## Minchat Chinukh Mitzvah 207

###### Minchat Chinukh 207:1:1
[Minchat Chinukh 207:1:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:1:1)

**שלא לבא על הנדה כו'.** בלאו זה נכלל ג"כ כל יולדת בין יולדת זכר ז' ימים ויולדת לנקבה י"ד יום וזבה קטנה שהיא ש"י כנג"י וזבה גדולה הבא עליהם חייב משום לאו זה וכ"ה בר"מ פרק ה' מהלכות איסורי ביאה ובמצוה זו אין להאריך כי מבואר באר היטב בש"ע יו"ד ובאחרונים האריכו מאוד:


###### Minchat Chinukh 207:2:1
[Minchat Chinukh 207:2:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:2:1)

**טובלת לערב.**היינו קודם הז' ימים אין הטבילה עולה לה אבל אחר הז' ימים יכולה לטבול ביום רק משום סרך בתה עיין ר"מ ולקמן בהרהמ"ח:


###### Minchat Chinukh 207:3:1
[Minchat Chinukh 207:3:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:3:1)

**שהאשה מטמאה ביום לידתה כו'.** לענין ביאה היינו אם לא טבלה עד שלשה שנים ויום אחד ובא עליה מבת ג' שנים חייבים עלי' כמבואר במ"מ שם:


###### Minchat Chinukh 207:4:1
[Minchat Chinukh 207:4:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:4:1)

**והענין כו' שכל דם שאינו וכו' אינו בא ממקום טמא.**ד' הרב המחבר צ"ע דמבואר במס' נדה ובר"מ דדמים טהורים ג"כ באים ממקור רק דרחמנא טהרה אבל אותם שאינם באים ממקור הם טהורים אף דם ממש. ועיין ר"מ פ"ה ה"ו. ודע דנדה וזבה מטמאות בבית החיצון ע' ש"ס ור"מ וש"ע יו"ד:


###### Minchat Chinukh 207:5:1
[Minchat Chinukh 207:5:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:5:1)

**וכשבא ר' וראה כו'.** הוסיפו בנות ישראל. ע' ר"נ ומכל מקום הטעם לחומרא זו אף על פי שבתקנה דרבי די אף מחמת זיבה הסותרת אפילו בראיה א' ובכ"כ השוו תחלת ראי' לזיבה הסותרת דצריכה לספור ז"נ ועיין בב"י ביו"ד. ועיין ר"נ דרבותא דטפה כחרדל דאלו הרבה דם היו יכולין לומר דנטף לבה"ח זה ג"י והוי זבה והם החמירו אפילו כחרדל:


###### Minchat Chinukh 207:6:1
[Minchat Chinukh 207:6:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:6:1)

**עד שתרגיש כו'.** ומהו ענין הרגשה אם שנפתח המקור או הרגשת זיבת דבר לח עיין בס"ט ובנו"ב ואחרונים. ומ"ש הרהמ"ח אלא אם כן ידיה בין עיניה כל בה"ש עיין ר"מ פ"ו מה' א"ב וזה דעת רמב"ן ועיין בב"י סי' קצ"ו שגם דעת הר"מ כן. ודיני ווסתות ושאר ענינים מבוארים בש"ע ואחרונים:


###### Minchat Chinukh 207:7:1
[Minchat Chinukh 207:7:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:7:1)

**אמרו חכמים משום סרך כו'.** דברי' אלו צ"ע דבזיי"ן אסורה מה"ד לטבול שמא תראה ותסתור ויש מגדולי המורים שסוברים דאף בדיעבד לא עלתה לה טבילה רק בשמיני האיסור משום סרך בתה אבל לא בשביעי ועבב"י סימן קצ"ז ועיין ר"מ מבוארים הדינים באורך:


###### Minchat Chinukh 207:8:1
[Minchat Chinukh 207:8:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:8:1)

**במזיד כו' בשוגג חייב חטאת כו'.** דע דנדה דינה ככל העריות אם בא על אשה נדה כמה ביאות בהעלם א' א"ח אלא חטאת אחת אם לא שבא על ה' נדות חייב ה' חטאות שהם גופין מחולקין אך דין הנדה אם בא עליה בנדת' ואח"כ טבלה וחזרה וראתה ובא עליה והי' הכל בהעלם בלא ידיעה בינתיים מכל מקום כיון שטהרה בינתיים הימים מחלקין וחייבים ב' חטאות כ"ה בר"מ פ"ה מהלכות שגגות ה"ה והוא מגמ' כריתות דט"ז. ונראה דאם בא על הנדה ואח"ז ביום הז' לנקיים או על ש"י כנג"י וביום השימור טבלה ובו ביום חזרה וראתה ובא עליה אף על פי דמותרת ונמצא טמאה מכל מקום הטבילה מחלקת כיון דע"פ ד"ת טהורה ומותר לבא עליה כמבואר בנדה אחר מעשה תטהר אך חכמי' אסרו שמא תראה ותסתור אבל תיכף לאחר טבילה טהורה אם כן אפילו ראתה אח"כ בו ביום ובא עליה חייבים ב' חטאות כמו שהימים של חול חולקין לענין שגגת שבת כמבואר שם דהי' זמן היתר בינתיים ה"נ היה זמן היתר מן התורה אם כן הימים מחלקין וחייבים ב' חטאות כנ"ל ומכל מקום צ"ע. עוד אפשר כיון דחכמים אסרו לעשות כן לא הוי היתר בינתיים וצ"ע:


###### Minchat Chinukh 207:9:1
[Minchat Chinukh 207:9:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/207:9:1)

**ובן הנדה אינו נקרא ממזר כו'.** וגם קדושין תופסין בנדה עיין ביבמות ובר"מ ובאה"ע בהרבה מקומות. וטומטום ואנדרוגינוס אם ראו אודם הם נדות לענין הבא עליהם ואנדרוגינוס אם ילדה ובא א' עליה אף שילדה אינה טמאה רק מס' לידה כי אפשר אינה אשה אם כן אינו חייב אף על פי שילדה כנ"ל: