## Minchat Chinukh Mitzvah 169

###### Minchat Chinukh 169:1:1
[Minchat Chinukh 169:1:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:1:1)

**שמצוה כו'.** נראה מדברי הרב המחבר שזו מצות עשה שילך לכהן ועיין בהגהת משנה למלך בסוף הספר:


###### Minchat Chinukh 169:2:1
[Minchat Chinukh 169:2:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:2:1)

**וד' מראות אלו דימו אותן חכמים כו'.** עיין ר"מ פ"א מהט"צ ובראב"ד וכ"מ באריכות. ומ"ש הרהמ"ח כל שאינו מכיר כו' עיין ר"מ פ"א מהט"צ ופ"ט ה"ב ובכ"מ שם והעולה מד' הכסף משנה דבסומך על עצמו צריך שיהיה בקי אף בנגעי בתים ובגדים ובסומך על חכם די לו וצריך שיהא מסביר לו וסבר וד' הרהמ"ח אינו נראה כן וסתם קצת הדברים:


###### Minchat Chinukh 169:3:1
[Minchat Chinukh 169:3:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:3:1)

**מדיני המצוה כו' מאותן מראות.** עיין ר"מ פ"א דגם פתוך באדמימות הוא נגע והלבן והפתוך מצטרפין וע"ש שכתב וביאר מראות הפתוכים:


###### Minchat Chinukh 169:4:1
[Minchat Chinukh 169:4:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:4:1)

**וג' סימני טומאה כו'.** ארשום לך קצת דינים שער לבן אין פחות משנים ואורך השערות כדי שיהא ניטלין בזוג ועיין במ"ל פ"ב מהט"צ שעמד בזה דהלכה כדברי כולן להחמיר. ע"כ הניטלין בזוג לא יהא אלא ספק ע"ש. וגם די אם עיקרן מלבין אף אם ראשם שחור ושיעור הלבנונית כ"ש אף פחות מקריצת הצפורן וע"ש בכ"מ וגם השערות מפוזרות מכל מקום ס' טמא וגם שצריך שתקדים הבהרת כגריס את השער לבן אבל אם היה השער לבן קודם טהור וע' פ"ב מה' הנ"ל כמה דינים מזה ואם ס' קדם הבהרת או לא פסק הר"מ שטומאתן בספק ובכ"מ עמד בזה דפסק דלא כהקב"ה ודלא כרבה ב"נ בב"מ ע"ש מה שתי'. ועבמ"ל שם:


###### Minchat Chinukh 169:5:1
[Minchat Chinukh 169:5:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:5:1)

**מחית בשר כו'.** שיעור המחי' כעדשה כדי צמיחת ב' שערות אורך וב' שערות רוחב ותהא באמצע בהרת והיא הנקרא מבוצרת והמחיה מטמאה בכל מראה אף אם המחי' לבן. ובלבד שלא תהא מד' מראות והמחי' סי' טומאה אף אם קדמה לבהרת ואין המחי' מצטרף אם אין בה במקום א' כעדשה אם היא מפוזרת אין מצטרף לכעדשה וראשי האברים אין מטמאין משום מחי' כי המחי' חולק הבהרת וכהן צריך לראות כל הנגע כאחד וע"ש בראב"ד וכ"מ שם פ"ג וע"ש עוד דינים:


###### Minchat Chinukh 169:6:1
[Minchat Chinukh 169:6:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:6:1)

**ופשיון.**שיעור הפשיון כ"ש והפשיון צ"ל מד' מראות אבל אם היה מראה בוהק אינו פשיון ואין הפשיון סי' טומאה אלא אם פושה לחוץ כגון שהי' בהרת ובתוכו מחי' פחות מכעדש' ואח"ז הלכה המחי' והבהרת כסת' אותה אם כן פשה הנגע מכל מקום אינו סי' טומאה כי אין הנגע פושה לתוכה וע"ש בפ"ד מדינים אלו. ואני מרשים דינים הנצרכים בקיצור:


###### Minchat Chinukh 169:7:1
[Minchat Chinukh 169:7:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:7:1)

**ואם לאו יטהרנו.**כ"ה דעת הר"מ שם ודעת רש"י בחומש דאם לאחר הסגר שני עמד בעיניו אף שלא פשה טמא אלא אם כהה למטה מד' מראות ע' רמב"ן עה"ת וברא"מ ותי"ט בנגעי' האריכו בזה:


###### Minchat Chinukh 169:8:1
[Minchat Chinukh 169:8:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:8:1)

**שאין הסגר לצרעת.** הרהמ"ח לא הביא דין שחין ומכוה וארשום לך מעט דאם היה בעורו מכות אש או הכא' שאינו מחמת האש הא' נקרא מכוה והב' נקרא שחין והשחין והמכוה אין מצטרפין אם הי' חצי גריס מזה וחצי מזה וכ"ז שהם מכות ולא התחילו להתרפאות הם נקראים מורדים ואינם מטמאין כלל בנגעים ואם נתרפאו לגמרי הם כעור הבשר לכ"ד ומטמאין בג' סימנים הנ"ל ובהסגר שני שבועות ואם התחילו להתרפאות ונעשה עליהם קליפה כקליפת השום זו דיני מכוה ושחין ומטמאה בשני סי' בשער לבן ובפשיון ואם לא הי' לו סי' טומאה מסגירו רק שבוע א' אם נולד שער לבן או פשיון טמא ואם לאו יפטור אותו תיכף לאחר הסגר ראשון והשחין והמכוה אין פושין זל"ז וגם אין פושין לעור הבשר ואין נגע עור הבשר פושה לתוכן וע"ש עוד בפ"ה כמה דינים. וגם דין קרחת וגבחת לא הביא הרהמ"ח וקרחת וגבחת היינו שנשר כל שער ראשו אם מן הקדקוד ולמטה שופע לאחור נקרא קרח ואם לפניו נקרא גבח והכלל שדין הנגע בהם כדין עור הבשר מטמא בד' מראות והסגר ב' שבועות אך דאינו מטמא רק בשני סימנים היינו מחיה ופשיון אבל שער לבן אינו סי' טומא'. וע"ש בכ"מ שמיעטו בת"כ מקרא דאינו מטמא בשער לבן וע' רש"י חומש פ' תזריע י"ג ד"ה קרח פי' שהם מטמאין בשער לבן וצ"ע. והקרחת והגבחת אין מצטרפין ואין הקרחת והגבחת פושים זל"ז ואין פושין לעור הבשר ואין נגע עור הבשר פושה לתוכן וע"ש עוד כמה דינים:


###### Minchat Chinukh 169:9:1
[Minchat Chinukh 169:9:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:9:1)

**ודיני המקומות.** עיין ר"מ פ"ו מה' טומאת צרעת:


###### Minchat Chinukh 169:10:1
[Minchat Chinukh 169:10:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:10:1)

**ודין נגעי הראש וזהו נתק כו'.** ונתק א"צ להיות עמוק ולא נאמר עמוק בנתקין רק להורות מה מראה עמוק בידי שמים אף נתק רק בידי שמים לאפוקי נתקי אדם אינו נתק ויש בנתק שני סימני טומאה שער צהוב ופשיון ולאחר הסגר ראשון אם לא נולדו בו הסימנים הנ"ל יגלח את ראשו סביבות הנתק כמבואר לקמן בדברי הרהמ"ח ג"כ ומסגירו פ"ש אם לא נולדו בו סי' טומאה הנ"ל יפטור אותו ושער שחור הוא סי' טהרה בנתק והחילוק בין המשויר לבין שער שחור שצמח ושיעור שער הצהוב ושיעור שער השחור ושאר דינים הכל מבואר בר"מ פ"ח מה' הנ"ל. גם לדעת הר"מ אין שינוי בעור הנתק כלל רק שניתק השער והראב"ד שם מביא תוספתא דצריך שיהא שינוי בעור ועיין במ"ל שם. גם הראש והזקן אין מצטרפין זע"ז ואין פושין זל"ז. ואף האשה והסריס אם יש להם שער בזקנם מטמא משום נתק ע"ש עוד הרבה דינים. ודע כל מה דמבואר גבי נגעי אדם דמסגירין אותו אין הפירוש שמסגירין את האדם בחדר רק הפשט דיש לו דין מוסגר ולא מוחלט לכמה דינים שיש בין טהור למוסגר ולמוחלט וזה אליבא דכ"ע גבי נגעי אדם ובגדים רק בנגעי בתים יש הרבה שיטות שצריך לסגור הדלת ממש עמ"ל פ"ד ה"ה ד"ה ואחר שיראה פלפל בזה. ועיין בטור על התורה מביא בשם אביו הרא"ש שפי' הסגר הנגע דהיינו שסוקר סביב הנגע בסיקרא כדי לידע אם פשה וער"מ פ"ט ה"ד כתב דאם מת הכהן ראשון רואה כהן שני וא"י לטמא בפשיון כי א"י אם פשה נראה דלא כדברי הרא"ש וע"ש בכ"מ שכת' שהוא דבר פשוט. ואין ס' הטור כעת בידי:


###### Minchat Chinukh 169:11:1
[Minchat Chinukh 169:11:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:11:1)

**ואפילו קטן ב"י כו'.** דוקא אחר הלידה אבל אם היה הנגע בעיבור ואח"ז נולד בנגעו טהור רק אם נשתנה ממראה למראה אפילו משלג לקרום ביצה ירא' בתחלה וכן עכו"ם אינו מטמא ואפילו לאחר שנתגייר אינו מתטמא באותו הנגע מקודם רק אם נשתנה המרא' רואין בתחלה ע"ש בר"מ פ"ו:


###### Minchat Chinukh 169:12:1
[Minchat Chinukh 169:12:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:12:1)

**שהכל כשרים לראות כו'.** ז"ל הר"מ אפילו כהן קטן ושוטה רואה את הנגעים ע"י מכיר והעיקר תלוי בכהן דכתיב ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע ע"ש והר"מ השמיט חרש נראה דמפני שא"י להגיד בפי' והו"ל כמו עדות לשיטת הר"מ דעדות שבשטר מד"ס אף במדבר ה"ה הכא אפילו בכהן המדבר מחויב להגיד בפה אבל בכותב טהור או טמא לא ולשיטת הראשוני' הסוברי' דבראוי להגיד בפה כשר מתוך הכתב אפשר ג"כ כשר מתוך הכתב ועיין באחרונים לענין שבוע' בכתב ודין הרכנה בגוף אי עדיף מכתב עאה"ע ה' גיטין:


###### Minchat Chinukh 169:13:1
[Minchat Chinukh 169:13:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:13:1)

**ונוהגים בזכרים כו' כהנים בקיאין כו'.** ודע שצ"ל מיוחס אבל אם הוא חלל פסול עיין ר"מ פ"ט ה"ה ואף אם עבר וראה אינו כלום ואף אם לא נודע שהוא חלל אלא לאחר שראה אף דגבי עבודת המקדש פסקינן דלא חילל עבודתו קודם שנודע דכתיב ברך ה' חילו ולדעת הר"מ אף לאחר שנודע עבודתו כשרה ע' פ"ו מה' כה"מ מכל מקום זה דוקא בעבודת המקדש אבל לענין אחר שצריך כהן פסול אף אם נודע אח"כ ע' במס' מכות דף י"א ע"ב גבי נגמר דינו ונמצא בן גרושה ובר"מ ה' רוצח וכ"ה בלשון הר"מ פ"ד מה' תרומות שכ' והוא שיטמא אותו כהן מיוחס ע"כ בזמנינו שאין לנו כהנים מיוחסים אין רואין את הנגעים וראיתי זה בס' תולדות אדם להגאון מהר"ז ווילנא ואינו ת"י כעת. וכהן סומא בא' מעיניו ואפילו רק כהה מאור עיניו אינו רואה את הנגעים ולא בכל שעה ביום רק שעות ידיעות ועיין כ"ז בר"מ פ"ט מה' הנ"ל. ודע דכהנים אפילו בעלי מומין ואפילו פצוע דכה וכר"ש מכל מקום רואין את הנגעים כי הם כהנים שלא לטמא למתים ולאכילת תרומה ואפילו כהן ערל שאסור לאכול תרומה מגזירת הכתוב מכל מקום הוא כהן לענין שאר דברים ומראות נגעים אינה עבודה. וכהן אם הוא טומטום ואנדרוגינוס אם ראו וטימאו או טיהרו הוא ס' טמא או טהור דלמא זכר הוא וכשר לראות ואני מסתפק בחצי כהן וחצי ישראל וכבר ציירתי היאך מ"ל לעיל גבי מנחת כהן ע"ש אפשר דג"כ כשר דבשלמא גבי עבודה אסור לעבוד או לאכול תרומה מפני צד הישראל אבל כאן אין איסור מחמת צד הישראלית וא"כ ע"פ יכול לטמאות או לטהר וכנ"ל בפשיטות דח"כ וח"י כשר לראות את הנגעים ולשון הר"מ בכמה דינים כת' אין רואין את הנגעים ובכמה דינים כ' לשון פסול אפשר דכל הני דאין רואין חוץ מחלל הוא דוקא לכתחלה אבל אם בדיעבד ראה וטימא או טיהר אפשר דמעשיו קיימין ואפשר אף בדיעבד אינו כלום וצ"ע כעת. ונ"ל כיון דהוא מקר' דאין רואין רק ביום ושאר דינין הכל ילפינן מקרא וכאן לא הוי כמו קדשים שבעינן שנה עליו הכתוב ע"כ אף בדיעבד אין מועיל ועיין בסנהדרין פאד"מ גבי מקשינן ריבים לנגעים. גם נ"ל דהא דמבואר דאין רואין בלילה וגם השעות המיוחדות וגם דסומא פסול זה דוקא לראות את הנגע אבל לפסוק הדין אם ראה ביום אפשר דרשאי לפסוק אף בלילה לאמר טהור או מוסגר או מוחלט וכן אם א' ראה את הנגע והוא פקח רק דהכהן צריך לומר טמא או טהור בודאי כשר אף סומ' דהעיקר דהקפיד' התורה הוא רק על הראי'. גם אני מסתפק הא דקיימא לן דאין אדם רואה נגעי עצמו אם הוא דוקא הראיה אבל אם אחר רוא' נגע הכהן והוא ישראל ואומר לכהן המצורע שיאמר בעצמו טמא או טהור אפשר דמועיל או אפשר איפכא דהתורה הקפידה רק על הפסק שלו וא"כ הוא עצמו יכול לראו' נגעו וכהן אחר אפילו שוטה יאמר טהור או טמא אבל הראי' כשר שיראה לעצמו ועי' פאד"מ וצד הראשון נראה יותר דהתורה הקפידה רק על הראי' אבל אם אחר רואה הוא עצמו יכול לפסוק טמא או טהור ער"ש פ"ב דנגעים ואם נאמר כצד השני דיכול בעצמו לראות מכל מקום נ"ל דוקא בתחלה אבל אם אתחזק בטומאה א"י לראות שיטהר עצמו דבמקום דאתחזק איסורא אסור להורות לעצמו עיו"ד סי' י"ח ובר"ש כאן. ולכאורה אם כצד הראשון מדוע לא יהיה נאמן על עצמו על הטומאה וצע"ק ואפשר דגזירת הכתוב היא ופסול לראות וגם לפסוק מכל מקום צ"ע בשלמא לר"ע דמקיש נגעים לריבים הוא גזירת הכתוב אבל לחכמים אפשר מחמת טעם נאמנות אתינ' עלה ואי"ה אשנה פ"ז ועי' למטה מצוה קע"ב נזכרתי שהוא גמר' ערוכה דהעיקר דאינו פוסק טמא או טהור ע"ש:


###### Minchat Chinukh 169:14:1
[Minchat Chinukh 169:14:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/169:14:1)

**ואפילו שא"א.** וגם לשאר דברים נ"מ אפילו בזה"ז דצריך פריעה ופרימה ואסור לכנוס לירושלים עיין ר"מ פ"ג מהב"מ וקדושת מקדש וירושלים לא בטלה עתה לשיטת הר"מ פ"ו מהבהב"ח אם כן אסור לכנוס לירושלי' וע' תוס' ברכות גבי נגעים יסורים של אהבה מקשים על פירש"י דהאידנ' אינו משתלח דבתי ערי חומה אינו נוהג אלא בזמן שהיובל נוהג ע"ש. ולדידי נראה דאף דקדושת בתי ערי חומה בטל מכל מקום קדושת ירושלים לא בטלה עיין ר"מ וזה לא תלי' בערי חומה כי בערי חומה אינו עובר המצורע אלא בעשה עיין ה' ב"מ והנכנס לירושלים עובר בלאו ומצאתי בצל"ח ברכות תי' כן ק' התוס' ודעת רש"י ורשב"א הסכים לדבריו ע' במ"ל ה' שמטה ויובל דאף האידנא משתלח המצורע אף מבתי ערי חומה דדין שלוח מצורע לא תלוי ביובל ע"ש: