## Minchat Ani on Torah, Shoftim

###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 1
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/1)

כמו שהאדם העולה למעלה ילך ממדרגה למדרגה כן ארבעה דברים מוליכים אותו להשגת האושר האמיתי ממדרגה למדרגה ואלו הן (א) ידיעה (ב) תקוני מעשה האדם (ג) תשובה (ד) תקות הגאולה.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 2
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/2)

(א) בידיעה מובן ע"פ מדרש תנחומא כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו אמר ירמיהו הנביא כדנא תאמרון להום אלקי' די שמיא וארקא לא עבדו יאבדו מארעא אמר ר"א כדנא תמרון אם יאמרו לכם אומות העולם לעבור ע"ז אמרו להם אם יכולה להעביר שמים וארץ נעבדנה ואם לאו יאבדו מארעא ר' יהושע אמר אמרו להם אם יכולים לעשות שמים וארץ נעבדנה וא"ל יאבדו מארעא ר"ע אומר אמרו להם אם יכולים להעביר את השמים ואת הארץ ולעשות אחרים מצבע אחר נעבדנה ואם לאו יאבדו מארעא שלשה פילוסופין היו לו לאדריינוס וכו' אמר להם מבקש אנו לעשות עצמי אלוד אמרו לו שלשתן אחד מדברי ר"א אחד מדברי ר"י ואחד מדברי ר' עקיבא ויש לדקדק מה ענין חכמה היו ששינו כל אחד עד שהפילוסופין למדו מהם אבל י"ל דמי שרוצה להראות אמיתת הדברים צריך לילך מן הקל אל החמור והנה יש בזה שלשה מדרגות הקל הוא לבטל ולהשחית היותר קשה לעשות ולבנות והיותר קשה הוא לבטל ולבנות להראות גדולתו בפועל כוחותיו המתנגדות וזהו שאמרו החכמים לאומות להראות גודל שטותם בעבודת ע"ז במדרגות מקל לחמור רבי אליעזר אומר ראו אם אפילו הקל ביותר יכולה הע"ז לעשות דהיינו לבטל שמים וארץ שהוא קיים ונעשה כבר וגם לבטל המתקיים לא יוכלו וע"כ יאבדו מארעא ועל זה הוסיף ר"י ראו גודל תוקף הקב"ה שע"ז שלכם לא יכולה לעשות הקל והוא אפילו החמור עושה שבורא שמים וארץ והם גם לבטל לא יכלו ור"ע הוסיף עוד יותר ראו גדולתו שיכול לבטל ולעשות אחרים תחתם שהי' בונה עולמות ומחריבן קודם שנברא העולם דזהו גדולת הבורא שנתאחדו בו כוחות המקיים והשולל והחכמים השיבו כן לבטל דעת העובדי ע"ז שהאמינו שיש מטיב ויש מריע ולהוכיחם בידיעת הבורא המיחד והפועל בריאותיו בכוחות המתנגדות.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 3
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/3)

ובזה יש לבאר הפסוק אנכי אנכי הוא מנחמכם מי את ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן וי"ל הכפל של אנכי וגם מה לשון הוא דמיותר הכפל ימות וכחציר ינתן אבל י"ל דזהו ג"כ פי' הפסוקים תהלים קמ"ו אל תבטחו בנדיבים בבן אדם שאין לו תשועה תצא רוחו ישוב בם השומר אמת לעולם: דבשלשה דברים יגרע תשועת האדם א שאין לו התשועה אלא להקב"ה וכל מה שיושיע לך צריך לקבל מתחילה מהקב"ה וזה האות כי גם שהשיג הטוב לפעמים יבצר ממנו (ב) שלפעמים ימות קודם שהושיע לך (ג) האדם עלול לשכחה ולשינוי דעה עד שלפעמים באותו היום אבדו עשתונותיו ממנו. ולכן אשרי מי שאל יעקב שנתן ליעקב בטחון בעת צרה וכמו שאמר אנכי ד' אלקי אביך בעזרו להיות שברו על ד' שהיא מידת הרחמים ואפילו הוא אלקיו שנוהג עמו במדת הדין עם כל זה לא יתיאש ויבטח. כי בהקב"ה הכל בהיפך הוא לא צריך לקבל כי לו התשועה שהרי עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם. וגם לא שייך בו שינוי המחשבה או השכחה שהרי שומר אמת הוא וגם לא שייך שיפסק עזרו כמו האדם שעלול למיתה שהקב"ה הוא לעולם: אבל אם ח"ו יש פועל טוב ופועל רע ב"ב אלקות אז באמת יש לירוא מן האדם בשני פנים כי אם יעמוד לו הפועל טוב הלא האדם יכול להזיקו ואין מי מצילו ואם יעמוד לו הפועל רע אפשר ששוב יבצר ממנו הטובה שהשיג ע"י הפועל טוב ולכן יירא שלא יבטלנו אדם אחר ממנו. אבל באמת כבר אמר הקב"ה ראו עתה שממנו יצא השכר והעונש כי בידו המות והחיים ועל כן גם הנביא מבשר את ישראל שהקב"ה ביחודו הוא מנחם את ישראל אחרי שיסרתיו במשפט: כי אני אני הוא אני אמית ואחי' מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל והנה טובת האדם וחסדו בעוה"ז כבר המשיל הנביא לחציר כל הבשר חציר וכל חסדו כציץ השדה יבש חציר נבל ציץ וזהו דקאמר מה דאנכי אנכי שהנני הפועל הטוב והרע הוא מנחמכם כי עי"ז לא צריך אתה לירוא מפני רעת האדם כי הלא ימות האדם וגם על גרעון חסדו אין לך לירוא כי הלא כחציר ינתן אבל דבר אלקינו יקום לעולם.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 4
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/4)

(ב) אחרי שהשיג האדם ידיעת הבורא והשגחתו על כל ברואיו וידע כי רק ממנו הכל ועליו צריך להשים מבטחו יעלה למדרגה אחרת בתקוני מעשיו באהבת וכו' באהבת הדין האמת והשלו' ויש לבאר זה במה דאיתא במדרש תנחומא וקראת אלי' לשלו' א"ר לוי שלשה דברים עשה משה והסכים הקב"ה על ידו ואלו הן כתב פוקד עון אבות על בנים ומשה אמר לא יומתו אבות על בנים. והשני כששבר הלוחות ואחת בימי סיחון ועוג א"ל הקב"ה לך הלחם עמו ומשה לא עשה כן שנאמר ואשלח מלאכים אמר לי' הקב"ה חייך עשית כראוי שאני מסכים על ידך לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם כי תקרב אל עיר וגו' וקראת אלי' לשלו' עכ"ל: וי"ל האיך ס"ד דמשה יחלוק על הקב"ה אבל יש לומר דכבר נאמר במשנה פ"א דאבות שמעון הצדיק אמר על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל ג"ח ורשב"ג אמר העולם קיים על הדין על האמת ועל השלו'. וכבר פירשו דשמעון הצדיק מיירי דהעולם נברא עבור התור' ועבוד' וג"ח ורשב"ג אמר דהעולם קיים בין הבריו' על הדין וכו דלפני הקב"ה הוא הדבר בעצמיות' וברא את העולם עבור עצם התורה וכו' אבל לפני הבריות כל הענינים כפי מה שמשיגים וע"כ אמר העולם קיים על יסודי המוסר האנושי ונ"ל דלכך אמר אצל התורה וכו' העולם עומד שהוא לשון שמתחילה הוקם על זה אבל כוונת קיים הוא שנשאר על מתכונתו ולכן כן הי' בשלשה דברים שאדם רואה בעיניו והקב"ה לבד יודע האמת. וזה גם פירוש המדרש בשלשה דברים שה שהסכים הקב"ה ע"י משה דפוקד עון אבות הוא דין ומשפט אמת מצד עצמו בשעושין מעשה אבותיהם לא טובים וירעו לפניו שלא יחזרו למוטב וזהו לפי האמת. אבל לפי משפט בני אדם שאין יכולים לדעת כן לא יומתו אבות על בנים וזה דין: שבירת הלוחות לא הי' צריך מצד עצמם שהרי אף שישראל היו עע"ז בכל זאת ידע הקב"ה שישובו ולכן לא אמר למשה לשבור חבל למשה באותה שעה הי' נראה לו כשקר שיאמר להם לא יהי' לך אלקים אחרים והיו להם ולפיכך שברם וזהו אמת: וכן ידע הקב"ה שסיחון לא ישמע לדברי שליחות שלום אלא רצה לצאת למלחמה ולכן הקב"ה לא צו' לשלוח אבל משה שלא הי' יכול לידע כן שלח לו דברי שלום אולי גם הוא יענה שלו' והסכים הקב"ה וזה שלום וע"כ משה מזהיר את ישראל ואומר להם כי תקרב אל עיר וגו' וקראת אלי' לשלום.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 5
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/5)

אמנם גדולת רדיפת השלו מנינו לפרש עוד במה דאיתא במדרש רבה וקראת עלי לשלו ראה כמה הוא כחה של שלו בשר ודם אם יש לו שונא הוא מבקש ומחזר מה לעשות לו מהו עושה לו הולך ומכבד לאדם גדול ממנו שיעשה לאותו שונא רעה חבל הקב"ה אינו כן אלא ב"א מכעיסין אותו והם ישינים וכל הנפשות עולות אצלו מניין שנאמר אשר בידו נפש כל חי ובבוקר הוא מחזיר לכל אחד ואחד נשמתו שנאמר נותן נשמה לעם עלי. ד"א בו"ד אם יעשה לחבירו רעה אינה זזה מלבו לעולם אבל הקב"ה אינו כן היו ישראל במצרים והיו מצרים משעבדים אותן וכו חס הכתוב עליהן ואמר לא תתעב אדומי וגו' לא תתעב מצרי גר היית בארצו אלא רדפו אחר השלו שנאמר בקש שלו ורדפהו עכ"ל: ויש לדקדק מה ענין ב' משלים שהביא לשלום ולמה הראשון קשר בוקראת עלי' והשני בבקש שלום ועוד מה דמביא ובבקר הוא מחזיר נשמתו אין זה עשיית שלום אלא חסד הקב"ה ועוד מה ענין ראה כחה של שלו' מה כח יש. אבל י"ל ע"פ הפסוק כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וקראת אלי' לשלום. והי אם שלום תענך ופתחה לך והי' כל העם הנמצא בה יהיו לך למס ועבדוך ואם לא תשלים עמך ועשתה עמך מלחמה וצרת עלי' ופירוש הענין הוא דהמלחמה הוא עם יצר הרע והאדם הוא עיר קטנה ואם פתחה לך על דרך פתחו לי כסדקה של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם אז ועבדוך שתמשול בכוחות הנפש אבל אם יעשה היצה"ר מלחמה וירצה לנצח אז וצרת עלי' בסיגופים והעניות: הרי שעל שני פנים יבא ב"א אל תכליתו לנצח או ע"י שלו' או ע"י כח המלחמה והנה החוטא נקרא שונא של הקב"ה ודרכו של בו"ד שמכבד לאדם גדול לא לכוונת הנאתו אבל להרע לו ומה מאוד יהי' נקל להקב"ה לעשות לשונאו כן שהנשמה שהיא המכובד באדם בידו היא בכל לילה ויכול להכניע שונאו לבל ירע עוד כשאין מחזיר לו נשמתו. אבל הקב"ה חפץ בשלו ומחזיר לו נשמתו שישלים החוטא עצמו עמו וישוב אליו וזה ענין כי תקרב אל עיר אל היצר להלחם עליו וצריך להחזירו למוטב כדי שישלים עם בוראו ואמר ראה כמה כחו של שלו' שבו תלוי כל חיי ב"א שאם אין אהבת שלום לא יחיו החוטאים בבקר: בעשיית השלו' יש שני פנים לתווך השלו' כשיש מלחמה עתה. ולעשות שלום בין שני שונאים כשכבר עברה המלחמה אבל עדיין נשארה השנאה וזהו בקש שלו' ורדפהו בקשה שייך כשהדבר המבוקש הוא קרוב לפניו ורדיפה כשהוא רחוק וע"כ כשיש מלחמה עתה אומר לשון בקשה אבל כדי לעשות שלום אם כבר עברה זהו רדיפה:, ואחר שביאר עשיית שלום במלחמה במשל הראשון מבאר איך שייך רדיפת שלו' מרחוק דהנה במצרים אם הי' נגד פניהם השעבוד הקרוב לא הי' אפשר לבקש שלום שזה נגד טבע ב"א אבל אמר הקב"ה ברדפו מרחוק זכור הטובות כי גר היית בארנו קודם השעבוד וזה דמסיים המדרש בזה לא תשא זכרון השעבוד בלבבך לשנוא אותו אלא רדפו אחר השלום ולא תתעב מצרי וכו'.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 6
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/6)

אכן אף אם ידוע כמה גדול מעלת השלו' וכל פה יודה לזה מכ"מ יש בפי הבריות תשובות מתנגדות לשלום מטעמים שונים (א) יש אומרים טוב השלו אבל היכי דנוגע לאמונה וכבוד הקב"ה בזה אין צריך שלום (ב) יש אומרים אם נבקש השלו זה פגם כבוד לנו כאלו אנחנו צריכים הכניע מפני פחד (ג) יש חומרים אם נפתח בשלום נזיק לאהבת האמת לחזק ידי מתנגדינו המתעול ויעשה כן לזולתנו (ד) יש אומרים אחרי שטבעי הוא התלהבות שלא אוכל לסבול התנגדות טוב שנתרחק משנתקרב להגדיל המחלוקת (ה) י"א למה נצטרך להתראות פנים הלא בלבו לא קנאה ולא שנאה ועושה עצמו כאלו אין צריך לשלום (ו) י"א מתנגדו עצמו חייב שלא נבוא לשלום הלא בתחילה חפצתי אני אכן עתה שטרחת הרבה יקוב הדין.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 7
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/7)

ונגד כל טענות אלו השיב מאמר במדרש רבה בפ' זו כי תקרב אל עיר הלכה אלו הן הדברים שאמרו מפני דרכי שלו כהן קורא ראשון ואחריו לוי ואחריו ישראל מפני דרכי שלו' ראה כמה הוא כחה של שלו' אמר ר"י מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה למה כן מפני דרכי שלום שנאמר המשל ופחד עמו עושה שלו במרומיו אמר ר' לוי אין אחד מן המזלות הללו שהן מהלכין ברקיע רואה מה שלפניו שא של אחוריו וכו' כדי שיהא כל מזל אומר אני הוא הראשון הוי עושה שלו במרומיו ד"א עושה שלו במרומיו אמר ר"ל מיכאל כולו שלג וגבריאל כולו אש ועומדין זה אצל זה ואין מזיקין זה את זה אמר בר קפרא ומה אם העליונים שאין בהם לא שנאה ולא קנאה ולא תחרות הן צריכים שלום התחתונים שכולן שנאה וקנאה ותחרות על אחת כו"כ רבנן אמרי תדע לך כמה גדול כחו של שלו' אפילו המלחמה שאין אדם יורד לתוכה אלא בחרבות וברמחים אמר הקב"ה כשתהיו הולכים לעשות מלחמה לא תהיו פותחים תחלה אלא בשלום מניין ממה שקרינו בענין כי תקרב אל עיר להלחם עלי' וקראת אלי' לשלו' עכ"ל: ויש לדקדק למה פרט כל הדברים הללו להודיע גדולת השלו' ועוד מהו דקאמר בכהן קורא ראה כמה כחו מה כח יש בזה גם מה דמסיים מניין ממה שקרינו בענין לכאורה הוא יתר דהל"ל שנאמר כי תקרב. אבל י"ל דנגד כל הששה טענות וטעמים הללו שאמרנו השיב המדרש להורות שאין להם יסוד נאמן הן מהוראת הטבע ע"י הקב"ה והן ממצות הכתוב והן מתקנת חכמים ופתח במצות חכמים שזה עיקר והחידוש הגדול כמה כחו של השלו' שאפילו נגד רדיפה אחר המצו' אינו עומד דאפילו לענין קריאה בתורה אף שזריזין מקדימין וכל הזריז הרי זה משובח מכ"מ עשו תקנה שהכהן קורא ראשון ואחריו לוי וכו' וזהו דמסיים ראה כמה כחו שזה חידוש וכח גדול שעומד נגד מצו' וזה נגד הטענה הראשונה שבענין הנוגע לאמונה א"צ לשלו: נגד טענה שניי' שזה הכנעה לבקש השלו' אומר מעולם לא ראתה חמה פגימתה של לבנה ומייתי בפסוק המשל ופחד עמו דהנה לפעמים האדם שיש לו ריב וקטטה מבקש השלום מפני שני טעמים או שמתיירא שלא או אפילו אם ינצח מכ"מ לא ינצח עד שכבר הזיק לחבירו ולכן רוצה בשלו לא לאהבת השלו אלא לבל יזיק והנה שניהם לא שייך בהקב"ה שאין מורא שלא לנצח שהרי עמו המשל וגם אין צריך לבוא בחזקה ולהזיק שהרי עמו פחד והכל מתייראים לפניו ואם כן לא היו צריך לעשות שלו בין שמש וירח שלא יתקוטטו ואע"פ כן הטביע בטבע להסתלק פגימתה של לבנה מצד השמש שלא יבואו לידי קטטה וזהו המשל ופחד עמו שבידו הכל והכל מתייראים לפניו ואע"פ כן עושה שלו' במרומיו לכן גם בני אדם לא ימאסו בשלו' ולא יחשבוהו לפגם כבוד שלא יחשב איש אחר שאין להם כח לנצח: ונגד טענה שלישי שלא להתהזיק המתנגד בעוולו מייתי ממזלות שסדרם הקב"ה שיאמר כל אחד אני ראשון וכן יהי' כשתעשה שלו' שתקדים בו שהרי אפשר שהדין עם חבירך כי אף שאתה חושב שהדין עמך כמו כן גם מהמזלות כל אחד חושב אני קדום וראשון ומי יודע הדין עם מי: נגד טענה רביעי שמצד טבעו לא יוכל לסבול ההתנגדות וע"כ טוב לו להתחזק משיב מיכאל וגבריאל שרף שזה שלג וזה אש עומדים בשלו יחד בגזירת שלום הקב"ה ולכן טבעך לא ימנעך מלהחזיק בשלו אם תרצה: נגד טענה החמישי שעושה עצמו כאלו אין בלבו קנאה ואין צריך לשלו' שאין בלבו מה על חבירו מייתי ממה שהקב"ה הוצרך לעשות שלום אפילו בעליונים שאין שם קנחה ושנאה כש"כ שצריך כן בתחתונים שהן עלולים לקנאה ושנאה ומבלי שלום מפורסם יגדלו: ונגד טענה ששי לא ארצה עתה אחר שלא רצה הוא מקודם מייתי מכי תקרב אל עיר דהרי כשבא למלחמה עד העיר כגר נעשה מעשה רב בחרבות וברחמים ואעפ"כ תקרא עדיין לשלו' ואדרבא דייק הכתוב כי תקרב אל עיר שכבר אתה מוכן לכל וזה דמסיים המדרש מניין ממה שקרינו בענין כי תקרב אל עיר דזה לכאורה מיותר דדי כי יאמר טרם תלחם אל עיר תקרא אלי' לשלו' אבל אמר כי תקרב להורות אפילו טרחת כל הטרחות תקרא לשלום ולא תאמר א"כ לריק יגעתי: וזהו ג"כ פי הכתוב משלי ט"ז טוב ארך אפים מגבור ומושל ברוחו מלוכד עיר שארך אפים שו' לגבור ששניהם יבואו אל תכליתם לשקוט הריב וכן מושל ברוחו שו' ללוכד עיר אבל טוב ע"י אריכת אפים שיעשה שלום מע"י גבורה.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 8
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/8)

(ג) האדם שעלה ממדרגת ידיעת הבורא למדרגת תיקון מעשיו עולה עוד עי"ז למדרגה יותר גבו' לידי התשובה על ידי שמתחרט אם נתרחקו מעשיו מנתיבות התורה כמו שמצינו בכיי' וכפרה בהבאת עגלה ערופה: ויש לפרש זה על פי מה ששנינו ביומא פ"ב ת"ר מעשה בשני כהנים שהיו שניהם שוין ורצין ועילין בכבש קדם אחד מהם לתוך ארבע אמות של חבירו נטל סכין ותקע לו בלבו עמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך אנו על מי להביא עגלה ערופה על העיר או על העזרות געו כל העם בבכיי וכו' וירושלים בת אתויי עגלה ערופה היא והתניא עשרה דברים נאמרה בירושלים וזו אחת מהן וכו ועוד לא נודע מי הכהו כתיב והא נודע אלא כדי להרבות בבכיי': ויש לדקדק איך זה מרבה הבכיי' ששאל על מי להביא ע"ע ועוד מה ספק הי' על מי להביא הא ודאי העזרה קרובה אבל י"ל דהנה מה שהעיר הקרובה אל החלל מביאה הטעם מפני שאפשר שהיא גרמה כמו שאמרו לא הנחנוהו בלא לוי' ובלא מזון (וכפי שבארנו בפ' ויגש) ואחרי שהעזרה היא משכן ד' וירושלים משכן ישראל ע"כ אמר רבי צדוק הכי תחשבו שהקב"ה גרם או אתם בעונותיכם וזהו על מי נביא העגלה הלא ודאי ע"י עונותינו גרמנו חילול המקדש והי זה כדי לעוררם בתשובה. וזה גם פירוש מאמר ביומא שם דף כ"ב וירד בנחל א"ר מני על עסקי נחל בשעה שאמר לו הקב"ה לשאול לך והחרמת את עמלק אמר ומה בשביל נפש אתת אמרה תורה הביאו עגלה ערופה כל הנפשות הללו על אכו"כ: וי"ל האיך תלי מלחמת שאול בעמלק עם וירב ונחל איך מרמה עמלק לנהרג נקי אבל י"ל דאמרינן בסוטה דף מ"ז מפני מה אמרה תורה הבא עגלה בנחל אמר הקב"ה יבא מי שלא עשה פירות ויערף במקום שאינו עושה פירות ויכפר על מי שלא הניחוהו לעשות פירות כלומר דצריך להביא עגלה אשר לא עבד בה אל נחל איתן אשר לא יעבד בו. וזה דמתאונן שאול על נפשות של עמלק שלא לבד שלא עשו פירות שהיו רשעים ולא נכנסו בברית להתגייר ג"כ לא הניחו לישראל לישב בשלום ולעשות פירות בעבודה ובקיום התורה אחרי שבאו ישראל אל המנוחה וכש"כ שיש להתאונן כזה על הרוגי נפש לא נודע מי הכם שאפשר שהיו צדיקים וטובים אבל אין להתיאש מן התשובה להתקרב עצמו אל עבודת ד' ולהתקרב גם הרחוקים ע"י שיתאחדו הצדיקים עמהם ושיעלו ממדרגה שפלה אל מדרגה גבו'.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 9
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/9)

וזהו מה דאמרינן במדרש פ' זו וקראת אלי' לשלו חביב הוא השלום שנתנו הקב"ה לציון שנאמר שאלו שלום ירושלים חביב השלום שנתנו הקב"ה בשמים ד"א חביב הוא השלו' שנתנו הקב"ה לקרובים ולרחוקים שנאמר שלום שלום לרחוק ולקרוב: יאמר שגדול השלום שכל טוב העוה"ז שהוא ציון אינו רק ע"י שלום שכן נאמר שאלו שיהי שלו לירושלים שעי"ז ישליו אוהביך. וכן כל טובות העוה"ב שהוא בשמים שנאמר עושה שלום במרומיו שזה היופי בתענוגי עוה"ב עוד שנאה ותחרות. ועוד גדול מזה שנתנו הקב"ה לרחוקים ולקרובים זה יש לבאר ע"פ מה דאמרו רז"ל בעירובין פ"ב אמר ר"א בתחילה היתה התורה דומה לכפיפה שאין לה אזנים עד שבא שלמה ותקן אזנים ופי' רש"י שתקן עירובין וידים וי"ל מה ענין אזנים בזה אכן יש לומר דיש שני מיני עירובין עירובי חצירות ועירובי תחומין ובעורובי תחומין אין מערבין אלא לדבר מצו' בלבד: ויש לבאר למה לא ג"כ ערובי חצרות כן לד"מ דוקא אבל י"ל דאיתא בירושלמי עירובין אמר ריב"ל מפני מה מערבין בחצירות מפני דרכי שלו'. והא דעירובי חצירות מפני דרכי שלו' י"ל דבשבת אסור לטלטל ועי"ז נפרד איש מעל אחיו דכן שילוח המנות כן כן כמה דברים הנדרשים לחברות ב"א חסרים בשבת ע"י איסור טלטול וע"כ אין אחדות ושלום אבל על ידי עירובי חצירות שמחשבים את עצמם כאלו הם בבית אחד יתאחדו וע"י שיבואו ויבקרו איש את אחיו יעשה שלו' והנה עירובי תחומין הוא מתנגד לזה שמתפרד מבני עירו ושכיניו לברור לו רשות לעצמו ולכן לא יעשה כן רק כשילך לדבר מצו' ואם יפרד עי"ז משכניו אין זה מתנגד לשלום דהתורה לעולם היא שלום כדכתיב וכל נתיבותיה שלום:


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 10
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/10)

אכן קיום התורה להיות נאחז בה מי שעומדים חוץ לתורה לא יתהו' רק על ידי שני דברים דהיינו לקרב הרשעים ע"י השלו' וגם שישמור הצדיק את עצמו להיות נקי כפים שלא להיות עול בכפיו שזה יתן פתחון פה לרשעים להתרחק מן הצדיקים באומרים ראו מעשיו שהוא רמאי וזהו שתקן שלמה להיות אזנים לתורה שיאחזו בה מי שאינם אחוזים בו עירובי חצירות שהוא השלו' ונטילת ידים שיהיו הידים נקיות במה שאוכל בעוה"ז.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 11
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/11)

וזהו פי' שלום שלום לרחוק ולקרוב שניתן לקרובים שהם הצדיקים ולרחוקים שהם הרשעים שאפשר לקרבם כי עי"ז שתהאחדו עמהם בשלום אמר הקב"ה ורפאתיו במי שאפשר להרפאות שיחזור בתשובה.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 12
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/12)

(ד) ועוד מצינו עליית האדם ממדרגת התשובה שהשיג ע"י תיקון מעשיו וע"י ידיעת השגחת הבורא למדרגה היותר גבוה בתקות הגאולה ע"פ מה דאיתא במדרש עושה צדקה ומשפט נבחר לד' מזבח אמר ר"ח עתיד הקב"ה להראות כבודו לכל באי עולם ולהוריד כסאו באמצע הרקיע וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת תמוז וחוזר ומניחו במקום שהחמה זורחת בתקופת טבת א"ל רבי חנינא הזקן אפשר להראות כבודו מי שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי א"ל הרי כתיב כי שמש ומגן ד' אלקים חן וכבוד יתן ד' לא ימנע טוב להולכים בתמים עכ"ל: וי"ל איך מתרץ הקושיא וכי אפשר לאדם לראות כבוד הקב"ה ומה ענין בתחילה להוריד כסאו באמצע ואח"כ במקום תקופת תמוז ואח"כ בתקופת טבת וי"ל ע"פ המדרש ויהי ערב זה מעשה רשעים ויהי בוקר זה מעשה צדיקים שמעשה הצדיקים הוא אור ושל רשעים הוא חושך והקב"ה נקרא שמש שהוא המאיר את מעשה הצדיקים והנה יש ג' כתות צדיקים בינונים רשעים ולזה מחלק התקופות שבתמוז רובו אור ומעט חושך ותקופת טבת אפכא רובו חושך ומעוטו אור ובאמצע הרקיע שו' וזה מה דקאמר דהקב"ה מוריד כסאו לאמצע הרקיע שיראה כבודו לכתחילה לבינונים שהם הרוב ואח"כ לצדיקים שנדמו לשמש בגבורותיו שהם כולם אור ואח"כ לרשעים אם הי' מעט אור במעשיהם כמו בתקופת טבת: ור"ח הזקן לא הבין דעתו בזה והקשה הרי כתיב כי לא יראני האדם וחי והשיב שכוונתו ע"פ המשל של שמש ומגן הוא ד' ולא ימנע טוב להולכים בתמים גם לאשר הורו מעשיהם אם ישובו.


###### Minchat Ani on Torah, Shoftim 13
[Minchat Ani on Torah, Shoftim 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Shoftim/r/13)

וזהו ג"כ כוונת המאמר דאיתא בב"ר פ זו אמר דוד מבקש הייתי לשמוע מה שיחתו של הקב"ה על ישראל ושמעתי שהוא עסוק בשלומן שנאמר אשמעה מה ידבר החל ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו והנה י"ל דספק של של דוד הי' כיון דיש שני מיני גאולות ע"ד או כולו זכאי או כולו חייב דאם מיימינים אזי יהי' גאולה על ידי שלו' כדאיתא במדרש חביב השלום שאין הקב"ה מנחם ירושלים אלא בשלום מניין שנאמר כי הנה אני נוטה אליה כנהר שלום דהיינו שישובו אליו אבל אם משמאילים אזי תהי' הגאולה ח"ו ע"י כי יבא כנהר צר שע"י עונש תמחה פשעם. וזה פי' הפסוקים תהלים פ"ה הלעולם תאנף בנו תמשוך אפך לדור ודור: הלא אתה תשוב תחיינו ועמך ישמחו בך: הראנו ד' חסדך וישעך תתן לנו: אשמעה מה ידבר האל ד' כי ידבר שלום אל עמו ואל חסידיו ואל ישובו לכסלה פירוש ודאי בטוח אני שהגאולה תבא אבל חפצתי לשמוע מה ידבר ד' פי' אם חביב לפני הקב"ה לגאלם מתוך צרות לבל ישובו לכסלה שממרק החטא ע"י יסורין וצרות משא"כ אם נגאלו ע"י שלום מתוך תשובה ואהבת ד' אבל שמעתי כי ידבר שלו' אל עמו וזה שדוד פי' מבקש לשמוע מפי הקב"ה אבל דוד ירא שאולי יחטאו עוד ולא תהיה מעשה הגאולה שלמה וע"כ הבטיחו הקב"ה אע"פ שידבר שלום אע"פ כן לא ישובו לכסלה עוד. וזה ג"כ כוונת הנביא בפסוקים מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך: קול צופיך נשאו קול יחדיו ירננו כי עין בעין יראו בשוב ד' ציון פירוש דיש שני מיני גאולות ע"י זכות ובעתה החילוק ביניהם שעל ידי זכות בא אחת אחת כפי שראויים יותר להגאל וזה כמבשר על ההר שרואה מרחוק בתחילה שלום שהוא העדר הרע ואח"כ טוב שיצמח ואח"כ ישועה שיעלה לו מיצר הרע ואח"כ תבא הגאולה כן יהי' יפה ונאה. אבל הנביא אמר שלא יהי' כן אלא קול צופיך יח יחדיו ירננו שלא תהי' רק בעתה וכשלא נראה בתחילה סימן שיעלו ממדרגה למדרגה אז כולם באחד עין בעין יראו ולא עין קודם לעין בשוב ד' ציון.