודע מדה ומשקל ולא אחר: עוד י"ל דמזכיר דוקא ד' במתיר אסורים דעושה משפט לעשוקים שייך גם במלך בו"ד וכן נותן לרעבים ואין אלו רק בכמות אבל מתיר אסורים בזה ד' לבדו הוא ואין לזר אתו.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 11
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/11)

וזהו פירוש הפסוקים שרוצה לומר שאחר שאצל הקב"ה הכל במשפט ובמשקל ובמשורה ריוח נגד צער ואיסור נגד היתר שתחת שהיו ישראל בצער יותר מכל האומות רצה הקב"ה ליתן להם נחת יותר מכל האומות וזהו אחר ויענך וירעיבך לכן ויאכילך את המן והנה הטובה שהי' במן שהיו טועמים בו כל מיני מטעמים גרם להם איסור בשר תאו' שלמה להם בשר אחר שטעמו טעם בשר והרי זה הי' חטא המתאוים כמאמר הכתוב מי יאכילנו בשר וגו' בלתי אל המן עינינו והמן הזרע גד הוא פי שהיו טועמים בו כל מיני מטעמים אבל משבאו לארץ ופסק המן התיר הקב"ה בשר תאו' שמעתה הי' להם תאו' וזהו דמייתי קרא דבכל אות נפשך לפי שצריך האדם לגדור את עצמו בתענוגי העוה"ז בתנאים שונים.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 12
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/12)

(א) שלא יתאוה האדם לתאו' רק יפיק תאותו כשיהי' לו כפירוש האלשיך בפסוק צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר כלומר לשובע נפשו ולא לשובע הגוף (וכפי' הבינה לעתים בפסוק התאו' תאו').


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 13
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/13)

(ב) שיהי' נוכח לו שאינו רק גומל חסד עם הגוף מפני שתענוגי הנשמה רוחני לא יספיקו לו בריחוק מקום מן הג"ע מקום הנשמות.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 14
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 14](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/14)

(ג) שישים אל לבו שהקב"ה הוא הנותן וזהו דוקא אחר שבירך להקב"ה כמאמר רז"ל בברכות פ"ו בסתירת לד' הארץ ומלואה וכתיב והארץ נתן לבני אדם שזהו קודם שברך אבל לאחר שברך הארץ נתן לבני אדם.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 15
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 15](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/15)

(ד) שיהנה במדה ובמשקל כאלו לא ימצא בקל עוד מה שנהנה בו.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 16
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 16](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/16)

(ה) אחרי שההנאה היא לחבר הגוף עם הנשמה לכן לא ימשוך אחר נפש הבהמה לבד רק יחשוב שעי"ז גומל חסד עם הנשמה ולכן לא יזון רק מהחלק המזון שבבהמה ולא מן הדם שהוא נפש הזה. וכל חמשה תנאים אלו רמז הכתוב ואמרת אוכלה בשר כי תאו' נפשך לאכול בשר אבל לא תרצה לאכול כשלא תתאו וגם דע כי בכל אות נפשך תאכל פירוש מפני שהנפש הבהמי אשר בך תתאו ע"י אשר ירחק ממך המקום שהיא המדרגה הרוחני אשר יבחר ד' אלקיך ולכן אתה צריך להנות ממזון הגוף וגם לא תהנה רק אחר אשר נתן לך ד' אלקיך דהיינו אחר ברכה והודי' להקב"ה וגם כאשר יאכל את הצבי שזה לא ימצא בשפע רק בהזדמנות מזמן לזמן וכפי' הכלי יקר וגם הטמא שהוא הגוף והטהור שהיא הנשמה יחדיו יאכלנו שבשביל שניהם תאכל ולכן חזק לבלתי אכול הדם כי הוא נפש הבהמי ואין האכילה ראוי לך להביא נפש הבהמי רק אדרבא להחזיק הנשמה בגוף: וזהו פירש המדרש אמרו על הלל שכשנפטר מתלמידיו ואמרי לאן אתה הולך אמר לגמול חסד עם הדין אכסניא היום בכאן ולמחר היא אזלית ויומא לית לה ידועית פירוש דאי הוי לנשמה יום ידועית אינה כאכסניא שצריך לכבדו כי מה יוסיף לו האכילה הלא לא תמהר לעזבו אבל לאחר שאין לה יום ידועית צריך לשמור שלא תוכרח לילך הרי שגם בשביל הנשמה צריך לאכול וזהו הטמא והטהור יחדיו יאכלנו: ולכן מסיים רק חזק לבלתי אכול הדם פירוש אחרי שהתרתי לך לילך אחר תאות נפש הבהמה אבל בתנאי שיהא גם בנשמה חלק בה לכן חזק לבלתי אכול הדם שהוא נפש הבהמה בעצמה כי אז תשפיל עצמך להיות בהמה רק הדם תשפוך על הארץ כי הוא חלק המגיע לארץ ושלא יעלה למעלה ואמר שוב לא תאכלנו למען ייטב לך ולבניך אחריך כי תעשה הישר בעיני ד' ולכאורה יש לדקדק למה ייטב לך ע"י מצו' זו ועוד מה לשון כי תעשה הלא שב ואל תעשה הוא אבל דברינו אתי שפיר כי אם יאכל הדם יכלול עמו נפש הבהמי ויעשה בהמה ויהיו כל ימי חייו עלולים לחטא ולא לטוב ואז אין טובה לו ולזרעו ולכן אמר הכתוב לא תאכלנו שלא תעשה בהמה ואז ייטב לך ולבניך אחריך כי עי"ז תעלה על הבהמה ותעשה הישר בעיני ד'.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 17
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 17](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/17)

ועפ"ז יבואר ג"כ טעם איסור אכילת בשר בחלב ועל פי מה דאיתא במדרש תנחומא אמר רבי יצחק בשלשה מקומות כתיב לא תבשל גדי בחלב אמו אחד לענינו ואחד לענין תורה ואחד לענין מעשרות לענינו מה כתיב אחריו הנה אנכי שולח מלאך לפניך לענין תורה דכתיב אחריו כתב לך את הדברים האלה לענין מעשר דכתיב אחריו עשר תעשר והוא תמו' שלא נתבאר מה ענין הסמיכות הללו וגם מה ענין לענינו ויש לומר דהנה לאיסור בשר בחלב נמצאו ג' טעמים בראשונים הרמב"ם פירש שהי' חוק ע"ז והי קרוב להטעות בני אדם אחר ע"ז הטבעים פירשו שהוא מטמטם את השכל ולזה נוטה דעת החינוך ועוד פירשו שהוא אכזריות שהחלב שהיא ליניקה לגדי להחיותו שבו ויכלו אותו.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 18
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 18](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/18)

והנה ענין ע"ז פי' שהיו חושבים עובדי' שהקב"ה נותן ממשלה לאמצעיים וא"כ ביותר היו צריכים ישראל אז לשמירה ממחשבת פיגול זו אחר שהקב"ה נתן להם מלאך לשמירה ולכן מיד אחר כתיב בפ' משפטים הנה אנכי שולח מלאך כתיב אזהרת ע"ז לא תשתחו' לאלוהיהם ולא תעבדם וגו' וזה פירוש המדרש חד לענינו פירוש אחר שאני שולח מלאך לכן תשמרו לבל בשל גדי בחלב אמו להתרחק מכל חוק ע"ז. והשנית אחר שאני נותן לכם התורה שהיא מקור החכמה לכן צריך שיהי' שכל שלכם צח. והשלישית אתם רחמנים בני רחמנים אשר על כן אני מצוה לכם לתת מעשר ללוי ולעני ולכן לא תבשל גדי בחלב אמו שלא להתאכזר וזהו פי' המדרש בשביל ענינו בשביל תורה ובשביל מעשר.


###### Minchat Ani on Torah, Re'eh 19
[Minchat Ani on Torah, Re'eh 19](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Re%27eh/r/19)

עוד י"ל בפירוש המדרש כי גדול תועלת בשר בחלב שגרם לנו נתינת התורה כמו שכתוב במדרש שאמר הקב"ה למלאכים כשבקשו התורה ואמרו תנה הודך על השמים הלא אתם אכלתם בשר בחלב אצל אברהם וזהו הפירוש הלא זה לא תבשל גדי בחלב אמו שהרי זה גרם לכם קבלת התורה שראו הנה אנכי שולח מלאך לפניך לשמרך הרי שהמלאך גדול ואף עפ"י כן לא נתתי להם התורה רק לכם בשביל שאכלו בשר בחלב. וזה הפירוש אחד לענינו פירוש בשביל המלאך שעי"ז זכית למעלה גדולה של קבלת התורה ולכן שוב כתיב לא תבשל וסמיך לי' כתב לך שע"ז זכית ולכן מה גרם לך כל הכבוד זהו מצות צדקה וחסד של אברהם שנתן לאורחים כל מאכלות טובות לבחור והם אכלו ביחד ולכן כתיב שיב לא תבשל שזכות מצו' זו יזכירך בעשר תעשר לילך בדרך אברהם אביך שנתן מעשר מכל.