## Minchat Ani on Torah, Tetzaveh

###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 1
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/1)

בפסוק ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שיין זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד יש לדקדק למה פתח פרשה זו בלשון ואתה תצוה ולא בלשון הרגיל צו את בני ישראל גם הלשון ויקחו אינו מכוון דהל"ל ויביאו וגם אליך מיותר וכן הכפל למאור ולהעלות נר דמיותר אחד מהם אבל יאמר שכבר העיר בזוהר על סדרה זו שבכל סדרות התורה מסיפור לידת משה בשמות עד סוף התורה נזכר שם משה חוץ מבסדרה זו ונתן טעם מפני שבקש משה ואם אין מחיני נא מספרך אשר כתבת וקללת חכם גם על תנאי עושה רושם לכן נמחק שמו בסדר זה אמנם אחרי שרק מצדקת משה וחבתו אל ישראל הזכיר קללה זו רצה הקב"ה ליתן שכרו ולהראות חביבתו לפניו ולכן פתח בואתה להודיע שהוא עיקר ישראל שבו נכלל הכל דאיתא במדרש דהדלקת נר במשכן צוה הקב"ה לאמר לישראל נרי בידך ונרך בידי אם אתה מדליק את נרי שנאמר כי נר מצוה ותורה אור אני משמר נרך אשר בידי אשר עליו נאמר נר ד' נשמת אדם והנה מה שנקראה התורה אור והמצוה נר מפני שהתורה הכלל כל המצות היא אור שגדול מן הנר שלא מאיר רק על מקום קרוב ואם שבענין זה האור גדול מן הנר עכ"ז כמו שאין ביכולת האדם להאיר כל בית וחדר באור כי אי אפשר הכניס לו בחורים ובסדקים ולזה צריך להנר הנדלק מן האור כמו שאמרו רז"ל בבדיקת חמץ שאין בודקין לאור האבוקה כ"א לאור הנר כן ענין התורה בהצטרפות להמצות דמי שיחזיק באור לבד שילמוד תורה בלי החזקה במנות לא יאיר מחשכי מעשיו ולזה צריך נר המצוה הנדלק באור התורה. וכן הי' הענין של שני תאומי' צבי' האחים החסידים משה ואהרן שנשאו שני הכתרים כתר תורה וכתר כהונה משה הי' האור שממנו קבל כל ישראל אורו כנאמר זכרו תורת משה עבדי אשר צויתי אותו בחורב על כל ישראל חקים ומשפטים ולכן כל ישראל תלוי בו. וזה מה שאמר הכתוב ואתה תצוה באשר שאתה מאיר התורה בעד כל ישראל ולכן הצווי הזה שבה נכלל כל מדרגתך אתה תצוה והצווי הוא ויקחו אליך שכל מה שזוכים ישראל ולוקחים לעצצם מתורה ומצות נחשב אליך כמאמר התנא באבות משה זכה וזיכה את הרבים זכות הרבים תלוי בו שנאמר צדקת ד' עשה ומשפטיו עם ישראל ומה הוא אשר יקחו אליך שמן זית זך כתית למאור רצה לומר שלקיום מאור התורה צריך להרגיל הישראל עצמו בארבע מדות שנרמזים בארבע תיבות האלה.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 2
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/2)

(א) שמן שיפריש עצמו בכל האפשר מעניני העולם הזה כמו ששבח בלעם לישראל הן עם לבדד ישכון וזה דוגמת השמן שאינו מתערב עם משקים אחרים כאיתא במדרש (ב) זית שיהיו דברי התורה בכל עת חדשים בעיניך לחבב אותם כדבר חדש ולא כדבר ישן ובפרט נגד דברי האפקורסים האומרים התורה לא תיאות עוד לזמנינו ולזה אמר שהיא כזית שנקרא רענן שתמיד עליו ירוקים ונראה כאלו נצמחו מחדש (ג) זך שיהי נקי כפים זך מפשע נגד ד' ונגד בני אדם שלא יהי' סני שומעני' (ד) כתית שלא יבקש תענוגי העולם כ"א כמאמר התנא כך היא דרכה של תורה וכו' וחיי צער תחי' ובכלל זה שיהי' סבלן ועניו כענין הזיתים שע"י שנכתשים מוציאים שמנן ואלה הם המדות למאור להשיג התורה שנקרא אור אכן מפני שלא המדרש עיקר אלא המעשה לזה מסיים להעלות נר תמיד שתכלית התורה למען הדלק בה נר מצוה תמיד.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 3
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/3)

עוד בפסוק באוהל מועד מחוץ לפרוכת אשר על העדות יערוך אותה אהרן ובניו מערב עד בוקר לפני ד' חקת עולם לדורותם מאת בני ישראל גם בפסוק זה יש לדקדק דמחוץ לפרוכת אשר על העדות נראה מיותר שכבר ידענו שהפרוכת הי' מפסיק בין אוהל מועד וקדש הקדשים גם אשר אמר מערב ער בוקר צריך ביאור שהרי הערכת הנרות לא היתה רק שעה אחת ולא מערב ועד בוקר וגם מה שאמר חקת עולם לדורותם נראה אינו מכוון שרק לזמן שבית המקדש הי' קיים הי' הערכת נר זה ואין זה כמו חקת עולם בשאר מקומות שבתורה ששם נאמר על מצות הנהוגים גם בזמן שאין בית המקדש קיים אמנם ע"פ דברינו יבואר שכמו שמעלת המאור התורה הי' למשה כן מעלת הערכת הנר להמשיך ישראל לעבודת המצות הי' מעלת אהרן וכמו שהוא הי' עובד במשכן עבודת הקרבנות בעד כל ישראל כן בהרחבת עבודת ד' הוא הי' המדריך ישראל לזו כדכתיב ורבים השיב מעון כאשר ביאר התנא הוי מתלמידיו של אהרן וכו אוהב את הבריות ומקרבן לתורה ובזה הי' בדוגיות עורך הנר שהוא ערך לישראל עבודת המצות שידליקו אכן שמא תאמר הלא טוב ונקל לאהרן זה כאשר יפרש להם טעם כל המצות למען יראו ויבינו גודל התועלת אשר יצמח להם מקיומם לזה מפרש באוהל מועד מחוץ אשר על העדות יערוך אותו לאמר לו שכמו שהפרוכת הוא המכסה מעיני ישראל ראיית העדות הלוחות שבתוך הארון כן בעולם הזה מכוסה מה טעם המצות באשר שאם יכיר האדם גודל התועלת אין זה עבודה בשלימות כי יעשה למען עצמו ולא יהי' אלא כמלאכים שלא ע"י קיום המצות יעלו במעלה ורק ע"י שמקיים האדם המצות לעשות נחת רוח ליוצרו באמונה ובטחון שלא צוה הקב"ה אותו כן כ"א להעלותו על מדרגה העליונה ולהיות שכרו שלם ובזה הוא כנר שלא נכר תועלתו רק בלילה כמו שאמרו רז"ל שרגא בטיהרא למאי מהני וזה מה שאמר באוהל מועד שכן נקרא העולם הזה שהוא אוהל דירת עראי מועד לכל חי לזמן קצוב כאיתא בזוהר פרשת כי תשא. מחוץ לפרוכת אשר על העדות בעוד שנתכסו ממנו סודי התורה וחושך מסבב נפשו ורוחו אז יערוך הנרות מערב עד בוקר כל הלילה של עולם הזה עד יגיע הבוקר של עולם הבא שיעמוד לפני ד' אז יכיר הכל בלא נר המצות ששם יאיר לו שמש כבוד ד' וקיום המצות נכלא ולכן יצדק לומר חקת עולם לדורותם שמה שירגיל אהרן ובניו ישראל למצות לא יכלא עד לעולם הבא גם בזמן שאין בהמ"ק קיים כמו שנאמר וללוי אמר תומיך ואוריך לאיש חסידיך וגו' יורו משפטיך ליעקב וחקיך לישראל.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 4
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/4)

ובזה מבואר מה דאיתא במדרש בשעה שאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך הרע לו למשה אמר לו התורה היתה שלי ונתתי' לך שאלמלא היא אבדתי את עולמי עכ"ל אם נפרש המדרש כפי מה שנראה מפשוטו שקנא משה באחיו שזכה לכהונה ולא הוא ועל זה השיב לו הקב"ה הלא גדולה מזה נתתי לך שהתורה שכל העולם עומד עלי' היתה שלי ונתתי לך נפגום בכבוד משה שהי' עניו מכל האדם וגם החזיק לאהרן לגדול ממנו שאמר להקב"ה שלח נא ביד תשלח שהוא אהרן כמבואר במדרש וגם נודע לו אז שאהרן יהי' כהן כמו שנדרש במדרש ממה דכתיב הלא אהרן אחיך הלוי שהי' מיוחד להיות לוי ואתה כהן ועתה יהי' להיפך וא"כ למה הרע למשה עתה במה שאמר הקב"ה ואתה הקרב אליך אבל ע"פ דברינו יבואר שלא בשביל קנאת אהרן אלא בשביל אהבתו הרע למשה מה שאמר לו הקב"ה ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך שהי' נראה לו שאהרן לא יהא ראוי לכהונה עד שיקריבהו הוא כמו שחשב אהרן עצמו שבקש ממשה ביום חנוכו שמשה יכנס עמו מפני שהי' בוש על מעשה העגל כמו שהביא רש"י בפ שמיני אבל הקב"ה השיב לו התורה היתה שלי ונתתיה לך וכדאיתא במדרש וזה הדבר אשר תעשו להם זה שאמר הכתוב כבוד חכמים ינחלו אין כבוד אלא תורה מה אמר הקב"ה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת לכבוד בזכות התורה שהוא יגע בה עכ"ל הרי מה שזכה אהרן לכהונה הי' בזכות התורה וזהו כדברינו שהוא הי' הנר לישראל שנדלק במאור התורה שהי' למשה וזה מה שהשיב לו הקב"ה למשה התורה היתה שלי ונתתיה לך רצה לומר מה שצויתיך ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך לא מצד שאינו ראוי לזה ע"י מעשיו אלא בשביל שהתור' שהיתה שלי ונתתיה לך לכן רק ע"י שתקרב אותו אליך יהי' ראוי לכהונה כמו שהנר שמדליקין אותו צריך להקריבו אל המאור וגם בזה הראה הקב"ה למשה חביבתו שהתורה שאלמלא היא האבוד את עולמו נתן למשה עד שרק הוא הי' ראוי להדליק נר המצוה ממנה.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 5
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/5)

אמנם למה באמת לא זכה משה גם לכהונה יבואר במה דאמרינן בע"ז (ד' ל"ד) במה שימש משה כל ז' ימי המלואים בחלוק לבן רב כהנא מתני בחלוק לבן שאין לו חמרא עכ"ל ולבאר זה למה באה הקבלה בפרט כל כך שהחלוק לא הי לו אימרא וכבר רש"י שם הביא טעם לזה והשיב עליו אבל לא נתן טעם אחר לכן נאמר ע"פ מה דאיתא במדרש פרשה זו וזה הדבר אשר תעשה להם הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים אמר דוד כשם שאתה אמת דכתיב וד אלקים אמת כן דברך אמת שנאמר לעולם ד' דברך נצב בשמים אל תקרא בשמים אלא כשמים שמתחילה גזר ונעשה שמים אף דברך שדברת לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם שנאמר והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם למה כך כן יהי' דברי אשר יצא מפי לכך נאמר זה הדבר עכ"ל ויש לתמוה מה זה שאמר המדרש לעולם דברך נצב כשמים וכי השמים בלבד נצב לפני ד' ולא כל הארץ וכל הבריאה וכאשר יחרבו אלו לעתיד לבוא יחרב גם השמים כמו שניבא ישעי ונגולו השמים וגו' וכתיב כאשר השמים החדשה והארץ החדשה עומדים לפני וגו' הרי שהשוה הארץ לשמים בכל עניני' גם יש לדקדק אחר שאמר שמה שדבר הקב"ה ה לקדש את אהרן ואת בניו קיים לעולם מקשה למה כך וכי זו קושיא הכי הקב"ה ח"ו לא יקיים את דברו ואם זה קושיא מה זה שמתרץ א יהי' דברי אשר יצא מפי לכך נאמר זה הדבר ולבאר זה נאמר דמצאנו שלפעמים הקב"ה פוסק טובה לעולם ומ"מ תלוי בתנאי כמו שנתן חרץ כנען לישראל והתנה עמם שלא יהי להם לעולם רק אם ילכו בדרכיו וישמרו מצותיו כדכתיב ולא תקיא הארץ אתכם וגו' וכשחטאו השליכם מעל פניו וכן נתן המלכות לעולם לדוד רק על תנאי אם ישמרו בניו את התורה כדכתיב בשמואל ולכן הי' אפשר לדון ולחשוב שאם הכהונה נתנה לאהרן ולזרעו ברית כהונת עולם הוא ג"כ על תנאי זה דוקא אם ישמרו את התורה וקל וחומר הוא אם הארץ וכתר מלכות תלוי במה שיקיימו הנוחלים את התורה על אכו"כ יבוקש זה ממי שנבחר לעמוד ולשרת לפניו אבל אינו כן דכהן לעולם אינו מחולל מן הכהונה אפילו עשה כל העבירות ואפילו חלל כל כהונתו בטומאת מת או במה שנשא מפסולי כהונה נאמר זרעו מחולל והוא אינו מחולל וזה גלה לו הקב"ה במה שנתן הכהונה בלשון דבור שהוא לשון קשה כדאמרינן במכות (דף י"ח) וכבר ביארנו שם שאין לשון קשה מורה על כעס כי אם בזה נחלק מלשון אמירה שהאמירה היא לשון קל ומורה שאינה מתקיים בלי השתנות אבל דבור הוא לשון קשה ומורה שיעשה רושם בכח כמי שחוקק דבר בעט ברזל שיהי' קיים ולא ימחה וזה פי' מה שאמר בלעם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה יאמר אם הקב"ה אמר בלשון אמירה ודאי יעשה אבל אפשר שלא יקיים בקיומו אבל ודבר אם בלשון דבור אמר ודאי יקימנה ישאר על קיומו בלי השתנות וזהו ג"כ הפי' וינחם ד' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו רצה לומר שאע"פ שאמר למשה בלשון דבור לשון קשה עם כל זה ניחם ד' ולא עשה שכבר רמז למשה שלא יקויים רק אם לא יתפלל במה שאמר הרף ממני ואכלם כמו שפי' רש"י שם.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 6
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/6)

והנה בכל הבריאה אפילו בשמש וירח וכוכבי השמים אנו רואים השתנות לפעמים לא בלבד שינוי מקום אלא גם שינויי התמונות והענינים כמו שנראים בשמש לפעמים כחמים ומחשך וכל שכן בארץ וכל הבריות אשר בה שממש אין רגע שלא נעשו בהם השתנות ורק בשמים לא נראה ה לנו השתנות כלל מעת שנטה אותם הבורא יתברך בתחלת הבריאה לא נשתנה לא מקומם ולא דמותם ולא מראיתם וזה נגרם באשר שבבריאת השמים הי' שינוי מה שלא הי' בכל הבריאה דאמרינן באבות בעשרה מאמרות נברא העולם ומפרש בגמרא בר"ה דתשע פעמים כתיב ויאמר מר בפ' בראשית בבריאה והעשירי הוא השמים דכתיב בדבר ד' השמים נעשו הרי שכל הבריאה נעשה באמירת ד' ורק השמים נעשו בדבר ד וזהו מה שאמרנו שלשון אמירה מורה על דבר שאפשר שישונה אבל לשון דבור מורה על קיום הדבר בלי השתנות וזה פי' המדרש שרצה ליישב למה פתח הציווי על חינוך אהרן ובניו לכהונה בלשון זר וזה הדבר מה שלא נוהג כן בשאר ציוויי התורה לזה אמר הה"ד לעולם ד' דברך נצב בשמים ומפרש פסוק זה שבזה אמר דוד כשם שהקב"ה אמת כך דברו אמת נצב כשמים רצה לומר כשם שהקב"ה הוא בגדולתו ותפארתו לעולם מבלי שינוי מה שמורה על אמתתו כך דברו ומדמה דברו לשמים שעומדים לעינינו מבלי השתנות מפני שנבראו תחלה על פי גזירת הקב"ה בלשון דבור כדכתיב בדבר ד שמים נעשו ולכן פתח בזה הדבר לבשר לאהרן ולבניו שנתן להם ברית הכהונה לעולם ולא ישתנה אפילו לאותם מזרעו אשר לא ילכו בדרכיו ועל זה מקשה המדרש ולמה זה פי' למה יהי' זה כן ומשיב כן יהי' דברי דייקא אשר יצא מפי לכך נאמר וזה הדבר כיון שמה שיצא מלשון דבור מפי לא ישוב ריקם כי אם עשה אשר שלחתיו ולא ישתנה והכהונה ניתן בזה הדבר לכן תהיה לעולם לאהרן ולבניו ולכך נאמר וזה הדבר להודיע כן.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 7
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/7)

אמנם עוד איתא במדרש וזה הדבר הה"ד קחו עמכם דברים ושובו אל ד' וגו' איני מבקש מכם לא דברים ולא עולות אלא דברים שנאמר קחו עמכם דברים עכ"ל ויש לתמוה מה שאמר איני מבקש מכם לא זבחים ולא עולות בתחלת הפרשה שנתחנכו אהרן ובניו להקריב הקרבנות בעד ישראל גם איזה המשך יש במה שאמר קחו עמכם דברים לוזה הדבר שפתח הה"ד קחו עמכם דברים אבל יתיישב זה שיש חלוק בין לשון שאלה ללשון בקשה למשל הסוחר שמכר סחורה ללוקח ושאל ממנו מחיר חמשה דינרין והלוקח לא ירצה ליתן אלא ארבע דינרין והמוכר נתרצה ומוכר לו במחיר זה הרי הסוחר לא בקש רק ארבע דינרין בלבבו אבל מפני שידע שאם ישאל ארבע דינרין לא ירצה הלוקח ליתן רק שלש כן שאל חמשה אבל לא בקש באמת רק ארבע הרי מה ששאל נקרא שאלה ומה שקבל הוא בקשתו וכן ענין הקרבנות שאם הקב"ה שאל מהחטא להקריב קרבן לכפרה לו אין בקשתו בהקרבת הקרבן זריקת הדם והקטר חלביו ובשרו כ"א שעל ידי הקרבה זו יוכנע לב החוטא שיחשוב על מעשיו שהוא הי' ראוי למות על חטאו אם לא קבל הקב"ה הבהמה כפרו וזה מה שאמר המדרש שהוקשה לו ג"כ מה שהערנו למה פתח צווי ח נוך אהרן ובניו לעבודה בלשון וזה הדבר לזה מתרץ הה"ד קחו עמכם דברים שנותן בראש צווי הקרבנות ענין תכליתם שהוא שע"י דברים ישובו החוטאים אל ד' כי אמר הקב"ה אעפ"י ששאלתי מכם להקריב לפני זבחים ועולות זה רק שאלתי אבל תכלית השאלה שהיא הבקשה איני מבקש מכם אלא דברים כדכתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ד'.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 8
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/8)

אכן למה נאמר זה לאהרן ובניו המקריבים ולא לישראל אשר בעדם נקרבו הקרבנות זה יתיישב על פי מה דאיתא במדרש פרשת שמות ויחר אף ד' במשה ויאמר הלא אהרן אחיך הלוי אמר לו ראוי היית להיות כהן והוא לוי ולפי שאתה מסרב על דברי תהי' לוי והוא כהן ידעתי כי דבר ידבר הוא לפי שאמרת לא איש דברים אנכי ולכך דבר ידבר הוא עכ"ל ויש לדקדק מה המשך יש בין מה שפתח המדרש תהי' לוי והוא כהן במה שמסיים ידעתי כי דבר ידבר הוא חבל יבואר ע"פ דברינו שעיקר כוונת הקרבן היא לעורר תשובה להחוטא לכן הי' הכהן צריך להיות בעל דברים לעורר בדבריו חרטה בלב החוטא למען ייטיב מעשיו ודרכיו וכן הי' מדת אהרן כאשר ניבא מלאכי עליו ורבים השיב מעון.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 9
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/9)

והנה משה כאשר סירב בשליחות אמר לא איש דברים אנכי וגו' כי כבד פה וכבד לשון אנכי וגם אחרי שהקב"ה גילה לו שירפא אותו כמו שאמר מי שם פה לאדם וגו' הלא אנכי ד' עכ"ז עמד בסרבתו ואמר שלא נא ביד תשלח ובמה שסירב ולא בקש להרפא מכבדות פיהו לא הי' ראוי לכהונה ע"פ בקשת הקב"ה וזה פי' המדרש ראוי היית להיות כהן והוא לוי ולפי שאתה מסרב על דברי תהי' אתה לוי והוא כהן אכן אל תחשוב כי לעונש גזרתי עליך כן כי ידעתי כי רק ברוב ענותנותיך סרבת אבל לפי שאמרת לא איש דברים אנכי לכן רק אהרן ראוי להיות כהן כי דבר ידבר הוא. וזה פי' הגמרא בע"ז ששמש משה בז' ימי המלואים בכהונה גדולה ובמה שמש בחלוק לבן לומר שמצד הקדושה ומדותיו הי משה ראוי לכהונה כמו אהרן וזה מרמז החלוק לבן שהלבוש נקרא מדה כדכתיב מדו בד והטעם כי כמו שהלבוש הוא הנראה מבחוץ על גוף האדם כן מדותיו הם לבוש לנשמתו אשר על ידם יוכר אם זך ונקי הוא ומראה הלבן היא משל הנקיות והטהרה כדכתיב בכל עת יהיו בגדיך לבנים ובזה הי' עדות על משה שמסתמא על פי ציווי הקב"ה שימש בחלוק לבן שמצד מדותיו יוכר פנימיותו שקדוש וטהור הוא וראוי לכהונה אכן למה באמת לא נתנה לו הכהונה כ"א לאהרן לזה מפרש רב כהנא שהחלוק לא הי' לו אימרא שאימרא הוא התרגום של שפה וכמו שפי' רש"י בע"ז שם אימרא שפה וכמו שפה לפיו שנאמר גבי מעיל ובזה הורה שרק מפני שחלוקו לא הי' לו שפה כמו שאמר כבד פה אנכי לא נתנה לו הכהונה וגם בזה הודיע הקב"ה שגם במה שלא נתן למשה נכיר גדולתו. ועוד נודע זה במה דאמרינן סוף חולין משה מן התורה מניין בשגם הוא בשר המן מן התורה מניין המן העץ אסתר מן התורה מניין ואנכי הסתר אסתיר מרדכי מן התורה מניין דכתיב מר דרור ומתרגמינן מירא דכיא עכ"ל ולבאר זה מאין מנא מקום שיש רמז לשמות הללו מן התורה עד שאמר משה מן התורה מניין וכו' נפרש שמשה אמר ביום מותו בן מאה ועשרים שנה אנכי היום ודרשו רז"ל בקידושין תיבת היום היום מלאו ימי ושנותי אכן ממה נודע למשה זה שמלאו ימיו ושנותיו הקצובים לו שאמר לא אוכל עוד לצאת ולבא לזה מבאר שנרמז לו במה דכתיב בשגם הוא בשר בשגם בגמטריא במספר משה וכתיב והיו ימיו מחה ועשרים שנה. בה בהמן נאמר ויאמר ממוכן ואמרינן במגילה תנח ממוכן זה המן ולמה נקרא שמו ממוכן שמוכן לפורענות ופי רש"י י עומד להיות תלוי אכן מהיכן ידענו כן שהי' מוכן להיות תלוי לזה משיב שנרמז בהמן העץ שהמן מוכן לעץ להיות תלוי עליו. באסתר נאמר כי אם החרש תחרישי בעת הזאת וגו' ומי יודע אם לעת כזאת הגעת למלכות ויש להבין על איזה עת רמז מרדכי במה שאמר לעת כזאת לזה משיב שנרמז זה בתורה במה שכתוב ואנכי הסתר אסתיר ביום ההוא לאמר שיבוא עת בימי אסתר שיקויים זה ונרמז לך זאת שזמן הזה מיוחדת לך לבטל הגזרה מישראל במרדכי דכי נאמר איש יהודי הי' ולשון זה משונה מלשון הספור במקראי קדש שמתחיל בויהי וכן הי לומר פה ויהי איש יהודי וגו' אכן ידוע ע"פ דקדוק הלשון שהעבר שעבר כבר קודם מעשה אחר נאמר בלשון עבר ולא בלשון עתיד עם ו' המהפך כמו שפי' רש"י והאדם ידע את חוה אשתו קודם שנתגרש מבן עדן וד פקד את שרה קודם שרפא את אבימלך ורבים כמוהם ולזה מקשה מרדכי מן התורה מניין אנה נרמז עליו קודם שהי' בספור הזה ומתרץ שנאמר מר דרור ובזה כבר גילה הכתוב שיבוא איש יהודי לעת העתיד ששמו כן.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 10
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/10)

אמנם לא בלבד השמות אלא גם הענינים של אשר נקראו בשמות נרמזו בפסוקים שמביא דבפרשת בראשית כתיב ויראו בני האלקים את בנות האדם וגו' ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו ויאמר ד' לא ידון רוחי באדם לעולם בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה ולהבין דברי ד' על מעשי בני האלקים נבאר דכבר דרשו רז"ל במדרש הובא גם ברש"י דבני האלקים האלה היו המלאכים שקטרגו בבריאת האדם ואמרו מה אנוש כי תזכרנו אחרי אשר גלוי לפניך שיחטא לך והשיב להם הקב"ה אם תהיו בתחתונים תחטאו יותר מן האדם ושלחן לארץ לנסותן והוא מה שנאמר ויראו בני האלקים את בנות האדם ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו אפילו אשת איש הרי שלא עמדו בנסיון וקלקלו מעשיהם ובזה הראה הקב"ה שמעלת הצדיקים גדולה משל המלאכים אכן לפי זה יקשה למה השרה שכינתו על המלאכים תמיד אשר הם סביב לכסא קדשו ולא על הצדיקים בארץ לזה אמר הקב"ה לא ידון רוחי באדם לעולם בעוד שהוא אדם בשגם הוא בשר כי אם גם גדולה קדושת נשמתו גופו הוא בשר שאינו ראוי להתקיים שגם משה מבחר היצורים אשר בארץ הוא בשר ולא ראוי להיות לעולם כי ימיו לא יהיו רק מאה ועשרים שנה. ולמה ק"כ שנה דוקא יש ליתן טעם שמשה אמר ימי שנותנו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה וכאשר יצאו ישראל ממצרים כבר הגיע לגבורות פ' שנה והגיע סוף ימיו כפי הטבע אשר קצב בעצמו אבל אז נתעלה למלאכי והי' שם ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה כמלאכים וע"פ מדת הקב"ה שמחשב יום לשנה הוסיף לו הקב"ה ארבעים שנה על ימי חייו ע ע"פ מספר מ' יום שנפסק להיות אדם בהתקרבו אל ד' לקבל התורה ולכן היו ימיו מאה ועשרים. בהמן נרמז ענינו בהמן העץ דדרשו רז"ל במגילה במה שנאמר לאמר למלך לתלות את מרדכי על העץ אשר הכין לו תנא לו הכין ויש להבין במה נרמז שלו הכין אבל יבואר לפי שהמן הי' גזע צפעוני מעשו ועמלק אשר שרשם נחש הקדמוני וכדאיתא במדרש המן והנחש פתחו באף ושניהם נתנו עיניהם במה שאינו ראוי להם וכמו שכתב המהרש"א ולכן המן אשר גזעו הנחש המחטיא בעץ הדעת הוא הי' המוכן להתלות בעץ ולא הצדיק מרדכי שתיקן חטא עץ הדעת ולכן נאמר אשר הכין לו לא למרדכי הוכן העץ כ"א לו כאשר נרמז בהמן העץ. באסתר נאמר שנרמזה בפסוק הסתר אסתיר שכתב בפ' וילך הנך שוכב וגו' וקם הזה וזנה אחרי אלהי נכר הארץ ועזבוני והפר את בריתי וחרה אפי בו ביום ההוא ועזבתים והי' לאכול וגו' ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא וגו' ויש לדקדק הכפל אחר שכבר אמר וחרה אפי ועזבתים כפל עוד ואנכי הסתר אסתיר אבל יפורש שיש חלוק בין עזיבה והסתרת פנים אצל הקב"ה שעזיבה הוא הסרת השגחתו לגמרי ואז יבוא הפורענות באמת ע"י אויביהם ופגעי הזמן אבל הסתרת פנים מראה כמי שעומד אחורי הפרגוד שפניו אינו נראה אבל הוא רואה ומשגיח ועל שני הענינים באה הנבואה כאשר תבוא העת שיזנו העם אחרי אלהי נכר ויעזבוני ויפרו את בריתי אז וחרה אפי ועזבתים והי' לאכול אבל תבוא גם עת אחרת שלא יעזבוני לגמרי שלא יעבדו לקים אחרים רק יפנו אליהם שנראה כמי שרוצה לעבדם אבל לא בלבבם כאשר הי' בימי נבוכדנצר שהשתחוו לצלם אבל לא עשו אלא לפנים כמו שאמר רשב"י לתלמידיו כדאיתא במגילה ולכן גם הקב"ה לא עשה אלא לפנים שמראה כמי שמסרם ביד אויביהם והסיר השגחתו מהם אכן לא יהי' כן כי לא יהי' רק הסתרת פנים אבל לא ינום ולא יישן שומר ישראל וזה מה שאמר הכתוב ואנכי הסתר אסתיר את פני ביום ההוא על כל הרעה אשר עשה שיבוא אז בימי אסתר שלא יהי' רק הסתרת פנים ולא עזיבה באשר כי פנה לקים אחרים שהרעה אשר עשה לא הי' עזיבה כ"א פנה אל אלקים אחרים שרק פנה לפנים לעיני העם אבל בלבו לא עזב אמונתי לכן גם אני לא אעזבם אז רק הסתר אסתיר פני עד שישובו. במרדכי נאמר מר דרור ומתרגמינן מרי דכיא שמורה על שם מרדכי וזה מרמז כי לפי הנראה גרם מרדכי לישראל שני דברים בתחלה מר שע"י שלא השתחוה להמן בא אליהם מרירות הצרה ופחד להשמד מעל הארץ ולבסוף הביא להם מרדכי דרור כדכתיב ליהודים היתה אורה ושמחה וכתיב ומנשאים את היהודים כי נפל פחד מרדכי עליהם אבל האמת אינו כן אלא כדמתרגמינן מרי דכיא דהיינו כשהי' מרי כאשר המרו את פי ד' זה הי' מר אבל דכיא כשנעשו טהור ע"י תשובה אז הי' דרור שנעשו חפשי מהפורענות. הרי שכמה מאות שנה טרם נולד משה כבר עלה במחשבה לפני היודע עתידות שהוא יהי מבחר היצורים אשר על כן הקב"ה ידעו בשם לומר שאפילו על צדיק הגדול כמשה אשר תאור אור הגדול נשמתו בקרבו לא ידון רוחי לעולם בעוד שהוא בשר והעיד עליו הבורא יתברך גם בזה שהוא מבחר כל האדם אשר יהיו בארץ.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 11
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/11)

והנה מה שאמרנו שישראל לא נענשו על ע"ז בימי אסתר כיון שלא עשו רק לפנים הוא ע"פ מה דאיתא מגילה ד' י"ב שאלו תלמידיו את רשב"י מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל שבאותו הדור כליי אמר להם אמרו אתם אמרו לו מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע אם כן שבשושן יהרגו בכל העולם כולו אל יהרגו אמרו לו אמור אתה א א"ל מפני שהשתחוו לצלם (בימי נבוכדנצר) אמרו וכי משא פנים יש יש בדבר (היאך זכו לנס) א"ל הם לא עשו אלא לפנים (מיראה) אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים והיינו דכתיב כי לא ענה מלבו עכ"ל ר"ל אפילו יראת העונש אשר באה לא נעשה ברצון הקב"ה כי אם ע"פ הכרח לכפר עון ובזה נבאר מה דאיתא במגילה שם דף י"א ר"ח בר פפא פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים וחוציאנו לרוי' באנו באש בימי נבוכדנצר (שהטילנו לתוך הכבשן) ובמים בימי פרעה וחוציאנו לרוי' בימי המן עכ"ל ויש להבין אם על זה מרמז הכתוב למה הזכיר מכל הצרות שעברו על ישראל רק שני אלה בימי נבוכדנצר ובימי פרעה וגם אלה שלא כסדר שהקדים נבוכדנצר לפרעה ומצרות פרעה לא הזכיר רק שבאנו במים אבל יפורש דכאשר שלחה אסתר להתך אל מרדכי נאמר ותצוהו אל מרדכי לדעת מה זה ועל מה זה והכפל מה זה ועל מה זה פירושו דמדת הצדיקים כשיבוא ח"ו פורענות לא די להם לידע ענין הצרה אלא יפשפשו לידע איזה חטא גרם אותה באשר שיודעים כי לא ענה מלבו וזה מה שצוותה אסתר לומר למרדכי לדעת מה היא הצרה ועל מה באה איזה חטא גרם אותה.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 12
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/12)

ועל פי זה יפורש מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים אשר בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת לילה ויום ואיתא במדרש וכי וצומו איני יודע שאל יאכלו ואל ישתו אלא לכפר על עון סעודת אחשורוש וכבר הקשה ביערות דבש איך מתורץ בזה הקושיא של הכפל אבל יש לומר בשנדקדק עוד מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים שלצום כניסה זו למה אבל יפורש ע"פ מה שאמר ישעי' הכזה יהי' צום אבחרהו אם ענות אדם נפשו וגו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' הלא פרס לרעב לחמך ועניים מרודים תביא בית ומבשרך אל תתעלם וכוונת דברי הנביא נראה שלמניעת אכילה ושתי יקרא בלשה"ק צום וגם ענות את נפשו כדכתיב גבי יום כפור תענו את נפשותיכם אבל שורש צום בהרחבת פירושו אינו על מניעת האכילה לבד כ"א על התדבק דבר בדבר כמו שכתוב הרד"ק בשורש צום כדכתיב במעשה נבות קראו צום שפירושו שיעשו אסיפה ומזה צומת הגידים בלשון רז"ל שהגידין נתאחדו ולכן שורש צום על הענוי נפש אינה רק בדרך השאלה כי ע"י מניעת אכילה ושתי' נתקצרו כלי האכילה וא"כ עיקר הוראת צום הוא האסיפה והתאחדות חלק בחלק וזה מה שהוכיחם הנביא הכזה יהי' צום אבחרהו יום ענות אד נפשו שהוא מניעת אכילה ושתי' זה רק הצום אשר צריך לכם לכפר עונותיכם אבל צום אבחרהו הוא שתתאחדו אחדות גמור ולהיות שלום ואחוה ביניכם וזה תשיגו ע"י פתח חרצובות רשע ושלח רצוצים חפשי ופרס לרעב לחמך וגו' ומבשרך אל תתעלם.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 13
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/13)

והנה אסתר ידעה שאפשר שבאה הצרה על אחד משתי עונות או על שהשתחוו לצלם נבוכדנצר או על שנהנו מסעודת אחשורוש וצותה למרדכי לתקן שניהם חטא עבודה זרה יתקן ע"י שיתאחד ישראל בשלום שזה מחסה נגד עונש עון ע"ז כמו שדרשו רז"ל על מה דכתיב חבור אפרים עצבים הנח לו אפילו כשעבדו אפרים עצבים אבל הי' חבור ביניהם הנח לו וזה מה שאמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים וצומו עלי שיגרום ע"י כניסה שיצומו דהיינו שיתאחדו חבור גמור ואם באולי בא העונש על שנהנו מסעודת אחשורוש לזה אל תאכלו ואל תשתו לכפר על עון זה וזה כוונת המדרש וכי וצומו איני יודע שאל יאכלו ואל ישתו אלא שזה יהי' לכפר על עון הסעודה מכלל דוצומו הוא פירושו ענין אחר לא העינוי נפש כ"ח ההתאחדות והשלום ואם אמנם הי' קצת כפרה לישראל בשושן מה שנהנו מסעודת אחשורוש על שמנעו עצמם שלשת ימים ממאכל ומשתה תחת שאכלו שבעת ימים כל מאכלות אסורות שבתורה וודאי רק תפלת מרדכי וזכות רוב ישראל שלא חטאו בזה הגין עליהם ושזה מועיל נודע מקריעת ים סוף שעליו נאמר עבר בים צרה שפסל מיכה עבר עם שבט דן תוך הים אשר ע"כ דרשו רז"ל ממה דכתיב והמים להם חמה חסר שהי' חמה עליהם על עבירה זו ועכ"ז נצולו גם שבט דן ע"י זכות הרבים או ע"י תפלת משה שלא טובעו בים סוף וזה הפי' מה שדרש ר' חנינא בר פפא באנו באש בימי נבוכדנצר שהשליך המסרבים להשתחות לצלם לתוך כבשן האש ועי"ז היינו אנוסים בהשתחות לצלם ובחנו במים בימי פרעה ונצלנו כלנו גם העוברים עם הפסל וע"י זה ותוציאנו לרוי' בימי המן שלא נענשנו לא על שהשתחוינו לצלם ולא על סעודת אחשורוש.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 14
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 14](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/14)

ועפ"ז יבואר מה דאמרינן במגילה ד' ט"ו ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית אמר ר' לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים נסתלקה ממנה שכינה ואמרה אלי אלי למה עזבתני שמא אתה דן על שוגג כמזיד ועל אונס כרצון או שמא על שקראתיו כלב שנאמר הצילה מחרב נפשי מיד כלב יחידתי חזרה וקראו ארי' שנאמר הושיעני מפי ארי' עכ"ל ואם נפרש מה שאמרה אסתר ועל אונס כרצון שמה שנכנסה עתה אל המלך בלי הקרא ממנו כאונס יחשב יקשה סתירה בדברי למה שאמרה בעצמה כאשר בקש מרדכי ממנה לבוא אל המלך מבלי קריאה וכאשר אבדתי אבדתי שדרשו רז"ל אבדתי ממך שעד עכשיו באונס ועתה ברצון הרי שהיא בעצמה לא חשבה עתה לאונס בואה אל המלך כ"א רצון וכבר הקשו הקדמונים סתירה זו אבל ע"פ דברינו נפרש בשנעיר על מה שאמר ר' לוי כיון שהגיעה לבית הצלמים מאי בעי בזה אכן יפורש שאסתר חשבה שכבר נתכפר עון ע"ז לישראל ע"י שהיו אונס ולא דאגה רק מעון הנאת סעודת אחשורש אבל כשנסתלקה שכינה ממנה כשהגיעה לבית הצלמים חשבה זה לסימן שנתעורר על ישראל עון ע"ז כמו שדרשו רז"ל באברהם וירדוף עד דן כשרדף המלכים שבהגיעו לדן חלש כחו שנתעורר חטא עגל דן שיעמידו בניו שם כן חשבה אסתר שניתן לה בזה סימן מן השמים שנתעורר על ישראל עון ע"ז שהשתחוו לה בימי נבוכדנצר ולזה אמרה אלי אלי למה עזבתני שלא אמליץ תשועת ישראל וכי אתה דן שוגג כמזיד ואנוס כרצון הלא ישראל אנוס הי' ועכ"פ הי' החטא באומר מותר שנחשב רק שוגג.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 15
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 15](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/15)

ומה שסימה בתפלתה שמא על שקראתיו כלב וכו' חזרה וקראו ארי יש להבין וכי תעלה על דעתך שהקב"ה כעס עלי' על שקראה כלב לצורר היהודים שהושוה להמן בשנאתו על ישראל כמו שאמרו משל לתל וחריץ אבל יבואר שידוע מה שאמרו רז"ל שקשה להקב"ה להציל הנרדף מיד אדם באשר שהוא בעל הבחירה וזה שהי' כוונת ראובן שיעץ לאחיו להשליך ליוסף אל הבור שהיו בה נחשים ועקרבים להצילו מידם באשר שהם בעלי בחירה ונחשים ועקרבים עליהם מושל רצון הבורא כמו שפי' האלשיך ורק במלך נאמר לב מלכים ביד ד' אל כל יחפוץ יטנו וזה מה שאמרה אסתר שמא על שקראתיו כלב שלא חשבתיו למלך לכן תעזבני שלא לשלוח ישועה על ידי מפני שאין בידך להטות לבבו לטוב לכן חזרה לקראו ארי' שהוא המלך בחיות לומר הלא לב מלכים בידך להטות לכל אשר תחפוץ.


###### Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 16
[Minchat Ani on Torah, Tetzaveh 16](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Tetzaveh/r/16)

ועפ"ז יפורש מה דאיתא במדרש רבה מגילה כיון שהגיע מרדכי אצל התינוקות שאל לאחד מהם פסוק לי פסוקך א"ל אל תירא מפחד פתאום ומשואת רשעים כי תבוא פתח השני ואמר אני קריתי היום ובזה הפסוק עמדתי בבית הספר עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל פתח השלישי ואמר ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול אני עשיתי ואני אשא אני אסבול ואמלט כיון ששמע מרדכי כך שחק והי' שמח שמחה גדולה עכ"ל ויש לדקדק למה שמח דוקא אחר ששמע השלשה פסוקים אכן יבואר דיש לומר שדאגת מרדכי בהגזרה הי' על שלשה דברים האחד דיש לתמוה מה דכתיב ומרדכי ידע את כל אשר נעשה וגו' וילך בתוך העיר ויזעק זעקה גדולה ומרה וכי זה מידת הצדיקים להראות מיעוט הבטחון לעיני ההמון הלא כתיב וצדיקים ככפיר יבטח וכתיב יראי ד' בטחו בד' ולפי גודל היראה יהי' הבטחון אבל יש לומר שזה בעצמו הי' דאגת מרדכי ע"פ מה שפירש האלשיך מה שנאמר ביעקב ויירא יעקב מאוד ויצר לו שמה שאירע מורא ליעקב שזה בעצמו הי' מה שהצר לו שראה זה לסימן שחוטא הוא כדכתיב פחדו בציון חטאים וזה הי' גם דאגת מרדכי על שנפל עליו אימה ופחד ומש ממנו מידת הבטחון שראה זה לסימן שחוטא הוא. דאגה השני' הי' למרדכי ע"פ מה דאמרינן במגילה ד' ט"ו ויזעק זעקה גדולה ומרה מה אמר רב אמר גבה המן מאחשורוש ופירש רש"י שמלאו לבו לדבר מה שלא עלתה על לב אחשורוש ועל פירוש זה קשה שאין זה במשמעות הלשון גבה המן מאחשורוש וגם אם זה צעקתו מה מועיל לזעוק בתוך העיר הי' לו לזעוק כן בבית המלך שאולי תבוא לאזניו אבל על פי דברינו הנ"ל יבואר שמרדכי ידע ג ג"כ שנקל בעיני ד' אם יטה חסדו על ישראל להטות לב אחשורוש לטובה אבל לזה זעק תוך העיר לעורר לבב ישראל שאל יבטחו בזה כי גבה המן מאחשורוש שניתן לו כח יותר מאחשורוש והמן הדיוט הוא ואין רצון הקב"ה להטות לבב הדיוט לטובה או לרעה באשר שהוא בעל בחירה. ודאגתו השלישית היתה שדאג על עונות ישראל באשר שידע שחטאו בהשחוי' לצלם ובפרט יושבי שושן בשנהנו מסעודה שעוד לא נתכפר ונגד שלשת דאגות האלה מצא מרדכי מרגוע בשלש הפסוקים שאמרו לו התינוקות. נגד דאבה הראשונה על שנמלא פחד ומש מקרבו הבטחון בהקב"ה אמר לו התנוק הראשון אל תירא מפחד פתאום שאף שמדת הצדיקים היא לשים בד' מבטחם ולא לירוא עכ"ז במה שהוא הרגשת הטבע לא יוכלו לעמוד כרגע נגדה באשר שהם אדם ומדרכי הטבע הוא שמי ששומע פתאום דבר מבהיל לבו בל עמו עד שישקיט רוחו ויגבור שכלו על הרגשת הטבע וכן אירע ליעקב כששמע פתאום שעשו בא נגדו עם ד' מאות איש נרעש רוחו בקרבו ונתמלא פחד עד שגבר מדת בטחונו ותשקוט רוחו וכמו כן אירע למרדכי ומצא סימן טוב לזה בדברי הפסוק אל תירא מפחד פתאום דהלשון ע"פ מפחד קשה דהל"ל פחד פתאום אבל ע"פ דברינו יפורש היטב דאמר אל תירא מפוזר אשר בא עליך ותחשוב שזה סימן שחוטא אתה כדכתיב פחדו בציון חטאים מפחד כזה לא תירא אם היא פתאום שזה מדרך הטבע אם תבושר דבר רע שתמלא פחד אבל אין פחד כזה סימן עבירה שתירא שחוטא אתה אם תגביר מדת הבטחון על הפחד ותשקיט רוחך. ונגד דאגת מרדכי השניי' על שהגזירה נגזרה מאדם שהוא בעל בחירה אמר לו התנוק השני הפסוק עוצו עצה ותופר דברו דבר ולא יקום כי עמנו אל כי אם אמנם שנגד בעל בחירה לא תועיל תשועת ד' הוא שאם האדם רוצה להרשיע ולהזיק לחבירו אין ביד ד' להטות לבבו לטוב שיחדול ולא יעשה אשר זמם דאז ימשול על בחירתו והכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אבל עם כל זה אין מעצור לד' להציל הצדיק מיד רשע על ידי שיסכל עצתו ויבטל המעשה הרע אשר חשב לעשות וכמו שהתפלל דוד כאשר נועצו אבשלום ואחיתופל לרדוף אותו אז אמר סכל נא עצת אחיתופל לא התפלל שיטה הקב"ה לבבם לטובה עליו כי זה בלתי אפשר על פי חקי חכמתו אבל אפשר שיסכל עצתם שלא יעשה מחשבתם הרע תושי' וכן נעשה וכמו כן נתבשר מרדכי ע"י הפסוק עוצו עצה ותופר שאף שלא יטה עצת המן לטוב עם כל זה תבוטל גזירתו ע"י שיסכל עצתו ותופר מחשבתו ותשוב גמולו בראשו כאשר נעשה לו באמת. ונגד דאגתו השלישית על פשעי ישראל בא לו הבשורה ע"י פסוק שלישי ועד זקנה אני הוא וגו' שכן השיב הקב"ה למלאכים שקטרגו על בריאת האדם שלא יברא בשביל שיחטא ויכעיס להקב"ה כראמרינן סנהדרין ד' ל"ח שאמר הקב"ה להם ועד זקנה אני הוא ועד שיבה אני אסבול לומר שגם אם לא ישוב האדם בבחרותו אשא חטאתו עד זקנתו ואם גם אז לא ישוב אשא ער שיבתו ואם יכבוד משא עונותיו שלא די לישא בלבד אני אסבול שלשון זה יצדק על משא כבדה גם אותה אסבול ואמתין עד שישוב בתשובה שלמה ואמלט אותו מפורענות. ואחרי ששמע מרדכי זה שחק ושמח שמחה גדולה כי הושקטו כל דאגותיו כי קרובה ישועת ד' לישראל.