## Minchat Ani on Torah, Tazria

###### Minchat Ani on Torah, Tazria 1
[Minchat Ani on Torah, Tazria 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/1)

במדרש אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או או בהרת הה"ד לעשות לרוח משקל ומים תיכן במדה אמר רב הונא בשלשה מקומות יצתה רוח שלא במשקל וכבר הי' לה להחריב את העולם ואלו הן אחד בימי איוב ואחד בימי יונה ואחד בימי אליהו בימי איוב שנאמר והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר בימי יונה שנאמר וד' הטיל רוח גדולה אל הים בימי אליהו שנאמר צא ועמדת בהר והנה ד' עובר ורוח גדולה וחזק מפרק הרים א"ר בר"ש אותה של איוב היא אותה של יונה היא אותה של אליהו בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב בשביל אותה ספינה היתה אותה של יונה בשביל אותה מעשה היתה אותה של אליהו ואין לך גדולה בהן אלא אותה של אליהו הה"ד ויאמר צא ועמדת בהר עכ"ל. ואין מן הצורך להזכיר שדברי המדרש תמוהים שמתחיל הה"ד לעשות לרוח משקל ואיזה המשך יש לזה עם אדם כי יהי' בעור בשרו וגו' גם לא ידענו מה ענין רוח שלא במשקל שאיזה משקל יש לרוח גם למה לא חשב הג' מקומות כסדר דאז הל"ל לחשוב אליהו יונה איוב וגם אם נאמר שלא חשב כסדר הכתובים כ"א כסדר העתים שחיו בהם הי לו להקדים על כל פנים אליהו קודם יונה שנתנבא בימי ירבעם בן יואש הרבה שנים אחרי אליהו גם דברי ר"ב ר"ש אותה של איוב היא אותה של יונה וכו' הם תמוהים דמנא ליה כן ומה שאמר בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב לא ידענו מה חידש בזה וגם מנא לי' שאותה של אליהו היתה הגדולה שבהם ולישב זה נאמר דהנה ענין הרוח שלפעמים מנשב בנחת ופעמים בכח שיוצא מאוצרו כדכתיב מוציא רוח מאוצרותיו ומנשב מצד שיצא אל צד שכנגדו ולמען שלא יהרוס בכחו הכל העומד נגדו מוציא לפעמים הקב"ה גם מאותה צד שכנגדו רוח שמנשב לעומתו וזה ענין משקל הרוח כמו משקלים הניתנים בכפי מאזנים אם שוים הם במשקלם אז עומדים שתי הכפות שוה לבלתי יכריע האחד על השני וגם אם יכבד האחד על האחר עכ"ז יוכרע הכבד מעט ע"י הקל שלא יגבור לגמרי על הכף האחר להעלותו ואם יגדל באמת הרוח האחד הרבה אז יקרא רוח סערה אבל עכ"ז אינה רוח שלא במשקל אכן אם מארבע צדדים ינשבו הרוחות זה לעומת זה אז מה שביניהם יאבד לגמרי שנתדקדק ע"י ארבע כחות הבאים עליו ויתמעך כמי שממעך בידו הפרי וזה נקרא רוח שלא במשקל והי' כן במה שקרא אותו הכתוב רוח גדולה מה שלא מצאנו עוד במקרא זולת כאן ומפרש המדרש שגדולתו היתה שיצא שלא במשקל לומר שלא הי' משקל המחזיק כחו שלא להרוס הכל בעבור שנשב מארבע רוחות על מה שבתווך: ושהי' כן בימי איוב ובימי יונה ובימי אליהו מוכח מהכתובים באיוב כתיב והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פינות הבית ויפול על הנערים ואם לא נשב רק מרוח אחת איך אפשר שנגע בארבע פינות הבית הרי לא נגע רק בשתי פינות בצד שכנגדו ומזה נראה שהרוח נשב מארבע רוחות ומעך את הבית עד שנפל על הנערים וכן ביונה כתיב והאניה חישבה להשבר וכבר העיר האלשיך שאין טבע הסער לשבור הספינה רק להפכה או להטביעה בגלים או להשליכה אל הסלע אבל להשבר משמע ע"י הרוח אכן יבואר זה כשנאמר שבא הרוח מארבע צדדים וע"י זה הספינה שבין הרוחות חישבה להשבר ע"י הרוחות להתמעך ביניהם וכן הי' הרוח באליהו שנאמר שם רוח גדולה הרים ומשבר סלעים ואם הרוח מנשב רק מרוח אחד אז אפשר שמנשב חלקי ההרים מצדו לצד שכנגדו אבל שהרוח יפרק הרים ומשבר סלעים שהלשון פירוק משמע לחלקים רבים זה לא אפשר ע"פ הטבע אלא כשמנשב הרוח בכח שוה מארבע צדדים ואז מה שביניהם נפרק כתבואה ברחיים ולכן נקרא הרוח בשלשה מקומות האלה רוח גדולה.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 2
[Minchat Ani on Torah, Tazria 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/2)

אכן על מה רמז שלוח הרוח בשלשה מקומות האלה בענין מופלא כל כך זה מפרש המדרש במה שמסיים אותה של איוב היא אותה של יונה היא אותה של אליהו וכו דהנה האדם עלול לחטא נגד עצת יצה"ט ע"י שלשה דברים והם (א) ע"י גאוה שעל ידה מבזה כל ממשלה עליו (ב) ע"י חברת רשעים שהם העוזרים ליצה"ר נגד יצה"ט שנקרא איש מסכן וחכם (ג) ע"י מינות שאז אינו מכיר כלל ליצה"ר בתאוות חטאיו כי נדמה לו ליצ"ט שמיעצו הטוב לו.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 3
[Minchat Ani on Torah, Tazria 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/3)

ויש חילוק בין החטאים שנעשים ע"י תאוות הגוף שמכיר החוטא בחטאו ובשפלותו שאין לו כח לעמוד נגד תאוותיו ובין החוטא ע"י שלשה אבות הטומאות האלה כי הראשון חוטא בגופו ואין לרוחו חלק בה כי ברוחו מכיר אשר לא טוב עשה לא כן במי שחוטא ע"י גאווה או ע"י חברת רשעים או ע"י מינות שזה לא בגופו נמצא מקור חטאיו כ"א ברוחו שרוחו הוא המתגאה שלא להכיר ממשלה עליו ורוחו הוא המבקש חברת אנשים להדביק רוחו ברוחם ולהשוות אליהם והמינות אין צריך לבאר שמקורו ברוח עועים המושל עליו וזה הוא המשל של הרוח המושל מכל צדדיו ומכלה כל מה שבתוכו כי אם הרוח מנשב מרוח אחת בנחת אז מועיל ולא מזיק וגם אם מנשב בכח מצד אחד ומפיל דברים לארץ או על דברים קשים עד שנשברו אז לא הרוח כילה אותם כ"א הדברים אשר עליהם נפלו ושברו אותם אבל כשהדברים נשברים מארבע רוחות שמנשבים בכח מכל צד אז הרוח הוא מה שכילה אותם. וזה הי' הענין בשלשה מקומות שקרא הכתוב רוח גדולה שכפי הנראה משל הגאווה בבני איוב שנאמר שם אחר שעשו משתה גדולה העלה איוב עולות בעדם כי אמר אולי חטאו בני וברכו אלקים בלבבם ומה שנאמר בלבבם יפורש ע"ד הכתוב וכסף וזהב ירבה לך וכל אשר לך ירבה ורם לבבך ושכחת את ד' אלקיך הרי גם בזה קורא הגאווה שמשכח את ד' בלבבו וכן אמר איוב אולי חטאו בני ע"י שהיו לבני עושר וכבוד וכל משאלות לבם ברכו ד' בלבבם שרם לבבם שלא להודות לד חסדו באמרם כחנו ועוצם ידינו עשה לנו את החיל הזה ולכן העלה עולות בעדם שעולה מכפר על גאווה כאשר בארנו פ' צו אכן קרבן אביהם לא הועיל להם לכפר על גאוותם ולכן נאבדו ברוח שנשב מארבע רוחות ומיעך את הבית אשר היו שם: ומה שהביא הספינה אשר בו יונה לידי סכנה עד שחישבה להשבר הי' חברת רעים כנראה מהכתובים שיונה הי' הנרדף כדכתיב נדעה בשל מי הרעה הזאת ויפול הגורל על יונה וכאשר הטילוהו לים הניח מזעפו הרי שהספינה חישבה להשבר ולאבד הכל אשר בו באשר חיברו ליונה: ובעת אליהו גברה המינות שלא האמינו בד' שכאשר אמר להם אליהו עד מתי אתם פוסחים על שתי הסעיפים אם ד' הוא אלקים לכו אחריו ואם הבעל לכו אחריו לא ענה אותו העם דבר ואף שכשראו הנס בהר הכרמל נתרפאו לשעתו מטעותם ויקראו ד' הוא האלקים עכ"ז לא היתה אמונתם שלמה שהלא כאשר עמד אליהו בהר שהי' אחרי מעשה הר הכרמל עוד הי מקונן עזבו בריתך בני ישראל ולכן גם שם נראה לאליהו במראה הנבואה הרוח גדולה מפרק הרים שהוא הרוח המכלה ע"י הרוח כל מה שבקרבו וזה מה שאמר התנא רב ר"ש אותה של איוב היא אותה של יונה וכו' בשביל אותה הבית היתה אותה של איוב ר"ל שבכל אלו השלשה מעשים בא הרוח מכל צד לכלות מה שבתוכו וכולם הוראה אחת להם לומר שהרוח הי' המכלה לא תאוות הגופניים שבשביל אותה בית ששם קננה הגאווה הי' של איוב בשביל אותה ספינה ששם קננה חברת רעים הי' של יונה בשביל אותה מעשה שכפרו ישראל בהקב"ה במינות הי' אותה של אליהו ומסיים ואין לך גדולה בהן אלא אותה של אליהו שהמינות הוא הקשה המכלה את הכל ברוח עועים עד היסוד.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 4
[Minchat Ani on Torah, Tazria 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/4)

והנה שלשה אבות הטומאות האלה נראה דוגמתם גם בצרעת כאשר שמם מורה עליהם ממה שכתוב אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת שאת מורה על גאווה המתנשא עצמו במחשבתו ספחת שהוא לשון חיבור כדכתיב ספחני נא אל אחת הכהונות מורה על חברת רעים בהרת מורה על המינות שמראהו לבן ביותר כדכתיב ואם בהרת לבנה הוא והוא דוגמת המינות שלא יודו המינים שמעשיהם אדומים כתולע אלא חושבים שדרכם ישר נקי ולבן כשלג וכצמר וכ"א רז"ל יהפך למינות וסימנך כולו הפך לבן ומי שבו מקור החטאים האלה לפעמים יראו בבשרו לנגע צרעת והובא אל הכהן להחזירו בתשובה וזה פי' המדרש אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת או בהרת הה"ד לתת לרוח משקל וכו' אחד בימי איוב ואחד בימי יונה ואחד בימי אליהו ר"ל ששתי הענינים הוראה אחת להם שמורים על העבירות שמקורם ברוח שהם גאווה וחברת רעים ומינות ולכן הביא אותם בסדר הזה והקדים יונה לאליהו על סדר הכתוב שאיוב נגד שאת יונה נגד ספחת ואליהו נגד בהרת. וע"ד אולי יש לבאר גם מאמר תמוה בשבת פ' שואל אמר ר חלבו חמרא דפורגניתא ומיא דיומסת קפחו עשרת השבטים מישראל ר"א בן ערך איקלע להתם אימשך אבתרייהו איעקר תלמודיה כי הדר אתא קם למקרי בספריא ובעי למקרי החדש הזה לכם אמר החרש הי' לבם בעו רבנן רחמי עליה והדר תלמודיה והיינו רבי נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך שחבריך יקיימוה בידיך ואל בינתך אל תשען תנא לא רבי נהוראי שמו אלא רבי נחמיה שמו ואמרי לה ר"א בן ערך שמו ולמה נקרא שמו רבי נהוראי שמנהיר עיני חכמים בהלכה עכ"ל ופי' רש"י חמרא דפורגניתא הוא יין טוב ומשובח ומיא דיומסת הם מלוחים ומחמין את הגוף.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 5
[Minchat Ani on Torah, Tazria 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/5)

והנה במאמר הזה יש לתמוה הרבה איך שייך לומר שר"א שכח בזמן איזה שנים שלא ידע לקרות עוד הפסוקים שתינוקות שלבית רבן יודעים אותן ולמה נקט ששכח הפסוק החודש הזה לכם וקרא תחתיו החרש הי לבם דמה לנו לידע במה טעה וגם מה דמייתי המשנה והיינו דתנן ר' נהוראי אומר הוי גולה למקום תורה שבפשטות ר"ל בזה שאירע לו כן מפני שאיקלע למקום שאין תורה והי' די בזה לומר הוי גולה למקום תורה אבל לאיזה צורך הוסיף ואל תאמר שהיא תבוא אחריך וכו שנראה שאין לו ענין והמשך לזה ולבאר זה נאמר שכמו שיש התנגדות בין מעשה יצה"ר ובין מעשה יצה"ט ט שמעשי יצה"ר ר תחילתן מתוק וסופן מר ומעשי יצה"ט ט הם להיפך כן יש התנגדות ג"כ בין חכמות החיצוניות לחכמת התורה (א) שלחכמות החיצוניות אין מעצור וגדר לאוהב חכמה לחקור ולדרוש בכל מה שלבו חפץ משא"כ בחכמת התורה שאין רשאי לדרוש רק ע"פ הגבול שגבלה התורה וחוקתיה ותורותיה ונאמר לו במופלא ממך ש תדרוש (ב) בחכמות החיצונות הוא נכבד בעיני ההמון משא"כ ע"י חכמת התורה בזמן שאינה חביבה על לומדיה (ג) לחכמות החיצונות נמצאו לו ריעים רבים המחזיקים אותו ובחברתם יערב לו משא"כ בחכמת התורה בזמן שאינה חביבה על לומדיה שאז צריך לפעמים לישב בדד ולידום ויתמעט בזה חשקו בתורה ויתרבה חשקו לחכמת החיצוניות אבל באמת הכל בהיפך כי חכמות החיצוניות ע"י שאין מעצור לרוחו מלדרוש ולחקור כחפצו הוא עלול לטעות ובקל מחשבותיו מן ההיתר יתעוהו אל האיסור לאבד נפשו וגם החברים אשר ימצא ע"ד החכמות החיצוניות לבסוף יכיר כי לא ריעים כ"א אויבים היו לו כמו שמזהיר המלך שלמה בני אם יפתוך חטאים אל תאבה תלך בדרך אתם מנע רגליך מנתיבתם וגם הכבוד אשר ימצא בדרך הזה אינו כבוד נגד מה שהתורה מכבדת את לומדיה כדכתיב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו ובהעלותו את כל זה על מחשבתו ורוחו יכיר ויודה כירק מחזה שוא חזה בהגביהו לימוד חכמת החיצוניות על לימוד חכמת התורה ודומה זה למתענג על היין הטוב אשר עליו מתרה המלך החכם אל תרא יין כי יתאדם כי יתן בכוס עינו יתהלך במשרים אחריתו כנחש ישך וכציפעוני יפרש וגם התלהבות החשק אל חכמות החיצוניות ידמה למי שרוחץ במי מלוחים לחמם את הגוף כי רק בתחילה הוא מתענג בחימום אבל כשיתמידו על העור והבשר יאכלום ויולידו כאב ומרירות ולכן הטוב לאדם להלהיב חשקו בתורה גם אם לא ימצא כבוד מבני אדם וגם לא ימצא ריעים המחזיקים אותו בחברותם וגם לא ימצא נחת ללמוד מה שנודע לו כבר ויזכור מה שצוה התורה בפ' שמע אחר עיקרי האמונה שבשמע ישראל ואחר מצות אהבת הקב"ה בואהבת במה שכתוב והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ושפרשו רז"ל בספרי יהיו ד"ת בעיניך חדשות כאילו היום נתנו מסיני שזה עיקר גדול בתורה לידע ולהאמין שהתורה מקור מים חיים אשר בכל יום מנביע חדשות מקרבו וזה ישביע יותר לאוהב חכמה מלשמוע חדשות ממקור משחת אשר יכזבו מימיו וזה מה שאמר חמרא דפורגניתא ומיא דיומסית קפחו עשרת השבטים מישראל שהוא המשל על חכמות החיצוניות שמתענגים בני אדם בהן כשותי יין משובח וכרוחצים במי מלוחים הם קיפחו עשרת השבטים שעל ידן פרשו מן התורה ונמשכו אחר המינות ויצאו לתרבות רעה.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 6
[Minchat Ani on Torah, Tazria 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/6)

והנה ר"א בן ערך שהי' גדול בתורה עד שר"י בן זכאי אמר עליו כדאיתא בפ' ב' דחגיגה אשריך אברהם אבינו שאלעזר בן ערך יצא מחלציך ובטח בחכמתו ובלבו הרחב כאולם שלא יקבל נזק בהתעסק בחכמות החיצוניות איקלע להתם פי' שבא ג"כ אל המדריגה הזאת להתענג בחכמות החיצוניות ואולי עשה כן כדי לידע מה שישיב לאפיקורס אבל הגיע לו נזק גדול מזה שנתמעט חשקו בתורה והי' נמשך אחרי החכמות ההן וכשקרא בספריא תחת אשר הי' לו ליקרות החודש הזה לכם שהוא התחלת התורה במצות כמאמר רבי יצחק דהי' להתורה להתחיל מהחודש הזה לכם שהיא מצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל ולכן הפתיחה החודש הזה לכם שהיא מרמזת שתמיד תהי' התורה חדש לכם כאילו היום ניתנה קרא החרש הי' לבם שמצא שתלמידיו הלכו בעקבותיו להתענג בחכמות החיצוניות ונעשה לבם חרש מלשמוע ומלהבין דברי תורה והתפללו החכמים עליו ונתרפא מטעותו שנפל בו ע"י חשקו בחכמות החיצוניות שהם הגאוה והתחברות לפוחזים והתשוקה לילך אחרי מחשבות לבו בלי מעצור ולכן כשהיטיב דרכו הורה לתלמידיו לשמור משלש מזיקים האלה ואמר הוי גולה למקום תורה ואל תאמר שהיא תבוא אחריך להכניע הגאוה שלא יבקש שהתורה תבוא אליו דרך גאוה אלא יכניע עצמו לתורה לגלות למקומה ולבקשה שם ושוב אמר שחבריך יקיימוה בידך זה נגד ההתחברות לפוחזים שאם חברים רעים במקומך בטלו אותך מתורה חברים טובים במקום הישיבה יקיימוה בידיך ואל בינתך אל תשען זה הוא נגד התשוקה לילך אחר מחשבות לבו ולזה מזהיר שלא להשען על בינתו כ"א על בינת התורה. ואולי זה הביא גם לר"א לומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורס כדאיתא אבות פ' ב' שגם אם לא נזכר שם אלא ר"א סתם עכ"ז הוא מאמר ר"א בן ערך כנראה במשנה שם שחשב מאמרי מוסר מחמשה תלמידים של ר"י בן זכאי וחשב של ר"א בן ערך בסוף כמו שנחשב גם במנין התלמידים בסוף ואמר ר"א בן ערך דברים האלה ע"פ מה שאמרנו שמה שהביאו מתחילה לעסוק בחכמות החיצוניות היה למען לידע מה להשיב לאפיקורס שלוחם בחכמות האלה נגד חכמת התורה לכן כששב אמר העיקר הוי שקוד ללמוד תורה ואחר כך תדע מה שתשיב לאפיקורס ולא כאשר טעה לעזוב שקידת התורה בשביל זה ואל ידאג שלא יעלה בידו לזה מסיים ודע לפני מי אתה עמל ומי הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך כי אחרי שאתה עמל בעד הקב"ה אשר כל יכול יתן בידך שזה וזה יצליח לך.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 7
[Minchat Ani on Torah, Tazria 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/7)

עוד אמרינן בהתרחקות הגיאות סוטה ד' ה' אמר חזקי' אין תפילתו של אדם נשמעת אלא למשים עצמו כבשר שנאמר והי' מידי חדש בחדשו ומידי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני נאום ד' אמר ר"ז בשר כתיב ביה ונרפא אדם לא כתיב ביה ונרפא אמר רבי יוחנן אדם אפר דם מרה בשר בושה סרוחה רימה עכ"ל וי"ל מה הוא הענין משים עצמו כבשר ולמה בר"ח ושבת דוקא נאמר זה ועוד י"ל דמשמע דבשר עדיף ממה שכתוב ביה ונרפא ובאדם לא כתיב ונרפא והרי בשאר מקומות מצאנו דאדם לשון חשיבות וכאשר ביארנו ע"פ דברי רז"ל בפ' ויקרא גם כבר העיר המהרש"א דאיך מחשיב שם בשר והלא בדור המבול כתיב כי השחית כל בשר את דרכו ועוד י"ל מה ענין כוונת ר"י שדרש ר"ת אפר דם מרה מאדם ובושה סרוחה רימה מן בשר ולהבין זה נאמר שכל הדברים יש להם שתי בחינות הבחינה בדבר מה שהיא מצד עצמה והבחינה מה שהיא בהצטרפות אל אחר ומזה נחלק גם שם האדם מבשר ששם אדם בהצטרפות שלו עם שאר הברואים הוא שם חביב וחשוב שכולל גוף ונשמה והוא השם שקרא אותו הבורא כדכתיב ויקרא שמם אדם ביום הבראם אבל מבחינת עצמו שם בשר חשוב יותר מטעם אשר נבאר ולכן דייק חזקיה אלא אם משים עצמו כבשר ולא אמר אם הוא בשר לומר שרק אם מקיים בעצמו בחינת בשר אז תפילתו נשמעת ור"ז הביא ראי' לזה דשם בשר עדיף שבבשר כתיב נרפא ובאדם כי יהי בעור בשרו וגו' לא כתיב ונרפא ולכן לא קשה ממ"ד בדור המבול כי השחית כל בשר ששם הם באמת היו רק בשר גופים בלא נשמה כאשר ביארנו בפ' בראשית מה שנאמר בהם כל אשר נשמת חיים באפיו אשר בחרבה מתו שלא הכניסו הנשמה אל גופם לקדש ולברר את עצמם.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 8
[Minchat Ani on Torah, Tazria 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/8)

אכן מהו באמת מעלת הבשר עד שאמר חזקי' שאין תפלתו נשמעת עד שמשים עצמו כבשר זהו מה שמבאר ר' יוחנן דברי חזקי' רבו במה שדורש ר"ת של אדם ושל בשר שגוף האדם המורכב מאפר דם מרה כל אחד מחלקים האלה הוא עלול לחטא: ע"י חלק האפר שהוא המונח והכבד יתעצל במצות עשה לקיימם וחלק הדם שהוא המתנענע בהתלהבות ורחיחה בו יתלהב לעשות העבירות ע"ד מה שבארנו כבר במקום אחר שנגד יצה"ר של עבירה צריך התקוררות הטבע ובחלק המרה יחטא במצות שבין אדם לחבירו כי כמו שהאהבה והאחוה שבין בני אדם תקרא מתיקות כדכתיב ומתק מרעהו וגו' כן השנאה והקנאה וכדומה נתהוה ע"י התמרמרות הטבע של החוטא ולכן מה שנרמז באדם בר"ת אפר דם מרה הוא העלול לחטא ועל כן לא נאמר בו ונרפא.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 9
[Minchat Ani on Torah, Tazria 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/9)

אמנם נגד אלה ג' בחינות הן שלשה בחינות אחרות שעל ידן מטיב אדם דרכו והן נרמזים בבשר שהם בושה סרוחה רימה והם הג' הסתכלות שמצוה עליהן עקביא בן מהללאל באמרו הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה מאין באת מטיפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר רימה ותולעה ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מ"ה הקב"ה וי"ל הכפל דין וחשבון וגם השני שמות שקורא בהם הבורא מלך והקדוש וזה יבואר ע"פ מה דאמרינן בחגיגה אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום תוכחה וכבר ביארנו במקום אחר הכפל מיום הדין ומיום התוכחה מה ביניהם שתוכחה הוא מה שקדם לדין שפורטין לאדם כל מעשיו הרעים אשר עשה מיום הולדו עד יום מותו וצריך ליתן חשבון עליהם ואין לך בושה גדולה מזו ואחר עונש זה של בושה בא עליו עונש הדין שנפסק עליו על חטאיו ולכן גם אם הקב"ה ברחמיו ובחסדיו ימחול לו ויסר ממנו עונש הדין עכ"ז עונש הבושה נשאר עליו שלא הי' עומד נגד תאוותיו לכבוד קונו ולכן הקדים אוי לנו מיום הדין לפני יום תוכחה לומר גם אם ירוח לנו יום הדין עכ"ז אוי לנו תוכחה וזה ג"כ מה שאמר התנא ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה שהקדים ג"כ דין לחשבון שעיקר היראה היא מפני הדין ומה שאמר ליתן דין ולא לקבל דין מרמז על מה שאמרו רז"ל שהנענש בעצמו פוסק הדין באמרו יפה דנתני ואפילו ירוח לך הדין עכ"ז לך לירוא מנתינת חשבון ומעונש הגדול של הבושה ולכן קורא להבורא בתחילה מלך ואח"כ הקדוש שבבחינת הדין נקרא מלך כדכתיב מלך במשפט יעמיד ארץ וגם אם יתנהג עמך במידת קדושתו בחסד וברחמים עכ"ז יש לך לירא מבושת נתינת חשבון וזה מה שנרמז בב' של בשר שהוא בושה: סרוחה מרמז על מאין באת מטיפה סרוחה: ורימה מרמז לזכירה שסופו לילך למקו' עפר רימה ותולעה ולכן אם בחינות אדם מביאין את האדם לידי חטא בחינות בשר הם המשמרים אותו שלא לבוא לידי חטא ולכן בבשר כתיב ונרפא.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 10
[Minchat Ani on Torah, Tazria 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/10)

וע"פ הנ"ל יבואר למה בכל ר"ח ושבת דוקא יבוא כל בשר להשתחות דבסוטה ד' ה' אמר רב חסדא אמר מר עוקבא כל אדם שיש בו גסות רוח אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם שנאמר מלשני בסתר רעהו אותו אצמית גבה עינים אותו לא אוכל עכ"ל וי"ל מה הוא הענין אין אני והוא יכולים לדור בעולם ומה המשך לזה עם ראש הפסוק מלשני בסתר רעהו אותו אצמית וי"ל דעוד אמרינן שם את דכא ושפל רוח רב הונא ורב חסדא חד אמר אתי דכא וחד אמר אני את דכא ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי הקב"ה השרה שכינתו על הר סיני ולא גבה הר סיני למעלה עכ"ל בפי' פלוגתא זו י"ל שהוא ע"פ מה שאמרו רז"ל מי שמגביה עצמו הקב"ה משפילו מי שמשפיל עצמו הקב"ה מגביהו והגבהה זו אפשר בב' אופנים או שהקב"ה מעלה אותו ומקרבו אליו במעלת הקדושה או שהקב"ה משפיל עצמו לארץ אתו ואין לך הגבהה גדולה יותר מזו שנעשה משכן לשכינה בארץ והנה באופן הראשון יש סכנה להמנושא כי בראות עצמו במעלות על חביריו בקל יגבה לבו ויכשל בגסות הרוח ולכן הטוב לו האופן השני שבענינו לא נשתנה שירום לבבו ועכ"ז הוא מתנשא למעלה ראש במה שהשכינה ירדה למטה לשכון אתו אמנם מי שיש בו גסות הרוח מבלי שנתעלה ע"י הקב"ה לשכר ענוה עליו אמר הקב"ה אין אני והוא יכולים לדור בעולם שאלי לא אנשא אותו בשביל גסות הרוח שבו המתועב בעיני ואליו פשיטא שלא אקרב לשכון אתו באשר רק את דכא ושפל רוח אני שוכן בארץ.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 11
[Minchat Ani on Torah, Tazria 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/11)

והנה מה שמביא לאדם להלשין ולדבר רע על חבירו הוא ג"כ ממקור גסות הרוח שרוצה להשפיל חבירו נגדו או שהוא רוצה להגביה עצמו על חבירו אכן לגסות רוח זו נתנה התורה תקנה שיסגר ובדד ישב מחוץ למחנה וטמא טמא יקרא ובזה יכניע גובה לבו וישפיל עצמו אבל זה דוקא במי שמלשין על חבירו והוציא גאותו לחוץ אבל מי שסוגר גאותו בלבו לזה לא נתנה תורה תקנה וזה מה שאמר המשורר בשם הקב"ה מלשני בסתר רעהו אותו אצמית שהוא הסגירה מלשון צמחה בבור חיי אבל גבה עינים ורחב לבב מי שסוגר גאותו בראיית עינו ובהרחב לבבו אותו לא אוכל לו אין תקנה שאדור עמו בעולם. ואמנם בקביעות ר"ח ושבת הראה הקב"ה איך יקרה בעיניו מידת ענוות המתנגד לגסות הרוח שהירח בתחילה הי' שוה לשמש בגדלו ואחר שאמר אין נאה לשני מלכים לשמש בכתר אחד אמר הקב"ה לו השפל את עצמך ומשהשפיל עצמו ניתן לו השכר שישראל מונין אחריו חדשיהם ומועדיהם וגם בשבת הראה הקב"ה כמה יקרה לו מידת ענוה דשבת יש לו שתי בחינות כמפורש בעשרת הדברות זכר למעשה בראשית וזכר לי"מ במעשה בראשית הראה הקב"ה מידת ענותו שברא עולמות לא למענו כ"א להטיב לבריותיו ובבריאותיו בירר לעצמו הענוים ונכה רוח כמאמר הנביא ישעיה כה אמר ד' השמים כסאי וגו' ואת כל אלה ידי עשתה ויהיו כל אלה נאום ד' ואל זה אביט אל עני ונכה רוח ובי"מ הראה ענותנותו כדכתיב וארד להצילו מיד מצרים שבעצמו קרא זה ירידה לו וזה פי' הפסוק והיה מדי חדש בחדשו פי' ע' ע"י בחינת התחדשו ומדי שבת בשבתו ע"י בחינת שבת תכירו יקר מידת הענוה ולכן אז יבוא כל בשר להשתחות לפני מי שישתחוה לפני יעשה זה להתבונן בעצמו שהוא רק בשר ברי' מלא בושה סרוחה רימה ועי"ז יכנע עצמו לפני כאשר חפצתי נאום ד'.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 12
[Minchat Ani on Torah, Tazria 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/12)

וע"פ הדברים הנ"ל אפשר לפרש עוד מאמר תמוה איתא בב"מ פ' ז' רבה בר נחמני שהי' נרדף ממלכות ערק ואזל לאגמא יתיב אגירדא דדיקלא וקגריס קמפלגי במתיבתא דרקיעא אם בהרת קדמה לשער לבן טמא ואם שער לבן קדמה לבהרת טהור ספק זה קדם ספק זה קדם הקב"ה אומר טהור וכלהו מתיבתא דרקיע אמרו טמא אמרי מאן נוכח נוכח רבה בר נחמני וכו' כי הוי קא ניחא נפשי' אמר טהור טהור יצא בת קול ואמר אשריך רבה ב"נ שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהרה עכ"ל ולהסביר הענין מעט איך שייך דכולהו מתיבתא דרקיע יחלקו על הקב"ה מקור האמת ושבן אדם יכריע נאמר ע"פ מה שנאמר בתהלים ל"ב לדוד משכיל אשרי נשוי פשע כסוי חטאה אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמי' כי החרשתי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך נהפך לשדי בחרבוני קיץ סלה חטאתי אודיעך ועוני לא כסיתי אמרתי אודה עלי פשעי לד ואתה נשאת חטאתי סלה בפי' והמשך פסוקים האלה י"ל דאמרינן בגמרא רב רמי כתיב אשרי נשוי פשע כסוי חטאה וכתיב מכסה פשעיו לא יצליח לא קשיא הא בחטא מפורסם הא בחטא שאינו מפורסם הרי שחטא שאינו ידוע לאחרים אסור לפרסמו ועפ"ז יש לפרש הפסוק משלי י"ד בכל עצב יהי' מותר ודבר שפתים אך למחסור דהנה אולי יחשוב החוטא בחטא שאינו מפורסם אחרי שאין אני יכול לפרסמו גם אני אסיח אותו מלבי לבל אראה כמתאבל על מעשי לפני בני אדם לזה אמר בכל עצב יהי מותר בכל מה שאתה מתעצב אל לבך על חטאיך יהי' מותר שעי"ז תבוא לתשובה גמורה אבל דבר שפתים שלפרסם בשפתים חטאיך זה יהי' למחסור לך.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 13
[Minchat Ani on Torah, Tazria 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/13)

והנה אמרינן בגמרא לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה אלא להורות תשובה ליחיד פי' לא הי' דוד ראוי לחטא במעשה דבת שבע ולא בא לידו כ"א להורות שגם ליחיד תועיל התשובה להעביר חטאו כמו שהראה הקב"ה לישראל במעשה העגל שתשובה תועיל לרבים ופי' ביערות דבש למה לא הי' דוד ראוי לאותה מעשה דעד שחטא אז לא חטא מעולם כמו שמעיד עליו הכתוב רק בדבר אוריה החתי ואמרינן ביומא ד' ל"ח כיון שהגיע אדם לרוב שנותיו ולא חטא שוב אינו חוטא והמעשה דבת שבע הי' בירושלים וכפי מה שמעיד הכתוב מלך בירושלים ל"ג שנותיו האחרונות ואחר אשר ימיו היו שבעים שנה א"כ כשחטא אז כבר עברו ל"ז שנה משני חייו שהיו רוב שנותיו ולכן אמר לא הי' ראוי לאותה מעשה שהקב"ה הי לו לשמור כדיליף ביומא ממה דכתיב רגלי חסידיו ישמור אם לא שרצה להודיע על ידו שתועיל תשובה גם ליחיד.


###### Minchat Ani on Torah, Tazria 14
[Minchat Ani on Torah, Tazria 14](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tazria/r/14)

ובזה נפרש הפסוקים שחטא דוד לא הי' מפורסם כי מי ידע מעשה המלך בביתו ובודאי הוא הי' מפרסם והלא יקשה איך עשה דוד כן לפרסם חטא שאינו מפורסם אבל התירוץ בצידו אחרי אשר אינה ד' לידו להורות ולהודיע שתועיל תשובה ליחיד התכלית הזה לא הי אפשר להשיג כ"א אם יפורסם חטאו ועפ"ז יפורשו הפסוקים לדוד משכיל שהשכיל בני דורו בדברים הבאים אשרי נשוי פשע כסוי חטאה ועפ"ז לא הי' לי לפרסם חטאתי אבל נגד זה העלתי אל לבי אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון לו מספרו ששה ושלשים (וכן דרשו רז"ל בסוכה פ' ד' אשרי כל חוכי לו שיהי' מל"ו צדיקים) ואחרי אשר ימי שנותנו שבעים שנה כמו שאמר דוד בעצמו א"כ ל"ו שנה הם רוב שנותיו ובפרט אשר כפי מה שאמרו הקדמונים כבר ידע דוד שיחי שבעים שנה שנתנו לו מאדם הראשון ולכן אמר גם זה העלתי על לבי אשרי אדם לא יחשוב ד' ל"ו בשנת ל"ו משני חייו עון ואני חטאתי אחרי עברו עלי ל"ו משני חיי ולכן זה לי סימן שמה שלא שמרני הקב"ה הוא למען אשוב בפרסום ושידעו ישראל שמועיל תשובה ליחיד ועוד נוסף על זה שגם אם החרשתי לא הי אפשר לי לכסות פשעי כי בלו עצמי בשאגתי כל היום כי יומם ולילה תכבד עלי ידיך וגו' ומתוך זה יפורסם שרוחי בקרבי לא ישקוט בשביל חטאי ולכן חטאתי אודיעך ואתודה לפניך אבל גם בפני העולם עוני לא כסיתי כי אמרתי אודה עלי פשעי לד ואתה נשאת עון חטאתי סלה וידעו כל העם שתשובה מועיל ליחיד וזה אי אפשר רק בפרסום חטאתי. ולמדנו מזה שמי שלא חטא עד אחר עברו רוב שנותיו זה מורה שנפשו לא מטומאה ושיש בחטאו שום דבר המועיל אף שצריך תשובה ויש רמז לזה ממה שלמדנו התורה שאם קדם שער לבן לבהרת טהור ואם בהרת קדם לשער לבן טמא דכבר אמרנו דבהרת הוא סימן החטא ושער לבן הוא סימן הזקנה וע"פ רוב מתחילין השערות להתלבן כשעברו לאדם רוב שנותיו ועל כן הסימן נקוט בידך אם בהרת שהוא החטא קדם לשער לבן שחטא קודם שעברו רוב שנותיו טמא אבל אם שער לבן קדם לבהרת שלא חטא בתחלה כי אם אחר שכבר שערו לבן אז גם חטאו לא מטמא אותו ונקרא טהור אמנם יש ג"כ ספק אם זה קדם או זה קדם והוא ע"פ מה שאמר דוד אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון ואין ברוחו רמי' שהוסיף הדברים ואין ברוחו רמי' לומר שאף שטוב לאדם אם לא חטא עד עברו עליו ל"ו משנות חייו זה רק אם אין ברוחו רמי' שלא הי' כבר קודם עברו רוב שנותיו ברוחו רמית מחשבות און לחטוא שאם היתה במחשבתו כבר לחטוא אף שמעשה החטא לא הי' עד אחר רוב שנותיו עם כל זה יש לחשוב באשר התחיל במחשבתו לחטוא כבר מקודם שעברו רוב שנותיו אזי נפשו מטומאה כן נראה ע"פ מדת הדין אבל יש לידון ג"כ אחר שאין הקב"ה מעניש על המחשבה התחלת החטא לא הי' רק בשעת המעשה שהי' אחר רוב שנותיו וזה ענין הספק שנחלקו מתיבתא דרקיע עם הקב"ה דאמרו רז"ל לך ד' החסד ר"נ אמר יש אדם שחשב לעשות עבירה ולא עשאה ואין הקב"ה מחשיב עליו עד שעשה עכ"ל הרי נקרא חסד שאין נחשב לו עבירה עד שעשאה ומזה נשמע שע"פ מדת הדין נחשבה העבירה מתחילת המחשבה ולכן מתיבתא דרקיע שדנו ע"פ מדת הדין אמרו בספק הזה שהוא טמא אבל הקב"ה אשר לו החסד והרחמים אמר טהור שלא מחשיב העבירה להחוטא עד שעשאה כמאמר ר"נ ולכן אמר טהור אמרו מאן נוכח שהקב"ה לא רצה לכבוש פסק מדה"ד כי מלך במשפט יעמיד ארץ כתיב ולכן אמר יוכח רבה בר נחמני ע"פ מה שאמרו רז"ל צדיק מושל יראת אלקים אמר הקב"ה מי מושל צדיק שאני גוזר גזירה והוא מבטלה ועפ"ז הצדיק מושל ע"פ גזירת משפט הקב"ה כל שכן שמושל על גזירת משפט מתיבתא דרקיע לכן יוכח רבה בר נחמני ובאשר שגם הוא נטה כלפי חסד אמר טהור ויצאה נשמתו בטהרה.