## Minchat Chinukh Mitzvah 214

###### Minchat Chinukh 214:1:1
[Minchat Chinukh 214:1:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/214:1:1)

**שלא לעשות כו'.**ע' ר"ם פ"ג מה' עכו"ם דהעושה עכו"ם לעצמו לוקה משום הלאו לא תעשה לך פסל והעושה לאחרים עובר משום ואלהי מסכה כו'. וכבר כ' לך הנ"מ דצריך להתרות בו משום איזה לאו לשיטת רש"י בשבועות ואפשר אף לדעת הר"מ שלא נזכר ד"ז בדבריו בה' סנהדרין מכל מקום אם התרו בו משום לאו אחר פטור כס' התוס' וכבר כתבתי זה לעיל:


###### Minchat Chinukh 214:2:1
[Minchat Chinukh 214:2:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/214:2:1)

**והעושה ע"ז כו' שכרו מותר.**כה"ד הר"מ ג"כ אבל דעת הרי"ף דשכרה אסור של ע"ז עצמה וכ"נ דעת הט"ו סי' קמ"ג ביו"ד וע"ש בט"ז וש"ך מנין להרי"ף לפסוק נגד הש"ס:


###### Minchat Chinukh 214:3:1
[Minchat Chinukh 214:3:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/214:3:1)

**ומכוש אחרון כו'.** כ"ה בע"ז די"ט ע"ב ובתוס' הקשו הא אפילו פמש"פ ג"כ אסור בהנאה ותי' דהעכו"ם אינו מקפיד על פמש"פ ובלא זה המכוש היה נותן לו כל שכרו ואין זה דמי ע"ז ע"ש. ולדעתם אם עכו"ם אמר לישראל העבר לי מאה חביות בל' פרוטות אף דבחבית האחרון לית בה ש"פ מכל מקום אסור דהוא דמי ע"ז אבל דעת רשב"א אינו כן ועיו"ד סי' קל"ג דפמש"פ אינו אוסר כלל בשם הרשב"א מש"ס דילן ובש"ך שם מקשה שהוא נגד דעת התוס' ע"ש. והנה דין זה שמביא הרהמ"ח דע"ז של עכו"ם נאסרה מיד ל"ד שהיא של עכו"ם אלא אם נעשית בשביל עכו"ם אף על פי שישראל עשאה משלו מכל מקום אסורה תיכף אף על פי שלא נעבדה עדיין וכ"נ מסוגיא דשם עכצ"ל דמכוש אחרון לית בי' ש"פ אפילו למ"ד אומן קונה בשבח כלי. ועוד יש הוכחות לזה דהעיקר תלוי בשביל מי העשייה אם בשביל עכו"ם נאסרת מיד ואם בשביל ישראל אינה נאסרת אף שעשאה עכו"ם וז"פ לע"ד:


###### Minchat Chinukh 214:4:1
[Minchat Chinukh 214:4:1](https://torahapp.org/share/book/Minchat%20Chinukh/r/214:4:1)

**בזו"נ כו'.** וגם נ"ל דלב"נ ג"כ אסורים לעשות צורות בידם בין לעצמן בין לאחרים וכ"ה בר"ם ה' מלכים כמש"ל. ונ"פ דאינו חייב מלקות על העשייה אלא אם גמרו אם כן צריך להתרות בו קודם מכוש אחרון כמבו' בר"מ הלכות סנהדרין דהעבירה צ"ל תכ"ד של התראה והעבירה היינו מכוש אחרון כי נגמרה בזה וקודם לכן בודאי א"ח ופשוט. ונראה דאם גמרה בשבת והתרו בו משום שבת אם כן ח"מ ב"ד משום מכה בפטיש דכל גמר מלאכה הוי מב"פ עש"ס ור"מ אם כן פטור משום הגמר דע"ז דקלב"מ ומיתה פוטרת מלקות. אך נראה דאם עשאו לעכו"ם אם כן נאסרה בגמר מלאכה והוי מקלקל אם כן א"ח משום שבת וצ"ע ואין כאן מקומו. אך עי' לקמן מצוה רצ"ח שם כתבתי דכה"ג ל"ה מקלקל כיון דבטבעו של עולם הוא מתקן ע"ש: