## Minchat Ani on Torah, Vayigash

###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 1
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/1)

במדרש רבה. ולא יכלו אחיו לענות אותו אבא כהן ברדלא אמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום תוכחה בלעם חכם של גוים היה לא יכול לעמוד בתוכחתו של אתונו הה"ד ההסכן הסכנתי לעשות לך כה ויאמר לא יוסף קטנן של שבטים היה ולא הי' יכולין לעמוד בתוכחתו הה"ד ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו לכשיבוא הקב"ה ויוכח לכל א' וא' לפי מה שהוא שנאמר אוכיחך ואערכה לעיניך עאכמ"ו עכ"ל וצריך התבוננות למה הוצרך שתי ראיות לקושי שליום תוכחה מיוסף ומבלעם גם י"ל מה שסיים המדרש ויוכח לכל א' וא' שהתיבות לכל א' וא' נראין מיותר ויש לפרש כשנתבונן בענין התוכחות של יוסף לאחיו ושל האתון לבלעם דלכל תוכחה הי' צד קל וצד חמור הצד קל בתוכחת יוסף הי' שהוכיח לרבים יחד דנקל לכל א' וא' לסבול ביוש התוכחה באשר יודע כי גם אחרים כמוהו חטאו ושלא הוא לבדו הוא מסוים לחוטא משל הדיוט אומר צרת רבים חצי נחמה משא"כ אם דברי התוכחה נכונים אל יחיד שקשה עליו לסבול הבושה לבדו וזהו הצד הקל בתוכחת יוסף לאחיו מה שלא הי' כן בתוכחת האתון אל בלעם שהי יחיד אשר הוצג פשעו נגד פניו ואמנם הי' צד קל בתוכחת האתון נגד תוכחת יוסף שנקל יותר לעמוד בתוכחה אם המוכיח הוא איש קל מלעמוד בתוכחת איש גדול ונכבד ולכן הי' קל יותר לבלעם לעמוד בתוכחה נגד אתונו מלעמוד האחים נגד תוכחת יוסף הנכבד וגדול שהי' מושל מצרים ולכן מביא שתי הראיות מאחי יוסף ומבלעם שלא הי' בכל אחד מאלה רק צד הקושי האחד ואעפ"כ לא יכלו לעמוד בתוכחה קל וחומר לתוכחת הקב"ה שאין בה צד קל שהוא הבורא כל היצור ומי גדול כמוהו וגם לא יוכיח לרבים יחד כ"א לכל אחד ואחד לפי מה שהוא כדכתיב אוכיחך ואערכה לעיניך לשון יחיד עאכמ"ו שלא נוכל לעמוד בתוכחתו ולכן אוי לנו מיום תוכחה.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 2
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/2)

עוד יבואר בדרך אחר למה הביא שתי ראיות מיוסף ומבלעם בשנדקדק עוד על הכפל אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום תוכחה דדין ותוכחה נראה אחד גם יש לדקדק למה הקדים הראי' מבלעם אחר שיוסף הי' קדום בזמן אכן יבואר שמה שיש לחוטא לירוא שתים רעות הנה בראשון הבושה כשיוכיחו לו מעשיו הרעים על פניו ושנית העונש שיבא לו על פשעיו. הראשון. יכונה בשם תוכחה שהוא לשון הוכחה וראי' על מה שחטא כמו שהמרו רז"ל והיד כותבת שהחוטא בעצמו חותם בכתב ידו מה שחטא לבל יוכל להכחיש כשיותבע לדין. והשני. יכונה בשם דין מה שדנין עונש אל החוטא וששניהם כל אחת בפני עצמה קשה זה מוכיח מאתון ומיוסף שבאתון לא הי' רק בושת התוכחה ולא יראת עונש דמה הי' לבלעם לירוא מעונש מאתונו ועכ"ז בתוכחה בלבד לא הי' יכול לעמוד ולהיפך אצל יוסף ששם לא הי תוכחת דברים אשר על ידם נבהלו מפניו שהרי לא הוכיחם כלל שלא אמר רק אני יוסף העוד אבי חי הגם שיש לחשוב שבמה שאמר אבי ולא אבינו השמיעם דברי תוכחה כאלו יאמר אבי הוא לבדי ולא אביכם שרק אני שכבדתי את אבי לי יצדק לקרוא לו כן ולא לכם שצערתם אותו בלקחכם אותי ממנו ולא נהגתם בו כבוד כבנים אל האב אבל יוכחש הפירוש הזה באשר הי' גם בנימין עמהם ובמה אשם הנקי הזה שלא יקרא גם הוא ליעקב אביו לכן הנכון יותר לפרש בכוונת יוסף שהי' דברו הראשון לאחיו לשאול העוד אבי חי אחרי שכבר שמע מהם פעמים שחי הוא וכבר שאל השלום לאביכם הזקן אשר אמרתם ויאמרו שלום אבל נראה שיוסף בצדקתו פחד שפגם בכבוד אביו בשאול אותם השלו' לאביכם וכמה פעמים אמר כלשון זה אביכם בלשון שהוציא עצמו מן הכלל כאלו אינו אביו אף שהי' באונס שלא הי' יכול לומר כן טרם הודע לאחיו כי יוסף הוא עם כל זה ברגע הראשון שהי אפשר לקרוא לו אביו נגד אחיו אמר לתקן זה העוד אבי חי שאני מכירו ומכבדו כבן לאב ועל כן לא הי' בדבר יוסף אל אחיו שום תוכחה ומה שנבהלו מפניו בלי ספק הי' הפחד שיענוש אותם על הרעה אשר גמלו אותו שמכרו אותו לעבד וזה מה שאמר אוי לנו מיום הדין אוי לנו מיום תוכחה והביא ראי' מיוסף ומבלעם דמבלעם נדע קושי התוכחה שלא יכול לעמוד בתוכחת אתונו ומיוסף נלמד כמה קשה מורא הדין ולפי שקדם התוכחה לדין שבתחילה מראין ומודיעין לחוטא מה חטא טרם נעשה בו עונש הדין על חטאו לכן הקדים ראית בלעם לראית יוסף ומשניהם עושה קל וחומר למורא בני אדם לעתיד לבוא כשיבוא לדין לפני הקב"ה ששם שני המוראות יחד שבתחילה מוכיחין לאדם מה חטא בחתימת ידו ממש ויבוש ויכלם ואחר כך תפול עליו מורא הדין לקבל עונש על חטאיו ולכן לא בלבד אוי לנו מיום הדין אלא כבר גם אוי לנו מיום תוכחה.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 3
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/3)

אמנם זאת נחמתנו שכבר בתחילת בריאת האדם צפה הקב"ה שעלול הוא לחטוא וריחם עליו דאיתא במדרש רבה פ' בראשית חסד ואמת נפגשו אמר רבי סימון בשעה שבא הקב"ה לבראת לאדם הראשון נעשו המלאכים כתים כתים מהם אמרו יברא ומהם אומרים לא יברא חסד אומר יברא שהוא גומל חסדים אמת אמר לא יברא שכלו שקר צדק אומר יברא שהוא מלא צדקות ושלום אומר א יברא שכולו קטטה מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכו לארץ אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע מה אתה מבזה תכסים שלך תעלה אמת מן הארץ ה"ד אמת מארץ תצמח עכ"ל וצריך להתבונן מה התנגדות בין חסד ובין אמת ובין צדק ובין שלום גם לדקדק למה נענש אמת והושלך לארץ ואם על שקיטרג נגד בריאת האדם למה לא נעשה דין זה גם לשלום שגם כן קיטרג על הבריאה ומה ענין המשל שהושלך אמת לארץ גם יש לדקדק אם טענת אמות תקום שלא יברא האדם מפני שכלו שקר מה יתן ומה יוסיף טענת צדק שיברא מפני שהוא מלא צדקות אבל יבואר כל זה בשנבין דברי הנביא שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא וצדקתי להגלות די"ל למה במשפט אמר שמרו ובצדקה ועשו גם י"ל שבדוד כתוב ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו ומפרש בסנהדרין אפשר משפט וצדקה יחד הלא כשיש משפט אין צדקה וכשיש צדקה אין משפט ומפרש שהי' עושה משפט לזכות הזכאי ולחייב החייב ואח"כ הי' משלם להחייב אם הי' עני מביתו מה שנתחייב והנה פה ג"כ יקשה איך אפשר לשמור משפט וצדקה יחד שלא שייך בזה מה שמפורש בדוד שישלם מביתו דאיך לחשוב שצוה הקב"ה לכל דיין שישלם מביתו להחייב אם הוא עני אכן יבואר זה ע"פ הגמרא דבבא מציעא לא חרבה ירושלים אלא מפני שהעמידו דבריהם על דין תורה פי' שלא עשו לפנים משורת הדין והקשו בתוס' הרי אמרינן ביומא לא חרבה ירושלים אלא על שנאת חנם ותירצו הא והא הוה ותירוץ זה נראה דוחק מדקאמר בכל החד לשין אלא דמשמע להוציא טעם אחר אכן אפשר לפרש כוונתם בשנבין מה הוא שנאת חנם ובמה מתנגד לשנאה שאינה של חנם ויפורש זה על מה שדרשו רז"ל כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו בישראל מומר הכתוב מדבר פי' דהא כתיב לא תשנא את אחיך בלבבך ואיך קראו התורה שונאך לזה מפרש דאיירי בישראל מומר שהוא שינא השם ולזה מותר לשנאתו כמו שאמר דוד כי משנאיך ד' אשנא ובזה ידענו גדר מה נקרא שנאת חינם ומה נקרא שנאה על דבר שאם שונא לעובר עבירה זה שנאה על דבר אבל אם שונא לאדם לח על עבירה נקרא שנאת חנם ובזה נבין דברי האמורא שלא חרבה ירושלים אלא מפני שלא עשו לפנים משורת הדין די"ל אם גם מידת חסידות הוא לעשות כן רחוק לומר שחרבה ירושלים על זה וכי לא היו שם חטאים גדולים יותר שיאמר שחרבה ירושלים עליהם אכן על פי דברינו יבואר דידוע דאין אדם רואה חובה לעצמו וכששנים מריבים זה עם זה בפרט בדבר שבממון כל אחד חושד על חבירו שרוצה לגוזלו ואם לא יתן לו תביעתו חושב אותו לגזלן שעבר על לא תגזול שמותר לשנאתו ושונא אותו ועי"ז כיון שהיושר אי אפשר להיות כי אם בצד אחד נתהוה עי"ז על צד האחר שנאת חינם אבל אם שני הצדדים או עכ"פ צד אחד מהמריבים ירצה לעשות לפנים משורת הדין שיאמר אף כי הדין מחייב לאיש ריבי לא אעמוד על גבול משפטי ואעשה עמו לפנים משורת הדין ואמחל לו מתביעתי אז יושקט הריב ויתהוה השלום וידוע מה שארז"ל שכל זמן שישראל בשלום הקב"ה לא עושה בהם דין כדכתיב חבור אפרים ענבים הנח לו אפילו כשחבר אפרים לעבוד ע"ז והי שלים ביניהם הנח לו ולכן אם הי' ישראל נוהגים לעשות לפנים משורת הדין אז לא נתהוה שנאת חינם והי' שלום בניהם ולא חרבה ירושלים ולפ"ז שני המימרות אמת שלא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דבריהם על דין תורה ושלא חרבה אלא על שנאת חינם דהאחד הוליד את האחר שע"י שהעמידו דבריהם על דין תורה ולא עשו לפנים משורת הדין נעשה שנאת חינם ביניהם ואפשר שזה כוונת התוס' במה שכתבו הא והא הוה.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 4
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/4)

ובזה יפורש מה שנאמר שמרו משפט ועשו צדקה דאם אמנם לעשות לפנים משורת הדין הוא דבר מהולל מאוד שמביא לידי שלום זה דווקא אם במה שהוא מבקש מחבירו עומד על גבול הדין ואינו תובע יותר מאשר בא לו על פי דין ומשפט דאם הוא מבקש שיעשה עמו לפנים משורת הדין אין בזה לא יושר ולא שלום ולכן אמר הנביא כה אמר ד' שמרו משפט דהיינו במה שאתם חייבים לאחרים השמרו לבל תעברו שורת המשפט ולא תבקשו שיעשה לכם לפנים משורת הדין ועשו צדקה במה שאתם תובעים מאחרים עשו צדקה לפנים משורת הדין שעי"ז יושבת כל שנאה ויהי' שלום וקרובה ישועתי לבוא דאם חרב המקדש וגלו ישראל ע"י שנאת חנם ישובו לארצם ויבנה המקדש כשיהי שלום ואחדות ביניהם ומה שאמר ישועתי לבוא מבואר במדרש פ' משפטים כי קרובה ישועתכם אינו אומר אלא ישועתי יהי שמו מבורך אילולי שהדבר כתוב אי אפשר לאומרו אמר הקב"ה לישראל אם אין לכם זכות בשבילי אני עושה כביכול כל ימים שאתם שורין בצרה אני עמכם שנאמר עמו אנכי בצרה ואני גואל לעצמי עכ"ל יאמר שגם שעכ"פ תבוא הגאולה לישראל גם אם אין להם זכות ע"י שמירת משפט ועשית צדקה קרובה הגאולה ותמהר לבוא ואם תאמרו די לנו להגאל בעתה לזה חמר אם לא למענכם עשו למעני דאני גואל לעצמי וכנגד זה מתפללים ישראל עשה למענך אם לא למעננו כמו שאמר דוד לא לנו ד' לא לנו כי לשמך תן כבוד למען נשים נגד עינינו גודל אשמתנו שבפשענו שולחה אמנו בגלות. ואחרי ראינו כמה גדול כח השלום וכמה קשה כח המחלוקת שעל ידה חרבה ירושלים ולח יבנה כ"א בברכת השלום יבואר המדרש שזה כבר הי' בראשונה בבריאת האדם המרכז שסביבו נתגלגלו הטענות אם יברא או לא שחסד אומר יברא שהוא גומל חסדים ואין לך מדה טובה שמצמיח השלום יותר מזו שגמילת חסדים היא בגופו ובממונו ובעשיר כדברי רז"ל אבל אמת אומר לא יברא שכולו שקר שמה שנראה שנובע ממקור אהבת חסד אין זה רק הלואה לקבל נגדו תשלום גמול וכמו שאמרו רז"ל שאין לך חסד של אמת כי אם החסד שעושים עם המת שאין לו לקוות גמול ממנו ועל זה אמר צדק עכ"ז יברא שהוא מלא צדקות וגם אם ע"י חסד לא יושג עמוד השלום יושג ע"י צדקה לא לבד מה שנותנים לעני אלא גם ע"י שעושים איש עם רעהו לפנים משורת הדין שזה יוליד אהבה ואחוה ביניהם אבל השלום השיב גם ע"י זה לא ישתדלו בני אדם להשיגני שגם אם שני בעלי דינין לפעמים יעשו צדקה זה עם זה או שיתנו צדקה לעניים הלא כל הנהגות בני אדם יהי' במריבה וקטטה דכולו קטטה אמנם הקב"ה רצה שעם כל זה יברא ע"פ טענת חסד ועל מה שהשיב אמת שכולו שקר השליך אמת ארצה פי' שאם גם ע"פ בחינת האמת כאשר יובחן בשמים שכולו אמת לא יעמוד החסד להיות מקור שלום אמר הקב"ה די לי מה שניכר לאמת בארץ שהאדם יראה לעינים ואם יחשבוהו בני אדם לאמת שאינם בוחנים הלבבות יקום החסד ויתאחד השלום אבל מלאכי השרת אמרו לפני הקב"ה למה תבזה האמת שהוא תכסים וחותם שלך לבזותו ולחשוב אמת הארץ שהוא שקר לטוב ותשלם שכרו תצמח אמת מן הארץ כמו שצומח הפרי הטוב מן הגרעין הנרקב כן תבקש מן האדם שחסד שלו גם אם יהי' בתחלה שלא לשמה יצמח שיעשה לבסוף לשמה עד שיחשב מעשיהו לאמת גם בשמים ואז צדק משמים נשקף וארץ תתן יבולה.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 5
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/5)

ועפ"ז יבואר מה דאיתא במדרש ויגידו לו לאמר עוד יוסף חי וגו' וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אליהם וירא אח העגלות אשר שלח יוסף לשאת אותו ותחי רוח יעקב אביהם אמר להם יוסף אם יאמין לכם הרי מוטב ואם לאו אתם אומרים בשעה שפירשתי מעמך לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק הדה"ד וירא את העגלות ותחי רוח יעקב ויאמר ישראל רב כחו של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו עכ"ל וכבר הקשו המפרשים איך אמר יוסף אם לא יאמין יתנו סימן שבפרשת עגלה ערופה הי' עוסק בשעה שפירש ממנו הלא אפשר שכבר שמעו הבנים מיעקב במשך כ"ב שנה שהתאבל על בנו דבר זה שהי' עוסק בפרשה עגלה ערופה בשעה שפירש ועוד יש לדקדק למה לא האמין יעקב לבניו עד ששמע סימן הזה והלא במילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי אף גם בצדיקים כמוהם נגד אביהם ועוד י"ל איך ע"י סימן זה ידע יעקב שיוסף עדיין עומד בצדקו אבל יבואר כל זה בשנדקדק עוד מה שאמר יוסף לא בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק שהוא כמו הלא שמדברים האלה נראה שלא בלבד לסימן נתן זה אלא לראי' ואיך יהי' זה לראי' נבין כשנדע שהעיקר מה שהתאבל יעקב על בנו לא הי' על אהבתו וחפצו בו לבד כ"א כדאיתא במדרש פ' וישב שהתאונן על חטאו שהוא גרם אבידתו או מיתתו על ששלחו במקום סכנה ובפרט אל אחיו אשר ידע מהם ששנאו אותו וכמו שכתבו הפוסקים שמי ששלח שליח ונהרג בדרך שהוא צריך תשובה על שנעשה גרם למיתתו וכבר פירשו הראשונים שמטעם זה העיר הקרובה אל החלל צריכה להביא עגלה ערופה לכפרה שמסתמא שחטאם גרם שנעשה הרציחה שם בשכונתם ושעל כן הזקנים אמרו ידינו לא שפכו את הדם הזה לומר שלא הנחנוהו בלא לוי' ובלא מזונות כדאיתא במשנה סוטה מכלל שאם הניחוהו עליהם האשמה שגרמו מיתתו.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 6
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/6)

ובזה יובן מה שהי' יעקב מקונן כשהביאו לו כתונת בנו חי' רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף דמה שאמר רעה נראה מיותר דמה לו אם רעה היא חם לא וגם י"ל הכפל טרוף טורף אכן יאמר שדאגת יעקב על בנו האהוב הי' על שני פנים או על אבדת גופו או על אבדת נשמתו שאם נהרג נאבד גופו ואם נשבה לבין האומות נאבדה נשמתו וזה שהכפיל חי' רעה אכלתהו או חי' אכלה גופו או רעה של היצר הרע אכלה נשמתו ועל כל פנים על אחד משני פנים האלה טרוף טורף יוסף והיתה זאת אכלהו כ"ב שנה שהוא גרם את זאת. ולכן כשרצו יוסף ואחיו לבשר לאביהם הבשורה הטובה לא הי' די להם לבשרו שיוסף לא מת אלא שגם עמד בצדקו ובאשר שידעו שיותר דאג על אבדת נשמתו מעל אבדת גופו הקדימו עוד יוסף חי שפירש הזוהר שעוד עומד בצדקו שצדיקים לבד נקראים חיים.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 7
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/7)

אכן ידע יוסף שגם אם יאמין אביו כי הוא מושל במצרים דהוי מלתא דעבידא לאגלויי אולי לא יאמין שעומד בצדקו שיאמר איך תבחנו דברים המסורים ללבו של אדם ביוסף שלא ראיתם אותו רק איזה ימים לזה צו יוסף לאחיו אם לא יאמין זה תאמרו אליו הלא כשפירשתי ממך בפרשת עגלה ערופה הייתי עוסק ולמדתני שהגורם הרעה לחבירו הוא חוטא וזה יהי לך לראי' שלא גרמת לי גם אבדת נשמתי שאיך תחשדני שאני מזכיר זה לך לצערך הלא גם עשו הרשע כבד את אביו ודברים האלה נכנסו באזני יעקב ולכן רק אחר שראה העגלות אשר שלח יוסף דהיינו הראי' מעגלות ששלח יוסף לשאת אותו מעומק אבלתו לשמחה אז ותחי רוח יעקב אביהם שהאמין ג"כ שעומד בצדקו ויאמר ישראל רב כח של יוסף בני שכמה צרות הגיעוהו ועדיין עומד בצדקו אמנם המתנות כהונה הביא בשם רש"י גרסא אחרת כשפרשתי ממך בפרשת עגלות המשכן הייתי עוסק ויפורש זה ע"פ דברינו דיש ליתן למה הקריבו הנשיאים כל אחד קרבן לבדו ועגלות הביאו שני נשיאים יחד כדכתיב עגלה לשני הנשיאים ושור לאחד דהנה לעבודת הקב"ה צריך שני דברים התאחדות והתחברות דהיינו שכל אחד מישראל חייב לעבוד להקב"ה בכל כחו כאלו בשבילו נברא העולם כדתנן בסנהדרין פ' ד' שלכך נברא אדם יחידי שכל אחד יאמר בשבילי נברא העולם וזה צורך גדול לבל יאמר האדם מה יבצר מעבודת השם אם אני לא אעבוד אותו הלא רבו מספר עובדיו בלעדי אבל צריך גם כן התחברות שכל אחד צריך להתחבר עבודתו עם עבודת אחרים כדכתיב אז נדברו יראי ד' איש אל רעהו ויקשב ד' וישמע וכתיב איש את רעהו יעזורו ולאחיו יאמר חזק. וזה רמזו הנשיאים לשבטי ישראל איך יהי' עליהם משא הקודש שכל אחד צריך לטרוח במשא ולכן הבקר המושך העגלה הביא כל אחד לבדו וכן קרבן חינוכו אבל העגלות שעליהם נשאו כלי הקדש הביאו שנים יחד להורות חיוב ההצטרפות.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 8
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/8)

והנה יעקב אבינו הכיר כי השלמות של ישראל לא יושג רק ע"י אחדות שבינהם כמו שאמר להם בברכתו לפני מותו האספו ואגידה לכם וגו' הקבצו ושמעו וגו' ולכן ביותר הצר לו מה שידע שהאחים שונאים ליוסף והי' ירא שכמים פנים לפנים גם הוא ישנא לאחיו ועל כן כאשר שלח יוסף לאחיו בשליחות להביא את אביו ושיבואו הם עם נשיהם וטפם למצרים לכלכל אותם שם הי' דואג שלא יאמין אביו את זה מפני שני דברים, האחד, שלא יאמין שעוד עומד בצדקו ושיתאוה שיבוא אביו אליו להתבייש במעשיו ממנו, ובשנית, שלא יאמין שיאהוב לאחיו לכלכל אותם כל ימי חייהם ולכן אמר אם יאמין הרי טוב ואם לא אמרו אליו הלא כשפרשתי מעמך הייתי עוסק בפ' עגלות המשכן ולמדתני בזה שיהיו שנים עשר נשיאים לשנים עשר שבטים אשר גם אני בכללם וזה יהא לך לראי' שלא נופל אני מאחי במעשי לפני ד' וגם למדתני שרק בהתחברות שבין השבטים ע"י נשיאיהם ינשא משא הקדש וזה יהי' לך לאות אמת שאין פירוד ביני ובין אחי ולכן על זה האמין יעקב ואמר רב עוד יוסף בני חי שעומד בצדקו.


###### Minchat Ani on Torah, Vayigash 9
[Minchat Ani on Torah, Vayigash 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayigash/r/9)

ועל פי הדברים האלה יפורש עוד מדרש תמוה בפרשה זו ויזבח זבחים לאלוקי אביו יצחק אמר ר' יהושע בן לוי חזרתי על כל בעלי אגדות שבדרום שיאמרו לי פסוק זה ולא אמרו לי אמר רב הונא כד אתי ריב"ל לטברי' שאלו לר"י ולר"ל ר"י אמר שחייב אדם בכבוד אביו יותר מכבוד זקנו ור"ל אמר על ברית השבטים הקריב עכ"ל. ואם מבואר ששאלת ריב"ל היתה שהוקשה לו למה הקריב לאלוקי אביו יצחק דוקא ולא לאלוקי אברהם שהי' הראשון שהכיר ופרסם אלוהותו לא נבין מה השיב ריש לקיש על זה באמרו על ברית השבטים הקריב ורש"י פי' מפני שדרשו חז"ל וזכרתי להם ברית ראשונים זה ברית השבטים ולפי שראה שהי' כולם שלמים וקימים הביא קרבן על בריתות השבטים ולפי שיצחק ברכו בברכה זאת שנאמר והיית לקהל עמים זבח לאלוקי אביו יצחק עכ"ל ולענ"ד לא יספיק זה לברר לשון על ברית השבטים הקריב שיאמר בקיצור מפני שקיבל מיצחק הברכות וביותר אפשר לומר על דרך זה מפני שבברית השבטים אמר הקב"ה וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור הרי שהקב"ה בברית השבטים הקדים יצחק לאברהם לכן גם הוא הקדים יצחק לאברהם אבל עוד יש לפרש דאם כל מעשה האבות הי ע"פ נבואה וע"פ רצון הקב"ה מצאנו חילוק התנהגות כנגד הבנים בין אברהם ליצחק שאברהם גרש את ישמעאל מביתו כשיצא לתרבות רעה ולא כן יצחק שלא גירש את עשו גם אחר שידע ששונא ליעקב ושיצא לתרבות רעה ולא זו בלבד אלא שלמד עוד זכות עליו כדאמרינן במגילה ד' ו' אמר יצחק לפני הקב"ה רבש"ע יוחן עשו אמר לו רשע הוא אמר לו בל למד צדק וכו' וזה מורה שרצה שיתאחדו האחים יחד אף שידע ששונאים זה את זה ולכן גם יעקב שנתבשר שכלתה השנאה שבין יוסף לאחיו ושנהי' ברית אהבה ביניהם הקריב זבחי תודה לאלקי אביו יצחק באשר גם אביו יצחק השתדל לזה שיתאחדו בניו ויבואו בברית אחוה שגדול השלו המחזיק כל הברכות וזה פי' דברי ר"ל על ברית השבטים הקריב.