## Minchat Ani on Torah, Vayikra

###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 1
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/1)

במדרש ילקוט. נפש כי תחטא ועשתה אחת מכל מצות ד' משל למה"ד לשני בני אדם שחטאו אל המלך אחד קרתני ואחד בן פלטין ראה ששניהם חטאו חטא אחד פינה (מחל) לקרתני וענש לבן פלטין חמרו לו למה א"ל לקרתני פניתי שאינו יודע נימוסי מלכות אבל בן פלטני בכל יום הוא עמי ויודע נמוסי מלכות וחוטא כך הגוף קראני ויצר ד אלקים את האדם עפר מן האדמה והנפש בן פלטין ויפח באפיו נשמת חיים לכך הכתוב מתמיה נפש כי תחטא מהו בשגגה מכל מצות ללמדך שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על כל מצות ד' וכן הוא אומר וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה עכ"ל וכפי הנראה מדברי המדרש מפרש מה שנאמר נפש כי תחטא בלשון תמי' שאין תמי' על הגוף אם יחטא כי הוא דומה לקרתני באשר עפר מן האדמה אבל הנשמה אשר מקורה בעליונים בין משרתי עליון היא דומה לבן פלטין שיודע גודל ענין המצות בבחינתם ולכן עליה מתמיה למה היא תחטא ולכן רק היא תענש אכן יש להקשות למה כתוב זה בחטא בשגגה הלא יותר יצדק התמי' על החוטא במזיד שאשמתו גדול ביותר גם דברי המדרש הקב"ה מוחל לגוף ומעניש הנשמה סותר דברי רז"ל הבאנו לעיל פ פקודי שעל פיהם גוף ונשמה יחדיו באין לדין ונענשים אשר יליף ממה שכתוב יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו גם י"ל מה שמסיים המדרש שכל החוטא בשגגה כאלו עבר על כל מצות ד' שגם על זה יקשה למה החוטא בשגגה דוקא וכי יגדל אשמתו מחוטא במזיד ועוד איך יתכן לומר שהחוטא עבירה אחת בשגגה כאילו עבר על כל מנות ד' ולפרש זה נעיר דהנה בשלשה ענינים נפרש חוטא בשוגג מחוטא במזיד (א) במזיד נעשה העבירה פשיעת הגוף עם פשיעת הנפש שהעין רואה הלב חומד המרה כועס הדם מחמם היד עושה הרגל הולך כל אלו הם סיועת חלקי הגוף ונצטרף להם גם כח הנפש שהוא המחשבה ורצון לחטא ולכן שניהם הגוף והנפש נשוו באשמתם לעשות העבירה ועל כן שניהם נענשים אבל בשוגג שמקור החטא הוא בלבד המחשבה שלא חשב האדם לשמור עצמו שלא תבא העבירה לידו אשר חטא בה אין לגוף חלק באשמה כלל כי מה הי' לו לעשות להשמר מהעבירה אבל האשמה בלבד להנפש מקור המחשבה שהי' לו לשמור עצמו לבל יתעה מדרך הטובה ולכן בשוגג כתיב נפש כי תחטא כי בחטא השוגג רק הנפש היא החוטאת ולא הגוף: ומזה נצמח חילוק (ב) שבין שוגג למזיד כי במזיד על ידי שחוטא ברצון ומניע אבריו וחטא לא כל העבירות שוות על כן אמרו רז"ל החשוד לדבר החמור אינו חשוד לדבר הקל כי לפעמים הוא מתאווה כפי תכונת טבעו לעבירה זו ולא לאחרת גם לפעמים מתיירא מן עונש העבירה החמורה ופורש ממנה ולא פורש מעבירה קלה אבל חטא השוגג שהוא מה שלא משגיח במחשבתו שלא יכשל בחטא בלא ידע אין חילוק בין עבירה לעבירה כי מה יעצור לרוחו לטעות בזה ולא באחרת וזה פ' המדרש שממשיל הגוף ונשמה בחטא אשר יחטא האדם לקרתני ובן פלטין בחוטא בשוגג כי הגוף שהוא דומם עפר מן האדמה אם לא נתעורר על ידי רצון אין לו חלק באשמת החטא כקדתני שאינו יודע נמוסי מלכות אבל הנפש שמקורה במחשבת עליון עליה לקדש מחשבתה בכל עת ולעורר אותה לעבודת ד' ולכן עליה מתמיה הכתוב נפש כי תחטא איך תחטא היא שיודעת נמוסי מלכות ולכן יצדק גם בה לומר שכל החוטא בשגגה כאילו עבר על כל מצות ד' אחרי שאין מעצור לאשמתה להכשל מבלי דעת ע"י אסירת השגחה גם בכל שאר מצות ד' כמו שנכשלה בחטא זה. ומזה נצמח עוד חילוק (ג) שבין חוטא בשוגג לחוטא במזיד שהמזיד לא נתכפר רק בעונש שגם הגוף מרגיש בו אבל השוגג שלא חטא רק בנפשו שהוא בכוונה נתכפר בקרבן שעקרו הכוונה כדכתיב ונרצה לו לכפר עליו לומר שאין לו כפרה כי אם ע"י מחשבתו ורצינו להקריב עצמו אל בוראו כקרבן.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 2
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 2](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/2)

ובזה יבואר סוף המדרש ואומר שגיאות מייבין מנסתרות נקני גם מזדים חשוך עבדך אל ימשלו בי אז איתם ונקיתי מפשע רב שגגת תלמוד עולה זדון אמר הקב"ה בעה"ז ע"י שיצה"ר שולט בכם הייתם חוטאים אבל לעתיד לבוא אני עוקרו מכם שנאמר והסרותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר עכ"ל ופי' דברים אלו יש לומר שלאחר שפי המדרש ע"פ דברינו שהשוגג אין לגוף חלק בעבירה רק הנפש וגם הנפש לא בדעת חטאה הלא יקשה מה ענין חטא השוגג למה צריך כפרה אחר שלא ברצונו חטא אבל י"ל שיש שני מיני שוגג האחד שחטא ע"י שלא ידע הדין שיש איסור לעשות כן והשני שידע האיסור אבל שגג במעשה ועל שניהם צריך כפרה על השוגג הראשון מפני שלא למד וכמו שאמר המדרש שגגת תלמוד עולה זדון והשוגג השני שגגת מעשה צריך כפרה כפי מה שפי' האלשיך הפסוק ונפש כי תחטא בשגגה בעשותה אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשינה ואשם שאמר הכתוב שלא בא מעשה שוגג לידו כי חם ע"י שהנפש מטומאה מכבר בעשותה אחת מכל מצות ד' אשר לא תעשינה שעבר כבר מקורם העבירה האחת במזיד ולא שב עליה כראוי וע"י זה עבירה גוררת עבירה וחטא עתה בשוגג ועל כן גם השוגג צריך כפרה על שלא ביער מקור החטא וזה פי הפסוק ע"פ המדרש ואומר שגיאות מי יבין אם יתמה אדם על השגיחה שצריך כפרה אחרי שלא בכוונה נעשה לזה אמר דוד אני חשיב על זה בראשון מנסתרות נקני כי השגיאה לא בא לידי כי אם על ידי שנפשי לא מנוקה מעבירות הנסתרות והנשכחות ממני ולכן אני אבקש כפרה גם על השגיחה ועוד אבקש כזה בעבור כי גם מזדים חשוך עבדך כי אולי חטאתי באשר נשכח האיסור ממני ושגגת תלמוד עילה זדון וכמו שפי המדרש בעצמו:


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 3
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 3](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/3)

אכן אולי יאמרו ישראל על פי הדברים האלה אין לנו תקו' שגם לעתיד לבא כאשר יבטל היצה"ר ויבער הקב"ה רוח הטומאה מן הארץ שננצל מחטא שוגג אחר שמקורו במה שחטאנו לשעבר על שלא שבנו כראוי על הנסתרות ששכחו ממנו ועל שגגת תלמוד לזה השיב הקב"ה בעה"ז על ידי שיצה"ר שולט בכם הייתם חוטאים אבל לע"ל אני עוקרו מכם שנאמר והסירותי לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכם יאמר כי רק בעה"ז ע"י שפלט היצה"ר בכם הי' בו כח גם להכשיל עצמכם בעבירות שוגג ע"י שורש הטומאה שהשריש בכם אבל לע"ל אני עוקרו מכם לא בלבד פריו ממעל כי אם גם שרשו מתחת ותמורתו את רוחי אתן בקרבכם וע"י זה תהיו שמורים שגם בשגיאה לא יבא חטא לידכם.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 4
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 4](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/4)

אמנם כמו שהשוגג צריך כפרה לא על העבירה עצמה שא על מה שגרם העבירה שהם שגגת תלמוד או עבירה מזידה הקודמת כן גם בהמצוה תשולם לא בלבד המצוה עצמה אלא גם מה שגרם אותה ובזה יבואר הספרי הובא בילקוט וגם ברש"י בפ' זו רבי יוסי אומר אם נפשך לידע מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבא צא ולמד מאדם הקדמוני שלח נצטוה אלא מצוה אחת בלא תעשה ועבר עליה ראה כמה מיתות נקנסו לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות וכי איזו מדה מרובה מדת טובה או מדת פורענות הוי אומר מדת הטובה אם מדת פורענות כך הפורש מן הפיגול ומן הנותר והמתענה ביום הכפורים עאכו"כ שמזכה לו ולדורותיו ולדורי דורותיו עד סוף כל הדורות ר"ע אומר הרי חומר ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר אם מתקי מת עדות בשנים למה פרט לך הכתוב שלשה אלא להביא השלישי ולהחמיר עליו לעשות דינו כיוצא באלו אם כך ענש הכתוב את המטפל לעוברי עבירה עאכו"כ שישלם שכר למטפל במצוה כעושה מצוה רבי אומר הרי הוא אומר ואשר יבא את רעהו ביער לחטוב עצים ונדחה ידו בגרזן לכרות העץ ונשל הברזל מן העץ ומצא את רעהו ומת הוא ינום קבע הכתוב פיקוח נפש למי שבא לידו ספק נפש ולא ידע אמור מעתה המאסף את הצדקות והמפרנס את העניים והגומל חסדים עאכו"כ תנתן לו נפשו ראב"ע אומר הרי הוא אומר כי תקצור קצירך בשדך ושכחת עומר בשדה לא תשוב לקחתו לגר ליתום ולאלמנה יהי' למען יברכך ד אלקיך קבע הכתוב ברכה למי שבא לידו מצוה בלא ידיעה אמור מעתה היתה סלע צרורה לו בכנפיו ונפלה ממנו ומצאה עני ומתפרנס בה הרי הכתוב קובע לו ברכה כשוכח עומר בתוך שדהו עכ"ל ל' ויש לדקדק לאיזו צורך הביא כל הראיות הללו אחרי שכולם לדבר אחד נתכוונו ללמוד שכר המצות מעונש העבירה גם י"ל על סדר הדרשות כי הקדים דרשת התלמיד רבי יוסי לדרשת רבו ר"ע וגם דרשת רבי לדרשת ראב"ע שנקדם לו ואף שיש לישב זה שנקט הדרשות כפי הסדר הכתובים בתורה א"כ יקשה למה למד רבי דרשתו מדין הורג בשוגג שבפ' שופטים ולה מדין הורג בשוגג שבפ' מסעי ששם עיקר הדין של עונש גלות להורג בשוגג וליישב זה נאמר שבעל הספרי סידר דרשות אלה בהשכל ובסדר נכון להשמיענו חסד הקב"ה איך משלם הטוב במעלות זו למעלה מזו ולכן נקט בתחילה דרשת ר"י שלמד שכר הטוב מעונש הרע של אדם הראשון ומזה ידענו בלבד שמי שעשה ייעשה הטוב לבדו בלי סיועת אחר ששכרו גדול מק"ו ממעשה הרע של אדם הראשון שהוא ואשתו ג"כ לבדם חטאו מבלי שסייע להם אחר במעשה העבירה אכן רע הוסיף מעדים זוממין ששם נענש גם המסייע לעוברי העבירה על אחת כמה וכמה שישלם שכר לנטפל לעושי מצוה אף אם המצוה לא נגמרה על ידו לבדו: אבל רבי עוד הוסיף יותר שמדרשת התנאים הקודמים לא ידענו עונש לעוברי עבירה ושכר למקיים המצוה כי אם כשהוא משתתף בהמעשה אבל רבי הוסיף שגם מצאנו עונש למי שלא עשה המעשה אלא גרם אותה ובזה רבי לשיטתו אזיל שבמכות דף ז' פליגי רבי וחכמים בפי' הפסוק ונשל הברזל מן העץ שלדעת החכמים הפי' שנשמט הברזל מקתו והרג ולדעת רבי הפי' שכשבקע העץ השיל הברזל מהעץ המתבקע ומצא את רעהו והרג והחילוק בין הדרשות שלדעת החכמים ההורג הוא עשה המעשה שהשליך בשגגה הברזל הממית על רעהו יהרגו אבל לדעת רבי מעשה ההריגה לא על ידו נעשה כי אם בגרמו שע"י ביקוע שלו נישל מן העץ המתבקע ומנא את רעהו ובזה אינו עושה מעשה כי אם גרם בלבד שנעשה ההריגה ע"י העץ המתבקע ומזה שפט רבי שאם ענש הכתוב גם הגורם שאין לו חלק בהמעשה עאכו"כ שישלם שכר לגורם הטוב כאלו עשה המעשה וזה מה שאמר אמור מעתה המגבה את הצדקות והמפרנס את העניים הוא לא עשה הצדקה כי אם אחרים והוא אינו אלא גורם הטוב ע"י שגבה הצדקות מאחרים ופרנס בו את העניים ואעפ"כ שכרו גדול בקל וחומר מהעונש גלות שנתחייב בו מי שגרם מיתת רעהו ע"י העץ המתבקע ובזה מצאנו טעם למה הביא רבי מפסוק ונשל הברזל שבפ' שופטים ולא מהפסוקים ואם באבן יד הכהו וגו' ואם בכלי ברזל הכהו וגו' שבפ' מסעי הקודם: והנה כל אלה התנאים לא השמיעונו רק שכר העושה והגורם המצוה בכוונה ובדעת אכן ראב"ע הוסיף עוד יותר שגם אשר בא מצוה לידו מבלי שנתכוון לעשותה שכרו אתו ומתברך מן השמים ויליף כן מושכחת עומר בשדה שאף שלא בדעת נעשה עם כל זה אם לקחו העני כתוב על השוכח למען יברכך ד' אלקיך וככה דן שגם מי שאבד מעות ומצאו עני ומתפרנס בו יחשב להאובד לזכות ולברכה.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 5
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 5](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/5)

ועפ"ז נבאר מה דאמרינן ע"ז פ' א', ת"ר כשחלה ריב"ק נכנס רחב"ת אצלו לבקרו אמר לו חנני' אחי אי אתה יורע שאומה זו מן השמים המליכוה וכו ואני שמעתי שאתה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהילות ברבים וספר מונח לך בחיקך א"ל מן השמים ירחמו א"ל אני אומר לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו תמה אני אם לא ישרפו אותך ואת ספר תורה באש א"ל רבי מה אני לחיי העולם הבא א"ל כלום מעשה בא לידך אמר לו מעות של פורים נתחלפו לי במעות צדקה וחלקתים לעניים א"ל אם כן חלקך יהי' חלקי ומגורלך יהי' גורלי עכ"ל ויש לתמוה טובא איזה תשובה השיב רחב"ת על דברי ריב"ק שאמר לו אני אומר לך דברים של טעם במה ששאל מה אני לחיי העה"ב ועוד מה זו שאלה מה אני לחיי העה"ב הלא כל ישראל יש להם חלק לעה"ב וכי יגרע מהם ויותר יש לתמוה על שאלת ריב"ק על זה כלום מעשה בא לידך וכי לא הספיקו מעשים טובים הרבים של הצדיק וגם בשמסר נפשו על לימוד התורה להיות לו חיי עה"ב עד ששאל עוד על מעשה שבא לידו וגם הלשון מעשה בא לידך אינו מבואר למה לא אמר כלום עשית מעשה גדול וביותר יש לתמוה על כששמע מה שסיפר רחב"ת שפעם אחת נתערבו לו מעות פורים במעות צדקה וחילק הכל לעניים אמר לו ריב"ק אם כן מחלקך יהי' חלקי כאלו כל המעשים טובים שעשה הצדיק מעודו לא יכריעו זכותו בעיני ריב"ק לבקש חלק כחלקו וגורל כגורלו כ"א על ידי מעשה החילוף הזה שנראה קטן הערך נגד מעשיו הרבים ואולי י"ל ע"פ מה דאמרינן בע"ז שם ת"ר כנתפסו ר"א בן פרטא ורחב"ת וכו' א"ל ר"ח אשריך שנתפסת על חמשה דברים ואתה ניצל אוי לי שנתפסתי על דבר אחד ואיני ניצול שאתה עסקת בתורה ובגמילות חסדים ואני לא עסקתי אלא בתורה בלבד עכ"ל מזה שמענו שדאג הצדיק על שלא עסק גם בגמילות חסדים ובלי ספק מעת הרגיש בזה שחסר לו זכות זאת התאמץ בכל כחו לגמול חסדים אבל דאג שלא יועיל זה לתקן גם מה שחטא לשעבר ולכן התאמץ לתקן זה ע"י מסירת נפשו ללמוד תורה ברבים דאמרינן סוכה דף מ"ט ואמר ר"א מ"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד וכו' איכא דאמרי תורה ללמדה זו היא תורה של חסד שלא ללמדה זו היא תורה שאינה של חסד עכ"ל הרי שקרא ללמוד תורה לאחרים תורה של חסד ובזה רצה הצדיק ראב"ח לכפר עליו במסירת נפשו על שנבצר ממנו בשניו שעברו זכות של גמילות חסד ובזה נבין הויכוח שבין ריב"ק ובין ראב"ח שריב"ק אמר ליה אי אתה יודע שאומה זו מן השמים המליכוה והרגה את חסידיו ולמה אתה מסכן עצמך לעבור על ציווי' ולהקהיל קהילות וללמוד תורה ברבים והשיב לו ראב"ח מן השמים ירחמו כאילו רצה לומר לו שומר המצוה לא ידע דבר רע ושלוחי מצוה אינם ניזוקים שלא רצה לגלות לו עיקר טעמו שרוצה למסור עצמו על כבור ד' לתקן החטא שלא עסק בגמילות חסדים ועל זה השיב לו ריב"ק אני אמרתי לך דברים של טעם ואתה אומר לי מן השמים ירחמו ר"ל הלא אמרתי לך אומה זו מן השמים המיליכוה שהחריבה את ביהו והרגה את חסידיו א"כ שכיח הזיקא ובשכיח היזקא לא אמרינן שלוחי מצוה אינם ניזוקין כדילפינן פסחים דף ז' ממה דכתיב ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני וכשראה ראב"ח שלא התנצל בזה נגד ריב"ק גילה לו טעם האמת שרוצה למסור עצמו על קדושת ד' בהקהיל קהילות ללמדם תורה ברבים שזה תורה של חסד לתקן מה שפגם שלא עסק בג"ח ולזה אמר לו רבי מה אני לחיי עולם הבא ר"ל וכי יש לי תקוה לזכות בשכר טוב לחיי עה"ב אחר שלח עסקתי בג"ח ולזה תני צריך לתקן חטא זה במסירת נפשי והשיב לו ריב"ק כלום מעשה בא לידך חולי הראו לך מן השמים שזיכו אותך במצות ג"ח כמאמר ראב"ע הנ"ל שגם אם בלח כוונה שכח עומר תו אבד ממון ומנאו עני נאמר עליו ברכה מן השמים וכן אולי אירע כזה לידך והראו לך בזה מן השמים שכבר תקנת מה שפגמת בגמ"ח וסיפר לו ראב"ח שפעם אחת נתחלפו לו מעות פורים במעות של צדקה וחלקם לעניים ובזה עלה בידו לקיים מצות צדקה שלא בכוונה ועז אמר לו ריב"ק אם כן מחלקך יהי חלקי ומגורלך יהי גורלי שמגלגלין זכות ע"י זכאי ותם לא שנחשבת בשמים לגומל חסד ועושה צדקה לא זיכוך בזה לקיים צדקה גם שלא בכוונה ובודאי יקוים בך למען יברכך ד' אלקיך הנאמר בשכח עומר בשדה ולכן חלקך יהי' חלקי וזרלך יהי' גורלי.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 6
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 6](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/6)

וע"פ הדברים האלה יבואר מה דאיתא במדרש רבה אדם כי יקריב מכם אדם זה לשון חיבה ולשון אחוה ולשון ריעות אמר הקב"ה ליחזקאל בן אדם כשרים בן צדיקים בן גומלי חסדים בן שמבזים עצמם על כבודו של מקום ושל ישראל עכ"ל ויש לדקדק שהמדרש מגדיל שם אדם בהוראתו לחשיבות וכפי הידוע שם איש הוא השם חשוב בכל מקום כדכתיב והאיש משה איש יהודי וכדומה גם יש להעיר על השינוי בדברים דומים זה לזה שבפ' פסח כתיב ויקחו להם איש שה לבית אבות ופה בפ' קרבנות כתיב אדם כי יקריב מכם ולמה לא נאמר גם פה איש כי יקריב גם בספר תהילים נמצאו שנוים כזה דכתיב אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים אשרי איש ירא את ד' וכתיב אשרי אדם עוז לו בך אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון הרי שמאשר הנעים זמירות ישראל פעם האיש ופעם האדם ובודאי בכוונה הוא ולכן נאמר שהילוד אשה ישים נגד עיניו שתי בחינות בחינת עצמותו ובחינת תכליתו מצד עצמותו יזכור תמיד כי עפר נוצר מן האדמה הוא ואל עפר ישוב וזה ימנענו מחטוא ושלא להתגאות על בני אדם גם יזכרנו לגמול חסד עם הכל אחרי שידע שהכל נשוו לו בחיותו ובסופו גם יזכירנו זה על חלשותו והעדר כחו ומאודו להחיות נפשו ולהגין עצמו נגד אויביו ולנגד חית השדה אשר על כן בכל עת יהי' ד' מבטחו.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 7
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 7](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/7)

אכן שם איש יורה על תכליתו הרמה והנשאה אשר חפץ בו בורא העולמות לקבל עבודתו ושבחו באהבה ושאוהב אותו כאשר ילך בדרך הקדש כאב האוהב את בנו אשר על כן יהי' נמאס בעיניו לדבוק בתאוות העוה"ז ולהתחבר עם שפלים ונבזים המתעים אותו מלעלות דרך בית אל ולכן כשרצה דוד להעיר שלא לילך בעצת רשעים ושלא להתחבר עמהם אמר אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים וגו' להזכירו בחשיבותו ובמעלתו ושיהי נבזה ונמאס בעיניו להתחבר עם הרשעים וחטאים ולצים וכן כאשר רצה לעוררו ליראת ד' ולהכיר רוממות וגדולת אביו שבשמים קרא אותו איש ואמר אשרי איש ירח את ד' לומר הלא חיש חשוב חתה אשר בחר בך ד' וחננך בעבודתו לכן אשרי לך אם תבא אל תכליתך להיות יראת ד' תמיד נגד פניך אכן כשרוצה להזכירו להכיר מצד עצמו גרעינו ושפלתו וחולשתו קרא אותו אדם ואמר אשרי אדם עוז לו בך חם בשפלותו תהי לו עוז ומבטח ימצא בך וכן כאשר מאשר אותו על כי אף שמקורו עפר מן האדמה לא ידבק באדמתו להיות עלול לחטא קרא אותו אדם ואמר אשרי אדם לא יחשוב ד' לו עון שאף שטבעו נוטה למקורו אל עניני העוה"ז לחיותו אדם אם עם כל זה לא יחשוב ד' לו עין אשרי לו וזה הי' החילוק שבין קרבן פסח במצרים ובין ציווי הקרבנות פה שתכלית הפסח הי' להעלות עצמם מטומאת מצרים ומגילוליהם ולקדש עניים לעבודת הקב"ה כמבואר במדרשים שעל כן צוה הקב"ה ה לשחוט השה שהי' עז של מצרים ולכן נאמר שם ויקחו להם איש שה לבית אבות לומר ולהזכירם בחשיבוחם שהם בני אבות הקדושים ושחפץ בהם ד לקרבם לעבודתי אבל בפ' הקרבנות שעיקר הבחינה של הקרבן היא כאשר נבחר הכנעת החוטא לפני הקב"ה ושיכיר מקורו כי עפר מן האדמה הוא ואל עפר ישוב בו נאמר אדם כי יקריב מכם שהוא שם החביב בעבור שמורה על הכנעתו מגיאות ומתאוות העה"ז ושמדבק עצמו אל אחיו באחוה ובגמילות חסד בזכרו כי הוא כמוהם רגב מרגבי האדמה הוא ואין לו יתרון עליהם וזה מה שאמר המדרש אדם כי יקריב מכם אדם זה לשין חיבה ולשון אחוה לומר שאדם הנאמר בזה אינו נאמר עליו בלשון ביזוי מהקב"ה בהתנגדות מלשון איש כי אם בלשון כבוד וחיבה להזכיר להמקריב כירק בזה חפץ ד' כדכתיב כי את דכא ושפל רוח אני שוכן וזה מה שנאמר במשה רבינו והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה יאמר אף שמשה הי' האיש החשוב מכל בני אדם עם כל זה הי' עניו יותר לא בלבד מהחשובים כי אם גם מכל האדם אשר על פני האדמה שהם הענוים שנקראים אדם בהכירם מיעוט ערכם שחיים על פני האדמה ושהאדמה היא מקורם והמחי' אותם אשר על כן מתנהגים במדת הענוה עכ"ז משה הי עניו יותר מכולם.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 8
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 8](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/8)

ועל כן חיוב על האדם לאחוז בתורה ובג"ח כאשר שמענו מורחב"ת כי התורה תזכיר את האדם ברוממותו ובתכליתו שבחר בו ד' לחננו במתנה הגדולה אשר מלאכי מרום נתקנאו בו וג"ח יזכירו בשפלותו שעפר מן האדמה הוא כאחיו ושכל אחד מהם מחוסר ישועה וצריך עזר מחברו כי ע"י שתי הבחינות יחד יושלם האיש והאדם בו.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 9
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 9](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/9)

והנה במה שאמרנו שתכלית הקרבן היא ההכנעה נבאר מה דאיתא במדרש ויקרא אל משה נכתב א זעירא שהקטין משה עצמו לכתוב לשון גרוע של ויקר גבי עצמו וכוונת המדרש שרצה משה שלא תקרא הא של ויקרא כ"א ויקר שהוא לשון גרוע כמו בבלעם ויקר אלקים אל בלעם אכן איזו חילוק יש בין ויקרא לויקר ואיך בזה נראה הכנעתו של משה יבואר ע"פ מ"ד במדרש עוד ויקרא אל משה ואל אדם לא קרא והלא כבר נאמר ויקרא ד' אלקים אל האדם אלא אין גנאי למלך לדבר עם אריסו וידבר ד' אליו ועם נח לא דיבר והלא כבר נאמר וידבר אלקים אל נא לאמר אלא אין גנאי למלך לדבר עם נקדודו ויקרא אל משה ולאברהם לא קרא והכתוב ויקרא מלאך ד' אל אברהם אלא אין גנאי למלך לדבר עם פונדקי שלו עכ"ל ויש להבין מה זה קושיא ואל אדם לא קרא וכו' ועם נח לא דיבר וכו' וכי בשביל זה לא יצדק לומר שקרא אל משה ודיבר אליו וגם י"ל למה קרא לאדם אריסו של הקב"ה ולנח נקדודו ולאברהם פונדקי שלו אכן יבואר בשנשכיל שהיו לעולם שלשה אבות אדם נח ואברהם כי גם אברהם יקרא אב העולם כמו שנאמר כי אב המון גוים נתתיך וכל אחד מהם העלה להעולם למעלה יתירה כי כל הברואים בארץ נחלקים לארבע מחלוקת שהם דומם צומח חי מדבר. אדם הראשון אשר לו נאמר הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע ולא הותר לו להמית בעל חי ולאכול בשר הוא נקרא אריסו של עולם שפעולת האריס הוא להעלות כחות הדומם שהוא הארץ אל המטע שהוא הצומח ולכן נאמר בו ויניחהו בגן עדן לעברה ולשמרה. פעולת נח היתה להחיות מיני בעלי החיים בתבה לבל יאבדו במבול וזה פעולת הרועה שמחי' עדריו בהצומח על המרעה ולכן נקרא נקדודו של עולם שהעלה הצומח אל החי. אברהם הודיע ופרסם בורא העולם ע"י הכנסת אורחיו כדכתיב ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ד' אל עולם שפירושו ע"פ המדרש שהבאנו בפרשת וירא שעשה פונדק שהאכיל בו העוברים והשבים וכאשר אכלו אמר להם ברכו למי שאכלתם משלו שהוא הבורא עולם ולכן נקרא פונקדי של עולם שעפ"י פונדק שהעלה החי הנאכל אל האדם המדבר פרסם גדולת הקב"ה בעולם.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 10
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 10](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/10)

והנה מסדר תכסיסי מלכות שיש לו עבדים עושי מלאכתו שמעת לעת שולח אחריהם וקורא להם לשמוע איך עשו מלאכתו אכן לא יבואו לפניו כי אם כאשר קרא אליהם וגם מדבר אליהם בלי הגלות תכסיסי מלכות כ"א בחדר אשר דר שם בלי פומבי אבל לא כן כששולח מלך גדול משולח למלך אחר שאז לא שולח המלך לבא לפניו כי אם המשולח מבקש רשות מהמלך להתראות לפניו בשליחות מלכו ואז מקבל איתו המלך בכבוד גדול יושב על כסאו וסביב שריו ועבדיו בתפארת והוד מלכות והחילוק בין שניהם שלעבדיו הוא הכבוד שהמלך קורא אותם אבל הדיבור אליהם אינו בהתגלות פאר המלכות אכן בהמשולח הוא להפך שאין לו הכבוד שהמלך קורא אותו אבל בבואו לפניו נתכבד בהראות המלך בעבורו יקר תפארת גדולתו.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 11
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 11](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/11)

אמנם במשה נתאחדו שני מיני הכבוד יחד שאותו קרא הקב"ה לבא אליו כדכתיב ויקרא אל משה וגם דיבר הקב"ה עמו בהתגלות כבוד מלכותו מאהל מועד לא כאשר דיבר עם אדם ועם נח ועם אברהם במקרה ולא ממקום מיוחד לתפארת שבתו. וזה נעשה בעבור שבמשה נתאחדו שתי המעלות שהי' עבד ד' וגם המשולח מישראל כמו שנאמר וישב משה את דברי העם אל ד' ואחרי אשר קריאה זו של מלך אל עבדו מראה התקרבותו אל המלך לכן משה בענותנותו לא רצה להחזיק לו הגדולה לכתוב על עצמו ויקרא וכתב א' זעירא למען יראה כאילו כתוב ויקר שרק דרך מקרה דיבר ד' עמו כמו שנאמר ויקר ד' אל בלעם שלא רצה שיבוא אל ביתו כמשל המדרש מהמצורע כשמדבר המלך עמו מדבר עמו מבחוץ כדי שלא יבא אל ביתו וזה פי' המדרש ויקרא אל למשה וכי אל אדם לא קרא שהוקשה לו אחר שידענו ע"י א' זעירא שנכלל במה שקרא אל משה ודיבר אליו מאהל מועד הוראת גדולת משה לכן שאל איזו הוראת גדולה יש בזה הלא גם אל אדם קרא וגם אל נח ואל אברהם דיבר אכן משיב ראה החילוק בין זה לזה אין גנאי למלך לדבר עם אריסו ועם נקדודו ועם פונדקו שלו להם קורא ומדבר אליהם באשר הם עבדיו אשר הפקיד על על עולמו ומדבר אליהם לזרזם על משמרתם אבל לא בפומבי ובהתגלות כבוד לא כן משה שהוא נתכבד בשני מיני כבוד שקרא אליו ודיבר עמו מאהל מיער מקום התגלות כבודו ותפארתו בארץ כאשר ידבר מלך גדול אל משולח ממלך לכבודו ולכבוד אדוניו.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 12
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 12](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/12)

אמנם מה שהקדים זה שמורה על הכנעת משה וגודל מעלתו על ידה לתורת הקרבנות הוא להורות על מה שאמרנו שאין חביב להקב"ה כ"א ההכנעה אשר על כן גם הקרבן אם יכפר הוא רק אם נקרב בהכנעה וזה פי' הפסוק ויקרא אל משה וידבר ד' אליו מאהל מועד לאמור אדם כי יקריב מכם וגו' דתיבת לאמר נראה מיותר אחרי שנאמר אחריו דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אבל ר"ל מה שנתכבד משה שקרא אליו ד' ודיבר אליו מאוהל מועד בשני המעלות יחד הוא לאמר למען יהי' נאמר בזה לישראל ויבינו מה שידבר אליהם אדם כי יקריב מכם קרבן לד' כי רק אז נקרא קרבן לד' אם יראה המקריב עצמו שהוא אדם נוצר מאדמה למען יקריב קרבנו בהכנעה כי רק הוידוי בהכנעה היא מה שנקרב לד' לא החלב והדם כדכתיב האוכל בשר אבירים ודם עתודים אשתה זבח לאלקים תודה.


###### Minchat Ani on Torah, Vayikra 13
[Minchat Ani on Torah, Vayikra 13](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Ani%20on%20Torah/s/Vayikra/r/13)

ובזה יבואר מדרש קהלת ד' טוב מלא כף נחת ממלא חפנים עמל ורעות רוח חמר רבי יצחק כתיב וכסה ענן הקטורת הכיסוי הזה אין אנו יודעים מה הוא עד שבא דוד ופירשו שנאמר נשחת עון עמיך כסית כל חטאתם סלה ואף הקב"ה אמר חביב עלי מלא קומצו של עני מנחת נדבה ממלא חפנים של כהן הגדול קטורת הסמים למה שזו באה כפרה וזו חינה באה כפרה שנאמר ונפש כי תקריב קרבן מנחה לד עכ"ל וי"ל אם המדרש בא לבאר למה טוב מלא כף נחת ממלא חפנים לאיזו צורך הקדים הא דרבי יצחק מה מה ענין וכיסה ענן לזה ועוד האיך מרומז שזה באה כפרה וזו אינה באה כפרה במלח קומצו ובמלח חפנים וי"ל דיש ליתן טעם על שנוי עבודת הקטורת ליום הכפורים מכל שאר עבודות שכל עבודות הם בימין דווקא ועבודת הקטורת ביוה"כ הי' בימין ושמאל כדכתיב ומלח חפניו לשון רבים והן ימין ושמאל אכן יבואר זה דהנה ימין ושמאל מרמזים על הטוב והרע כדכתיב לב חכם לימינו ולב כסיל לשמאלו ואם עבודת הקטורת שכל השנה הוראתה על הטוב המעולה זו החיבור הקב"ה עם ישראל כדכתיב שמן וקטורת ישמח לב עבודת הקטורת ביוה"כ הי' לה גם הוראה אחרת עוד מה שמבאר רבי יצחק ממה דכתיב וכיסה ענן הקטורת והוא מפני שביום הכפורים הזה הכהן הגדול בקדש הקדשים לפני הכפורת לכפר על עין ישראל כדכתיב וכפר על הקדש מטומאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם לכן טרם הזה כן כסה ענן הקטורת על הכפורת לרמז איך תהי הכפרה ע"י שהקב"ה מכסה על עונם ועל חטאתם ובאשר שזה מרמז על הרע שעשו ישראל לכן חפן הקטורת גם בשמאל לרמז על זה והיתה החפינה לימין להוראה על הטוב שחפץ הקב"ה בישראל ולקשר עמם והחפינה בשמאל להורות שכיפר על הרע שעשו וזה פי המדרש ולכן הקדים דברי רבי יצחק להודיענו שהכיסוי של ענן הקטורת הוא מרמז על כיסוי כל חטאתם ועל זה בנה ביאורו מה שנאמר טוב כף נחת שחביב להקב"ה מלא קומצו של עני שהוא רק קומץ אחת שנקמץ בימין ממלא חפנים של כהן הגדול קטורת הסמים של יום הכפורים שזו באה לכפר על עמל ורעות רוח שהי להקב"ה ע"י חטא החוטאים ולכן נקמץ גם בשמאל אבל זו של מנחת עני אינה באה כפרה שכבר תכלית הקרבן שהיא הכנעה השיג ע"י עניו ועל כן קרבנו הוא נחת ליוצרו ולא נקמץ רק בימין שמורה על קרבתו לד' כדכתיב ואת דכא ושפל רוח אני שוכן.