## Minchat Ani on Torah, Shemot

###### Minchat Ani on Torah, Shemot 1
[Minchat Ani on Torah, Shemot 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/1)

במדרש וירא אלקים את בני ישראל שעשו תשובה הבינונים וגם הרשעים וידע אלקים שאפילו אחד בחבירו לא הי' יודע רק הקב"ה לבדו ואע"פ שעשו תשובה לא יצאו משם אלמלא זכות אבות מפני שמידת הדין מקטרג על העגל ועל זה נאמר ולקחתם אגודת איזוב כנגד שהשפילו עצמן לעשות תשובה כאיזוב וטבלתם בדם אשר בסף בזכות התורה שעתידין לקבל והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות בזכות אברהם יצחק ויעקב עכ"ל והנה מה שדרש המדרש אגודת איזוב על רמז החשובה מבואר בדבריו שאיזוב הוא עשב הנמוך הגדל סמוך לארץ וכן הבעל חשובה צריך להשפיל עצמו.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 2
[Minchat Ani on Torah, Shemot 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/2)

ומה שדרש רמז על קבלת התורה מוטבלתם בדם אשר בסף ג"כ יש לפרש שהברית שכרת משה עם ישראל על קבלת התורה הי' בזריקת הדם עליהם אשר באגנות ומה שכרת הברית לקבלת התורה בדם יש ליתן טעם כי הדם הוא הנפש ואין דברי תורה מקויימין אלא מי שנותן נפשו עליהן כמו שדרז"ל מאדם כי ימות באוהל אין דברי תורה מקויימין אלא במי שממית עצמו עליהן שאין הכוונה מיתה ממש דאם מת איך יקויים התורה על ידו אבל הכוונה שחובל נקרא נטילת נשמה מפני שהממעט הדם ממעט הנפש והתורה שמתשת כח וכן הרבה מצוות שאין מקויימין רק בטורח ויגיעה השובר כח האדם נקרא אצלו נטילת נשמה וזה מה שנקרא בלשון רז"ל ממית עצמו עלי' ולכן ברית רומז על קבלת התורה.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 3
[Minchat Ani on Torah, Shemot 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/3)

ומה שמפרש המדרש והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות על זכות אברהם יצחק ויעקב יש לפרש דאם אמנם האבות הקדושים שוו בצדקותם ובמעשיהם הטובים עכ"ז מה שנכתב בתורה מהם נראה שחלקו ביניהם העמדת שלשה העמודים שהעולם עומד עליהם שהם תורה ועבודה וגמילות חסדים שביצחק לא מצאנו ממעשיו הטובים כ"א שפשט צוארו להעקידה שהיא העבודה המעולה שכלל את כל העבודות אבל שלמד תורה ושגמל חסדים לא נזכר בתורה מזה אף שבלי ספק גם שלימות האלה היו בו ונגד זה ביעקב לא נזכר רק שהי' איש תם יושב אוהלים לומד תורה בבית שם ועבר ושגדל גם בניו לתורה ולמצות אבל מעבודה ושגמל חסדים לא נזכר בו שאפילו המצבה אשר נדר לא הקים עד שהזכירו הקב"ה מפני שהכיר שעיקר מעשיו יהי' ללמוד תורה ולגדל בניו לתורה אבל באברהם אם שהי מעשיו לגמול חסדים עם כל אדם כמו שספרה התורה ממנו שהכניס אורחים והציל לוט בן אחיו בסכנת עצמו והתפלל על סדום וכדומה עכ"ז גם עבודה נזכר ממנו במה שבנה מזבחות והקריב עליו ומה שעקד בנו יצחק על גב המזבח וגם שלמד תורה נזכר ממנו דכתיב וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי הרי שלמד כל התורה וגם גדל בניו לתורה ומצות כדכתיב כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ד' לעשות צדקה ומשפט וזה ענין המשל ממשקוף ושתי המזוזות שידוע שהמזוזות עומדים זה נגד זה והמשקוף רובץ על שתיהן מצד זה ומצד זה ומחברן וזה הוא ענין המשל של אברהם יצחק ויעקב יצחק הוא מזוזת העבודה ויעקב מזוזת התורה ואברהם המשקוף הנחה על שתיהן והעיקר באמצע שהוא הי' עמוד החסד ושלשתם יחד היו הפתח אשר בה נכנסה ידיעת הבורא יתברך אל העולם התחתון ולכן דורש המדרש והגעתם אל המשקוף ואל שתי המזוזות על זכות איו"י. ואמנם המדרש פרט שלשה דברים שהיו צריכים ישראל להיות ראויין לגאול שהם תשובה, תורה וזכות אבות, ויש ליתן טעם לזה דבלא תשובה פשיטא שלא היו ראויין לגאול שהיו עובדי ע"ז כמצריים ובים עוד קטרג שר מצרים מה נשתנו אילו מאילו.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 4
[Minchat Ani on Torah, Shemot 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/4)

ומה שמדמה הבעל חשובה לאיזוב יש לפרש ע"פ מאמר התנא באבות רבי לויטס איש יבנה אומר מאוד מאוד הוה שפל רוח שתקות אנוש רמה והמפרשים נלאו לפרש מה תקוה בזה ועוד מה טעם יש להיות שפל רוח מאוד מפני שתקות אנוש רמה אבל יפורש בשנעיר על החילוק שבין תוחלת ובין תקוה שתוחלת יאמר על דבר שתארע פתאום בלתי שמשכה בעת הרבה שהוא לשון חלה שפירושו נפל ובלשון חכמים מזה הרבה כגון חל להיות שהוא כמו אירע להיות ולכך נאמר תוחלת ממושכה מחלת לב מפני שמיחל שתבוא הדבר המיוחלת מהרה ופתאום ולא תמשך בזמן הרבה אבל לא כן לשון תקוה שהוא מלשון קו הנמשך הרבה וכן נאמר את תקות חוט השני תקשור בחלון שנקרא בזה הקו תקוה. וזה הפי' של הפסוק קוה אל ד' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ד' שר"ל לא תמוש הבטחון על תשועת הקב"ה ממחשבתך אפילו רגע אחת וקוה לד' ואם תראה שתקותך רוצה להפסק חזק ואמץ לבך למען שוב קוה אל ד' בלי הפסק.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 5
[Minchat Ani on Torah, Shemot 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/5)

והנה כל ענייני האדם בעולם הזה כגון עשירות וגבורה ונוי וחכמה ומעשים הכל יפסק בעת מותו שנעשה כאבן דומם רק עניין אחד לא יפסק ממנו והוא שם רמה שבחייו נקרא רמה כדכתיב אף כי אנוש רמה וזה נשאר גם במותו בקבר ומפני זה לדעת התנא באהלות פרק ב' כזית רמה שנולדה בבשר המת אפילו חי' כבשר המת היא חשובה כיון דאדם מחיים נקרא רמה וזה יורה לאדם שעיקר מקומו בעולם הזה הוא העפר הנמוך כדכתיב השח עד עפר שבזה דומה לרמה שמקום גידולו בארץ וזה מאמר התנא מאוד מאוד הוה שפל רוח שתשפיל עצמך בכל יכולתך עד עפר שתקות אנוש רמה דהיינו מה שנמשך ממנו מהחיים עד אחר המות הוא עניין רמה ולכן גם בחייו ישפיל עצמו כרמה. ואם דרך מוסר זה נאמר לכל אדם ביותר יהי' נגד עיני החוטא שהרים את עצמו למעול מעל באביו שבשמים בעברו על מצותו ולכן ההזאה באיזוב הנמוך והגדל סמוך לארץ ירמז לבעל תשובה איך ישפיל עצמו עד עפר.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 6
[Minchat Ani on Torah, Shemot 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/6)

ומה שהיו ישראל צריכים תורה להגאל יבואר ע"פ דברי המדרש רבה פ' צו רבי סימון ב"ר נתן אומר שני דברים אין להם כפרה ונתנה להם התורה כפרה לשון הרע והורג נפש בשגגה לשון הרע בזגי המעיל יבוא הקול ויכפר על הקול הורג נפש בשגגה במה יתכפר לו במיתת כהן הגדול שנאמר ואחרי מות הכהן הגדול ישוב הרוצח עכ"ל והוא תמוה שפתח אין להם כפרה וסיים ונתנה להם התורה הרי יש להם ואיך אמר שאין להם כפרה אכן יבואר דהנה בכל עבירות שבתורה מצאנו כפרה ע"י תשובה אף שאין להשיב הדבר אשר פגם ואפילו בכריתות וחייבי מיתות שאין נדונין בב"ד אמרינן ריש פ' ג' דמכות שאם עשה חשובה ב"ד של מעלה מוחלין לו אבל לא כן בחטאים שבין אדם לחבירו שבזה אינו מועיל תשובה עד שישיב את אשר פגם בחטאו דאם גזל או עשק נאמר והשיג את הגזילה אשר גזל או את העושק אשר עשק וכן בשופך דם האדם ישלם בדמו כדכתיב באדם דמו ישפך ונאמר ולארץ לא יכופר לדם אשר שופך בה כי אם בדם שופכו וגם בחלל שנמצא אשר לא נודע מי צריך כפרה בדם עגלה ערופה ולכן בהורג נפש בשגגה שאין לחייבו מיתה באשר בשגגה בא לידו וגם אין ביכולתו להשיב נפש הנהרג עליו נאמר שאין לו כפרה כאשר יאות במי שחטא לחבירו אבל חמלה התורה עליו שתכפר לו חטאתו במות הכה"ג וכן במי שמדבר לשון הרע שנחשב על פי דברי חז"ל כהריגה שאמרו המדבר לשון הרע הורג שלשה גם לזה אין כפרה כאשר יאות לחוטא לחבירו שישיב את אשר פגם כי איך יחי מה שהרג בלשונו ולזה נתנה התורה כפרה בזגי המעיל שנאמר בהם ונשמע קולו בבואו אל הקדש יבוא הקול ויכפר על הקול: והנה כפרות האלה היו בזמן שביהמ"ק קיים ובא כהן הגדול אל הקדש אבל לאחר שחרב הבית ואין כהן הגדול גם כפרות האלה חדלו ועל הורג נפש בשגגה הטילו החכמים האחרונים תשובה בתעניות וסיגופים וגם על מספר לשה"ר מצאנו תשובה אחרת גם בזמן הזה שהוא לימוד תורה כמו שלמדו חז"ל ממה דכתיב זאת תהי' תורת המצורע שהתורה תכפר על מוציא שם רע וכבר מרומזה כפרה זו גם במעיל שהי' פעמון זהב ורמון זה אצל זה שקול הפעמון מרמז על קול התורה הנשמע בבואו אל הקדש להורות שרק לקדש דהיינו לתורה ולתפלה תשמע קול האדם בלי מצרים אבל לדבר הרשות יהיו דבריו מעטים ולדבר עבירה לא ישמע קולו כלל ורמון מרמז על בעלי מצות שהם דוגמת רמון כמאמר רז"ל מלאים מצות כרמון ולכך הרמון לא נתן קול דקול מצות לא ישמע ממקיהם כדכתיב הצנע לכת עם אלקיך ולכן מפאר הכתוב ע"פ פי' המדרש לבעלי תשובה וידע אלקים שאפילו אחד בחבירו לא הי' יודע רק הקב"ה לבדו. ואמנם כמה גדול שכר השתיקה נודע לישראל בגלות מצרים דאיתא במדרש אבות היו סימן לבנים שנאמר ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב ונאמר בישראל ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל עכ"ל ויש לדקדק למה לא הביא הפסוק של תורה וישאלו ממצרים כלי כסף וכלי זהב גם בפסוק שהביא יש לדקדק מה המשך לחין בשבטיו כושל לויוציאם אבל יבואר ע"פ מדרש ילקוט פ' אמור שמביא ראי' שלא היו בישראל דילטורין שהרי נאמר י"ב חודש קודם שיצאו דבר נא באזני העם וישאלו ממצרים ולא הי' בהם אחד שהגיד למצרים וזה פי' הפסוק ויוציאם בכסף וזהב שלא הי' אפשר רק ע"י שתיקה שלהם ומזה ראי' שאין בשבטיו כושל ומדבר לשוה"ר אפילו אחד.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 7
[Minchat Ani on Torah, Shemot 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/7)

והנה אברהם נתעשר כדכתיב ותוקח האשה בית פרעה ולאברם הטיב בעבורה וזה לא הי' אפשר רק ע"י שתיקת שרה שלא גילתה שאשת אברהם היא כאשר ביקש ממנה ובזה הי' אברם סימן לבניו שיצאו ברכוש גדול ע"י השתיקה ולכן הביא הפסוק ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל שמעיד על זה אכן משה הי' ירא שיש בישראל בעלי לשון הרע דאיתא במדרש אכן נודע הדבר כיון ששמע דבריו אמר לשון הרע יש ביניהם היאך יהיו ראוים לגאולה עכ"ל וצריך ביאור הרי עובדי ע"ז היו ואם חטא גדול הזה לא יעכב הגאולה היאך יעכב אותה חטא לשון הרע אבל יבואר זה שמי שרוצה להעביר דבר רע צריך לסתום מקורה ולעקור שרשה כדברי רז"ל העוקר עבודה זרה צריך לשרש אחרי' ומצאנו שתחילת גלות מצרים הי' ע"י לשון הרע שאמרו הבה נתחכמה לו וגו' ונוסף על שונאנו ועלה מן הארץ הרי שדברו המצריים רע על ישראל כאלו רוצים למרוד בהם מה שהי' שקר גמור ולכן המביא בכורים פתח דבריו במה שסיפר מגלות מצרים וירעו לנו המצרים ובעל הגדה מפרש לשון וירעו שנאמר הבה נתחכמה לו וגו' ופירשו המפרשים שהמצרים דברו עלינו רעה שאנחנו מורדים ורעים. ואם כי לשון הרע הזה גרם הגלות לא תפסק רק אם ישראל נשמרו מלחטוא כזה ולכן כששמע משה שהיו בישראל בעלי לשה"ר אמר מעתה היאך יהיו ראוים להגאל טרם עקרו שורש גלותם.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 8
[Minchat Ani on Torah, Shemot 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/8)

ועפ"ז יפורש ג"כ המדרש רבה פ' וארא ויט משה מטהו על השמים המכות האלה שלשה ע"י אהרן ושלשה ע"י משה ושלשה ע"י הקב"ה ואחת ע"י כולם דם צפרדע כנים בארץ ע"י אהרן ברד ארבה חושך בשמים וארץ ע"י משה ערוב דבר מכות בכורות ע"י הקב"ה ושחין ע"י כולם עכ"ל ויש לבאר למה הי' חילוק זה דחטא מצרים הי' משולש. חטאו נגד גוף ישראל שענו אותם בעבודה קשה. חטאו נגד חיי ישראל שאבדו את זכוריהם ביאור. חטאו נגד הקב"ה שסרבו על דבריו. נגד זה נלקו בשלשה חלקי מכות. על מה שחטאו נגד הגוף של ישראל שהוא חלק הארץ נלקו בדם צפרדע כנים בארץ. על מה שחטאו נגד חיי ישראל שהוא החיבור של שמים וארץ באדם שהנשמה היא משמים והגוף מן הארץ נלקו בברד ארבה חושך שהי' בשמים ובארץ.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 9
[Minchat Ani on Torah, Shemot 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/9)

ועל מה שחטאו נגד הקב"ה נלקו ע"י הקב"ה בעצמו ע"י ערוב דבר מכות בכורות שבאו בלי מציעות של משה ואהרן מהקב"ה. ואמנם למה השחין בא ע"י כולם יבואר ע"י מה דאיתא במדרש מכה זו באה להם ע"י הקב"ה ומשה ואהרן לפי שמשה ואהרן לקחו פיח הכבשן וזרקם משה השמימה והפכו הקב"ה לשחין ונפל על מצרים והטעם למה נעשה כן יש לפרש שבעון לשון הרע חוטאים שנים המספר והמקבל לשוה"ר ואמרו רז"ל המספר לשוה"ר גדול חטאו עד לשמים שנאמר שתו בשמים פיהם ולשונם תהלוך בארץ ולזה רמז מכות השחין שנעשה ע יפיח הכבשן שלקחו אותו משה ואהרן כל אחד מלא חפניו ואהרן מסרו למשה כדכתיב וזרקו משה השמימה משה לבדו וזה כענין לשוה"ר שמשחיר לשנים ולהמקבל וזרקם משה השמימה לרמז שחטא לשוה"ר מגיע עד לשמים ואיתא במדרש שהי' האבק עילה עד כסא הכבוד וזה ע"ד שאמרו רז"ל כל המספר לשוה"ר כאילו כפר בעיקר שנאמר לשוננו אתנו מי אדון לנו והאבק הזה נעשה במצרים לשחין פורח ואיתא במדרש פורח מלמד שהי' צרעת עמו וגם זה להורות שבאה מכה זו למצרים על עון לשוה"ר דאמרו רז"ל המספר לשון הרע נלקה בצרעת ועל שהי' עון לשוה"ר מקור חטא מצרים מה שחטאו בשעבוד ישראל בשלשה כאשר ביארנו נגד גופי ישראל ונגד חייהם ונגד הקב"ה לכן באה להם מכה זו ע"י שלשה ע"י הקב"ה ומשה ואהרן.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 10
[Minchat Ani on Torah, Shemot 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/10)

ועפ"ז יבואר מדרש רבה פרשת ויקרא טוב מלא כף נחת ממלא חפנים הבל ורעות רוח טובה דריסה אחת שדרס הקב"ה במצרים שנאמר ועברתי בארץ מצרים ומת כל בכור ממלא חפנים פיח כבשן שלא הי' בו גאולה עכ"ל והוא תמוה למה מכל המכות שנלקו מצרים לא פרט רק מכת שחין שלא הי' בה גאולה עד מכות בכורות גם בפסוק מצאנו שנוי המכה זו מחמש מכות שקדמו לה שבכולם נאמר ויחזק לב פרעה ובמכת שחין נאמר בפעם הראשון ויחזק ד' את לב פרעה אמנם ע"פ הנ"ל יש לומר כיון שבמכה זו נענש מקור חטא מצרים שהי' לשוה"ר שדברו על ישראל אשר ע"כ באה אל לבם יותר מכל הקודמים שגם החרטומים לא יכלו לעמוד מפניו הי מן הראוי שתפעל על לב פרעה לשלח את ישראל אם לא שידע הקב"ה שברצונו לא ישלח ע"כ חיזק לבו עד מכות בכורות ששמח אז הוא ועבדיו ביציאת ישראל וזה פירש המדרש שטובה היתה דריסת הקב"ה במכות בכורות ממכת שחין שלא היתה בה גאולה.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 11
[Minchat Ani on Torah, Shemot 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/11)

ועפ"ז יבואר למה הוצרכה התורה לגאולת ישראל ממצרים דהנה ראינו מדברי המדרש שהתחלנו בו שאף ששבו ישראל תשובה שלימה מחטא ע"ז עכ"ז לא הועיל אם לא בזכות אבות באשר שגלוי לפני הקב"ה שיעשו העגל והוא ע"ד הכתוב אשמעה מה ידבר ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה פ' שאע"פ שאין הקב"ה מעניש על העתיד עם כל זה לא יחשוב לזכות אם גלוי לפניו שהזכות הפך לחובה ולכסלה וכן בזה הי' גלוי לפני הקב"ה שישראל בקרוב יכשלו בחטא לשוה"ר כדאמרינן בערכין לא נחתם גז"ד של אבותינו במדבר אלא על לשוה"ר וע"כ לא היו ישראל ראויים לעקור שורש פורה ראש ולענה של גלות מצרים שהי' לשוה"ר אם לא שהי' גלוי לפניו ג"כ שישראל יקבלו התורה שהיא מרפא לשון ועל ידה ינקו את עצמם מעון הזה ולכן הוצרכה תורה לגאולתן.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 12
[Minchat Ani on Torah, Shemot 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/12)

ומה שהצריכו גם זכות אבות לגאולתן מלבד מה שפירש המדרש כדי להגן עליהם מחטא העגל למען תועיל להם התשובה מע"ז עוד י"ל ע"פ המכילתא כיון שאמר משה לישראל לגאלם אמרו הרי כתיב ועבדום ועינו אותם ד' מאות שנה ועדיין לא עברו אמר משה כיון שחפץ הקב"ה לגאול אתכם אינו מביט בשנים ובקינים לזה נאמר קול דודי מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות עכ"ל וצריך ביאור איך תתורץ בזה הקושיא שנאמר ארבע מאות שנה ולא איש אל ויכזב אמנם מובן זה ע"פ מכילתא אחרת רבי אומר כתוב אחד אומר ארבע מאות שנה וכתוב אחר אומר ודור רביעי ישובו הנה אם יעשו תשובה אני גואלם לדורות ואם לאו לשנים עכ"ל והחילוק שבין שתי עתים האלה מבואר שאם אחר כלות ד' מאות שנה אין זה בחפץ הקב"ה כ"א על פי מידת דינו אכן אם תהי' גאולתן אחר דור רביעי זה תלוי בחפצו אם יחפוץ בהם לקבל תשובתן וזה היא תשובת משה לישראל כיון שחפץ הקב"ה לגאול אתכם אינו מביט בשנים פירש שאז יקויים בכם ודור רביעי ישובו הנה: ומה שהביא המדרש על זה הפסוק מדלג על ההרים מקבץ על הגבעות יבואר ע"פ מה דאמרינן בר"ה ד' י"א מדלג על ההרים בזכות אבות מקפץ על הגבעות בזכות אמהות.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 13
[Minchat Ani on Torah, Shemot 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/13)

ומה שאמר על זכות אבות מדלג ועל זכות אמהות מקפץ יש לפרש שבאהלות פ' ח' תנן הדולג ממקום למקום והקופץ ממקום למקום ופירש הר"ש שם דולג הוא ברגל אחד קופץ בשתי רגליו ומזה ידענו דקופץ מורה על מהירות הליכה יותר מדולג שהקופץ בשתי רגליו ימהר בתנועתו ממקומו יותר מהדולג ברגל אחד ובסוטה פרק א' דרש רבי עקיבא בזכות נשים צדקניות נגאלו אבותינו ממצרים ויש להבין הרי כתוב ויזכור אלקים את בריתו את איו"י הרי שעל ידי זכירה זו נגאלו אבל יבואר שזכות נשים צדקניות הי שהשתדלו להיות להם בנים רבים כמבואר בסוטה שם ובזה הלכו בעקבות האמהות שרה רבקה רחל ולאה שהשתדלו ג"כ להיות להם בנים ובמצרים הי' זה צורך גדול שלקבלת התורה הוצרכו ישראל להיות ששים רבוא כדאמרינן ביבמות ולכן זכות האבות לבד לא הי' מועיל רק להקדים הגאולה טרם כלות ארבע מאות שנה אבל בתנאי שיהיו ישראל ששים רבוא לקבל התורה אבל זכות האמהות עמדה לנשים צדקניות במצרים שנתברך השתדלותם לילד בנים רבים למהר מספר ישראל לס' רבוא וזה מה שפירש התנא מדלג על ההרים בזכות אבות שזכות איו"י גרם שנגאלו טרם כלות ארבע מאות שנה ושדילג הקב"ה על הקץ אבל שנמהרו להגאל שהוא לשון קפץ זה נעשה בזכות אמהות כאשר ביארנו.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 14
[Minchat Ani on Torah, Shemot 14](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/14)

וע"פ הדברים האלה יש לבאר ענין האותות שנתן הקב"ה למשה שנאמר ויען משה ויאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי כי יאמרו לא נראה אליך ד' וגו' וצוה לו הקב"ה לעשות האות בנחש ובצרעת ונאמר והי' לא יאמינו לך ולא ישמעו לקול האות הראשון והאמינו לקול האות האחרון והי' אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה ולא ישמעון לקולך ולקחת ממימי היאור ושפכת היבשה והי' המים אשר תקח מן היאור והי' לדם ביבשת וכבר ביארו המפרשים זה בכה וזה בכה למה הוצרך שלשה מופתים האלה ולמה אם לא יאמינו לאות הראשון יאמינו לאות האחרון ואיך יהי' בטוח שאם לא יאמינו לשני האותות שיאמינו אז בוודאי לאות השלישי וביותר יקשה אם זה ודאי שיאמינו אז למה לא יספיק האות השלישי לבד ואולי יש לומר בזה דכבר נתן המדרש תנחומא טעם לשני האותות הראשונים שנאמר שם אמר הקב"ה למשה אחד שלי ואחד שלך שלי וישלח ד' הנחשים השרפים שלך והנה מרים מצורעת עכ"ל ובפירוש זה י"ל שהקב"ה רצה להורות למשה איך יראה לישראל שחטאו בשני דברים כמו שאמר והן לא יאמינו לי ולא ישמעו לקולי כי כי יאמרו לא נראה אליך ד' ובזה חשד משה לישראל בשני דברים שאמר והן לא יאמינו לי שבזה רצה לומר שלא יאמינו שהקב"ה משגיח על בני אדם וכטעות עע"ז על פי משכ' הרמב"ם ועוד יאמרו גם אם משגיח לא נראה אליך ד' שלא שלחך ומלבך אתה בודה זה ולזה אמר הקב"ה תעשה לפניהם שתי אותות שמי שאינו מאמין בי יענש בנחשים השרפים כאשר נענשו הכופרים במדבר ומי שאינו מאמין בך יענש בצרעת כמרים שלא האמינה שמה שפירש משה מן האשה ע"פ הדיבור הי' וחשבה זה לך לדופי.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 15
[Minchat Ani on Torah, Shemot 15](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/15)

ועפ"ז נאמר שידע הקב"ה שישאלו ישרש שלש שאלות באופן שאחת תצמח מתשובת השאלה שלפני' שבתחילה ישאלו אם הקב"ה באמת משגיח על מעשה בני אדם מה חטאנו שנתענו זה רד"ו שנים בשעבוד קשה של מצרים אמנם על קושיא זו כבר תירצו הראשונים ומבואר גם בזוהר שהגלות הי' למרק זוהמת הנחש דהיינו שע"י חטא של אדם הראשון נשבת הרוחני שבאדם שהקב"ה בראו בגוף נקי כמלאכי השרת וע"י חטא אדם בהסתת הנחש נתגשם הגוף הטהור ונעשה ארציי וזה מה שנקרא בדרז"ל זוהמת הנחש ולמרק זה הי' הגלות ונגמרה הטהרה הזאת כשעמדו על הר סיני כדאמרינן בשבת ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן ואלמלא שלא חטאו בעגל נשארו בגוף רוחני לעולם כמו שאמרו חרות ממלאך המות וזה מה שקרא הכתוב מצרים כור הברזל שנאמר ויוציא אתכם מכור הברזל ממצרים כי כמו שבכור הברזל נצרף הכסף מסיגים כן נצרפתם בגלות מצרים מזוהמת הנחש ולזה צוה הקב"ה למשה להודיע זאת לישראל ע"י אות הנחש כי באמת היצר הרע שברא הקב"ה נברא לטובת האדם להיות בידו למטה כח עוז כדכתיב מטה עוזך ישלח ד' מציון אשר על ידו ירים עצמו במעלה על מלאכי השרת ע"י כבוש היצר באהבת ובעבודת ד' אכן משהושלך ארצה שהתחבר עם הארץ ועשה לאדם ארציי נעשה לו לנחש הנושך והממית ולכן לא היתה תקנה כ"א לאחוז בזנבו שהוא מדת השפלות וההכנעה שהי' לישראל ע"י שעבוד מצרים ואז הי' הנחש שוב למטה כח ועוז בידם כמו שהי' כוונת הבריאה.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 16
[Minchat Ani on Torah, Shemot 16](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/16)

אמנם ידע הקב"ה שאות זה לא יספיק להם כי עתה ישאלו שאלה אחרת אם באמת נתענו בגלות כדי להעביר זוהמת הנחש למה נשתננו מכל אומה ולשון ולמה לא גם הם יצרפו ויתלבנו כמונו להיות נצרפים מזוהמת הנחש ולזה צוה הקב"ה למשה לעשות אות הצרעת דענין טומאת צרעת כבר ביארו הראשונים שאין זה חולי בטבע כ"א חולי רוחניי שנראה בסימן על גוף האדם וראי' לזה מה שצוה התורה שהמצורע יהי סגור מה שהוא נגד ענין הטבע שיתרפא יותר ע"י אויר וגם זה שצוה התורה שהכהן העובד עבודת ד' יטמאו או יטהרו ולא יובא אל הרופא לרפאותו בסמים מלבד עוד שאר המצות של טהרת המצורע שהכל מורה שחולי הצרעת אינה טבעי רק רוחני והנה אמרו רז"ל אמר הקב"ה אתם מטמאים בנגעים ואין אוה"ע מטמאין בנגעים וביארו הקדמונים כי כמו על דרך הטבע רק גוף בריא וחזק ידחה ליחות העפשיות לחוץ מה שאין כן גוף נחלה ומעופש שאין בו כח לדחות אותן כמו כן בצרעת רק לישראל שהם נקיים בהם ידחה מה שאינו נקי בהם ע"פ העור להראות שגופם הטהור לא יסבול טומאת החטא להיות בקרבו משא"כ בגוף אוה"ע שלא פסק מהן זוהמת הנחש ומלאים חטא ועון ולזה נצטוה משה לעשות אות הצרעת להראות בו לישראל תשובה על שאלתם כי רק הם שכבר נטהרו ממקור תולדותם מאבות הקדושים בהם אפשר שתדחה הקדושה של מקור אשר בהם לזוהמת הנחש מה שאין כן בשאר בני האדם כמו שגם הצרעת רק בהם נראה ולא באוה"ע לטמא ולזה יראם משה זאת בידו שהוציאה מחיקו והיא מצורעת כשלג אכן משישיב ידו אל חיקו שהוא סימן לחוטא שיכיר נגעו וישוב מחטאו אז משהוציא שבה כבשרו ויטהר ולכן אם לא יאמינו לאות הראשון יאמינו לאות האחרון. והי' אם לא יאמינו גם לשני האותות האלה שמתוך התשובות שתראה להם ע"י ב' האותות יתחדש להם שאלה שלישית. דאם אמנם גלותנו ושעבודנו הוא לטהרנו מזוהמת הנחש ושרק אנחנו ראויים להצרף בטהרה הזאת מה נשתנה העת הזאת מאשר קדם לה הלא לא נשתנו מעשנו ודרכי חיינו ובמה נדע שפסקה זוהמת הנחש ממנו ושעל כן עתה חפץ ד' לגאול אותנו לזה צו' הקב"ה למשה לעשות אות הדם שיקח מים מן היאור וישפוך לארץ והי' לדם ביבשת ובפתרון האות הזה י"ל שחיי האדם נמשל למים ומיתתו למים הנשפך לארץ כמאמר האשה החכמה שמואל ב' י"ד כי מות נמות וכמים הנגרים ארצה ודם מורה על מיתת הרציחה כדכתיב שופך דם האדם ועל כן נצטו' משה לעשות אות המים שנשפך ליבשה והי' דם להורות בזה לישראל למה עתה ריחם ד' עליהם אף שלא פסקה עוד מהם זוהמת הנחש באשר שהמצרים הכבידו השעבוד עליהם לאבדם ששחטו הילדים כמו שדרשו רז"ל מן הכתוב וימת מלך מצרים ויאנחו בנ"י מן העבודה ויזעקו ותעל שועתם וגו' ולכן יאמינו שחפץ הקב"ה לגואלם על ידי מה שיכירו באות השלישי שבזה ימצאו תשובה גם לשאלתם השלישי.


###### Minchat Ani on Torah, Shemot 17
[Minchat Ani on Torah, Shemot 17](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shemot/r/17)

ומה שהראה הקב"ה זה להם באותות ולא בדברים לבד למען הודיע להם שיש בידו הכח והממשלה לענוש למצרים עד יתרצו לשלחם לחירות.